בן אליהו כתב:אתה בטוח בכך שיהודי מצרים קוראים באותה מנגינה שקוראים יהודי מרוקו? אני כלל לא בטוח. זה נשמע לי מופרך. אך אני מסייג את דברי בכך שלעולם לא שמעתי קריאה נוסח מצרים. תוכל להסביר על מה דבריך נשענים? יש לי סברה מדוע הגעת למסקנה זו. ואם אני צודק אז אין כאן אלא טעות.
הצעיר שבכהונה כתב:שלום לכולם,
יהודי מרוקו ויהודי מצרים קוראים את מגילת אסתר באותה מנגינה, ומנגינה זו אינה משותפת לאף עדה נוספת לפי מיטב ידיעתי. תופעה זו מפתיעה שהרי המסורות המוזיקליות של העדות הנ״ל שונות מאד. חשבתי שאולי הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה בכך שעדות רבות מאד (וביניהן אלג'יר ותונס החוצצות בין מרוקו לבין מצרים) נוהגות לקרוא את מגילת אסתר במנגינה פשוטה בלי טעמים. (ומנהג זה מקורו מהראשונים, והטעם לפי שנקראת אגרת. ונראה שזה היה המנהג הנפוץ בכל העדות הקטנות, כלומר כל שאינם לא אשכנזים ולא מרוקאים ולא מצרים ולא חאלבים ולא בבלים, חוץ מג'רבא שגם הם קראו בטעמים, אבל בלוב הסמוכה שאיתה הם חולקים הרבה מנהגים, קוראים בלי טעמים). לפי זה אני משער שכך היה המנהג הקדום במרוקו או במצרים, עד שבשלב מסוים חשבו שצריך לקרוא עם טעמים, ולצורך הענין חיפשו עדה שקוראת ע״פ הטעמים (או שרב ממוצא אחד התמנה בקהילה השנייה ותיקן להם שיקראו את המגילה ע״פ טעמיה).
האם יש מי שמצא לכך התייחסות בכתובים? (גם אם מישהו ימצא מקור קדום שבאחת מב' הקהילות הנ״ל לא קראו עם טעמים, זה יעזור). ואם לא, האם הבקיאים במוזיקה יכולים לפי האופי המוזיקלי של המנגינה לשער מי לקח ממי?
בן אליהו כתב:אין ספק שסגנון הקריאה של שתי העדות מתבסס על אותה מסורת, אך השוואה מדוקדקת מגלה שוני משמעותי כך שלמעשה יש בידינו שני גוונים של קריאה בעלי גרעין משותף.
סוף פסוק: המצרי זהה לאחד, מתוך 4!, הנהוגים אצל יהודי מרוקו.
שופר מהופך קדמא מאריך טרחא מונח אתנח: זהה
תביר אזלא גריש, רביע: שונה. אך יש דמיון מסויים.
זקף גדול פזר גדול תלשא שני גרישין: שונה בתכלית. יש לציין שבין יהודי מרוקו יש 3! גירסאות לפזר גדול, וזה המצרי לא תואם לאף אחד מהם.
מענה איש כתב:בחומר גלם אולי יש מקום לדמיון אך אל תאזין לתווים תאזין לבין התווים לאוירה והרוח לדינמיקה לאופן הקריאה (זה בערך כמו שאשכנזים אין סיכוי שיבחינו בין מקאם כורד למאקם ביאת למרות שהשוני בניהם הוא ברבע טון)
הצעיר שבכהונה כתב:בן אליהו כתב:אין ספק שסגנון הקריאה של שתי העדות מתבסס על אותה מסורת, אך השוואה מדוקדקת מגלה שוני משמעותי כך שלמעשה יש בידינו שני גוונים של קריאה בעלי גרעין משותף.
סוף פסוק: המצרי זהה לאחד, מתוך 4!, הנהוגים אצל יהודי מרוקו.
שופר מהופך קדמא מאריך טרחא מונח אתנח: זהה
תביר אזלא גריש, רביע: שונה. אך יש דמיון מסויים.
זקף גדול פזר גדול תלשא שני גרישין: שונה בתכלית. יש לציין שבין יהודי מרוקו יש 3! גירסאות לפזר גדול, וזה המצרי לא תואם לאף אחד מהם.
גם אתה מודה ש"הסגנון מתבסס על אותה מסורת", כלומר שיש להם מקור דומה, והם כמעט שווים. איני מסכים איתך שהשוני משמעותי.
סוף פסוק: המצרי זהה למרוקאי הנפוץ ביותר. ברור שבתוך מדינת מרוקו הענקית תמצא אי אילו שינויים קטנים, לא בגלל זה נגיד שזה נוסח שונה.
