מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצ״ל

[החתן סופר]

בעניין דרך לימודו ויחס חוג חזו"א לדבר פעם כת הרב איש ספר דבר מעניין-

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 6&start=80

[צופה_ומביט]

בנוגע ל"בטלנות לא יאומן כי יסופר" של הגר"ח שהביא הרב השוחט,
נפשי בשאלתי ואני מנסה להבין, בכנות וברצינות:
האם להלכה למעשה בכל תחום לא צריך להתמצא היטב בריאליה של התחום?
והנהגת הציבור האם לא דורשת לידע מה נעשה בעולם הנוגע לציבור?
כללו של דבר: הלוא גם בנוגע להלכה וגם בנוגע להנהגה לפני ההכרעה כיצד לנהוג צריך לידע היטב את הנתונים במציאות.
האם אפשרי לפסוק הלכה ברוח הקודש שלא כדרכה של תורה? [ברמב"ם בהקדמת פיה"מ כתוב שלא].
לגבי הנהגה אולי תלוי יותר ברוח הקודש מאשר בהגיונות בני אדם גם אם הם דעת תורה.
או שהסייעתא דשמיא שלו היתה שבכל מה שנגע להלכה ולהנהגה הוא ידע והבין מצוין, ורק השאר לא נכנס במוחו כלל?

יש מושג שתלמיד חכם אמיתי פטור מהרבה דברים, אם ניקח דוגמא קיצונית זה בן עזאי שלא קיים פו"ר.
כמובן שאין זו הוראה לכלל הציבור שצריכים תורה עם דרך ארץ.

איך זה עונה ובמה זה קשור למה ששאלתי?

[תוכן]

בנוגע ל"בטלנות לא יאומן כי יסופר" של הגר"ח שהביא הרב השוחט,
נפשי בשאלתי ואני מנסה להבין, בכנות וברצינות:
האם להלכה למעשה בכל תחום לא צריך להתמצא היטב בריאליה של התחום?
והנהגת הציבור האם לא דורשת לידע מה נעשה בעולם הנוגע לציבור?
כללו של דבר: הלוא גם בנוגע להלכה וגם בנוגע להנהגה לפני ההכרעה כיצד לנהוג צריך לידע היטב את הנתונים במציאות.
האם אפשרי לפסוק הלכה ברוח הקודש שלא כדרכה של תורה? [ברמב"ם בהקדמת פיה"מ כתוב שלא].
לגבי הנהגה אולי תלוי יותר ברוח הקודש מאשר בהגיונות בני אדם גם אם הם דעת תורה.
או שהסייעתא דשמיא שלו היתה שבכל מה שנגע להלכה ולהנהגה הוא ידע והבין מצוין, ורק השאר לא נכנס במוחו כלל?

לא שאלו את ר' חיים בשאלות ריאליה מסובככות.

הגר"ח לא פסק להלכה ע"פ רוה"ק. ענה כפי יכולתו וידיעותיו. וידוע שהשיגו עליו כדרכה של תורה. וראיתי בספריה הלאומית דפי הקלדה של חיבור שנכתב על ידי ת"ח מופלג מלא בהשגות על ספר שונה הלכות.

הגר"ח ענה לאנשים ע"פ רוה"ק, ורוח ה' דיבר בו ומילתו על לשונו.

[מקדש מלך]

לא זכיתי להכיר את הנפטר הגדול, רק את ספריו, ואת ההערצה הגדולה שהיתה כלפיו בקרב כל אוהבי ושוחרי תורה מתוך טהרת הלב וענווה. יישר כח למעלים סיפורים נפלאים (כפי שכתב הרב השוחט, הספר "החובות" משאיר רושם בל יימחה, והחי יתן אל ליבו).

אכתוב כמה גרגרים קטנים ששמעתי.

סיפר לי יהודי שבמלחמת המפרץ אנשים נזהרו מאוד בתחילה, ואחר כך זלזלו. אבל רבי חיים חשב שלא צריך לאטום את החדר, אבל צריך להיכנס לחדר ולסגור את התריסים... וכך נהג מתחילת המלחמה ועד סופה, בתחילה לקולא ובסוף לחומרא, כשאנשים נשארו בחוץ, הוא היה רץ לחדר וסוגר את התריס. אותו יהודי גם שאל אותו משהו בקשר לרדיו (אולי בקשר לשימוש בשבת, אולי משהו אחר, לא זוכר), ורבי חיים ענה לו בנחרצות "תשבור את זה ותעיף מהבית".

כשנכנסו אליו עם ביאור על המשנה ברורה, שאל למה צריך ניקוד למשנה ברורה. הסבירו לו שיש אנשים פשוטים שמתקשים לקרוא בלי ניקוד, אז צחק ואמר "אובער דער ביאור האט נישט א פינטלאך"...

היה לי חבר שעשה שותפות עם יהודי בלי זקן, אותו יהודי "סחב" אותו לקבל ברכה מהגרח"ק (בחוג שלי זה היה פחות מקובל), אבל בסוף הוא לא הסכים לברך את השותף, כי היה בלי זקן, ולא קנה את ההבטחה שלו שיגדל. את חברי בירך בסבר פנים יפות והביע שמחה למראה זקנו.

[עזריאל ברגר]

בנוגע ל"בטלנות לא יאומן כי יסופר" של הגר"ח שהביא הרב השוחט,
נפשי בשאלתי ואני מנסה להבין, בכנות וברצינות:
האם להלכה למעשה בכל תחום לא צריך להתמצא היטב בריאליה של התחום?
והנהגת הציבור האם לא דורשת לידע מה נעשה בעולם הנוגע לציבור?
כללו של דבר: הלוא גם בנוגע להלכה וגם בנוגע להנהגה לפני ההכרעה כיצד לנהוג צריך לידע היטב את הנתונים במציאות.
האם אפשרי לפסוק הלכה ברוח הקודש שלא כדרכה של תורה? [ברמב"ם בהקדמת פיה"מ כתוב שלא].
לגבי הנהגה אולי תלוי יותר ברוח הקודש מאשר בהגיונות בני אדם גם אם הם דעת תורה.
או שהסייעתא דשמיא שלו היתה שבכל מה שנגע להלכה ולהנהגה הוא ידע והבין מצוין, ורק השאר לא נכנס במוחו כלל?

לכאורה הענין הזה תלוי במחלוקת בין בעל-התניא לגר"א, שבעל-התניא שולל כעיקרון לימוד חכמות-חיצוניות (כמבואר בתניא פרק ח'), ואילו הגר"א תומך בהן מאוד ואומר שמי שאינו בקי בחכמות - יחסר לו בידיעת התורה.
ואם כנים הדברים - נראה שהגרח"ק נטה לכאורה בזה לכיוון שיטת בעל-התניא.
או שהוא סבר שגם אליבא דהגר"א יש ללמוד מהחכמות החיצוניות רק את מה שמוכרחים לצורך ידיעת התורה?
(ובכלל, נראה שכיום הציבור החרדי מחמיר בזה ביותר)

[דורשי יחודך]

שמעתי מר"נ רוטמן שליט"א שפעם דיבר על מעלת תורה עם דרך ארץ בהיותו ר"מ בישיבת מיר ברכפלד, ואחד הרמ"ים שם החליט שזה דברי אפיקורסות וצריך לסלק אותו מתפקידו בישיבה, וראשי הישיבה החליטו לשאול את ר' חיים על כך. ור' חיים אמר כשם שהתורה נקנית בי"ג בריתות כך דרך ארץ וכו' (כך זכור לי שאמר ואני לא מוצא את מקור הציטוט כעת), והוסיף הלואי שהייתי זוכה לזה.

אולי הביא את פרק כא באבדר"נ בנוסח אחר, כדלהלן?

אהוב את המלאכה חייב אדם להיות אוהב את המלאכה ועוסק במלאכה. והלא דברים ק"ו ומה אם הקב"ה שלו עולם ומלואו לא ברא אותו אלא בדבר שנאמר (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו" והוא כתיב שעשה מלאכה שנאמר (בראשית ב, ב): "מלאכתו אשר עשה" בני אדם על אחת כמה וכמה:

רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שאפילו אדם הראשון לא טעם כלום אלא עד שעשה מלאכה שנאמר (שם, טו) "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", (ועבודה) [וכי עבודה] היה צריך או שמירה היה צריך אלא לעמוד על דבריו שנאמר (דברים ו, יג): "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" [וזהו עבודה] וכן הוא אומר (שם ה, א) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" [וזהו שמירה]:

ועוד היה רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל על (התורה) [והשבת] כך נצטוו על המלאכה שנאמר (שמות כ, ח): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך":

רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. מנין איש פלוני אוכל. מנין הוא שותה. משל למה"ד לאשה שאין לה בעל והיא מתקשטת (עצמה) ויוצאה לשוק ובני אדם משיחין בה. כך כל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שהוא עוסק במלאכה אין ידו חסרה פרוטה לעולם:

רבי יוסי אומר גדולה היא מלאכה שלא (שרת) [שרתה] שכינה על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שם כה, ח) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ועוד אמר רבי יוסי גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו כאי זה צד היה בטל ביום הראשון וביום השני ואין לו מה יאכל [והיו בידו] מעות הקדש ואכל הרי זה מתחייב בנפשו. מי גרם לו להתחייב בנפשו על שלא היה עוסק במלאכה:

רבי מאיר אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עושה מלאכה בחול סופו לעשותה בשבת. כאי זה צד היה בטל ביום ראשון וביום שני (ואין) [אין] לו מה יאכל הלך וגנב תפשוהו ומסרוהו למלכות והטילוהו לעשות מלאכה בשבת. מי גרם לו לעשות מלאכה בשבת על שלא עשה [מלאכה] בחול. רבי יהודה אומר גדולה מלאכה שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה. באי זה צד עלה לראש הגג ונפל ומת הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה. [אמרו לו הרי הוא עומד על האומן ונכפה ומת הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה]. אמר להם לא שנו חכמים ז"ל אלא שאם חלה שנים או שלשה ימים הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה: ר' אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכל הגוזל את חבירו שוה פרוטה צריך (לו) לילך אחריו אפילו למדי. פועל שהיה עושה עם בעל הבית (בכתובות) [בכותבות] אפילו אחת מהם יפה דינר אוכל ואינו בוש.

