שאלה מאחי שליט"א
שאלה אקטואלית שהגיעה לבית מדרשינו ולפי שעה לא נמצא לה פתרון ממרחבי הש"ס והראשונים:
א. אדם שמת לו מת בשבת שחל בו יו"ט ראשון ש"פ האי שתא [תשפ"ב], שכידוע אינו נוהג אבלות אלא לאחר הרגל, [וברגל עצמו נוהג דברים שבצנעה, כמבואר באו"ח (סי' תקמח ס"ד). ע"ש], אלא שהשנה - מיד כשיוצא שביעי של פסח - נכנסת שבת שאין בה אבילות בפהרסיא, ונמצא שלא יתחיל האבלות אלא ביום ראשון שלאחמ"כ, וצ"ע אם בשבת שבינתיים מותר לו לנהוג רגיל ובפרט ללמוד תורה, או דאכתי אסור בדברים שבצנעא. [ובשו"ע יו"ד (סי' ת ס"א) מבואר, דבכלל דברים שבצנעה, רחיצה, תשמיש, ות"ת].
ב. ושורש הספק הוא, האם כשנוהג בינתיים דברים שבצנעה, הוא בתורת ז"י אבלות זוטרי, [ולפי"ז יש לומר דהם עיקר האבלות, וז"י שיושב שוב - היינו כדי שלא לעקור אבלות שבפהרסיא], וא"כ כיון דאזלו ז"י - שוב מצי עביד כל מאי דבעי עכ"פ ביומא דשבתא, או דכל מה שנוהג דברים שבצנעה היינו בתורת "המתנה" עד שיוכל לשבת באבלות רגילה, [ולפי"ז יש לומר דהאבלות שנוהג בפהרסיא לאחמ"כ, היא העיקר], וא"כ גם בשבת ההיא חל עליו אבלות בדברים שבצנעה. [וכ"ז לחידודי, דיש לפרש הספק בפנים אחרות].
ג. וכעין זה נתעורר ספיקא אצל הגאון אדמו"ר ה"פני מנחם" מגור זצוק"ל, שבנו הגה"ח ר' יהודה אריה זצ"ל נפטר ביו"ט ראשון של סוכות [שנת "תשמ"ח", שעולה בגי' "ברוך דיין האמת", וראה בס' "הפני מנחם", תשע"ה, עמ' עח], דמתחיל אבלות רק במוצאי שמינ"ע, ודנו, אם בשמיני עצרת מותר ללמוד תורה, כיון דהוא בין ז"י שנהגו דברים שבצנעה - לבין ז"י אבלות שעדיין לא באו. [והגם שבנידון שלפנינו נקבר רק במוצאי יו"ט, עדיין יש לדון דביום שבת בצפרא נפקעה האבלות מצד דמקצת היום ככולו].
ד. ושאלתי שאילתא דא ממרנא שר התורה הגר"ד קוק שליט"א, וחשב כדקה, ולא מצא פתרון לזה ממרחבי התלמוד והראשו', ואמר שזו שאלה יפה. ולמחרת בבוקר שאלתיו שוב, האם אשכח פתרי להאי שאילתא, ואמר לי, מאתמול בלילה אני חושב על זה, ומנסה למצוא דמיון לסוגיא זו בנושאים אחרים, ועדיין לא מצאתי. והכה את עצמו בראשו, ואמר בפני הציבור, יש לי ראש קלבסה, ולכן אינני יודע להביא מקור לפתור השאלה מתוך הש"ס...
ה. ובחשבון ההלכתי, יש מקום להתיר לאבל לעסוק בתורה בשבת זו, כיון דבטור יו"ד (סי' ת) הובאה שיטה, דההמנעות מעסק התורה היא כאבלות שבפרהסיא, אלא שהשו"ע לא ס"ל הכי כמ"ש לעיל. ואמנם ה"אליה רבה" (סי' תקמח אות ג) מסתמך על השיטה הנ"ל שהביא הטור, לענין מי שמת לו מת בחוה"מ, דמותר לעסוק בתורה, ואין זה בכלל אבלות שבצנעה דנוהג בה. [דימי שמחת הרגל שאני שיש להקל בהם טפי, ונפק"מ לעובדא דאדמו"ר מגור הנ"ל, ובפרט דכל ההוא יומא מוגדר "שמחת תורה". ודו"ק].
ו. והנה קיי"ל בשו"ע (סי' תקמח שם), דהגם דמי שמת לו מת במועד אינו יושב שבעה עד שיצא הרגל, מ"מ מנין השלושים הוא לפי זמן הקבורה, הגם שבפועל לא נהג אבילות בפרהסיא, ומשמע קצת, דז"י אבלות שבצנעא דבתוך הרגל, אינם גדר המתנה, אלא יש בהם ממש. ולפי"ז יוכל ללמוד תורה בשבת שבינתיים, ומכ"ש בדוגמא דשמיני עצרת. [אכן יש לדחות כמובן].
ז. וידוע מה שדנו אי באופן שהרגל ביטל גזירת ז' או ל', עבדי' תיקון הנפטר לפי הענינים ההלכתיים, וממילא זמן התיקון של יום הל' מתקצר, או דבענינים אלו אזלי' בתר מציאות הימים, ובעינן ל' יום ממש. [וע' ש"ך יו"ד סי' תב סק"ה, ותשו' רב פעלים ח"א (חיו"ד סי' נא), וישכיל עבדי ח"ח (חיו"ד סי' לה), ועוד], ולאור האמור בחקירה דלעיל (אות ב), אתה תחזה מה שיש לדון בזה לענין תיקון השבעה. וכתבתי לפלפולא גרידא.
ח. ורבים העירו על נידון זה, שהרי יש לומר דכבר בשבת מתחיל למנות את ז"י האבלות, וכמבואר בשו"ע יו"ד (סי' תב ס"ז), "השומע שמועה קרובה בשבת, השבת עולה לו ליום אחד ולמחר קורע והוה ליה יום ששי שביעי לאבלות". [ומקורו בטור בשם סמ"ק ובה"ג, אלא שהביא דרבינו יחיאל פליג על זה]. וא"כ ה"נ יתחיל בשבת אבלות שבעה בצנעא, ויצטרפו של ו' ימים דחול בפרהסיא. וכ"מ בבית הלל שם.
ט. והנה יש לדון אם ד' השו"ע שייכי בנ"ד, דהכא הלא לאו בשמועה עסקי', דהא אידחי כבר מיו"ט ראשון של פסח, ובפרט דעיקר ד' השו"ע שנויים בפלוגתא, וע' תשו' ראנ"ח ח"ב (סי' נא) ועוד אחרו', דס"ל כרבינו יחיאל. וכן דעת מהרי"ק (שורש גן) כמבואר בב"י שם. [אלא דאנן אתכא דמרן השו"ע קיימינן. וע' גנזי חיים (מע' ה אות לג]. ובפרט שהספק לענין שמיני עצרת שבו לא שייך לפושטו מהנ"ל, דביום טוב לא נוהג שמועה קרובה, וכבר ביארו זאת האחרו'.
י. ומי שימצא פתרון בראיה נכונה לשאלה זו, ישא ברכה מאת מרנא ורבנא שליט"א, ואמר מרנא שעל כגון דא ראוי לתת פרס הגון למי שיצליח לדלות ראיה מהתלמוד והראשו', ודיבורי סברות בלבד, או ציטוטי לשונות אחרו', לא קיבל רבינו, ופתח לפנינו את התוספתא ריש זבין, דאמר רבי עקיבא לר"ש, "לא כל הקופץ משתבח, אלא הנותן את הטעם".
בברכת מועדים לשמחה יקותיאל דטבריה