מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצ״ל

[שיף]

מי זה.jpeg (165.42 KiB) נצפה 8367 פעמים

[שיף]

09-11-2014 11;36;16 - עותק (4)_800x543.JPG (125.51 KiB) נצפה 8365 פעמים

[פרנקל תאומים]

מי זה.jpeg

כמדומני שזה הוא המוהל המפורסם הרה''ג ר' שלמה מילר זצ''ל מפ''ת.

[מיוזיק]

מי זה.jpeg

כמדומני שזה הוא המוהל המפורסם הרה''ג ר' שלמה מילר זצ''ל מפ''ת.

אמת

[מיוזיק]

בבר מצווה של יענקי

[מ,א,ור]

לאראל. כל ההספד הוא התמצית של ספר החובות. כדאי לשנן אותו. ספר דק וקריא. (וכמעט בלי טעויות להבדיל ממנחת תודה).
לא יתכן לקוראו ולא לעלות כמה רמות בחשק לידיעת התורה.

ולשילה. אכן כל שנה סיים בי"ד ניסן. ובשנה מעוברת סיים הכל בשושן פורים, ושייר רק כמה שורות לסיום בערב פסח.
(היה לו זמן אז לענות יותר מכתבים ולכתוב ספרים).
ואומרים שאכן נתבקש לישיבה של מעלה מיד לאחר שסיים את סדר לימודיו לשנה זו.
ראה תמונה למעלה 5 ימים לפני הפטירה שהוא יושב עם החובות.

להרב השוחט דברים נפלאים ומחזקים
אולי כבודו יתאר לנו כיצד היה הלימוד של הגאון ר' חיים ישראל שפירא עם מרן הגר"ח האם מרן זצ"ל היה קורא במהירות את שמונת הדפים או שהיה איזה שיתוף פעולה עם החברותא בזה כעין מו"מ

[אחרון התלמידים]

.

[חד ברנש]

המשך מעמוד קודם (שם נוספו עוד כמה אותיות וכאן ההמשך.

הרה"ג השוחט,
יישר כוחך על הדברים היפים והמעצימים שכתבת!
עדיף כמובן שאת הדברים הבאים תכתוב בהודעות חדשות, כי בדורנו העצל אנשים לא מדפדפים אחורה לבדוק...

[החתן סופר]

מישהו מתנדב לספור כמה מ''מ יש בציון הלז [שרק דגן תירוש ויצהר חייבים בתרומה מדאורייתא]...? [ואכן, אני יודע שכותב בהק' שהשתמש בספרי עזר, אבל בכ''ז].

מדהים ומבהיל כאחד!

עוד קצת מראי מקום בחזו"ע תרו"מ עמ' כד- כה, רובם הביא מרן שר התורה זצ"ל ברשימה הנ"ל.
נ.ב לא מעט פעמים מזכיר בחזו"ע את דברי מרן הדרך אמונה ונושא ונותן בהם, כדאי לראות את הדברים.

[תא חזי]

ואני לא מחפש ביקורת, יש הרבה, על אופן ניהול ההלויה

לא אוכל להתאפק:
הרי לא כתב צוואה שאין להספיד.
וא''כ, למה לא קיימו הדין שכתוב מפורש בשו''ע ''מצוה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה''? [ובפרט לפי''מ שאמר גיסו הגרי''ז שליט''א שהזמן ההוא מסוגל לבקש על כל מיני דברים].
וכל זה בלי לזלזל ח''ו במרנן הרבנים המספידים שליט''א. לא יכלו להמציא עוד אחד - יהיה מי שיהיה - שיעורר את המוני בית ישראל לבכות את האבדה כיאות?

אחהמ"ר, אני לא חושב שזה היה משנה במשהו. לב רבים מהציבור כבר גס במספידנים מרימי קול, ויש שיאמרו אף במדת מה חושבים שיש בזה מן הצביעות (הגם שבוודאי הגמור מצד עצם העניין והרגש, למי שעיניו בראשו, היה צריך לקרוע כל הבגדים עד לבו, ולהחזיר הקרע לאחור ולקרוע עוד ועוד מרוב ריבוי הצער והאבידה הנוראה), אבל הביטוי הזה של נהי והרמת קול בפומבי - נראה (מנקודת מבטי הדלה, הגם שאני נמנה על העדה היותר רגשנית וכו') שדורנו אטום אליו במדת מה.
אפילו ת"ח המלומד בבכי, כגון הגה"צ הגר"י עדס שליט"א (שאגב איני מבין למה לא נתנו לו כלל להתבטא, הלא גם הוא היה כמדומני ממקורבי הגר"ח רבות בשנים, ורק לאחרונה הוציא חיבור מלא וגדיש בהתכתבויות עם הגר"ח וביאורים עליהן, הן בפשט והן בסוד), גם הוא במחכ"ת (ואני עפר ואפר לרגליו) פחות ופחות מעורר כ"כ אחרי שכבר שמעוהו פעם ושתיים ושלוש ומאה (בפרט אם לשומע אין 'הכנה' לדברים כאלה וכיוצא).
וזו הסיבה כנראה מדוע לא עסקו יותר מדי בהספד (מעבר למה שהמשטרה 'גירזנה'* מאוד את כל העסק של ההלויה ואריכות הדברים)

עם זאת, דווקא מהספדו הכמעט-קלישאתי של הגר"י זילברשטיין שליט"א, שפשוט הגיע עם קלסר וסיפר סיפורים אהין ואהער (תוך בכיה וצער עמוק כמובן), וכן הספדו הכמעט-אינטימי של בן הגר"ח - מאוד מאוד עוררו לבכי, כפי שראיתי, לפעמים דווקא הבנאליות והפשטיות הן הן שמעוררות אותנו להבין איזה אוצר היה מתחת לפנס של השמש בעולם הזה, ואיבדנו אותו.
אותו כנ"ל לסיפורי הרב השוחט, ולסיפורים שהביאו מהאחיין הרב גריינימן כאן, פלא פלאות, הרבה פעמים דווקא הנקודות הקטנות מעוררות אנשים. לא כולם אחוזים בקורות התקרה תדיר, לפעמים דווקא הירידה אל העם נוגעת בנימים הדקים שבלב, אלה שקושרים את שקי הדמעות....



