האם ראוי לנו לומר על המוחזק לרשע ימ"ש / שר"י?

[אראל]

האם לא היה הרצל מתחייב כרת על שלא מל את בנו, [כוונתי על בנו כמובן]?
או שבשמים מסנגרים עליו שהיה תינוק שנשבה??

[תוכן]

התכנית של הרצל לנצר את היהודים באה מתוך החשיבה שהיהדות היא בעיה, ושעל היהודים לפתור את הבעיה הזאת. הוא שינה את דעתו, רק כאשר הבין, שגם אם היהודים יתנצרו זה עדיין לא יפתור את הבעיה של השנאה אליהם. אולי הוא פעל בתום לב, אבל התום לב הזה היה מלא בשנאה כבושה לתורת ישראל.

הוא עצמו לא חזר בו משנאה זו, את בנו לא מל, הוא אף פעם לא התקרב לתורת ה' בשום צורה שהיא. כל מה שעניין אותו, זה איך לאפשר ליהודים לחיות עם נטל בעייתי לטעמו.

מאין לך שהייתה להרצל שנאה כבושה לתורת ישראל?
ודאי שהוא חשב שהיהדות היא בעיה, שהרי מחד, הוא לא הכיר אותה ולא הייתה לו שום זיקה אליה, ומאידך, היא גורמת שנאה כלפי העם היהודי.
מהיכן אתה יודע שהוא לא חזר בו משנאה זו [עד כמה שידוע לך שהייתה בו שנאה כזו]?
באיזה שלב של חייו נולד בנו המדובר?
הוא לא החילוני היחיד שלא התקרב לתורת ה', כידוע לך מן הסתם.
מה שעניין אותו זה לעזור ליהודים.

מה שעניין אותו זה לעזור לעצמו. רק מי ששונא את היהדות שהיהודים יתנצרו ברוב פאר והדר. למה הוא לא מל את בנו? הרי אין יהודי שלא יודע שזה הבסיס העיקרי ליהדות. ואם אתה רוצה להגיד שלא היה איכפת לו, זה עוד יותר גרוע. כידוע ששלמה קרליבך אמר מה יותר גרוע מלשנוא מישהו? זה כשלא איכפת לך ממנו!

[תוכן]

האם לא היה הרצל מתחייב כרת על שלא מל את בנו, [כוונתי על בנו כמובן]?
או שבשמים מסנגרים עליו שהיה תינוק שנשבה??

בנו אכן קיבל ענש כרת. מת ללא בנים לפני גיל שישים (התאבד). להרצל עצמו לא נשארו צאצאים.

[אראל]

האם לא היה הרצל מתחייב כרת על שלא מל את בנו, [כוונתי על בנו כמובן]?
או שבשמים מסנגרים עליו שהיה תינוק שנשבה??

בנו אכן קיבל ענש כרת. מת ללא בנים לפני גיל שישים (התאבד). להרצל עצמו לא נשארו צאצאים.

נו שוין, הרי כבר נמחה שמו...
ולמה לא נאמר עליו ימח שמו.. מה שאכן קרה...

[עקביה]

מה שעניין אותו זה לעזור לעצמו. רק מי ששונא את היהדות שהיהודים יתנצרו ברוב פאר והדר. למה הוא לא מל את בנו? הרי אין יהודי שלא יודע שזה הבסיס העיקרי ליהדות. ואם אתה רוצה להגיד שלא היה איכפת לו, זה עוד יותר גרוע. כידוע ששלמה קרליבך אמר מה יותר גרוע מלשנוא מישהו? זה כשלא איכפת לך ממנו!

מה הכוונה "לעזור לעצמו"?
לפי מה שראיתי, בנו נולד באותו שלב בחייו בו חשב על רעיון ההתנצרות ההמונית. אפשר להבין שאדם שחושב כך לא ימול את בנו.
אגב, בנו נימול כשהיה בן 13, מיד לאחר מות אביו [ולפי מה שקראתי - ע"פ בקשתו].
מי אמר שלא היה אכפת לו מיהדות? הוא רצה לעזור ליהודים ולשחרר אותם מהשנאה כלפיהם.

נ.ב. אני לא מבין מה טעם לשפוט אותו על יחסו ליהדות בנקודת הזמן המדוברת כאשר הוא חזר בו ממנה [תהיה הסיבה לחזרתו אשר תהיה].

