ומענין לענין, נראה להזכיר כאן את אשר היה רבינו מתאונן על תופעה חדשה שנתהוותה בשנים האחרונות, משנים עתים ומחליפים הזמנים, ונהפוך הוא ימי הפורים ושביעי של פסח וכו' מימי שמחה לימי תפילה בכי וזעקה, ולא זו הדרך ולא זו העיר, והראה גם לדברי המשנה ברורה (סי' תר"ה סק"ז) דביום שאין אומרים תחנון אסור לומר בו תחינות מלבד מה שנתקן מהקדמונים יעוי"ש, וראה גם לרבינו בספרו אוצר נחמד (מענין פורים, עמ' מ"ח) דברים כדרבונות בזה, ואכמ"ל
ובספר 'אוצר נחמד' כתב הגר"ש זצ"ל בזה"ל:
הנה ידוע מספה"ק אשר ימי הפורים הם עת וזמן למחילת עוונות כמו יוהכ"פ, ואדרבה שהוא גבוה יותר כי יום כיפורים הוא כמו פורים בכ' הדמיון וכו'. ודע כי רע עלי המעשה ממה שיש מספרים ועוד בתור שבח על גדול זה או אחר שעבודתו בפורים היתה בבכיות עצומות והתבודדות וכו' ובעיני זה מחליף הזמנים ומשנה עתים, כי ימי הפורים ניתנו לשמחה ולמשתה ומאכל וכפי גירסא אחת במעשה רב ישן, היה הגר"א בפורים יושב כל היום בסעודה, וכן וכיוצא בזה ראוי לעשות, ומי שמערב הזמנים סופו שיבוא גם לרקוד ביום הכיפורים לפני כל נדרי והכתוב אומר וביום טובה היה בטוב, ודי בהערה זו למבקש האמת. והקב"ה יזכנו לקיים כל דבר ודבר בזמנו ועתו כפי המתאים לזמן ועת ההוא, כי ההנהגה הנאותה והראויה לזמן המסויים ההוא היא מציאות הטבע, והמשנה ההנהגה הניאותה אז הרי זה כלובש בגדי חורף בחום הקיץ או לובש בגדי קיץ ביום קרה.
ובאמת במה שהביא דברי המשנ"ב בסי' תר"ה, כעי"ז מבואר במ"ב בסי' תקפ"א סק"א דהנוהגים לומר תהלים בחודש אלול, לא יאמרו התחנונים והיה"ר בר"ח, ורק התהילים יאמרו דלא ראוי לומר בר"ח תחינות. ולכן רק תהילים אין חששא ומי שברך אין חששא, אבל תחינות באמת לא ראוי לעשות.
ובעמח"ס 'דרך ישרה' הרה"ג רבי אשר ברוך פורת שליט"א הוסיף וכתב לי בעבר [ואולי ידידינו ר' אי"ס יוכל להחכימנו עוד]:
אוכל להוסיף לכם, כי רבינו ז"ל מאד הצטער על התופעה החדשה הזו, ואמר כי אמנם לענין תענית אסתר מצינו בקדמונים לזעוק וכו', כידוע אחר אמירת פרק כ"ב בתהילים, אך על פורים לא מצאנו כן, ואדרבה יש חשש איסור להרבות בתחינות ביום שא"א בו תחנון, כבמשנ"ב סי' תר"ה, ותמה עד מאד מהיכן המליצה הזאת שאומרים שזה כמו יום הכפורים, האם זה מהחסידים?.
ובאמת שמקור מליצה זו מובא בשם מהאריז"ל, ראה במכתב מאליהו (ח"ב עמ' 123) שהביא כן מהאריז"ל, והוסיף בשמו דקדושת יוהכ"פ בטלה לקדושת פורים, וגם מביאים מקור לזה בתיקוני זוהר (דף נז, ב), ובספר טעמי המנהגים (עמ' שעח בהערה) כתב: "כתב בספר מדרש אליהו, שמעתי מרבי הקדוש זלה"ה שיום פורים מכפר הקב"ה עוונותיהם של ישראל כיום הכפורים". וכן הביא בשפת אמת (פורים תרל"ו). וע"ע במרדכי בב"מ (פ' המקבל) הובא בארחות חיים (סי' תרצד) שיום פורים שקול כיום מתן תורה. וראה ג"כ בס' "וימהר אברהם" להגר"א בן מרן הגר"ח פלאג'י זצ"ל (מע' העי"ן, אות סב) שהאריך בענין זה דפורים כיום הכפורים (וע"ע להגר"ד כהן שליט"א בס' ימי הפורים, מאמר מ, עמ' תז שהאריך בכ"ז).