ועוד היה רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכל הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל. הפועלים עשו הקדש ונוטלין שכרן מן ההקדש:

רבי אלעזר בן עזריה אומר גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו. [כאיזה צד הטרסס יוצא והכרכר על אזנו ומשתבח באומנותו. הצבע יוצא והאירא על אזנו ומשתבח באומנותו. הלבלר יוצא והקולמוס באזנו] ומשתבח באומנותו. הקב"ה קורא אותה מלאכתו שנאמר (בראשית ב, ב): "מלאכתו אשר עשה" בני אדם על אחת כמה וכמה: רבי אומר גדולה היא מלאכה שאפילו לאדם שתי רבוא אינו יוצא לשוק עד שיתעטף. כאי זה צד יוצא בלנטית קשורה על יריכו וחביתו על כתיפו ומשתבח באומנותו. הקב"ה קורא אותה מלאכתו שנאמר מלאכתו אשר עשה (שם) (שאר) בני אדם על אחת כמה וכמה. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שאפילו לאדם חצר או גינה (חרנים) [חרבים] ילך ויעסוק בהם כדי שיהא עסוק במלאכה. אמר לו מעשה ברבי יאשיהו שהיה מפנה את כליו מערב שבת עם חשיכה מבית זה לבית זה מזויות זה לזויות זה. אמרו לו רבי למה אתה עושה כך. אמר להם כדי שתעבור עלינו שבת שנאמר (שמות לא, יז): "שבת וינפש", שבת מן המלאכה וינפש מן המחשבה:

[מקדש מלך]

קראתי פעם שכשגרח"ק היה הולך לחדר שבו ערך את ספריו היה אומר ש"הוא הולך לעבודה". ואולי מטעם זה...

[הרואה]

בנוגע ל"בטלנות לא יאומן כי יסופר" של הגר"ח שהביא הרב השוחט,
נפשי בשאלתי ואני מנסה להבין, בכנות וברצינות:
האם להלכה למעשה בכל תחום לא צריך להתמצא היטב בריאליה של התחום?
והנהגת הציבור האם לא דורשת לידע מה נעשה בעולם הנוגע לציבור?
כללו של דבר: הלוא גם בנוגע להלכה וגם בנוגע להנהגה לפני ההכרעה כיצד לנהוג צריך לידע היטב את הנתונים במציאות.
האם אפשרי לפסוק הלכה ברוח הקודש שלא כדרכה של תורה? [ברמב"ם בהקדמת פיה"מ כתוב שלא].
לגבי הנהגה אולי תלוי יותר ברוח הקודש מאשר בהגיונות בני אדם גם אם הם דעת תורה.
או שהסייעתא דשמיא שלו היתה שבכל מה שנגע להלכה ולהנהגה הוא ידע והבין מצוין, ורק השאר לא נכנס במוחו כלל?

יש מושג שתלמיד חכם אמיתי פטור מהרבה דברים, אם ניקח דוגמא קיצונית זה בן עזאי שלא קיים פו"ר.
כמובן שאין זו הוראה לכלל הציבור שצריכים תורה עם דרך ארץ.

איך זה עונה ובמה זה קשור למה ששאלתי?

אם הבנתי עכשיו נכון אתה מתכוון לשאול מצד איך הציבור ראה בו פוסק גדול, ואם כך זה לא עונה על מה ששאלת. זה עונה לפחות חלקית איך הוא לעצמו היה פטור מזה.
יש בפסק הלכה שני דברים: אחד זה להכיר את המציאות, והשני זה להכיר את ההלכה. אם מישהו יכול להשיג הרבה מאד בהכרת ההלכה וזה בא על חשבון הכרת המציאות, מסתמא זה עדיף גם במובן של ללמוד על מנת לעשות.
חוץ מזה כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומסתמא גם לזה.
אם הוא היה מכוון בקטנותו להיות מנהיג הדור מסתמא לא זאת היתה ההנהגה הראויה, אבל מכיוון שרצה להיות תלמיד חכם הוא פטר את עצמו מלעסוק בדברים כאלו.
אגב לגבי הסיפור לעיל, ר' נתן רוטמן הוסיף שר' חיים הקפיד לעשות חלק מהעבודה סביב הדפסת ספריו וכו' בעצמו כדי לזכות קצת למעלת דרך ארץ.
עוד נקודה, בעשרות השנים האחרונות הגיעו אליו כל יום עשרות או מאות אנשים עם שאלות בהלכה ועם מצוקותיהם האישיות, וסביר להניח שלמד מכך גם על הפרקטיקה בנושאים ושנים וגם על מורכבויות החיים הרבה יותר מהאדם הממוצע.

[הרואה]

לפני כמה שנים שאלנו את ר' נתן רוטמן איך ר' חיים מכריע בשאלות על ימין ועל שמאל בכמה שניות מבלי להכיר את השואל וכו'.
והסביר את העניין עם דוגמא מייצגת.
כשהוא היה בחור לפני כ35 שנה הלך לשאול את ר' חיים האם לעבור מאור ישראל לפוניבז', ור' חיים ענה לו: אני לא יודע, מה שאני יכול להגיד לך זה שכשאני הייתי בחור שקלתי לעבור מלומז'ה לפוניבז', והחזו"א אמר לי שמכיוון שאני לומד טוב בלומז'ה להשאר שם. והבנתי מאבא שזה על דרך ברי ושמא.
בשנים האחרונות מפני ריבוי השואלים אין לו זמן להסביר דבר כזה, ועל כן בחורים שבאים להתייעץ איתו אם לעבור לישיבה טובה יותר, הוא שואל אותם אם הם לומדים טוב, ואם כן לא לעבור.
כלומר אין זו הוראה חד משמעית, אלא על דרך כלל.
הבעיה שאנשים לקחו את זה כתורה מסיני, ויתכן שפעמים רבות היתה לו סייעתא דשמיא לכוון למה שנכון לאדם, וגם אם זה לא הנכון לאדם היתה סיעתא דשמיא שעצתו תצליח בכל אופן.
כתבתי את זה פה פעם והיו על כך כמה השגות, בכל אופן זה מה ששמעתי ממו"ר.

[יוסף חיים אוהב ציון]

יש אותם בהידברות.

וכן בדרשו דומני.

[גלרשטיין]

Screen Shot 2022-03-21 at 2.55.37 PM.png (91.71 KiB) נצפה 7629 פעמים

[אברהם]

דברים שכתב נכדו של ר' שמער'ל גריינימן - אחיין של ר' חיים.



פעם הייתי עם אחי - שניבדל לחיים ארוכים - אצל ר' חיים בשעת קבלת קהל.
המתנו מאחוריו לרגע שיתפנה ויוכל לדבר איתנו.
אל החדר נכנס יהודי בעל תשובה ברסלבר, גבוה וגברתן.
הוא מתכופף, מנשק את ידו של ר' חיים, ואומר:
כבוד הרב, יש לי בעיה. אני כל הזמן קר לי כבוד הרב. מה לעשות?
תלבש מעיל חם, עונה לו ר' חיים.
אבל הנה, יש לי מעיל מצמר כבוד הרב, אומר האיש ומושך בשרוול מעילו ומראה לר' חיים.
ר' חיים ממשש את המעיל, חושב רגע, ושואל:
איפה אתה גר?
בצפת, כבוד הרב.
בצפת קר. תבוא לבני ברק. פה חם.
רגע של מבוכה.
אבל כבוד הרב, אשתי עובדת בטבריה. אולי שנעבור לטבריה?
ור' חיים צוחק ואומר לו; טבריה זה קרוב לצפת, בטח גם שם קר. תבוא לבני ברק. פה חם.
האיש מנשק את ידו של ר' חיים, ויוצא.
אחי מסתכל על ר' חיים מוכה תדהמה, ושואל אותו: איך יש לרב כח לכל השאלות האלו?
מה אפשר לעשות? עונה לו ר' חיים במעין התנצלות, כתוב במשנה 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'...
אני באמת לא יודע מה לכתוב על ר' חיים.
מאז שאני זוכר אותו, עוד הרבה לפני שהתחילו להציק לו בשאלות על מזג האויר, כל מה שאני זוכר ממנו זה לימוד. שום דבר אחר לא.
הוא יושב בראש המדרגות של ביתו, ולומד.
הוא יושב בספסל האחורי של כולל חזו"א, ולומד.
הוא מתפלל שמונה עשרה 3-4 דקות, ולומד.
אין לי זיכרון ממנו שלא קשור ללימוד.
אכלתי אצלו פעם בליל שבת. היינו זוג צעיר והתגוררנו בבני ברק, והרבנית ע"ה היתה מזמינה אותנו מפעם לפעם לסעודה.
ר' חיים יושב בראש השולחן, לידו סטנדר.
הוא עושה קידוש, והראש בתוך הספר.
בינתיים כולם נוטלים ידיים.
כשכולם סיימו ליטול, הוא קם, נוטל ידיים, מתיישב, מברך המוציא, פורס את החלה, ושוב הראש בספר.
כעבור חמש דקות הוא שואל את הרבנית:
אפשר כבר לברך?
רגע, הרב, עוד לא אכלנו דגים.
שוין, הוא מחזיר את הראש לספר.
הרבנית מגישה את הדגים, ר' חיים אוכל את הדג, והראש בחזרה בספר.
כעבור חמש דקות: אפשר כבר לברך?
רגע, הרב, עוד לא אכלנו מרק.
שוין, הראש בחזרה בסטנדר.
וחוזר חלילה עד סוף הסעודה.
באירוסי בתו הקטנה, ישב לידו מחותנו הרב הוניגסברג.
בשלב כלשהו, ר' חיים ופנה אליו עם דאגה על פניו, ואומר לו; מה יהיה עם החובות?
הרב הוניגסברג הזדעזע כולו.
למחרת בבוקר הוא נכנס לרב שטיינמן, ואומר לו: רב'ה, מוכרחים לדאוג לר' חיים, אין לו מנוחה מהחובות!
הרב שטיינמן התפרץ בצחוק, ואמר לרב הוניגסברג: תירגע, הוא מדבר על החובות של הלימוד...
בשביל מי שלא חי את האטמוספרה הזו של תורה, כל התורה ורק התורה, ר' חיים היה אדם משעמם מאד.
הלוואי וזה היה נשאר ככה עד יומו האחרון.
אבי שיחי' סיפר לי פעם, שכשהחזו"א נפטר, סבי זצ"ל נכנס למרה שחורה ממש.
עבר שבוע, עבר חודש, ובבית אוירה של תשעה באב.
הם כבר לא יכלו לסבול את זה, ויום אחד הוא ואחיו נגשו לאבא שלהם, ואמרו לו; נכון, החזו"א נפטר והכל, אבל החיים צריכים להימשך. עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים?
סבא הסתכל עליהם במבט שכולו רחמים, החל לבכות, ואמר להם: אני עוד ראיתי איך נראה אדם גדול. מה יהיה איתכם? לאיזה עולם אתם תגדלו?
כשהייתי רואה את ר' חיים, כל הסיפורים שגדלתי עליהם מליטא, מוילנא, מהגר"א, כולם היו עומדים לנגד עיני. הוא היה הביטוי המוחשי ביותר לכל הסיפורים הללו, שהמכנה המשותף שלהם היה; תורה.
נכנסתי אליו פעם עם בחור שרצה לעזוב את הישיבה. אין לו חשק בלימוד.
ר' חיים מסתכל עליו בחיוך, ואומר לו: 70 שנה אני לומד בלי חשק... מה זה קשור? צריך ללמוד וזהו.
ר' חיים היה תמים. הוא לא הבין חכמות.
ולכן, כשאמרו לו שצריך ללמוד תורה כל הזמן, הוא הבין את זה כפשוטו... אז הוא למד תורה כל הזמן.
וכשהמשנה אומרת 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות', הוא הבין את זה כפשוטו... אז הוא קיבל כל אדם בסבר פנים יפות.
וכך בכל התורה כולה. הכל כפשוטו.
והוא הוכיח שזה אפשרי, ללמוד את כל התורה כפשוטה...
ר' חיים שאול קרליץ זצ"ל אמר פעם, שכשהחזו"א נפטר, כל אחד מתלמידיו לקח משהו מדרכו. זה לקח את דקדוק ההלכה, זה לקח את עמל העיון, זה לקח את עמל התפילה, כל אחד לקח משהו.
רק את המידות של החזו"א אף אחד לא לקח...
וזה מחזיר אותי לסיפור שאיתו פתחתי.
השגה בלימוד תורה אולי יש לי. אבל השגה בהתמדה של ר' חיים - אין לי.
השגה בלדעת קצת תורה אולי יש לי, אבל השגה בהיקף הידע המבהיל של ר' חיים ("מרא דכולא תלמודא" כתב עליו החזו"א כשהיה בן 20) - אין לי.
השגה בלשבת כמה שעות וללמוד אולי יש לי, אבל השגה במערת רשב"י שבה הוא נולד וממנה לא יצא לעולם - אין לי.
אבל אני ראיתי בן אדם!
ראיתי את הסבלנות האינסופית שלו לכל אחד.
ראיתי איך הוא היה מסוגל אינספור פעמים לקחת את הרכוש הכי יקר עלי אדמות שהיה ברשותו - הזמן - ולתת אותו לאדם ש'קר לו, כבוד הרב, מה לעשות?'.
ופה כבר אין לי תירוץ של השגה.
"כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו, ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו, אם דל ואם עשיר, וזהו מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם, שנאמר; הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". (רבנו יונה)
"וכה היה דברו אלי תמיד, כי האדם לא נברא לעצמו כלל, רק להועיל לאחריני בכל אשר תמצא ידו!" (ר' איצל'ה מוולוז'ין על אביו הגר"ח)
ודבר אחרון.
אחרי החתונה, למדתי בכולל חזו"א בחברותא עם דוד שלי.
פעם הגענו לגמרא בסנהדרין כ"ב, וכתוב שם; אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה.
ודוד שלי שקע בהרהורים, ואמר לי בזו הלשון:
את האמת אומר לך, אני לא מבין את הגמרא הזו. אבל הכרתי שני אנשים שכן הבינו אותה; הסטייפלר, ור' גדליה נדל...
ובכן, אני לא הכרתי לא את הזוגיות של הסטייפלר, ולא את הזוגיות של ר' גדליה.
אבל הכרתי קצת את הזוגיות של ר' חיים ושל דודה בת שבע.
הם הבינו את הגמרא הזו היטב...
ערב אחד ישבתי אצלו אחרי מעריב.
זה היה כבר אחרי האירוע המוחי הראשון שהוא עבר, ושמאז הוא הפסיק לנסוע לשמחות מחוץ לבני ברק, גם לא של נכדיו.
באותו ערב היתה חתונה של אחד מנכדיו בירושלים, כיון שהם רצו שהסבא הרב אלישיב יסדר קידושין.
הרבנית נכנסת לחדרו, ואומרת: הרב (כשהיו עוד אנשים בחדר היא היתה קוראת לו הרב), אני נוסעת עם שייע לחתונה לירושלים.
ר' חיים מסתכל עליה ואומר: אולי לא תסעי?
אבל הבטחתי להם, הם מחכים לי.
את בטוחה שאת חייבת לנסוע?
כן, אני בטוחה. אמרתי להם שאני אבוא.
טוב. ומתי תחזרי?
ב11 בערך.
אולי תחזרי יותר מוקדם?
נראה לפי המצב. אם יתאפשר נצא מוקדם יותר.
בסדר. פור געזונטער הייט.
הוא קם, ליווה אותה ארבע אמות, וחזר לחדר.
יצאתי אחרי הרבנית, ושאלתי אותה: למה הוא לא רוצה שתסעי?
היא צחקה את הצחוק המתוק והבלתי נשכח שלה, ואמרה לי: הוא אומר שכשאני לא בבית הוא לומד פחות טוב...
אני נזכר בסיפור הזה, ובוכה ובוכה ובוכה.
אין לי מספיק מילים לתאר כמה אהבה וכמה קרבה מונח במשפט הזה שלה.
איזו ברית עמוקה הצליחו ר' חיים והרבנית לכרות ביניהם, כשהיא מסתובבת בעולם בידיעה ש'כשהיא לא בבית ר' חיים לומד פחות טוב'...
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.
מהו "איש האלהים"? א"ר אבין: מחציו ולמטה "איש", מחציו ולמעלה "האלהים".
לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ

[באמונתו]

בנוגע ל"בטלנות לא יאומן כי יסופר" של הגר"ח שהביא הרב השוחט,
נפשי בשאלתי ואני מנסה להבין, בכנות וברצינות:
האם להלכה למעשה בכל תחום לא צריך להתמצא היטב בריאליה של התחום?
והנהגת הציבור האם לא דורשת לידע מה נעשה בעולם הנוגע לציבור?
כללו של דבר: הלוא גם בנוגע להלכה וגם בנוגע להנהגה לפני ההכרעה כיצד לנהוג צריך לידע היטב את הנתונים במציאות.
האם אפשרי לפסוק הלכה ברוח הקודש שלא כדרכה של תורה? [ברמב"ם בהקדמת פיה"מ כתוב שלא].
לגבי הנהגה אולי תלוי יותר ברוח הקודש מאשר בהגיונות בני אדם גם אם הם דעת תורה.
או שהסייעתא דשמיא שלו היתה שבכל מה שנגע להלכה ולהנהגה הוא ידע והבין מצוין, ורק השאר לא נכנס במוחו כלל?

אנשים מבינים שהכירו את רב חיים מקרוב, טענו בוודאות שהוא "עושה את עצמו", ראה המצורף מחמיו מרן הרב אלישיב.

