באמונתו כתב:אסתירה פני כתב:על הפסוק "וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן" הק' בספר 'אילת השחר' דהתורה לא כותבת דברים שאין לנו מה ללמוד מהם, ומה נפקותא יש מפסוק זה? וציין למש"כ בסמוך על "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את אביו" שכתב שם רש"י שמצרים חלקו להם כבוד כי ראו את תליית כתריהם של כנענים, ושם ביאר ע"פ הגמ' (ברכות ו:): "ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", וביאר דכל מה שנגרם ע"י האדם השלם זה מראה כמה כל העולם מצוות לו. עיי"ש.
יישר כוח!
ז"ל אילת השחר בפרשת ויחי:(יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וגו'. (הנה מדכתיב יוסף מה צ"ל הוא) פרש"י בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים העולים אתו, ובהליכתן הקדים מצרים לאחיו וכו', לפי שראו הכבוד שעשו מלכי כנען שתלו כתריהם בארונו של יעקב נהגו בהם כבוד. משמע שיש תועלת בידיעה זו, ויש ענין במה שמצרים נהגו בהם כבוד, דאל"כ למה התורה מיחסת לזה חשיבות:
והטעם יש לומר, כיון דאמרו בברכות (ו' ב') דכל העולם לא נברא אלא לצוות של האדם השלם, אז כל מה שנגרם ע"י האדם השלם זה מראה עד כמה כל העולם קיימים בזכותו:
אפילו אם הקבורה עצמה על ידי נכרים סבירא ליה דאין זה בזיון כן כתב באילת השחר זבחים ק, א והוכיח כן מהתוספות ב"ק פ"א א' שלמה אין קוברים בשבת על ידי נכרים כי זה בזיון שנקבר על ידי איסור אבל אם אין איסור אין בזיון.
על עצם העניין:
על רב הירש פלאי נאמר (מוסף שבת קודש תשס"ו 20 עמוד 10): צוואתו משקפת את ה'הצנע לכת' הסלבודקאית, בכתבו: שלא יכריזו מי שלא טבל לא יגע במיטה. בסלבודקא, הכרזות מסוג כזה לא נשמעו.
על האדמו"ר מבאסטאן בית שמש נאמר (מוסף שבת קודש תשע"ט עמוד 4): מזכיר אחד הנוכחים שיש להכריז בהלוויה "מי שלא טבל של יגע במיטה, כמקובל. או אז קם אחד מחתניו ושואל: האם אתם בטוחים שזה היה הרצון של הראבע?
דעת הגר"מ שטרנבוך שמספיק להכריז שמי שלא טבל לא יכנס בד' אמותיו. (דברי סופרים קיצור הלכות אבילות עמוד קנה).
