מפליא לראות בשעה"צ סי' שה סקכ"א שנוקט שזה דין דאורייתא.עושה חדשות כתב:דוגמא נוספת - רש"י שבת נד: ד"ה כדאמרן, ותוס' דף נג. ד"ה והוא.
דהזמנה לאו מילתא היא - וצ"ע אי הכי אפילו אי ישב בה אחר שקידש היום לא ליתסרא כולא יומא אלא לשעה שישב בה בלבד דהא אכתי לא הוי איתקצאי לבין השמשות ולא איתקצאי לכולא יומא ולכי נפק תשתרי [מו"ק הנ"ל] והנה לפי מה שכתב מקודם אפילו לא ישב בה כלל אסור עד חוה"מ דמשום סתירת אהל הוא מוקצה ונראה דכונתו דמשום קדושת החג לא מיתסרא אלא לשעה שישב בה
אסור להסתפק מהם וכו' - זהו אם תלאן קודם ביה"ש ראשון ואם תלאן ביום א' או בחוה"מ מתחיל איסורו מן בין השמשות הראשון שאחר זה עד סוף יום טוב אבל מן עת התליה עד הערב לא מיתסרא [כן מוכח לקמיה]:
עושה חדשות כתב:לגבי תו"ש ביציאתה; האם יש איסור מכין משבת לתו"ש? (מסתמא דברים מפורשים)
וכן יל"ע בדין כלי שמלאכתו לאיסור המותר בטלטול לצוגו"מ רק לצורך שבת, מה הדין לצורך תו"ש.
עושה חדשות כתב:יש כמה דברים בהלכות שבת שנקבעים לפי המצב של ער"ש בין השמשות וכך נשאר דינם לכל השבת. לגבי מוקצה ידוע הכלל של מיגו דאיתקצאי ביהש"מ איתקצאי לכוליה יומא. וכן לגבי עירוב תחומין ועירוב חצירות שהעירוב צריך להיות קיים דווקא בביהש"מ ולא אח"כ. יש גם דין של 'הואיל והותרה הותרה' ואף הוא תלוי בכניסת השבת לחוד. כעת ראיתי ברשב"א עירובין דע"ט שהחשיבות של 'מחיצה המתרת' לגבי איסור אהל תלויה בהגדרת המחיצה בביהש"מ ולא אח"כ. וזכורני שיש עוד כמה דוגמאות לזה, [אשמח להגדיל את הרשימה]. כעת צל"ע האם הכל זה אותו דין ממש, (והנידון של מוקצה לחצי שבת מתאים גם בדינים האחרים), או שיש חילוקים. ומה ביאור הדבר. והאם מצינו דכוותיה בדינים דאורייתא או שזה מתאים דוקא בדרבנן. וכעת עולה בדעתי דלמ"ד תחומין דאו' הרי שביתת האדם לכאו' תהיה נקבעת לפי שעת ביהש"מ בדוקא, וא"א לעבור דירה באמצע השבת, האם זה באמת שייך ליסוד הנ"ל. מה דעתכם על כל הענין הזה.
אליהו בן עמרם כתב:האם גם יהיה אסור לפתוח דלת מול נר שכבה, כיון שבביה"ש נאסרה הדלת בפתיחה שמא יכבה את הנר הדולק?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 173 אורחים