מחולת המחנים כתב:סיפור נאה על גאונותו המבהילה של מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, שמעתי לפני שנים רבות מפי רופא חרדי מפורסם:
היה בשכונתנו יהודי אשר ל"ע היה חולה במחלת נפש והיה נצרך לקבל זריקות לרפואתו, אך הלה התנגד לכך, לא היתה לי ברירה סיפר הרופא והוצרכתי להביא פועלים מחנות המכולת ולכפות אותו, וכך לתת לו את הזריקה, בשבוע שאחריו הבאתי בחורים מישיבה סמוכה ששוב כפתו אותו למיטה, כדי לתת לו את הזריקה.
בשבועות שאחרי כן הוטב יותר מצבו, אך עדיין היה עתים חלים עתים שוטה, ושאל אותי אז: איזו זכות היתה לך לכפות אותי לקבל את התרופה והזריקה, אני לא הייתי מעוניין לקבלה, ואיך יכולת לכפות עלי?
המשיך הרופא וסיפר, באותה תקופה הזדמנתי לבני ברק ונכנסתי אצל מרן הגר"ח ושטחתי בפניו את טענתו של אותו יהודי, הגר"ח ציטט בפני על אתר את דברי התוספתא בתחילת שקלים (פ"א ה"ב) "משישבו במקדש התחילו למשכן ישראל על שקליהן וכו', משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפאותו", והדברים מופלאים, שאפילו מתוך משל בדברי התוספתא ידע הגר"ח להשיב הלכה למעשה אל אתר.
מכאן viewtopic.php?f=19&t=59055&start=400#p752225
ואני תמה ביותר,
מאימתי "משל למה הדבר דומה" אמור להיות תואם להלכה?
הנה למשל שני משלים, שהובאו במדרשים, שבוודאי אין ההלכה כמותם!
שמו"ר, טו ה:
אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן, משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות אומר מה אעשה, לטמא את עצמי אי אפשר, ולהניח תרומתי א"א, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי.
האם להלכה מותר לכהן לטמא את עצמו כדי להוציא תרומותו מבית הקברות (ובכלל, כיצד התרומה עוד לא נטמאה?)
שמו"ר, טו יט:
בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא במצרים בשביל משה, א"ר נסים משל לכהן שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גנה היה בית הפרס בקש לאכול תאנים אמר לאחד לך אמור לאריס שבעל הגינה אומר לך שתביא לו שתי תאנים הלך ואמר לו כך השיבו האריס מי הוא בעל הגנה לך למלאכתך, אמר לו הכהן אני אלך לגנה אמרו לו למקום טמא אתה הולך אמר להם אפילו יש שם מאה טומאות הולך אני ולא יתבייש שלוחי.
ברור שגם זה אסור לפי ההלכה!