מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצ״ל

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » א' מרץ 27, 2022 6:31 pm

צופה_ומביט כתב:
באמונתו כתב:
פלוריש כתב:האם היה קשר בין ר' מיכל זילבר שליט"א לבין הגרח"ק?...

לדבריו בראיון לר"א חפץ, יתד השבוע - עש"ק שמיני, התשובה חיובית, ועפ"י רוב, באמצעות חתנו של ר"מ. אף מוסר שם איזה חידוש שחידש לרבינו זצ"ל, בעניין השור של בראשית.
שם אף מופיע, ז"ל:
כי אני מודיע לכם בזאת, שלא יהיה עוד בעולם רבי חיים קניבסקי (ועד) [עד] ביאת גואל צדק במהרה בימינו... כפי שנראה לעניות דעתי, לא היה לנו כזה אדם מימי מרן ה"חתם סופר", וגם לא יהיה עוד כזה יהודי!...

תורה היא וללמוד אני צריך:
איך אפשר להצהיר/לדעת כזה דבר מראש? גם לפני שנולד הגר"ח לא ידעו שיהיה כזה גר"ח בעולם, ומן הסתם אמרו בפטירת החת"ס שיהודי כמותו לא יהיה עד ביאת גואל צדק [ואולי אכן כך, אין לי כלים לדון בהשוואה בינו לגר"ח, וגם אין לי מושג אל מה מתוך כל המכלול שנקרא "הגר"ח" התכוון הגר"מ, ואולי אכן כוונתו למכלול גופא].
אולי מסברה אפשר לשער ולהעריך לפי הנתונים שבהם התגדל ומצב הדור וכו', אבל לדעת?
ובשלמא אם מעולם לא היה כזה, אבל הוא בעצמו אומר שהחתם סופר כן היה, ועל לפניו לא דיבר כלל, אז אולי יהיה עוד?
והגם שמצפים לביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, וכי דבר קבוע הוא שרק אחת לכמה מאות שנים בא לעולם יהודי כזה? מי אמר?

בקיצור, אם מישהו יוכל לבאר לי את האמירה הזו אשמח.

ואגב, אין לי הסבר לתופעה הפלאית הזו, אבל דוקא דורנו התברך באברכים צעירים ממש שיודעים כל התורה כולה [ונחלקו רק באופן לימודם אותה, איש לדרכו]. הרב ישראל שניאור, הרב שלמה יהודה, ועוד כמה אברכים צעירים שידיעתם פשוט מפליאה, בנגלה ובנסתר, ולפחות אצל חלקם כבר נודע ברבים ובגלוי ששולטים בכל התורה כולה באותיותיה.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' מרץ 27, 2022 6:55 pm

מוסיף עוד מהקונטרס זכרונות.
28 האותיות הראשונות נתפרסמו ברשותי בקובץ גליונות. משם הועתקו לבחדרי חרדים, ומשם לכל רגע. (זה מה שידוע לי מלבד באיזו קבוצה פרטית נוספת).
א' הרבנים כאן העתיק בהסכמתי לפורום לתורה את כל מה שכבר פורסם לעיל.
ועתה כאמור אני מעתיק לכאן עוד ממה שהצטבר.

סב. סיפר לי יהודי (אולי זה כבר נדפס) שדיבר עם רבינו בענין השתדלות בפרנסה. אמר לו רבינו עיקר ההשתדלות היא יומיים בשנה. היינו להתפלל היטב בשני ימי ראש השנה.

סג. סיפור קטן שנזכרתי אודות ההרגעה של רבינו. בת משפחתי היתה צריכה להשתתף בחתונה של גיסתה, בעיר רחוקה, והיות שהיתה סמוכה ללידתה חששה מאד להתרחק מבית החולים המוכר ובכלל מהנסיעה. רבינו אמר לבעלה תגיד לה שהילד לא ייוולד לכל הפחות עד שתשוב מהחתונה הביתה.

[למותר לציין שכך הוה. החלק הזה הוא בכלל לא סיפור. הסיפור הוא כאמור איך רבינו רואה לעצמו תפקיד להרגיע, וכנראה מקבל כוחות משמים שיהיה לזה כיסוי]

סד. הייתי נוכח כשנכנס יהודי אחד שהתקבצו עליו כמה צרות ל"ע עם ילדיו, וניסה לברר אצל רבינו על מה עשה להם אלוקים ככה, ובאיזה ענין הוא וביתו צריכים לתקן. רבינו לא השיב לו על שאלתו והדריך אותו שלא זו הדרך, אלא בעיקר צריך להתחזק באמונה שלימה שהכל משמים ולדעת שאין אנו יודעים כלום בחשבונות שמים. [מן הסתם הכוונה שמה שלא בסדר הרי ידוע כבר ובאמת צריך לתקן ומן הסתם משתדלים בזה, אלא הרי שואלים על מה שלא רואים ומבינים שצריך שינוי, ועל כך השיב כנ"ל].

על אחד השמות של הילדים היה כתוב שצריך חיזוק גדול מאד באידישקייט לאחר שסר כמעט מן הדרך. רבינו בקוראו אמר "רפואה שלימה". הלה ניסה להראות לרבינו שלא ביקש על רפואה כלל רק על תשובה שלימה. עמד רבינו על שלו ואמר לו "כשתהיה לו רפואה שלימה, תהיה לו כבר ממילא גם תשובה שלימה".

כמדומה שזה יסוד גדול וחשוב לעוסקים עם צעירים, הן בבית והן כמחנכים, שפעמים הרבה בעיות שנראות ביר"ש בגיל ההתבגרות, אין יסודן בחולשה ביר"ש אלא בבעיות רגשיות של הגיל הזה. ודוק.

סה. אני מעתיק מה שכתב ת"ח אחד (הררי"ל) מבאי ביתו אודות ההתמדה של רבינו.

אשרי מי שזכה לראות אותו בכל שבוע בערש"ק בין הערביים יושב על כסא וסטנדר בראש גרם המדרגות לעין כל, חוטף עוד קצת לימוד עד שיחשיך. או לראות אותו הולך סובב ברחוב נחמיה בין הערבים של יום שב"ק עד זמן ערבית.

והנה ידוע בכל ישראל שהיה מסיים כל הש"ס בבלי וירושלמי בכל שנה [החברותות שהתחלפו במשך השנים שלמדו עמו סדר של 7 דפים ביום בצעירותם, הידועים לי, נכד דודו הג"ר צבי רוטברג, המתמיד המיוחד רבי בן ציון זילבר, ר' נחמי' פפר, ועוד].

ולא זו בלבד אלא שסיים גם תנ"ך ומדרשים וברייתות וכו' בכל שנה. סדר הנ"ך היה פעם בשבוע בשבת בסעודת היום על השולחן עם ילדי המשפחה, היו כמה ספרי נ"ך ור' חיים מקריא כדרכו, ומבאר פה ושם, והנוכחים ילדיו הצעירים ואולי גם איזה נכדים, מטים חצי אוזן ובעיקר משתובבים. (מפי "החברותא" לנ"ך, אחי זצ"ל, שהיה בילדותו הולך בכל שבת קודש לבית הגר"ח ומצטרף אליו ללימוד זה).

היה נוסע שנים רבות לכל מקום שהוזמן לסנדקאות, גם שעות שלמות של נסיעה לצפון או לדרום, כמעט בכל יום היה לו סנדקאות, וכשאמר תחנון בשחרית היה יום יוצא מן הכלל. והסיבה שהסכים ולא חשש לביטול תורה, כי למד בדרכים באותו צורה שלמד בכולל ובבית. [א.ה. ידוע שכך השיב לחותנו ששאל אותו מדוע הוא נוטל סנדקאות ולא חושש לביטול תורה]. כל הזמן למד בלי הפוגה והסחת דעת. [א.ה. יש לציין שלמד בעל פה ובמחשבה ולא מספרים, משום דנפיק מפומיה דאביו הסטייפלר שקריאה בספרים בדרכים מזקת לעיניים].

היה פעם נהג שניסה לדבר בדרך, לפי רמתו, וסיפר משהו על כלב, הגר"ח השתתף בשיחה בנעימות ואמר לבן לווייתו [נדמה לי בנו שאול כשהיה בחור], בוא ונחשב היכן מוזכר כלב בש"ס, ועברו בקול על כל הש"ס בדרך ומנו את הפעמים שמוזכר "כלבא" בכל מסכת ובכל פרק.

סו. עוד כתב הררי"ל.

פעם התייעץ עמו אחי זצ"ל על בעיה של חברותא בישיבה, ובין הדברים אמר לו הגר"ח, שהחברותא הכי טוב הוא הסטנדר, וכשמתרגלים אליו הוא לא עוזב אף פעם, וכך נעשים גדולים באמת. עכ"ל כמעט בדיוק. ונאים הדברים למי שאמרן.

וזכורני שבשנת תשמ"ט החליטו שני אברכים מכולל פוניבז' לייסד עיר חרדית חדשה להקלת מצוקת הדיור (ר' דוד שרייבר ויבל"ח ר' יצחק טיקוצ'ינסקי) והתייעצו עם הגראי"ל שטינמן, שאמר שעיר של תורה תצליח להיות כזאת רק אם יהיה גר בה אדם גדול כמו שהיה החזו"א בבני ברק, ובקשו מהגראי"ל לעבור עמהם לעיר החדשה, ואמר שהוא כבול לסדרי הישיבה הקטנה והכולל ואין באפשרותו לשנות. והציע להם שיקחו את מחותנו הגר"ח קניבסקי "שימו לו שם סטנדר ותגידו לו שפה זה לדרמן. אצלו אין הבדל איפה הוא, בכל מקום ילמד אותו דבר".

בשנים האחרונות (לפחות בערך כ-10 שנים) אחרי שהפסיק ללכת ללמוד בכולל חזון איש, עשו לו מדרגות מסוכתו (הישנה, בצד דרום) לדירה שבקומה שמעליו ושם היה לו חדר לימוד מבודד, ואפילו לרבנית לא היה מפתח לדירה זו. שם למד את סדרי "חובותיו" היומיים, ושם כתב תשובות למכתבים בשנים אלו. זכיתי פעם אחת להקרא אליו בשעת לימוד זו (היתה שאלה דחופה וסדרו לי זמן להכנס לשם) ושם הפסיק מלימודו בספ"י וכבדני לשבת בכסא לצידו ושמע השאלה בתשומת לב וענה.

