הגאון רבי משה הלוי סולובייציק זצ"ל

[איש_ספר]

המכתב התפרסם בקובץ המכיל את אגרותיו של רמב"א. חלק ראשון. בהוצאת אונ' ב"א. (האם הופיעו חלקים נוספים?)

[איש_ספר]

הנה עוד משהו יוצא דופן.

ממחיש מאמר חז"ל, בכל אדם מתקנא חוץ מבנו (ועולה בקנה אחד עם דברי רמב"א שהבאתי למעלה על יחסו של האב לבנו)

שיעור.jpg (123.97 KiB) נצפה 3956 פעמים

חוברת הדנו סתו תרצה.

[דרומי]

לא הכרתי את הג"ר משה...

אבל מנין שלא היה יכול לומר שיעור גם בשם אדם אחר (שאינו בנו)?

[מכון חכמי ליטא]

בקובץ הפרדס (חלק ח חוב' ג עמ' 7) יש מכתב של הגאון ר' שמחה זליג להג"ר משה, ובסוף כותב:

האמיתי.PNG (50.18 KiB) נצפה 3931 פעמים

[יהושפט]

הנה עוד משהו יוצא דופן.
ממחיש מאמר חז"ל, בכל אדם מתקנא חוץ מבנו (ועולה בקנה אחד עם דברי רמב"א שהבאתי למעלה על יחסו של האב לבנו)
חוברת הדנו סתו תרצה.

כך גם באותו שטיקל מפורסם בזרעים שהחזו"א שלח את ר' שלמה כהן להגיב כנגדו, הוא נאמר על ידי אביו בעת נעילת ועידת אגוה"ר, באותה תקופה הוא היה בעת לימודיו בברלין

הפרדס ה, חוברת ג ,תרצא.png (39.31 KiB) נצפה 3918 פעמים

ישנו גם מכתב ברוח דברי רמב"א שהתפרסם בספר היובל לרי"ד, שכתב ר' משה בעת שבנו התמודד לרבנות ת"א.
המכתב הודפס שוב בהדרום סג, ושם גם המכתב של הדב"א הנזכר להלן https://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1626282376041&pagenum=9&book=300629
הנה:


אב מעיד על בנו
בשנת 1935 הגיע הרב סולובייצ'יק לביקור ארוך בארץ-ישראל, במהלכו ביקר בקהילות וישיבות בארץ, והתמודד על רבנות העיר תל-אביב מול הרב משה אביגדור עמיאל.

מכתב ההמלצה הזה נכתב ע"י אביו של הרב סולובייצ'יק, הרב משה סולובייצ'יק, בנו של ר' חיים מבריסק, בתאריך יט אלול תרצ"ה (17.9.1935) - כחודשיים לפני הבחירות לראשות עריית תל-אביב. המכתב ממוען לרב יעקב יושע בוימינגר, שהיה מזכיר המועצה הדתית של תל אביב באותו זמן.

הרב סולובייצ'יק הפסיד לרב עמיאל בבחירות לרבנות תל-אביב, חזר לארצות-הברית, שם כיהן כרבה הראשי של העיר בוסטון עד יום מותו.

משה הלוי סאלאווייציק
בהגאון החסיד האמיתי מרן ר' חיים הלוי זצ"ל

ב"ה י"ט אלול תרצ"ה.

לכבוד הרב הג' חו"ק סוע"ה איש האשכולות

הרב בוימענגר נ"י.

אף שאינני מכירו, אבל את שמו הטוב שמעתי. וזאת ירשני לפנות אליו. כאשר בני הגאון האמתי הרב ר' יוסף בער הלוי סאלאווייציק, רב ראשי בבאסטאן פה אמריקא, נסע בקיץ זה לבקר את א"י ושהה שם איזה חדשים, והוא מועמד אפיציאלי לשאלת הרבנות בתל-אביב, העומדת כעת על הפרק. ואודות זה באתי.

אמנם אינו זקוק לתארים ולתהלות ותשבחות, כי כפי שראיתי בעתוני א"י, תורתו וחכמתו הלכה לפניו והכריזה עליו, וכבר אתמחי ונתפרסם לאחד מגדולי הדור. אבל לאשר לדעתי לא זהו מדתו ומשקלו האמתי. וגם אינו דומה הכרת עראי להכרת קבע. ומי כמוני יודע ומכיר אותו מיום הולדתו ועד עתה.

