אחד מעיר כתב:לכדכד,
נתחדש לי מושג חדש אדם אומר שקר, רק כמשקל נגד.... גם זה ראוי למה שאני משתדל להמנע
כדכד כתב:בתחילת פרשת ויקהל כותב רש"י ותרגומו "ואכניש". בתרגום לפנינו (לפי מה שראיתי גם בתאג') התרגום הוא וכנש.
האם היו לפני רש"י שתי גירסאות שהכריע לטובת "ואכניש" או שהיתה לפניו רק גירסה אחת (או "וכנש, ובא לתקנה כפי שראיתי שכתבו או "ואכנש" והוא בא להביא ראיה מהתרגום לדבריו שלפני כן כפי שאפשר אולי להבין מפשטות לשונו)?
רציני כתב:אחד מעיר כתב:בעניין באמרם-כאמרם זהו כתיב וקרי גמור, מי שקוראים את שניהם זה עמרצות גמורה ואם מלמדים אותם ומתעקשים ראויים לנידוי, ולכל הפחות לנזיפה חמורה
אני קרוב לומר את זה גם על יששכר, אבל כואב הלב על טעות פשוטה זו שנכנסה לפני כמה דורות ע"י אדם שאינו מבין בעניין בין ימינו לשמאלו
[יש לו גם כמה הערות סרק על רש"י, שחלק מהדפוסים ממשיכים להביאם]
זה בערך כמו מי שיתעקש לקרוא הִוא - הִיב. ברור שגם אם יש לו את הקול היפה בעולם הוא לא ראוי לקרוא בתורה.
בעניין באמרם- כאמרם כבר כתבו כמה חילוקים למה לא ראויים לנדוי.
ויש כמה ספרים שלא רק שכתבו שהם לא ראויים לנידוי אלא כתבו כמה הסברים למנהג זה שנהגו בו בהרבה מקומות [מרוקאים, ליטאים, תימנים, חסידים] וכמה מהתירוצים הם שלא קוראים מחמת הקרי אלא מחמת טעמים אחרים.
אולם בעלי תמר על הירושלמי (מגילה, עמוד פ) כתב שחקר ובתימן יש מחלוקת מה כתוב במגילה וזה לא רק כתיב וקרי. [עיין בשערי יצחק רצאבי פקודי תשע"ד מה שדן בדבריו]. ויש להוסיף שבכנסת הגדולה סימן תרצא הגה"ט אות ב גרס בראבי"ה באמרם כתיב וכך קרי. [ואפשר שזה ט"ס כמו שהגיהו במהדורות החדשות].
כדכד כתב:אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים יתרו פב
לכדכד, הביטוי לקוח ממסכת מגילה
והוא מושאל למקרים חמורים של שיבושי קריאה כמובן מאליו
וחמור יותר מי שקורא באמרם-כאמרם שאם מתעקש חייב גם נידוי! ...
מי שמך להשאיל ביטויים מהמשנה
מה שאמרו אמרו ומה שלא אמרו לא אמרו
שם חששו שהמסלף בכוונה עלול לגרום לשיבוש בהבנת הפסוק
לא אמרו זאת על כל טועה בקריאה
ודאי שזה לא מובן מאליו
גם הדוגמא של באמרם כאמרם אינה מוצלחת. כנראה לקחת את זה מהמעשה שמובא בשו"ע על אדם שהתעקש לקרוא כמו הכתיב ולא כמו הקרי שנידוהו החכמים אז אבל ב"באמרם כאמרם" יש עדות שיש להם מסורת לקרוא פעמיים וגם אם תטען שהם טועים - הם לא חייבים לשמוע לך שזה הקרי הנכון "כאמרם" ואין לך רשות לנדותם
מעשה שהיה היה כנראה בקורא שכפר בסמכותם של חכמי ישראל להורות על שינוי הקריאה מהמסורת באופן עקרוני
כדכד כתב:רציני כתב:אחד מעיר כתב:בעניין באמרם-כאמרם זהו כתיב וקרי גמור, מי שקוראים את שניהם זה עמרצות גמורה ואם מלמדים אותם ומתעקשים ראויים לנידוי, ולכל הפחות לנזיפה חמורה
אני קרוב לומר את זה גם על יששכר, אבל כואב הלב על טעות פשוטה זו שנכנסה לפני כמה דורות ע"י אדם שאינו מבין בעניין בין ימינו לשמאלו
[יש לו גם כמה הערות סרק על רש"י, שחלק מהדפוסים ממשיכים להביאם]
זה בערך כמו מי שיתעקש לקרוא הִוא - הִיב. ברור שגם אם יש לו את הקול היפה בעולם הוא לא ראוי לקרוא בתורה.
בעניין באמרם- כאמרם כבר כתבו כמה חילוקים למה לא ראויים לנדוי.
ויש כמה ספרים שלא רק שכתבו שהם לא ראויים לנידוי אלא כתבו כמה הסברים למנהג זה שנהגו בו בהרבה מקומות [מרוקאים, ליטאים, תימנים, חסידים] וכמה מהתירוצים הם שלא קוראים מחמת הקרי אלא מחמת טעמים אחרים.
