יאיר1 כתב:לא זכור לי ברגע זה מצוה דומה, שבה התורה דורשת מאדם שיתרומם ולא ידון עם מי שפגע בו או הזיקו.
יאיר1 כתב:בתקווה שאין כאן טעות סופר, יש לעיין בחילוק שבדברי הראשונים.
יאיר1 כתב:התורה מצוה לא לנקום ולא ליטור, התרגלנו לציווי זה כדבר טריויאלי, אך התבוננות נוספת הביאה אותי לתמוה על מצוה זו, שבעיני היא ממש משונה. [מי שהעיר אותי לזה הם דברי המסילת ישרים, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. אז למה לא מגיע לו מנוחה?]
יאיר כתב:מצוה דומה "כי תראה חמור שונאך...עזוב תעזוב עמו".
מאור עינים כתב:פלא בעיני שלא הזכירו דברי הגמ' ביומא כג' דהקשו אהא דאמרי' כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, והכתיב לא תקם ולא תטר, ומתרצי' ההוא בממון הוא דכתיב. והייינו דבצער הגוף שרי לנקום,
ואמנם עיין בח"ח לאוין ח-ט ובבאר מים חיים, דכתב דהוא מחלוקת ראשונים אי למסקנא שרי לנקום בצער בגוף, עיי"ש.
סעדיה כתב:יאיר1 כתב:התורה מצוה לא לנקום ולא ליטור, התרגלנו לציווי זה כדבר טריויאלי, אך התבוננות נוספת הביאה אותי לתמוה על מצוה זו, שבעיני היא ממש משונה. [מי שהעיר אותי לזה הם דברי המסילת ישרים, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. אז למה לא מגיע לו מנוחה?]
יעויין בתפארת שמשון על אתר.
יאיר1 כתב:יאיר כתב:מצוה דומה "כי תראה חמור שונאך...עזוב תעזוב עמו".
לא כל כך נכון, מצות פריקה היא מצער בעלי חיים, וטעינה מצד השבת אבידה. ומפני שאתה שונאו תראה ממונו נאבד ולא תסייעו?
אבל לא כתוב שם שכאשר אתה פורק וטוען לא תאמר לו שאתה מסייעו אפילו שהוא שונאך וכדו'..
יאיר כתב:לכן כתבתי דומה...
יאיר1 כתב:סעדיה כתב:יאיר1 כתב:התורה מצוה לא לנקום ולא ליטור, התרגלנו לציווי זה כדבר טריויאלי, אך התבוננות נוספת הביאה אותי לתמוה על מצוה זו, שבעיני היא ממש משונה. [מי שהעיר אותי לזה הם דברי המסילת ישרים, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. אז למה לא מגיע לו מנוחה?]
יעויין בתפארת שמשון על אתר.
מה זה הספר הזה והיכן הוא נמצא, ואולי יואיל מר להעלותו הנה. בתודה מראש.
הנוקם מחבירו עובר בל"ת שנאמר לא תקום, ואע"פ שאינו לוקה עליו דעה רעה היא עד מאד, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כדי לנקום עליהם ... וכן כל הנוטר לא' מישראל עובר בל"ת ... וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זע"ז.
יאיר1 כתב:יאיר כתב:לכן כתבתי דומה...
דומה אבל שונה :)
סתם יהודי כתב:גם שמך דומה לשמו, אבל שונה :)
שש ושמח כתב:אינני בטוח שירדתי לסוף דעת השואל, ומ"מ אכתוב מה שהתקשיתי ותירצתי לעצמי, ואולי תתיישב שאלת השואל.
בתו"כ [ומשם ברש"י עה"ת ושא"ר] איתא, א"ל השאילני מגלך א"ל לאו, למחר א"ל השאילני קרדומך א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני, זו היא נקימה. עכ"ל. ולכאורה תמוה איך יתכן שאדם רשאי להיות צר עין ולא להשאיל חפציו לשום אדם, ואם מתחסד עם אוהביו ומשאיל להם חפציו ועם שונאיו אינו מתחסד הריהו עובר בלאו.