*אגב - בד"כ איני חובב 'חשבונות שמים' מסוג זה, אבל אמר האומר, כי כלכלנים חישבנו את ה"הפסד" למשק מחסימת הכבישים בלווית הגר"ח, ויצא לו 1.5 מיליארד ש"ח. מי שיודע - זה בערך תקציב הישיבות כמדי שנה, ונראה כביכול אמר הקב"ה - אתם לא רוצים ליתן לכל הישיבות לשנה שלימה, אני אקח מכם הכל ביום אחד על ידי אדם אחד.

[גביר]

[size=85]

הספדו הכמעט-אינטימי של בן הגר"ח - מאוד מאוד עוררו לבכי, כפי שראיתי, לפעמים דווקא הבנאליות והפשטיות הן הן שמעוררות אותנו להבין איזה אוצר היה מתחת לפנס של השמש בעולם הזה, ואיבדנו אותו.
]

א. בהספד זה הוזכר שהרב היה מוסיף בשבת - בעל פה כמובן - הפניות על הללו של מכלול המאמרים והפתגמים, האם ישנן ממנו תוספות והשלמות לספר זה גם בכתב [אולי כרשימות בשולי הגיליון וכיו"ב]?

ב. ג"א התעוררתי וקיבלתי הרבה יותר מ'הבנאליות והפשטיות' כהגדרת הרב תא חזי.

[מחשב מסלול]

"משמת ר' חיים - פסקו השקדנים" • ספריו והתמדתו של שר התורה

[פולסברג]

[size=85]

ואני לא מחפש ביקורת, יש הרבה, על אופן ניהול ההלויה

לא אוכל להתאפק:
הרי לא כתב צוואה שאין להספיד.
וא''כ, למה לא קיימו הדין שכתוב מפורש בשו''ע ''מצוה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה''? [ובפרט לפי''מ שאמר גיסו הגרי''ז שליט''א שהזמן ההוא מסוגל לבקש על כל מיני דברים].
וכל זה בלי לזלזל ח''ו במרנן הרבנים המספידים שליט''א. לא יכלו להמציא עוד אחד - יהיה מי שיהיה - שיעורר את המוני בית ישראל לבכות את האבדה כיאות?

אחהמ"ר, אני לא חושב שזה היה משנה במשהו. לב רבים מהציבור כבר גס במספידנים מרימי קול...

סתם שאלה. כבודו היה בהלווית הגר''ש אויערבאך? [וידעתי שהיה לו הרבה יותר תלמידים וכו' וכו', אבל בכל זאת.]

[טרקטור]

אכן, צודק השעיר החיי.
לא יפה עשו מי שעשו שבגליון אבל מיוחד העניקו את כל הבמה (כמעט) לעסקנים ופוליטיקאים,
שרובם אפילו לא נמנו על מקורביו ובאי ביתו, בלי שום ניחוח תורני וחינוכי.
למה?
מילא, מודעות פרסום רדודות וצעקניות מכל המשק, זה בשביל הכסף,
אבל האם ה'כתובות' הראשונות אחר מיטת רבינו הם חברי מועצות הערים?.

א. אני משער שהיטב חרה לך גם על גיליון אבל מסוים שהקדיש פחות ממחצית מעמוד השער למרן הגר"ח, ויתר העמוד למלחמות רוסיה אוקראינה ופרסומות...
ב. דעת לנבון נקל, שהכתבה עם ראש העיר, היא חלק מההסכם על פרסום המודעה, ותו לא מידי, לא צריך להתאמץ בשביל לדון לכף זכות...

(ואני לא מחפש ביקורת, יש הרבה, על אופן ניהול ההלויה,
ע"ז יש כל מיני הסברים שמן הסתם חלקם נכונים, ולימוד זכות,
כאן זה לא ביקורת, אלא באמת נקודה בסיסית מאוד, ועם אפשרות לנסות לתקן).

הניסיון להסיט אשכול על מרן זצוק"ל להתנהלות של אנשים אחרים אינה ראויה, ובכלל לא לומר יש לי הרבה ביקורות על פלוני ואלמוני בנושא פלמוני, ואשמור זאת לעצמי.

[דורשי יחודך]

כאן העליתי בזמנו את המעשה הנורא אשר ראו עיניי, כשנכנסתי למרן הגר"ח זצוק"ל בעת אשר למד, ולפתע פרץ בבכי והתייפח במשך כמה שניות, וכשהתקרבתי ראיתי כי לומד הוא גמ' מנחות דף יח ע"א בהא דזלגו עיניו של ר"א בן שמוע דמעות, אמר - אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר, קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. יעו"ש בספרי הנ"ל שהבאתי הגמ' בארוכה, ומש"כ ע"ז מרן החזו"א זצללה"ה באמונה ובטחון ע"ז, ונורא למתבונן! [ונדפס גם בהקדמת ספרי שו"ת שיח חיים (עמ' ט)].

נפלא מאד.
נפשי בשאלתי, האם ידוע על רבינו זיע"א שהיה מתרגש לעתים תכופות בתורה או בתפילה? כשאני הייתי מתפלל לידו הרבה פעמים בלדרמן לפני כחצי יובל שנים, לא ראו כלום, היה מתפלל במהירות ולא ראו רגש, כמו כן בספריו כגון ארחות יושר לא רואים הרבה רגש, כמו כן בסיום חצי ש"ס בער"ה שנכחתי, אמר את ההדרן בשיא המהירות בלי סממן של רגש, מעניין אותי מאד האם המעשה המתואר כאן היה יוצא דופן או שהיו עוד כאלה.

[משוש דורים]

היו לו רגעים של התרגשות, כשדיבר על דביקות בתורה או במצוות.
יש סיפור אחד ששמעתי לפני הרבה שנים, שמרן סיפר אותו מתוך דמעות.
הגאון רבי דוד קארלינער, היה שקוע כידוע כל ימיו בתורה, לעת זקנתו הוא התחיל לשכוח כל מיני דברים, ונכנס אליו אדם אחד וראה שאינו זוכר דברים מלפני יום ויומיים, והגר"ד שם לב לכך ואמר לו, אני כבר זקן ואני שוכח הכל, אבל מהתורה הקדושה לא שכחתי כלום, וכל מה שלמדתי אני יודע.
עוד סיפור שסיפרו למרן והתרגש ממנו.
כשמרן הגראי"ל היה בלייקווד באחד הפעמים, ביקשו ממנו לדבר בישיבה (וזה היה בפני ציבור של אלפים), והוא לא דיבר בתורה או ביראה, ורק סיפר סיפורים על גדולי ישראל, וכשהגיע תוך הדברים למאמר חז"ל ביקש מבנו רבי משה שישלים, וזה היה לפלא. ואח"כ שאל בנו הגר"מ לפשר הענין, ואמר לו שהיה לו ספק אם יש לו גוף נקי ולא רצה לדבר בד"ת, ולכן לא חש לכבודו וסיפר רק סיפורים.
וכשסיפר זאת בנו הגר"ש לפני חמיו הגר"ח התרגש מאד.
יש עוד סיפורים מעין אלו, וכתבתי מה שעלה לי מיד בזכרוני.

[אברהם]

אני חושב שאם תקיש באוצרנו "דמעות" ושם רבינו תמצא הרבה סיפורים

אני זוכר עכשיו שנים:

כאשר היה מספר על החייל שנמצא שלם בבית הקברות בקובנה, היה זה חייל שכפו עליו לאכול דבר אחר עד שנחנק. זלגו עיניו הטהורות דמעות.

פעם אחת הגישה הרבנית תה בכוס גדולה במיוחד... ואמרה לתלמידים שישבו שם, "מגיע לו... הוא היום סיים ביצה..." או משהו כזה, ועיני הגרח"ק נצצו.

[על הסיבה שרוב גדולי ישראל הליטאים היו "קרים" בתפילה ובמצוות, הארכתי במקו"א בשתי דרכים א) מאד דאגו ''לשלוט" על הרגש ולא להיפך. שלא יהיה 'שפחה כי תירש גבירתה'. ב) ככל שחיצוניות גדולה כך הפנימיות מתמעטת. זאת הסיבה שככל שאנו קטנים יותר כך המודעות על הגדולים ענקיות יותר מגודל לוח המודעות... לכן, הם עבדו את הקב"ה כמעט ללא ביטוי חיצוני של התלהבות]

[בתוך הגולה]

בשנת תשנ"ח שמעתי את הרב שלמה נפתלי פרידמן (כיום משגיח בישיבה גדולה דחסידי בעלזא בירושלים) מספר בהתרגשות, והיה זה כמעט כמין ימא לטיגנא, שהוא היה אצל הגרח"ק יחד עם אביו וקנו ממנו כמה כרכים של הספר אורחות יושר. היה צריך לתת להם עודף 10 ש"ח. הגרח"ק נתן 2 מטבעות של חמשה שקלים והתכוון להוסיף עוד. הם אומרים שזה כבר מספיק, ור' חיים טוען 'אובער ס'איז נאר צווי' (- אבל, זה רק שתיים) ... הראו לו שאלו מטבעות של חמשה ש"ח, ור' חיים נאנח 'איי, די מדינה טוישט יעדן טאג די געלט' (- המדינה מחליפה כל יום את המטבעות) ...
(למי שאינו זוכר, המטבע של 5 ש"ח נכנס לשוק בשנת תש"נ)
"אמאי קרי ליה בנן של קדושים, דלא אסתכל בצורתא דזוזא"

כיו"ב מספר ר' שמואל רוזנברג מעשה שהיה לו עם הספר חמודי דניאל.

____________________

מה שחסר הוא דרך חכמה על כל קדשים ועוד כיו"ב חיבור על טהרות, מה שלא נכתב!! זו אבידה שאין לה תמורה, כי מי עוד כמוהו יוכל לכתוב חיבור כזה.
כמה כמה חבל.
ובאמת צריך עיון למה לא הוציא גם את אלו? האם כי התחיל בפרוייקט הזה בגיל מבוגר כשכבר לא היה בכוחו? או כי סבר ובחר / לקחוהו אל עניינים אחרים של הנהגת הדור וקבלת קהל לעצה וברכה וכו'?
זכורני שראיתי בשעתו באיזה מקום שהרבה מהדרך אמונה כתב כשהיה בנופש בצפת בחודשי הקיץ, ודיבר בערגה על הימים ההם, כשישב ועסק בתורה כחפצו בלי שום הפרעות.
למה לא המשיך בזה כל שנה ושנה, לזכות את עם ישראל בעוד ועוד חיבורים כאלה שרק הוא יכול לכתוב?
השאלה הזו, האבידה הזו, מטריפה את דעתי.
חי איתנו יהודי חד ויחיד בדורי דורות, שיכול למלא את ארון הספרים של עם ישראל בתורה שלא היה כמותה לדורי דורות, לחבר ולסדר ולערוך לפני עם ישראל משנה ברורה והלכה ברורה בכל חלקי התורה הקשים והמורכבים ביותר, שמעולם לא נעשה בהם כזאת. איך נתנו/גרמו לו שלא לעשות רק את זה יומם ולילה?
להנהיג את הדור יכולים עוד גדולים, ברכות וישועות יש עוד צדיקים שיתנו, אבל את התורה שלו איש לא יכול לעשות!!
ואמנם איננו יודעים עתידות אבל אם למדוד לפי קנה המידה של ההיסטוריה - זה לא מציאות מצויה.
סליחה אם אני כותב בצורה ישירה מדי, קשה לי לסגנן את הכתיבה שלי כרגע. הכל מעורבב ומבולבל מדי.


ואולי הסייעתא דשמיא שלו לתורתו בכלל ובפרט לכזה אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בזרעים ובכל מה שעסק ולמד וגם ענה לשואלים - היתה דוקא בגלל שסבל את טורח הציבור והיה סבלן וענוותן כהלל, והקדיש חתיכות חיים גדולות עבור הזולת ועבור הכלל. מי יודע.

בעבר ראיתי המון הסרטות מאד מעניינות ומרתקות של הגר''ח עם תלמידו בשם הרב אורי טיגר.
הגר''ח מדבר איתו בידידות של ממש (הרב טיגר עשה עבודת נמלים של הגהות ותיקונים על כל ספרי הגר''ח). וגם הרב טיגר מרגיש נח מאוד ומדבר בחפשיות מוחלטת.
מאוד מעניין.

יש למישהו?

חדא בירך חברתה. בהסרטה כאן נשמע הגר"ח אומר לרב טיגר 'אני עומד באמצע פרק ב' של ביאת מקדש' רא"ט שואל אותו 'לא כדאי להשקיע יותר בדרך חכמה' הגר"ח: 'גם אני חושב ככה אבל רחמנות המכתבים'...
אגב. באתר של דרשו ישנם כמה וכמה הסרטות כאלו. לחצו וקבלו שעה של קורת רוח.

[אברהם]

בבית המדרש אצלנו כיבדו אותי לדבר על הגרח"ק, ואמרתי:
העולם חושב כמה נפלא הוא שלמרות גדלותו הענקית וחיבור הספרים הוא הקדיש את הזמן היקר לנאנקים ולהשיב לשואלים וכו'
אבל האמת ההפוכה: בגלל שהוא הקדיש את הזמן היקר לנאנקים ולרחמנות על השואלים - הוא זכה לגדלותו הענקית ולחבר ספרים למעלה מדרך הטבע.

כלומר - השקעת הזמן לא 'הפסידה' לנו את 'דרך חכמה' אלא 'הרוויחה' לנו את 'דרך אמונה'.

[דורשי יחודך]

ייש"כ להרבנים משוש ואברהם.
בכל זאת שונה, למשל על החזו"א מסופר איך שהיו רואים גם רואים את ההתרגשות בתפילה. כמו"כ בספריו אמו"ב ובקוב"א רואים הרבה רגש. וכן על זה הדרך אצל גדולים ליטאים אחרים. כאן היה נראה אחרת ממש. ועכ"ז יש את המעשים האלה של ההתרגשות. מעניין עד למאד לענ"ד.

[ברשילא]

רשימה מאת הרב אברהם ירמי' מארמארשטיין שליט"א

[סגי נהור]

בבית המדרש אצלנו כיבדו אותי לדבר על הגרח"ק, ואמרתי:
העולם חושב כמה נפלא הוא שלמרות גדלותו הענקית וחיבור הספרים הוא הקדיש את הזמן היקר לנאנקים ולהשיב לשואלים וכו'
אבל האמת ההפוכה: בגלל שהוא הקדיש את הזמן היקר לנאנקים ולרחמנות על השואלים - הוא זכה לגדלותו הענקית ולחבר ספרים למעלה מדרך הטבע.

כלומר - השקעת הזמן לא 'הפסידה' לנו את 'דרך חכמה' אלא 'הרוויחה' לנו את 'דרך אמונה'.

מחלוקת הבבלי והירושלמי אם תורתם מתברכת או רק משתמרת, כהמעשה הידוע בזה בהגאון בעל צפע"נ.

[מקדש מלך]

ייש"כ להרבנים משוש ואברהם.
בכל זאת שונה, למשל על החזו"א מסופר איך שהיו רואים גם רואים את ההתרגשות בתפילה. כמו"כ בספריו אמו"ב ובקוב"א רואים הרבה רגש. וכן על זה הדרך אצל גדולים ליטאים אחרים. כאן היה נראה אחרת ממש. ועכ"ז יש את המעשים האלה של ההתרגשות. מעניין עד למאד לענ"ד.

כעת אני נזכר שקראתי פעם ראיון עם אחד מבניו של הגר"ח שמתייחס להעדר הרגש אצלו, וטוען שהוא דומה בזה לחזו"א וכל הקרליצים שלא הראו רגש בכלל.
לדבריו שם, החזון איש הביע רגשות עזים בכתיבה, אבל לא ראו עליו את זה בהתנהגותו (אהבת אדם ראו היטב, גם אצל החזון איש, וגם אצל הגרח"ק).
בתפילה של החזון איש ראו ריכוז, וגם ארך זמן רב, בשונה ממה שמספרים כאן על הגרח"ק, אבל לא ראו רגש (כמדומני שכשהיה ביחידות לא ידע שרואים אותו, זה היה קצת שונה).

[באמונתו]

כולם מהללים בצדק את חיבורו המונומנטלי, ה"דרך אמונה", ובכל אופן, הלא ספר דרך אמונה הינו פרי עמלו הנורא, שקיעתו המופלגת, שקידתו העצומה.

לענ"ד, הגדלות העל טבעית - מופתית של רב חיים בתורה, המאפיין המפורסם של מרן גופו בכינוי "שר התורה", ניכרת יותר דווקא מהספר שבא לו ב"שלוף" ומהשרווּל, בהיסח הדעת, כעדות עצמו, והיינו ספר "טעמא דקרא", אשר כל שטיקל שם, מערבב ומגלגל את כל התורה כולה ככדור.

שם רואים בבירור גמור, כיצד רב חיים בתורה, נמשל כדג במים ממש, כדג בים הגדול!

להשתומם ולהיבהל בלי גוזמא, מן המראה והחזון הנפלא.

סגנונו מעין המיוחס אל הגר"א בקול אליהו וכיו"ב. אך כאן הכול ממנו בעצמו זצ"ל.

מתוך פירושי התורה הרבים למאות ולאלפים מכל הדורות, אני הקטן לא מכיר ספר כיו"ב, כביכול, כל התורה כולה נתונה וסרה אל מרותו ומשמעתו, הכול על קצות אצבעותיו.

[אשרי יושבי ביתך]

חדא בירך חברתה. בהסרטה כאן נשמע הגר"ח אומר לרב טיגר 'אני עומד באמצע פרק ב' של ביאת מקדש' רא"ט שואל אותו 'לא כדאי להשקיע יותר בדרך חכמה' הגר"ח: 'גם אני חושב ככה אבל רחמנות המכתבים'...
אגב. באתר של דרשו ישנם כמה וכמה הסרטות כאלו. לחצו וקבלו שעה של קורת רוח.

ובקישור כאן יש את כל ע"ב הסרטונים.

[עליך עיננו]

כולם מהללים בצדק את חיבורו המונומנטלי, ה"דרך אמונה", ובכל אופן, הלא ספר דרך אמונה הוא פרי עמלו הנורא, שקיעתו המופלגת, שקידתו העצומה.

לענ"ד, הגדלות העל טבעית - מופתית של רב חיים בתורה, המאפיין המפורסם של מרן גופו בכינוי "שר התורה", ניכרת יותר דווקא מהספר שבא לו ב"שלוף" ומהשרוול, בהיסח הדעת, כעדות עצמו, והיינו ספר "טעמא דקרא", אשר כל שטיקל שם, מערבב כל התורה כולה ככדור.

שם רואים בבירור גמור, כיצד רב חיים בתורה, נמשל כדג במים ממש, כדג בים הגדול!

להשתומם ולהיבהל בלי גוזמא, מן המראה והחזון הנפלא.

סגנונו מעין המיוחס אל הגר"א בקול אליהו וכיו"ב. אך כאן הכול ממנו בעצמו זצ"ל.

מתוך פירושי התורה הרבים למאות ולאלפים מכל הדורות, אני הקטן לא מכיר ספר כיו"ב, כביכול, כל התורה כולה נתונה וסרה אל מרותו ומשמעתו, הכול על קצות אצבעותיו.

ממש כך.
בדיוק אחד שאל אותי בשבת בטעם השלשלת על המילה וישחט והראיתי לו מה כתב רבנו על זה (ומביא את כל המקומות בתנ"ך שזה מופיע וכותב טעם בכל מקום)
והשבוע בשיעור חומש לבעה"ב אחרי שסיפרתי להם גדלות רבנו שידע כל התורה כולה,שהגענו לפסוק שמופיע בו הטעם מרכא כפולה שאל אותי אחד נו גם על טעם זה ר' חיים כתב? והאמת שלא ידעתי אמרתי בוא נפתח ונראה,וכמובן גם על זה יש לו ביאור נפלא ביותר (שכונת הטעם שאפשר לקרוא את הפסוק בצורה כפולה) והם עמדו משתוממים מגדלותו והיה זה ממש קידוש ה' גדול.

[באמונתו]

כולם מהללים בצדק את חיבורו המונומנטלי, ה"דרך אמונה", ובכל אופן, הלא ספר דרך אמונה הוא פרי עמלו הנורא, שקיעתו המופלגת, שקידתו העצומה.

לענ"ד, הגדלות העל טבעית - מופתית של רב חיים בתורה, המאפיין המפורסם של מרן גופו בכינוי "שר התורה", ניכרת יותר דווקא מהספר שבא לו ב"שלוף" ומהשרוול, בהיסח הדעת, כעדות עצמו, והיינו ספר "טעמא דקרא", אשר כל שטיקל שם, מערבב כל התורה כולה ככדור.

שם רואים בבירור גמור, כיצד רב חיים בתורה, נמשל כדג במים ממש, כדג בים הגדול!

להשתומם ולהיבהל בלי גוזמא, מן המראה והחזון הנפלא.

סגנונו מעין המיוחס אל הגר"א בקול אליהו וכיו"ב. אך כאן הכול ממנו בעצמו זצ"ל.

מתוך פירושי התורה הרבים למאות ולאלפים מכל הדורות, אני הקטן לא מכיר ספר כיו"ב, כביכול, כל התורה כולה נתונה וסרה אל מרותו ומשמעתו, הכול על קצות אצבעותיו.

ממש כך.
בדיוק אחד שאל אותי בשבת בטעם השלשלת על המילה וישחט והראיתי לו מה כתב רבנו על זה (ומביא את כל המקומות בתנ"ך שזה מופיע וכותב טעם בכל מקום)
והשבוע בשיעור חומש לבעה"ב אחרי שסיפרתי להם גדלות רבנו שידע כל התורה כולה, שהגענו לפסוק שמופיע בו הטעם מרכא כפולה שאל אותי אחד נו גם על טעם זה ר' חיים כתב? והאמת שלא ידעתי אמרתי בוא נפתח ונראה, וכמובן גם על זה יש לו ביאור נפלא ביותר (שכונת הטעם שאפשר לקרוא את הפסוק בצורה כפולה) והם עמדו משתוממים מגדלותו והיה זה ממש קידוש ה' גדול.

עיין המצורף בעניין ספר טעמא דקרא (בפרט דברי מרן הגר"י אברמסקי).

[עושה חדשות]

ראה כאן דבר נפלא, ובעז"ה יועיל לשקידה בתורה.

[.השוחט]

יש לי כעת עוד מעט זמן אנסה לרשום קצת.
חלק ג. כבקשת ידידי חד ברנש לא להוסיף לעיל.
מזכיר שוב שהדברים בחזקת לא מדוייקים לגמרי, ולא כדאי להוציא מהם מסקנות למעשה או להנהגה באופן בטוח.
ועוד, שאני אמנם מחשיב עצמי לתלמיד רבינו, אבל זה רק בגלל שלמדתי בשטחיות ירושלמי זרעים עם ביאוריו. וקצת בעוד ספרים כגון שונה הלכות, ולא בגלל שהייתי מקורב. יש אלפי אנשים בלא גוזמה שהיו קרובים לאין ערוך יותר ממני, ואני מתפלא על עצמי שאני יושב ומעלה זוטות כאילו חד מבני היכלא אנא.

כט. סיפור אישי חשוב ששכחתי לכותבו לעיל.
בשנת תשנ"א כתבתי סיכום של דינים העולים מהגפ"ת של ה15 דפים האחרונים של כתובות. הדפסתי בחוברת דקה של 20 עמודי מחשב גדולים באותיות קטנות וצפופות. ניגשתי לרבינו בכולל חזו"א לתת לו. הוא לא הסכים לקחת את החוברת ואמר לי תבוא אחרי מנחה ותיסע איתי הביתה ושם אני אעיין.
נסעתי עמו, הוא נכנס לחדר, תלה את מעילו וכובעו על קולב פשוט שהיה מחובר לארון הספרים מהצד, וישב מיד עם החוברת. הוא החל לקרוא במהירות ושמעתיו מעיר לעצמו כל מיני הערות וחשבונות, עוצר לרגע ומהרהר ואומר אה זה מלשון רש"י למטה, או אומר לעצמו זה התירוץ השני בתוס' אבל מי אמר שהתירוץ הראשון חולק. ועל דרך זו. אני הבנתי היטב מה שהוא אומר, והוא באמת נגע בכל הנקודות הלא פשוטות שהיו בדברים.
כשהוא סיים לקרוא הכל, הוא מחזיר לי את החוברת. אמרתי לו שהוא יכול להשאיר אצלו. אמר לי רבינו הרי יכולתי כבר לקחת בכולל, ולשם מה קראתי לך, מכיון שרציתי לקרוא, אבל אני לא רוצה להכניס לארון חוברות עם כריכה דקה. [הוא קיפל את החוברת פעם פעמיים ואמר אני לא מכניס לארון כאלו]. לכן רציתי לקרוא ומיד להחזיר לך. ואז סיים ואמר זה דוקא מעניין אותי, תהיה חברמן ותוציא ספר כזה עם כריכה קשה ואז תביא לי ואני אניחנו כאן בארון [הוא הצביע על איזה מקום] ואלמד בזה.
הדבר דירבן אותי ושנה אחר כך, תשנ"ב, כתבתי ספר על רוב גיטין בהיקף יותר גדול ויותר יסודי [ישנו באוצר], ועד שהדפסתי היה כבר תחילת תשנ"ד, לכבוד דף היומי גיטין. באתי לביתו ביום ששי אחר הצהרים להביא לו את הספר ולספר לו שזה הרבה מאד בזכותו. חיכיתי קצת וראיתי שהתור ארוך ומתמשך וזה לא עסק. נכנסתי לרבנית למטבח ואמרתי לה שאין לי שאלה או בקשת ברכה ואני רק רוצה לתת את הספר ומבקש להניחו שם והיא תראה לו, וסיפרתי לה שבזכותו כתבתי והדפסתי.
היא אמרה לי אתה נכנס עכשיו ברגע זה איתי. אמרתי שלא נעים לי לעקוף עשרות אנשים. היא אמרה לי זה לא בשבילך, זה בשבילי ובשבילו. זו ההנאה שלו שהיה לו חלק בתורה של מישהו. היא נכנסה עמי מפתח צדדי ישר לחדר, ואמרה לו "חיים, אתה חייב לשמוע את הסיפור של האברך הזה", וברחה מיד לעבודתה.
הרב שמע את הסיפור בחיוך ובהנאה גדולים, ואמר אכן אעיין בזה ואניחנו אצלי כאן קרוב כפי שאמרתי לך.

חובה קדושה לי להזכיר לעצמי שמלבד שזכיתי להשתמש בספריו הקדושים, ומצידי אני תלמיד, [ורק מפני כבודו אני מתקשה לקרוא לעצמי תלמיד, לפי שלא ראוי לקטנים כמוני להימנות על תלמידיו], עוד זאת שיש לו אחוז גבוה מאד ועיקרי בכל מה שכתבתי ופרסמתי מאז.

אכן, אחד הדברים המיוחדים של רבינו שהוא ידע שמילה שלו יכולה להזיז אנשים, והוא ניצל כל הזדמנות לתבוע ולדחוף. החל מיהודים פשוטים שתבע מהם לשמור שבת בעד ברכה, ומסתמא יש מאות ששומרים שבת בגלל משפט שלו, המשך דרך יהודים שתבע מהם חיזוק בכל מיני מצוות או הנהגות יהודיות לפי הענין, דרך עוד יהודים שתבע מהם כל מיני לימודים, [על השאלה אם ללמוד זה או זה, בדרך כלל התשובה תלמד שניהם, וכהנה למאות], וכלה בכגון הסיפור הזה לדחוף אנשים לחבר ספרים ושאר פרוייקטים שלא חלמו שזה למידתם.

ל. ת"ח א' ממיודעי הציעו לו עבור בתו בחור בן עלייה מיוחד גם בתורה ויר"ש וגם במידות. להבחור לא גדל זקן כלל ואבי הבת לא ידע אם יש לחוש לזה. הוא שאל להגראי"ל שאמר לו לשאול את ר' חיים. כששאל את ר' חיים, הוא אמר שאינו יודע. היה שם ר' אליהו מן שסיפר בפני רבינו סיפור שלם עם מרן החזון איש שהציעו את הגרא"ק להרב יעקו' ולא היה לו זקן והחזו"א אמר שיביאוהו והוא ליטף את פניו ואמר שזה בסדר, ולכן הוא שואל אם אפשר להביא את הבחור לרבינו שיורה. רבינו נענע בראשו. הביאו את הבחור באיזו תואנה ואמרו לרבינו מקודם שעוד רגע יכניסו את הבחור. הבחור [שהיו פניו חלקות לגמרי] ישב לידו ור' חיים דיבר עמו בלימוד כמה רגעים. אחר כך נכנס אבי הבת ואמר לו רבינו הוא בחור מצויין גדול, ויש לו זקן גדול מאד [אגרוסער בארד] ויהיו לו הרבה ילדים.
למרות שאת הזקן הגדול ראה רק רבינו, אבי הבת לקחו כדברי רבינו, וב"ה רק שנים מעטות עברו וביתו מלא זרע ברך ה' בלי עין רעה.

לא. סיפר לי בנו של הרב ד"ר רוטשילד, שאביו אמר לרבינו שהוא חייב לעשות הליכות לצורך הבריאות. אמר לו רבינו אני עושה כל יום הליכות 3 פעמים. ר' משה רוטשילד התפלא מאד ושאל מתי והיכן הוא עושה הליכות. אמר לו רבינו ב"עושה שלום"...

לב. סיפר לי הרר"ג (אולי זה כבר בספרו, אבל אמרו לי שיש קוראים כאן שלא יקראו שם ולא נורא), שראה איך הרב מספר לרבנית חלום שחלם. ובחלומו היתה הפסקת מים ופתחו הברזים ונשארו פתוחים. ואז חזרו המים והחלו הברזים לזרום, והוא היה לבד בבית וראה שהכיורים עולים על גדותם ועוד מעט כל הבית מתמלא כולו מים, אבל בחלומו הוא לא ידע איך סוגרים ברזים והוא היה אובד עצות.
הרבנית צחקה ואמרה לו תסלח לי חיים, אבל זה לא כל כך רחוק מהמציאות...

לג. עוד על ספרו ה"דרך אמונה". אני זוכר בשנים הרבות שהוא עבד על זה בכולל, היו לו מחברות רבות בתיקו, אולי מחברת על כל פרק ברמב"ם זרעים. היה רשום בחוץ בכתב נאה על איזה חלק ברמב"ם זה קאי. ולכל הלכה מוקצבים כמה וכמה דפים. והוא עבר באופן שיטתי על מאות ספרים למצות מהם מסקנות בענייני זרעים, ושיבץ כל דבר במקומו. הכוונה אחרי שכבר כתב את העולה ממפרשי המשנה והירושלמי והרמב"ם והשו"ע וכדומה. ספרים כמו אחיעזר, דבר אברהם וכו' וכו'. ורק כשגמר לקבץ הכל, שב לכתוב מסודר הלכה אחרי הלכה.
חשבתי לעצמי שרבינו קיים את ה'למיגרס והדר ליסבר' בהיקף רחב יותר. מגיל טו עד שלושים בערך שינן את כל התורה כולה בגירסה. גם אז כתב כמה וכמה קונטרסים שחייבוהו ללמוד מעט בעיון. אבל יחסית בהיקף קטן. ומגיל שלושים זמני לימוד החובות היו כבר רק כמה שעות לפנות בקר, וכל היום למד בעיון נורא סדר זרעים ויכול היה להשתמש בכל אשר רכש לו בשנים שקדמו. גם סגנון לימודו בעיון כבר נעשה מושפע מרוב בקיאותו. כלומר, חילוקים ברורים, מוכרחים, לא נסתרים ממקום אחר, הגדרות קרובות לפשט וללשון, וכדומה. אבל לא לי ולדכוותי לומר הגדרות בדרך לימודו. נשאיר משהו לגדולים וטובים.

וראיתי להעתיק כאן לשונו של אברך ת"ח א' מבני ביתו הקבועים של רבינו, ששלח לי קונטרס שלם על רבינו מסודר לפי נושאים, וכך כתב בנושא זה.

היה זה בתקופות שלמדנו בחברותא כשעה עד שעתיים ביום בצהריים, בקצב של משנה אחת בעיון במשך כשבוע ממסכתות פאה וביכורים ועוד. למדנו היטב את הרע"ב והתיו"ט ומשנה ראשונה וחידושי אנשי שם ושאר המפרשים על הדף, למדנו את הר"ש והר"מ, זכינו לעיין בירושלמי ומפרשיו עד מקום שידינו מגעת, ומטבע הדברים כבר היו לנו הרבה הערות ומו"מ וחידושים. בהמשך עיינו ברמב"ם ונו"כ עם כל ההפניות שבספר המפתח של רמב"ם פרנקל, כגון מנחת חינוך, ושאר גדולי האחרונים. ובסוף בתורת "סיכום" של הכל למדנו בדרך אמונה.
אילולא חישבנו את הדעות והשיטות לפני כן, לא היינו מבינים את עומק הפשטות שהגר"ח טמן בשורותיו. והנני נזכר שפעם למדנו סימן עמוק ונפלא ב"אגרות משה" שמחדש מהלך ישיבתי ברמב"ם מוקשה ומסיק שיש ב' דינים ומיישב לפי זה סוגיות שלמות, ואח"כ ראינו איך הגר"ח מבאר את הרמב"ם בלי שום קושיה, רק בפשטות, שכאן זה מדין א' ולכן פוסק כך וכך, ושם זה מדין ב' ולכן הפסק אחר. בקיצור כל הלומדות הארוכה מתומצתת בשורותיים.

עד כאן לשונו.

[עובדיה חן]

רבי חיים.jpeg (778.45 KiB) נצפה 7536 פעמים

תמונות אולי נדירות

רבי חיים1.jpeg (406.78 KiB) נצפה 7536 פעמים

[עובדיה חן]

רבי חיים עם ילדי לדרמן.jpeg (151.18 KiB) נצפה 7524 פעמים

[בן ירושלים]

מי זה.jpeg

כמדומני שזה הוא המוהל המפורסם הרה''ג ר' שלמה מילר זצ''ל מפ''ת.

אכן כן - הרב ר' שלמה מילר זצ"ל, ת"ח מופלג, מחבר ספרים, וירא שמים מרבים. אהוב למקום ואהוב לבריות.
היה מקורב מאד למרן הסטייפלער וממילא לבנו הגר"ח.
היה חתנו של ר' משה אילוביצקי מייסד בית יעקב בפתח תקוה שהיה מקורבו וידידו של מרן החזו"א.
אגב, אשתו נפטרה בגיל מופלג לפני כחודש.

[בתוך הגולה]

נראה שהציבור כאן מחבב תמונות.
באתר בח"ח פורסמה תמונה מצעירותו [הראשונה שיש ממנו?].

הגרח בצעירותו.jpeg (26.92 KiB) נצפה 7821 פעמים

שוקי לרר פירסם שם תמונות רבות (אאל"ט למעלה מ-200). לתועלת החסומים אני מצרפם כקובץ.


[אם בעל הזכויות מתנגד אסיר אותם כמובן]

מראות חייו -צילום שוקי לרר.pdf

(5.93 MiB) הורד 354 פעמים

[ש. ספראי]

הציבור מוזמן

[ש. ספראי]

רשימה מעניינת, לענ"ד.

[דורשי יחודך]

כעת אני נזכר שקראתי פעם ראיון עם אחד מבניו של הגר"ח שמתייחס להעדר הרגש אצלו, וטוען שהוא דומה בזה לחזו"א וכל הקרליצים שלא הראו רגש בכלל.
לדבריו שם, החזון איש הביע רגשות עזים בכתיבה, אבל לא ראו עליו את זה בהתנהגותו (אהבת אדם ראו היטב, גם אצל החזון איש, וגם אצל הגרח"ק).
בתפילה של החזון איש ראו ריכוז, וגם ארך זמן רב, בשונה ממה שמספרים כאן על הגרח"ק, אבל לא ראו רגש (כמדומני שכשהיה ביחידות לא ידע שרואים אותו, זה היה קצת שונה).

אכן, אצל החזו"א גם אם לא ראו רגש, ראו שהיה עושה עסק גדול מהתפילה. ויש התבטאות ממנו שאמר שהשקיע בתפילה יותר מאשר השקיע בסוגיות החמורות שבש"ס.
לבד זאת יש במעשה איש כמה תיאורים של רגש רב שראו בתפילותיו של החזו"א גם בציבור.
יתכן שרבנו הגרח"ק זיע"א היה בזה במעין בחינת רשב"י, הקשר דרך התורה תפס אותו עד כדי כך שלא היה שייך כ"כ עסק התפילה בעומק וברוחב.

[נוטר הכרמים]

כעת אני נזכר שקראתי פעם ראיון עם אחד מבניו של הגר"ח שמתייחס להעדר הרגש אצלו, וטוען שהוא דומה בזה לחזו"א וכל הקרליצים שלא הראו רגש בכלל.
לדבריו שם, החזון איש הביע רגשות עזים בכתיבה, אבל לא ראו עליו את זה בהתנהגותו (אהבת אדם ראו היטב, גם אצל החזון איש, וגם אצל הגרח"ק).
בתפילה של החזון איש ראו ריכוז, וגם ארך זמן רב, בשונה ממה שמספרים כאן על הגרח"ק, אבל לא ראו רגש (כמדומני שכשהיה ביחידות לא ידע שרואים אותו, זה היה קצת שונה).

אכן, אצל החזו"א גם אם לא ראו רגש, ראו שהיה עושה עסק גדול מהתפילה. ויש התבטאות ממנו שאמר שהשקיע בתפילה יותר מאשר השקיע בסוגיות החמורות שבש"ס.
לבד זאת יש במעשה איש כמה תיאורים של רגש רב שראו בתפילותיו של החזו"א גם בציבור.
יתכן שרבנו הגרח"ק זיע"א היה בזה במעין בחינת רשב"י, הקשר דרך התורה תפס אותו עד כדי כך שלא היה שייך כ"כ עסק התפילה בעומק וברוחב.

רבינו זצוק"ל בספר ארחות יושר האריך מאוד שלא כהרגלו בערך תפילה, אך בעיקר בהלכות תפילה.

[דורשי יחודך]

אכן, עיינתי היום שם, ואכן הדברים שם בעיקרם הם על הלכות תפילה או על כח התפילה, ממש ממש לא על עומק עבודת התפילה וכו'.

[אליסף]

היש למי את הספדו של ר' דוב לנדו בכולל חזו"א?
הוא הרי מקריא מתוך הכתב

[יוסף חיים אוהב ציון]

כעת מספיד הגרבמ בעטרת שלמה.