מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצ״ל

[ש. ספראי]

כדי להסיט את תשומת הלב והשיח מהערותיו הציניות והמחנכות של הנוטר ודומיו, אביא פנינה חביבה שראיתי היום בתיקיותי:

בעבר הסבנו בשולחן הסדר של הורי היקרים, ואבי מורי שליט"א קרא בקול את ההגדה וסיפר את סיפור יציאת מצרים, כפי הנהוג. בחול המועד סיפרתי על כך למו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, ותהיתי כיצד קיימתי בעצמי את מצוות "והגדת לבנך", כשאבי הוא זה שסיפר על יציאת מצרים?
מרן זצ"ל השיב: "כשאתה קורא את ההגדה ביחד עם כולם, ואומר לילדים לקרוא גם את ההגדה, אתה יוצא ידי חובה. הם הרי קוראים לבד את השאלות של "מה נשתנה" ואת התשובות של ההגדה"...
הוספתי לשאול: "ולא צריך שאדגיש להם בעצמי את סיפור יציאת מצרים?", ומרן זצ"ל השיב: "לא צריך!".
הגר"ח קניבסקי זצ"ל האיר את עינינו בכך שמצות "והגדת לבנך" היא שהאב צריך לדאוג שבניו ישמעו את סיפור יציאת מצרים, ואין צורך שהם ישמעוהו ממנו בדווקא, אלא עצם זה שהאב דואג לכך שילדיו יספרו בעצמם ולעצמם את ההגדה, כבר התקיימה המצוה כהלכתה.
דברים אלו מבוארים, כך לפי הבנתי, ב"ערוך השולחן". הרמ"א כותב שעלינו להסביר לנשים ולילדים את כל ההגדה בשפתם המדוברת, וכשאינם מבינים ארמית ולשון הקודש, על האב להסביר להם את ההגדה ולקרותה בשפתם. וכתב על כך הערוך השולחן שדווקא בזמנם הוצרכו להסביר את ההגדה, אך בימינו "נתרבו הדפוסים ונדפסה הגדה בלשון לעז, וכל הנשים והתינוקות שלנו קוראים מעצמם, לא נהגו לבאר להם, כי הן יודעות בעצמן לקרוא ולהבין עניין יציאת מצרים"- הרי שהאב יוצא ידי חובת הסיפור לבניו, כשהם עצמם קוראים לבדם את ההגדה ומבינים אותה.

אם זה נכון, זה באמת חידוש גדול לדינא!!, אולי כדאי להביא עוד סמוכים לחידוש זה, שאין צריכים לשמוע מפי האב דייקא
ובאמת מעולם תמהתי על מנהג העולם ללכת להורים לליל הסדר עם הילדים, ונוהגים ככה גם המדקדקים, והאיך יוצאים והגדת לבנך??

לא הבנתי??
וכי את מצות ושננתם לבניך אתה מקיים בעצמך אתה סומך על הרבה' שמלמד אותו חומש מקרא גמרא (וכמובן חוזר אתו בשבת אבל עדיין עיקר המצוה לא נעשית ע''י האבא)

אכן. ודאי שיש ענין גדול שהאב ילמד את בנו בעצמו. רק שכיון שאי אפשר ללמוד עימו כל היום ואנו לא מסוגלים לזה, כי אנו רוצים להתקדם בלימודים שלנו, אנו מעדיפים ללמוד בעצמנו ולהפסיד את 'מצוה בו יותר מבשלוחו'. משא"כ בליל הסדר שהוא דבר קל ופשוט יחסית.

וכידוע, רבינו הכ"מ הקפיד מאד ללמוד המון עם בניו, ולמד עימם את כל הש"ס עד הבר מצוה. וגם לאחר מכן, עד סילוקו.
שמעתי מנכדו יענקי שאביו הגרי"ש למד עם אביו בחברותא שנים, והכין עצמו לפני הלימוד את כל החומר, והיה זה לחץ אדיר להכין הכל קודם, וכו'.

סיפר לי דודי רבי מ"מ מאיר שליט"א:"באחד הימים, כשדיברתי עם רבינו זצ"ל בעניינים שונים, סובב לפתע את כסאו ואמר לי: אתה יודע שצריך ללמוד עם הילדים כל יום?!"
עניתי: "מאיפה יש לי זמן ללמוד איתם כל יום?" והוא ענה בנחרצות: "אתה חייב! אתה חייב ללמוד איתם כל יום!".

[גם כי אלך]

כדי להסיט את תשומת הלב והשיח מהערותיו הציניות והמחנכות של הנוטר ודומיו, אביא פנינה חביבה שראיתי היום בתיקיותי:

בעבר הסבנו בשולחן הסדר של הורי היקרים, ואבי מורי שליט"א קרא בקול את ההגדה וסיפר את סיפור יציאת מצרים, כפי הנהוג. בחול המועד סיפרתי על כך למו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, ותהיתי כיצד קיימתי בעצמי את מצוות "והגדת לבנך", כשאבי הוא זה שסיפר על יציאת מצרים?
מרן זצ"ל השיב: "כשאתה קורא את ההגדה ביחד עם כולם, ואומר לילדים לקרוא גם את ההגדה, אתה יוצא ידי חובה. הם הרי קוראים לבד את השאלות של "מה נשתנה" ואת התשובות של ההגדה"...
הוספתי לשאול: "ולא צריך שאדגיש להם בעצמי את סיפור יציאת מצרים?", ומרן זצ"ל השיב: "לא צריך!".
הגר"ח קניבסקי זצ"ל האיר את עינינו בכך שמצות "והגדת לבנך" היא שהאב צריך לדאוג שבניו ישמעו את סיפור יציאת מצרים, ואין צורך שהם ישמעוהו ממנו בדווקא, אלא עצם זה שהאב דואג לכך שילדיו יספרו בעצמם ולעצמם את ההגדה, כבר התקיימה המצוה כהלכתה.
דברים אלו מבוארים, כך לפי הבנתי, ב"ערוך השולחן". הרמ"א כותב שעלינו להסביר לנשים ולילדים את כל ההגדה בשפתם המדוברת, וכשאינם מבינים ארמית ולשון הקודש, על האב להסביר להם את ההגדה ולקרותה בשפתם. וכתב על כך הערוך השולחן שדווקא בזמנם הוצרכו להסביר את ההגדה, אך בימינו "נתרבו הדפוסים ונדפסה הגדה בלשון לעז, וכל הנשים והתינוקות שלנו קוראים מעצמם, לא נהגו לבאר להם, כי הן יודעות בעצמן לקרוא ולהבין עניין יציאת מצרים"- הרי שהאב יוצא ידי חובת הסיפור לבניו, כשהם עצמם קוראים לבדם את ההגדה ומבינים אותה.

האם זה עולה למה ששומעים כאן בדקה שמונה
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... A8#p519783

כאן שומעים הגר"ח אומר במפורש היפך ממש"כ כאן בשמו.

[טרקטור]

אודה למי שיכול לזכות את הרבים ולהעלות את השטיקל המפורסם בדרך אמונה בפרשת כי תצא, בענין לקרא לאיש שם של אישה ולהיפך, שבו בלל את כל התורה כולה כפשוטו ממש.

[אש משמים]

עוד מצאתי בתיקיותי:
רבינו ה"חתם סופר" (דרשות ח"ב עמוד רנ"ב) כותב דבר מעניין, לפיו לא ראוי לספר את סיפור יציאת מצריים לילדים לפני חג הפסח, כדי שהדברים יהיו חדשים ומעניינים בעיניהם בליל הסדר, שהוא זמן מצות סיפור יציאת מצרים.

החתם סופר מדגיש שלא כדאי להרחיב ולספר רק לילדים לפני פסח על סיפור יציאת מצרים. אך לגדולים יותר, המשכימים והמעריבים לעסוק בתורה, אם יידעו על הכל מקודם, לא תתקרר בקרבם אש האהבה, וידיעת סיפור יציאת מצרים לא תפחית בקרבם את התשוקה לשמוע ולספר עוד ועוד ולשבח את הקב"ה יתברך על ניסיו הגדולים.

לעומת זאת, הרמ"א כותב שהמנהג לומר בשבת הגדול את החלק הראשון של ההגדה של פסח, ואנו רואים שניתן להתכונן ולספר את סיפור יציאת מצרים גם קודם לפסח. הראבי"ה (ח"ב פסחים סימן תכ"ה) כותב ש"נהגו התינוקות להקדים ולקרות ההגדה ביום שבת הגדול, ונראים הדברים שנהגו כן כדי להסדיר בפיהם ויבינו בפסח וישאלו". גם אבי מנהגי אשכנז, המהרי"ל, כתב בהלכות שבת הגדול: "אמר מהר"י סג"ל שיש לחזור ההגדה של פסח עם הנערים בשבת הגדול". בספר מאורי הזמנים (להרה"ג רבי רפאל דינר שליט"א, ר"מ בישיבת בני ראובן באלעד) מביא בענין זה את דברי היעב"ץ בסידורו (בפירושו על ההגדה), הכותב שאין לומר את ההגדה בערב פסח, כפי שאסור לאכול מצה בערב פסח, כדי לחבב את המצוה ולאכלה בתאבון בליל הסדר, וכן הוא לגבי קריאת ההגדה, שאם יקראנה כצורתה כבר בערב פסח, הדברים לא יגרמו לו להתפעלות ולהתחדשות. ולכן מציע היעב"ץ ללמוד את חלקי ההגדה לעומקה ופירושיה עוד לפני חג הפסח, אך לא לקרוא את ההגדה כסדרה וכצורתה, כדי שלא 'נכיר מספיק' בליל הסדר בקריאתה ואז 'נחוש שבעים' מדבריה המתוקים.

שאלתי השבוע את מו"ר שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (באמצעות נכדו חביבו, ידידי רבי יעקב קניבסקי שליט"א), שלכאורה לפי דברי החתם סופר זי"ע, שאין לספר לילדים הקטנים את סיפורי יציאת מצרים לפני ליל הסדר, כדי שחביבות הסיפור לא תתקרר מהם בבואם לליל הסדר, אם כן אין ראוי שבמוסדות החינוך שלנו יספרו כל כך בפרוטרוט לילדינו את כל סיפורי השיעבוד וההצלה, עשרת המכות וקריעת ים סוף, כדי שהאבא הוא זה שיספר לראשונה לילדיו בליל הסדר את הסיפורים הללו. מרן שליט"א השיב שהדבר מותר ואנו לא מקפידים על כך.

יתכן שהסבר העניין הוא בכך שאדרבה, כאשר הילדים עצמם כה בקיאים בחומר, והם שמחים לספר בציוריות ובהרחבה למשתתפי הסדר על יציאת מצרים, וכולם מחמיאים להם על כך, הדבר מגביר את הענין שלהם בסיפור ובכך אנו מקיימים בצורה נפלאה את מצוות 'והגדת לבנך'.

כידוע גם הגר"א כתב שלא לומר ההגדה קודם ליל פסח כפי שכתוב "יכול מראש חודש תלמוד לומר וכו'"

[באמונתו]

כדי להסיט את תשומת הלב והשיח מהערותיו הציניות והמחנכות של הנוטר ודומיו, אביא פנינה חביבה שראיתי היום בתיקיותי:

יש לך תשובה ענינית לרב הנוטר. כדבריו אומר הגר"ד לנדו ויותר חריף ואכמ"ל לצערי.

די להסטת האשכול למחוזות שאינם טובים!

העולם זועם על כל מה שהתנהל עם הגר"ח בחייו. אבל הכאב הכי גדול, מה שהתנהל בפטירתו. להכניס בועלי נדות כשהוא מוטל על הרצפה, ולתת לשוטרים שינהלו לויה. רק תיארתי לעצמי, אם הגר"ח היה קם לדקה מה היה עושה ל...

כרגיל בפורום זה, כולם כאן 'לשיטתם'. אף אחד לא שינה עמדה.
אינני מגיב למגיבים הנ"ל, כי גם בחייו לא כיבדוהו, וכוונתם להתריס, אלא למי שכיבד ורוצה לדעת:
אותם 'בועלי נידות' נכנסו לרבינו בחייהם ונכנסו לכבד אחר הסתלקותו, הכ"מ.
מאז אסון מירון, נתרגל שמסביב למיטה או לרכב, בהלוויות של מאות אלפים, מצויים שוטרים רבים, וטוב מאד שכך.
כדאי להקשיב לדברי הנכד רי"י בהספדו בישיבה"ק (קישור לעיל), שמרגע הפטירה ועד הקבורה עמדו על תנאי כפול, שלא יגעו ברבינו מחללי שבת כלל, וגם לרכב עצמו לא נכנסו שום מחללי שבת.
חבל מאד שהיו גם שוטרות בהלוייה, ומן הראוי שיעמדו על כך בעתיד (אם כי אינני יודע האם חוקית שייך לתבוע דבר כזה. מאמין שבהלויות של אדמורי"ם חסידיים היו מתעקשים ומצליחים. אך אינני יודע עובדתית).

כמדומני שישנם אשר צריכים לחזור אל החיידר, "ושיננתם לבניך", כי שכחו מקרא מלא בפרשת ויחי:

וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ - וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם: וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן: וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד: וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: וַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֙רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד - וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן:

רש"י:

גרן האטד... ורבותינו דרשו (בבלי סוטה י״ג.): על שם המאורע שבאו כל מלכי הכנעני ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, עמדו כולם ותלו בו כתריהם והקיפוהו כתריהם, כגרן המוקף סייג של קוצים.

מפורש שכבוד הצדיק, דווקא במספד מלכי הכנעני ונשיאי ישמעאל!! שתלו בארונו של יעקב כתריהם, והקיפוהו בהם.

[איש_ספר]

האשכול הולך ומשתטה וחבל.
הביקורת על הכנסת מחלל שבת לחדדו הקדוש של הגרח"ק כשגופו הטהור מוטל על הארץ (והרשות להפיץ את התמונה בכל מקום), אין צודקת ממנה, התמונה הזה דקרה כל רואה. אבל מה היא קשורה לאשכול?
אטו האשכול עוסק בהנהגת משמשיו וכל חביביו למיניהם?
שוטרים היו צריכים ללוות את המכונית לא בגלל שטויות והבלים של דומיא דיוסף הצדיק (אולי היה צריך לשקול חניטה...?) אלא משום שאנשים כאן לא יודעים להתנהג כבני אדם, ודמם של רמוסי לווית הרב וואזנר עדין מבעבע.
הבה נשאיר את האשכול בדיון סביב תורתו והנהגתו של מרן הגרח"ק זצ"ל.

[בקרו טלה]

-

[מקדש מלך]

מופת אישי שלי עם הגרח"ק...

באשכול אחר תמהתי מדוע כתוב שצריך להסתכל בכוס של ברכה בברהמ"ז כדי שלא יסיח דעתו, ומאידך לגבי ברכת כהנים כתוב שאסור להסתכל בידי הכהנים כדי שלא יסיח דעת מהברכה. ולכאורה יש כאן סתירה האם הסתכלות בחפץ הקשור לברכה מועיל לכוונה או מפריע. והעלו החברים כל מיני תירוצים.
והנה אחרי פטירת הגרח"ק ראיתי שנשאל שאלה זו, והשיב "שיסתכלו האם הכהנים נושאים כפיהם כדין או שלא כדין, ולכן יסיחו דעת".
ותמהתי על תשובתו, שהרי גם בכוס של ברכה יש כל מיני דינים, ומדוע שם לא יסתכל לראות האם הוא כדין או שלא כדין. ולכאורה התירוץ הוא שכאן הוא עצמו מחזיק את הכוס, מה שאין שם שאינו תלוי בו אלא בכהן. ולפי זה ייצא שלמברכים האחרים יהיה אסור להסתכל על הכוס, כיון שאינו תלוי בהם, וצ"ע. אבל בכל מקרה זה היה נראה לי תירוץ קצת מחודש, מדוע שאנשים "יבדקו אם זה כדין או שלא כדין"?
והנה מיד לאחר מכן קראתי את הגליון של רבי יהושע גריינמן שליט"א, ושם ראיתי שמעורר שיש כהנים שטועים ומרימים רק את כפות הידים, ואילו הזרועות נשארים נמוכים, ולכאורה צריך שכל היד תהיה בגובה הכתף, ולטענתו "מעכב אפילו בדיעבד" (לא עיינתי בגוף הטענה).
ומאז התחלתי לבדוק את ידי הכהנים בכל ברכה, ושוב אני מבין היטב את תירוצו...

[גביר]

הספדים בישיבת הכותל, בין המספידים - הרב ברוך וידר, הרב אביגדור נבנצל, הרב מנחם הבלין [מתאר, בין השאר, את סדר יומו של הרב]

https://www.youtube.com/watch?v=kwj8kdoFL54

הספד של הרב יצחק שילת, ראש ישיבת מעלה אדומים -

https://www.youtube.com/watch?v=P_t16AVPWVg

[איש_ספר]

הקשר של הגאון המקובל הרה"צ רבי שריא דבליצקי זצ"ל עם מרן זצ"ל
אני מעתיק דברים מיוחדים שמצאתי באוצר החכמה בספריו, חוץ ממה שאני מעתיק כאן הוא מביא דבריו בהרבה מקומות.

יש"כ. קשר לא היה ביניהם, אבל סבי זצ"ל העריך את הגרח"ק זצ"ל מאד מאד, ואף בירך עליו ברוך שחלק בשם ומלכות. על הערכה מאידך אינני יודע כלום.
בזמן ההוא, שירדה שנאה לעולם, סיפר סבי כשרוחו בדוחה, שנודע לו - איני יודע היאך - שפלוני ממתפללי המניין בימים נוראים הלך לשאול, האם מותר להתפלל שם, שכן הבעל תפילה והבעל תקיעה וכו' וכו', והגרח"ק חייך ואמר מענ מעג מענ מעג, (אפשר אפשר...) סבי היה מספר את זה כשבת שחוק טובה על פניו...

[ש. ספראי]

כדי להסיט את תשומת הלב והשיח מהערותיו הציניות והמחנכות של הנוטר ודומיו, אביא פנינה חביבה שראיתי היום בתיקיותי:

בעבר הסבנו בשולחן הסדר של הורי היקרים, ואבי מורי שליט"א קרא בקול את ההגדה וסיפר את סיפור יציאת מצרים, כפי הנהוג. בחול המועד סיפרתי על כך למו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, ותהיתי כיצד קיימתי בעצמי את מצוות "והגדת לבנך", כשאבי הוא זה שסיפר על יציאת מצרים?
מרן זצ"ל השיב: "כשאתה קורא את ההגדה ביחד עם כולם, ואומר לילדים לקרוא גם את ההגדה, אתה יוצא ידי חובה. הם הרי קוראים לבד את השאלות של "מה נשתנה" ואת התשובות של ההגדה"...
הוספתי לשאול: "ולא צריך שאדגיש להם בעצמי את סיפור יציאת מצרים?", ומרן זצ"ל השיב: "לא צריך!".
הגר"ח קניבסקי זצ"ל האיר את עינינו בכך שמצות "והגדת לבנך" היא שהאב צריך לדאוג שבניו ישמעו את סיפור יציאת מצרים, ואין צורך שהם ישמעוהו ממנו בדווקא, אלא עצם זה שהאב דואג לכך שילדיו יספרו בעצמם ולעצמם את ההגדה, כבר התקיימה המצוה כהלכתה.
דברים אלו מבוארים, כך לפי הבנתי, ב"ערוך השולחן". הרמ"א כותב שעלינו להסביר לנשים ולילדים את כל ההגדה בשפתם המדוברת, וכשאינם מבינים ארמית ולשון הקודש, על האב להסביר להם את ההגדה ולקרותה בשפתם. וכתב על כך הערוך השולחן שדווקא בזמנם הוצרכו להסביר את ההגדה, אך בימינו "נתרבו הדפוסים ונדפסה הגדה בלשון לעז, וכל הנשים והתינוקות שלנו קוראים מעצמם, לא נהגו לבאר להם, כי הן יודעות בעצמן לקרוא ולהבין עניין יציאת מצרים"- הרי שהאב יוצא ידי חובת הסיפור לבניו, כשהם עצמם קוראים לבדם את ההגדה ומבינים אותה.

האם זה עולה למה ששומעים כאן בדקה שמונה
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... A8#p519783

כאן שומעים הגר"ח אומר במפורש היפך ממש"כ כאן בשמו.

הוא אומר בדיוק, אבל בדיוק, מה שהבאתי בשמו ז"ל.
כל אחד צריך להגיד את ההגדה.
כאשר האבא אומר לילדיו לקרוא את ההגדה, והם קוראים אותה, הוא יוצא בזה י"ח 'והגדת'. למרות שהוא נמצא אצל הסבא.

[ש. ספראי]

לפני מספר שנים שאלתי בחול המועד את מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, מה המיוחד בחלוקת קליות ואגוזים בליל הסדר, והרי ברמב"ם כתוב שצריך לחלק לילדים קליות ואגוזים בכל חג ומועד כדי לשמחם. הגר"ח זצ"ל השיב שנכון הוא שצריך לחלק קליות ואגוזים בכל החגים, אך כאן צריך לחלקם כבר בליל הפסח, ולא להמתין עד למחרת בבוקר.