אמנם, אין אב מעיד על בנו. אבל בדבר הנראה לעינים שאני. ולא בתור עד הנני בא, כי השמש בהיר בשחקים אינו צריך לסהדותא. והנני רק כמעורר ומראה עליו באצבע. הוא מין בפ"ע שצריך התכוננות מיוחדה, תכשיט לעם הישראלי.

עוד מילדותו הראה לבעל כשרון עצום אשר לא בכל יומא וזמנא מתרחיש, וא"א מו"ר הגאון החסיד רבן של ישראל זצ"ל נבא עליו כי לגדולות נוצר, ולאילנא רבבי יתעביד. ועוד, כי בחייו ראה חוברת של חד"ת מאתו, וההתפעלות שלו אז אין לתאר. אמר כי הוא תורת אמת. אח"כ התפתחותו בתורה וחכמה הלכה בצעדים גדולים ומהירים, וכה הלך והתפתח, ועתה הוא כבר ענק גדול אשר בו ישראל יתפאר.

בדורות הקודמים דימו שאי אפשר במציאות להיות תורה ושארי חכמות משולבים יחד. אמנם, בדור זה כבר פוגשים תורה וחכמה מחוברים. אבל באופן הזה גדול הדור בתורה באופן מבהיל, כאחד מגדולי הדור בדורות הקודמים. ואם בשארי חכמות באופן דגול הנו היחיד ומיוחד, אין ספק כי הוא כעת יחיד הדור בהבנת התורה. הבנתו היא המשקולת ודעתו היא המכרעת בכל דיני התורה, קלות וחמורות. עוד רבות בשנים מכבר כתב עליו הגאב"ד דקאוונא שהלכה כמותו בכל מקום (הנני מסגיר בזה העתק ממכתבו). ומה גם עתה, שהרי ת"ח האמתיים כל שמזקינים דעתם מיושבת עליהם.

יודע הוא את כל התורה כולה מתחילתה ועד סופה, בידיעה עמוקה וברורה. הכל למד, את הנהוגות היום ואת שאינן נהוגות, כמו זרעים קדשים טהרות קידוש החודש. והוא כבור סיד שאינו מאבד טיפה. הוא יחיד הדור בחידוש התורה לאמתה. יש לו חיבור בכתובים על כל ספרי יד החזקה להרמב"ם, אשר בקרוב יצא לאור. ודבריו מאירים את העינים ומשמחים את הלב כנתינתם מסיני. ע"י הסברתו הנפלאה הכל מרגישים כי כל דבריו אמת ויציב. הוא מעין נובע של מים חיים וזכים, ואין הפסק לנביעה, תמיד בולע ופולט בחכמת התורה ומעשה פנינים.

הי' עילוי וגאון בילדותו, ועתה כבר כל התורה חקוקה על לבו, וראוי להורות ולדון בכל דיני התורה כמופלא שבסנהדרין. והלא אינו בעל מלאכה אחת. רכש במידה מרובה גם הפרפראות לחכמה, מהעטרים אותו ונותנים לו לוית חן ויופי. השיג תאר ד"ר פילוסופי' באופן הכי מצוין בהאוניברסיטה דברלין, והפרופסורים דשם היו בהתפעלות מגודל כשרונותיו ורוחב הבנתו העמוקה שלא ראו כזאת. ומחדש גם מחכמה זו כגאון הדור. כבר הדפיס מעט בשפה האשכנזית, והכל על טהרת הקודש. יראתו קודמת לחכמתו. מלא יראת ד' בכל אבריו וגידיו ודמו. צדיק וחסיד בהנהגתו. הוא ממש ספר המוסר, ויכול להיות למשל בתורתו חכמתו ויראתו.

הוא מנהיג ממנהיגי ישראל. עסקן ציבורי, בעל פעלים כבירים. ויש לו כל הדרוש למנהיג ישראל. מדות טובות. איש מנומס. בורח מן הכבוד. שונא בצע. מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. יודע להלך לפני רוח כל איש ואיש. גם חננו ה' בפה מפיק מרגליות. מדבר לפני אנשים בשפות שונות, עברית, אידיש, אשכנזית, אנגלית, והשפעתו גדולה מאד. ידיעתו הגדולה בחכמת ישראל נותנת לו חומר רב. ומדבר בידיעה מסוימת ובהסבר נפלא, וקונה את העם. ורחש מהם אהבה וכבוד ודרך ארץ.


עתה אבא אל הענין שהנני פונה למעכת"ר. עיר כתל אביב שרבו בה מפלגות שונות, ונחוץ לה מנהיג שיהי' רבא דעמי', ומדברנא דאומתי', בעל משפיע על כל המפלגות. והלא עתה עיני כל ישראל נשואות לתל אביב ומתענין בה. הלא מובן שרבה דרוש להיות גדול הדור מצוין בתור יוצא מן הכלל, שהשפעתו יגיע גם לגולה. דעתי ודעת כל המכירים את בני הענק הגדול הזה, שהוא היחיד ומיוחד הראוי למשרה זו. הוא האיש שיהי' הבריח התיכון לברוח מן הקצה אל הקצה. ויהי' מאסף לכל המחנות. ומי יוכל מכל גדולי ישראל לדמות אליו להיות רועה לאחינו בני ישראל בתל-אביב. ואך הוא הגברא דכולי בי', גדול התורה בתורה, אב וגאון בשארי חכמות, אחד המיוחדים בכשרונות בין עם ישראל. בעל השפעה מופלג, עם כל כך כחות רעננים ועלומים. הוא האיש שיקנה את הארץ ברוחניות ובגשמיות. ביתו יהי' בית ועד לחכמים וישפיע על כל המפלגות. אלו תורה יבקשו מפיו, ואלו חכמה ידרשו, ואלו יהיו כרוכים אליו וסרים למשמעתו מאהבה וכבוד ודרך ארץ, כאשר כבר הראה הנסיון.

שמעתי שנמצאים אומרים, שהוא צעיר לימים יותר מדי. ראשית, לא כן המעשה. הוא ב"ה לאורך ימים ושנים משלשים עד ארבעים, שבשנים אלו גם בדורות הקודמים בעלי כשרונות המצוינים וגדולי הדור האמתיים נתקבלו בכסאות היותר כבודים וגדולים והשפיעו על עם ישראל, ודעתם הכריע בכל עניני היהדות. והזקנים מהם בשנים חיו עמהם באהבה ואחוה, ונתנו כבוד זה לזה. ואדרבה, הן הן גדולותיו, שבשנים אלו נחשב בין הזקנים שבזקנים. איזהו זקן זה שקנה חכמה. ר"א בן עזרי' נתמנה לנשיא גם בעת שהיו זקנים ממנו בשנים, ורק מפני חכמתו הרבה. ואמר הרי אני כבן שבעים שנה. וגם הם בדור עשירי לעזרא איכא בי' מכל צד וצד. בכל דור ודור חכמה הלכה בראש והיתה לה קו ההכרעה, והיא בנתה את כנסת ישראל. בעת שר' יוחנן בן זכאי הי' לו לשאול דבר יחידי, בחר לו מכל מעדני תבל, וגם מהמקדש בתפארתו, תן לי יבנה וחכמי', שבזה תלוי כל קיום עם הישראלי. והוא הגדול שבחכמים, שכל דיני התורה מדודים ושקולים אצלו בהבנה מסוימת עד עמקי תהומותיו.

אבקש את מעכ"ת בעצמו, וגם להשפיע על אחרים, שיעריכו את הדבר בדעת נכונה, ואז יוכחו לדעת כי הוא היחיד ומיוחד שיהי' לתפארת לתל אביב בפרט וא"י ולעם ישראל בכלל.

יכתב ויחתם מעכת"ר בספר הצדיקים לאלתר לחיים טובים וארוכים.

מוקירו ומכבדו

משה הלוי סאלאווייציק

[הגהמ]

ובאותו ענין ראוי לציין איך שהגרי"ד עצמו תיאר לימים יחס אביו אליו (מתורגם ע"פ הציטוט בספרו של אהרן רקפת-רוטקוף, The Rav, ח"ב עמ' 168):

האב היהודי אף פעם לא דיבר על אהבתו לבניו, אף פעם לא! אני אגיד לכם דבר. היחס שלי לאבא היה מאד מקורב. הוא היה 'רבי' שלי; לא היה לי רבי אחר. כל מה שנהייתי בתחום האינטלקטואלי, זה רק הודות לו. הוא היה מאד מקורב אלי, ואני הייתי מאד מקורב אליו. היה בינינו מין אחדות קיומית. ובכל זאת, הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי. הוא מעולם לא נישק אותי, ואני מעולם לא נישקתי אותו. אני זוכר איך פעם הייתי נפרד ממנו, ולא ידענו אז אם נזכה אי פעם להתראות עוד. רק לחצנו ידיים והוא אמר לי "לך לשלום, וה' יהיה אתך". באמת, היה אחד נוכח אז להסצנה הצוננת הקרה הזו של פרידה של אב ובנו, והוא הגיב על כך "הא לך הלומדות הבריסקאית!"

[פלוריש]

ובאותו ענין ראוי לציין איך שהגרי"ד עצמו תיאר לימים יחס אביו אליו (מתורגם ע"פ הציטוט בספרו של אהרן רקפת-רוטקוף, The Rav, ח"ב עמ' 168):

בדברי הגות והערכה הביע זאת הגרי"ד בצורה יותר מאוזנת:

"מנעורי לימדוני להבליג על רגשותיי ולא להפגין את המתרחש בעולמי האמונציונלי. אבא מארי ז"ל היה אומר, כל שהרגש קדוש יותר וכל שהוא אינטימי יותר, הוא טעון יותר גניזה במעמקים... אבא ז"ל היה נאה דורש ונאה מקיים. מעולם לא זכיתי בנשיקה ממנו. כשהיה נפרד ממני היה לוחץ את ידי, ואומר: 'לך לשלום וישמרך האלוקים'. אדם זר, שהיה נוכח בעת מעשה ושמע מילים של שיגרה כאלו, היה תמה וממלמל: 'קרירות ויבשות בריסקאית - מה טיבה!'... אותו זר , שליגלג לצנינות ברסקאית, ראה רק את בתי אבראי, ולא הרגיש כי בתי גוואי - קודש הקודשים - רפודים היו רחמים וחסד, אהבה עדינה וגם עזה לצאצאיו. תמיד חרד לשלומם ולטובתם והקריב את עצמו בעד עתידם. כל הוויתו - חולת אהבה הייתה. ברם, נזהר היה תמיד שלא לעבור על האזהרה 'וכל אדם לא יהיה באוהל מועד', והיה שומר על עיקרון הצניעות בחיי הרגש" (דברי הגות והערכה עמ' 170).

[מחולת המחנים]

מכתב נוסף של רבי משה סולובייצ'יק הממוען להרב דוב כ"ץ, בו הוא ממליץ על מועמדות בנו הגרי"ד לרבנות תל אביב, ומאריך לתאר כי הוא הראוי והמתאים לכתר זה והעטרה הולמתו, פורסם בקובץ 'חקירה'.

Vol 9 Soloveitchik.pdf

(573.56 KiB) הורד 210 פעמים

יש אומרים כי הסיבה בגינה הגרי"ד לא ביקר אף פעם בארץ ישראל נעוצה במפח נפשו אחרי ההפסד בבחירות לרבנות תל אביב.

[פלוריש]

יש אומרים כי הסיבה בגינה הגרי"ד לא ביקר אף פעם בארץ ישראל נעוצה במפח נפשו אחרי ההפסד בבחירות לרבנות תל אביב.

אם אני זוכר נכון, באיש על העדה הוא כותב הסבר אחר

[מחולת המחנים]

פגשתי היום יהודי ישיש לאיוט"א תלמיד ותיק של הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל בישיבת לייקווד בשנותיה הראשונות, ניסיתי לשאול אותו על יחסו של הגר"א לרבי יוסף דוב מבוסטון, הוא אמר לי שנושא זה דורש שיחה בפני עצמה.
אך הוא אמר לי כמה פרטים: רבי אהרן קוטלר נמנע מלהגיע לעיר בוסטון, כי אם היה מגיע לשם היה נצרך לבקר בביתו של הגרי"ד, ולא רצה זאת, ופעם אחת התקבלה תרומה עבור ישיבת לייקווד מאחד הגבירים שהיה מתומכיה הגדולים של הישיבה, ורבי אהרן שלח את בנו רבי שניאור (שכמדומני היה בחור באותה עת) לעיר בוסטון לקבל את התרומה מהנדיב, ובאותה הזדמנות נכנס רבי שניאור לבקר אצל הגרי"ד.
הוא סיפר עוד שבתקופה הראשונה היו שולחים מ-YU לישיבת לייקווד מתלמידיהם בימי הקיץ למשך כששה שבועות, הדבר נמשך כשנתיים, עד שבישיבה יוניברסיטי ראו ראו שהבחורים נמשכים לישיבת לייקווד והפסיקו זאת.

שמעתי ממנו ביטויים חריפים מאד מרבי אהרן על רבי יוסף דוב ובקשר ללימודיו באוניברסיטה והשפעתה עליו, בין השאר הוא סיפר שבאותה תקופה נלחמו גדולי הדור ובראשם רבי אהרן נגד כל חיבור עם הרפורמים והקונסרבטיבים, ואנשי YU ורבי יוסף דוב לא הצטרפו לזה כל כך, ולפעמים אף שיתפו פעולה עם הרפורמים והקונסרבטיבים, ורבי אהרן אמר אז: "אז איך וועל ענדיגן מיט זיי, וועל איך זיך נעמען צו זיי", ואמרו אז בישיבה כוונתו שכשהוא יגמור את מלחמתו ברפורמים והקונסרבטיבים, אזי ילחם הוא בהגרי"ד ואנשי YU.

[פילווישוק]

צ"ע אם זכרונו של אותו תלמיד נחלש, או שהשינויים כבר נוצרו בשעת מעשה. רבי אהרן שלח את רבי שניאור לשמוע שיעורים מהגרי"ד. YU לא שלחו בחורים לקיץ ללייקווד, אלא שמכיון שהחופשה שם ארוכה, היו מבחירי הבחורים שמיוזמתם הלכו ללייקווד, כגון רבי הרשל שכטר. בהמשך, בעיקר כאשר רבה המתח בעקבות הפרשה של האיסור לשת"פ עם הקןנסרבטיבים והרפורמים, ותלמידי לייקווד החלו להתבטא קשות נגד רבם, פסקו אלה מלבוא.
בעניין השת"פ, קשה לומר שאנשי YU לא הצטרפו. 2 מתוך 11 החתומים על החרם היו ראשי ישיבה שם: רבי מנדל זקס חתן הח"ח, ורבה של סובלק ר"ד ליפשיץ. במקרה הזה הגיע רבי אהרן לשכנע את הגרי"ד [הפגישה היתה בבית הרב זקס - מקום מגורי הגרי"ד בבוסטון רחוק מנ"י], ולא עלתה בידו.

[מחולת המחנים]

אתה בעצם מאשר את הפרטים, רק אתה חלוק בפרשנות הדברים.

[פילווישוק]

פרט מעניין נוסף בעניין מכתב החרם של 11 ראשי הישיבה: שנים נוספים שהיו מצופים להיות בין החותמים נמנעו: רבי אליעזר סילבר ורבי ראובן גרוזובסקי. ר"א נמנע מפני כבודו של רי"ד. ר"ר - מחלוקת הפוסקים, אנשי YU טוענים שגם הוא חשש לכבוד רבם, ולייקווד תולים במצב בריאותו. באותו זמן, נסעו רבי אהרן ורבי יצחק הוטנר לרבי משה [שחתם על החרם] לשכנע אותו ללחוץ על בן דודו רי"ד. למרות שחלק על עמדתו, ר' משה סירב לעשות זאת, כי רי"ד גדול לעצמו וזכותו לחלוק על חבריו. ביציאתם התבטא הרב הוטנר משהו בסגנון שמי שלא למד בסלבודקה אינו יכול להיות מנהיג בישראל...

[נים ולא נים]

קראתי עכשיו אשכול זה מתחילתו ועד סופו, והוא מרתק.
ויש לי 2 נקודות
על מי שהעיר על המאמר בחקירה על רמ''ס שצריך להיות וכו' הלא זה הדבר אשר דיבר רבי חיים עוזר להמלאך המובא באשכול זה. (הגם כי לא כל פרטי הסיפור מדוייקים, אבל כאחד שהכיר שיחת רבי רפאל זלמן המעשה בודאי נכון).

והשנית רי''ד אם היה מצטרף למלחמה עם ריפורם האם היה זה הולך ביחד עם המשרה שלו בישיבה? כל מיני חפשיים קנסבטרייבים וריפורמים, למדו מאז (משלב מסיום) ועד היום בישיבת יצחק אלחנן.
האדמו''ר מסטמור לא היה בכלל מעורב במלחמה זה נגד הריפורם שממש לא היה נוגע לו ולסביבתו. לא כן ראשי ישיבות הליטאים. ורי'''ד עמד מצד אחר של הגשר בשעה ששאר רמי''ם עומדים סמוך לגשר, ודו''ק.
לגבי המימרא המובא בסוף של ר''י הוטנר על רמ''פ, אני שמעתי כבר בילדותי שפעם נזרקה מפי החבורה של ראשי ישיבות שדבר זה חסר להגרמ''פ, הלימוד בסלובדקה...

