אדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע

[לבי במערב]

דרך־ארץ רבה פ"י.

[גביר]

הגיע לכאן - אברהם המאמין העברי : חולין ודתיות ביצירתו של אברהם שלונסקי / רני יגר. ירושלים תשפ"א 2021 ;
כולל פרק שלם - חליפת המכתבים בין אברהם שלונסקי לרבי מנחם מנדל שניאורסון, בו גם, לפי דברי המחבר, מכתבים המתפרסמים לראשונה. בספר אזכורים שונים על הקשרים בין הרב לשלונסקי [שלונסקי היה ש"ב וחבר ילדות], לפי מפתח תחת התארן -שניאורסון מנחם מנדל, הרבי מלובביץ', שם עמ' 199.

[אור עולם]

ראיתי בכמה תיעודים שבעת נגינה הרבי מסמן לכיוון הילדים (כמדומני) לשרוק.
מה פשר הנהגה ייחודית זו?

[לבי במערב]

ראה 'שיחות קודש' תשל"ו ח"א ס"ע 632 ואילך (תקציר והשתלשלות הענינים הובאו כאן).

[דרומי]

פרסום ראשון - נמצא באוצרותיו של המשב"ק הרב יהודא לייב גראנער ז"ל, רישומי דברים ממה שדיבר הרבי בעת ניחום אבלים אצל האדמו"ר מבאבוב (שהיה שכנו כמה שנים) בשנת תשי"ח

[קרית מלך]

פרסום ראשון - נמצא באוצרותיו של המשב"ק הרב יהודא לייב גראנער ז"ל, רישומי דברים ממה שדיבר הרבי בעת ניחום אבלים אצל האדמו"ר מבאבוב (שהיה שכנו כמה שנים) בשנת תשי"ח

יישר כוח גדול על האי מתנתא טבא. האוצר הבלום במכתבים שלאחר השיחה ראוי להודעה נפרדת.

[דרומי]

ייש"כ.

חידוש גדול יש שם, ששופך אור על הנהגה של הרבי שתמיד תמהתי עליה.

בכמה רשימות מניחום אבלים שקיים הרבי (ברוב השנים כמעט לא יצא לנחם אבלים והרשימות הן ברובן מהעשור הראשון לנשיאותו), מצויינת העובדה שבעת הניחום התקיימה תפלת מנחה או ערבית והרבי נשאר בעת התפלה ולא התפלל בעצמו.

ותמיד חשבתי מה הענין בזה, ולמה צריך לבוא בזמן של תפלה אם הוא לא מתכוון להתפלל שם, ויתירה מזו שלפעמים משמע שהשיחה כבר התארכה והסתיימה והיה יכול לנחם וללכת עוד לפני שמתחילים להתפלל.

אך כאן מובא שהרבי אומר שעושה זאת בכוונה כדי להסמיך את מצות ניחום אבלים לתפלה. ואם כי צ"ע בסיבת הענין (וקשה לסמוך במאה אחוז על הרישומים כאן שלא בהכרח מדוייקים בתכלית), הרי למדנו את עצם ההנהגה שיש בזה דיוק מכוון.

ויה"ר שישארו הדברים בבחינת יגדיל תורה ויאדיר בלבד, כי בלע המות לנצח וגו'.

[לי א רוזן]

לא מזמן הי' סיפור ב'באר הפרשה' של המשפיע ר"א בידרמן על אותו אירוע (ניחום אבלים). משהו יכול להעלות צילום?

[זאינץ]

עוד משהו מעניין שמקובל הוא שהיה מדליק נרות חנוכה ללא אבנט מישהו יודע אסמכתא או ענין להנהגה זו??

[ליטוואק פון בודאפעסט]

עוד משהו מעניין שידוע הוא שהיה מדליק נרות חנוכה ללא אבנט מישהו יודע אסמכתא או ענין להנהגה זו??

מחקתי

[זאינץ]

עוד משהו מעניין שידוע הוא שהיה מדליק נרות חנוכה ללא אבנט מישהו יודע אסמכתא או ענין להנהגה זו??

גם אני עושה כן. אולי זהו האסמכתא

אבל הרבי בשאר המצוות כן חגר אבנט ואילו פה לא ...

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מחקתי
יש שרגישים מדי

[זאינץ]

לי אין בעיה אולי לאחרים יש...

[לי א רוזן]

בספר המנהגים חב"ד (עמ' 70) כתוב: "מדליקין בחגירת אבנט, אבל בכובע ולבושים הרגילים".

[עזריאל ברגר]

אבל הרבי בשאר המצוות כן חגר אבנט ואילו פה לא ...

בהקשר קרוב לזה (מה שהרבי לא נהג לחגור אבנט לברכת המזון) שמעתי בעצמי מפי מזכירו הריל"ג, שלפעמים הרבי נכנס ל"אוהל" (ציון כ"ק חותנו האדמו"ר הריי"צ) בלי לחגור אבנט מעל בגדיו, וכנראה סמך על האבנט שהיה חגור מתחת לבגדיו (על החולצה או על הציצית - בזה שמעתי שמועות שונות).

[דרומי]

שמעתי דבר מעניין ממי ששמע בעצמו מהג"ר אברהם הערש הכהן ע"ה:

כשהיה ר' אברהם הערש אצל הרבי בשנת תשכ"א, סיפר לרבי על החיים בירושלים ועל בית הכנסת חב"ד במאה שערים. בין השאר סיפר רא"ה שהרב נחום שמרי' ששונקין ע"ה מגיע בכל שבת במנחה לומר 'מאמר' חסידות בפני הציבור.

הרב ששונקין היה גר בשיכון הרבנים (רוממה), והרבי התעניין כיצד בדיוק הוא הולך מביתו שבשיכון הרבנים למאה שערים. הרא"ה סיפר שהולך דרך רחוב יפו (שם הדרך היתה קצרה יותר), והרבי התפלא על כך ואמר ששם יש הרי חילול שבת ר"ל, והיה עדיף שילך דרך אזור גאולה (אם כי שם הדרך ארוכה יותר).

היה זה פלא עצום, סיפר ר' אברהם הערש, לראות כיצד הרבי מתמצא ברחובות ירושלים ומתמרן בהם כאילו הוא מכיר אותם מקרוב בשעה שלא היה שם מעולם...

[אלטנוישול]

משיכון הרבנים למא"ש דרך רח' יפו?

[דרומי]

אני לא ירושלמי...

אני מצטט כמו ששמעתי. אולי נפל איזה שיבוש.

עכ"פ הנקודה היתה שילך בדרך יותר שקטה מבחינת השבת.

[לבי במערב]

נוסח הסיפור כפי שמופיע בספר לזכרו:

ר' אברהם הערש ס''ע 253.PNG (85.82 KiB) נצפה 9620 פעמים

[אלטנוישול]

א. בתשכ"א בית הכנסת והרחוב לא נקראו עדיין בעה"ת.

ב. גם ר"ר דונין הודרך כיצד להגיע לתו"א.

ג. גם אליעזר שפר מהסוכנות וכו', נחשף לבקיאות בשבילי ירושלים, בשיחה שהייתה לו אודות הפגנות השבת בגאולה.

[חרסון]

רי"ד גרוסמן מתאר בקיאות מופלאה בסמטאות מגדל העמק וחנויותיה.. (וזאת הרבה לפני שהגיע לשם החב"דניק הראשון...)

[לבי במערב]

בתשכ"א בית הכנסת והרחוב לא נקראו עדיין בעה"ת.

הא לא קשיא; עריכה לשונית קלה היא זו, כנהוג בכה"ג.

[דרומי]

בענין זה של התמצאות בשטחי ארץ ישראל, מצאתי באתר 'בית חב"ד' עדות בשם הרב אברהם בנקרוט:

הייתה אנקדוטה מעניינת כאשר בשלב מסוים של השיחה הרבי פנה אלי ושאל איפה אני גר ואמרתי לרבי שאני גר בירושלים. "ואיפה ההורים שלך גרים", שאל הרבי. אמרתי לרבי שאבי עבר אז מתל אביב לרמת גן.

הרבי ביקש לדעת איפה הוא מתפלל בשבתות, והסברתי לו שיש בית כנסת במתחם בית ספר חורב שהיה סמוך לביתנו. להפתעתי הרבי שאל, "זה ברחוב אבישי, נכון? איך אבא שלך הולך לשם, מרחוב אבישי או מרחוב אחר" – אינני זוכר כרגע את שם הרחוב. עניתי שהוא הולך מרחוב אבישי; הבית היה ברחוב הרואה פינת רחוב אבישי, ולא הייתה שום סיבה לכאורה ללכת בדרך אחרת.

אבל הרבי אמר שדרך הרחוב האחר, הצדדי, יש מעבר דרך החנייה, כך שזה יוצא מרחק קצת יותר קצר. שאלתי אחר כך את הרב מאיר הארליג אם הוא יודע מה הסיבה שהרבי שאל אותי על כך, והוא אמר, "כי אביך חולה אסטמה". זה כמובן הדהים אותי, האכפתיות של הרבי, וההתמצאות שלו לפרטי פרטים בכל סמטה וקיצור דרך

[וונדרבר]

הרבי ביקש לדעת איפה הוא מתפלל בשבתות, והסברתי לו שיש בית כנסת במתחם בית ספר חורב שהיה סמוך לביתנו. להפתעתי הרבי שאל, "זה ברחוב אבישי, נכון? איך אבא שלך הולך לשם, מרחוב אבישי או מרחוב אחר" – אינני זוכר כרגע את שם הרחוב. עניתי שהוא הולך מרחוב אבישי; הבית היה ברחוב הרואה פינת רחוב אבישי, ולא הייתה שום סיבה לכאורה ללכת בדרך אחרת.
אבל הרבי אמר שדרך הרחוב האחר, הצדדי, יש מעבר דרך החנייה, כך שזה יוצא מרחק קצת יותר קצר.

כעין זה, ידוע על הכשרונות הגאוניים והנדירים של הג"ר אליהו קלצקין זצ"ל אב"ד לובלין.
מצורף בזה צילום הפרק שנכתב עליו בס' מגדולי ירושלים (גליס).

רבי אליהו קלצקין מגדולי ירושלים.PDF

(1.84 MiB) הורד 243 פעמים

וראה שם עמ' ר"כ-רכ"א, שידע המון מפות בעל פה, והיה בקי ברחובות הערים של הרבה ארצות אע"פ שמעולם לא ביקר שם. וכשחזר בנו מביקור בניו יורק ותיאר לאביו את דרכו מהמלון לבית קרוביו, אמר לו הגר"א קלצקין: הארכת את הדרך בחינם, היית יכול להגיע יותר מהר, היית צריך לנסוע ברכבת תחתית פלונית עד תחנה פלונית, ושם היית מחליף רכבת וכו', עיי"ש.

[דרומי]

מארכיון המזכיר ריל"ג - דברים ששאל את הרבי בהמשך לשיחותיו ברבים, ותשובת הרבי שניתנה (כדרכו בקודש) בצורה של מענה קצר הדורש פיענוח רחב

[חרסון]

מארכיון המזכיר ריל"ג - דברים ששאל את הרבי בהמשך לשיחותיו ברבים, ותשובת הרבי שניתנה (כדרכו בקודש) בצורה של מענה קצר הדורש פיענוח רחב

נראה שאפשר ללמוד לא מעט על דרכו של הרבי בלימוד רש"י על התורה מההתכתבות מעוטת הכמות ורבת האיכות הזו.

[דרומי]

באחד הפרסומים שיצאו לאור לאחרונה התפרסם סיפור זה, בשם הרה"ח ר' שמואל צבי פוקס ע"ה:

מה ששמע מר' יו״ט עהרליך בעצמו.

ר' יו״ט ערליך בא לאמריקא והי' עדיין רוק, בחור מבוגר. מישהוא פעל עליו ליכנס לאדמו״ר זי״ע לברכה. נכנס והתחיל להציג את עצמו, ואמר לו אדמו״ר נהוג שכותבים פרטים על פתק.

שאל אותו אדמו״ר ״האם יש לך ניר", וענה בשלילה, ושאלו שוב, "יש לך עט?" ושוב ענה בשלילה. אמר לו אדמו״ר א״כ צא ובקש מהעומדים.

הלה יצא וביקש מאחד שחיכה ליחידות אם יש לו עט, ואמר ההוא "אינני מבין, האין לאדמו״ר מליובאוויטש עט?" שאל ההוא את ר' יו״ט אני רואה שאינך חסיד חב״ד, מה רצית לבקש? אמר לו שהוא מבקש ברכה לשידוך. א״ל ואני באתי לבקש ע״ד בתי המבוגרת. התחילו לדבר וסו״ס עשו שידוך ביניהם.

[את עצם הסיפור שמעתי מזמן רב ממקור נאמן, וכך העליתיו על הכתב בשעתו:

"הייתי בחור מבוגר, ולא הצלחתי למצוא שידוך. נסעתי לנ"י וקבעו לי תור ל'יחידות'. לפני כן רשמתי בפתק את כל הענין וכשנכנסתי מסרתי את הפתק לרבי. הרבי הביט בפתק לרגע, ואמר לי: 'שכחת לכתוב את שם האם. צא עתה החוצה, קח ממישהו עט, תכתוב את שם האם ותיכנס שוב'.

מאוד התפלאתי מדוע שולח אותי הרבי החוצה בשביל עט. ראשית, הרבי יכול היה לשאול אותי מה שם האם (כפי שעשה פעמים רבות). שנית, על שולחנו של הרבי היו מונחים כמה עפרונות!

אך למעשה יצאתי וניגשתי לאחד מאלו שעמדו בתור וביקשתי ממנו עט (בינתיים נכנס הבא בתור). בעוד הלה מוסר לי את העט הוא מתעניין אצלי מהיכן הגעתי וכדומה, והשבתי לו. לפני שנכנסתי שוב אמר לי משאיל העט כי אחרי שאצא מהיחידות הוא מבקש לשוחח עמי.

כשנכנסתי שוב אל הקודש פנימה הרבי נטל בידו הק' את הפתק המתוקן. הסתכל בו ובירך אותי לשידוך בקרוב.
כשיצאתי פגשתי שוב במי שהשאיל לי את העט והמשכנו לשוחח. לבסוף הוא אומר לי: שמע, יש לי בת בשידוכין ואולי אתה המתאים לה מן השמים... וכך יצא השידוך למזל טוב, ואז הבנתי מדוע הרבי שלח אותי החוצה להביא עט"...

ומשום מה השם ר' יו"ט עהרליך לא כ"כ מסתדר לי בסיפור הזה, ואולי יש אפשרות לברר אם נפלה טעות בשם].

[נחומצ'ה]

היה זה פלא עצום, סיפר ר' אברהם הערש, לראות כיצד הרבי מתמצא ברחובות ירושלים ומתמרן בהם כאילו הוא מכיר אותם מקרוב בשעה שלא היה שם מעולם...

מזכיר את מה שאמר לרבי מתולדות אהרן זצ"ל: 'אנחנו הרי שכנים...'.
[היינו בנין הת"ת שהיום נהפך למרכז תולדות א"י, סמוך לבית כנסת בעל התניא]

[איש_ספר]

הרבי ביקש לדעת איפה הוא מתפלל בשבתות, והסברתי לו שיש בית כנסת במתחם בית ספר חורב שהיה סמוך לביתנו. להפתעתי הרבי שאל, "זה ברחוב אבישי, נכון? איך אבא שלך הולך לשם, מרחוב אבישי או מרחוב אחר" – אינני זוכר כרגע את שם הרחוב. עניתי שהוא הולך מרחוב אבישי; הבית היה ברחוב הרואה פינת רחוב אבישי, ולא הייתה שום סיבה לכאורה ללכת בדרך אחרת.
אבל הרבי אמר שדרך הרחוב האחר, הצדדי, יש מעבר דרך החנייה, כך שזה יוצא מרחק קצת יותר קצר.

כעין זה, ידוע על הכשרונות הגאוניים והנדירים של הג"ר אליהו קלצקין זצ"ל אב"ד לובלין.
מצורף בזה צילום הפרק שנכתב עליו בס' מגדולי ירושלים (גליס).

רבי אליהו קלצקין מגדולי ירושלים.PDF

וראה שם עמ' ר"כ-רכ"א, שידע המון מפות בעל פה, והיה בקי ברחובות הערים של הרבה ארצות אע"פ שמעולם לא ביקר שם. וכשחזר בנו מביקור בניו יורק ותיאר לאביו את דרכו מהמלון לבית קרוביו, אמר לו הגר"א קלצקין: הארכת את הדרך בחינם, היית יכול להגיע יותר מהר, היית צריך לנסוע ברכבת תחתית פלונית עד תחנה פלונית, ושם היית מחליף רכבת וכו', עיי"ש.

כמובן גי' מצונזרת לסיפור המקורי והידוע שמספר הבן בתוך נוטרי מורשת עמ' קנט, עי"ש ותבין

[סגי נהור]

ומשום מה השם ר' יו"ט עהרליך לא כ"כ מסתדר לי בסיפור הזה, ואולי יש אפשרות לברר אם נפלה טעות בשם.

ר' יו"ט עהרליך אכן הגיע לארה"ב כבחור מבוגר, לאחר שעשה את שנות המלחמה בסמרקנד במחיצת חסידי חב"ד (ולימים הפיק תקליט על כך...), כך שהסיפור דווקא מסתדר.
בהמשך הוא התגורר בוויליאמסבורג והיה מקורב כמדומני לחוגי סאטמר (אם כי אידיש הונגרית הוא כנראה לא למד לדבר...).

[דרומי]

התפרסם לאחרונה סיפור מעניין על יהודי בשם ר' אברהם שפייעצקי ז"ל (לפי הסיפור הוא התגורר בביתר עילית).

לפי הסיפור, בצעירותו היה נראה חריג והיה לו קושי למצוא את זיווגו הטוב. הוא למד באותה שעה במיר אצל הגר"ח שמואלביץ.

כאשר התעכב הזיווג זמן רב, יעץ לו ידיד לכתוב מכתב לרבי מליובאוויטש. הוא כתב את המכתב בהצנע וקיבל תשובה שיעסוק ב'מבצע תפילין' ובכך יזכה לישועה. היה זה מיד לאחר מלחמת ששת הימים כאשר הרבי יצא בקריאה והכרזה על חשיבות זיכוי הרבים בהנחת תפילין.

החליט הנ"ל לבקש קודם את רשותו של מורו ורבו הרח"ש, והראה לו את מכתבו של הרבי. ר' חיים התנגד לרעיון וטען שזה לא מתאים לבחור ישיבה. ובאומרו זאת לקח את מכתב הרבי והכניסו לכיסו...

חלף זמן והישועה עוד לא הגיעה. בשלב מסויים החליט ר' אברהם לכתוב שוב לרבי, ובמכתב פירט את האמת שר' חיים אוסר עליו לעסוק ב'מבצע תפילין', ובעזות מסויימת ביקש שאולי הרבי יתן לו משימה אחרת...

לאחר זמן התקבל מענה מהרבי, שבו הוא כותב לר' אברהם שבשום אופן לא יעשה דבר ללא רשותו של ר' חיים. אבל הרבי ממשיך שכדאי שיבקש רשות שוב מר' חיים, שיתן לו לפחות ללכת פעם אחת, להניח תפילין ליהודי אחד לפחות...

שוב הראה התלמיד את המכתב לראש הישיבה ר' חיים, והוא שוב לקח את המכתב מהרבי והכניסו לכיסו... וסירב לאשר בשום אופן את ההליכה ל'מבצע תפילין'.

לאחר חודשיים הגיע ר' חיים מיוזמתו לתלמידו ר' אברהם, ואמר לו: 'שמע, לך עכשיו, תניח תפילין למישהו, ותחזור מיד לישיבה'.

הסוף הטוב הוא שהוא הלך לכותל המערבי, מצא שם יהודי ישיש והניח אתו תפילין, ולאחר זמן קצר קיבל הצעה טובה והקים את ביתו.

[ספרים וועלט]

התפרסם לאחרונה סיפור מעניין על יהודי בשם ר' אברהם שפייעצקי ז"ל (לפי הסיפור הוא התגורר בביתר עילית).

לפי הסיפור, בצעירותו היה נראה חריג והיה לו קושי למצוא את זיווגו הטוב. הוא למד באותה שעה במיר אצל הגר"ח שמואלביץ.

כאשר התעכב הזיווג זמן רב, יעץ לו ידיד לכתוב מכתב לרבי מליובאוויטש. הוא כתב את המכתב בהצנע וקיבל תשובה שיעסוק ב'מבצע תפילין' ובכך יזכה לישועה. היה זה מיד לאחר מלחמת ששת הימים כאשר הרבי יצא בקריאה והכרזה על חשיבות זיכוי הרבים בהנחת תפילין.

החליט הנ"ל לבקש קודם את רשותו של מורו ורבו הרח"ש, והראה לו את מכתבו של הרבי. ר' חיים התנגד לרעיון וטען שזה לא מתאים לבחור ישיבה. ובאומרו זאת לקח את מכתב הרבי והכניסו לכיסו...

חלף זמן והישועה עוד לא הגיעה. בשלב מסויים החליט ר' אברהם לכתוב שוב לרבי, ובמכתב פירט את האמת שר' חיים אוסר עליו לעסוק ב'מבצע תפילין', ובעזות מסויימת ביקש שאולי הרבי יתן לו משימה אחרת...

לאחר זמן התקבל מענה מהרבי, שבו הוא כותב לר' אברהם שבשום אופן לא יעשה דבר ללא רשותו של ר' חיים. אבל הרבי ממשיך שכדאי שיבקש רשות שוב מר' חיים, שיתן לו לפחות ללכת פעם אחת, להניח תפילין ליהודי אחד לפחות...

שוב הראה התלמיד את המכתב לראש הישיבה ר' חיים, והוא שוב לקח את המכתב מהרבי והכניסו לכיסו... וסירב לאשר בשום אופן את ההליכה ל'מבצע תפילין'.

לאחר חודשיים הגיע ר' חיים מיוזמתו לתלמידו ר' אברהם, ואמר לו: 'שמע, לך עכשיו, תניח תפילין למישהו, ותחזור מיד לישיבה'.

הסוף הטוב הוא שהוא הלך לכותל המערבי, מצא שם יהודי ישיש והניח אתו תפילין, ולאחר זמן קצר קיבל הצעה טובה והקים את ביתו.

האם שני המכתבים של הרבי ז"ל נדפסו באיגרות קודש?

[לבי במערב]

איך יודפסו, אם נותרו בכיסו של הגרח"ש?...

[עזריאל ברגר]

איך יודפסו, אם נותרו בכיסו של הגרח"ש?...

וכי כרכי אג"ק נדפסו ממה שקיבלו הנמענים?!
הרי הם נדפסו מעותקי המזכירות!

[דרומי]

אכן, רוב האגרות הן מהעתק המזכירות

ועדיין המציאות היא שכל הזמן מתגלים עוד ועוד אגרות שכנראה לא היו בהעתק המזכירות או שהחליטו משום מה שאינן ראויות לפרסום, ובפועל מתגלים כל הזמן אגרות חדשות שהנמענים או בני משפחתם מפרסמים

[עזריאל ברגר]

אכן, רוב האגרות הן מהעתק המזכירות

ועדיין המציאות היא שכל הזמן מתגלים עוד ועוד אגרות שכנראה לא היו בהעתק המזכירות או שהחליטו משום מה שאינן ראויות לפרסום, ובפועל מתגלים כל הזמן אגרות חדשות שהנמענים או בני משפחתם מפרסמים

ולכן יפה שאל השואל: האם המכתבים האלו פורסמו?

[דרומי]

להשערתי שיש לה על מה לסמוך הן לא פורסמו.

[לבי במערב]

ולדידי, ע"פ בדיקה מהירה - ודאי שלא פורסמו.
חלקים גדולים מאד מעותקי המזכירות נעלמו או נשרפו (ויש גם שלא היו קיימים מעיקרא).

[נחומצ'ה]

בימים אלו מציינים שלושים שנים, לנטילת כח הדיבור של הרבי זי"ע.
ודוקא עכשיו, כשמלכויות מתגרות זו בזו. ושאר נסיונות ומניעות,
צפה הכמיהה, לקול יהודי מנחם, לאספקלריה תורנית, על מאורעות החיים.
הרבי היה דַבַר של הדור [תרתי משמע]. כל מאורע ומקרה, היה נמשל לעבודת השם.

אתה שומע מידי תקופה, "מעניין, מה הרבי היה אומר על זה".
חסרונם של מנהיגים תורניים מעין אלו, נרגש במוחש.
מי יתן לנו מנחם. מי יפיח תקוה לנצח ישראל.

[דרומי]

אכן, היה זה לפני שלושים שנה בדיוק, ביום שני כ"ז אדר א' לפנות ערב (באותה קביעות כמו השנה), כאשר עמד על משמרתו בתפלתו הקבועה בציון חותנו האדמו"ר הריי"צ, ובעווה"ר חזר משם לביתו כמשותק חלקית, ולא רק לדבר לא יכול היה אלא גם לכתוב וכו' וכו'.

ומה נורא הדבר שבאותו חודש - אדר א' - לא קידש הרבי את הלבנה, מחמת שהשמים היו מעוננים לרוב (ושמעתי מעד נאמן שגם בימים שלאחר סוף הזמן עדיין המשיך הרבי לשאול על הלבנה ואולי רצה לקדשה בלי שם ומלכות וכיו"ב, אך גם זה לא נסתייע בידו),

ובתחילת אותה שנה - בחודש תשרי ובחודש חשוון תשנ"ב - דיבר באופן נדיר ולא שיגרתי על מעלת קידוש לבנה וחשיבותה, וסיפר סיפור על החסיד המפורסם הרה"ק ר' הלל מפאריטש שפעם אחת הירח היה מכוסה זמן רב, וכאשר סוף סוף התגלה התבטא ר' הלל שאינו יודע אם היה מצליח להחזיק מעמד אם היה 'מפספס' את קידוש הלבנה... והנה אירע אצלו שלא קידש את הלבנה בחודש זה, וכבר נהפך החודש גו', יה"ר שיהפכו כל הענינים מיגון לשמחה וליום טוב.