[באמונתו]

ספר שערי תשובה לרבינו יונה - שער ג אות קמח:

ונאמר (משלי כז, כא): "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש - לפי מהללו", פירושו: מעלות האדם - לפי מה שיהלל, אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים, תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושרש הצדק נמצא בו, כי לא ימצא את לבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו, ולגנות את העבירות ולהבזות בעליהן, מבלי מאוס ברע ובחור בטוב. ואם יתכן כי יש בידו עונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שרש בבחירה, והוא מעדת מכבדי ה'. והמשבח מעשים מגונים או מהלל רשעים - הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת השם יתברך.

[לבי במערב]

הנחת־היסוד ב'דיון' דלעיל היא, שהתנצרות המונית גרועה מחדוש דת הציונות.
אך מקובלנו מפי כ"ק הבעש"ט נ"ע (וכמדומה שיש למצוא לזה יסוד במארז"ל), דגוי אפיקורס גרע טפי וטפי מן האדוק בדתו (היינו: עוע"ז). וה"ה בנדו"ד, ובישראל כ"ש דפקר טפי. ומסיימין בטוב.

[עקביה]

הנחת־היסוד ב'דיון' דלעיל היא, שהתנצרות המונית גרועה מחדוש דת הציונות.
אך מקובלנו מפי כ"ק הבעש"ט נ"ע (וכמדומה שיש למצוא לזה יסוד במארז"ל), דגוי אפיקורס גרע טפי וטפי מן האדוק בדתו (היינו: עוע"ז). וה"ה בנדו"ד, ובישראל כ"ש דפקר טפי. ומסיימין בטוב.

אחר בקשת המחילה,
אני מתקשה למצוא הגיון בדברים אלה.

[לבי במערב]

יתכן. ניסיתי להעביר במקצת את השקפת הכותבים דלעיל... (אף אם בהקצנה מסוימת), ולו מפני שכדי להתדיין על משהו בצורה הגיונית - נחוצה תחלה הכרות עם מבטו של העומד מן העבר השני.

[עקביה]

אדרבה, אם מישהו מסכים עם רעיון עוועים זה, יעלה ויבוא.

[לבי במערב]

שוב אדגיש כי מדובר בהקצנה (לשם הסברה). וכעת יעלו ויבואו בכבוד...

[חרסון]

הנחת־היסוד ב'דיון' דלעיל היא, שהתנצרות המונית גרועה מחדוש דת הציונות.
אך מקובלנו מפי כ"ק הבעש"ט נ"ע (וכמדומה שיש למצוא לזה יסוד במארז"ל), דגוי אפיקורס גרע טפי וטפי מן האדוק בדתו (היינו: עוע"ז). וה"ה בנדו"ד, ובישראל כ"ש דפקר טפי. ומסיימין בטוב.

מן הסתם התכוונת רק לחדד את האבסורד שבתפיסה הזו. ואם כך, עשית את מלאכתך נאמנה.

[לבי במערב]

זו הפעם הראשונה שהנני חש בחסרון הכפתור 'Like' בפורום זה...

[באמונתו]

הנה לא אבין החידוש בדבר, ואיזו הקצנה נמצא בזה, הלא מפורש ברמב"ם - איגרת השמד:

ומהמפורסם כמו כן שרבי אליעזר נתפס למינות אשר היא יותר קשה מעבודה זרה, וזה שהמינים - יכריתם האל - יתלוצצו בדתות ואמרו: אויל המתעסק בהם! משוגע הלמד אותם! והם יבטלו הנבואה לגמרי, והיה רבי אליעזר ידוע גדול בחכמות, ואמרו: איך תהיה במדרגת החכמה אל מה שתביאהו ותאמין בדת? וענה אותם דבר, והראה כאלו הוא מאמין באמונתם, והיתה כונתו במענה ההוא לאמונת האמת לא לזולתו. וזה המעשה הוא במדרש, וזה לשונם: מעשה ברבי אליעזר שנתפש לשם מינות, והעלהו הגמון לבירה, אמר לו: זקן כיוצא בך יעסוק בדברים הללו? אמר לו: נאמן עלי הדיין! סבר אותו הגמון שעליו הוא אומר, והוא לא נתכוון אלא לשם שמים. אמר לו אותו הגמון: רבי! הואיל והאמנתני, אף אני הייתי תמה לו, אפשר שזה טועה אחר הדברים הללו? אמר לו: דימוס! הרי אתה פטור! הנה כבר התבאר לך שרבי אליעזר הראה להגמון שהוא מין, ולבו מסור לשמים, ומינות גדולה מעבודה זרה, כמו שהתבאר בכל התלמוד...