וי"ל שלא נאמר לא תקום אלא באופן שיש מצוה להשאיל חפציו מדין גמ"ח, ועובר ואינו מקיים המצוה משום שנאתו לפלוני, [ואף שבאינו משאיל משום צרות עינו אינו עובר אלא בעשה וכאן נוסף ל"ת, י"ל דמשום שהיצר מפתה ע"ז הוסיפה התורה לאו, וכהנה רבות], אבל באופן שאינו חייב להשאיל חפציו [כגון חפצים שמצוי שיינזקו ע"י השימוש] אף אם מתחסד עם חבריו ומשאיל להם, ולזה שהרע לו אינו משאיל, אינו עובר בלא תקום. הא למה זה דומה לנותן מתנות לכל סובביו חוץ מזה שהרע לו שלכאו' פשוט דאין בזה משום לא תקום.
אמנם כמדומני שמסתימת הראשונים לא משמע כן, ולא חיפשתי כעת.
ולפי האמור לענ"ד לא קשה מה ששאל פותח האשכול, דהרי נצטוינו ואהבת לרעך כמוך ובגמ"ח וכו', ומהיכ"ת שיותר להרע לו כיון שהוא הרע לי. אשמח לשמוע דעות וראיות בענין מה שכתבתי
יאיר1 כתב:סעדיה כתב:יאיר1 כתב:התורה מצוה לא לנקום ולא ליטור, התרגלנו לציווי זה כדבר טריויאלי, אך התבוננות נוספת הביאה אותי לתמוה על מצוה זו, שבעיני היא ממש משונה. [מי שהעיר אותי לזה הם דברי המסילת ישרים, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. אז למה לא מגיע לו מנוחה?]
יעויין בתפארת שמשון על אתר.
מה זה הספר הזה והיכן הוא נמצא, ואולי יואיל מר להעלותו הנה. בתודה מראש.
סעדיה כתב:
יאיר1 כתב:מדברי החיזקוני מפורש שאת צר העין לא ציותה התורה, אך את הנוקם ציותה. מבואר שלא תקום נאמר כאשר אין חיוב נוסף להשאיל.
וממילא גם החידוש שהעלת אינו נכון, שבכל אופן נאמר איסור נקימה.
והשאלות שלך אכן נכונות, אך עדיין דבר מבואר אינני רואה.
לא תקם. פרש"י אמר לו השאילני מגלך וכו'. וא"ת מאי שנא שאין הקב"ה מזהיר בלאו על אותו שלא רצה על לא דבר להשאיל לחבירו כליו ועל זה שיש לו עליו טענה גדולה שלא רצה להשאילו תחלה הזהיר בלאו. וי"ל שהראשון לא הניח להשאיל לו אלא מחמת צרות עין שהיה מגלו חביב עליו, ואין הקב"ה מכריחו להשאיל כליו שלא מרצונו, אבל זה שהיה משאיל לו לולי השנאה שהוא רוצה להנקם, א"כ מחמת שנאה הוא עושה כך, לפיכך אמר הקב"ה תנצח האהבה שיש לך עמו את השנאה שיש לך עמו ומתוך כך יבא שלום בעולם.
יאיר1 כתב:התורה מצוה לא לנקום ולא ליטור, התרגלנו לציווי זה כדבר טריויאלי, אך התבוננות נוספת הביאה אותי לתמוה על מצוה זו, שבעיני היא ממש משונה. [מי שהעיר אותי לזה הם דברי המסילת ישרים, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. אז למה לא מגיע לו מנוחה?]
לא זכור לי ברגע זה מצוה דומה, שבה התורה דורשת מאדם שיתרומם ולא ידון עם מי שפגע בו או הזיקו.
ומי שיש לו ביאורים לזה אשמח.
שש ושמח כתב:שלא נאמר לא תקום אלא באופן שיש מצוה להשאיל חפציו מדין גמ"ח, ועובר ואינו מקיים המצוה משום שנאתו לפלוני, [ואף שבאינו משאיל משום צרות עינו אינו עובר אלא בעשה וכאן נוסף ל"ת, י"ל דמשום שהיצר מפתה ע"ז הוסיפה התורה לאו, וכהנה רבות], אבל באופן שאינו חייב להשאיל חפציו [כגון חפצים שמצוי שיינזקו ע"י השימוש] אף אם מתחסד עם חבריו ומשאיל להם, ולזה שהרע לו אינו משאיל, אינו עובר בלא תקום. הא למה זה דומה לנותן מתנות לכל סובביו חוץ מזה שהרע לו שלכאו' פשוט דאין בזה משום לא תקום.
אמנם כמדומני שמסתימת הראשונים לא משמע כן, ולא חיפשתי כעת.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 284 אורחים