כיו"ב ממש, במעשה הידוע על אזכור של גולדה מ. בתור ראש ממשלה, שנים אחר זמנה, נדמה שהרב חיים רגיל היה להפטיר כך.
קראתי שפעם אחת, אחרי ששוב ר"ח האשים אותה, הגיב אביו מרן הסטייפלר זצ"ל לאנשים בחיוך (בנוכחותו): הוא יודע, הוא עושה את עצמו.

[עקביה]

האם להלכה למעשה בכל תחום לא צריך להתמצא היטב בריאליה של התחום?

ע"ע 'אינם יודעים מעולם מה שאומרים' http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 59a083fbbd

[לייבעדיג יענקל]

בשנת תשנ"ח שמעתי את הרב שלמה נפתלי פרידמן (כיום משגיח בישיבה גדולה דחסידי בעלזא בירושלים) מספר בהתרגשות, והיה זה כמעט כמין ימא לטיגנא, שהוא היה אצל הגרח"ק יחד עם אביו וקנו ממנו כמה כרכים של הספר אורחות יושר. היה צריך לתת להם עודף 10 ש"ח. הגרח"ק נתן 2 מטבעות של חמשה שקלים והתכוון להוסיף עוד. הם אומרים שזה כבר מספיק, ור' חיים טוען 'אובער ס'איז נאר צווי' (- אבל, זה רק שתיים) ... הראו לו שאלו מטבעות של חמשה ש"ח, ור' חיים נאנח 'איי, די מדינה טוישט יעדן טאג די געלט' (- המדינה מחליפה כל יום את המטבעות) ...
(למי שאינו זוכר, המטבע של 5 ש"ח נכנס לשוק בשנת תש"נ)
"אמאי קרי ליה בנן של קדושים, דלא אסתכל בצורתא דזוזא"

[נחומצ'ה]

כמה סיפורים ששמעתי מכלי ראשון.
סיפרה הרבנית: תקופה קצרה אחר הנישואים התגוררנו בירושלים והלכנו ביחד לחתונה של חברה ור' חיים ישב בצד ונרדם, והיו לי מכך בושות, ונכנסתי לאבי הגרי"ש ובכיתי לו על כך ואמר לי עוד יהיה לך כבוד גדול ממנו."

סיפר לי נכדו של הגר"ר פיין שכאשר נפטר סבו ר' אליעזר אלפא הגיעה לנחם הרבנית קנייבסקי ואמרה שחייבת לו את החיים, כי בתור חתן וכלה טיילו ברחוב והגר"ח היה ביישן גדול ולא היה לו מה לדבר איתה, והחליטה שזה לא בשבילה, הלך שם ברחוב ב"ד ר"א אלפא ונתקל בהם, ובחכמתו ראה את המצב, ונגש אליה ואמר לה את לא יודעת מי זה החתן שלך , איזה זכות יש לך וכיוצ"ב, ובזכות זה נשארה איתו

אם כבר הזכירו את הגר"ר פיין זצ"ל. יצויין שגם אצלו, החזון איש זי"ע סייע לו בעצה חכמה, בעת היותם חתן וכלה. [אפשר שגם היה השדכן.]

[נוטר הכרמים]

למרות שהיו לי כמה חויות אישיות מיוחדות עם רבינו זצוק"ל, איני סבור שיש בהם תועלת או מסר למוסרם לציבור.

אני רוצה להתעכב על נקודה מסוימת בנוגע ללקחים החינוכיים לנו ולבנינו.

מספרים גדולות ונצורות על ה'לא ידע בצורתא דזוזא',
כיצד היה מופשט ומנותק לגמרי מכל מה שלא שייך לתורה,
ולא זו בלבד, אלא את כל העולם שראה, ראה דרך המשקפיים והאספקלריה של תורה,
תורה בכל היקפה העצום, כמובן.

הנקודה הזאת בה רבינו זצוק"ל היה אחד ויחיד בכמה דורות, איננה בת חיקוי או למידה.
גם רוב הגדולים מדורות קודמים, ואשר הכרנו בדורינו, לא היו בכיוון הזה,
ויש מהם שאדרבה שיבחום על ההתמצאות היתירה דוגמת הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל.

המסר החינוכי לכל אחד מאיתנו הינו דווקא ההתמדה, השקידה, הדביקות במטרה,
בכל המצבים והזמנים,
וזה דבר תועלתי לכל אחד מאיתנו בכל גיל ומצב שהוא,
ובודאי שבזה היה רבינו זצוק"ל חד בדרא ממש!!

העקביות והדביקות במטרה לא בולטים רק בנוגע לשקידה הבלתי נתפסת,
אלא גם בחוסר פספוס הבלתי ניתן להשגה בנוגע לכל דין, מנהג או דקדוק.
כל תנועה - הלכה.

אלו דברים שאפשר לחקות אותם ברמות שונות, וגם לקבל השראה כשקשה,
אם כי אצל הגר"ח מעולם לא סיפרו על איזה קושי...

אני מכיר הרבה ש'תפסו את עצמם' והתקדמו בשקידתם לאחר פטירת גדולים,
כמו הרב אלישיב וכד',
והם עולים ומתעלים עד היום!! כל חד לפום דרגה דיליה.

[נוטר הכרמים]

חשוב לי לסייג שאינני בא לשלול את הסיפורים על ה'מושגים' העילאיים,
זה חשוב במידה הראויה, אבל ההתמקדות בכגון דא, לא רק שאינה תורמת ל'למעשה', אלא ח"ו להיפך.

הסדר יום המדוקדק, ניצול הזמן המקסימלי, התכליתיות,
מעניקים חיזוק ומוסר לכל אחד, גם אם אינו מתכוין מחר להשכים לנץ,
ולסיים בערב פסח את שני התלמודים.

[גיזונטע קאפ]

אם כי אצל הגר"ח מעולם לא סיפרו על איזה קושי...

תראה את ספר החובות של הוניגסברג ותראה שממש היה קשה לו

[נוטר הכרמים]

עוד נקודה מאוד מיוחדת שכבר כתבו עליה ג"כ, ואולי היא כרוכה במידת מה בנקודה הקודמת.
התרומה הגדולה של רבינו זצוק"ל לעולם הלומדים בספריו האדירים והכבירים היא דווקא בשל היכולת שלו מגיל צעיר
לסגל לעצמו את סדרי הלימוד המתאימים לו לפי אופיו ודרכו, גם כשזה לא היה מוערך או מקובל, ואולי להיפך,
וזה גם לימוד עצום לנו האברכים הלומדים במסגרות שונות,
(לבחורים כיום, זה מסוכן ומורכב מאוד),
לדעת את השביל הנכון, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות,
לחפש וגם למצוא בס"ד את התפקיד המיוחד שלנו.

[מהר שלל חש בז]

יש דברים שאפשר ממש לחקות, ובהצלחה רבה
http://news-beitalef.com/?page_id=4658& ... 7%B4%D7%9C

[ש. ספראי]

https://www.kolhalashon.com/ToraBank/To ... Type=Audio

[השעיר החיי]

דברים שכתב נכדו של ר' שמער'ל גריינימן - אחיין של ר' חיים.