זקף גדול, תביר, רביע: זהה. (וכמובן, בין חזן לחזן אפשר לשמוע גיוונים וסלסולים שונים, אבל זה אותו ניגון).
אזלא גריש, שני גרישין: במסורת המרוקאית המנגינה שווה לשל רביע (חזנים מסויימים יכולים להאריך בהם יותר, אבל בעיקרון, המנגינה אחת), כמו בכל הנ״ך אצל הספרדים. המצרים עשו "שדרוג" לייחד ניגון מיוחד לטעמים אלו שמזכיר את ביצועם בקריאת התורה. כנ״ל עם התרסא, שהמצרים ייחדו לו ניגון עולה כמו במנהגם בקריאת התורה.
כל השינויים האלה דווקא מחזקים את ההשערה שהמצרים לקחו מהמרוקאים.
ועדיין ההבדלים המזעריים האלה אינם הופכים את קריאתם לשתי מסורות שונות. אין כאן "שוני משמעותי". מרוקאי שישמע קריאה מצרית יחשוב שזאת קריאה מרוקאית, אבל החזן מקפיד להבדיל בין מספר טעמים שרוב החזנים לא נהגו להבדיל ביניהם. ומאידך מצרי שישמע קריאה מרוקאית יחשוב שזאת קריאה מצרית אבל הקורא אינו מבדיל בין כל הטעמים שהבדלנו בהם. [וכל זה בהנחה שכל המצרים קראו כמו חכם אלוף].
הצעיר שבכהונה כתב:מענה איש כתב:בחומר גלם אולי יש מקום לדמיון אך אל תאזין לתווים תאזין לבין התווים לאוירה והרוח לדינמיקה לאופן הקריאה (זה בערך כמו שאשכנזים אין סיכוי שיבחינו בין מקאם כורד למאקם ביאת למרות שהשוני בניהם הוא ברבע טון)
לא קשור.
ברור שהמצרים עשו איזושהי התאמה (מאוד מינורית) להתאים את המנגינה לסגנון שלהם, אבל ניכר שזאת אותה מנגינה, וברור שאחד לקח מהשני, והסימנים מראים שהכיוון הסביר יותר הוא שהמצרים לקחו מהמרוקאים.
השאלה, ממתי המצרים התחילו לקרוא את המגילה בטעמים מרוקאים? באיזו השפעה? (אולי רב מרוקאי שהתמנה אצלם, כגון הרב רפאל בן שמעון או אולי עוד לפניו). אם מישהו מכיר לזה תיעוד באחד הספרים, זה יעזור.
להסתכל על הבדלים זעיריים בזכוכית מגדלת ולקרוא בהתפעמות "הנה יש הבדל!" לא יעזור.
מענה איש כתב:ננסה להתקדם מאיזה עדה כת''ר???
בן אליהו כתב:עכשיו שמעתי פרק ב של החזן חמאווי. פרק שיש בו זרקא.
שני חידושים:
א. הזרקא המצרית שונה לחלוטין מרעותה המרוקאית.
ב. התביר של חמאווי אכן זהה לזה המרוקאי. כך שזכינו לדין שחכם אלוף אימץ לעצמו תביר שונה מזה של חמאווי.
ורק תשבי יגלה את אוזנינו מי המקורי ומי המחדש מבין שניהם, חמאווי או אלוף.
הנה עוד סיבה לחכות ולצפות לביאתו
הצעיר שבכהונה כתב:צירפתי לך כאן פרק ב של הרב אלוף, הזרקא שלו שווה לשל המרוקאים.
בן אליהו כתב:הצעיר שבכהונה כתב:צירפתי לך כאן פרק ב של הרב אלוף, הזרקא שלו שווה לשל המרוקאים.
ממש לא.
הצעיר שבכהונה כתב:ממש כן, אבל לא שלחתי הקלטה מרוקאית של פרק ב, אז בעצם למה השווית?
הצעיר שבכהונה כתב:חוץ מזה, הדיון הפך לחסר תועלת. מה אתה מבקש להוכיח? שיש הבדל קטן ביניהם? שוין, שכויעך.
בן אליהו כתב:הצעיר שבכהונה כתב:חוץ מזה, הדיון הפך לחסר תועלת. מה אתה מבקש להוכיח? שיש הבדל קטן ביניהם? שוין, שכויעך.
לא קטן כי אם גדול על אף שגרעין משותף לשתי המסורות.
הצעיר שבכהונה כתב:אבל ברור עכ״פ שזאת אותה מנגינה ביסודה ושאחד לקח מהשני, וזאת תופעה נדירה כי בין המסורת המוזיקלית המרוקאית לזו המצרית אין קשר (ידוע לי) בשום תחום אחר, ובטח לא בטעמי המקרא. השאלה הנשאלת היא כיצד נוצר מצב זה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים