מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצ״ל

[בתוך הגולה]

הספד.jpg

חוס נא עלינו, לבל יתפס צווארינו, וסובב התמונה לשמאלינו...

[דבר פלא, אצלי התמונה נראית מיושרת כדבעי. לאור דברי הרב אי"ב בדקתי בדפדפן אחר ושם אכן התמונה מסובבת [לשמאל וא"כ יש לישרה לימין...]. כיו"ב אירע לי כאן בעבר עד שנחלץ הרב ב"ט לתקנה ויהי לפלא]

[ישעיהו לוריא]

קיבלתי במייל הספד של הגראי"ש שפירא שליט"א בעל מנחת איש שלמד בעצמו בחברותא עם רבינו הגדול, ונוגע במהות המרכזית.

וכן הפרשנות על ענין ה'שעון יד' משונה מאוד, וכי לוקחים לאו ד'לא ילבש' והופכים אותו לטקטיקה כיצד לעורר נגד חיצוניות הלבוש??,
מוטב להותיר הקושיות במקומם או להסביר נימוקים שעומדים במבחן הלכה.
לא שייך שורה אח"כ לצעוק על דקדוקי הלכה, הלכה כמאמרה בתמימות, וקודם לכן לומר שתוכחת לאו היא בשביל להילחם במודרניזציה.

.

הדובר כותב כי שאל את רבי חיים עצמו וכך השיב לו. לא פרשנות של הרב שפירא.

[איש_ספר]

פא''י.jpg (76.25 KiB) נצפה 6612 פעמים

[עקביה]

הדובר כותב כי שאל את רבי חיים עצמו וכך השיב לו. לא פרשנות של הרב שפירא.

בהספד של הרב גנוט (לעיל) אמר בשם רח"ק עצמו שזה כן משום לא ילבש. וצ"ע.

[גיזונטע קאפ]

לפני כמה שנים בעשי"ת סיפר לי אברך שאחיו ממקורבי ר' חיים, היה אצל ר' חיים בראש השנה ביום, ור' חיים הפטיר לו, 'היו כמה אנשים שלא יכולתי לומר להם שנה טובה'.
מבהיל!

שמעתי כן מר' אלה מן

[מקדש מלך]

הדובר כותב כי שאל את רבי חיים עצמו וכך השיב לו. לא פרשנות של הרב שפירא.

בהספד של הרב גנוט (לעיל) אמר בשם רח"ק עצמו שזה כן משום לא ילבש. וצ"ע.

אני אישית מאמין יותר לרב גנוט, ולא בגלל שאני חושב שגרח"ק היה בטוח שזה באמת לא תלבש מעיקר הדין, אלא מפני שאם הוא החליט להציג זאת כ"לא תלבש" (לענ"ד הכוונה שיש כאן סרך לא תלבש, ולא מעיקר הדין, או ע"ד "הואיל דנפיק מפומיה" דמרן זלה"ה), אז הוא היה מספיק עקשן ועקבי כדי שלא יצליחו להוציא מהפה שלו משהו נוגד לזה, גם לא פעם אחת וביחידות. ולכן אני מניח שהכותב כתב את מה "שהבין ממנו", אבל לא היתה אמירה כזו.

[איש_ספר]

מענין לענין באותו ענין.

[ש. ספראי]

אם כבר מאמינים לי, אז לדייק בדבריי.
הגרח"ק אמר לי: 'זה ספק לא ילבש. אז צריך להחמיר'.

לא קראתי את כל הדו שיח דלעיל. עדיין.

[מעט דבש]

על שעון
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=129651#p129651
viewtopic.php?p=246672&sid=6379eec882c4fb41768f3b7673275f95#p246672
viewtopic.php?p=246136&sid=77a5816c88350628efb9eb7df44b2268#p246136

[פולסברג]

לפני שנים, באסיפת לב לאחים בלייקווד היה שידור חי מהגר''ח אחר תפילת ותיקין, יחד אם גיסו הגרי''ז, והיה שם ששון ושמחה...[שמעתי שהוצרכו לצנזר כמה דברים]
מישהו יודע איפה ניתן לצפות בם [היה לכמה שנים]?

[נוטר הכרמים]

דברי מספד נפלאים מאת הגאונים הגדולים שליט"א.

[מוקדש באהבה לכל החשדנים והמשתיקים,
שסבורים גם כי אין לי רשות להתבטא באשכול זה,
וגם כי אני מתכוין בכל מילה שאכתוב לבזות ולזלזל].

[דורשי יחודך]

קיבלתי במייל הספד של הגראי"ש שפירא שליט"א בעל מנחת איש שלמד בעצמו בחברותא עם רבינו הגדול, ונוגע במהות המרכזית.

דברים מעוררים ומחייבים, ייש"כ גדול.
אין זה המקום הנכון להעלות את הדיון אבל יורשה לי להעיר במה שכתב שם ש"הרי בהגדרות הכי פשוטות והכי מצומצמות של "להיות תלמיד חכם" היינו ידיעת הש"ס על בוריו וכן היינו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא שזה אומר לכל הפחות ידיעת ארבעה טורים וב"י ושו"ע ועיקר גדולי הפוסקים ש"על הדף" על בוריים, ובלא זה רק שוטה ופתי יוכל לחשוב שהיא נחשב "תלמיד חכם".

לא ברור לי בדיוק איך בנה הרב אי"ש שליט"א את ההגדרה הזאת, עכ"פ החזו"א באמו"ב כידוע מסכם את דברי הרמ"א לפי הבנתו, שתלמיד חכם הוא "חכם גדול בהלכה היודע את עומק המשא ומתן של הלכה על פי המקובל בידינו מדור דור, ולמד רוב מקומות התלמוד."

לפי הבנתי כתוב בדברי החזו"א שאם יש לו דרך ברורה ובריאה בלימוד, ויש לו היכרות טובה עם היסודות של רוב סוגיות הש"ס, הנהו תלמיד חכם, גם אם לא יודע את הש"ס על בוריו, וכ"ש אם לא יודע את הב"י ונו"כ השו"ע. (יש גדולים שהשקיעו בזה, ויש שלא, והם היו גדולי עולם אליבא דכו"ע.)

(אגב, כמדומה שהגרי"ג שליט"א רגיל לומר שאדם שיודע ש"ס עם רש"י הוא תלמיד חכם...)

ונפקא מינה רבתי לגבי בניית תכנית לימוד וכו' ואכ"מ.

[דורשי יחודך]

אני דוקא קיבלתי המון תועלת ממאמרו של הרב לאווי (מי האיש?), ומכל מקום תמה אני אם מותר לכתוב בסגנון כזה על גאון ישראל וקדושו. הזהר בגחלתן.

[בריה נמוכה]

גאונות בשורות בודדות,

ווארט קצר בספר טעמא דקרא (נדפס שנת תשכ"ט), פרשת כי תצא:

"כתבו בשם הגר"א ז"ל דלכך נקרא 'גט', משום שאותיות ג"ט לא מצינו סמוכים זה לזה בכל הפסוקים, ולכך הוא סימן להרחקה. וצ"ע דגם אותיות ג"ק ז"ט ז"ץ ז"ס ס"ץ לא מצאתי סמוכים בפסוקים [אבל השאר נמצאים או ישר או הפוך]. וי"ל דגט הוא הראשון שאינו סמוך"

שמעתי מסבי שליט"א שפעם ניגש לר' חיים ואמר לו שיהודה לייב פישמן מימון בספרו על תולדות הגר"א,
מביא שמועה זו וכותב שם שאין לשאול מז"ס וכו',
מפני שאין לכל הפחות יש להם שייכות וחיבור עם מוצאות הפה משא"כ גט אף במוצאות הפה אין לזה כל קשר
וענהו הגר"ח אכן התירוץ לכשלעצמו נאה אך אין להאמינו שכך אמר כבר הגר"א הוא הרי חשוד על הסילוף.

ואגב אציין עובדא נוספת שסיפר לי שפעם שאלו איה הירושלמי מהסיפור הידוע המובא פה באריכות https://zusha.org.il/story/%D7%A8%D7%91 ... %A4%D7%A8/
וענה לו הגר"ח אין כזה ירושלמי וסיפור זה הוא כמו כל הסיפורים שלהם.....
אך ראה פה מעשה לסתורhttps://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=21460&p=211242#p21125

[ברשילא]

קונ' שיח הסיום - הלכות ועניני סיום מסכת ממרן זצוק"ל
להורדה.
viewtopic.php?f=19&t=59067&p=751671&sid=4b2044590eb4902276dd25af97ed5040#p751669

[אחרון התלמידים]

גאונות בשורות בודדות,

ווארט קצר בספר טעמא דקרא (נדפס שנת תשכ"ט), פרשת כי תצא:

"כתבו בשם הגר"א ז"ל דלכך נקרא 'גט', משום שאותיות ג"ט לא מצינו סמוכים זה לזה בכל הפסוקים, ולכך הוא סימן להרחקה. וצ"ע דגם אותיות ג"ק ז"ט ז"ץ ז"ס ס"ץ לא מצאתי סמוכים בפסוקים [אבל השאר נמצאים או ישר או הפוך]. וי"ל דגט הוא הראשון שאינו סמוך"

שמעתי מסבי שליט"א שפעם ניגש לר' חיים ואמר לו שיהודה לייב פישמן מימון בספרו על תולדות הגר"א,
מביא שמועה זו וכותב שם שאין לשאול מז"ס וכו',
מפני שאין לכל הפחות יש להם שייכות וחיבור עם מוצאות הפה משא"כ גט אף במוצאות הפה אין לזה כל קשר
וענהו הגר"ח אכן התירוץ לכשלעצמו נאה אך אין להאמינו שכך אמר כבר הגר"א הוא הרי חשוד על הסילוף.

ואגב אציין עובדא נוספת שסיפר לי שפעם שאלו איה הירושלמי מהסיפור הידוע המובא פה באריכות https://zusha.org.il/story/%D7%A8%D7%91 ... %A4%D7%A8/
וענה לו הגר"ח אין כזה ירושלמי וסיפור זה הוא כמו כל הסיפורים שלהם.....

בס"ד
אין הספר בידי, אבל כמעט בוודאות זכור לי שאין כזו שאילה ותירוץ שם. יש את הסיפור עצמו בשיחת הגר"א עם ר"ל מייטוס שנועד לויכוח עם מטרוקי.
אגב, היכן מקורו הראשון שיצא זאת מפי הגר"א?
לגבי הסיפור השני המדהים בגיחוכו, סופר אותו רעיון בויריאציות שונות, על נושאים שונים, שהצד השוה שבהם שאינם מסתדרים מציאותית.

[בריה נמוכה]

גאונות בשורות בודדות,
.....

בס"ד
אין הספר בידי, אבל כמעט בוודאות זכור לי שאין כזו שאילה ותירוץ שם. יש את הסיפור עצמו בשיחת הגר"א עם ר"ל מייטוס שנועד לויכוח עם מטרוקי.
אגב, היכן מקורו הראשון שיצא זאת מפי הגר"א?

עיין בתוך הסיפור שהזכרת ותמצא

[אחרון התלמידים]

גאונות בשורות בודדות,
.....

בס"ד
אין הספר בידי, אבל כמעט בוודאות זכור לי שאין כזו שאילה ותירוץ שם. יש את הסיפור עצמו בשיחת הגר"א עם ר"ל מייטוס שנועד לויכוח עם מטרוקי.
אגב, היכן מקורו הראשון שיצא זאת מפי הגר"א?

עיין בתוך הסיפור שהזכרת ותמצא

בס"ד
כתבתי שאין הספר כעת תחת ידי. כתבתי מזכרון. אם טעיתי אודה ואבוש.
האם תוכל לשלוח צילום? (באוצה"ח שלי אין את הספר שמא הוא נמצא בגרסאות חדשות).

[מקדש מלך]

גאונות בשורות בודדות,

ווארט קצר בספר טעמא דקרא (נדפס שנת תשכ"ט), פרשת כי תצא:

"כתבו בשם הגר"א ז"ל דלכך נקרא 'גט', משום שאותיות ג"ט לא מצינו סמוכים זה לזה בכל הפסוקים, ולכך הוא סימן להרחקה. וצ"ע דגם אותיות ג"ק ז"ט ז"ץ ז"ס ס"ץ לא מצאתי סמוכים בפסוקים [אבל השאר נמצאים או ישר או הפוך]. וי"ל דגט הוא הראשון שאינו סמוך"

שמעתי מסבי שליט"א שפעם ניגש לר' חיים ואמר לו שיהודה לייב פישמן מימון בספרו על תולדות הגר"א,
מביא שמועה זו וכותב שם שאין לשאול מז"ס וכו',
מפני שאין לכל הפחות יש להם שייכות וחיבור עם מוצאות הפה משא"כ גט אף במוצאות הפה אין לזה כל קשר
וענהו הגר"ח אכן התירוץ לכשלעצמו נאה אך אין להאמינו שכך אמר כבר הגר"א הוא הרי חשוד על הסילוף.

ואגב אציין עובדא נוספת שסיפר לי שפעם שאלו איה הירושלמי מהסיפור הידוע המובא פה באריכות https://zusha.org.il/story/%D7%A8%D7%91 ... %A4%D7%A8/
וענה לו הגר"ח אין כזה ירושלמי וסיפור זה הוא כמו כל הסיפורים שלהם.....

חסום לי. הכוונה לסיפור על רבי זושא והמטבע עם צלם שנמצאה בקבר?
במהדורות החדשות של הסיפור כבר מתקנים שיש "לרמוז" כן מהירושלמי. עכשיו לך תכחיש שאין רמז בשום מקום...

[.השוחט]

מעתיק לכאן עוד קצת. זה עדיין ממש באמצע, אבל כעת במשך השעות הבאות לא יהיה לי פנאי, אזי קמא קמא דמטי לידי הבאתיו.

מח. ועוד על קיום מצות חסד והמסתעף בגופו. סיפרו הבנות החשובות בימי השבעה, זמנו של רבנו היה יקר, כל דקה וחצי דקה נוצלה ללימוד, ולא היה לו בראש כלום חוץ מתורה, כך בכל יום היה מעיין בספר שלצד מנת האוכל, וקיים בשבתך.. ובשכבך.. ובאכלך.. וכשיודעים כמה שהיה הזמן שלו יקר, זה מעצים ומפליא פלאות את מידת החסד שלו כשהלך לבקר חולים.

אחד המקרים מני רבים. הוא הלך כשבע פעמים [במשך השנים תשס עד תשעד] לבקר בבית הבחור המיוסר פלוני, והתיישב לצדו נינוח וניהל עמו שיחה ערה, וסיפר לו באריכות סיפורים על חולים שהתרפאו בניסים. לא שייך להאמין שזה אותו מתמיד שכל הזמן שלו משועבד לחובות. הוא נתן לחולה להרגיש שכואב לו בכאבו, ושיש ביניהם קשר נפשי עמוק, מה שאכן עודד מאוד.

מט. עוד סיפרו, פעם נודע לרבנו על בחור שחלה וכתוצאה מכך זיווגו נדחה והשתהה שנים רבות, ובינתיים אחותו של אותו בחור הגיעה לפירקה, וקשה לו לאח המבוגר להתבטא במפורש שהוא מוותר לה להנשא לפניו "מכל הלב".

צערה של בת ישראל ושל הוריה נגע לו, ורבינו, שכבר היה מבוגר ממש, קיים בגופו מצות "הכנסת כלה" באופן מופלא ובלתי צפוי, כאשר הגיע לבקר בבית הבחור, וישב עמו ליד שולחן ודיבר עמו כדבר איש אל רעהו, כמו אינו המתמיד החד בדרא... בסוף שיחתו העלה רבנו את הנושא של שידוכים, והמליץ לו להתעכב עד שיהיה בריא, ובינתיים כדאי שיגיד לאחותו שמוותר לה מכל הלב שתתארס לפניו, ועי"ז יגרום פתח לסייעתא דשמיא עבורו מעל הטבע. והבחור הסכים.

כך עסק רבינו בהקדשת זמנו ומוחו גם למצות הכנסת כלה באין יודעים (מלבד אותה משפחה). השיחה הזו של רבינו עם הבחור היתה בארבע עיניים, ואלולא הבחור שסיפר זאת מיד לאחותו, לא היה נודע הדבר לאף אחד.

נ. [הקטעים הבאים הם על פי ההספד של הגרחי"ש שליט"א]. לפני כחמישים שנה היתה ברחוב וילקומירר חנות מכולת גדולה של גב' שבשוביץ. בעלת המקום היתה אלמנה ולה בן יתום שהיה ל"ע גם נכה פוליו. הבן ביקש מרבינו שילמד עמו ולו זמן קצר. אמר לו רבינו שבעיקרון הוא היה מוכן אבל אין לו זמן. אמר לו הבחור, הרי אתה צועד מהכולל לבית, אני אקח אותך ברכבי ואת הדקות שתרויח תלמד איתי. רבינו הסכים, וכך עשו במשך תקופה מסויימת.

הרבנית הביעה את צערה בפני באי הבית ואמרה, הרי הרב לא עושה התעמלות ואינו הולך כלל, הדבר היחיד שנותר לו זו ההליכה המועטה מהכולל ולא עושים לו טובה שלוקחים אותו ברכב.

אלו שהכירו את הרב בשנים ההם לא היו מעלים על דעתם לפי אורח חייו וטבעו שהוא יזכה לאריכות ימים, והקב"ה נתן לו חיים ארוכים. ידוע שהיו הרבה שניסו לשכנע את רבינו שיפסיק להקדיש כל כך הרבה זמן לציבור, ובפרט כשבגלל זה הוא לא מתקדם בכתיבת ה"דרך חכמה" על קדשים, והיו לו חלומות לכתוב גם על טהרות, ורבינו אמר שהחזו"א ואביו היו אומרים על הנושא הזה שאדם לא יודע בזכות מה הוא חי, ויתכן מאד שלולא החסד הזה הוא בכלל כבר לא היה כאן.

נא. ידיד נאמן היה לרבינו בשם הג"ר בערל ויינטרויב זצ"ל. הוא היה לצידו מימי נערותם הצעירה בלומז'א, וכל ימיו היה שכן וידיד קרוב מאד לרבינו.

ר' בערל היה זה שמלווה את רבינו לכל הסידורים, שכן רבינו לבדו לא היה מצליח להסתדר. כגון לרופא שיניים או ללשכת גיוס.

הוא סיפר שבפעם האחרונה שהיו בלשכת הגיוס, שאלו את הבחור חיים היכן אתה לומד וענה בלומז'א. שאלוהו היכן זה לומז'א וענה בפתח תקוה. שאלוהו באיזה רחוב, והבחור לא הצליח להיזכר בשום אופן. כנראה אחרי עוד כמה תשובות מוזרות, כתב הפקיד שהוא בחור משונה ופטרוהו לתמיד.

נב. בקשר לכשרונות הטבעיים של רבינו. סיפר הגר"א מן שליט"א, יום א' התקשר אליו מלמד מארה"ב ומספר לו שהוא רצה לחזק את הילדים בכיתה ואמר להם שגם מי שאינו מוכשר, אם יתמיד יגדל מאד, שהרי הגר"ח קנייבסקי לא היה מוכשר ובזכות שקידתו ועמלו זכה ונהיה גדול הדור.

והנה, מספר המלמד בנו הילד עובר משבר נפשי, והפסיכיאטר אומר לו שזה סיפור מוזר, כי משבר מסוג זה לא מתאים בכלל לגיל של הילד. ולכן עולה בדעתו של המלמד שאולי דבריו נחשבים פגיעה בכבוד רבינו, והוא מבקש מהגרא"מ לבקש מרבינו מחילה עבורו. רא"מ אמר לאותו מלמד שלא נעים לו לומר לרבינו דיבורים כאלו, ולכן שהמלמד ירשום ויפקסס והוא יכניס המכתב לרבינו. וכן עשו.

רבינו קרא את המכתב והוציא מהארון ספר [דומה שזה בנין עולם של הרב אברהמי, ואולי זה הועתק מפאר הדור] שבו היה מסופר שהחזו"א בצעירותו לא היה מוכשר ובזכות התפילה גדל. ידוע שהחזו"א אמר שעמל בתפילה לא פחות מאשר עמל בלימוד. והגר"ח מראה לרא"מ שהסטייפלר כתב על הגיליון בכתב ידו שזה שקר ולה"ר והחזו"א היה בעל כשרון גדול מנעוריו. [א.ה. לכ' אם זה שקר הרי זה מוצש"ר. ובכלל כל הענין צריך הבנה מדוע זה גנאי אבל אכ"מ]. הגר"ח סיים ואמר שבנוגע לחזו"א זה היה שקר, אבל לגביו זה נכון, וממילא המלמד אינו צריך לבקש מחילה.

ובדרך אגב, לא פלא שאנשים לא עמדו על טיבו של החזו"א מרוב שתקנותו וצניעותו. דוגמה לדבר ראינו בדורינו אצל מרן הגרנ"ק שהיה לו טבע דומה לדודו, ומתי מעט בעולם היו שעמדו על עוצם דרגתו הנוראה.

המלמד לא נחה דעתו שרבינו אינו אומר שהוא מוחל. נתגלגלו הדברים ורא"מ הלך לדבר על זה עם מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל שהיה רבו של רבינו בילדותו בישיבת תפארת ציון. הגרמי"ל אמר שרבינו כן היה בגדר בעל כשרון, ושלדעתו על המלמד לבקש מחילה. רא"מ חזר עם זה לרבינו ורבינו מיד אמר בפה מלא שהוא מוחל. ואכן מיד הילד הבריא לחלוטין.

נג. הגרחי"ש אמר שאחרי סיפור כזה זה לכאורה מפחיד לומר דברים בכיוון הזה, אבל יש לו תחושה חזקה שרבינו ממש מבקש שיאמרו זאת עכשיו לתועלת, מכיון שהוא מעוניין לחזק את מי שמיואש בגלל חוסר כישרון.

ובכן, לכאורה אותו מלמד אכן צדק. הגרמי"ל למד בישיבת חברון. מיד לאחר נישואיו החל לשמש כר"מ בישיבת תפארת ציון. רבו הגר"י סרנא רצה שבנו הג"ר חיים ילמד אצל הגרמי"ל ושלחו לבני ברק ללמוד בתפאר"צ.

לימים נזדמן הגר"ח סרנא למסיבת תנאים בבני ברק אצל א' מתלמידיו, ואמר, האם אתם מכירים את היהודי הזה שנקרא ר' חיים קנייבסקי, למדתי איתו יחד כאן בבני ברק אצל הגרמי"ל. אני הייתי הבעל כשרון, וביקשוני ללמוד ולסייע לחיים שהה חלש בכשרונותיו, והנה היום היכן אני והיכן הוא.

והזכיר את דברי הבית הלוי (עיין אבן עזרא) בענים לא תחמוד, שבן כפר אינו חושק בבת המלך, מכיון שברור לו שזה לא שייך אליו. כך אמר הגרח"ס, היום המרחק בינינו כל כך גדול, שאני כבר אפילו לא מקנא בידיעת התורה שלו. אני בן הכפר והוא המלך.

נד. כדאי לציין שהיכולת ללמוד בשקידה הוא גם סוג של כישרון, ובכישרון הזה היה רבינו בעל כשרון גדול ומופלא מילדותו. מישהו שאל את מרן הרב אלישיב שמציעים לו עבור בתו שני בחורים, א' בעל כשרון והשני מתמיד. אמר לו הגריש"א, בעצם אתה שואל אם להעדיף כשרון של תפיסה מהירה או כשרון של התמדה. יש ביטוי ידוע ש"המעולה שבכשרונות הוא השקדנות".

מספר הגרחי"ש שאמר לו הגאון ר"נ שולמן זצ"ל, נכנסים לישיבה שני בחורים א' עילוי והשני מתמיד לא כשרוני. העולם בטוח שהעילוי עומד להיות המוצלח שביניהם, ואני יודע בוודאות שהסיכוי להיות אדם גדול הרבה יותר גבוה אצל המתמיד. וסיים הגרחי"ש שאכן כל עוסק בחינוך יכול להצטרף ולהעיד על כך.

נה. כששומעים על ההיקף הנורא של רבינו בידיעת כל התורה כולה, זה יכול לגרום לחשוב הוא היה מלאך כנראה, ואם כן מה זה נוגע אלי. ולכן חשוב לדעת שרבינו לא נולד מלאך כזה. גם הוא בתחילת דרכו היה כמו כולנו.

אני [הגרחי"ש הנ"ל] מעיד כשלמדתי עם רבינו והיינו נזקקים לעשות חשבון, כגון 536 כפול 4. רבינו לא ידע לעשות את התרגיל הידוע של כפל. הוא היה מחשב לאיטו בראש שפעמיים 536 זה 1072, ופעמיים 1072 זה 2144.

יום אחד לפני כשלושים שנה, הוא החליט שקידוש החודש זה מקצוע בתורה שחסר לו, ועליו ללמוד את זה גם אם זה לא מתאים לו כלל. ידידו הנאמן הגרב"ו הנ"ל אמר לו, חיים עזוב, זה לא בשביל הראש שלך. ר' חיים לא ויתר. הוא שמע שיש בכולל סלבודקה אברך בשם הרב vסגל שלמד היטב את הנושא [ואף כתב עליו בפר בשם מגיד הרקיע] ויודע להסביר. ר' חיים נסע במונית אליו לכולל וביקשו לקבוע עמו לימוד בסוגיא זו.

הרב הסגל הציע כמובן שהוא יבוא לרבינו ללמוד. רבינו כבר היה אז בן ששים ויותר ופקיע שמיה כא' מגדולי הדור. רבינו סירב על פי הגמרא הידועה במנחות (דף ז) שאבימי רבו של ר"ח התעקש ללכת אצל תלמידו שיחזיר לו מה שנשכח ממנו, כי "הכי מסתייע מילתא טפי". ואכן במשך תקופה ארוכה היה מגיע הגר"ח עם כל זקנותו, כבידותו ורוב פירסומו, ולומד עם האברך הנ"ל.

ואז יצא לעולם ספר שקל הקדש, ובו ביאור על הרמב"ם בקידוש החדש, שנלאו רוב חכמי לב להבינו, גם מוכשרים גדולים בחשבון, ורבינו מחשב שם את החישובים הכי מסובכים כזקן ורגיל. וכבר הזכיר זאת בנו בהלוייה שחישובים פשוטים כמו היחס בין לירות לשקלים לא היה מסתדר בלי עזרה, אבל כשזה מקצוע בתורה, רבינו עמל עד שהשיג.

כלומר, אכן כשרון מהסוג המצוי לא היה כנראה, אבל כשרונות של ענווה ושקידה וכדומה היו גם היו, וזה סוד הצלחתו של רבינו.

[איש_ספר]

נג. הגרחי"ש אמר שאחרי סיפור כזה זה לכאורה מפחיד לומר דברים בכיוון הזה, אבל יש לו תחושה חזקה שרבינו ממש מבקש שיאמרו זאת עכשיו לתועלת, מכיון שהוא מעוניין לחזק את מי שמיואש בגלל חוסר כישרון.

ובכן, לכאורה אותו מלמד אכן צדק. הגרמי"ל למד בישיבת חברון. מיד לאחר נישואיו החל לשמש כר"מ בישיבת תפארת ציון. רבו הגר"י סרנא רצה שבנו הג"ר חיים ילמד אצל הגרמיל ושלחו לבני ברק ללמוד בתפאר"צ.

לימים נזדמן הגר"ח סרנא למסיבת תנאים אצל א' מתלמידיו, ואמר, האם אתם מכירים את היהודי הזה שנקרא ר' חיים קנייבסקי, למדתי איתו יחד כאן בבני ברק אצל הגרמי"ל. אני הייתי הבעל כשרון, וביקשוני ללמוד ולסייע לחיים שהה חלש בכשרונותיו, והנה היום היכן אני והיכן הוא.

והזכיר את דברי הבית הלוי (עיין אבן עזרא) בענים לא תחמוד, שבן כפר אינו חושק בבת המלך, מכיון שברור לו שזה לא שייך אליו. כך אמר הגרח"ס, היום המרחק בינינו כל כך גדול, שאני כבר אפילו לא מקנא בידיעת התורה שלו. אני בן הכפר והוא המלך.

.

בשנות היש"ק שלי השתתפתי בישיבת בין הזמנים של ר' טחן על גלגוליה השונים. אני זוכר היטב את שיעורו של ר' חיים סרנא, היה זה בישיבת הרמב"ם בת"א. בסוף השיעור הוא אמר דברי חיזוק, הוא התמקד בדמותו של הגרח"ק והיכרותו עמו מתקופת לימודו בלומז'א, הוא אמר, אתם חושבים שהוא למד בבקיאות וכו' אבל תדעו שהוא ידע את כל השיעורים וכל הסברות והחילוקים וכו' וכו' ותראו היכן הוא היום והכל בגלל ההתמדה וכו'!. ממרחק הזמן אני כבר לא זוכר אם דיבר גם על שיעור הכשרון, למרות שאני די משוכנע שכן. אולי יש כאן מישהו נוסף שהשתתף שם וזוכר יותר.

ויש"כ על כל הסיפורים הנפלאים והמעוררים.

[צופה_ומביט]

נפלא מאוד:

0775228C-5387-4A24-9C36-2FCBC1036398.jpeg

ויעויין במסמך שהובא כאן.
viewtopic.php?p=750934&sid=ce60bee0a1442f6a34ff84ef1bdeda7e#p750934

[איש_ספר]

אני דוקא קיבלתי המון תועלת ממאמרו של הרב לאווי (מי האיש?), ומכל מקום תמה אני אם מותר לכתוב בסגנון כזה על גאון ישראל וקדושו. הזהר בגחלתן.

'נשבר לי' באות ה' כשמדבר על פירוש הירושלמי, שהוא בסגנון 'פירוש רש"י', אע"פ שאינו מתאים ועקבי מתחילת הסוגיא לסופה. אם זו התפיסה שלו על רש"י מה לך להלין על יחסו להגרח"ק. כן. הבנתי שרש"י זה מליצה בעלמא, אבל גם לזה צריך לשים איזה גבול.

[עושה חדשות]

לאראל. כל ההספד הוא התמצית של ספר החובות. כדאי לשנן אותו. ספר דק וקריא. (וכמעט בלי טעויות להבדיל ממנחת תודה).
לא יתכן לקוראו ולא לעלות כמה רמות בחשק לידיעת התורה.

להרב השוחט דברים נפלאים ומחזקים
אולי כבודו יתאר לנו כיצד היה הלימוד של הגאון ר' חיים ישראל שפירא עם מרן הגר"ח האם מרן זצ"ל היה קורא במהירות את שמונת הדפים או שהיה איזה שיתוף פעולה עם החברותא בזה כעין מו"מ

בשנים האחרונות לימוד הקביעות בתלמוד בבלי היה קצר מאד, (שמעתי מר' אל'ה מן שהיה הכל פחות מרבע שעה), אבל ראה במצורף, ציטוטים מתוך ספר החובות, כמומלץ לעיל.

בשנת תשכב.jpg (38.6 KiB) נצפה 6177 פעמים

בשנים עברו כארבע שעות.jpg (31.93 KiB) נצפה 6177 פעמים

עם רבי גדליה.jpg (24.29 KiB) נצפה 6177 פעמים

חברותא עם רחיש.jpg (30.07 KiB) נצפה 6177 פעמים

____________


לענין דרך לימודו, נזכרתי כעת מה ששמעתי לפני כמה שנים בהקלטה של שיעור מהגר"מ שפירא, והביא שם דברי הגר"א ש"אומנות קלה ונקיה" אזיל גם על ת"ת, (לא מצאתי כעת היכן דברי הגר"א). והאריך אז בדברים שזוהי דרכו של הגרח"ק בלימוד. חבל שאינני מוצא כעת את השיעור הנ"ל.

[בקרו טלה]

האם תוכל לשלוח צילום? .

מוה"ק

תולדות הגר''א.pdf

(3.81 MiB) הורד 387 פעמים

הכוונה לסיפור על רבי זושא והמטבע עם צלם שנמצאה בקבר?

בענין זה כבר נכב"ב באתרא הדין
viewtopic.php?f=7&t=21460&p=211242#p210886

[נוצר תאנה]

בהרבה תמונות רואים את הגר"ח זצ"ל בשנים מאוחרות לומד בכולל, האם זה כולל חזו"א?
עד מתי היה יושב שם, והאם קיבל מלגה כל השנים?
בכלל, ממה התפרנס הרב כל ימיו [עד שהתחילו הפדיונות]?

[עקביה]

הספד של הרב א"מ פייבלזון על רח"ק
https://www.youtube.com/watch?v=3IGpqEhjGsk

[עליך עיננו]

דברי מספד נפלאים מאת הגאונים הגדולים שליט"א.

[מוקדש באהבה לכל החשדנים והמשתיקים,
שסבורים גם כי אין לי רשות להתבטא באשכול זה,
וגם כי אני מתכוין בכל מילה שאכתוב לבזות ולזלזל].

יש"כ מיוחד מאד!

[דורשי יחודך]

אני דוקא קיבלתי המון תועלת ממאמרו של הרב לאווי (מי האיש?), ומכל מקום תמה אני אם מותר לכתוב בסגנון כזה על גאון ישראל וקדושו. הזהר בגחלתן.

'נשבר לי' באות ה' כשמדבר על פירוש הירושלמי, שהוא בסגנון 'פירוש רש"י', אע"פ שאינו מתאים ועקבי מתחילת הסוגיא לסופה. אם זו התפיסה שלו על רש"י מה לך להלין על יחסו להגרח"ק. כן. הבנתי שרש"י זה מליצה בעלמא, אבל גם לזה צריך לשים איזה גבול.

לאחר העיון במאמר כולו, הנני מוחה נמרצות. אמנם יש שם כמה נקודות חשובות לעיון, אבל נראה שמסתכל על ענק הדור כחברו לספסל הלימודים. אוי ואבוי.

[פרנקל תאומים]

בהרבה תמונות רואים את הגר"ח זצ"ל בשנים מאוחרות לומד בכולל, האם זה כולל חזו"א?
עד מתי היה יושב שם, והאם קיבל מלגה כל השנים?
בכלל, ממה התפרנס הרב כל ימיו [עד שהתחילו הפדיונות]?

התפרנס ממלגת הכולל, ובצעירותם הרבנית עבדה כמנהלת חשבונות בתל אביב. לא יודע עד איזה גיל המשיכה.
בנוסף יש לזכור שהם אכן גידלו את ילדיהם בתנאי עניות גדולה מאד. עיין בספר המתוק ''בית אמי''.

[נחומצ'ה]

בס"ד
רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו.
נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה.
שנאמר (משלי ח יד) "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה", ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

לכשתמצי לומר, אם הייתי נותן שֵם לתמונה: ר' חיים מטעין דלק...

התורה היא משוש חייו. והיא הטיפה שמחייה ומחזיקתו. בכל רגע ובכל מעצור או המתנה.

שמעתי בשם א' המשגיחים בישיבות. שכך היה אומר:
אצל החסידים מקובל לסַפר, את הווארט של רבי זושא זצ"ל, שבשמים לא ישאלוהו מדוע לא היית כאברהם אבינו, אלא מדוע לא היית זושא.
[כלומר: אל לך לתבוע פסגות גבוהות של גופים אחרים, אלא את המידות שלך פנימה, 'כי קרוב אליך'].
דומני, המשיך אותו משגיח, שאותנו ישאלו מדוע לא היינו רבי חיים.. הרי אם כל אחד ינצל את כשרונותיו, את יכולותיו, את זמניו ורגעיו, לא ימלט שלא יגיע..
התמדה, ושוב התמדה ורק התמדה, ושוב ושוב..

הבן הקטן שאלני במוצ"ש, אבא אז מי יהיה עכשיו רֶב חיים? מי יהיה 'גדול הדור'?
עניתי: מה הפירוש? מי שישב וילמד ויצל כל רגעיו, הוא הגדול הדור.

רֶב חיים לימדנו, שאי"צ ל'שטעלעס', תארים, מִשרות. צריך סטענדר וגמרא, שולחן וספרים. הא ותו לא.

[באמונתו]

גאונות בשורות בודדות,
ווארט קצר בספר טעמא דקרא (נדפס שנת תשכ"ט), פרשת כי תצא:
"כתבו בשם הגר"א ז"ל דלכך נקרא 'גט', משום שאותיות ג"ט לא מצינו סמוכים זה לזה בכל הפסוקים, ולכך הוא סימן להרחקה. וצ"ע דגם אותיות ג"ק ז"ט ז"ץ ז"ס ס"ץ לא מצאתי סמוכים בפסוקים [אבל השאר נמצאים או ישר או הפוך]. וי"ל דגט הוא הראשון שאינו סמוך"

שמעתי מסבי שליט"א שפעם ניגש לר' חיים ואמר לו שיהודה לייב פישמן מימון בספרו על תולדות הגר"א,
מביא שמועה זו וכותב שם שאין לשאול מז"ס וכו',
מפני (שאין) [שכן] לכל הפחות יש להם שייכות וחיבור עם מוצאות הפה משא"כ גט אף במוצאות הפה אין לזה כל קשר
וענהו הגר"ח אכן התירוץ לכשלעצמו נאה אך אין להאמינו שכך אמר כבר הגר"א הוא הרי חשוד על הסילוף....

ז"ט??

עכ"פ, כבר מקודם לגר"א זצ"ל, מצאנו בקהלת יעקב - מענה לשון לשון חכמים מערכת אות ג סימן קסג:

אמר [המחבר], ואני שמעתי טעם למה שנקרא גט, משום דאחד האיש ואחד האשה באים להפרד זה מזה כשבאים להתגרש, ובכל התורה כולה, כל האותיות נקרבים אחד אל אחד והיו לאחדים, כגון אב בא גד דג וכיוצא, לא כן באות גימ'ל וטי'ת, שלא נמצא בכל הכ"ד שיהיה תיבה מאות גימ'ל וטי'ת ביחד, ועל כן קראו שמו גט, לומר כשם שהשתי אותיות אלו הם מופרדות ואין להם אחדות, כן ע"י כתיבת הגט הזה, נפרדים הבעל מהאשה והאשה מבעלה.

[מלכיאל גרינוולד]

הספד של הרב א"מ פייבלזון על רח"ק

ייש"כ על הדברים המיוחדים, המעוררים ומרגישים ומפיחים חיים. הספד אמיתי (היינו ניתוח שקול ועמוק של הדמות) שממחיש את ההפסד הנורא. לטובת העצלנים ארשום ראשי פרקים בלבד של ההספד:
א. הידיעה המקיפה, שלא היתה רק בקיאות, אלא הבנה חיה של כל משפט. 
ב. ההתמסרות המוחלטת לתורה כרשב"י וחבריו, דבר שהוא ניתן ליחידים ממש. 
ג. חישוב כל המעשים על פי הלכה, גם בנושאים שהם לכאורה לא נוגעים להלכה. הכל היה מדוקדק עד הסוף, בלי לחץ.
ד. הטבעיות, הפשטות, חוסר היומרות, נינוחות ונעימות.
בסוף דיבר על כך שר' חיים לא התאים לתבנית של שאר בני דורו תלמידי החזו"א, שהתעצבו לאורו של החזו"א, כמו ר' גדליה ור' חיים גרינמן. ר' חיים קניבסקי יצר לעצמו את דרך הלימוד שלו - ההספק והחזרות וצורת החשיבה המיוחדת. הוא הבין מה מתאים לו, ובזה הוא דבק והצליח. קיים את הפסוק כפשוטו: לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני.
[נזכרתי שלפני שני עשורים, תחת אחד השיחים, אמר לי ר' ישראל מאיר יוטקובסקי ז"ל, שלאחר פטירת החזו"א היו רבים שניסו לחקות אותו ולהיעשות חזו"א. רק אחד לא ניסה ולא חשב לחקות אותו - ר' חיים קניבסקי, וזה סוד הצלחתו. כך אמר רי"מ.]


אגב, לעניין הידיעה המקיפה, שנגע בה אחד הכותבים כאן, כבר כתב בשו"ע: "על חכם ועל תלמיד חכם ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה קורעין עליו אפילו לאחר קבורה ביום שמועה אם הוא תוך ל' יום וקורע עליו בשעת הספדו וקורעין עליו עד שמגלין את לבם".
וגם לדעת הרמ"א שם: "י"א שאין קורעין על חכם אלא א"כ הוא רבו או שיודעין משמועותיו שחדש דהיינו רבו (הרא"ש והגמי"י בשם הר"מ) וכן נהגו להקל במדינות אלו", הרי קשה למצוא כיום מישהו שלא שמע וידע מפסיקותיו ב'דרך אמונה', ואי אפשר למצוא היתר שלא לקרוע עליו בשעת ההספד.

אגב, בעניין "שואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה" - תופעת השו"ת עם רח"ק קיבלה תפנית מעניינת באמצע הדרך. תחילה פנו אליו כדי לקבל מקורות והפניות, עד שאמרו שרח"ק חשש לפעמים ששואלים אותו כדי לבחון את ידיעותיו. תופעה זו הלכה ופחתה עם ההתפתחות הטכנולוגית (פרויקט השו"ת ודומיו) ועל מקומה התיישבה שו"ת SMS, תשובות קצרות בלתי מנומקות בכל עניין אפשרי ולא אפשרי, וזאת למרות שרח"ק לא ראה בעצמו סמכות הלכתית ולא פסק הלכה אפילו לעצמו (היה שולח הכל לר' גדליה) והקפיד לכתוב על כל ספריו באופן בולט שאין זה הלכה למעשה (ובשנים האחרונות גם חתם בחותמת על המכתבים).

[.השוחט]

נו. וכתנא דמסייע לכל הענין הזה. כשכתב רבינו את ה"שונה הלכות" לפני למעלה מיובל בהשתתפות עם הגרא"צ טורצ'ין זצ"ל, זוכר המספר [הגרחי"ש שליט"א] איך שהיה רבינו עמל מאד על החזו"א או"ח להוציא להלכה אם חולק על המ"ב בפרטים מסויימים, [א.ה. אחר כך, לכל העולם היה כבר עבודה קלה, להוציא מתוך השונ"ה את מסקנת החזו"א, ורבים התהדרו בנוצות לא להם כאילו עשו בעצמם את העבודה, כידוע]. וכשכתב על עירובין היה נכנס הרבה אצל הגר"ג נדל ואצל הגר"י שפירא זכר צדיקים וגאונים לברכה שילמדו עמו קטעים ויסייעו בידו להכריע מה מסקנת הדברים.

אבל כשיצא הכרך הראשון של הדרך אמונה לעולם, שהוא כעין שו"ע בהלכות זרעים, הוכה העולם בתדהמה. כבר כתבנו שחמיו אמר שמלאכים כתבו לו את זה. חברים שלו מהישיבה אמרו שלא היו מאמינים עליו בשום אופן שהוא יצליח לכתוב אפילו פרק אחד מן הדרך אמונה.

נז. שמע הגרחי"ש מרבינו שאמר, אי אפשר לחקות את החזו"א, שהרי מי שמחקה כבר מיד איננו חזו"א, שהרי החזו"א לא חיקה את אף אחד.

ובקשר לדמותו של רבינו, יש לדעת שרבינו לא למד מעולם כדי להיות גדול הדור, ולא עסק בשאלה אם בסוף יהיה ת"ח גדול או לא, ומה ייצא ממנו. הוא למד ולמד כי זה מה שצריך לעשות. הוא ניסה להתקדם בידיעת התורה כי גם זו מצוה.

ממשיך הגרחי"ש לספר, אני הכרתיו כשהיה בן 34 בערך. בבית הכנסת לדרמן דאז, לפני 60 שנה, היו אז אריות בתורה, כל גדולי תלמידי מרן החזו"א, כולם מעיינים מופלגים בעלי תריסין, והוא היה בלתי מוערך כלל כלפיהם. אלו שסינגרו עליו היו טוענים שצריך גם ת"ח מהסוג שלו שלומד כל היום רק בקיאות שטחית. אלו שלא היו חסידיו, לא כדאי כמובן בכלל לומר מה ואיך דיברו.

שמענו איך מרן הגרב"ד פוברסקי התבטא בהשתוממות גדולה, איך הסתכלנו עליו כשהיה בן 20, ואיך היום זו זכות בשבילנו לגעת בידית דלתו.

מי שרוצה לחקות אותו, שיחקה אותו בללמוד לשם שמים כי זה רצון השם, ולא כדי שישמעו ממך, לא בשביל להיות רב וגדול בישראל, לסמוך על עדות ה' נאמנה שהיא מחכימת פתי, בכך שתעשה מה שאתה יכול ואיך שאתה יכול בלי לחשוב מה יקרה. זה נחשב ללכת בעקבותיו.

כשמכירים את כל הרקע שלו איך צמח, יותר קל להבין איך עד סוף ימיו ממש הוא לא הבין באמת ובתמים מה רוצים ממנו.

מסתבר שבשנים הרבות ההן הוא הבין שהחזו"א ואבא שלו היו רוצים לראותו יותר למדן ועוסק יותר בעיון ובהבנה, ואולי הוא אפילו חשב שמאוכזבים ממנו, אבל יש לשער שהוא אמר לעצמו, רבש"ע זה מה שאני יכול, ואת זה אני עושה הכי בשלימות. והקב"ה קיים בו מה שנאמר "הרימותי בחור מעם".

ולכן חשוב באמת לומר ברורות, הוא לא נולד מלאך, הוא נולד אדם כמונו, והוא היה פעם כמונו, רק שהוא שקד וצמח עד שהתורה עשתה ממנו גדול, שיכול לקחת על עצמו להיות המרגיע של כלל ישראל, ופושט הספיקות של כל כלל ישראל. [כפי שכבר הובא לעיל שאמר בביתו שהוא לקח זאת על עצמו לאחר פטירת אביו].

נח. ממשיך הגרחי"ש, סיפר לי רבינו, בילדותי נסעתי עם החזו"א לצפת למנוחה. אבא לא היה איתנו. השתובבתי וקיבלתי סטירה קלה מהחזו"א. אני לא זוכר שראיתי עוד אחד שזכה לקבל חוץ ממני. אחרי כמה דקות באתי והתיישבתי על ברכי החזו"א. החזו"א אמר תראו כמה טוהר טבעי יש לילדים, הנה זה עתה קיבל סטירה וכבר בא ומתפייס.

כך סיפר את זה רבינו. אבל קרוב לוודאי שהחזו"א אמר כמה מידות טובות וטהרה יש לילד המסויים הזה.

אגב. באותה נסיעה, חזרו מצפת לבית הריק, ותוך כדי שמתארגנים נשמע כבר איזה קול של לימוד מבית המדרש. החזו"א התפלא מי שם. הלכו לראות ואמרו שזה חיים הקטן, שזה עתה הגיע וכבר הוא יושב ושונה את החומש או המשניות. החזו"א אמר "הוא - זה יכול להיות".

נט. בתקופה שלמדנו [מספר הגרחי"ש] היו מעשים בכל יום שדיברנו על דבר שקרה אתמול והוא לא זכר מאומה. הייתי בטוח שהוא עושה את עצמו. אחר כך שמעתי שהוא היה מתאמץ לא לזכור כלום חוץ מתורה ואף היה מתפלל על כך.

הוא רצה שכל תא במוח שלו יהיה פנוי לזכור ידיעות מן התורה. ואת כל כח המחשבה שלו שיעבד רק לתורה. בשביל להבין ענין בתורה הוא הפעיל את כח החשיבה ואף הצליח נוראות, כשזה לא היה בשביל תורה הוא לא היה מוכן להפעיל חשיבה, והיה מתנהל כבטלן נורא ותמים מובהק.

אני זוכר שר' נתן איינפלד בא מאמריקה והביא עבורו צ'ק של 5000 דולר. הוא הציע לרבינו שיפרוט עבורו את הצ'ק למזומנים. רבינו שמח. ר"נ פרט את הצ'ק אצל ר' נח וזה לקח יומיים (כנראה כדי לפתור איזו בעיה של ריבית ואכ"מ). כשבא אחרי יומיים עם הכסף, רבינו לא זכר כלל שהיה סיפור עם צ'ק שהגיע לו.

עשיתי אז חשבון שבזמן ההוא זה היה ערך של ששית דירה בערך. בן אדם מקבל סכום שכזה והוא לא זוכר כלום כעבור יומיים. זה היה מסוג הסיפורים שלכן טעיתי לחשוב שהוא פשוט עושה את עצמו כאינו זוכר. עד שקלטתי שכדי שרבינו יזכור משהו צריך לדאוג שזה יהיה קטע ברש"י או במ"ב. מה קרה אתמול במילי דעלמא הוא לא מסוגל לזכור, אבל איך למצוא כל ידיעה בתורה כהרף עין, בלי שום מחשבים, את זה הוא זכר טוב מאד.

ס. יום אחד הרבנית אומרת לי [להגרחי"ש], שמע סיפור. היה כאן יהודי מתקרב ליהדות שביקש מאד לקחת את הרב לירושלים לסנדקאות ברכבו החדש. הרב מתיישב והמכונית לא מתניעה. הרב יצא והחל ללכת. והנה הרכב נדלק. הלה רדף אחרי הרב וקורא לו לחזור. הרב חוזר ושוב זה לא מתניע. הרב יצא ואחריו בעל הרכב. הרב שואל אותו, תגיד האם המכונית הזו קנו אותה מכסף של ריבית. הלה החויר ואמר שהוא עצמו נזהר מריבית, אבל השותף שלו באמת מתפרנס מהלוואות בשוק האפור והוא זה שקנה לו את הרכב במתנה.

מסיימת הרבנית ואומרת, "נו אז האם לא היה כדאי". כוונתה היתה למה שאנחנו מדברים כאן. היו שנים רבות שהיא ראתה איך יש כאלו שאינם מבינים כלל בטיבו של בעלה, ומה הוא חושב על עצמו, והיא המשיכה לתמוך בו ולגדלו בלי להסתכל על כלום, רק על שקידתו ומידותיו ויראתו הקודמת לחכמתו, להיות אשת חבר, בלי לחפש להיות אשת ת"ח מפורסם. והיא מבטאת את שמחתה על שבכל זאת זכתה לראות עולמה בחייה, לאן הגיע בעלה.

[כדאי לשים לב שהיא לא שמחה כלל בפירסומו או שטויות והבלים אחרים מסוג זה. היא שמחה בדרגתו הגבוהה שהגיע אליה, ששומרים עליו מן השמים לא ליהנות מאיסור ושהוא יכול מיד להרגיש במה דברים אמורים].

סא. רבינו כותב בארחות יושר שאל תדבר או תעיין בספר בחזרת הש"ץ, וגם אם אתה רואה אחרים שמדברים, אפילו אם הם ת"ח, אל תלמד מהם, כי ממ"נ, אם יש להם סיבה, הרי לך אין את הסיבה. ואם גם להם אין סיבה, הרי באמת גם הם ייענשו.

הדיבורים הללו משקפים מצב מסויים שהיה קיים. לפעמים ת"ח מרוב ידיעתם את שרש הדינים, יודעים על איסור מסויים שאולי יש לדון על מקורו וכו'. ואני עקבתי אחרי רבינו עוד מילדותי לפני הבר מצוה, בניסיון לתפוס אותו פעם מיקל ראש באיזה איסור קל, ואני יכול להעיד, שלא הצלחתי לראותו עובר על שום איסור קל שבקלים. דבר שאינני מרגיש על אף אחד אחר שאני יכול לומר זאת.

[בשלב זה עבר הגרחי"ש לדבר על הפרישות והקדושה של רבינו, ואיך שהרבנית קיבלה לביתה הקטן עשרות נשים בכל מיני מצבים, ובדרך הטבע זה היה צריך מאד להפריע וכו', ורבינו לא רואה ולא יודע מאומה חוץ מהספר שלפניו. אבל אני הכותב נאלצתי לעזוב וחיסרתי את סוף ההספד. מקוה להשלימו בס"ד].

עד כאן מדברי הגרחי"ש המתחילים לעיל באות נ.

[.השוחט]

מצרף כאן דברי הספד שאמרתי בפני בני הישבה.
אין כאן סיפורים כלל.

[באמונתו]

[b]נב. בקשר לכשרונות הטבעיים של רבינו. סיפר הגר"א מן שליט"א, יום א' התקשר אליו מלמד מארה"ב ומספר לו שהוא רצה לחזק את הילדים בכיתה ואמר להם שגם מי שאינו מוכשר, אם יתמיד יגדל מאד, שהרי הגר"ח קנייבסקי לא היה מוכשר ובזכות שקידתו ועמלו זכה ונהיה גדול הדור.

והנה, מספר המלמד בנו הילד עובר משבר נפשי, והפסיכיאטר אומר לו שזה סיפור מוזר, כי משבר מסוג זה לא מתאים בכלל לגיל של הילד. ולכן עולה בדעתו של המלמד שאולי דבריו נחשבים פגיעה בכבוד רבינו, והוא מבקש מהגרא"מ לבקש מרבינו מחילה עבורו. רא"מ אמר לאותו מלמד שלא נעים לו לומר לרבינו דיבורים כאלו, ולכן שהמלמד ירשום ויפקסס והוא יכניס המכתב לרבינו. וכן עשו.

רבינו קרא את המכתב והוציא מהארון ספר [דומה שזה בנין עולם של הרב אברהמי, ואולי זה הועתק מפאר הדור] שבו היה מסופר שהחזו"א בצעירותו לא היה מוכשר ובזכות התפילה גדל. ידוע שהחזו"א אמר שעמל בתפילה לא פחות מאשר עמל בלימוד. והגר"ח מראה לרא"מ שהסטייפלר כתב על הגיליון בכתב ידו שזה שקר ולה"ר והחזו"א היה בעל כשרון גדול מנעוריו. [א.ה. לכ' אם זה שקר הרי זה מוצש"ר. ובכלל כל הענין צריך הבנה מדוע זה גנאי אבל אכ"מ]. הגר"ח סיים ואמר שבנוגע לחזו"א זה היה שקר, אבל לגביו זה נכון, וממילא המלמד אינו צריך לבקש מחילה.

ובדרך אגב, לא פלא שאנשים לא עמדו על טיבו של החזו"א מרוב שתקנותו וצניעותו. דוגמה לדבר ראינו בדורינו אצל מרן הגרנ"ק שהיה לו טבע דומה לדודו, ומתי מעט בעולם היו שעמדו על עוצם דרגתו הנוראה.

המלמד לא נחה דעתו שרבינו אינו אומר שהוא מוחל. נתגלגלו הדברים ורא"מ הלך לדבר על זה עם מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל שהיה רבו של רבינו בילדותו בישיבת תפארת ציון. הגרמי"ל אמר שרבינו כן היה בגדר בעל כשרון, ושלדעתו על המלמד לבקש מחילה. רא"מ חזר עם זה לרבינו ורבינו מיד אמר בפה מלא שהוא מוחל. ואכן מיד הילד הבריא לחלוטין.

לכאורה, הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל, הכיר את אחיו הקטן, רבינו החזו"א זצ"ל בבחרותו, יותר טוב, עיין המצורף פה:

[.השוחט]

הסטייפלר סבר שר' מאיר מעולם לא אמר דבר זה

[באמונתו]

הסטייפלר סבר שר' מאיר מעולם לא אמר דבר זה

ע"ע במצורף. עניין הבינוניות מופיע בסוגריים בספר בניין עולם, מקור שמועה ההיא. ת"ח הנזכר בספר דברי יעקב, אולי היינו רמ"ק גופו.

[נהר שלום]

לפני שנים, באסיפת לב לאחים בלייקווד היה שידור חי מהגר''ח אחר תפילת ותיקין, יחד אם גיסו הגרי''ז, והיה שם ששון ושמחה...[שמעתי שהוצרכו לצנזר כמה דברים]

למה הכוונה?

[ש. ספראי]

ראיון בבקהילה.
קראתי אותו כעת ויש כמה אי דיוקים. אך השיחות היו שיחות טלפוניות, בין מאמר למאמר והספד להספד ובאמצע ההכנות לחתונת בני השבוע, כך שתדונו את הכותב וגם אותי לכף זכות....