עצוב שתוך שנה אחת... הלכו לעולמם שלשה אנשים שהיתה להם נגיעה לנושא: יוסף בר-נון, עודד ארצי, ושושנה הלוי. על האחרונה אתה כמובן לא יכול לדעת, אך היא היתה תלמידת הגמנסיה שעקבה אחרי דה האן עוד ב1922, הבטחתי לה שכל עוד היא חיה לא אחשוף את זהותה וקיימתי זאת.
יקים כתב:אתה בטוח שהמכתב הנוכחי פורסם כבר? היכן?
כפי הנראה (מכתבת המבשר השבוע) שעיקר הסקופ במכתב, הוא מי הם הדרגים הגבוהים שאחראים לרצח, יצחק בן צבי ועוד. וזה הכי חשוב.
לפניה באישי: זיהויה של שושנה הלוי עם מחברת "ספרי ירושלים הראשונים", אינו שלי כמובן אלא של רובינשטיין שם.איש_ספר כתב:אם כבר דה האן, הנה משהו חדש שעשוי לעניין חובבי הביבליוגרפיה דכאן...
כך כותב רובישטיין לתהומי (שם עמ'36)עצוב שתוך שנה אחת... הלכו לעולמם שלשה אנשים שהיתה להם נגיעה לנושא: יוסף בר-נון, עודד ארצי, ושושנה הלוי. על האחרונה אתה כמובן לא יכול לדעת, אך היא היתה תלמידת הגמנסיה שעקבה אחרי דה האן עוד ב1922, הבטחתי לה שכל עוד היא חיה לא אחשוף את זהותה וקיימתי זאת.
תגלית מפעימה: חתימת יד קדשו של האור החיים על כתב-יד קדום בענייני קבלה ומשיח.
"משיח ה' שמו חיים"
כתב-יד קבלי קדום העוסק בענייני גאולה ומשיח. בראש הקונטרס מתנוססת חתימת יד קדשו המצוירת של ה'אור החיים' הקדוש: "חיים בן עטר ס"ט". אגן הים התיכון, שנות הת' לערך. מצורף אישור מומחה על זיהוי החתימה.
יראה ורעד אוחזים בנו בבואנו לתאר חפץ קודש שהיה רכושו של צדיק הדורות בעל האור החיים הקדוש, שעצם העברת שמו הקדוש על דל השפתיים - מסוגלת לישועות, על אחת כמה וכמה חתימת יד קדשו.
לפנינו קונטרס עתיק בכתב יד, המכיל טקסטים קבליים קדומים ביותר, מכמה מחברים שונים. הקונטרס נכתב כיחידה אחת שלמה (בשולי כל עמוד מסומנת המילה בה פותח העמוד שאחריו). בקונטרס לא מופיע תאריך או קולופון (לפי בדיקת מומחה יש לתארך את כתב היד למאות ה-16 -15). בראש הקונטרס מתנוססת חתימת יד קדשו של ה'אור החיים': "חיים בן עטר ס"ט" ובסופו חתימת הכותב/המעתיק "יעקב".
תיאור הטקסטים שבכתב היד:
עמוד [1]: בראש העמוד מתנוססת כאמור חתימת יד קדשו של האור החיים הקדוש. מתחת לחתימה מופיעות שתי שאלות שנשאל הריב"ש [רבי יצחק בר ששת, מגדולי הראשונים; ה'פ"ו - ה'קס"ח]. השאלה הראשונה עוסקת בקץ הימין כאשר יישחט הס"מ שרו של עשיו ועל שלושת הטעויות שיובילו אותו אל עונשו.
עמ' [2-4]: השאלה השניה שנשאל הריב"ש, שאלה מהותית ועיקרית ביותר בשורשי חכמת הקבלה, הלא המה שבע הספירות העליונות, כיצד מותר לכוון בתפילה אל הספירות. את השאלה שאל הריב"ש מאת המקובל דון יוסף איבן שושן,
עמ' [5-6]: העתקה מתוך ספר ציוני (פרשת כי תצא), מספרי הקבלה הקדמונים שנכתבו מאות שנים לפני האר"י. הקטע פותח במילים "כתב בספר הבהיר" וגם קטע זה עוסק בשבע הספירות - שציורם הכולל הוא כצורת אדם.