פעם הייתי עם אחי - שניבדל לחיים ארוכים - אצל ר' חיים בשעת קבלת קהל.
המתנו מאחוריו לרגע שיתפנה ויוכל לדבר איתנו.
אל החדר נכנס יהודי בעל תשובה ברסלבר, גבוה וגברתן.
הוא מתכופף, מנשק את ידו של ר' חיים, ואומר:
כבוד הרב, יש לי בעיה. אני כל הזמן קר לי כבוד הרב. מה לעשות?
תלבש מעיל חם, עונה לו ר' חיים.
אבל הנה, יש לי מעיל מצמר כבוד הרב, אומר האיש ומושך בשרוול מעילו ומראה לר' חיים.
ר' חיים ממשש את המעיל, חושב רגע, ושואל:
איפה אתה גר?
בצפת, כבוד הרב.
בצפת קר. תבוא לבני ברק. פה חם.
רגע של מבוכה.
אבל כבוד הרב, אשתי עובדת בטבריה. אולי שנעבור לטבריה?
ור' חיים צוחק ואומר לו; טבריה זה קרוב לצפת, בטח גם שם קר. תבוא לבני ברק. פה חם.
האיש מנשק את ידו של ר' חיים, ויוצא.
אחי מסתכל על ר' חיים מוכה תדהמה, ושואל אותו: איך יש לרב כח לכל השאלות האלו?
מה אפשר לעשות? עונה לו ר' חיים במעין התנצלות, כתוב במשנה 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'...
אני באמת לא יודע מה לכתוב על ר' חיים.
מאז שאני זוכר אותו, עוד הרבה לפני שהתחילו להציק לו בשאלות על מזג האויר, כל מה שאני זוכר ממנו זה לימוד. שום דבר אחר לא.
הוא יושב בראש המדרגות של ביתו, ולומד.
הוא יושב בספסל האחורי של כולל חזו"א, ולומד.
הוא מתפלל שמונה עשרה 3-4 דקות, ולומד.
אין לי זיכרון ממנו שלא קשור ללימוד.
אכלתי אצלו פעם בליל שבת. היינו זוג צעיר והתגוררנו בבני ברק, והרבנית ע"ה היתה מזמינה אותנו מפעם לפעם לסעודה.
ר' חיים יושב בראש השולחן, לידו סטנדר.
הוא עושה קידוש, והראש בתוך הספר.
בינתיים כולם נוטלים ידיים.
כשכולם סיימו ליטול, הוא קם, נוטל ידיים, מתיישב, מברך המוציא, פורס את החלה, ושוב הראש בספר.
כעבור חמש דקות הוא שואל את הרבנית:
אפשר כבר לברך?
רגע, הרב, עוד לא אכלנו דגים.
שוין, הוא מחזיר את הראש לספר.
הרבנית מגישה את הדגים, ר' חיים אוכל את הדג, והראש בחזרה בספר.
כעבור חמש דקות: אפשר כבר לברך?
רגע, הרב, עוד לא אכלנו מרק.
שוין, הראש בחזרה בסטנדר.
וחוזר חלילה עד סוף הסעודה.
באירוסי בתו הקטנה, ישב לידו מחותנו הרב הוניגסברג.
בשלב כלשהו, ר' חיים ופנה אליו עם דאגה על פניו, ואומר לו; מה יהיה עם החובות?
הרב הוניגסברג הזדעזע כולו.
למחרת בבוקר הוא נכנס לרב שטיינמן, ואומר לו: רב'ה, מוכרחים לדאוג לר' חיים, אין לו מנוחה מהחובות!
הרב שטיינמן התפרץ בצחוק, ואמר לרב הוניגסברג: תירגע, הוא מדבר על החובות של הלימוד...
בשביל מי שלא חי את האטמוספרה הזו של תורה, כל התורה ורק התורה, ר' חיים היה אדם משעמם מאד.
הלוואי וזה היה נשאר ככה עד יומו האחרון.
אבי שיחי' סיפר לי פעם, שכשהחזו"א נפטר, סבי זצ"ל נכנס למרה שחורה ממש.
עבר שבוע, עבר חודש, ובבית אוירה של תשעה באב.
הם כבר לא יכלו לסבול את זה, ויום אחד הוא ואחיו נגשו לאבא שלהם, ואמרו לו; נכון, החזו"א נפטר והכל, אבל החיים צריכים להימשך. עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים?
סבא הסתכל עליהם במבט שכולו רחמים, החל לבכות, ואמר להם: אני עוד ראיתי איך נראה אדם גדול. מה יהיה איתכם? לאיזה עולם אתם תגדלו?
כשהייתי רואה את ר' חיים, כל הסיפורים שגדלתי עליהם מליטא, מוילנא, מהגר"א, כולם היו עומדים לנגד עיני. הוא היה הביטוי המוחשי ביותר לכל הסיפורים הללו, שהמכנה המשותף שלהם היה; תורה.
נכנסתי אליו פעם עם בחור שרצה לעזוב את הישיבה. אין לו חשק בלימוד.
ר' חיים מסתכל עליו בחיוך, ואומר לו: 70 שנה אני לומד בלי חשק... מה זה קשור? צריך ללמוד וזהו.
ר' חיים היה תמים. הוא לא הבין חכמות.
ולכן, כשאמרו לו שצריך ללמוד תורה כל הזמן, הוא הבין את זה כפשוטו... אז הוא למד תורה כל הזמן.
וכשהמשנה אומרת 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות', הוא הבין את זה כפשוטו... אז הוא קיבל כל אדם בסבר פנים יפות.
וכך בכל התורה כולה. הכל כפשוטו.
והוא הוכיח שזה אפשרי, ללמוד את כל התורה כפשוטה...
ר' חיים שאול קרליץ זצ"ל אמר פעם, שכשהחזו"א נפטר, כל אחד מתלמידיו לקח משהו מדרכו. זה לקח את דקדוק ההלכה, זה לקח את עמל העיון, זה לקח את עמל התפילה, כל אחד לקח משהו.
רק את המידות של החזו"א אף אחד לא לקח...
וזה מחזיר אותי לסיפור שאיתו פתחתי.
השגה בלימוד תורה אולי יש לי. אבל השגה בהתמדה של ר' חיים - אין לי.
השגה בלדעת קצת תורה אולי יש לי, אבל השגה בהיקף הידע המבהיל של ר' חיים ("מרא דכולא תלמודא" כתב עליו החזו"א כשהיה בן 20) - אין לי.
השגה בלשבת כמה שעות וללמוד אולי יש לי, אבל השגה במערת רשב"י שבה הוא נולד וממנה לא יצא לעולם - אין לי.
אבל אני ראיתי בן אדם!
ראיתי את הסבלנות האינסופית שלו לכל אחד.
ראיתי איך הוא היה מסוגל אינספור פעמים לקחת את הרכוש הכי יקר עלי אדמות שהיה ברשותו - הזמן - ולתת אותו לאדם ש'קר לו, כבוד הרב, מה לעשות?'.
ופה כבר אין לי תירוץ של השגה.
"כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו, ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו, אם דל ואם עשיר, וזהו מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם, שנאמר; הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". (רבנו יונה)
"וכה היה דברו אלי תמיד, כי האדם לא נברא לעצמו כלל, רק להועיל לאחריני בכל אשר תמצא ידו!" (ר' איצל'ה מוולוז'ין על אביו הגר"ח)
ודבר אחרון.
אחרי החתונה, למדתי בכולל חזו"א בחברותא עם דוד שלי.
פעם הגענו לגמרא בסנהדרין כ"ב, וכתוב שם; אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה.
ודוד שלי שקע בהרהורים, ואמר לי בזו הלשון:
את האמת אומר לך, אני לא מבין את הגמרא הזו. אבל הכרתי שני אנשים שכן הבינו אותה; הסטייפלר, ור' גדליה נדל...
ובכן, אני לא הכרתי לא את הזוגיות של הסטייפלר, ולא את הזוגיות של ר' גדליה.
אבל הכרתי קצת את הזוגיות של ר' חיים ושל דודה בת שבע.
הם הבינו את הגמרא הזו היטב...
ערב אחד ישבתי אצלו אחרי מעריב.
זה היה כבר אחרי האירוע המוחי הראשון שהוא עבר, ושמאז הוא הפסיק לנסוע לשמחות מחוץ לבני ברק, גם לא של נכדיו.
באותו ערב היתה חתונה של אחד מנכדיו בירושלים, כיון שהם רצו שהסבא הרב אלישיב יסדר קידושין.
הרבנית נכנסת לחדרו, ואומרת: הרב (כשהיו עוד אנשים בחדר היא היתה קוראת לו הרב), אני נוסעת עם שייע לחתונה לירושלים.
ר' חיים מסתכל עליה ואומר: אולי לא תסעי?
אבל הבטחתי להם, הם מחכים לי.
את בטוחה שאת חייבת לנסוע?
כן, אני בטוחה. אמרתי להם שאני אבוא.
טוב. ומתי תחזרי?
ב11 בערך.
אולי תחזרי יותר מוקדם?
נראה לפי המצב. אם יתאפשר נצא מוקדם יותר.
בסדר. פור געזונטער הייט.
הוא קם, ליווה אותה ארבע אמות, וחזר לחדר.
יצאתי אחרי הרבנית, ושאלתי אותה: למה הוא לא רוצה שתסעי?
היא צחקה את הצחוק המתוק והבלתי נשכח שלה, ואמרה לי: הוא אומר שכשאני לא בבית הוא לומד פחות טוב...
אני נזכר בסיפור הזה, ובוכה ובוכה ובוכה.
אין לי מספיק מילים לתאר כמה אהבה וכמה קרבה מונח במשפט הזה שלה.
איזו ברית עמוקה הצליחו ר' חיים והרבנית לכרות ביניהם, כשהיא מסתובבת בעולם בידיעה ש'כשהיא לא בבית ר' חיים לומד פחות טוב'...
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.
מהו "איש האלהים"? א"ר אבין: מחציו ולמטה "איש", מחציו ולמעלה "האלהים".
לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ

תגידו לי רבותי - למה אי אפשר לכתוב ככה בעיתון? למה אי אפשר להספיד ככה? למה צריך ברבים את כל הגרוטסקיות והגזמות ועיסוק אובססיבי בתוארים מטורפים, הצורך בצעקות ושאגות?

[נוטר הכרמים]

אכן, צודק השעיר החיי.

על רבינו זצוק"ל כבר יצאו בחייו מדפים שלמים של סיפורים והנהגות ותמונות מכל הסוגים והמינים.
לא יפה עשו מי שעשו שבגליון אבל מיוחד העניקו את כל הבמה (כמעט) לעסקנים ופוליטיקאים,
שרובם אפילו לא נמנו על מקורביו ובאי ביתו, בלי שום ניחוח תורני וחינוכי.
למה?
מילא, מודעות פרסום רדודות וצעקניות מכל המשק, זה בשביל הכסף,
אבל האם ה'כתובות' הראשונות אחר מיטת רבינו הם חברי מועצות הערים?

(ואני לא מחפש ביקורת, יש הרבה, על אופן ניהול ההלויה,
ע"ז יש כל מיני הסברים שמן הסתם חלקם נכונים, ולימוד זכות,
כאן זה לא ביקורת, אלא באמת נקודה בסיסית מאוד, ועם אפשרות לנסות לתקן).

[.השוחט]

המשך מעמוד קודם (שם נוספו עוד כמה אותיות וכאן ההמשך.


