אמר רבן שמעון בן גמליאל - לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו - כל הכלים טעונין טבילה - ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות, בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. ואומר, תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה.
וכן הוא אומר, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו - זה מתן תורה [זה יוהכ"פ שנתנו בו לוחות שניות - רש"י] וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו:
הנה סוף המשנה דורש ביאור, ואע"ג דבאמת ליכא לאקשויי אהא, שהרי מצינו לפעמים דמתני' מסיים בכמה פסוקי נחמה זאח"ז בסוף המסכתא, אבל רישא דקרא נראה שזה שייך למתני' ונדרש על ענין ראשון - עכ"פ לפירש"י "ביום חתונתו" זה מתן תורה - היינו יוהכ"פ שבו נתנו לוחות שניות. מיהו, שפיל לסיפיה דקרא, "ביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק שיבנה בב"א". אין זה מובן, שפתח ביוהכ"פ - אולי כמביא ראיה שיש לשמוח ביום הכיפורים, אם כי אין הטעם מבואר כל צרכו, - וסיים בשמחת בנין בית המקדש בב"א.
ואילו על ט"ו באב אין רשב"ג נותן טעם או ראיה כלל - ולהלן נביא כל השיטות בגמ' על הסיבה למחולות בט"ו באב.
ואולם דברי הגמ' כאן ג"כ צריכים ביאור.
ארשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ:
בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות.
אלא ט"ו באב מאי היא?
[והגמ' מביאה מספר שיטות בטעם היו"ט בט"ו באב, וכדלהלן:]
א) אמר רב יהודה אמר שמואל - יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו', דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.
ב) אמר רב יוסף אמר רב נחמן - יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל שנאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה מאי דרוש אמר רב ממנו ולא מבנינו.
ג) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן - יום שכלו בו מתי מדבר, דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות, וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור.
[רש"י - דתניא כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר צאו לחפור והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות קודם שיחפור ולמחר הכרוז יוצא וקורא יבדלו חיים מן המתים וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא וכל שנה היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים וכיון שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט"ו ולא מת אחד מהם ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הדור לאותו היום יו"ט:]
ד) עולא אמר - יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר לאיזה לאיזה שירצו יעלו.
ה) רב מתנה אמר - יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה - אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה.
ו) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו - יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. (תניא) רבי אליעזר הגדול אומר - מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא - וקרו ליה יום תבר מגל.
לפי רב מתנה, [אות ה'], שסיבת היו"ט הוא מפני שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, הרי קשה ביותר לפרש המתני' בכגון דא, שהרי רשב"ג פירש להדיא שמנהג זה נהג בבנות ירושלים, ביוה"כ ובט"ו באב. ואם דבר זה נהג רק מאחרי חורבן ביתר, הרי לא היתה קהילה יהודית בירושלים אחרי חורבן ביתר, כל תקופת התנאים, ואיך יתכן שעל זה נתכוון רשב"ג.
עוד מעניין, שרב יוסף אמר ר"נ [אות ב'] אמר שהיו"ט הוא מפני שבו ביום הותר שבט בנימין לבא בקהל. באמת, ידענו ששבט בנימין הותר ע"י בנות שילה שיצאו וחוללו בכרמים, וחטפו בני בנימין איש לו, כמו שכתוב בסוף ספר שופטים.
שופטים כא יט - כג
ויאמרו הנה חג ה' בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה. ויצוו את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים. וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן.
ובאמת משמע מפסוקים אלו שהמנהג לחול בכרמים היה קיים לפני שהותרו שבט בנימין, ושעי"ז גופא הותרו, ולא שמפני זה קבעו מנהג זה. ואני נבוך ליישב את כל הדברים האלה על אפניהם.
וכן מצאתי שהרד"ק ביאר מדוע היו בנות שילה יוצאות וחולות בכרמים, וכתב הרד"ק "ואפשר כי מפסח לפסח היה או מסכות לסכות, או ביום הכיפורים שהיו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים כדברי רז"ל." עכ"ל הרד"ק.
[אגב, משמע מהרד"ק שלא נקט כשיטת ר"י אר"נ דיום שהותרו היתה ט"ו באב, וכן לא הביא מאמרם ז"ל שמנהגם היתה לחול בכרמים גם ביום ט"ו באב.]