[עקביה]

כלומר, עדיף היה לו יצאה לפועל תכניתו הראשונה של הרצל - לנצר רבבות אלפי בנ"י, מאשר מה שקרה בפועל - ציונות.

לא עלה על דעתי שיהיה צורך להסביר את האיוולת הנוראה שיש במחשבה זו, אבל המציאות עולה על כל דמיון, והואיל ויש צורך, אסביר -

יהודי שהתנצר עזב את עם ישראל בטריקת דלת ויושבים עליו שבעה. חשבתי שזה פשוט. כנראה לא לכולם.
יהודי שנעשה ציוני לא עזב את עם ישראל משום בחינה שהיא. יש אמנם נקודה אפיקורסית בציונות (ראה מש"כ כאן viewtopic.php?t=25009#p252220), אבל החיבור של הציוני לעם ישראל לא נפגם על ידה, ולכך יש ערך עצום.

אם הדברים אינם מחוורים דיים אשמח להאריך יותר.

[סיסטעם]

האדמור מקלוזנבורג בשם זקנו:

5E4109A2-00E6-43E1-A666-2F55C2DD06F3.jpeg (41.37 KiB) נצפה 6157 פעמים

[יוסף חיים אוהב ציון]

במוצ"ש ראיתי בחטף שכתב בזה בשו"ת פאת השדה מונק ח"א.

[אליעזר ג]

http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=5991&p=51927&hilit=#p51734

1.JPG

יעיין כבודו בספר בינה ודעת להרב מנחם אדלר (יש באוצר) פרק כח סעי' ח.

יש טעויות יסוד בספר זה למשל שאינו מבחין בין שוגג למורד וסובר מי שאינו בכלל אנוס כלומר תינוק שנשבה הרי הוא בגדר מורד וכל דיני כופר ומומר להכעיס לכל התורה נאמרו עליו וטעות בידו הן בפירוש דברי הרב אלישיב ואחרים , הן בהבנה של המציאות .

לגופם של דברים מי שמכיר את המציאות יודע שסתם חילוני הוא וודאי גם בהגיעו למצוות בגדר אנוס תינוק שנשבה ואפשר שרובם במהלך חייהם הופכים לשוגגים כלומר שהיה להם ללמוד ולחקור וגם זה לא בטוח . אבל מורדים שעליהם נאמרו דיני כופר ומומר מאן דכר שמיא נראה שבדור ירוד זה ספק אם מישהו שנולד חילוני מגיע לדרגת הדעת הנדרשת שיכנס בתורת מורד . והרי לגבי הכותים מצד עצם כפירתם בתורה שבע"פ ובתחיית המתים הרי זו כפיחרה בשני עקרים אבל בכל זאת היה אסור להלוותם בריבית והיה דינם כדין אחיך לכל דבר ועניין עד שגזרו עליהם והרחיקו אותם שמצאו בהם ע"ז , אומנם אכן על כותים הם אינם בגדר עושי מעשה עמך כמבואר במכות י ואין איסור תורה לקללם ויש מקום להסתפק האם זה מחמת שהם היו עם נפרד או שעצם המעשים הם הגורמים וזה יהיה ספק לגבי חילוני ,ומכאן שספק אסור וודאי שאין מצווה מדין 'קללה ויש לי ראיה לכאורה מגמרא שקללה שהיא בגדר של סיכון חיים בזה או בבא כנידון דידן יש איסור גם למי שאינו עושה מעשה עמך אך בכלל אחיך .

וגמרא זו היא מקורו של הרמבם לעניין הקראים שהם מבחינת כפירתם ככותים רק לא גזרו עליהם וכן נפסק ובשו"ע וברמא, והרדבז אינו חולק בעיקרון אלא מדבר על הקראים שבזמנו שאחרי ויכוחים חוזרים ונשנים אתם ועם "רבותיהם" למרות שנסתתמו טענותיהם נשארו בשלהם ולכך הוא קורא להם מזידים ומתייחס בעיקר למומרות ולאו דווקא לכפירה בחילול החגים ובהלכות נדה וכדומה שכשזה לא לתאבון וזה מזיד הרי הם מומרים להכעיס .

נסיים בדברי הנביא האחרון מלאכי בסוף דבריו המדבר על קץ הימים ומזכיר פעם יחידה בתנ"כ שוב ושוב מושג עושי רשעה ולא רשעים ללמדך את המציאות. ולאלו שלא חטאו בעבירות שהם פשוטות כדברי רשע לכל אדם אלא בעבירות שצריך לדעת שהתורה אמת כדי להחשיבם לכאלו הוא שולח את אליהו הנביא בכדי שיחזירם בתשובה ואנו נבוא ונקללם שיאבדו?

[פולסברג]

הנה א' מפניניו של רב''ע. עיי''ש עוד באריכות בעניין זה.

[עזריאל ברגר]

הנה א' מפניניו של רב''ע. עיי''ש עוד באריכות בעניין זה.

מיהו הכותב?

[פולסברג]

מקור ברוך 'מקור הכזבים'

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס:


מתוך הספר אור מנחם (אדר תשע"ז), על הצדיק הג"ר מנחם ליבמן זצ"ל, עמ' 249:
"מספר התלמיד רועי כהן: פעם הוספתי את הביטוי 'ימח שמו' לאחד מחנה השמאל, שנהגו לרדוף תמיד את אנשי הימין ואת ההולכים בדרך השם. הרב מנחם מחה מיד: אין אומרים על יהודי 'ימח שמו'! הקשתי: אבל ראיתי בשו"ת בנין ציון שכתב על יהודי נואף 'ימח שמו', והוא ענה שבכל זאת אין נכון לומר כך על שום יהודי". [אולי כוונתו, שאין למדין ממעשה רב].

[יעקל]

בנוגע לכותרת האשכול, זכורני מעשה שמובא בספר "בית קאצק", מעשה שהיה אצל ה"אבני נזר", שדיברו בפניו על מומר מסויים ואחד השומעים שם הוסיף ימ"ש

נענה ר' אברהם ז"ל : "פסק הטור יבמת מומר - חולצת ולא מתייבמת. ולמה ? בגלל שהקפידה תורה לתקן את העניין דולא יימחה שמו וגו' אפי' גבי מומר. ושומע אני שרוצים ששמו של מומר יימחה/יירקב ?! הייתכן ?!"

[פולסברג]

בענין האשכול האריך כותב קנאי א' בקובץ גינת ורדים (סאטמאר מהרז''ל) לפני כחצי שנה. יתברך המעלה.
--
שו"ת מענה אליהו סימן נט (להאדר''ת)

ואשר כתב כי הגבאי דבית הכנסת לא הרשה ביום הצום הקדוש לכהנים לישא כפיהם במוסף, באמרו שכבר רד היום - נבהלתי משמוע מעשה רשע כזה. יומו יבא בעצם ימי חלדו, המשוקץ והמתועב הזה הוא מנודה מרבותינו חז"ל, שאמרו מכ"ד דברים שמנדין על כבוד הרב הוא המונע רבים מלעשות מצוה. ועוד הוסיף פשע למנוע הכהנים מלברך את העם ביום הקדוש, והתכבד בגבאותו בקלון קדושת הכהנים והעם וקדושת היום, הרים יד ברבים להמרות פי ד'. ושתים רעות עשה, להתכבד בקלון חבריו, מלבד שהוא מגלה פנים בתורה שמנע ביד רמה לעשות מצות ד', ומלבד שהי' הלבנת פנים של הכהנים והקהל הקדוש. חטאו ישא הפושע הוא, כאשר הוא מנודה מדברי חז"ל הקדושים, על כן יהי ארור, כמו שאיתא בשבועות ל"ו א', ארור בו נידוי ובו קללה, הוא מנע רבים מברכת ד' המברך את הכהנים והעם, כדברי חז"ל הקדושים, לא ידע הוא מכל ברכה, מארת ד' יהי' בכל אשר לו, לא יוציא שנתו הפוקר הזה. יהי אחריתו להכרית, והיו ימיו מעטים, פקודתו יקח אחר וגו', יען אשר לא זכר עשות חסד וגו' ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, תבואהו שואה לא ידע, ויאהב קללה ותבואהו, ואז יתקדש שם שמים שנתחלל על ידו. אכן מסופקני אם יזכה... זה שהחטיא את הרבים שיתקדש שם שמים על ידו, יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו.

[פרנקל תאומים]

בענין האשכול האריך כותב קנאי א' בקובץ גינת ורדים (סאטמאר מהרז''ל) לפני כחצי שנה. יתברך המעלה.
--
שו"ת מענה אליהו סימן נט (להאדר''ת)

ואשר כתב כי הגבאי דבית הכנסת לא הרשה ביום הצום הקדוש לכהנים לישא כפיהם במוסף, באמרו שכבר רד היום - נבהלתי משמוע מעשה רשע כזה. יומו יבא בעצם ימי חלדו, המשוקץ והמתועב הזה הוא מנודה מרבותינו חז"ל, שאמרו מכ"ד דברים שמנדין על כבוד הרב הוא המונע רבים מלעשות מצוה. ועוד הוסיף פשע למנוע הכהנים מלברך את העם ביום הקדוש, והתכבד בגבאותו בקלון קדושת הכהנים והעם וקדושת היום, הרים יד ברבים להמרות פי ד'. ושתים רעות עשה, להתכבד בקלון חבריו, מלבד שהוא מגלה פנים בתורה שמנע ביד רמה לעשות מצות ד', ומלבד שהי' הלבנת פנים של הכהנים והקהל הקדוש. חטאו ישא הפושע הוא, כאשר הוא מנודה מדברי חז"ל הקדושים, על כן יהי ארור, כמו שאיתא בשבועות ל"ו א', ארור בו נידוי ובו קללה, הוא מנע רבים מברכת ד' המברך את הכהנים והעם, כדברי חז"ל הקדושים, לא ידע הוא מכל ברכה, מארת ד' יהי' בכל אשר לו, לא יוציא שנתו הפוקר הזה. יהי אחריתו להכרית, והיו ימיו מעטים, פקודתו יקח אחר וגו', יען אשר לא זכר עשות חסד וגו' ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, תבואהו שואה לא ידע, ויאהב קללה ותבואהו, ואז יתקדש שם שמים שנתחלל על ידו. אכן מסופקני אם יזכה... זה שהחטיא את הרבים שיתקדש שם שמים על ידו, יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו.

מורא'דיג..
עד כדי כך? מה הפשט בזה?
נראה שחתנו היה בעל גישה הפוכה ממנו בתכלית..
ואולי יש לתלות גם ביסורים הרבים והמרים שעברו על החותן כל ימי חלדו.

[סעדיה]

--
שו"ת מענה אליהו סימן נט (להאדר''ת): ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, תבואהו שואה לא ידע, ויאהב קללה ותבואהו

עפי"ד רש"י (תהילים קט פסוק יח).

[גיזונטע קאפ]

אחי שמע מהגראי"ל כמה פעמים על הרשע י"ל י"מ"ש, הער וויל עוקר תורה זיין, ימ"ש

[אראל]

הקיצור
כל אחד יש לו 'ימח-שמו'ניק' משלו, כמה ימח-שמוניקעס איכא בשוקא, וכל אחד בוחר לו מה שנראה בעיניו לימח-שמוניק ...... ואינה מיוחד בלתי עבור נחלת הקנאים לבדם כלל..
ואותו קושיא הנ"ל יוקשה גם לדעת הגראי"ל, וכי העוקר תורה יש להתיר יבמתו ליבום, וכן לדעת האדר"ת מי שעוקר נשי"כ בנעילה....

[הפצת המעיינות]

אחי שמע מהגראי"ל כמה פעמים על הרשע י"ל י"מ"ש, הער וויל עוקר תורה זיין, ימ"ש

צ"ל ער וויל

[יוסף חיים אוהב ציון]

אחי שמע מהגראי"ל כמה פעמים על הרשע י"ל י"מ"ש, הער וויל עוקר תורה זיין, ימ"ש

מי הוא י"ל?

[לבי במערב]

יו"ר האופוזיצי' כיום.

[פולסברג]

שו"ת מהריט"ץ החדשות סימן רב

שאלה. עיר גדולה של חכמים ושל סופרים שמעולם לא שחקו בכדור לא בשבת ולא ביום טוב. ופעם אחת שבאו גוים בעטו בימי החול, קמו מיד ראשי הקהלה ובטלום. ועתה מחדש קמו עמדו בחורים עמדו לשחוק בשבת וביום טוב. ובשכר, שיש להם גוי מי מפסיד ומי מרויח, ולמחרת השבת פורעים זה את זה. ומעון השחוק נמשך שהולכים ושוחקים בגילוי הראש כולם, ובאים לידי שבועות לבטלה בחי ה' ובהשם לאלפי אלפים, ולידי כעס, וכמעט נוקבים שם השם. ואחר כלות השחוק אוכלים ושותים במרתף גויים ובאיסטיריאהא וקונים פירות וכוסלואייב על מנת לפורעם למחרת השבת, והכל נאכל בלי רחיצת ידים ובלא ברכה, וכאלו העבירות נמשכים מהעון הנז'. ויהי כי נשמע לרבני העיר הזקנים מחו בידם ונדרש לרבים איסור הדבר במקום שלא הונהג כן מעולם למנוע העון מיד הבחורים. ולא יכלו לתקן, כי הרבנים בחורים חותרים אחר ההוללות, כי מצאו בהגהות רמ"אג ויש מתירים, וכן בלבושיןד עתה ילמדנו רבינו מה דינו של עון זה להניחו או לעוקרו?.
תשובה. מנהגי ישראל תורה הוא, ואין להקל במקום שלא נהגו כן. ולשון - ונהגו להקל - יוכיח, כי אפשר דהוי אתרא דנהגו כבעלי התוספותה ולא בשכר, אלא לעונג שבת, מעט שחוק ורוב שבת בתורה ומעשים טוביםו ובדברים המותרים, והולכים לשמוע הדרשות, ואינם מניחים תפלת השבת ערב ובוקר וצהרים, באלה אמרו. כמו שאמרו בגמ'ז אתריה דר' יוסי הגלילי הוא אתריה דרב הונא. דאילו באתריה דנהיגו כהלכתא וזה בא לשנות, עובר ומתעבר הוא ומסתכן בנפשו הוא, כההוא שהטה לקרות כדברי בית שמאי וסיכן בעצמו מפני הלסטיםח ואם לדבר מצוה כן, לדבר שכמה עבירות נמשכין ממנו כבשאלה ולעוזבי ה' כל תפילות שבת, ושומעות דברים שעתידין ליתן דין וחשבון עליה', כל המורים כן בחורים שחורי הראש. ואין להניח דברי הפוסקים בעל שבלי הלקטט וגמ' ירושלמיתי והרב הב"י זלה"ה שפסק בש"ע א"ח סי' ש"ח סעיף מ"ה, דאסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדור מפני שאין שם כלי עליו ואינו ראוי לכלום אפילו לצור על פי צלוחית דמתטנף ומתמאס ואסור לטלטלו. ולא נחרב טור שמעון אלא על ששחקו בכדור בשבת, ונמנע מבלי עשות איסור. ואותו מעשה דגמ' ירושלמית דטור שמעון תמצאנו במדרש איכה עם תוספת חומר על הגמ', שממנו נקח לעבוד את השם. וזה לשונו בפסוק בלע ה' ולא חמליא: טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גראבין דמרוקען בכל ערבי שבתא לאילין קוטייא. פירוש - קופות מלאות פתיתין לחם לעניים ועושין צדקהיב ולמה חרבה? אי תימא מן הזנות, והלא ריבה אחת היתה והוציאוה משם. אמר רב הונא מפני שהיו משחקים בכדור בשבת עכ"ל. הביטה לראות, שמדקדקין במצות ואין כליה כזאת נמצאת כי אם במניעת הצדקה או מגלי עריות, ושום אחד מהני לא הוה בה, ולא מצאו לה עון על מה נחרבה זולת עון הכדור ששוחקים בשבת בכדור. ואפילו שהיו שוחקים לעונג שבת, ששמחות כאלה נאצות הן לפניו יתברך. וכל שכן כאשר [יש] בדבר איסור (עושין) [שעושין] בשכר, דהוי מקח וממכר דאסור אפילו בדברים המותרים בנגיעה כאגוזים ותפוחים. וכדאי' לקמן סי' של"ח דע"ג השולחן [מותר] דליכא משום אשויי גומות, ולשמא ישחוק על גבי קרקע לא גזרינן דהוה ליה גזרה לגזרה. ואף על פי כן כתב הר"ם איסרלן זלה"היג ובעל הלבושיםיד דלא הותר אלא דרך שחוק בעלמא, אבל אם שוחק כדי להרויח פירות של זה מזה לזה אסור להרויח פירות של זה מזה לזה דהוי כמקח וממכר. ובפירוש אמר בפרק השואל בשבתטו ובלבד שלא יתכוין מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא. ובפרקא קמא דראש השנהטז אלו הם הפסולים המשחק בקוביא. פירוש מתנין ביניהם תנאי אם אנצחך תתן לי כך וכך ואם תנצחני אתן לך כך וכך, וכהאי גוונא אסמכתא בעלמא הוא, ונמצא בגזלנים. ולפיכך [הם] פסולי עדות. בערוך ערך קוביאיז ואלו הם מתנין אם ילך הכדור למקום פלוני אתן לך כך וכך ואם תנצחני וכו'. והכל גם כן בכלל גזלנים ומשום קוביא, וזולת כל אלה נמשכין כנז'. אם כן בנדון דידן דאיכא כל הני עבירות דאמרן, ודאי דיש לכל חכמי הדור לקנא קנאת ה' לכתוב נגד עושי רשעה ונגד המורים להקל ונותנים יד לפושעים. ולא אכשור דרי, מקלקלתא ילפי מתקנתא לא ילפי. ואנכי חזון הרביתי על [זה], וקנאתי בהוללים וג"כ הוכחתים ברבים. ועם שהרבנים הזקנים הכריזו בק"ק שלא ישחקו עוד ולא יעשו עבירות הנז', ושיבואו לקבל תשובה, הם מנעום מבא וחזקו ידי מרעים לבלתי סור איש מרעתו כבירמיה סי' כ"ג [יד], ואל אלקים נשאתי עיני ואדע כי כל הרואים את דברי יקומו לעזרת ה' ותורתו ולקדוש ישראל ולפני ה' לרצון.
תשובה. המשחקים בכדור בשבת ישתחקו עצמותם בגיהנם. גם עתה כדור יצנפם צניפה אל ארץ אחרת בראש גולים, ולא יעברו גאולים ופדויי ה' כי חטאתם כבדה מאד. והרבנים הבחורים המורים זיקים חיצים ומות להכשילם מאת ה' להתיר את האסור, לא יקרא שמם רבנים כי אם דרבנים, והלואי כדרבן הזה המכוין את הפרה לתלמיה. אבל אורחותיהם עקשים ונלוזים במעגלותם, לחלוק על הרבנים זקנים הקדושים אשר בארץ משנים קדמוניות ומיחו בידם. ועתה עזבו עצת הזקנים והתראתם, וילכו אחר עצת הילדים הבחורים יחבאו בחורים ולא יורו הוראה כזו. כי אם ראו דברי התוספות לא משום הכי דרשי לה בפרקא, כי כמה דברים מקולי המקילים אין מגלים אותם להמון העםיח ומה גם כשיש בהם שאינם בני תורה, שמא מתוכם ילמדו להקל במקום שאמרו להחמיר. ומה גם עתה בנדון זה לא הורו כהלכה, שאפילו דברי התוספות אינם בנדון זה שהוא דרך מקח וממכר וסופר וכתב ומכתב כדי לתבוע חובם למחר. אוי לאזנים שכך שומעות. אם כן יכתבו להם על קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל, ויצאו מהכלל כיון שפקרו לעשות מעשים אלו. מצורף להם בביטול תפלה וביטול תורה, וזילזול נטילת ידים שהמזלזל בהם נעקר מן העולם, ונהנים מן העולם בלא ברכה, וכמה מיני עבירות יקרות. חלילה ללמוד מדברי בעלי התוספות דבר זה, כי הם לא כתבו אלא שחוק בכדור בחנם. דייקא נמי דקתני דרך טיוליט משמע שלא הותר אלא דרך טיול משום שמחת יום טוב, אבל דרך מקח וממכר בכתב ועדים ועשיית כמה עבירות חלילה לבעלי התוספות שיתירו. אבל יתירו דמם של עושי רשעה עושי אלה. ואי לדידי צייתי הרועים יגרשום מן העיר, כי חס ושלום גורמים חורבן לעיר, כי ההיא דירושלמי דמייתי טור שמעון. והרואה מדברי הירושלמי יראה שלא כתב שנחרבה מפני שמשחקים בכדור בשבת, אלא סתם קאמר מפני שהיו משחקים בכדור, ואפשר דאפילו בחול, כיון שהיו עושים מעשה זה בקבע, וקובעים את חביריהם ממון שלא כדין, ובודאי שהמעשה הזה רע ומר ממשחק בקוביא. נמצא שלכך נחרבה לפי שכולם היו עושים מעשה רע כזה. הגם שבמדרש רבה כתוב שם שהיו משחקים בכדור בשבת, אמנם בירושלמי לא הוזכר בשבת, ואפשר שחולק וסובר אפי' בחול. ואפשר דאע"ג דלא פירש בשבת לא פליג על המדרש, והדבר שקולכ ובודאי דבשבת כולי עלמא מודו דאסור משום כמה עבירות הנמשכות, וגדולה שבכולם ביטול בית המדרש. צא ולמד מה תיקן עזרא הסופר לקרוא בתורה במנחה בשבת מפני יושבי קרנותכא וגם התירו חז"ל איסור טילטול לפנות אוצר ארבע או חמשה קופות בשבת משום ביטול בית המדרשכב ואם התירו את האיסור משום ביטול בית המדרש, מינה נלמוד קל וחומר לעושי איסור ועבירות, וביטול בית המדרש, וביטול תפלת מנחה, וכמה מיני עבירות כולי עלמא מודו דאסור. וזהו אפילו בלא סופר ובלא כתב ומכתב. ומכל שכן בסופר וכתב ומכתב שעבירה גדולה היא בידם, וראוי לנדותם ולהחרימם [למען] ישובו מדרכם הרעה. ומה גם כי שמעו כרוז הרבנים הזקנים אשר מימי עולם נהגו איסור, והם הקשו עורפם ושמעו עצת הבחורים, גדול עונם מנשוא, וישובו אל ה' וירחמם ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ויכפר בעדם. ה' הטוב ינחנו במעגלי צדק יושר כל מעגל טוב, ויורנו מדרכיו צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב. וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. כה מעתיר הצעיר.