[דורשי יחודך]

האשכול הולך ומשתטה וחבל.
הביקורת על הכנסת מחלל שבת לחדדו הקדוש של הגרח"ק כשגופו הטהור מוטל על הארץ (והרשות להפיץ את התמונה בכל מקום), אין צודקת ממנה, התמונה הזה דקרה כל רואה. אבל מה היא קשורה לאשכול?
אטו האשכול עוסק בהנהגת משמשיו וכל חביביו למיניהם?
שוטרים היו צריכים ללוות את המכונית לא בגלל שטויות והבלים של דומיא דיוסף הצדיק (אולי היה צריך לשקול חניטה...?) אלא משום שאנשים כאן לא יודעים להתנהג כבני אדם, ודמם של רמוסי לווית הרב וואזנר עדין מבעבע.
הבה נשאיר את האשכול בדיון סביב תורתו והנהגתו של מרן הגרח"ק זצ"ל.

הכל נכון אבל לדעתי הערת הרב באמונתו היתה לא בקשר לשוטרים אלא העלה נקודה מעניינת שהתורה רואה אות כבוד במה שתלו כתריהם בארונו של יעקב, וא"כ בצד הדקירה שאכן נדקר כל רואה, יל"ע אם זה שייך כאן.
עכ"פ דברי הרב באמונתו יש בהם נתינת טעם, כדרכו תמיד. (למרות שהוא כמעט תמיד חולק עלי.)

[יוסף חיים אוהב ציון]

אותם 'בועלי נידות' נכנסו לרבינו בחייהם ונכנסו לכבד אחר הסתלקותו, הכ"מ.
מאז אסון מירון, נתרגל שמסביב למיטה או לרכב, בהלוויות של מאות אלפים, מצויים שוטרים רבים, וטוב מאד שכך.
כדאי להקשיב לדברי הנכד רי"י בהספדו בישיבה"ק (קישור לעיל), שמרגע הפטירה ועד הקבורה עמדו על תנאי כפול, שלא יגעו ברבינו מחללי שבת כלל, וגם לרכב עצמו לא נכנסו שום מחללי שבת.

אני מכבד את הגר"ח יותר ממך, לא כל דבר שהוא אמר לי אישית אעלה פה.

[לייבעדיג יענקל]

רש"י בראשית לז, יח
"אותו - כמו אתו, עמו, כלומר אליו"

[הפצת המעיינות]

הנה לדוגמא מה שקורה מעיסוק מוגזם ובלתי שפוי בתוארים וב'ממשיכים'.

הרך הנולד נקרא: מרן שר התורה
באולמי דונלו בבני ברק נערכה ביום ו’ שמחת הברית לנכד המקובל רבי דוד חיים שטרן, בסנדקאות כובד הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי בנו חביבו של מרן שר התורה הגר”ח זצוק”ל.
אבי הבן ביקש לקרוא לבנו על שם מרן זצ”ל שהסתלק לפני שבועיים אולם מאחר ולסבים של הרך הנולד קוראים גם יוסף וגם חיים, ואת השם שמריהו לבד לא רצו, החליטו לקרוא לילד ‘משה’ שהוא בראשי תיבות “מ’רן ש’ר ה’תורה”.
בשבוע האחרון היה הגרי”ש קניבסקי שליט”א סנדק בכמה וכמה בריתות כממשיך של אביו מרן שר התורה זצוק”ל שנהג בחיי חיותו להגיע לכל ברית אליה הוזמן, עד שכוחותיו לא עמדו לו.

זה מה שקורה כשמאמינים לכל הנכתב בעיתון וברשת
https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 8#p3461848
ס'איז דא עפעס א שיעור פון די שטותים וואס די אר"י אתרים פארקויפן לאקשן

יחזקאל גולדרייך:
‏‎השתתפתי בברית כבן משפחה.
לסבא של אבי הבן קראו הרב משה מנדל זיע"א שהיה מצדיקי בני ברק ונפטר בשנת תשנ"ו (1996).
הרך הנולד נקרא על שם הסבא שלו.

לא ראשי תיבות ולא גימטריות.
שמחתי לעזור.

[ש. ספראי]

עוד פנינה:
מעשה שהיה בראש חודש ניסן בבית כנסת מרכזי, שיהודי רצה לזכות את הציבור בברכת האילנות, והביא שלושה עציצים, שבכל אחד היה עץ פרי הדר שגדלו בהם פרחים, והציבור הסתפק האם לברך על "עציץ- אילן" זה.
ושאלו את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, שהשיב: "עץ ערלה יש בזה נידון, אבל על עציץ אפשר לברך". (בנושא ברכת האילנות על עצי ערלה, כבר דנו בזה הגרעק"א, הבן איש חי, הדובב מישרים ועוד רבים, ראו בספר מעשה חמד ובספרי שלהי דקייטא סימן מ"ב).

[שבענו מטובך]

מדומני שהגר"ח היה נוהג לרשום הוספות ותיקונים בגליוני ספריו.
האם ידוע שרשם הוספות ותיקונים לספרו בשער המלך? והאם נדפסו באיזה מקום?

[מה שנכון נכון]

האם ידוע שרשם הוספות ותיקונים לספרו בשער המלך? והאם נדפסו באיזה מקום?

בסוף שיח השדה כרך א-ב. (המהדורה הכוללת ג"ח שיח השדה אינה לפני).

[באמונתו]

אודה למי שיכול לזכות את הרבים ולהעלות את השטיקל המפורסם (בדרך אמונה) [בטעמא דקרא] בפרשת כי תצא, בענין לקרא לאיש שם של אישה ולהיפך, שבו בלל את כל התורה כולה כפשוטו ממש.

מצ"ב:

[נוטר הכרמים]

כבר אמר מי שאמר, שהעונש הכי גדול שאדם יכול להעניש את עצמו הוא להגיד מילה ל'חסיד' על האדמו"ר,
נכון לעכשיו,
כנראה שלא צריך להגיד 'ויצמח פורקניה' בשביל זה.
היו כאן בעבר אשכולות ודיונים על גדולי עולם, על הרב אלישיב ועל הרב עובדיה,
על מורי ורבי ר שמואל ועל ר' שלמה פישר ואחרים, ודנו וביררו, ולא תמיד בהערצה הראויה,
ובכ"ז היה כאן דיון שפוי ונורמלי, ולא שיח בולשביקי, או 'קדושה': קדוש קדוש קדוש, ברוך, ימלוך.
בדיון על חומשי פשוטו של מקרא כשהנידון הוא על כבוד האבות הק' או השבטים לא ראינו כזאת רגישות.
מויראדיג. ע"ז בודאי ניתן לומר "כבחייו כך במותו", ע"י אנשים מסוימים, ולא נרחיב יותר.


משונה מאוד חוסר ההבנה שיש חומרא והקפדה יתירה לאחר המוות יותר מבחיים על מפירי ברית טמאים וכו' שלא יתקרבו,
והסיבות ידועות, וכמו ההקפדה הנפוצה שמי שלא טבל לא יגע במיטה, ואף בהלויות של אנשים שבקושי הקפידו על טבילת עזרא בחייהם,
וכאן למרבה הצער התקיים ברבינו הקדוש זצוק"ל כמעט 'מי שטבל לא נגע במיטה'... ועוד יש כאלו המיתממים שכאילו זה הכרח וזה בגלל מירון.