[באמונתו]

ואני שמעתי מכלי ראשון: רבי משה היה חוזר אחרי אסיפות של אגוה"ר, ומספר מה אמר כ"א מאותה החבורה הסלבודקאית של ראשי ישיבות (אחרי פטירת רא"ק), דבר בשם אומרו בלא תארים...
רק כשהזכיר דברי רבי יעקב קמינצקי, הוסיף בלשונו המכוון: "הרב" קמינצקי.

גם שמעתי ממקור מוסמך, כי מתחילה חתמו הרבנים והחרימו הנ"ל, ללא בקשה ופנייה לרי"ד ז"ל, בהתעלמות מוחלטת ממנו, וכמאן דליתא.
לכן הקפיד רי"ד ז"ל, שכאשר אחר כן נזכרו בו, ובעצם לא בו דווקא, אלא בכוח השפעתו בארה"ב, ופנו אליו בשביל לתקף ולחזק דבריהם, מיאן לחתום.

[נים ולא נים]

בקיצור הטעם שלא חתם מחמת שחשש עלבון מר הרמי''ם כלפיו? לכן הפקיר יהדות אמריקה?

[באמונתו]

בקיצור הטעם שלא חתם מחמת שחשש עלבון מר הרמי''ם כלפיו? ...

הוא לא היה ה"שמאַטע" של אף אחד.

[נים ולא נים]

א. עדיין אינו מובן משום שהוא לא שמאטע לא יעזור להמעמיד הדת.
ב. בדווקא על הגרמ''פ קשה להאמין זה, כידוע כמה נהג כבוד בכל צורב והתנהג בתכלית הענווה, לא יתן כבוד המימנלי לר''מ לכנותו רבי, קשה להאמין.

[באמונתו]

א. עדיין אינו מובן משום שהוא לא שמאטע לא יעזור להעמיד הדת.
ב. בדווקא על הגרמ''פ קשה להאמין זה, כידוע כמה נהג כבוד בכל צורב והתנהג בתכלית הענווה, לא יתן כבוד המימנלי לר''מ לכנותו רבי, קשה להאמין.

א. עיין נדרים סו, ב.

ב. כידוע, אחרי פטירת רא"ק, רבי משה נתמנה לראש במקומו, והכל הכירו שגדול מכולם בתורה היה, וגם בשנים, שהרי צעירים ממנו היו כולם (מלבד רי"ק, כנ"ל).

אגב, רבי משה ידע ערך עצמו היטב, כמובן ללא סתירה לענוותנותו העצומה,

ולדוגמא, בעת שדודי הרב ע"ה עבר מישיבת תפארת ירושלים ללייקווד, ללמוד מהגר"א זצ"ל, הצטער ר"מ ואמר שאינו מבין: הלא האמת - כאן ("די אמת איז דאָך דא").

מעשה נוסף סיפר רשפ"ש שליט"א, בעת שערך ר"מ תשובה אחת, אשר כדרכו העבירה לעיון הלומדים, ואחד העיר מתשובת רע"א מפורשת נגדו.
ר"מ ראה הדברים, אחַר ביקש לקבל לידיו התשובה חזרה, הוסיף מספר מילים, והחזירה למעיינים.
הסתקרנו הכול כמובן לראות מה הוסיף ר"מ, בדקו ומצאו: ודלא כרע"א ... (עיין חידושי שרידי אש - גחלי אש, ג' עמוד תק"ח-תק"ט).

[נים ולא נים]

א. ועדיין לא מובן
ב. אמת ידע ערך עצמו, מכל מקום לא זלזל בשום ת''ח ממילא קשה להאמין שקוראים בלאר רבי לשמותם, למה יעשה כן?
זה דיבורי האחרון, ועתה יכול לגבב מילים אם תרצה להיות האחרון דווקא

[באמונתו]

א. ועדיין לא מובן
ב. אמת ידע ערך עצמו, מכל מקום לא זלזל בשום ת''ח ממילא קשה להאמין שקוראים בלאר [בלא] רבי לשמותם, למה יעשה כן?
זה דיבורי האחרון, ועתה [ואתה] יכול לגבב מילים אם תרצה להיות האחרון דווקא

א. לא מובן מדוע
ב. לשונך גופא זלזול (ביחס אליי), למה תעשה כן?
עכ"פ, כמובן, ר"מ לא התכוון חלילה לשון זלזול, אלא אף בש"ס מפורש תמיד, כי רבי מאיר כדוגמא, לא אמר "רבי" יהודה אלא יהודה, וכל כיו"ב