[באמונתו]

אחי שמע מהגראי"ל כמה פעמים על הרשע י"ל י"מ"ש, הער וויל עוקר תורה זיין, ימ"ש

למד ממרן החפץ חיים זצ"ל, שרגיל היה לקלל את אותו משכיל אד"ם הכהן ימח ושמו וזכרו, ראה המצורף פה:

[מטה עז]

לפי רמ"ד ואלי, ראוי לומר ימח שמו, שאין זו קללה אלא ברכה:

"ועסותם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, ומה שכותב 'ועסותם', הוא מלשון עסה ממש, כי סוף סוף יש בעפרם איזה ניצוץ של קדושה בהיותם משרשה, ואותו הניצוץ לא יאבד בשום פנים, כי אין הקדושה רוצה לאבד כלום משלה, ולכן יהיה מוטל על הצדיקים ללוש עסה חדשה של אותו ניצוץ, שבשם אחר יכונה, ויחזור אל הקדושה בשינוי השם, ויהיה של הצדיקים עצמן שעסקו בתיקונו, ולכן הוא מנהג טוב מה שאומרים אל המומרים 'ימח שמם', כי שמם הראשון ימחה ודאי, בהיותו פגום וטמא, ואחר התיקון יקראו בשם אחר, שיהיה קדוש וטהור וראוי לחזור אל הקדושה" (משלי כא, יח).

רמ"ד מעניק משמעות חיובית לקללה זו, ומבאר שבעומק הדברים היא מבטאת תיקון והעלאה של הרע, שיהיה לעתיד לבוא. לדבריו תהליך זה דומה להלכות גזלה, בהן אנו פוסקים כי על ידי שינוי השם, דנים את החפץ כחפץ חדש, בבחינת "פנים חדשות באו לכאן", ואין זו הגזלה הראשונה שנגזלה אלא משהו חדש. וכפי שמביא הרמב"ם אודות בעל התשובה: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר, אני אחר, ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים" (הל' תשובה פ"ב ה"ד).

מתוך ספר חדש מתורת רמ"ד ואלי

[דרומי]

לשון של 'ימ"ש' וכיו"ב לא היתה רגילה כלל וכלל בפי הרבי מליובאוויטש זי"ע, כידוע ומפורסם (למרות שחותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זי"ע היה משתמש בה לעתים יותר תכופות).

הפעמים הנדירות שהזכיר לשון זו היתה כשהזכיר את הצורר הנאצי היטלר, ועוד פעמים ספורות ביחס לרשעים עתיקי יומין כמו המן או נבוכדנצר. היחיד שהרבי הזכירו בתואר זה כאדם חי בעולם הזה היה יאסר ערפאת. ומעניין שאפילו כשהזכיר את סדאם חוסיין לא התבטא בביטוי זה.