עמ' [7-9]: קבוצת דרושים קבליים על התפילה וברכת כהנים. שלא נמצא להם מקור נוסף מלבד כתב היד שלפנינו.
עמ' [10-17]: 'סדר תחיית המתים' מספר נפש החכמה לרבי משה די לאון. מאמר ארוך, העוסק שוב פעם בענייני קץ הימין וכיצד תהיה תחיית המתים ושהיא תהיה רק בארץ ישראל.
עמ' [18-25]: שני מאמרים נוספים מספר נפש החכמה לרבי משה די לאון. הראשון 'סוד הלולב והאתרוג', מאמר הפותח במילים "כבר ידעת כי המקטרג התובע דין על כל בני העולם", ומאמר נוסף 'טעם אמת ויציב'. בסוף המאמר הזה מופיעה חתימת המעתיק "יעקב...".
עמ' [26] קטע מתוך ספר יוסיפון, המתאר את שיבת עם ישראל מן הגלות וכיצד חשפו את האש הקדושה אותה הטמין ירמיהו הנביא טרם היציאה לגלות ובלעדיה לא ניתן לחדש את הקרבת הקרבנות. הקטע פותח במילים "כשעלו כל זקני גולה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה".
עמ' [27-28]: שני דרושים נוספים בקבלה ובאגדה, שלא נמצא להם מקור נוסף מלבד כתב היד שלפנינו. הדרוש הראשון עוסק במשה, אהרן ומרים - שרק שאהרן הניח אחריו בן ממלא מקומו ומשה ומרים לא. אולם רק הזיכרון הגשמי אובד למי שאין לו בנים, אך "זכרם מצד שכלם לעולם קיים כמו שהתורה קיימת". האור החיים הקדוש לא זכה לפרי בטן וצדיקים אמרו שהוא הכניס את ה'כוח המוליד' שבו לתוך ספרו ולכן לימוד פירוש האור החיים ידוע כסגולה לזרע של קיימא. מעניין לציין שבדיוק בנושא זה עוסק הדרוש שבסוף כתב היד - צדיק שמת ללא שהניח בן כמותו.
הדרוש שחותם את כתב היד עוסק בבקשתו של משה רבנו מאת השם יתברך "הראני נא את כבודך" והקונטרס כולו מסתיים במילים: "וכיון שראה כל אותן הנחמות... מיד נתאוה למות התחיל קורא מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים בך".
לא הצלחנו לגלות את זהות הכותב והאם החידושים המופיעים בכתב היד הם חידושיו שלו, או מחידושי האור החיים. מה שניתן לראות בברור זה שהקונטרס שלפנינו עוסק רובו ככולו בהכנה ממשית לביאת המשיח, לתחיית המתים ולבניין בית המקדש, וזהו הקשר העובר כחוט השני בין כל המאמרים שבכתב היד.
ידוע גם שהבעל שם טוב אמר על האור החיים הקדוש שיש לו ניצוץ 'משיח' (ראה הרחבה) ואף האור החיים כותב (על עצמו?) את המשפט המבהיל "משיח ה' שמו חיים"! (אור החיים דברים טו ז) וגם ידוע שהאור החיים עסק רבות בשנותיו האחרונות בענייני הקץ והגאולה ובפרט בשנתו האחרונה בירושלים וכה הוא כותב בספרו "ומקוים אנו כי הוא קץ גאולתינו ויתקימו כל היעודים הרשומים ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום" (אור החיים במדבר כו יט ; ראה מאמרו החשוב בנושא של הרב שמואל אליהו אב"ד צפת).