אולם בעלי תמר על הירושלמי (מגילה, עמוד פ) כתב שחקר ובתימן יש מחלוקת מה כתוב במגילה וזה לא רק כתיב וקרי. [עיין בשערי יצחק רצאבי פקודי תשע"ד מה שדן בדבריו]. ויש להוסיף שבכנסת הגדולה סימן תרצא הגה"ט אות ב גרס בראבי"ה באמרם כתיב וכך קרי. [ואפשר שזה ט"ס כמו שהגיהו במהדורות החדשות].
באמונתו כתב:נדמה שלא בכל כ"י של אסתר במקרא, או בתיקוני הסופרים, אכן נרשם בגיליון, הקרי של "כאמרם".
לדוגמא, עיין התיקון סופרים מאת תלמיד הסמ"ג: https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL22731523
לא ידעתי כתב:באמונתו כתב:נדמה שלא בכל כ"י של אסתר במקרא, או בתיקוני הסופרים, אכן נרשם בגיליון, הקרי של "כאמרם".
לדוגמא, עיין התיקון סופרים מאת תלמיד הסמ"ג: https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL22731523
לא נראה לדייק מ"תיקון סופרים", גם אצל "מומכן" לא נרשם כלום
ראה יבמות כב, רע"א. ויעו"ע בהנכב"ב.כדכד כתב: . . כנראה הגירסא המדוייקת היא רב בריה דרבנא כמו שכתבת אבל כתבתי לפי הזכור לי . .
הצעיר שבכהונה כתב:לפני שיפורסמו ההערות של אחד מעיר על פרשת זאת תהיה, אעלה שני שינויים שרשמתי בין נוסח הכתר (ברויאר ומקראות גדולות הכתר) לבין חומשים אחרים:
פרק יד: [יט] וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ. בזקף ולא במרכא/מאריך.
דקדוקית, זה הרבה יותר מסתבר, שהרי במירכא/מאריך הפירוש הוא שיכפר מטומאתו על המיטהר, ואין זה נכון, אלא על מי שמיטהר מטומאתו – הוא יכפר, ולכן נדרש זקף.
והשינוי השני: באותו פרק [נב] וְחִטֵּ֣א אֶת־הַבַּ֔יִת בְּדַם֙ הַצִּפּ֔וֹר וּבַמַּ֖יִם הַחַיִּ֑ים. בזקף ולא ברביע.
גם כאן מסתבר יותר. שהרי אם ברביע, פירוש הדבר שמחלקים את חצי הפסוק כך: וחטא את הבית בדם הציפור / ובמים החיים.
אבל ברור שאין זו החלוקה המתבקשת אלא: וחטא את הבית / (במה?) בדם הציפור ובמים החיים.
אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים בהעלותך פב
אנא העירו את הערותיכם
ח, יח, והערה 1 כתב: וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם: כך היא ההטעמה הנכונה. ובהערה: בתוכנת מפעל הכתר בר-אילן: וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם בניגוד לרוב ככל המקורות.
ראשית, חסר נקודה (ואולי גם מעבר שורה) לפני זה כי זה עניין נפרד. שנית, אין שום צורך להביא אותו, וזאת מהרבה סיבות: 1: התימנים שרוצים בכך יש להם תורה קדומה, ולשאר העולם זה חסר עניין. 2: גם דברי מהרי״ץ שבתורה קדומה אינם באמת מנהג תימן, עיין בפרשה מפורשה ובהערות "מסורת מדוייקת" שחולק על רוב הדברים וכותב שגם בתיג׳אן התימנים כתבו אחרת ושכך המנהג. (ואין זה תלוי בשאמי ובלדי, בניגוד למה שהרבה תימנים חושבים). 3: זה איפה ואיפה: כשעוסקים במחלוקות בין חומשים שונים נקבע מה הנוסח "הנכון", ואילו כשמהרי״ץ מביא נוסח שלדעתו הוא מנהג תימן אבל הוא מנוגד לכל כתבי היד המהימנים ולכל הדפוסים נביא את דבריו בשתיקה?!יא ו כתב: וכו' על פי תורה קדומה ההטעמה צ"ל וכו'
ייתכן שסימנים חזר בו. יש בידי שני תיקוני קוראים של סימנים משנת תשסד ומשנת תשסז ובשניהם וְאֶל־הָעָ֣ם תֹּאמַ֗ר, ומאידך יש לי תנ״ך סימנים משנת תשסה ובו מוטעם וְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר. (אגב, אם כבר הזכרנו את תורה קדומה. נראה לי שבחומשים התימנים נקטו רביע, אבל אין להם נפק״מ בביצוע).הערה 4 כתב:לפי סימנים ואחרים ההטעמה היא וְאֶל־הָעָ֣ם תֹּאמַ֗ר
. לא מדוייק. באחד משיעוריו טען הרב מאזוז שתלמידיו מצאו איזה ספר שמוטעם מלרע. אמנם הניסוח הנכון הוא שאין שום ספר "מדוייק"(על פי המסורה ולא על פי שיקולים דקדוקיים)/"מהימן" שמטעים האהלה מלרע. חוץ מזה, מציאת האהלה מלרע באיזה ספר אינה מעידה על כלום אם גם אותו ספר אינו עקבי אלא רק פעם הטעים כך, שאז יש לתלות כמובן בטעות.הערה 5 כתב: די לציין שאין שום ספר בעולם שמסמן אתנח בלמ"ד!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 22 אורחים