סז. עוד מכתבי הת"ח הנ"ל על ענין דקדוקי הלכה אצל רבינו.

כבר יצאו המון ספרים עם תמונות, איך קיים בכל פרט ופרט את ההלכה עם דקדוקיה. זכורני ששנים רבות מילדותי התפללתי במנחה גדולה בשבת בלדרמן והגר"ח היה ש"ץ קבוע. אמרו שזה מחמת חשבון ק' ברכות, [דהיינו להרויח שבע ברכות דחזרת הש"ץ כדי להשלים מנין הברכות].

מקומו בלדרמן (למטה) היה בטור הצפוני סמוך למעבר שליד הבימה, לפני הסטנדר שלו היה עמוד של ביהמ"ד. כשהגיע לשמונה עשרה היה מסיט את הסטנדר לצד ונצמד לעמוד, כפי ההלכה שעדיף להתפלל לפני קיר כמ"ש ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו'.

סח. עוד מכתבי הררי"ל הנ"ל בענין פסיקת ההלכה של רבינו

היה כתובת לשאלות בהלכה, והכרעה שלו במילה אחת פתרה את כל הספקות. אאמו"ר זללה"ה [א.ה. מדובר בדיין חשוב מאד] היה הולך אליו לשאול שאלות לפעמים (שנות תש"ל), ובשאלות חמורות שבאבן העזר לפעמים היה מבקשו לשאול את חמיו הגרי"ש "ואחרי שיענה לך תספר לי מה ענה".

לכן נעשה כתובת לשאלות בהלכה במכתבים (כשהיה צורך להאריך בתשובה בכתב, קיצר זאת בתשובתו למילה אחת "תכנס"). ולכן כתוצאה מכך, כשקבע במכתב של"קופת העיר" יש דין צדקה מהודרת ומעולה ביותר, זה היה מיד "פסק הלכה" למאות אלפי ישראל ואין מערער. זו היתה ה"פרסומת" היחידה של הקופה שהתבססה מהרה (עוד שנים רבות לפני ההבטחות והישועות וכו'). מעניין לקרוא את תשובותיו ההלכתיות הארוכות יותר יחסית משנות תש"ל ותש"מ, הינן מצויות לעשרות בכרכי שו"ת רבבות אפרים לרבי אפרים גרינבלט ממעמפיס.

כשהיינו ילדים והתעוררה שאלה הלכתית היינו עולים לר' חיים. לחברי שנעשה בר מצוה בחודש אייר נקרע המתלה של החליפה בשבועות שחל בערב שבת, והוא עלה לשאול את ר' חיים אם זה יהיה טלטול בשבת, ר' חיים ראה את המתלה וענה שזה טלטול שלא לצורך האסור גם ביו"ט, והורה לו להשאיר את החליפה בביתו, ונתן לו ליומיים חליפה של בנו שאול. [א.ה. הלא הוא בנו חביבו הגרי"ש שליט"א].

בשנת תשמ"ט כשהיו שהשביעו מצביעים לרשימה אחת, או שנדרו להצביע, הכריז הרב שך במשאו במעמד כרבבה (במגרש שבצומת נחמיה עזרא בן יעקב רב אשי) שכל השבועות והנדרים לא חלו, ובנשימה אחת הוסיף "זה לא אני פוסק, אינני פוסק, 'הוא' פסק זאת, והוא כן "פוסק" שצריך לסמוך עליו" [ואולי הוסיף שיודע כל התורה, איני זוכר כרגע], ואז הסתובב לאחור ושאל [ושמעו ברמקול] "אוו איז רב חיים?" [היכן ר' חיים], והגר"ח שהיה בין הקהל למטה [או שישב ולמד באותו זמן] הוכרח ע"פ הרב שך לעלות לבמה.

סט. ועוד כתב הררי"ל על פרישותו של רבינו.

אמלאה החרבה, לא נבנתה התורה בגדלותו אלא מחורבנה של "רומי". העולם הזה של מרן הגר"ח הסתכם בגבינה ובלבן שאכל לארוחת בוקר בכמות גדולה, ועוד כמה "מעדנים" נפלאים כאלו.

כשנשאל פעם על ברכת בורקס, לא ידע מה זה. הרבה פעמים [א.ה. כמעט תמיד] היה שואל את הרבנית מה הברכה על מה שהגישה לו...

והכי מדהים, הוא חי לגמרי מחוץ לציביליזציה, כלומר לא היה לו קו טלפון בבית מעולם, נייח. על סלולרי מאן דכר שמיה. לא היה לו חשבון בנק מעולם... (שמעתי את הרבנית מדברת על זה עם חשמלאי שבא לתקן את הבוילר). הוא חי עם בבלי וירושלמי, ופה נעצר הכל.

ע. עוד כתב הת"ח הנ"ל תחת הכותרת "קדושה".

זוכר אני מילדותי לפני קרוב לחמישים שנה את תנועת ידיו הרגילה, שתי ידיים מעל החזה. כך הלך ברחוב. וכך היה בביהכ"נ. [א.ה. כוונת הרב הכותב לדברי חז"ל על רבי יהודה הנשיא שנקרא רבינו הקדוש לפי שלא הוריד ידיו מתחת לאבנטו]. נדמה לי שאמר פעם או כתב כי לא השתמש בסבונים בלכתו למקווה.

כמו כן לא הסתכל במראה מעולם ולא הכיר תמונת עצמו. באחת הפעמים שבא לבקר את קרובי זצ"ל בחוליו (בשנות תש"ס), כשיצא, ליווהו אבי החולה זצ"ל ודיבר עמו, מחמת שהמקום היה צר הלך האבא מאחוריו וכך דיברו בדרך החוצה. כשעברו את דלת החדר היה צריך להמשיך לימין, ואילו בדיוק ממול הדלת היתה דלת הזזה של ארון שכולה מראה מלמעלה עד למטה. הגר"ח המשיך ישר ונעצר ליד המראה כי היה לו "פקק תנועה", עמדו שם אנשים... [הוא ראה במראה שורה של אנשים שהיו באמת מאחוריו אבל היה נדמה לו שהם באים מולו], והוא ממשיך לדבר עם האבא שכביכול עומד מולו במראה מאחורי האיש הזקן... יש הרבה להאריך איך שלא הכיר צורת מטבע.

עא. היתה תקופה שהיה מסיעו החזן ר' חיים אליעזר הרשטיק, היתה תלויה לו ברכבו תמונה של הסטייפלר. ופעם טס רח"א לאמריקה וביקר שם אצל א' האדמורי"ם המפורסמים והתפעל ממנו, בחזרתו הדביק ברכב תמונת אותו אדמו"ר במקום תמונת הסטייפלר. בפעם הבאה שהסיע את הגר"ח הצביע לו על התמונה ושאלו אם זה טוב שתלה או להוריד, והגר"ח הסתכל ואמר, זה יפה מאוד אבל למה הורדת את התמונה של אבא? ומאז היו ברכב תלויות ב' תמונות זו לצד זו...

למד מזה רחא"ה שהגר"ח היה איש של שלום [א.ה. שידע שזו תמונת אותו אדמו"ר ולא נמנע מלשבח ושישאיר אותו ברכב, למרות רגישות מסויימת שאכמ"ל בה]. ולדעתי אין מכאן כל ראיה, מפני שהגר"ח לא הכיר את פני מי שלא פגש, שהרי מעולם לא רפרף בתמונות ומימיו לא קרא עיתון, ומנין לו כלל מיהו הרב השני...

עב. עוד כתב הררי"ל תחת הכותרת "חביבות".

היה מקבל כל אחד בסבר פנים יפות ובנעימות. הרבה אורחים הכניסה הרבנית לביתם, לסעודות שבת, וגם בימי חול כשהיה צורך למשל לבייביסיטר. ולמרות שהוא לא היה קשור לזה, אבל כשנפגש מקרוב עם כל אחד, אברך ואפי' בחור, ואפילו ילד קטן, היה פונה אליו במילה מתאימה בחיוך. בדרך כלל בשאלה. כגון אם ילד היה אוכל משהו (שהרבנית כיבדה), היה שואל אותו "מה הברכה של זה?", וכן למעלה בקודש למבוגרים שאלות מעניני דיומא, הלכות חג בחג וכדו'. ולא לשם השאלה אלא לשם "דו שיח".

פעם יצא ללוויה מביתו, ללוות אחד ממכריו שנים רבות שנפטר, וביציאה שאל את בנו [חביבו!!] ר' שאול: מה הקשר שלנו לנפטר? זו היתה שאלה לצורך התשובה, איהו מותיב ואיהו מפרק, אמו אחיינית של... [בן דוד החזון איש]. כלומר שרצה להזכיר את היחוס של הנפטר, ואת הקשר המשפחתי, והסגנון היה דרך שאלה ותשובה. וכהנה דוגמאות רבות.

לפעמים היו לו "ווארטים" עם טיפת הומור, [א.ה. אולי היה מתכוון להעיר משהו בעדינות, אבל הסגנון היה בהומור], וזה היה בשביל להעלות חיוך על פני הניגש אליו. למשל כשהגיע מישהו עם חולצה עם שרוולים קצרים לבקש ברכה, היה יכול לומר לו "ה' יתן לך כסף שיהיה לך הרבה בד" ומתכווין שיצחק...

לפי היכרותי עמו משנים עברו, מאותו סגנון ואותו טעם התחיל "להעלות" את הקנייטש של הכובעים של הבאים אליו עם כובע קנייטש, אבל מה לעשות שהם או הנכדים הצעירים לקחו זאת מדי ברצינות, והמגיעים אליו התחילו להעלות את הקנייטש לפני כניסתם.

אז הוא החל להצביע על השעון יד ואומר "לא ילבש". ושוב, במקום לקבל את זה כיחס אישי, כקירבה והתעניינות שלו באורח הבלתי מוכר, לפני שהוא מייעץ או מברך, החלו לחלוץ את השעונים לפני שנכנסו אליו. [א.ה. ע"כ דעת הכותב על פי התרשמותו, אבל לאחרונה התפרסם ששמע כן מהחזו"א ואכן היתה מעורבת לו גם כוונה להעיר הלכתית או קרוב להלכה, ויש מקרים שתבע זאת באופן ברור לא כהומור וכדומה. ובכל זאת כנראה צודק הרב הכותב שהיה מעורב כאן הרבה רצון להראות חביבות].