[באמונתו]

... הביקורת על הכנסת מחלל שבת לחדדו הקדוש של הגרח"ק כשגופו הטהור מוטל על הארץ (והרשות להפיץ את התמונה בכל מקום), אין צודקת ממנה, התמונה הזה דקרה כל רואה. אבל מה היא קשורה לאשכול?
אטו האשכול עוסק בהנהגת משמשיו וכל חביביו למיניהם?
שוטרים היו צריכים ללוות את המכונית לא בגלל... דומיא דיוסף הצדיק (אולי היה צריך לשקול חניטה...?) אלא משום שאנשים כאן לא יודעים להתנהג כבני אדם, ודמם של רמוסי לווית הרב וואזנר עדין מבעבע.
הבה נשאיר את האשכול בדיון סביב תורתו והנהגתו של מרן הגרח"ק זצ"ל.

כוונתי הייתה לאנשים נחשבים ומפורסמים בעולם הגדול, ש"חולקים כבוד האחרון" לגדול בתורה, והרי מן הסתם, מלכי כנען ונשיאי ישמעאל, לא היו יותר טובים מאלו, והדימוי אפוא - מדויק.

כאשר גוי אמריקני, שמעולם לא שמע שם מרן, קורא ב"ניו יורק טיימס" על הפטירה ועל הלוויה, ותמונות כאלו מופיעות שם, בהכרח חודר בו מושג כבוד התורה, וגם בלי להתכוון לדבר.

אף כלפי השוטרים, לעולם לא אוכל לשכוח הלווייתו ההמונית ו"הממלכתית" של מרן הגאון ר"מ פיינשטיין בניו יורק (תענית אסתר - תשמ"ו), בה הכול התנהל בהקפדה ע"י משטרת ניו יורק, כמקובל במדינות מתוקנות (אף בפרט בכל הכביש בין עירוני הגדול עד קֶנֶדי - שדה התעופה, היו השוטרים על אופנועים, אשר מנעו תנועה מכל המחלפים והצירים, לאפשר שפמליית "ארון הקודש" תעבור באפס מעצור). ראיתי כבוד התורה, ומאן מלכי רבנן!

כמובן, השוטרים ממלאים באירועים אלו תפקיד קריטי, אולם לדעתי, "מִשמר מלכותי" כזה, ודאי מוסיף כבוד, למסתכל מן הצד.

[ארזי הלבנון]

חבל מאד שהיו גם שוטרות בהלוייה, ומן הראוי שיעמדו על כך בעתיד (אם כי אינני יודע האם חוקית שייך לתבוע דבר כזה. מאמין שבהלויות של אדמורי"ם חסידיים היו מתעקשים ומצליחים. אך אינני יודע עובדתית).

וזאת למודעי, במשטרת ישראל קיימת 'פקודת אדמו"ר' המופעלת בעת פטירת רב גדול שצפויים להשתתף בהלוויתו רבבות. בפקודה אכן נכלל שלא ישתתפו שוטרות. אכן, בנידוננו היה אילוץ להשתמש בשוטרות פזורות ברחובות, אך בשום פנים ואופן לא במתחם הבית ובסביבתו ובטח לא בסביבת הרכב שם היו לוחמי מג"ב גברים בלבד. יתר על כן, השוטרים שסבבו את המיטה חיפשו כיפות ומי שלא מצא חבש כובע לראשו, מתוך כבוד לרב, כפי שניתן לראות בתצלומי אוויר כמצ"ב.

[ש. ספראי]

הנוטר כותב סתם שקרים מוחלטים.
במיטה לא נגעו שום מחלל שבת. רק מקורבים ותלמידים ובני המשפחה.
אפילו מרגע הפטירה היו רק אנשי 'הצלה' חרדים, ובאמבולנס אליו הוכנסה המיטה היו רק חרדים לדבר ה'.
השוטרים עמדו מחוץ לאמבולנס ואף אחד מהם לא היה בתוכו.
השנאה לא חייבת לעוות את העובדות.

[יוסף חיים אוהב ציון]

חבל מאד שהיו גם שוטרות בהלוייה, ומן הראוי שיעמדו על כך בעתיד (אם כי אינני יודע האם חוקית שייך לתבוע דבר כזה. מאמין שבהלויות של אדמורי"ם חסידיים היו מתעקשים ומצליחים. אך אינני יודע עובדתית).

וזאת למודעי, במשטרת ישראל קיימת 'פקודת אדמו"ר' המופעלת בעת פטירת רב גדול שצפויים להשתתף בהלוויתו רבבות. בפקודה אכן נכלל שלא ישתתפו שוטרות. אכן, בנידוננו היה אילוץ להשתמש בשוטרות פזורות ברחובות, אך בשום פנים ואופן לא במתחם הבית ובסביבתו ובטח לא בסביבת הרכב שם היו לוחמי מג"ב גברים בלבד. יתר על כן, השוטרים שסבבו את המיטה חיפשו כיפות ומי שלא מצא חבש כובע לראשו, מתוך כבוד לרב, כפי שניתן לראות בתצלומי אוויר כמצ"ב.

צריך להיות עיור לא לראות אנשים לא חובשי כיפה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

הנוטר כותב סתם שקרים מוחלטים.
במיטה לא נגעו שום מחלל שבת. רק מקורבים ותלמידים ובני המשפחה.
אפילו מרגע הפטירה היו רק אנשי 'הצלה' חרדים, ובאמבולנס אליו הוכנסה המיטה היו רק חרדים לדבר ה'.
השוטרים עמדו מחוץ לאמבולנס ואף אחד מהם לא היה בתוכו.
השנאה לא חייבת לעוות את העובדות.

כב' ילמד ס' מעבר יבק.

[ארזי הלבנון]

חבל מאד שהיו גם שוטרות בהלוייה, ומן הראוי שיעמדו על כך בעתיד (אם כי אינני יודע האם חוקית שייך לתבוע דבר כזה. מאמין שבהלויות של אדמורי"ם חסידיים היו מתעקשים ומצליחים. אך אינני יודע עובדתית).

וזאת למודעי, במשטרת ישראל קיימת 'פקודת אדמו"ר' המופעלת בעת פטירת רב גדול שצפויים להשתתף בהלוויתו רבבות. בפקודה אכן נכלל שלא ישתתפו שוטרות. אכן, בנידוננו היה אילוץ להשתמש בשוטרות פזורות ברחובות, אך בשום פנים ואופן לא במתחם הבית ובסביבתו ובטח לא בסביבת הרכב שם היו לוחמי מג"ב גברים בלבד. יתר על כן, השוטרים שסבבו את המיטה חיפשו כיפות ומי שלא מצא חבש כובע לראשו, מתוך כבוד לרב, כפי שניתן לראות בתצלומי אוויר כמצ"ב.

צריך להיות עיור לא לראות אנשים לא חובשי כיפה.

ומסתבר שלא צריך להיות עיור כדי לסלף את דבריי. לא היה הכרח וחובה, רבים רבים חיפשו מרצונם הטוב, והיו כאלה שלא חבשו.

[נוטר הכרמים]

נא להירגע ולהפסיק להתלהם. זה לא מכובד.
בטח לא האשמות בשנאה וכו' שהם שקר מוחלט.
איני מוחל על כך.
הרב ספראי - גנוט, אינך בעל הבית על רבינו הגרח"ק זצוק"ל ועל העובדות.