גם הדרושים הבלתי ידועים שבכתב היד, מי שרגיל ללמוד את האור החיים על הפרשה, ימצא שהם דומים מאוד בסגנונם לחידושי האור החיים.
רבינו חיים בן-עטר, [תנ"ו, -תק"ג], נודע בשם ה'אור החיים הקדוש', על שם חיבורו על התורה. את מרבית שנותיו חי במרוקו. בגיל ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל ולאחר תקופת נדודים, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו "מדרש כנסת ישראל', ובה נפטר.
דמותו של האור החיים הקדוש התייחדה בהערצה של גדולי החסידות, והוא נחשב בעיני החסידים כאחד מ'אבות החסידות' ממש. החיד"א, תלמידו של רבי חיים בן-עטר מציין זאת בחיבורו 'שם הגדולים' בערך הספר 'אור החיים': 'ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד קדוש מהרר"י [מורינו הרב רבי ישראל] בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח [מורינו הרב רבי חיים] הנזכר".
בשנת תק"ג עשה הבעש"ט מאמצים רבים להיפגש עם רבי חיים בן עטר. הוא עזב את עשרות אלפי חסידיו ועלה על אנייה שתביאו מפולין בדרך לארץ ישראל. ואף שבדרך איבד הבעל שם טוב את כל המדרגות הרוחניות שלו ונהיה כאחד האדם – לא עצר הבעל שם טוב בדרכו, כי הבין שכך היא גאולתם של ישראל. מאמצי הבעש"ט לא צלחו, האנייה שנסע בה נשבתה על-ידי שודדי ים, והוא הבין כי מן השמים מנעו ממנו להיפגש עם אור החיים הקדוש.
וכך כותב רבי גרשון מקיטוב לגיסו הבעש״ט: "אמרת לי פעם אחת שרואה אתה במראה שבא חכם לירושלים ממדינת מערב והוא ניצוץ של משיח, רק שהוא בעצמו אינו יודע, והוא חכם גדול בנגלה ובנסתר ובעל בכי. ואח"כ אמרת לי שאין אתה רואה אותו וכמדומה לך שהלך לעולמו. וכשבאתי לכאן חקרתי אחרי זה הדבר, וסיפרו לי מזה האיש פלאי פלאות. ושמו ר' חיים בן עטר והיה חסיד גדול, חריף ובקי בנגלה ובנסתר, וכו' וסיפרתי להחכמים דברים מה שאמרת עליו ונבהלו משמוע".
בשנותיו האחרונות התחיל האור החיים לדרוש ולעסוק בענייני הגאולה והחל בעלייתו לארץ הקודש וכה הוא כותב על אותם הימים: "והאיר ה' עיני שכלי, אין זה אלא לקום ולעלות אל מקום חשבתי בו הוא מקום השכינה. עיר הרמה. עיר החביבה על אלהי עולם... ואזרתי כגבר חלצי, סיכנתי עצמי סכנות גדולות. דרך מדבר באתי בו עד כי הביאני ה' פה עיר ליוארני יע"א לעלות דרך כאן לארץ חפצתי" בשנתו האחרונה הודיע האור החיים לתלמידים שהיו לו גילויים על כך שעתידה להתרחש הגאולה באותה השנה, אך נטרפה השעה. על ההארה הגדולה שחווה בכל נדרי האחרון לחייו כותב האור החיים "ובשעה שפתחתי ההיכל היה בעיני כפתיחת שערי גן עדן, ובכל כך הארה שהייתה בבית הכנסת... יאמנו דברי, שלא ראיתי מימי הארה כאותה שעה". מלים אלו במכתבו של האור החיים מזכירות כמעט את המילים החותמות את כתב היד שלפנינו: "וכיון שראה כל אותן הנחמות... מיד נתאוה למות התחיל קורא מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים בך"
סיפור פטירת האור החיים הקדוש בשב״ק כפי שידע זאת הבעש״ט זיע״א.
בשנת תק"ג בשבת, פרשת פנחס, נטל הבעל שם טוב את ידיו לסעודה השלישית, ולאחר שאכל כזית מן החלה אמר: "כבה הנר המערבי."
כמנהגו בכל שבת מיעט הבעש"ט לדבר ומשום כך נהגו התלמידים לחכות עם שאלותיהם למוצאי השבת. במוצאי השבת באו תלמידיו ושאלו אותו לפשר הדברים שאמר.
הסביר להם הבעש"ט:
– "רבי חיים בן עטר, מחבר הספר 'אור החיים', הוא הנר המערבי, ובשעת הסעודה השלישית ידעתי כי נפטר. לכך הייתה כוונתי."
כששאלו תלמידיו כיצד ידע זאת, ענה: "יש כוונה אחת בנטילת ידיים לסעודה, המתגלה בכל פעם רק לאדם אחד בלבד.
כל ימיי השתדלתי להשיגה – ולא הצלחתי בכך, כי כוונה זו היתה ברשותו של ר' חיים בן עטר.
היום, בשעה שנטלתי את ידיי לסעודה השלישית נתגלתה לי פתאום כוונה זו.
כך ידעתי כי בעל 'אור החיים' כבר אינו בין החיים."
מפרט: [28] עמ', כ 20X14 ס"מ. נייר משובח.
מצב טוב-טוב מאוד. דהייה קלה של חלק מהכתב אך רובו ככולו קריא. שיקום אמנותי לשולי הדפים. כריכת עור מהודרת.
מצורפת חוות דעת מומחה כתב היד, המעיד שזו חתימת יד קדשו של האור החיים.
ראה גם:
שו"ת הריב"ש סי קנז עמ' קסה קסד.
ספר ציוני פר כי תצא.
ספר הנפש החכמה לרבי משה די לאון מאמר תחית המתים ומאמר סוד הלולב והאתרוג.
לבי במערב כתב:לא כי, אלא: הפריט ה'ישן' הוא זיוף ע"פ צילום החותמת שבספרו של ר"ח ריגל.
במכירה הנוכחית אכן עבר 'שיפוץ' (הראי"ס הוסיף לשער כי גם הדהו מעט את הכתב, כדי 'ליישנו'), ונוסף 'זיהוי' החותם.
*
בשבוע האחרון העירוני אודות פריט בו נטען כי על הגליון מופיעה הגהה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ולפענ"ד לא מיני' ולא מקצתי' (מסגנון הלשון, צורת הכתב, ואפילו סימון ה'כוכבית'...).
לבנון כתב:לבי במערב כתב:לא כי, אלא: הפריט ה'ישן' הוא זיוף ע"פ צילום החותמת שבספרו של ר"ח ריגל.
במכירה הנוכחית אכן עבר 'שיפוץ' (הראי"ס הוסיף לשער כי גם הדהו מעט את הכתב, כדי 'ליישנו'), ונוסף 'זיהוי' החותם.
*
בשבוע האחרון העירוני אודות פריט בו נטען כי על הגליון מופיעה הגהה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ולפענ"ד לא מיני' ולא מקצתי' (מסגנון הלשון, צורת הכתב, ואפילו סימון ה'כוכבית'...).
יש"כ
כלומר?!רציני כתב:הרי היא לא אותו דבר.
לבי במערב כתב:כלומר?!רציני כתב:הרי היא לא אותו דבר.
רציני כתב:האם הכוונה באותו סגנון?
כנראה שאכן לא הצליח להעתיק בדייקנות מוחלטת...איש_ספר כתב:את ההשראה לזיוף לקח הזייפן מתוך צילום חותמת המופיע בספרו של ר' חנוך ריגל ורצ"ב
לבי במערב כתב:רציני כתב:האם הכוונה באותו סגנון?כנראה שאכן לא הצליח להעתיק בדייקנות מוחלטת...איש_ספר כתב:את ההשראה לזיוף לקח הזייפן מתוך צילום חותמת המופיע בספרו של ר' חנוך ריגל ורצ"ב
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: התך ו־ 102 אורחים