ספר חדש באורך מלא לעיון והורדה: לקראת מקדש

[הראל דביר.]

חברים יקרים, שלום וברכה.

שמח ומתרגש להעלות כאן את ספרי החדש, "לקראת מקדש", העוסק כולו בחידוש עבודת המקדש והקרבנות.
בסוף הספר (עמ' תטו-תפה), *מפתח ייחודי לכל הטענות בעד ונגד הקרבה בזמן הזה*, עם מראי מקומות מפורטים לכל טענה וטענה.

הספר הודפס, ומצורף גם בגרסה דיגיטלית.

מצורף הספר המלא, אשמח לתגובות וכן לעזרתכם בהפצתו.
מצורפת גם מהדורה חדשה של ספרי פסח לה', שגם הוא הודפס ונגמרו העותקים, ומהדורתו הראשונה פורסמה כאן בפורום לפני שנה: viewtopic.php?t=55504.

ביקרא דאורייתא,
ובתודה לחברי הפורום על כמה וכמה עזרות בענייני הספר,
הראל דביר
0526530940
[email protected]

[עושה חדשות]

יש"כ! תזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ותחזינה עינינו בשוב ה' לציון.

[אור עולם]

טוב עין הוא יבורך.
יישר כחך, ותזכה להמשיך הלאה במעשיך החשובים.

[פלוריש]

אני מוכרח לציין שרמת ליבון השמועות בכל שאלה בספר, היא הרבה מעל לממוצע בספרים שיוצאים כיום.
הבו לנו עוד כאלה במגוון תחומים בתורה!

[הראל דביר.]

מצורפים מאמרי סקירה על הספר וסביב הספר, מתוך קבצים תורניים שיצאו לאחרונה: הרב רועי הכהן זק בירחון האוצר, ר' בעז אופן במעלין בקודש, והרב רפאל סויד בבאר התורה. בע"ה ובל"נ, בגיליון סיון של ירחון האוצר, יתפרסמו הערות שונות שקיבלתי על עניינים שנידונו בספרים (אודה ואשמח להערות נוספות, בכתובת המייל ומספר הטלפון שמצוינים בתחילת כל ספר).

[הראל דביר.]

מצורפים תיקונים והערות מת"ח שונים על הספרים פסח להה' ולקראת מקדש, פורסמו כעת בירחון האוצר, תמוז תשפ"ב.

[הראל דביר.]

מצ"ב סקירה של הרב עזריה אריאל על הספר, מתוך קובץ 'אמונת עתיך' שפורסם כעת.

[יהודהא]

חברים יקרים, שלום וברכה.

שמח ומתרגש להעלות כאן את ספרי החדש, "לקראת מקדש", העוסק כולו בחידוש עבודת המקדש והקרבנות....
ביקרא דאורייתא,
ובתודה לחברי הפורום על כמה וכמה עזרות בענייני הספר,
הראל דביר
0526530940
[email protected]

---------------------------
למתקשים להתרגל לדיגיטלי -הספר בנייר מרשרש וריח הדפוס כעת בדוכנים של בלוי ספרים ב 20 שח בלבד.
יהודא

[שילה צבי]

בסוף המפתח לטענות על הקרבה בזמן הזה, מופיעה הערת הגר"א נבנצאל על כך שאין אנו בקיאים במומי בהמה.
אבקש להבין, מה בדיוק הבעיה, למה שלא ננהג כבמקרה רגיל של ספק טרפה, כל קרבן ודיניו מה עושים בספק. האם כוונתו שיש איסור להביא קרבנות למצבים שהם לא באמת ספק אלא חוסר ידיעה שלנו?
מכך שההערה מובאת רק בשמו, ולאורך הספר ניכר שהאחרונים דשו בכל היכי תמצי וכל דיון רחוק בנושא, משמע שהאחרונים לא חשו להערה זו. למה זה?

[הראל דביר.]

אה"נ, ייתכן שאם וכאשר נעמיד משנה סדורה של הלכות מומים לפי ידיעתנו, כולל הגדרה של מאיפה מתחיל הספק שיש לחשוש לו, ועל זה יסכימו בעלי הוראה מוסמכים, ועל צבאם רבותינו גדולי ומאורי הדור שליט"א - אזי הרב נבנצל יסכים שמה שאינו מגיע לקו הגבול של הספק, הוא בסדר.

[דעת_האברך]

בסוף המפתח לטענות על הקרבה בזמן הזה, מופיעה הערת הגר"א נבנצאל על כך שאין אנו בקיאים במומי בהמה.
אבקש להבין, מה בדיוק הבעיה, למה שלא ננהג כבמקרה רגיל של ספק טרפה, כל קרבן ודיניו מה עושים בספק. האם כוונתו שיש איסור להביא קרבנות למצבים שהם לא באמת ספק אלא חוסר ידיעה שלנו?
מכך שההערה מובאת רק בשמו, ולאורך הספר ניכר שהאחרונים דשו בכל היכי תמצי וכל דיון רחוק בנושא, משמע שהאחרונים לא חשו להערה זו. למה זה?

גם בשם הגרז"נ גולדברג זצ"ל שמעתי (כמדומני שאמר לי את זה נכדו) שלדעתו אחת הבעיות החמורות ביותר לחידוש הקרבנות היא חוסר ידיעתנו ובקיאותנו במומי בהמה, אשר במקדש ייחדו לזה מומחים מיוחדים שנטלו שכרם מקופת הלשכה והיו מבקרים את הבהמות כמה ימים לפני הקרבתן. ואמר שברמב"ם יש רשימה של מאות מומים בבהמה ובאדם ואין איתנו יודע עד מה.

[יוצא פוניבז']

בסוף המפתח לטענות על הקרבה בזמן הזה, מופיעה הערת הגר"א נבנצאל על כך שאין אנו בקיאים במומי בהמה.
אבקש להבין, מה בדיוק הבעיה, למה שלא ננהג כבמקרה רגיל של ספק טרפה, כל קרבן ודיניו מה עושים בספק. האם כוונתו שיש איסור להביא קרבנות למצבים שהם לא באמת ספק אלא חוסר ידיעה שלנו?
מכך שההערה מובאת רק בשמו, ולאורך הספר ניכר שהאחרונים דשו בכל היכי תמצי וכל דיון רחוק בנושא, משמע שהאחרונים לא חשו להערה זו. למה זה?

גם בשם הגרז"נ גולדברג זצ"ל שמעתי (כמדומני שאמר לי את זה נכדו) שלדעתו אחת הבעיות החמורות ביותר לחידוש הקרבנות היא חוסר ידיעתנו ובקיאותנו במומי בהמה, אשר במקדש ייחדו לזה מומחים מיוחדים שנטלו שכרם מקופת הלשכה והיו מבקרים את הבהמות כמה ימים לפני הקרבתן. ואמר שברמב"ם יש רשימה של מאות מומים בבהמה ובאדם ואין איתנו יודע עד מה.

כ"כ קשה למצוא בהמות בלי מום לכו"ע?
ואגב, דיני מומי בהמות נהגו בכל הדורות עד זמנינו ועד בכלל, לענין בכורות.

[פלוריש]

בהקדמת קובץ מעלין בקודש, כד, כתוב:

השנה עסקנו במסכת בכורות. אחת הסוגיות המרכזיות במסכת היא מומים הפוסלים בהמה מהקרבה וכהן מעבודה. לסוגיה זו השלכות הלכתיות, 'הלכה למעשה', גם בימינו. בספרות השו"ת בשנים האחרונות עולה השאלה האם הנקב שנוקבים באוזן הבהמה כדי לחבר לה תווית ועליה מספר נחשב למום הפוסל את הקרבן (דעת כהן קצ"ב, אבן ישראל [הרב ישראל יעקב פישר] סי' ז'; שבט הלוי ח"ה סי' קס"ח; מנחת יצחק ח"ט סי' ק"ז; קובץ תשובות [הרב יוסף שלום אלישיב] ועוד). נקב באוזן הבהמה הוא אחד מן המומים הפוסלים בהמה מהקרבה ומפקיעים ממנה את קדושתה, והשאלה שבה דנו הפוסקים היא האם נקב בגודל הזה ושנעשה שלא בכוונת הטלת מום אלא לצורכי פיקוח מפקיע את קדושת הבהמה.
אלא שנקודת המוצא של כל התשובות הנ"ל היא שהחשבת הבהמה לבעלת מום זוהי קולא הלכתית, שמצילה את השוחט מאיסור שחיטת קודשים מחוץ לעזרה ומתירה את הבהמה לכל הנאה (וכמובן שכל זה מדובר במקרה של 'דיעבד', כשלא מכרו את אימו לנוכרי עוד בהריונה כדי שלא תחול עליו הקדושה מעיקרה).
בלומדנו סוגיה זו בבית המדרש 'בית הבחירה' מתוך ראיית הלכות קודשים כהלכות מעשיות, תשומת הלב הופנתה גם לצידו השני של המטבע - מסתבר שקולא זו בהלכות 'יורה דעה' משמעותה חומרה מעשית בהלכות 'קודשים': אם חור בגודל הזה באוזן הבהמות הוא מום, מהיכן נשיג בהמות כשרות לקרבן לכשייבנה בית המקדש במהרה בימינו?
העיסוק בשאלות אלו (ובמקרה זה: מציאת פתרונות הלכתיים לסימון בהמות באופן שלא ייחשב למום) הוא חלק מההכנה והציפייה הממשית לבניית המקדש בימינו.

הכותב מציין של שההגדרה של קולא וחומרא אינה מוחלטת. ובנוסף, נראה שבקדושת בכור או בבשר לאכילה אפשר להחמיר מספק, אבל בקרבנות זו בעיה, כי אז יש לנו ספק האם זה קרבן כשר וספק האם זה חולין בעזרה.