לגוף הענין, במה שכתבתי שנגעו רק מי שלא טבל, התכוונתי על דרך מליצה, כמובן מאליו.
העמידה הצפופה הצמודה לרכב בתוך ד' אמות, מן הסתם משמעותית מאוד, ולאו דווקא נגיעה.
כפי שכבר העידו, בהלויית הגר"ח גריינמן ועוד, היתה טבעת של שוטרים במרחק גדול מן הרכב,
ותלמידים סבבו את הרכב.
אני מאמין שאם זה היה מספיק חשוב, היה ניתן לסדר את זה די בנקל.

[באמונתו]

האשכול הולך ומשתטה וחבל.
הביקורת על הכנסת מחלל שבת לחדדו הקדוש של הגרח"ק כשגופו הטהור מוטל על הארץ (והרשות להפיץ את התמונה בכל מקום), אין צודקת ממנה, התמונה הזה דקרה כל רואה. אבל מה היא קשורה לאשכול?
אטו האשכול עוסק בהנהגת משמשיו וכל חביביו למיניהם?
שוטרים היו צריכים ללוות את המכונית לא בגלל שטויות והבלים של דומיא דיוסף הצדיק (אולי היה צריך לשקול חניטה...?) אלא משום שאנשים כאן לא יודעים להתנהג כבני אדם, ודמם של רמוסי לווית הרב וואזנר עדין מבעבע.
הבה נשאיר את האשכול בדיון סביב תורתו והנהגתו של מרן הגרח"ק זצ"ל.

הכל נכון אבל לדעתי הערת הרב באמונתו היתה לא בקשר לשוטרים אלא העלה נקודה מעניינת שהתורה רואה אות כבוד במה שתלו כתריהם בארונו של יעקב, וא"כ בצד הדקירה שאכן נדקר כל רואה, יל"ע אם זה שייך כאן.
עכ"פ דברי הרב באמונתו יש בהם נתינת טעם...

יישר כוח! אכן התכוונתי כדבריך.

[אוהב ציון]

כבר אמר מי שאמר, שהעונש הכי גדול שאדם יכול להעניש את עצמו הוא להגיד מילה ל'חסיד' על האדמו"ר,
נכון לעכשיו,
כנראה שלא צריך להגיד 'ויצמח פורקניה' בשביל זה.
היו כאן בעבר אשכולות ודיונים על גדולי עולם, על הרב אלישיב ועל הרב עובדיה,
על מורי ורבי ר שמואל ועל ר' שלמה פישר ואחרים, ודנו וביררו, ולא תמיד בהערצה הראויה,
ובכ"ז היה כאן דיון שפוי ונורמלי, ולא שיח בולשביקי, או 'קדושה': קדוש קדוש קדוש, ברוך, ימלוך.
בדיון על חומשי פשוטו של מקרא כשהנידון הוא על כבוד האבות הק' או השבטים לא ראינו כזאת רגישות.
מויראדיג. ע"ז בודאי ניתן לומר "כבחייו כך במותו", ע"י אנשים מסוימים, ולא נרחיב יותר.


משונה מאוד חוסר ההבנה שיש חומרא והקפדה יתירה לאחר המוות יותר מבחיים על מפירי ברית טמאים וכו' שלא יתקרבו,
והסיבות ידועות, וכמו ההקפדה הנפוצה שמי שלא טבל לא יגע במיטה, ואף בהלויות של אנשים שבקושי הקפידו על טבילת עזרא בחייהם,
וכאן למרבה הצער התקיים ברבינו הקדוש זצוק"ל כמעט 'מי שטבל לא נגע במיטה'... ועוד יש כאלו המיתממים שכאילו זה הכרח וזה בגלל מירון.

בס"ד
חושבני שכולם כבר השתכנעו סופית שכבודו של רבינו זצ"ל בוער בעצמותיך יותר מאחרים, מסתמא גם בחייו חשת כך, אין צורך לשכנע אותנו בזאת שוב ושוב.
השתכנענו!!!
לא חשבנו שעל זה נכתוב כאן אבל משהו כאן עבר את גבול הטעם הטוב.

[נוטר הכרמים]

בס"ד
חושבני שכולם כבר השתכנעו סופית שכבודו של רבינו זצ"ל בוער בעצמותיך יותר מאחרים, מסתמא גם בחייו חשת כך, אין צורך לשכנע אותנו בזאת שוב ושוב.
השתכנענו!!!
לא חשבנו שעל זה נכתוב כאן אבל משהו כאן עבר את גבול הטעם הטוב.

לא, ממש לא.
אבל ככותב ותיק כאן, וכא' שהכיר מקרוב את רבינו הגר"ח זצוק"ל שנים רבות,
(רבינו זצוק"ל השתתף דקות ארוכות באחת משמחות ה'שבע ברכות' שלי, ושמע את כל ה'שטיקל תורה' בענין ידות נזירות,
זכיתי לפני כעשור להיות נוכח בסעודת מלוה מלכה בביתו מריש ועד כלה,
ולא אפליג עוד),
מותר לי להתבטא ולא להחשב כ'שונא'. לא פחות.

[יוסף חיים אוהב ציון]

לא, ממש לא.
אבל ככותב ותיק כאן, וכא' שהכיר מקרוב את רבינו הגר"ח זצוק"ל שנים רבות,
(רבינו זצוק"ל השתתף דקות ארוכות באחת משמחות ה'שבע ברכות' שלי, ושמע את כל ה'שטיקל תורה' בענין ידות נזירות,
זכיתי לפני כעשור להיות נוכח בסעודת מלוה מלכה בביתו מריש ועד כלה,
ולא אפליג עוד),
מותר לי להתבטא ולא להחשב כ'שונא'. לא פחות.

גא"מ לא לסתום פיות כאן.

[ש. ספראי]

נא להירגע ולהפסיק להתלהם. זה לא מכובד.
בטח לא האשמות בשנאה וכו' שהם שקר מוחלט.
איני מוחל על כך.
הרב ספראי - גנוט, אינך בעל הבית על רבינו הגרח"ק זצוק"ל ועל העובדות.

לגוף הענין, במה שכתבתי שנגעו רק מי שלא טבל, התכוונתי על דרך מליצה, כמובן מאליו.
העמידה הצפופה הצמודה לרכב בתוך ד' אמות, מן הסתם משמעותית מאוד, ולאו דווקא נגיעה.
כפי שכבר העידו, בהלויית הגר"ח גריינמן ועוד, היתה טבעת של שוטרים במרחק גדול מן הרכב,
ותלמידים סבבו את הרכב.
אני מאמין שאם זה היה מספיק חשוב, היה ניתן לסדר את זה די בנקל.

בענין השנאה, אשמח אם תאשר לי להעלות לאשכול כמה הודעות פרטיות שקיבלתי ממך. יראה הקהל וישפוט.
בענין העובדות, התברר שאנו מסכימים על העובדות. ודבריך נכתבו, הרב הנוטר- מ"נ, רק לתפארת המליצה. אז הויכוח הוא האם צריך היה להזיז את טבעת השוטרים או לא. נו....

אינני מבין את האובססיה לעסוק באנשים (נפלאים) שמטבע הדברים, כבר לא יעמדו בקרוב במרכז העצבים של הציבוריות החרדית.

מכיון שכמובן אינני בעל הבית על רבינו הכ"מ, אבל עדיין ברצוני להעלות לאשכול חומר תורני וסיפורי על רבינו, ובטוחני שאם השיח ימשיך בסגנון זה, הוא יינעל, ובצדק. לכן בל"נ לא אגיב יותר למליצות והכפשות ואתמקד הלאה בחומר שיש בו כדי להחכים.

ומאחר שאני מציע להעלות את הודעתיך הפרטיות ולפתע אני בורח מהדיאלוג בינינו, תוכל להעלותם בעצמך, אם יתחשק לך. פוטין וכו'. אך בל"נ לא אגיב.

[ש. ספראי]

עוד מתיקיותי:
בעידן מדיניות האפטרהייד, שהפרידה בין שחורים ולבנים בדרום אפריקה, אסרו השלטונות על השחורים לגור ברחובות שיוחדו ללבנים. לאור זאת שאלתי את מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א האם מותר ליהודי המתגורר ברחובות בהם התגוררו הלבנים, למכור את המקום בו נמצא החמץ, לגוי שחור, כשמבחינת החוק הדרום- אפריקני נאסר עליו לגור ברחוב זה, כך שהמכירה נראית כפיקטיבית, שהרי אם הגוי יגיע לגור בדירה זו, ייאסר על ידי המשטרה. מרן שליט"א השיב שמסתבר שניתן למכור את הבית לגוי, משום שגם השלטון הדרום אפריקאי יאפשר לגוי השחור להיות בעל הדירה בגלל מכירה שנועדה לצרכי דת, ובפרט שהגוי יוכל למכור את הדירה ליהודי או לגוי לבן.

מרן שליט"א סיפר ששמע מאביו מרן הקהילות יעקב זיע"א על יהודי שמכר לגוי לפני פסח, בית חרושת גדול ליצור בירה. בסיום הפסח הגיע הגוי ושילם ליהודי את הסכום שנקבע לתשלום לפני פסח, כדי לנשל את היהודי מפרנסתו, והמפעל עבר לגוי, למגינת לב בעל בית החרושת, שהתפרנס מבית החרושת. בצר לו פנה בעל בית החרושת היהודי לרב העיר, שפסק לו שהמכירה חלה והמפעל שייך לגוי הקונה, אך הרב החרים את תושבי העיר, יהודים וגויים כאחד, שלא יקנו בירה מהקונה הגוי, ואכן, הגוי ייצר בירה, אך איש לא רכש ממנו בירה, עד שהוא נאלץ לשוב ולמוכרו לבעל בית החרושת היהודי...
שאלתי את מרן שליט"א האם אין בכך הערמה, שהרי אם הקונה הגוי יידע שאם הוא יקנה לצמיתות את החמץ שקנה, ינסו לפגוע במכירותיו, ואם כן, הוא לא יתכוין ברצינות כבר מראש למכירת החמץ. מרן שליט"א השיב שאין לחשוש לכך, כיון שמדובר במקרה רחוק ולא שכיח והוסיף את דברי ה'משנה ברורה', הכותב שאסור ליהודי אחר לקנות את החמץ מהגוי אחר הפסח, ואם קנה ממנו, עליו להחזירו לבעליו הראשון. (וראו בענין זה בהגדש"פ חשוקי חמד).

כל השליט"א במקור. סליחה שלא תיקנתי אחד אחד.

[ארזי הלבנון]

חבל מאד שהיו גם שוטרות בהלוייה, ומן הראוי שיעמדו על כך בעתיד (אם כי אינני יודע האם חוקית שייך לתבוע דבר כזה. מאמין שבהלויות של אדמורי"ם חסידיים היו מתעקשים ומצליחים. אך אינני יודע עובדתית).

וזאת למודעי, במשטרת ישראל קיימת 'פקודת אדמו"ר' המופעלת בעת פטירת רב גדול שצפויים להשתתף בהלוויתו רבבות. בפקודה אכן נכלל שלא ישתתפו שוטרות. אכן, בנידוננו היה אילוץ להשתמש בשוטרות פזורות ברחובות, אך בשום פנים ואופן לא במתחם הבית ובסביבתו ובטח לא בסביבת הרכב שם היו לוחמי מג"ב גברים בלבד. יתר על כן, השוטרים שסבבו את המיטה חיפשו כיפות ומי שלא מצא חבש כובע לראשו, מתוך כבוד לרב, כפי שניתן לראות בתצלומי אוויר כמצ"ב.

צריך להיות עיור לא לראות אנשים לא חובשי כיפה.

ומסתבר שלא צריך להיות עיור כדי לסלף את דבריי. לא היה הכרח וחובה, רבים רבים חיפשו מרצונם הטוב, והיו כאלה שלא חבשו.

אתה כזה תמים?

כמי שפיזר עשרות כיפות עד שנגמרו, לא אני התמים אלא אתה בעל הדעות הקדומות.
מזכיר לי את אותו אחד שראה בלדרמן עשרות שוטרים שמניחים תפילין או לומדים תורה והתפעל, כאילו התורה והמצוות לא נוגעים לשוטר חלילה.
אגב, אתה מתעכב על הפרט השולי, ואני מבין גם למה... המשך לך בדרכך.

[ש. ספראי]

עוד:
שאלתי את מרן הגר"ח שליט"א מדוע פרעה אמר דוקא לענין מכת ארבה "וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה", מדוע רק מכת ארבה מוגדרת כמוות?
והשיב: "ארבה היא מכת מוות, מפני שהארבה אכלו את כל המזון".
&&&&
אמרתי למרן הגר"ח שליט"א שהגר"א ז"ל בביאורו להגדה כותב שתם הוא ההיפך מרשע ושאינו יודע לשאול הוא ההפך מחכם. ושאלתי כיצד דברי הגר"א עולים יפה עם גרסת הירושלמי (פסחים פ"י ה"ד) "תני ר' חייה כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, בן חכם בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול". והיינו שטיפש הוא במקום התם, ולכאורה טיפש הוא אינו הפוך מרשע. הלא כן?
השיב לי מרן שליט"א: "טיפש הוא ההיפך מרשע. הרשע עובר עבירות במזיד והטיפש עובר בשוגג"...
&&&&
אמר לי מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שאלו שאומרים את כל ההגדה, גם מבלי שיושבים לאחר מכן וממשיכים לספר בסיפורי יציאת מצרים- קיימו את הדין של "וכל המרבה לספר הרי זה משובח". ואם כי ודאי שכל הוספה נוספת בסיפור, מצוה היא. אך הדין של "וכל המרבה" מתקיים בקריאת כל ההגדה של פסח. וכוונת מרן שליט"א היא ש"מרבה" פירושו ריבוי יתר על המעט שחייבים בו, וכל ריבוי הנוסף על מעט הסיפור המינימלי שאנו חייבים בו ("ר"ג אומר כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח, ואלו הן: פסח מצה ומרור"), נחשב ל"כל המרבה".
ושאלתיו (במכתב) שראיתי בחידושי הריטב"א בריש ביאורו להגש"פ שכתב וז"ל: "וחייב אדם לספר בלילה הזה לנשים ולתינוקות ולכל בני החבורה בענין יציאת מצרים, ואם אינו יודע, אומר מה נשתנה וסדר ההגדה", עכ"ל. ומשמע שאמירת סדר ההגדה נועדה רק למי שאינו יודע לספר מעצמו, אך היודע לספר בעצמו, חייב לספר גם מעצמו עוד ועוד, בנוסף לקריאת ההגדה. וכתב לי מרן שליט"א: "לא ראינו עושין, רק אם שואלין".

פ"א נכנסתי אליו בחוהמ"פ עם צרור ספרים והראתי לו שרבים מגדול"י האריכו מאד בסיפור יצי"מ וכל המדרשים וכו'.
רבינו לא התרגש ואמר: נכון, אפשר להוסיף עוד ועוד בסיפור, אבל את 'כל המרבה' מקיימים גם בקריאת ההגדה עצמה.

[אוהב ציון]

כבר אמר מי שאמר, שהעונש הכי גדול שאדם יכול להעניש את עצמו הוא להגיד מילה ל'חסיד' על האדמו"ר,
נכון לעכשיו,
כנראה שלא צריך להגיד 'ויצמח פורקניה' בשביל זה.
היו כאן בעבר אשכולות ודיונים על גדולי עולם, על הרב אלישיב ועל הרב עובדיה,
על מורי ורבי ר שמואל ועל ר' שלמה פישר ואחרים, ודנו וביררו, ולא תמיד בהערצה הראויה,
ובכ"ז היה כאן דיון שפוי ונורמלי, ולא שיח בולשביקי, או 'קדושה': קדוש קדוש קדוש, ברוך, ימלוך.
בדיון על חומשי פשוטו של מקרא כשהנידון הוא על כבוד האבות הק' או השבטים לא ראינו כזאת רגישות.
מויראדיג. ע"ז בודאי ניתן לומר "כבחייו כך במותו", ע"י אנשים מסוימים, ולא נרחיב יותר.


משונה מאוד חוסר ההבנה שיש חומרא והקפדה יתירה לאחר המוות יותר מבחיים על מפירי ברית טמאים וכו' שלא יתקרבו,
והסיבות ידועות, וכמו ההקפדה הנפוצה שמי שלא טבל לא יגע במיטה, ואף בהלויות של אנשים שבקושי הקפידו על טבילת עזרא בחייהם,
וכאן למרבה הצער התקיים ברבינו הקדוש זצוק"ל כמעט 'מי שטבל לא נגע במיטה'... ועוד יש כאלו המיתממים שכאילו זה הכרח וזה בגלל מירון.

בס"ד
חושבני שכולם כבר השתכנעו סופית שכבודו של רבינו זצ"ל בוער בעצמותיך יותר מאחרים, מסתמא גם בחייו חשת כך, אין צורך לשכנע אותנו בזאת שוב ושוב.
השתכנענו!!!
לא חשבנו שעל זה נכתוב כאן אבל משהו כאן עבר את גבול הטעם הטוב.

לא, ממש לא.
אבל ככותב ותיק כאן, וכא' שהכיר מקרוב את רבינו הגר"ח זצוק"ל שנים רבות,
(רבינו זצוק"ל השתתף דקות ארוכות באחת משמחות ה'שבע ברכות' שלי, ושמע את כל ה'שטיקל תורה' בענין ידות נזירות,
זכיתי לפני כעשור להיות נוכח בסעודת מלוה מלכה בביתו מריש ועד כלה,
ולא אפליג עוד),
מותר לי להתבטא ולא להחשב כ'שונא'. לא פחות.

בס"ד
אף אחד לא טען שאין לך זכות להתבטא. תתבטא ותתבטא, אבל אנא תספר על גדולתו כפי שאתה רואה לנכון, ומסתמא יש לך מה לספר אם היית מקורב אליו. וכולנו נהנה מדבריך, ונתענג על דבריך. כולנו מבינים שאשכול זה נועד לספר ולהחכים ממעשים והנהגות של גדולי תורה וגם ידיעות על ענינם. אבל כל ההודעות חסרות הטעם של התלונות וההערות זה לא מוסיף לך כבוד ותרד מכך.
אני זכיתי לכתוב על מרן הגרש"א זצ"ל, להתבטא על גדולתו, לא העליתי בדעתי להתחיל בשרשרת הודעות של גנאי, על כמה וכמה דברים שאמרו ושהספידו שלא היו נראים לי.
הפסק עם זה כבר, ותחזיר את האשכול הנפלא הזה במקום המכובד הזה, למה שהוא אמור להיות!!!

[אסתירה פני]

על הפסוק "וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן" הק' בספר 'אילת השחר' דהתורה לא כותבת דברים שאין לנו מה ללמוד מהם, ומה נפקותא יש מפסוק זה? וציין למש"כ בסמוך על "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את אביו" שכתב שם רש"י שמצרים חלקו להם כבוד כי ראו את תליית כתריהם של כנענים, ושם ביאר ע"פ הגמ' (ברכות ו:): "ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", וביאר דכל מה שנגרם ע"י האדם השלם זה מראה כמה כל העולם מצוות לו. עיי"ש.

[באמונתו]

על הפסוק "וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן" הק' בספר 'אילת השחר' דהתורה לא כותבת דברים שאין לנו מה ללמוד מהם, ומה נפקותא יש מפסוק זה? וציין למש"כ בסמוך על "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את אביו" שכתב שם רש"י שמצרים חלקו להם כבוד כי ראו את תליית כתריהם של כנענים, ושם ביאר ע"פ הגמ' (ברכות ו:): "ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", וביאר דכל מה שנגרם ע"י האדם השלם זה מראה כמה כל העולם מצוות לו. עיי"ש.

יישר כוח!
ז"ל אילת השחר בפרשת ויחי:

(יא) וירא יושב הארץ וגו' ויאמרו אבל כבד זה למצרים. הנה התורה כותבת רק דברים שנוגע לנו ללמוד מהם, וצ"ב מה למדנו מזה שאנשים ראו ואמרו כך (ועמש"כ להלן פסוק י"ד):... (יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וגו'. (הנה מדכתיב יוסף מה צ"ל הוא) פרש"י בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים העולים אתו, ובהליכתן הקדים מצרים לאחיו וכו', לפי שראו הכבוד שעשו מלכי כנען שתלו כתריהם בארונו של יעקב נהגו בהם כבוד. משמע שיש תועלת בידיעה זו, ויש ענין במה שמצרים נהגו בהם כבוד, דאל"כ למה התורה מיחסת לזה חשיבות:
והטעם יש לומר, כיון דאמרו בברכות (ו' ב') דכל העולם לא נברא אלא לצוות של האדם השלם, אז כל מה שנגרם ע"י האדם השלם זה מראה עד כמה כל העולם קיימים בזכותו:

[.השוחט]

סליחה שאני נדחף באמצע.
רצוף בזה קובץ ובו ג' הספדים שמסרתי במקומות שונים.
לא ברמה גבוהה ולא מחדש שם כלום. אולי בכל זאת מישהו ימצא ענין.
אם יש הערות או מישהו קיבל תועלת אשמח לשמוע. (מספיק בפרטי).