טו. עדיין בשנים ההם, תש"מ עד מ"ג בערך, פורסמה איזו מודעה מטעם שו"ת בר אילן שיעשו הדגמה באיזה מקום בבני ברק ליד דובק, ויראו איך אפשר למצוא דברים במאגרים בעזרת תוכנות חיפוש. זה היה ממש חדש. כל הנושא הזה היה בחיתוליו ממש.
סקרן הייתי ובאתי לראות. כמעט אף אחד לא היה שם. ראיתי את ר' חיים (שהיה אז מוכר רק לבני ברקים ותיקים) יושב עם מחברת שהכין לעצמו עם דברים שרוצה לבדוק. אני זוכר בין השאר שהוא ביקש למצוא בכל המאגרים ביטויים שקשורים למנחה כגון את הביטוי "סמוך למנחה", הוא אמר לי שזה בקשר לאיזה רעיון שהיה לו מתי הכוונה למנחה גדולה ומתי למנחה קטנה, והוא רוצה לבדוק אם יש לזה סתירה מאיזה מקום.

טז. בא' מרבעוני "צפונות" פרסם הרב יואל קטן כת"י חדש של אורחות חיים להרא"ש, עם הוספות שאין אצלינו ובסדר אחר מעניין מאד. [אינו תחת ידי כעת אבל להערכתי זה בשלהי שנות המ']. בכל אופן הוא ניסה לכתוב מקורות. אני טענתי לו שיש כבר קונטרס כזה של ר' חיים, וחבל לחפש אחרי המלך את אשר כבר עשה. כדאי להתמקד רק בקטעים החדשים שאינם בא"ח הישן. ואני כתבתי מקורות לחלק החדש. וזה אכן נדפס שם.
אך תוך כדי עיסוקי עלה לי איזה רעיון דלא כרבינו. וחשבתי שזה חוסר דרך ארץ לחלוק עליו. הלכתי אליו לשאול אם להדפיס. הוא קרא מה שכתבתי, זה היה בענין מחצית השקל, ואמר שזה נראה טוב ובוודאי שאדפיס, וכך דרכה של תורה. אך שהוא לא יכול כעת לענות לי מדוע הוא סבר אחרת לפי שאינו מונח בנושא. ואכן כתבתי שם שאני מתנצל שאני כותב אחרת מדבריו ומציין שזה היה למראה עיניו.

יז. בשנת תשמ"ו הוציא לאור ידיד נעוריי (אבלחט"א) הרב יששכר דב רובין זצ"ל את ספרו הראשון "אורות הגר"א". לקט מספרי הגר"א ותלמידיו בעניינים שונים.
סייעתי בידו מעט למצוא מקורות. זו היתה מלאכה קשה שבמקדש. בלי מאגרים, והציטוטים לא מדוייקים. אחרי שעבדנו קשה ונעזרנו בכל מי שיכולנו נותרנו עם רשימה של י"א קטעים שלא ידענו להם מקור.
באנו אצלו. רבינו נטל את הרשימה לידיו, ואנו מולו מוכנים לרשום. קורא קטע ואומר לנו מיד את המקור בלי לזוז מהכסא. וכך קטע אחרי קטע. קטע אחד הוא אמר זה בתנחומא ותוך כדי דיבור שלף מהארון ואמר בדיוק היכן. [על כל השאר לא פתח ספר ואמר מהזיכרון את המקור בדיוק נמרץ]. על קטע אחד הוא דילג. כשסיים חזר לאותו קטע והרהר מעט, ואמר לנו בדברי חז"ל שבידינו אין את הקטע הזה לא בלשונו ולא בתוכנו.
אבל תדעו לכם שזה לא פלא מכיון שלהגר"א היו מדרשים בכתב יד שלא נדפסו ואבדו, וזה ידוע בוודאות מתוך ספרו של בנו רב פעלים.
דומני שאין צורך להסביר לקהל המבינים בעם מה המשמעות של אמירה כזו ש"אין בידינו".

יח. כמה שנים מאוחר יותר. ישיבתנו נקלעה לקשיים כלכליים. נכנס אצלו גיסי הגדול הגרחי"ש שליט"א ואני נלויתי עמו, ושאל אם עליו לנסוע לחו"ל. ענה לו רבינו אתה לנסוע? אתה צריך לשבת וללמד תלמידים. תנסה למצוא משולח ואתה יכול להבטיח לו אחוזים גבוהים. עד חצי ממה שאוסף. [א"צ לומר שאין ללמוד מזה הוראה, אלא א"כ זה יאושר על ידי בניו ותלמידיו].
היתה תקופה שהיו קשיים ברישום, וגיסי שקל ברצינות לסגור את הישיבה. הוא נכנס לכמה גדולים וביניהם רבינו, וכולם נתנבאו כמעט בסגנון אחד. ישיבה לא סוגרים. ואכמ"ל.

יט. זכות אישית שהיתה לי. נערך פעם בישיבה סיום הש"ס לע"נ רבנית של א' מרבני הישיבה. לכבוד המאורע הוציאו לאור ספר עם שיעורים וחבורות, ואני הכנסתי שם כמה מאמרי מוסר שמסרתי בישיבה בסעודה שלישית.
רבינו הגיע לישיבה וישב ומסרו לו את הספר. מיד הוא פתח ודפדף וכשהגיע לשיחות הוא קרא מאמר אחד מהחל ועד כלה, בלי להקשיב מה נעשה בשטח. אז הוא הביט בשעונו והחליט שהוא נשאר עוד כמה רגעים, הוא דילג כמה דפים וקרא עוד מאמר שלי, וכשסיים קם ללכת לדרכו.

כ. בשנים ההם נכנס בי חשק ללמוד ירושלמי זרעים. עשיתי לעצמי חשבון שירושלמי מועד נשים נזיקין אפשר להחשיבו כלול בבבלי, לפי שהוא בתראה והביא מה שחשב לנכון לכלול. ומדרשי האגדה יש מקום לומר שמה שחשבו חז"ל להכרח הכניסו בש"ס. אבל כל התורה הנמצאת בירושלמי מפאה עד ביכורים איננה במקום אחר וזה חלק מוכרח בידיעת התורה. איני בטוח שזה מוסכם, אבל אמרתי את זה לרבינו בהזדמנות והיה נראה לי שמסכים לזה.
ניסיתי כמה פעמים והתייאשתי. כשיצא הכרך הראשון של הירושלמי של רבינו, ניסיתי שוב וראיתי שזה הולך בקלי קלות. כל שנה למדתי מסכת אחת ובמשך י"א שנים סיימתי סדר זרעים עם פירושו של רבינו.
תוך כדי הלימוד נזדמנו לי הגהות, בערך 80 למסכת, ורשמתים ושלחתי לו. שלחתי על מסכת אחת ולא קיבלתי שום תגובה. כעבור שנה שלחתי על עוד אחת ועדיין אין קול ואין קשב. הפסקתי לשלוח. כעבור כמה שנים יצרו איתי קשר מבית רבינו ואמרו לי שעומדים להוציא לאור מהדורה מחודשת, והרב נתן את הירושלמי שלו עם הגהות, וצירף את המכתבים שלי שהיו שמורים אצלו ואמר לתקן הכל. אז הם שואלים אם יש לי עוד. אמרתי שיש לי עוד אבל מכיון שראיתי שרבינו לא מתייחס חשבתי שזה לא מעניין אותו.
יום למחרת שאמרתי את זה קיבלתי גלויה מרבינו, איני זוכר הלשון אבל התוכן היה שהוא מודה על ההערות, ורק היות שחתנו הגנ"י הוא הכותב והמדפיס לכן הוא ראה עצמו רק כשליח לשמור ולהעביר לו. כמובן שלחתי מיד כל מה שהיה לי באותה שעה על עוד כמה מסכתות.

כא. מאז, יצא פעמים רבות שנכנסתי אל הקדש פנימה, בדרך כלל בסיוע ידי"נ הגר"ג. ר"ג היה מנסה להציג אותי, זה הרב ש', בן של זה, חתן של זה, ר"מ בישיבה פלונית, גיס של פלוני, (כל המראי מקומות הללו היו אמורים להיות לו מוכרים ביותר), והרב פניו קפואות. אין לו מושג על מי מדובר. עד שהיה ר"ג אומר הוא כתב לסבא את ההערות על הירושלמי, באותו רגע נהרו פניו כמכר ותיק וקרוב.
כלומר כל אופן ההיכרות שלו עם אנשים, גם היא אך ורק דרך תורתו. זה שפלוני הוא בעל כל מיני תוארים, לא מהווה הגדרה בעולמו של רבינו. אם פלוני הוא בעל קושיא פלונית או תירוץ פלוני וכדומה, מיד ידוע במי המדובר.
קרה לי שבאתי פעם עם הנהלת מוסד מסויים שביקשו למנותני שם לאיזה תפקיד וביקשו ברכתו. היה אפילו צלם וכו'. הרב קפוא. ממש לא מוכן להגיב. התכופפתי ואמרתי ר' גדליה לא כאן אז אציג את עצמי, אני זה שכתב את ההגהות וכו', מיד נתמלאו פניו אורה, הושיט ידו ובירך בהצלחה ושיבח וכו'.

כב. בשעה שהכינו לדפוס את ה"דרך שיחה", אמר רבינו למטפלים שצריכים למצוא מישהו שיבקר. יש דברים רגישים וצריך שיקול הדעת מה להשמיט. הציעו בפניו כמה שמות ואמר שאינו מכיר. ברגע שהרב צבי יברוב הציע את שמי בצירוף ה"ייחוס" הנ"ל, מיד הסכים רבינו. ואכן זכיתי לסייע סיוע מועט.