עג. עובדה קטנטנה המלמדת איך חדרו דברי רבינו ללב העומדים לפניו. וכך כותב הרב הנ"ל.

בדידי הוה עובדא ששאלני לפני 12 שנים ובת שחוק על פיו, אם אינני פוחד מאנשים מסויימים שאם אבוא אליהם יגלגלו אותי מכל המדרגות, (במליצה כמובן), ומדבריו נכנס לי פחד, ומאז עד היום לא הלכתי לאותם אנשים כשהם נמצאים במקום שיש מדרגות.

עד. עוד כתב הררי"ל תחת הכותרת "הסתפקות במועט".

היה כדאי לראות את הבית הקטן, להכנס ל"חדר השינה" ולראות את המיטות של הברזלים עם הקפיצים. להכנס למטבח וכו'. לראות שאין כלום בבית חוץ מתורה.

גם הבית עצמו לא שלו. כמדומה שמעולם לא היה לו דירה של עצמו, הדירה הזאת היא של כולל חזון איש. הדירה הקודמת (ברחוב רש"י פינת רחוב אור החיים) היתה של ר' וולף רוזנגרטן משוייץ. היתה זו דירת 2 חדרים, חדר אחד למשפ' הגר"ח (וכבר היו להם תינוקות), וחדר שני למשפחת ת"ח אחר. והשתמשו שתי המשפחות כאחת בהול ובמטבח ובשירותים ואמבטיה. ודי לחכימא.

לפני זה היה הגר"ח גר ב'בית הופמן' הקיים עד היום (רח' הרב בלוי 5), בשותפות עם עוד 3 זוגות בדירה אחת! והרהיטים (המינימליים ביותר, שהרי נכנסו לחדר בודד...) היו מיד שניה. וכך גידלו 8 ילדים ולא חשבו על עולם הזה.

עה. זכורני שפעם היתה שריפה שכילתה חצי מדירתו, והגר"ח רק שמע מזה ומיד התרונן משמחה, מה שימח אותו באותו רגע? שאמש סיים לכתוב כרך שלם של "דרך אמונה" ואת כל המחברות שלח לרבי דוב לנדו לביקורת, ואינם בבית. איזו השגחה פרטית!!

עו. עוד כתב הררי"ל תחת הכותרת "זריזות".

ניתן היה לראותו מדי יום יורד עם ערימת גלויות ומעטפות מביתו לתיבת הדואר האדומה שהיתה קבועה ברח' רשב"ם פינת הרב מיודסר, ומשלשלם למשלוח למענם.
ברגע שסיים לכתוב את התשובות הקצרות, לא הניח בצד ולא דחה את המשלוח למחר או לזמן שיצטרך "בין כך וכך" לרדת מהבית לתפילה וכדו'.

וכן ניתן היה לראותו מדי בוקר הולך לבקר את אביו הסטייפלר, ותוך כמה דק' כבר הולך משם, כי סיים.

עז. ועל הנהגתו בפשטות של רבינו כותב הררי"ל.

יצא לי לראותו לומד וכפתור הסוודר שלו קרוע, ובתוך כך נכנסים רבנים לשאול שאלות בתורה ואחרים לבקש ברכה, ובאמצע הרבנית ניגשת לתפור לו את הכפתור, והיות וזה קשה לשכחה [לתפור בגד בעוד האדם לבוש בו], ויש עצה ללעוס דבר, ולכן הביאה לו חוט, ולעסו והמשיך ללמוד תוך כדי שהיא תופרת. ואחרי שכבר סיימה, רבינו עודנו באמצע לימודו ושיחתו ולא שם לב, עד שהיא אומרת לו "חיים סיימתי, תוציא את החוט".

עד כאן מהקונטרס של הרב רי"ל שליט"א המתחיל לעיל באות סה. ויישר כחו.

עח. ידידי הררמ"ב שליט"א החל לחבר ספר על רש"י על התורה לבאר מדוע לפעמים רש"י מביא דברים בשם אומרם, למרות שבדרך כלל הוא מביא המימרות בסתמא. וחידש שבכל מקום שרש"י מביא את שם האומר, יש שם קושי שמתיישב בידיעת האומר שהוא לשיטתו וכדומה.

הרר"מ הראה את הדברים לרבינו שאמר לו, מנין לך שרש"י היה לו בזה כוונות, מסתבר טפי שאין בזה שום כוונה, אלא כפי שהזדמן לו.

הרר"מ כמעט והתייאש מלהמשיך בעבודה על הפרוייקט הזה. אולם לאחר מכן שאל את מרן הגריש"א (שהיה מחבב מאד את ספרו הראשון גנא דפלפלי), וא"ל שחכם אחד (בלא לגלות את שמו) טען כנ"ל, והרב אלישיב לא הסכים ודעתו נטתה שרש"י אכן יש לו דרך בזה, ועודדו להמשיך ביגיעה על חיבורו, שאכן יצא בשם אילני דפלפלי.

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » א' מרץ 27, 2022 7:18 pm

קונטרס מבני המו"מ החתן מרדכי ני"ו, ובתחילתו רשימות שרשמתי מרבינו הגר"ח קניבסקי הכ"מ, בעניני שידוכים, אירוסין, חופה וקידושין והמסתעף.

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » א' מרץ 27, 2022 7:38 pm

פלוריש כתב:מעניינת ההשוואה בין הגרח"ק דווקא לחתם סופר, הרי לכאורה מה שייחד את הראשון אינה מה שייחד את השני, וספרי הגרח"ק אינם דומים לא לחת"ס על הש"ס, לא לשו"ת חת"ס ולא לחת"ס על התורה. מה כוונתו?

השליטה והממשלה המוחלטת 'בכל' מכמני התורה, באגדתא כמו בשמעתתא, בהלכה כמו במדרש. והכל עם אותו התוקף הייחודי שהיה לו לרבנא משה נ"ע,
ההכלה המגוונת הזאת, - אצל מי שנחשב לכל הדעות כגדול הדור, כנראה ואולי שבזה יש איזה דמיון.

מכון חכמי ליטא

גביר כתב:דומה שיש קווים משותפים לדרך לימודו של הרב ולזו של הרב ראובן מרגליות.
על הערכתו של הרב להנ"ל - https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=603936
מצוטט כאן - https://amhasefer.wordpress.com/2015/08 ... %a8%d7%9f/

אינני יודע מהו "דרך לימודו של הרב", אבל ברור שלא הגיע הרר"מ לקרסוליו של הגרח"ק לא בעיון ולא בבקיאות וכו', וא"א להאריך

ציפורן · הודעהעל ידי **ציפורן** » א' מרץ 27, 2022 7:41 pm

מתוך מקו"ר

: מקור ראשון (1).jpg (367.65 KiB) נצפה 6005 פעמים

: מקור ראשון(1) (1).jpg (406.36 KiB) נצפה 6005 פעמים

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » א' מרץ 27, 2022 7:44 pm

פלוריש כתב:מעניינת ההשוואה בין הגרח"ק דווקא לחתם סופר, הרי לכאורה מה שייחד את הראשון אינה מה שייחד את השני, וספרי הגרח"ק אינם דומים לא לחת"ס על הש"ס, לא לשו"ת חת"ס ולא לחת"ס על התורה. מה כוונתו?

הגאון ר"ח קרייזווירט זצ"ל גאב"ד אנטוורפן, נודע כבקיא הדור.
כל הש"ס שגור בפיו בע"פ, בבלי - ירושלמי!
פלאי היה (למי שזכה) לשמוע אותו דורש, תוך קריאת דפי גמרא שלמים בע"פ, מלה במלה.
הוא הכיר את רבינו הגרח"ק לראשונה לפני שנים רבות.
אחרי מפגשו הראשון עמו, הרגיש שנחלשת דעתו, בהיווכחו כי צעיר זה הצנוע, בקי יותר ממנו.
מ"מ, ר"ח קרייזווירט יצא אז ואמר: מימי הגר"א לא קם כמוהו (בשליטתו המוחלטת בתורה).
חידוש מיוחד, כי ר"ח קרייזוורט עוד הכיר את בעל הצפנת פענח זצ"ל בעצמו, ובכ"ז.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » א' מרץ 27, 2022 7:50 pm

כבר אמר אבי הגר"ח, הסטייפלר זצ"ל: בבבלי אני יכול עוד להתחרות אתו - בירושלמי לא!

מורינו ורבינו ר' מיכל יהודה סיפר, שלפני כחמישים שנה! ניסה להכניס בחור אחד לישיבת פוניבז'.
אבל הגאון רבי י"ש כהנמן - הרב מפוניבז', דחה ואמר שאין לו מקום בישיבה.
הרבה רבנים חשובים ניסו, וללא הועיל.
לא יודע איזה חכם חשב ע"ז, אבל מישהו ביקש מר"ח קניבסקי (אברך בגילאי הארבעים, מתלמידי רמי"ל) לפנות אל הרב בעניין.
הרב כהנמן סבר וקיבל מיד.
רמ"י השתומם מהשינוי, אבל הרב כהנמן הסביר ש"לתורה עצמה", לא אומרים לא!
(ר' מיכל יהודה הוסיף על הסיפור ואמר: מאז אותו המעשה, הרי ר"ח רק התקדם).

רב שך כבר אמר בפרהסיה עצומה, לפני יותר משלושים שנה, היינו בחיי רבים מגדולי ישראל שכבר אינם, ובנוכחות מקצתם ממש, אשר אין נמצא בכל העולם דומה לו בגדולת תורתו: https://bit.ly/3GEyIrJ
מן העניין לציין עוד, כי רב שך ג"כ, רבו בישיבת לומז'ה היה.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » א' מרץ 27, 2022 8:04 pm

פלוריש כתב:מעניינת ההשוואה בין הגרח"ק דווקא לחתם סופר, הרי לכאורה מה שייחד את הראשון אינה מה שייחד את השני, וספרי הגרח"ק אינם דומים לא לחת"ס על הש"ס, לא לשו"ת חת"ס ולא לחת"ס על התורה. מה כוונתו?

