"קרח ב'מה נשתנה' מה בעי"

[חד ברנש]

הגאון יעב"ץ כותב:
"וכשמוכיחים אותו על פניו, יענה כחשו, איך יכול לפרש תיבה הנ"ל כך, קרח ב'מה נשתנה' מה בעי, ורואה שנלכד..." (שפת אמת ולשון זהורית, אלטונא תקיב, עמ' 38 לעמודי האוצר).
ר"ש אשכנזי באגרותיו, עמ' 167, מביא מהיעב"ץ, קצת בשינוי: "מה ענין קרח במה נשתנה'. אך לשון היעב"ץ הוא כמו שהבאתי.
מה פשר הפתגם הזה?
אני חושב שהיה איזה מאמר משובש שגרס: "היה קרח אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים" (בבלי, מנחות מג ע"ב, הוא מאמרו של ר' מאיר), וזאת כחלק ממחלקותו על משה ומלעגו למצות תכלת, כדאיתא בכמה מדרשות, והליצנים עשו מזה 'מטעמים' ושאלו: מה 'מחפש' קורח ב'מה נשתנה' שבהגדה של פסח!
לא מצאתי מקור בן זמנו של היעב"ץ המביא כזה מאמר משובש, אבל הרעיון עלה לי משיבושו של אחד מבני דורנו... (עי' כתב אמת, ג, עמ' ריז)
זו ההשערה הנראית לי, ואשמח אם יהיה בידי מי להוסיף בנידון.

[מה שנכון נכון]

לא כורך = קורח?

[חד ברנש]

המצאה שלך?
בהחלט ייתכן,
אך אז עלינו להבין את 'מה נשתנה' שבפתגם כמתייחס לכל ההגדה (וכינוי כזה ידוע מהמקורות).
יישר כוח!!

[חד ברנש]

נראה שאתה צודק. מחיפוש באוצר מצאתי שקישרו את 'כורך' ל'קורח' בדרך הלצה...

[מחולת המחנים]

בדרך השערה, קיים פתגם באידיש הבא לבטא בן אדם לא כל כך חכם, "א חכם פון מה נשתנה".
והרי קרח פיקח היה, הביטוי "א פיקח" באידיש בא לבטא הרבה פעמים ג"כ בן אדם לא חכם, איפכא מסתברא'ניק, וכידוע הווארט בשם השרף מקאצק.

[יוסף חיים אוהב ציון]

נראה שאתה צודק. מחיפוש באוצר מצאתי שקישרו את 'כורך' ל'קורח' בדרך הלצה...

היכן?

[מה שנכון נכון]

קיים פתגם באידיש הבא לבטא בן אדם לא כל כך חכם, "א חכם פון מה נשתנה".

וי"ל בכמה אנפי: א. דאין הילד מרגיש בכל השינויים שעושים כדי שישאל, (כסילוק השלחן ומזיגת כוס שני וטיבול הכרפס (ונטילת ידים לפניו) וחילוק קליות ואגוזים, ואינו שואל עליהם כלום (למעט אולי שני טיבולים ואכמ"ל), ורק שואל על דברים שלא נעשו כמצה ומרור וצלי, ומנין לו הא עוד לא ראה, ומאידך כשיראה אותם לא יצטרך לשאול, שיפרשו בקול גדול פסח על שום מה, מצה ע"ש מה, מרור וכו', ונמצא שאם היה ממתין היה יודע גם התשובה, ובחינם קופץ בראש לחזור כמו תוכי על שאלות שלמד מאחרים, וממה שרואות עיניו אינו מזכיר כלום, וכמ"ש עיני כסיל בקצה הארץ. ב. ידוע דלא מצאנו בנוסח ההגדה תשובה מפורשת לשאלות שבמה נשתנה, אלא מכללא דסיפור יציא"מ, וצריך האב להרחיב ולהסביר לבנו. וטבע הילד שכשיש לו שאלה אינו מוצא מנוח עד שישיבוהו באופן שתנוח דעתו, וכל עוד לא השיבוהו יחזור וישאל שוב ושוב. וכעת בזאת יבחן הילד השואל מה נשתנה, אם מבין הוא מה שמוציא מפיו ומלבו יוציא מילין, אזי לא היה נותן לאביו מנוח להאריך במגיד והיה שואל וחוזר ושואל, אך אם פורש לו לעיסוקיו ואין דעתו טרודה, הוכיח סופו על תחילתו שאינו אלא פיטומי מילי בעלמא, כעוף המצפצף, ואינו אלא בהמה המקשה. ג. דהנה אף שבכל שבת ויו"ט אפשר לקדש ולסעוד בזמן תוספת שבת, שאני ליל פסח דבק"פ נאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, והכל נגרר אחריו. ומה"ט כתבו רוה"פ שאין לקדש מבעו"י, ואין יוצאים יד"ח סיפור יציא"מ עד הלילה. ולפי"ז "חכם פון מה נשתנה" הוא לשון נקיה ל"חכם בלילה". (ונקטו תחילת ההגדה, דא"א לנקוט 'קידוש' שנוהג גם בשויו"ט). ד. והעיקר נראה, דהנה אמרו שאם בנו חכם בנו שואלו, וחכם דהתם היינו יודע לשאול על השנויים שרואה ותו לא. וכן מש"א ואפי' כולנו חכמים היינו בקיאים בסיפור יציא"מ, ולא כחכם ששואלים אותו בכל מקום בתורה ועונה. וא"כ מצאנו כאן שם וגדר 'חכם' אף במי שידיעתו מועטה מאד, והוא מש"א חכם פון מה נשתנה.

[מחולת המחנים]

הרב דוד קאהן - רב גבול יעבץ.JPG (66.57 KiB) נצפה 1081 פעמים

[חד ברנש]

קיים פתגם באידיש הבא לבטא בן אדם לא כל כך חכם, "א חכם פון מה נשתנה".

וי"ל בכמה אנפי: א. דאין הילד מרגיש בכל השינויים שעושים כדי שישאל, (כסילוק השלחן ומזיגת כוס שני וטיבול הכרפס (ונטילת ידים לפניו) וחילוק קליות ואגוזים, ואינו שואל עליהם כלום (למעט אולי שני טיבולים ואכמ"ל), ורק שואל על דברים שלא נעשו כמצה ומרור וצלי, ומנין לו הא עוד לא ראה, ומאידך כשיראה אותם לא יצטרך לשאול, שיפרשו בקול גדול פסח על שום מה, מצה ע"ש מה, מרור וכו', ונמצא שאם היה ממתין היה יודע גם התשובה, ובחינם קופץ בראש לחזור כמו תוכי על שאלות שלמד מאחרים, וממה שרואות עיניו אינו מזכיר כלום, וכמ"ש עיני כסיל בקצה הארץ. ב. ידוע דלא מצאנו בנוסח ההגדה תשובה מפורשת לשאלות שבמה נשתנה, אלא מכללא דסיפור יציא"מ, וצריך האב להרחיב ולהסביר לבנו. וטבע הילד שכשיש לו שאלה אינו מוצא מנוח עד שישיבוהו באופן שתנוח דעתו, וכל עוד לא השיבוהו יחזור וישאל שוב ושוב. וכעת בזאת יבחן הילד השואל מה נשתנה, אם מבין הוא מה שמוציא מפיו ומלבו יוציא מילין, אזי לא היה נותן לאביו מנוח להאריך במגיד והיה שואל וחוזר ושואל, אך אם פורש לו לעיסוקיו ואין דעתו טרודה, הוכיח סופו על תחילתו שאינו אלא פיטומי מילי בעלמא, כעוף המצפצף, ואינו אלא בהמה המקשה. ג. דהנה אף שבכל שבת ויו"ט אפשר לקדש ולסעוד בזמן תוספת שבת, שאני ליל פסח דבק"פ נאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, והכל נגרר אחריו. ומה"ט כתבו רוה"פ שאין לקדש מבעו"י, ואין יוצאים יד"ח סיפור יציא"מ עד הלילה. ולפי"ז "חכם פון מה נשתנה" הוא לשון נקיה ל"חכם בלילה". (ונקטו תחילת ההגדה, דא"א לנקוט 'קידוש' שנוהג גם בשויו"ט). ד. והעיקר נראה, דהנה אמרו שאם בנו חכם בנו שואלו, וחכם דהתם היינו יודע לשאול על השנויים שרואה ותו לא. וכן מש"א ואפי' כולנו חכמים היינו בקיאים בסיפור יציא"מ, ולא כחכם ששואלים אותו בכל מקום בתורה ועונה. וא"כ מצאנו כאן שם וגדר 'חכם' אף במי שידיעתו מועטה מאד, והוא מש"א חכם פון מה נשתנה.

