לענין כתב:במיגו דזכי לנפשיה אזכה גם לאחריני. זה עתה הגיעני מאמר מופלא ממש, מרתק ומחכים, בנושא החמור, ובו ידיעות מופלאות בדבר היחס שבין הביצה לאצבע.
המאמר פותח בצורת הים שעשה שלמה [קצת חשבונות מסובכים. מי שזה לא מתאים לו יכול לדלג], ובסופו נידונה באורך הקושיא העצומה בדבר יחס השיעורים להדדי, כאשר המסקנא היא לקיים בנפח את שיעור הדרהם של רבי חיים נאה שהוא מהרמב"ם וכפי הביצים שלנו, ובמדת האורך את שיעור החזון איש שהוא מתאים עם האגודלים שלנו כמו שרואים בהדיא באמות הר הבית.
לאורך המאמר שזורים סיפורים מרתקים על ההשתלשלות של מה שהתחדש לרב קורן בענין זה בחמשים שנה האחרונות.
קראו ותחי נפשכם.
הים של שלמה - סופי 2 (2).pdf
בהחלט מעניין וישר כוח .
כמה שאלות למבינים בנושא :
א. מהיכן הקביעה הנחרצת שרוחב שבעה שיעורים הוא כמידה הגדולה ? הרי בעשרות שנים האחרונות החקלאות בנויה על כל מיני אמצעים לא טבעיים להשגת יבול יתר ובין השאר גודל וכך הוא מסתמא בשיעורים והנה מהאנציקלופדיה ההלכתית חקלאית :
ממצאים ארכיאולוגיים
ממחקרים שנעשו בממצאים הארכיאולוגיים השונים עלה כי המבנה הגנטי של גרגרי השעורה בעבר דומה למבנה הגנטי של גרגרי השעורה של ימינו וכי אין הבדל מובהק ביניהם[87].
הגרעינים השונים שנמצאים באתרים היסטוריים שונים השתמרו בשל תהליך השריפה המהיר שהתרחש באתר, לכן הגרעינים שנמצאו הם גרעינים מפוחמים. במחקר מקובל כי השריפה גורמת לקיצורם בכ10 אחוזים באורך הגרעין, ומאידך לתפיחתו לרוחב בשיעור של כ5 אחוזים.[88] בשל ההתפחמות והליך השריפה אין משמעות למשקלו של הגרעין.
גודלם הממוצע של גרעיני השעורה שנמצאו באתר ראש זית, המתוארך לתקופה ה9 לפנה"ס (תקופת דוד המלך) הוא 5 מ"מ אורך x 2.5 מ"מ רוחב x 2.0 מ"מ עובי.[89]
גודלם הממוצע של הגרעינים שנמצאו באזור נחל יתיר, באתר המתוארך לתקופת מרד בית שני הוא 6.2 מ"מ אורך x2.7 מ"מ רוחב x 2 מ"מ עובי. [90]
גדלו כיום
בזני התרבות כיום, קיימת שונות בין הזנים השונים, השונות נובעת ממטרת השימוש בגרעין למאכל אדם או למאכל בהמה וכן תנאי הגדול, כמות המים שהצמח קיבל, תזמון הזריעה, הימצאות מזיקים בקמה[91], ועוד.
המדד הקובע לגבי משקל הזרעים השונים הוא משקל האלף, דהיינו משקלם של 1000 זרעים, מדד זה מבטא גם את איכותם של הזרעים, משקלם של אלף זרעים נע בין 37 גרם, ל51 גרם, דהיינו בין 0.037 גרם ל 0.051 גרם לזרע. גודלם הממוצע הוא 8.895 מ"מ אורך x 3.69 מ"מ רוחב x 2.64 מ"מ עובי.[92]
ממצאים עתיקים עולה דווקא השיעור הקטן וכן ממצאים של היום ביחס לאורך השעורה. ב. לגבי שיעור רוחב אגודל , אני מתרשם שיש שני סוגי אצבעות, גרומות כלומר עבות שבאופן מסורתי מיוחסות לגברים , ודקות שמיוחסות לנשים . אבל בפועל גברים רבים הם בעלי אצבעות דקות .ואיני יודע האם מספרם פחות מאלו שלהם הגרומות . למשל אני בכללם ולמרות שגובהי 185 מעל הממוצע רוחב אגודלי במקום הרחב ביותר 1.9 ס"מ וכן באקראי בלי לבדוק הרבה נתקלתי במספר שווה פחות או יותר של בעלי אגודל הקטן משתיים והגדול ממנו , ואם כן מהיכן הקביעה הנחרצת שהאגודל מתאים דווקא למידה הגדולה?
ג. הרי ידוע שהאמה היא מהמרפק לקצות האצבעות ובמקום למדדה באמצעות אגודלים אפשר למדדה ישירות וברוב המקרים גודלה מתחת לחצי מטר ואם כך גם היא מצביעה על שיעור קטן. ועוד אם תדון מהכתף למרפק שיעורו יותר קטן ושיעור מצורף של שניהם יעלה בהרבה על כל ערך אמה שננקב , ממילא מעבר למקובל וידוע גם מוכח שאין אפשרות אחרת אלא מהמרפק לקצות האצבעות , ולמה כולם מתעלמים ממדידה ישירה זו?
ד. איני בקי בענייני הר הבית אך מול מדידות שיש בהם מטבע הדברים ספקות, יש את כתובת השילוח המדברת על 1200 אמה אורך הנקבה וגודלה המדוד היום 533 מטר וזה יוצא שיעור אמה של 44.4 ס"מ , שהוא בדיוק שיעור האמה הנגזר ממיל רומאי שאורכו 1480 מטר ומורכב מ1000 שיעורי פסיעה שכל אחד מהם הוא 3 אמות ושליש.
ה. בפשטות היחס בין האמות הקטנות לגדולות נגזר מהמציאות של אורכי אמה שונים המצויים בבני אדם ומאוד סביר שזה פשר האמה בת חמשה טפחים, רואים זאת לכאורה מהגמרא להלן .
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לב עמוד ב
וכדי לנענע בו כשר. מר כדאית ליה, ומר כדאית ליה. תא שמע: שעור הדס וערבה - שלשה, ולולב - ארבעה. מאי לאו - בהדי עלין! - לא, לבד מעלין. גופא, שיעור הדס וערבה - שלשה, ולולב - ארבעה. רבי טרפון אומר: באמה בת חמשה טפחים. - אמר רבא: שרא ליה מריה לרב טרפון! השתא עבות שלשה לא משכחינן, בת חמשה מבעיא? כי אתא רב דימי אמר: אמה בת ששה טפחים עשה אותה בת חמשה, צא מהן שלשה להדס, והשאר ללולב, כמה הוו להו - תלתא ותלתא חומשי. קשיא דשמואל אדשמואל, הכא אמר רב יהודה אמר שמואל: שיעור הדס וערבה שלשה, והתם אמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון! - לא דק. אימר דאמרינן לא דק לחומרא, לקולא מי אמרינן לא דק? כי אתא רבין אמר: אמה בת חמשה טפחים עשה אותה ששה, צא מהן שלשה להדס והשאר ללולב. כמה הוי להו - תרי ופלגא. סוף סוף קשיא דשמואל אדשמואל! - לא דק, והיינו לחומרא לא דק, דאמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.
הרי ארבעת המינים הן מצווה פרטית לכל אחד בסט שלו ,ומאוד מסתבר שמצד עיקר הנושא שיעורו של כל אחד בהתאם לאמתו , אם כי מאידך יש בעיה של יצירת מצב שכזה שלכל אחד הלכה אחרת ולכן נראה שההבא אמינא ברבי טרפון שכולם יסתדרו לפי האמה הגדולה והמסקנה שנפסקה להלכה שמספיק אמתם של אנשים הקטנים בטווח כמובן לא של החריגים אלא על הרצף הנורמאלי.
אך מאידך מקווה מיועד לציבור ושיעורו לאפשר טבילה נוחה ולא יתכן שילכו בו לפי הקטנים באנשים ולכן קשה לי לקבל את הכתוב במאמר.
לפי גמרא זו נראה שכותב המאמר הניח את המבוקש בכך שטען שמחכמי דמשק עולה המידה הגדולה ולא היא זו המידה הבינונית של 6 טפחים של 4 אצבעות בינוניות. כי הגדולה היא אמה של ששה טפחים שהם טפחים גדולים שיש מהם חמישה בלבד באמה בינונית.
בכל אופן לאור האמור בסעיפים א, ב אם אני צודק הרי אין כלל סתירה בין העולה למקווה מצד אגודלים לבין הנגזר מאמות וכל הסתירה נובעת אולי מסטראוטיפ של תפישת אצבעות הגבר ולכן אשמח לתמיכה או הפרכה ממקורות מהימנים .