כמדומני, הדימוי מפני צירוף כל המעלות כאחד, נוסף על שליטתו המבהילה התורנית.
אצל מורינו רמ"ז, דמות של מרן החתם סופר, כמו הגר"א אצל ליטאים.
אך גם לענ"ד, דימוי הגרח"ק (קרייזווירט) את רבינו זצ"ל לגר"א, מדויק יותר.
שנים אני אומר, שרבינו מעין "גר"א קטן".

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » א' מרץ 27, 2022 8:18 pm

צופה_ומביט כתב:
באמונתו כתב:
פלוריש כתב:האם היה קשר בין ר' מיכל זילבר שליט"א לבין הגרח"ק?...

לדבריו בראיון לר"א חפץ, יתד השבוע - עש"ק שמיני, התשובה חיובית, ועפ"י רוב, באמצעות חתנו של ר"מ, שם אף מספר איזה חידוש שחידש לרבינו זצ"ל, בעניין השור של בראשית.
שם אף מופיע, ז"ל:
כי אני מודיע לכם בזאת, שלא יהיה עוד בעולם רבי חיים קניבסקי (ועד) [עד] ביאת גואל צדק במהרה בימינו... כפי שנראה לעניות דעתי, לא היה לנו כזה אדם מימי מרן ה"חתם סופר", וגם לא יהיה עוד כזה יהודי!...

תורה היא וללמוד אני צריך:
איך אפשר להצהיר/לדעת כזה דבר מראש? גם לפני שנולד הגר"ח לא ידעו שיהיה כזה גר"ח בעולם, ומן הסתם אמרו בפטירת החת"ס שיהודי כמותו לא יהיה עד ביאת גואל צדק [ואולי אכן כך, אין לי כלים לדון בהשוואה בינו לגר"ח, וגם אין לי מושג אל מה מתוך כל המכלול שנקרא "הגר"ח" התכוון הגר"מ, ואולי אכן כוונתו למכלול גופא].
אולי מסברה אפשר לשער ולהעריך לפי הנתונים שבהם התגדל ומצב הדור וכו', אבל לדעת?
ובשלמא אם מעולם לא היה כזה, אבל הוא בעצמו אומר שהחתם סופר כן היה, ועל לפניו לא דיבר כלל, אז אולי יהיה עוד?
והגם שמצפים לביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, וכי דבר קבוע הוא שרק אחת לכמה מאות שנים בא לעולם יהודי כזה? מי אמר?

בקיצור, אם מישהו יוכל לבאר לי את האמירה הזו אשמח.

ואגב, אין לי הסבר לתופעה הפלאית הזו, אבל דוקא דורנו התברך באברכים צעירים ממש שיודעים כל התורה כולה [ונחלקו רק באופן לימודם אותה, איש לדרכו]. הרב ישראל שניאור, הרב שלמה יהודה, ועוד כמה אברכים צעירים שידיעתם פשוט מפליאה, בנגלה ובנסתר, ולפחות אצל חלקם כבר נודע ברבים ובגלוי ששולטים בכל התורה כולה באותיותיה.
הבהרה: כוונתי לומר בזה שיש בדורנו תופעות תורניות פלאיות שמלפני שנהיו איש לא היה מעלה על דעתו שיתכן כאלה בעולם, והנה יש, ודוקא לא בדורות קדומים אלא בדורנו אנו. ובכן הרי לנו שבכל כה"ג א"א לשער השערות.
וכאמור, הנה הגר"ח בעצמו איש לא היה מעלה בדעתו בדור הקודם או לדברי הרב זילבר מזמן החת"ס והלאה שיתכן דבר כזה, ואף בדורנו לא שיערו מתחילה עד היכן יגיעו הדברים, ובכן מה שייך לדעת מראש בכל כה"ג?

כמדומני אשר כיו"ב ממש, ביטא מרן הרב מפוניבז' זצ"ל, אחרי פטירת מרן החזו"א זצ"ל: לא יהיה עוד כזה - עד כי יבוא שילה!

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » א' מרץ 27, 2022 8:30 pm

גם מלשון הגאון רמ"ז שליט"א שם:

(בהתרגשות) אני כמעט לא מעז להוציא את השם הפרטי ולומר: "רבי חיים" (מחמת יראת הכבוד), הוא האדם שכל מה שכתבו עליו ויכתבו, זה רק קצת מהידע הנכון עליו...

ר_חיים_הקטן · הודעהעל ידי **ר_חיים_הקטן** » א' מרץ 27, 2022 9:19 pm

: unnamed.jpg (296.74 KiB) נצפה 5883 פעמים

עליך עיננו · הודעהעל ידי **עליך עיננו** » א' מרץ 27, 2022 11:01 pm

עקביה כתב:
הפשוט בפשטותו כתב:אשמח אם מאן דהו יכול להעלות את הספדו של הרב פייבלזון

הקישור הזה אמור להיפתח גם לחסומים לקישור הקודם.
https://drive.google.com/file/d/1oeVgkJ ... iNaMh/view

ייש"כ הספד מיוחד מאד
ויש שם גם כמה סיפורים מענינים במיוחד לא ידועים

ענפי_ארז · הודעהעל ידי **ענפי_ארז** » א' מרץ 27, 2022 11:05 pm

אני בעניי לא הבינותי בכלל מה הצורך להשוות לגדולי עולם מהדורות שקדמו ואף לפני יותר ממאתיים שנה, לא שמעתי מעולם ביטוי כזה חוץ ממה שהגר"ח מוולאזין ייחס לרבו הגר"א שהוא היה גדול כהרשב"א ואולי כהרמב"ן. להשוותו להחת"ס שחי לפני מאתיים שנה והיה גדול בדור שחי הגרעק"א הקצות והנתה"מ והבית אפרים??? אין זאת ח"ו שום ביטוי של אי כבוד כלפי רבינו שהיה גדול עד למאד אבל איך משערים גדולי עולם מהדורות שקדמו. מה אם הח"ח והגרח"ע ועוד רבות שחיו לא מזמן ולא עשו דמיונות כאלו כלל!

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » א' מרץ 27, 2022 11:07 pm

ש. ספראי כתב:קונטרס מבני המו"מ החתן מרדכי ני"ו, ובתחילתו רשימות שרשמתי מרבינו הגר"ח קניבסקי הכ"מ, בעניני שידוכים, אירוסין, חופה וקידושין והמסתעף.

מזל טוב! שתזכה לשמחות לרוב

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » א' מרץ 27, 2022 11:17 pm

ד' נקודות שלא כ"כ הרחיבו בהן אודות רבינו הגרח"ק זי"ע

א. מידת השמחה.
ידועה האימרה: אילו היו שואלים אותנו מי נפטר בחג מתן תורה ומי נפטר בסוכות זמן שמחתנו, היינו סבורים שהגר"א נסתלק בחג השבועות והבעש"ט בחג הסוכות – אבל האמת היא להיפך... השמחה החסידית יונקת מקבלת התורה, הלימוד הווילנאי מביא את השמחה היהודית השלימה...
רבינו הגרח"ק נסתלק ביום הפורים (אשר הוא עצמו הקפיד כל ימיו לנהוג בו מנהגי פורים גם בב"ב) ורעייתו הצדקת הסתלקה בחג הסוכות.
מה מתאים הדבר! הם הקימו בית שמחה, מלא אור וחדווה. בניגוד לרושם החיצוני לאלו שלא הכירו, הרי רבי חיים היה מלא בעליצות והומור... נעימות ומתיקות.

(הרבה מהסילופים שסילפו את דמותו – נבעו מכך שלא הבינו את ההומור העדין שלו, את הקונוטציה של המבט המשועשע ממי שזה עתה העתיק את עיניו הקדושות מהגמרא העתיקה להציץ אל השאלות הקטנוניות שמגיעות לפתחו...
אאמו"ר שליט"א סיפר לי בילדותי אודות יהודי אחד שמאד ביקש לקבל את הזכות להסיע את הגרח"ק לאחת הבריתות הרחוקות, בשביל לשטוח שאלה אישית מאד חשובה. ואכן באחת הנסיעות הוא זכה להסיע את הגרח"ק ובנו ברכבו. במהלך הנסיעה שטח את שאלתו: הם מגדלים כלב בביתם, מאד אוהבים ומחבבים אותו... האם מותר שהכלב יהיה גם הוא על אחד הכיסאות בשולחן בזמן שעושים קידוש של שבת? השיב הגרח"ק: מותר... האם מותר לתת לכלב לטעום מהיין של הקידוש?... השיב הגרח"ק: לא... האם זה לא יפגע בכלב, שממש מרגיש חלק מהמשפחה, והוא לא מקבל?.. בשלב זה פנה הגרח"ק לבנו ושאל אותו: כמה פעמים מופיע 'כלב' בתורה? כמה בנביאים? כמה בכתובים? ש"ס בבלי, ירושלמי, מדרשים... כך, במשך כל הנסיעה, עבר על כל התורה כולה והזכיר את כל המקומות שנזכר הכלב... עד שהסתיימה הנסיעה...)

יש בנותן טעם להעתיק סיפור שהיה מספר הגר"א גניחובסקי זצ"ל אודות ההומור והבדיחותא ששררו בין הגרח"ק לביתו (נדפס ב"עמודיה שבעה", בעילום שם הגרח"ק):

"מורי ורבותי! אני אספר לכם סיפור אמיתי ששמעתי מעד ראיה על אחד מגדולי הדור.

המנהג של הגדול הזה שמברך ברכות השחר בבית והיא שומעת ואומרת אמן, ואח"כ הוא הולך לביהכנ"ס. פעם אחת הגיעו לברכת "שלא עשני אשה" והנה הוא מתבלבל ובמקום לומר "שלא עשני אשה" הוא אומר "שלא עשני שפחה". הוא תפס עצמו תוכ"ד ותיקן "שלא עשני אשה", וזה היה לפני פסח, מה הרבנית אומרת לו: הברכה היא כ"כ נכונה שאין כמוה, תראה אני כמו שפחה כנענית ועושה את כל הפסח ועובדת עבודת פרך ואתה יושב ולומד, נמצא שאתה צודק בברכה שלא עשני שפחה... ומה היה התגובה שלו – הוא צחק כל כך משך שלש דקות, היא גם צחקה עימו שלש דקות בכזה צחוק שלא יאומן כי יסופר. כך סיפרו לי את המעשה.

הבה נתבונן: גדול זה יש לו מה לעשות, כל רגע וכל שניה הוא מנצל בלימוד, וזה ש"אסור לאדם שימלא שחוק פיו" הוא גם יודע, וכמובן שהוא לא צחק באופן שמילא פיו באופן ובמידה שאינה ראויה, הצחוק שלו היה כדי לתת לה נחת רוח שיודעת להגיד ווערטיל יפה, אז הוא צחק...
בינתיים הוא חשב מה שהוא חשב... זה ברור אצלי, כי הלה סיפר לי שהצחוק היה למשך שלש דקות, והרי מה היא אמרה סך הכל, שהיא עובדת לפני פסח והיא השפחה...
מישהו אחר היה עושה רגישות מהווערטיל הזה - וכי אני לא עוזר לך... אבל הוא מיד צחק שלש דקות, מובן שאח"כ כל היום היה אצלה 'יום מוצלח' עם כזה ווערטיל מוצלח, ועוד הוא צחק איתה ביחד, כל היום כבר הלך באופן יפה מאד...

אח"כ הוסיף הגרא"ג זצ"ל עוד על כוח הבדיחותא של הגרח"ק:

אני אספר עוד סיפור על הגדול הזה (א"ה, הגרח"ק זצ"ל), שגם בסיפור זה פתר את הבעיה עם בדיחה אחת. לבדיחה יש כוח.
בא אלי אבא שיש לו בעיה: בנו בן הי"ח אומר לו: אבא אני צריך ללמוד נהיגה, והוא מסביר שעי"ז שהוא ידע לנהוג ימין ושמאל וכך וכך זה יתן לי רוח דעת ואופקים נרחבים ובכך הוא יבין את הסוגיות יותר טוב... כך הוא אומר לאביו, לא פחות ולא יותר... האבא אומר לי: מה אני עושה כאן? שאלתי אותו: מה אני יכול לעזור? הוא מבקש ממני לדבר עם הבן שלו, אמרתי לו: אם אני אדבר איתו זה כישלון מוחלט, אלא מאי? תביא את הבן שלך ונלך יחדיו – אני אתה והוא – אל הגדול ומסתמא הבן יקבל את מה שהגדול יאמר לו.
אנחנו הולכים יחדיו, ואני אומר לגדול: הבחור הזה הוא לומד טוב את הסוגיות, והוא סבור שבשביל להבין טוב את הגמרא הוא צריך ללמוד נהיגה וכך יהיה לו מרחב ימינה ושמאלה....
מה היה התשובה של הגדול: הוא הרי צודק!

אני חשבתי שאני מתעלף, והאבא גם חשב כך, והחברמ'ן הזה נהיה כל כך שמח ומאושר...

ואז, הגדול ממשיך ואומר לאבא: אם כך, כמה שיותר מהר אתה קונה לו חמור כדי שינהג על זה ימין ושמאל... והוא אומר את זה עם כל הרצינות...

יצאנו החוצה, הבחור אומר לי: אתה רואה שאני צודק? אמרתי לו: נו, תנהג על החמור, והבחור טוען כי את החמור הוא אמר 'סתם' אבל בעיקרון הוא הצדיק אותי... אני אומר לו: וכי מה הפירוש 'סתם'? וכך נמשך הדין ודברים בינינו. בקיצור, נכנסים בחזרה אל הגדול ואומרים שהבחור אומר שהחמור הוא לאו-דוקא, עונה הגדול: למה לאו-דוקא? אברהם אבינו רכב על החמור ואתה לא יכול? כך, עם כל הרצינות...

אנחנו יוצאים החוצה ונהיה כזה צחוק, צוחקים וצוחקים, והרבנית מגיעה ושואלת: מה אתם לא יכולים להתאפק מרוב צחוק? ומספרים לה מה היה. מה היתה התשובה שלה – גם היא צחקה... וכך כולם צוחקים...
מה היה למעשה? הבחור התרפא! העיקר: צודק הוא צודק, ועל החמור הוא מוותר, ולמעשה הוא התרפא ועד היום לא יודע איך לנהוג, ולומד טוב ב"ה.

ההיפך של עצבות זה שמחה, אפשר להגיד בדיחה. זה דבר טוב להביא הביתה מילתא דבדיחותא.

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » א' מרץ 27, 2022 11:21 pm

ב. חביבות המצוות

הוא היה אוהב מצוות ושמח בהן מאד.

שוו בנפשכם איזה 'אומץ' צריך בשביל להגיע להתפלל בלדרמן עם לולב גבוה עד התקרה... משום דברי המג"א על ההידור בכל המצוות בגדול ביותר...

או כאשר הגיע בהושענא רבא עם עץ ערבות ביד... הנקרא כיום 'מורביות'... משום דברי רש"י בסוכה אודות ההידור שבזה... כיום זה הידור רווח למחבבי מצוות, אבל בזמנו - הוא היה הראשון שהתחיל בזה, לא היה אז אף אחד שנהג בזה. תחשבו איך הביטו עליו האריות מחוג החזון איש כשרואים את האברך ה'תמים' הזה מגיע עם עץ ערבות ענק ביד...

חשבו על המצוה ש'המציא' אביו הקדוש והוא החזיק בה ברוב חביבות: לקטוף את הסכך לסוכה, ולהתאמץ בסחיבת הענפים... הלמדנים יטענו שאין בין זה לבין חיתוך קרן האיל מראשו לעשיית השופר – ולא כלום... איזו מין מצוה זו לקטוף את הסכך בעצמו?

[אני הקטן חשבתי פעם לבאר המנהג המפליא הזה, עפי"ד הגמרא בראש השנה יג,א (ובעיקר בדברי רש"י שם ד"ה ואמר מר) שהטעם שנקרא חג הסוכות "חג האסיף" על שם שאוספים את פסולת גורן ויקב לסכך בו את הסוכות. נמצא שאיסוף הסכך עצמו מן השדה הוא חלק מצורת החג. (באותה שנה שחשבתי רעיון לזה, אינה ה' לידי כמה וכמה חברים שביקשוני לסייעם לסחוב את ענפי הסכך שחתכו ברחבי העיר... ושמחתי)]

וכך, כל שנה בעשרת ימי תשובה, היה נוסע עם הבנים והנכדים ל"יער" שמאחורי הישיבה הקטנה – לקטוף את הסכך, ולסחוב אותו עד הבית... כמה חביבות ושמחת המצוות השרה עליהם!

היה אוסף מצוות נדירות... שמעתי מנכדו שפעם אחת חזר בהתלהבות הביתה וסיפר שהיום זכה לברך ברכה שמעולם לא בירך: ברכות מילת הגר... כיבדו אותו לעשות החיתוך במילת גר, והוא בירך את הברכות...

ומי מדבר על המנהג הפלאי לנסוע לכל רחבי הארץ בשביל להיות סנדק בבריתות?? איך אפשר להיות מצד אחד המתמיד של הדור, מנצל כל רגע לחזרות ושינונים, כתיבת ספרים וחיבורים אין קץ, ומצד שני לא להתעצל מלנסוע שעות ארוכות לבאר שבע או לקרית שמונה בשביל לזכות בסנדקאות... כמה חביבות וחשקת המצוות!

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » א' מרץ 27, 2022 11:23 pm

ג. ניצול הזמן

איך הוא הספיק כל כך הרבה? הוא היה אומן בניצול הזמן.

סיפר לי אאמו"ר שליט"א את אשר סיפר לו ידידו שליט"א: הוא היה צריך לשאול את רבי חיים שאלה אישית בפרטיות, המליצו לו לשטוח את שאלתו במוצש"ק לאחר מלווה דמלכה. משכך, הוא התפלל עם ר' חיים תפילת מעריב של מוצ"ש ב'לדרמן', מיד אחרי התפילה צעד ר' חיים לביתו בלוויית שואלים ששאלוהו קצרות בהלכה, הגיע לביתו – הבדיל הבדלה, מיד נטל ידיים, אכל מלווה דמלכה עם בשר כמנהגו, בירך ברכת המזון, השיב לכמה שואלים (בתוכם השואל הנ"ל), אח"כ פנה אל הסטנדר והחל ללמוד במרץ. אותו שואל נעמד כמה רגעים לחזות בנועם לימודו של הגרח"ק, ומששבעו עיניו לראות ירד במדרגות החוצה...
בדרכו הביתה, הוא עבר על פני 'לדרמן'... מה רבה היתה הפתעתו כשהוא רואה את המתפללים שהתפללו עמו – עדיין משוחחים בנעימות בחצר בית הכנסת, לפני שנפרדים לביתם בברכת "גוט וואך"...
אמר השואל: בזמן שהם עדיין לא סיימו לצאת מבית הכנסת, הספיק ר' חיים להשיב לשאלות, להבדיל הבדלה, לאכול מלווה דמלכה, לברך ברכת המזון, להשיב לעוד שאלות, וללמוד כמה דפים...

אכן, עיקר העניין לא היה בניצול הזמן בכמות, אלא באיכות.

שאלתי כמה חברים שאלה נוקבת:
כמה שעות לדעתכם למד ר' חיים ביממה? הבה ונגזים למקסימום: עשרים שעות... וכמה שעות בממוצע אתם לומדים ביממה? הבה ונגזים למינימום: שעתיים ביממה...
נו, אם כן, מדוע אינכם יודעים עשרה אחוזים ממה שידע רבי חיים? מדוע אין בכיסכם עשירית ש"ס בבלי, עשירית ירושלמי, עשירית טוש"ע, וכו'.
הרי בהכרח, אין הבעיה שלנו "מחסור בשעות לימוד"... מה גם שבדרך כלל לומדים ב"ה הרבה יותר משעתיים ביום... אלא הבעיה היא ההתמסרות ללימוד, היגיעה להגיע למסקנות, להעלות החידושים והבירורים על הכתב, לחזור ולשנן...