הצחקת אותי מאוד.
כנראה פסח בפורים איחלף למר.

[חד ברנש]

מחולת המחניים,
כבר ראיתי את דברי הרב קאן.

נראה שאתה צודק. מחיפוש באוצר מצאתי שקישרו את 'כורך' ל'קורח' בדרך הלצה...

היכן?

אעתיק להכא מה שכתבתי כעת בנידון:
החלפת 'כורך' ב'קרח' ולהיפך, בפתגמים, באמרות שפר ובהלצות שנתהלכו בפי העם, ידועה מהמאות השנים האחרונות. ראה, למשל: הרב צ"י מאמלוק, אביר הרועים, חלק ב, סימן שדמ, פיוטקוב תרצה, עמ' סט (מעשה זה הובא במקורות נוספים ורבים, ואין מקומו להיאסף כאן); ד' סדן, קערת אגוזים או אלף בדיחה ובדיחה: אסופת הומור, תל-אביב תשיג, עמ' 285; הרב י' זלוטניק, ימים טובים פאלקלאר, ווארשא תרצ, עמ' 80 [=בתרגום לעברית: 'מתיקין ודובשין לפרשת קרח', נרות שבת, שנה ב, קונטרס לג (פרשת קרח תשד), עמ' סא]. ואצטט שני פתגמים מחורזים המבוססים על המרה הלצית זו: "מה ענין הגדה אצל תרח / ומה ענין כורך אצל קרח" (הרב י"נ קווארט, משלי עין בן משק, צ 14, ניו-יורק תשא, עמ' 96); "לאיש לא יבין הבדל בין קרח לכורך / מה נקל בעיניו ערך, ספר עורך" (שם, קטו 25, עמ' 121).

[באמונתו]

מחולת המחניים,
כבר ראיתי את דברי הרב קאן.

אעתיק להכא מה שכתבתי כעת בנידון:
החלפת 'כורך' ב'קרח' ולהיפך, בפתגמים, באמרות שפר ובהלצות שנתהלכו בפי העם, ידועה מהמאות השנים האחרונות. ראה, למשל: הרב צ"י מאמלוק, אביר הרועים, חלק ב, סימן שדמ, פיוטקוב תרצה, עמ' סט (מעשה זה הובא במקורות נוספים ורבים, ואין מקומו להיאסף כאן); ד' סדן, קערת אגוזים או אלף בדיחה ובדיחה: אסופת הומור, תל-אביב תשיג, עמ' 285; הרב י' זלוטניק, ימים טובים פאלקלאר, ווארשא תרצ, עמ' 80 [=בתרגום לעברית: 'מתיקין ודובשין לפרשת קרח', נרות שבת, שנה ב, קונטרס לג (פרשת קרח תשד), עמ' סא]. ואצטט שני פתגמים מחורזים המבוססים על המרה הלצית זו: "מה ענין הגדה אצל תרח / ומה ענין כורך אצל קרח" (הרב י"נ קווארט, משלי עין בן משק, צ 14, ניו-יורק תשא, עמ' 96); "לאיש לא יבין הבדל בין קרח לכורך / מה נקל בעיניו ערך, ספר עורך" (שם, קטו 25, עמ' 121).

מסתמא צ"ל: קרח.

[חד ברנש]

הכוונה כנראה לאיזכורו של "תרח אבי אברהם" בהגדה, בפיסקה 'מתחילה'.