כג. גם בהסידור "תפלה למשה", נתבקשתי על ידי הגר"צ יברוב לסייע מעט בהגהה וכדומה. רבינו דחק בו למהר להדפיס. הרב יברוב היה טוען בפניו שהוא עובד ממש כל הזמן וזה לוקח זמן. יום אחד הוא ביקשני לבוא עמו להעיד שעובדים.
כשנכנסתי, רבינו בענוותו המתוקה והבלתי מתחכמת אמר לי "יש דברים טובים בספר?" והמשיך זה הרי לא כתבתי מסודר בעיון, רק כל פעם שאלו איזו שאלה ועניתי מה שנפל לי באותו רגע, ועכשיו כינסו הכל לפונדק אחד, אני מקוה שזה טוב.
באותה הזדמנות אמרתי לפניו איזה פירוש בברכת החודש, שחיים ארוכים זה מלשון ארוכה ומרפא ולא מלשון אריכות ימים, וזה מיישב כמה תמיהות שאין כאן מקומם, (כגון מדוע אין רפואה בקטע הראשון, ומה שייך לבקש אריכות ימים בחודש הבא). הוא אמר שזה לא מוכרח ובוודאי יש מהקדמונים שפירשו מלשון אריכות ימים, אבל הוסיף שם בכתב ידו ויש מפרשים וכו'.
ואז הוא אמר לעורך, אם הוא עוזר לך, אל תשכח להזכיר את שמו בהקדמה.

כד. בשנת תשע"ו נכנסתי עם בני בר המצוה, וקיבלנו ספר עם הקדשה חמה, כנראה בגלל הכרת הטוב הנ"ל. וזו לשונה בכתב ידו הקדושה ממש.
בס"ד חשון תשע"ו מתנת בר מצוה להבה"ח אברהם דב בהגאון ר' י"ש שליט"א יה"ר שתעלה ותגדל בתורה ויראת שמים טהורה חיים קנייבסקי.

כה. היה לנו בחור בישיבה שהוריו היו מבוגרים מאד ולא מכירים בכלל את הקודים של בני ברק, בלשון המעטה. גיסי שליט"א היה לו כאב. זקנו של הבחור הנ"ל החל לצמוח בגיל צעיר יחסית. הוא שאל את גיסי אם להתגלח, וגיסי לקחו לרבינו. רבינו הורה לו לא לנגוע בזקן.
חלפו כמה שנים, היה קשה בשידוכים. אחיו היותר גדול טען בפני הבחור שמספיק מסובך אצלם גם בלי הזקן הגדול הזה וכו'. הבחור חזר לרבינו, רבינו אמר מי אמר שהזקן יפריע לשידוך, אולי זה דוקא יעזור, אל תיגע.
כעבור כמה זמן הציעו אותו לבית של יהודי ת"ח מיוחד מאד. הלה לא ידע בנפשו להכריע על טיבו ועניינו של הבחור. כששמע שיש לו זקן מגודל שאינו נוגע בו, הכריע שאם כך אין לו מה לחשוש. ודוק.

כו. הוראה פרטית [כלומר אין למדין ממקרה למקרה אחר]. כשסיימתי ירושלמי זרעים, שאלתי לרבינו אם לחזור עוד הפעם ירושלמי זרעים, שכך חשקה נפשי, או להמשיך. ואמר מיד, תתקדם ותתחיל ירושלמי שבת.
אגב. היה פעם בעת צרה וצוקה שביקשתי מרבינו איזו סגולה ללמוד משהו מסויים, כפי שהיה מורה לפעמים. הוא הביט בי ואמר "ללמוד – זו סגולה טובה מאד". אני פירשתי לעצמי שכנראה הוראה ללמוד משהו מסויים זה מיועד רק למי שכבר לומד בהתמדה.
ובכל זאת, פעם אחרת, בעת איזה קושי שהיה אצלינו בענייני חינוך, אמר לי ללמוד בבא בתרא.

כז. מעשה פלא. (איני יודע אם יש לו משמעות). הציעו לבתי שידוך עם בן של אדם גדול. אמו של הבחור היה שמה שווה ממש. סוכם שאם זה יתקדם נחליף שם. אכן השידוך נגמר בס"ד והכנו רשימה של 3 שמות לשאול את רבינו מה מציע. השמות הראשונים היו ממש השמות שהוא נוהג בעצמו להציע.
הכלה סיפרה בטלפון לחתן על 3 השמות והסכים ודיבר עם אביו על כך בלילה שקדם לשאלה. בסיום השיחה משום מה האבא אמר לו שם פלוני זה גם טוב. ממש באותו זמן נכנס בבתי מעצמה, בלי שידעה מכלום, רצון להוסיף את השם הזה לרשימה.
הוספנו ושאלנו בבוקר על ידי הר"ג שליט"א. אמרנו שמצידנו הקודם ברשימה רצוי יותר. לא היה שום סיבה בעולם שרבינו לא יבחר א' מהראשונים, לכן גם בתי הוסיפה עוד שם בלא לדבר עם החתן. לאחר כמה זמן הרר"ג חוזר שרבינו הביט ברשימה וכהרף עין נשלחה ידו לשם האחרון ואמר אותו.

כח. אחרון חביב. הקשר האחרון שלי עם רבינו. לפני כמה חדשים אחיין שלי רצה לכבדני בסנדקאות. סירבתי בטענה שטובת הילד מחייבת סנדק צדיק ואני איני מתאים כלל. ניחא אצל נכדים, אבל לא אצל יותר רחוקים. האחיין מאד ביקש, והיה בזה גם שאלה של כיבוד אם.
שלחתי לשאול על ידי הרר"ג איך לנהוג באדם שבגלל שהוא מגיד שיעור יש חושבים אותו בטעות לראוי להיות סנדק והוא יודע בנפשו שאינו ראוי, האם ראוי שיסרב בכל תוקף.
רבינו ענה מעשה היה שאדם א' שאל שמציעים לו עבור בנו בת כהן והוא חושש מקפידא של אהרן כידוע מסו"פ אלו עוברין. וענה החזו"א שמי שחושש הוא זה שראוי, ויש לומר שגם כאן זה כך ושלא אסרב.
כעת אסיים. כבר צפו עוד דברים, ובלי נדר אסדרם מעט ובהזדמנות אוסיפם.

[אוהב תוכחה]

כמה סיפורים ששמעתי מכלי ראשון.
סיפר הגר"ח לר"י דבורץ מפ"ת, שפ"א נכנס ללמד תינוקות(לא ידוע באיזו סיטואציה) והתלמידים ביקשו לצאת לשירותים בזאח"ז, וכמובן לא חזרו עד סוף השיעור,ואמר הגר"ח שבזה ידע שאינו יכול להיות "מלמד"

מתוך מנחת תודה

מנחת תודה.png (104.63 KiB) נצפה 7174 פעמים

[נוטר הכרמים]

הרב השוחט,
תשואות חן.

אנא אל תמנע טוב.

[בברכה המשולשת]

הגאון הצדיק הרב השוחט שליט"א,
תודה רבה מקרב לב על כל מה שכבר כתב הדר"ג שליט"א
בבקשה אנא ימשיך הדר"ג שליט"א לזכות אותנו בעוד

[השעיר החיי]

להוסיף עוד גישמאק לאחד הסיפורים הנאים של הרב השוחט

יא. דוגמה לפענוח צפונות בעזרת הידיעות בכל פינה, בבחינת מי ימלל גבורות השם, מי שיכול להשמיע כל תהלתו. שמעתי מהגרע"ט שליט"א שנסתפק לו בסוף פרשת במדבר (ד,טז) "ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור, וקטורת הסמים, ומנחת התמיד, ושמן המשחה", ועלה ונסתפק מהו מנחת התמיד, האם הכוונה למנחת חביתין של הכהן גדול, או למנחת נסכים הבאה עם התמיד. יצויין שהגרע"ט יודע בעצמו הרבה, וגם יודע לחפש. חיפש ולא מצא לזה שום מקור. למרות שמדובר ממש על פשט פשוט בפסוק בתורה. ניגש להגר"ח בכולל ושאלו, הגר"ח הרהר שניה אחת ואמר לו תסתכל ברש"י שבת צב עמ' א'.

הכוונה לדברי רש״י:
מתני' שכן משא בני קהת - בכתף ישאו (במדבר ז) וימין ושמאל וחיק אורח ארעא ובשם רבינו יצחק בר יהודה מצאתי שאמר בשם רב האי שמפורש בהש"ס ירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה [שמן] אחד בימין [ושמן] אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף:

והיופי הוא שבירושלמי שלנו לא מופיע החביתין ולכן ר חיים הפנה לרש״י ולא לירושלמי..

[ש. ספראי]

דברים שכתב נכדו של ר' שמער'ל גריינימן - אחיין של ר' חיים.

ערב אחד ישבתי אצלו אחרי מעריב.
זה היה כבר אחרי האירוע המוחי הראשון שהוא עבר, ושמאז הוא הפסיק לנסוע לשמחות מחוץ לבני ברק, גם לא של נכדיו.
באותו ערב היתה חתונה של אחד מנכדיו בירושלים, כיון שהם רצו שהסבא הרב אלישיב יסדר קידושין.
הרבנית נכנסת לחדרו, ואומרת: הרב (כשהיו עוד אנשים בחדר היא היתה קוראת לו הרב), אני נוסעת עם שייע לחתונה לירושלים.
ר' חיים מסתכל עליה ואומר: אולי לא תסעי?
אבל הבטחתי להם, הם מחכים לי.
את בטוחה שאת חייבת לנסוע?
כן, אני בטוחה. אמרתי להם שאני אבוא.
טוב. ומתי תחזרי?
ב11 בערך.
אולי תחזרי יותר מוקדם?
נראה לפי המצב. אם יתאפשר נצא מוקדם יותר.
בסדר. פור געזונטער הייט.
הוא קם, ליווה אותה ארבע אמות, וחזר לחדר.
יצאתי אחרי הרבנית, ושאלתי אותה: למה הוא לא רוצה שתסעי?
היא צחקה את הצחוק המתוק והבלתי נשכח שלה, ואמרה לי: הוא אומר שכשאני לא בבית הוא לומד פחות טוב...
אני נזכר בסיפור הזה, ובוכה ובוכה ובוכה.
אין לי מספיק מילים לתאר כמה אהבה וכמה קרבה מונח במשפט הזה שלה.
איזו ברית עמוקה הצליחו ר' חיים והרבנית לכרות ביניהם, כשהיא מסתובבת בעולם בידיעה ש'כשהיא לא בבית ר' חיים לומד פחות טוב'...
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.
מהו "איש האלהים"? א"ר אבין: מחציו ולמטה "איש", מחציו ולמעלה "האלהים".
לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ

המשך מעניין:
אחרי פטירת הרבנית, פירסמתי בקוראים אלעד את המעשה הזה על הקשר בין הרב והרבנית והוספתי עוד כמה סיפורים שראיתי בעיני, ושלחתי את המאמר לרבינו.
כעבור כמה ימים התקשר אחד מבני הבית וסיפר שרבינו מאד התרגש מהסיפור/סיפורים, ורבינו ביקש מהם שיכניסו את זה בחוברת שהוציאה המשפחה, בעשרות אלפי עותקים כמדומני, על הרבנית, ומבקש את רשותי.
ואכן פורסם שם.

[ונתנו ידידים]

תודה רבה להרב השוחט, מאד מאד נהניתי.
ומכיון שאני רואה שהוא מדבר באופן שכאילו שזה גלוי מיהו, אבקש לדעת מיהו באמת?

[השעיר החיי]

להוסיף עוד גישמאק לאחד הסיפורים הנאים של הרב השוחט

יא. דוגמה לפענוח צפונות בעזרת הידיעות בכל פינה, בבחינת מי ימלל גבורות השם, מי שיכול להשמיע כל תהלתו. שמעתי מהגרע"ט שליט"א שנסתפק לו בסוף פרשת במדבר (ד,טז) "ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור, וקטורת הסמים, ומנחת התמיד, ושמן המשחה", ועלה ונסתפק מהו מנחת התמיד, האם הכוונה למנחת חביתין של הכהן גדול, או למנחת נסכים הבאה עם התמיד. יצויין שהגרע"ט יודע בעצמו הרבה, וגם יודע לחפש. חיפש ולא מצא לזה שום מקור. למרות שמדובר ממש על פשט פשוט בפסוק בתורה. ניגש להגר"ח בכולל ושאלו, הגר"ח הרהר שניה אחת ואמר לו תסתכל ברש"י שבת צב עמ' א'.

הכוונה לדברי רש״י:
מתני' שכן משא בני קהת - בכתף ישאו (במדבר ז) וימין ושמאל וחיק אורח ארעא ובשם רבינו יצחק בר יהודה מצאתי שאמר בשם רב האי שמפורש בהש"ס ירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה [שמן] אחד בימין [ושמן] אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף:

והיופי הוא שבירושלמי שלנו לא מופיע החביתין ולכן ר חיים הפנה לרש״י ולא לירושלמי..

[עליך עיננו]

לגבי מה שנכתב לעיל מנכדו של ר' ש. גריינמן.
האם יתכן שר' חיים למד שבעים שנה ללא חשק??
ודאי שאמר את זה להרגיע את הבחור..

[מעט דבש]

אגב, הרמב"ן (במדבר ד, טז) גם הוא מביא את הירושלמי (ומציין גם שהירושלמי מובא ברש"י):

ועל דעת הירושלמי (שבת פ"י ה"ג) הכתוב בפירושי רש"י (שבת צב. ד"ה שכן) שהוא נושא אותם, יהיה משא גדול, כי הקטורת שס"ה מנה (כריתות ו א) ומשה רבינו לא פטמה לחצאין, ושמן המאור לשנה שלימה רב מאד קפ"ג לוגין, ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה. אבל היה אלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו, וכן משה רבינו ואהרן אחיו, וקוי ה' יחליפו כח:

[פולסברג]

מישהו מתנדב לספור כמה מ''מ יש בציון הלז [שרק דגן תירוש ויצהר חייבים בתרומה מדאורייתא]...? [ואכן, אני יודע שכותב בהק' שהשתמש בספרי עזר, אבל בכ''ז].

[פולסברג]

ואני לא מחפש ביקורת, יש הרבה, על אופן ניהול ההלויה

לא אוכל להתאפק:
הרי לא כתב צוואה שאין להספיד.
וא''כ, למה לא קיימו הדין שכתוב מפורש בשו''ע ''מצוה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה''? [ובפרט לפי''מ שאמר גיסו הגרי''ז שליט''א שהזמן ההוא מסוגל לבקש על כל מיני דברים].
וכל זה בלי לזלזל ח''ו במרנן הרבנים המספידים שליט''א. לא יכלו להמציא עוד אחד - יהיה מי שיהיה - שיעורר את המוני בית ישראל לבכות את האבדה כיאות?

[אברך]

נחל איתן – שנת 'עזרתני' – תשל"ג [מ] (49)

זוהי שנת הדפסת המהדורה הרביעית. ובהקדמה שם מוזכר שעיקרו נכתב בשנת תש"ט.

אכן בשנת תש"ס בערך שאלתי את ר' חיים שאלה בנחל איתן, ותוך כדי הדברים הוא אמר לי, אינני זוכר כתבתי את זה לפני 50 שנה בערך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

יש דברים שאפשר ממש לחקות, ובהצלחה רבה
http://news-beitalef.com/?page_id=4658& ... 7%B4%D7%9C

זה לא ליצנות?

[יוסף חיים אוהב ציון]

אכן, צודק השעיר החיי.

על רבינו זצוק"ל כבר יצאו בחייו מדפים שלמים של סיפורים והנהגות ותמונות מכל הסוגים והמינים.
לא יפה עשו מי שעשו שבגליון אבל מיוחד העניקו את כל הבמה (כמעט) לעסקנים ופוליטיקאים,
שרובם אפילו לא נמנו על מקורביו ובאי ביתו, בלי שום ניחוח תורני וחינוכי.
למה?
מילא, מודעות פרסום רדודות וצעקניות מכל המשק, זה בשביל הכסף,
אבל האם ה'כתובות' הראשונות אחר מיטת רבינו הם חברי מועצות הערים?

(ואני לא מחפש ביקורת, יש הרבה, על אופן ניהול ההלויה,
ע"ז יש כל מיני הסברים שמן הסתם חלקם נכונים, ולימוד זכות,
כאן זה לא ביקורת, אלא באמת נקודה בסיסית מאוד, ועם אפשרות לנסות לתקן).

הרב הנוטר הביקורת צריכה להאמר, שבושה וחרפה מה שעשו לרב בפטירתו. לא הספיק מה שעשו לו בחייו????

[אוהב ציון]

בס"ד
חשבתי רעיון שמא החו"ר יסכימו עמי:
ידעו שגדולי ישראל מהותם רמוז בשמם כך ידוע על על הרמב"ם שנקרא 'משה', ועוד ועוד.
רבנו יחיד הדורות האחרונים זצ"ל, נקרא בשם 'חיים' כשמו העיקרי.
המושג חיים על פי אמת הוא נורא ונשגב במהותו - 'כי עמך מקור חיים באורך נראה אור'. בדרונו הפכו זאת לענין זול: פלוני חי ב'רמת חיים גבוהה' - הוא כינוי לאדם שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של כסף. 'הולכים לעשות חיים' הוא כינוי למסיבת הוללות וכו' וכו'.
בדורנו חי אדם שאת החיים הללו לא הכיר ולא רצה להכיר, איש חי באילנא דחיי אחז. שמו נאה לו, האיר לישראל את התוה"ק. 'עץ חיים היא למחזיקים בה' 'כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא'. 'כי עמך מקור חים באורך נראה אור'. 'בן איש חי רב פעלים... והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג'. וכאשר אנו רואים את סוף המעשה, לאן הגיע בעל החיים הזה מול בעלי 'רמת החיים' האחרים.
זו המתנה הנפלאה שקיבלנו משמים בדורנו, ראינו מה הם 'חיים', שמא נזכה גם אנחנו לטעום מעץ החיים ונחיה לעולם.

נ.ב. הערה מאוד לא נעימה לכתוב, אבל אחר המחשבה ייתכן שצריכה התייחסות. ראיתי מודעת אבל היום מקבוצה מסויימת בירושלים שכנראה לא יכלו להתעלם, וטוב שתיקתם מדיבורם. כל מודעת אבל של יושב ביהמ"ד אצלם נישאים התארים מעבר לכל פרופורציות (אדרבה כל הוגה בתורה ראוי להערכה עד אין קץ), לעומת ראש החכמים זצ"ל שצמצמו את התארים עד למינימום שלדעתי זו כבר פגיעה בכבוד התורה, כמשל על מי שיש לו זהב ומשבחים אותו בשל כסף. יוצא מן הכלל ישיבתו של מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א שכתבו כיאה לכבודה של תורה.