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » א' מרץ 27, 2022 11:26 pm

ד. כבוד וסבלנות

את זה לא יאמרו הספדנים, אבל ביני לבינכם: ר' חיים זכה באשה לא-שגרתית בכלל. חסידה-שרופה של זקנה רבי אריה לוין (אשר גם כאן – בחוגי החזו"א לא העריכוהו כמעט... ואכמ"ל), שפתחה לו בתוך הבית "חצר" של גמילות חסדים, תפילות, ישועות, וסגולות...

לבנות בית של ר' אריה ב'משכנות' – זאת גדלות.
לבנות בית של ר' אריה ברחוב רשב"ם – זה מעל דרך הטבע.

להכניס את כל הרחבות והרב-גוניות, האהבה השופעת, קירוב מכל הסוגים, אל תוך הצמצום הקדוש של רחוב רשב"ם. זה לא יאומן כי יסופר.

והבסיס לכל זה – היה הכבוד שכיבד רבי חיים את רעייתו. הסבלנות לכל "השגעונות" הקדושים שלה. הרי היה יכול לרמוז לה שזה קצת מפריע לו בלימוד, ומיד היתה הצדקת "סוגרת" את כל המפעל... אבל רבי חיים העריך אותה, כיבד אותה באמת, ראה בתפקיד שנטלה על עצמה – תפקיד קדוש ונשגב בדור מבולבל כמו שלנו...

[בכלל, ר' חיים היה סבלן לדור המבולבל הזה... פעם אחת אחותי היתה צריכה להיכנס לניתוח-קיסרי דחוף, אבל היא חששה להיכנס בלי לקבל ברכה מר' חיים. אך הרופאים לא הסכימו להמתין עד שתשלח שליח לקבל ברכה, אמר לה אז אאמו"ר שליט"א: ר' יצחק זילברשטיין ביקש מרבי חיים שיתן מראש ברכה לכל הנזקקים לישועה שעפ"י הוראת הרופאים אינם יכולים להמתין לבקש ממנו... ורבי חיים העניק את הברכה הכוללת הזאת... אם כן – תהיי רגועה, יש לך ברכה מר' חיים...

עכשיו תדמיינו את הסטייפלער הקדוש מקבל בקשה משונה כזאת - - - לתת "צ'ק פתוח", ברכה מראש לכל מי שצריך לשמוע לרופאים ולא יכול לשאול... הרי הוא היה מרים את המקל שלו... אבל ר' חיים הרגיש שעכשיו זה דור אחר, דור חלש, שצריך חיזוקים ועידודים, ברכות וסגולות...]

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » א' מרץ 27, 2022 11:29 pm

ה. ציפיה לביאת המשיח

אחד ה"חידושים" של ר' חיים בעשורים האחרונים לחייו – החדרת הציפיה לביאת המשיח.

אצל הליטאים (והאמת – גם אצל רוב החסידים) לא דברו הרבה מעניין ביאת המשיח. כנראה כדי לא לפתח משיחיות-שקר, תקוות נכזבות, ועוד קלקולים.
אבל רבי חיים דיבר מזה בשנותיו האחרונות בכל הכוח. הרבה פעמים היה מציע לאנשים להימנע מנסיעה לחו"ל "מה תעשה עם משיח יבוא"... ועוד ועוד דיבורים כאלו.

אמרתי לידידי, שליח אדמו"ר מליובאויטש: הרבי שלי גדול מהרבי שלך... הרבי שלך השפיע והמריץ לצפות ולהמתין לביאת המשיח בכל יום שיבוא, אבל עדיין לא גרם שמישהו יוציא כסף מכיסו לקראת ביאת המשיח. ואילו רבי חיים יצא לפני כמה שנים בקמפיין של צדקה לקופת העיר "מי שיתרום יזכה לקבל פני משיח צדקנו"... רבים רבים הוזילו מכספם על מנת לזכות לקבל פני משיח... רבי חיים כבר 'מכר' כרטיסים להקבלת פני משיח... בוודאי הרבי שלך רוקד כעת בגן עדן...

פולסברג · הודעהעל ידי **פולסברג** » ב' מרץ 28, 2022 12:16 am

יש''כ הרב אברהם.
well said!

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ב' מרץ 28, 2022 12:21 am

אברהם כתב:אאמו"ר שליט"א סיפר לי בילדותי אודות יהודי אחד שמאד ביקש לקבל את הזכות להסיע את הגרח"ק לאחת הבריתות הרחוקות, בשביל לשטוח שאלה אישית מאד חשובה. ואכן באחת הנסיעות הוא זכה להסיע את הגרח"ק ובנו ברכבו. במהלך הנסיעה שטח את שאלתו: הם מגדלים כלב בביתם, מאד אוהבים ומחבבים אותו... האם מותר שהכלב יהיה גם הוא על אחד הכיסאות בשולחן בזמן שעושים קידוש של שבת? השיב הגרח"ק: מותר... האם מותר לתת לכלב לטעום מהיין של הקידוש?... השיב הגרח"ק: לא... האם זה לא יפגע בכלב, שממש מרגיש חלק מהמשפחה, והוא לא מקבל?.. בשלב זה פנה הגרח"ק לבנו ושאל אותו: כמה פעמים מופיע 'כלב' בתורה? כמה בנביאים? כמה בכתובים? ש"ס בבלי, ירושלמי, מדרשים... כך, במשך כל הנסיעה, עבר על כל התורה כולה והזכיר את כל המקומות שנזכר הכלב... עד שהסתיימה הנסיעה...)

שמעתי פעם את הסיפור הזה מר' שלמה לווינשטיין.
הוא סיפר שאותו יהודי שאל תחילה - הואיל והכלב ממש כאחד מבני הבית, האם צריך להקפיד שהוא יהיה נוכח בקידוש, ורח"ק ענה שאפשר להקל בזה...
אח"כ שאל שהואיל והכלב כאחד מבני הבית האם אינם צריכים להקדים את מזונותיו לארוחתם, ורח"ק ענה שבזה צריך להחמיר.
ראה רח"ק שהנסיעה עומדת לעבור עליו בשאלות כלבים, פנה לבנו ועברו יחד על כל ש"ס בבלי וציינו את כל המקומות בהם נזכרים כלבים. המסקנה הייתה שבכל המסכתות יש כלבים מלבד ראש השנה, שם יש כלבה, ומלבד מעילה, בה אין כלבים כלל.
------

יישר כח על הרשימות המיוחדות והמעוררות!

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ב' מרץ 28, 2022 12:23 am

ש"ב גנוט
מצוות הקבלת פני משיח צדקנו
(מו"מ עם מרן הגר"ח קניבסקי בענין)

מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א הורה לאחרונה לכמה מנהלי מוסדות, הרוצים לאסוף ממון בחו"ל, להישאר בארץ הקודש, כיון דאפשר והבטחת חז"ל (מגילה יז, ב ועוד מקומות) ש"במוצאי שביעית בן דוד בא" תתקיים בס"ד בזאת השנה ולכן טוב שיישארו בארץ להקביל את פניו. מרן שליט"א אישר לי את הוראתו זו בענין ועלינו לדון בקרקע בדברים אלו.

א] הנה נתבאר בספרים שישנם מספר ברכות שמברכים בשעת ראיית פני משיח צדקנו, ובשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא) כתב בשם הגר"ש הומינר זצ"ל, כך: "השי"ת יזכנו מהרה לקבל פני משיח ונברך אי"ה ארבע ברכות: א. ברוך... חכם הרזים, שבודאי יהיה שם שישים רבוא ישראל וכהנה וכהנה עד אין מספר. ב. ברוך... שחלק מחכמתו ליראיו. ג. ברוך... שחלק מכבודו ליראיו. ד. ברוך... שהחיינו". ועי"ש בד' הגרשז"א בענין. וישנם שהוסיפו ברכות נוספות. ואולם לא נתבאר האם ישנה מצוה להקביל פני משיח צדקנו ברגע בואו, או שמי שנמצא שם צריך לברך הברכות.

ומצינו בברכות (יט, ב) "מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם". אולם זוהי לכאו' הוראה כללית על ראיית מלכי ישראל ולאו דוקא ברגע בוא משיח צדקנו.

ב] ובעירובין (מג, ב) איתא: "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח". ופירש רש"י: "מפני הטורח - שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו". ומסופר שמרן הגרי"ז זצ"ל ערך פרוזבול קמיה הבד"ץ דירושלים והגרז"ר בענגיס זצ"ל בירכו שיזכה להקביל פני משיח, ותהה הגרי"ז איזה מצוה יש בזה, להקביל פני משיח, וכשסיפרו על כך להגאון מטעשיבין זצ"ל הראה מקום לד' רש"י אלו, שמוכח שישנה מצוה להקביל פני משיח צדקנו. אולם לא ברירא לי האם כן הוא מדינא, או דכיון דיעשו כן בפועל, שמרוב השמחה הגדולה שבבוא משיח יקבלו פניו, על כן אית ביה טירחא.

וכתב לי מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א שאכן יש בזה מצוה, וכהקבלת פני רבו, אשר היא מצוה.

והנה חיוב הקבלת פני רבו הוא ברגל, ואולם כ' הריטב"א (סוכה כז, א): "מעשה ברבי אילעאי כו' איני והאמר ר' יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. פי' בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא בכל יום ויום הוא חייב. שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל. פי' כשהוא בתוך התחום, ומינה לראותו ברגל כשהוא מחוץ לתחום, ור' יצחק נקט מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי". ונמצא שכשהתלמיד נמצא במתא דרבו, חייב להקביל פניו בכל עת. וכן הוא בפנ"י (ר"ה טז, ב) שמצד הסברא צריך היה התלמיד להקביל פני רבו בכל שעה, אלא אי אפשר לעשות כן משום ביטול מלאכה ולכן תיקנו לילך להקביל פניו בשעה שהעם בטלים ממלאכה.

והנה בספרי ויאמר שמואל (סי' לד) ביררתי בס"ד שישנם כמה גדרים וטעמים למצות הקבלת פני רבו, שמד' הנוב"י (תניינא או"ח צ"ד) נתבאר שעניינו קבלת שפע מהרב. ואולם מדברי הרמב"ם (ת"ת ה, ז) נראה בפירוש שסבר שחיוב זה הוא מדיני כבוד רבו. ומדברי הפנ"י נראה שיסוד חיוב הקבלת פני רבו ברגל הוא משום תלמוד תורה, שאדם המצוי אצל רבו יחכים מתורתו ומהנהגות גדולה שימושה יותר מלימודה שלו. וכן חזינן מדברי הפרמ"ג (א"א סי' תקנד סקי"ב). ולפי"ז י"ל שאכן ישנה מצוה להקביל פני משיח דוקא בעת בואו, משום שאין לך כבוד רבו גדול מזה, לכבדו בשעת בואו דווקא (ומכאן אסמכתא נכונה למנהג קהילות החסידים להקביל פני רבם בשובו מחו"ל, וכ"ש בהמשיח שיבוא). ויתכן שגם יהיו השפעות גדולות ברגע בוא משיח, בהתאסף רבבות ישראל יחדיו, ואולי ג"כ נזכה ללמוד תורה והנהגות טובות דוקא בעת בואו. כה יזכנו ה' לראות בקרוב. והרה"ג רבי חנוך גבהרד שליט"א הראני מקום לד' הש"ס בכתובות (קד, א): "בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא. אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבא בשלום ינוחו על משכבותם". ולכאו' שם הוא ענין של כבוד בהקבלת פני הצדיק, ולא מצוה, דהא במתים חופשי.

ב] אמנם גם אם אכן ישנה מצוה בעצם הקבלת פני משיח צדקנו בעזהית"ש, אכתי יש לברר מנין לנו שצריך להתכונן למצוה זו טרם זמנה. והתינח בשאר מצוות שאנו יודעים עיתם, נחלקו הפוסקים האם צריך להתכונן למצוה, כמו להשיג שופר ולקנות ד' מינים וכו',עוד בטרם זמן המצוה, עי' לקח טוב (כלל ו אות ג), מנ"ח (מצוה א) ונשמת אדם(כלל פח), ועי' בס' שלהי דקייטא (סי' קטו). אך מהיכ"ת דה"ה במצוה אשר כלל לא ברור מתי תבוא לידינו ונקיימנה. אפשר היום, או למחר, או בשנה הבאה וכו'.

והשיבני מרן הגר"ח שליט"א: "עלינו לצפות כל רגע".

וכנראה כוונתו היא שכיון שעלינו לצפות בכל רגע שמשיח צדקנו יבוא הרגע, אם כן מבחינתנו המצוה מונחת לפנינו. ואולם אם כן לכאו' תהיה בעיה להתרחק מא"י, גם לצרכים חשובים ונכבדים, בכל יום ויום, ולאו דוקא בשנת מוצאי שביעית. ואם צרכי מצוה אחרים דוחים מצוה זו, א"כ מדוע בשנה זו בדווקא, שנת מוצאי שביעית, יש לדקדק יותר ולא להתרחק מא"י. ואולי כוונתו היא שכיון שאמרו חז"ל שבמוצאי שביעית בן דוד בא, לא לחינם אמרו כן, אלא להורות לנו שאף שחובה עלינו לצפות לבואו בכל יום ויום, מ"מ כעת יש לצפות יותר, משום סגולת הזמן המיוחד דמוצאי שביעית, וצ"ע לע"ע. וידידי הרה"ג רבי שלמה פורנברג הסביר שכוונת מרן שליט"א אינה לחיוב או מצוה גמורה, אלא לחביבות הענין, ועצה טובה קמ"ל לאלו שייסעו לחו"ל, ובהיותם בחו"ל יבוא משיח צדקנו ואזי בודאי יצטערו על ריחוקם ממקום הקבלת פניו. ואי"ה אשוב ואשנה פרק זה, בתקוה שלא נצטרך לזאת, ותשבי יתרץ שאלותינו השתא הכא.

והלום שאלתי את מרן שליט"א כך: בדבר אשר כתב לי רבנו שליט"א שמן הראוי שלא לצאת לחו"ל, כדי לצפות להקביל פני משיח צדקנו בקרוב, ולכאו' הרי בימינו אפשר לטוס מחו"ל לאר"י ולהגיע לא"י תוך כמה שעות. ומאי גרע מהמתגוררים בסוף ארץ ישראל שנוסעים עד ירושלים ג"כ במשך כמה שעות. והשיב מרן שליט"א: "צריך לראותו מיד".

מלכיאל גרינוולד

הג"ר שלמה קניבסקי מתאר באריכות נעימה תולדות אביו ומעמיד הרבה דברים על דיוקם (בליווי תמונות נהדרות).
https://www.youtube.com/watch?v=jZyAqe- ... l=shiezoli

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' מרץ 28, 2022 12:31 am

השתתפתי בהספד. א' הספדנים עתיר פומבי סיפר עובדות נפלאות (אולי אעלה מקצתם כאן) בין היתר סיפר על הספר הנורא נחל איתן, שכאשר נשלמה מלאכת הספר היה בדעתו של הגרח"ק לכתוב בסופו, שבירר כל עניני עגלה ערופה, ולהוסיף שמי שיש בידו איזה השמטה בל ימנע טוב, אלא שאביו הקה"י מנעו מכך, אבע"א משום עה"ר ואבע"א משום שנראה כגאות. לימים סיפר הגרח"ק לידידיו עובדה זו, ותוכ"ד הוסיף ואמר, נו שמא יש בידכם איזה ספק בדין עגלה ערופה שלא נידון בספר?! קפץ אחד מן המנוין ואמר, עגלה בעלת שני ראשים מה דינה?! אמר הגרח"ק ניתי ספר ונחזי, ואחוי להם במחוג, שנידון בספרו. עכ"ד.

ירדתי באיבי הנחל, ולא מצאתי בכל הספר נידון זה. אכן יש בו דיון ארוך על הרוג בעל שני ראשים, אבל עגלה כפולה, ליתא. (ויש לחלק ואכ"מ).
מה מאד התפלאתי שמצאתי בספר של נכדו, שמביא גרעין סיפור זה, וגם לפי שמועתו המדובר בעגלה בעלת שתי ראשים, ולא נתקררה דעתו עד שהוא נותן מר"מ לסי' ה' ס"ה, והמעיין שם ימצא דארכב אתרי רישי של הרוג ולא דעגלה. פלא. מילא להחליף בין עגלה להרוג, חילוק של מה בכך, אבל לתת מר"מ?! ראשי ראשי!

יוסף חיים אוהב ציון

איש_ספר כתב:השתתפתי בהספד. א' הספדנים עתיר פומבי סיפר עובדות נפלאות (אולי אעלה מקצתם כאן) בין היתר סיפר על הספר הנורא נחל איתן, שכאשר נשלמה מלאכת הספר היה בדעתו של הגרח"ק לכתוב בסופו, שבירר כל עניני עגלה ערופה, ולהוסיף שמי שיש בידו איזה השמטה בל ימנע טוב, אלא שאביו הקה"י מנעו מכך, אבע"א משום עה"ר ואבע"א משום שנראה כגאות. לימים סיפר הגרח"ק לידידיו עובדה זו, ותוכ"ד הוסיף ואמר, נו שמא יש בידכם איזה ספק בדין עגלה ערופה שלא נידון בספר?! קפץ אחד מן המנוין ואמר, עגלה בעלת שני ראשים מה דינה?! אמר הגרח"ק ניתי ספר ונחזי, ואחוי להם במחוג, שנידון בספרו. עכ"ד.

ירדתי באיבי הנחל, ולא מצאתי בכל הספר נידון זה. אכן יש בו דיון ארוך על הרוג בעל שני ראשים, אבל עגלה כפולה, ליתא. (ויש לחלק ואכ"מ).
מה מאד התפלאתי שמצאתי בספר של נכדו, שמביא גרעין סיפור זה, וגם לפי שמועתו המדובר בעגלה בעלת שתי ראשים, ולא נתקררה דעתו עד שהוא נותן מר"מ לסי' ה' ס"ה, והמעיין שם ימצא דארכב אתרי רישי של הרוג ולא דעגלה. פלא. מילא להחליף בין עגלה להרוג, חילוק של מה בכך, אבל לתת מר"מ?! ראשי ראשי!

איזה ס' של נכדו?

מיוזיק · הודעהעל ידי **מיוזיק** » ב' מרץ 28, 2022 1:51 am

פלוריש כתב:האם היה קשר בין ר' מיכל זילבר שליט"א לבין הגרח"ק?
מענין לראות שבראיון מתשע"ט הוא הביא את ר' חיים בתור דוגמא כמה פעמים: https://www.dirshu.co.il/%D7%90%D7%A0%D ... 99-%D7%94/

ואגב,
כידוע, שניהם מסיימים את הבבלי והירושלמי וכו' כל שנה. אצל ר' מיכל זה סדר קבוע ולכאורה יותר הגיוני, מבחינת חלוקת חומר הלימוד, של מספר דפים שווה בכל יום.
ואילו הגרח"ק זצ"ל קבע לעצמו כל מיני כללים שלכאורה רק הקשו עליו, כגון שאם נשארו פחות מ8 דפים עד סוף המסכת אזי מסיימים אותה היום ולא משאירים למחר (כך לפעמים היה צריך ללמוד 15 דפים), לא להפסיק באמצע עניני אבלות, ואת הירושלמי ללמוד במקביל לבבלי (כך שבקדשים היה לו הרבה זמן פנוי, ובזרעים היה צריך ללמוד כ50 דפים ביום). מה העניין?

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ב' מרץ 28, 2022 4:05 am

שאלה שטותית ובכ"ז..
הפרסומים השונים קוראים לרי"ש 'בנו חביבו'
האם באמת היה לו קשר מיוחד עם בן זקוניו?

דורשי יחודך · הודעהעל ידי **דורשי יחודך** » ב' מרץ 28, 2022 7:43 am

נראה לי שמי שמבקש להכיר את הלך רוח מחשבותיו האישיים של רבינו (כלומר לא רק בלימוד סוגיות הש"ס) עד כמה שאפשר מתוך ספריו, ייטב להגות בספר טעמא דקרא. בעוד בספר ארחות יושר בא בקיצור נמרץ כדרכו במחצית השניה לחייו, וכמעט ללא הוספות משמעותיות על דברי חז"ל, בטעמא דקרא ישנם הדגשות מוסריות ומחשבתיים לרוב. ובכלל יש בספר מגוון גדול של עניינים בין בהלכה בין במוסר כו' ויש חומר שאפשר לחלוק עם בני הבית כל אחד לפי רמתו ורמתה. מומלץ מאד לענ"ד.

בתוך הגולה · הודעהעל ידי **בתוך הגולה** » ב' מרץ 28, 2022 7:55 am

ענפי_ארז כתב:אני בעניי לא הבינותי בכלל מה הצורך להשוות לגדולי עולם מהדורות שקדמו ואף לפני יותר ממאתיים שנה, לא שמעתי מעולם ביטוי כזה חוץ ממה שהגר"ח מוולאזין ייחס לרבו הגר"א שהוא היה גדול כהרשב"א ואולי כהרמב"ן.

['שמעתי מפי קדושת אדמו"ר חתם סופר זצוק"ל שמחבור הרשב"א לא קם כחיבור הפני יהושע' (אבני צדק [דעש] אה"ע סי' ע"ז). זכורה לי גם השוואה עם המשנה למלך ול"מ כעת].

איש_ספר כתב:השתתפתי בהספד. א' הספדנים עתיר פומבי סיפר עובדות נפלאות (אולי אעלה מקצתם כאן) בין היתר סיפר על הספר הנורא נחל איתן, שכאשר נשלמה מלאכת הספר היה בדעתו של הגרח"ק לכתוב בסופו, שבירר כל עניני עגלה ערופה, ולהוסיף שמי שיש בידו איזה השמטה בל ימנע טוב, אלא שאביו הקה"י מנעו מכך, אבע"א משום עה"ר ואבע"א משום שנראה כגאות. לימים סיפר הגרח"ק לידידיו עובדה זו, ותוכ"ד הוסיף ואמר, נו שמא יש בידכם איזה ספק בדין עגלה ערופה שלא נידון בספר?! קפץ אחד מן המנוין ואמר, עגלה בעלת שני ראשים מה דינה?! אמר הגרח"ק ניתי ספר ונחזי, ואחוי להם במחוג, שנידון בספרו. עכ"ד.

ירדתי באיבי הנחל, ולא מצאתי בכל הספר נידון זה. אכן יש בו דיון ארוך על הרוג בעל שני ראשים, אבל עגלה כפולה, ליתא. (ויש לחלק ואכ"מ).
מה מאד התפלאתי שמצאתי בספר של נכדו, שמביא גרעין סיפור זה, וגם לפי שמועתו המדובר בעגלה בעלת שתי ראשים, ולא נתקררה דעתו עד שהוא נותן מר"מ לסי' ה' ס"ה, והמעיין שם ימצא דארכב אתרי רישי של הרוג ולא דעגלה. פלא. מילא להחליף בין עגלה להרוג, חילוק של מה בכך, אבל לתת מר"מ?! ראשי ראשי!

[בכתבה במקו"ר שהביאו לעיל הוסיפו לדקדק שהספק בחלל בן ב' ראשים הוא מהיכן למדוד את המרחק וזה כמובן ל"ש בעגלה...
שוב טרחתי לבדוק הדברים במקורם וראיתי שצדק הכותב במקו"ר והנושא הוא רק על המדידה (אבל זה פשיט"ל שמביאין עליו ע"ע אחר שגם על טריפה מביאים עי"ש סק"י) וא"כ אין כל דמיון לדיון בעגלה עם ב' ראשים כמובן]

דורשי יחודך · הודעהעל ידי **דורשי יחודך** » ב' מרץ 28, 2022 9:38 am

יוסף חיים אוהב ציון כתב:גם בנו הגאון אי"ש אמר זאת, אבל מסיבה אחרת, שכמו אשת ר' חיים לא מצוי ונדיר הדבר. והדברים פשוטים.

כן, האשה אשמה בכל. וכפי שאמר אדם הראשון "האשה אשר נתת עמדי..."
אלא שכבר אמרו אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו. אם תהיה אתה רח"ק תקבל כמו אשת רח"ק.
וחוץ מזה כבר אמרו חז"ל ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו אתו, זו אשתו.
(כמובן, הדברים אינם מכוונים כלפי הרב אי"ש או הרב יוסף חיים אה"צ אלא כלפי כל אחד מאתנו שיתלה את חוסר הצלחתו באשתו.)
ושוב, הכל בגלל הקושיא מדוע אינך רח"ק. אולי נירגע כולנו, לא דורשים מאתנו להיות רח"ק, ולא מנשותינו להיות הרבנית ע"ה. אשתך היא טובה כפי שהיא. אתה ואני צריכים להתשדרג קצת, ואז עוד קצת, ואז עוד קצת, וכן הלאה.

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ב' מרץ 28, 2022 10:06 am

--
טעות ואודה למנהל אם ימחוק את ההודעה.

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ב' מרץ 28, 2022 10:07 am

אברהם כתב: ---

תודה רבה על הדברים היפים שכתבת.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ב' מרץ 28, 2022 10:46 am

אליסף כתב:שאלה שטותית ובכ"ז..
הפרסומים השונים קוראים לרי"ש 'בנו חביבו'
האם באמת היה לו קשר מיוחד עם בן זקוניו?

בהחלט!
עיין המצורף עמוד 26:

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ב' מרץ 28, 2022 10:53 am

דורשי יחודך כתב:נראה לי שמי שמבקש להכיר את הלך רוח מחשבותיו האישיים של רבינו (כלומר לא רק בלימוד סוגיות הש"ס) עד כמה שאפשר מתוך ספריו, ייטב להגות בספר טעמא דקרא. בעוד בספר ארחות יושר בא בקיצור נמרץ כדרכו במחצית השניה לחייו, וכמעט ללא הוספות משמעותיות על דברי חז"ל, בטעמא דקרא ישנם הדגשות מוסריות ומחשבתיים לרוב. ובכלל יש בספר מגוון גדול של עניינים בין בהלכה בין במוסר כו' ויש חומר שאפשר לחלוק עם בני הבית כל אחד לפי רמתו ורמתה. מומלץ מאד לענ"ד.

גא"מ. לענ"ד, משם אף "חלון" להכיר את שליטת רבינו המבהילה התורנית, יתר גם משאר ספריו המיוחדים.

אשרי יושבי ביתך

אוהב ציון כתב:האם אפשר לבקש מהחברים בקשה?
כל מי שיודע על הספד שמתקיים (לפני מעשה ולא לאחריו), אנא שיכתוב זאת כאן.

שמא יש מקום לפתוח אשכול מיוחד לזה, לצערי אין מקום שמעדכן בזה וחבל.

בקו דרך אמונה, שמספרו 0799-211-666, בשלוחה 1, היו וישנם עשרות עדכונים על עצרות המספד בכל רחבי ארה"ק.
כמו"כ בשלוחה 2 ישנם עשרות הקלטות מכל ההספדים שהתקיימו. שמעו ותחי נפשכם!

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » ב' מרץ 28, 2022 12:01 pm

עקביה כתב:בכל המסכתות יש כלבים מלבד ראש השנה, שם יש כלבה, ומלבד מעילה, בה אין כלבים כלל.

ע"פ חיפוש ממוחשב בתלמוד בבלי:
גם במסכת סוכה אין כלב (יש רק "כלבוד")
גם במסכת ערכין אין כלב (יש רק את "כלב" בן יפונה).
וגם במסכת תמיד אין כלב.

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » ב' מרץ 28, 2022 12:04 pm

.השוחט כתב:עח. ידידי הררמ"ב שליט"א החל לחבר ספר על רש"י על התורה לבאר מדוע לפעמים רש"י מביא דברים בשם אומרם, למרות שבדרך כלל הוא מביא המימרות בסתמא. וחידש שבכל מקום שרש"י מביא את שם האומר, יש שם קושי שמתיישב בידיעת האומר שהוא לשיטתו וכדומה.

הרר"מ הראה את הדברים לרבינו שאמר לו, מנין לך שרש"י היה לו בזה כוונות, מסתבר טפי שאין בזה שום כוונה, אלא כפי שהזדמן לו.

הרר"מ כמעט והתייאש מלהמשיך בעבודה על הפרוייקט הזה. אולם לאחר מכן שאל את מרן הגריש"א (שהיה מחבב מאד את ספרו הראשון גנא דפלפלי), וא"ל שחכם אחד (בלא לגלות את שמו) טען כנ"ל, והרב אלישיב לא הסכים ודעתו נטתה שרש"י אכן יש לו דרך בזה, ועודדו להמשיך ביגיעה על חיבורו, שאכן יצא בשם אילני דפלפלי.

וכ"כ בספר "כללי רש"י" סוף פרק ח' - https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=111 - שכל מקום שרש"י מביא את שמו של בעל המאמר זה כדי להוסיף ביאור (ליישוב קושיא, או על דרך הרמז וכדו').

אשרי יושבי ביתך

אליסף כתב:שאלה שטותית ובכ"ז..
הפרסומים השונים קוראים לרי"ש 'בנו חביבו'
האם באמת היה לו קשר מיוחד עם בן זקוניו?

בגליון 'שיח אמונה' האחרון (שבט תשפ"ב), הובא שכאשר היה לומד מרן זצ"ל את דברי הגמ' בקידושין (לא, ב): 'אמר רבי אבהו, כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד', היה אומר בחיבה לבנו: 'כגון ר' שאול בני, קיים מצות כיבוד'. ועוד הובא שם שקרא עליו את משאחז"ל על בנימין שהיה קטנן של שבטים, והיה אביו יוצא ונכנס ונשען עליו.

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ב' מרץ 28, 2022 12:15 pm

עזריאל ברגר כתב:
עקביה כתב:בכל המסכתות יש כלבים מלבד ראש השנה, שם יש כלבה, ומלבד מעילה, בה אין כלבים כלל.

ע"פ חיפוש ממוחשב בתלמוד בבלי:
גם במסכת סוכה אין כלב (יש רק "כלבוד")
גם במסכת ערכין אין כלב (יש רק את "כלב" בן יפונה).
וגם במסכת תמיד אין כלב.

ייש"כ.
יפה שטרחת לבדוק.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר