האם באמת אפשר לדרוש את כל האתין? ומה הוא דרך הדרש? ריבוי?
לכאורה ברוב המקומות בש"ס שנכתב כיון שהגיע את ה' אלקיך פירש, רש"י מפרש לריבויא, והנה במסכת חגיגה יב. משמע שזו דרישה לאו דווקא בדרך הריבוי, ויש שאולי מצא חילוק זה שאינו באותו בעל המאמר, בעבר מצאתי שרבי נחמיה/שמעון העמסוני זה רבי נחום איש גמזו מצו"ב מאמרי בענין זה, וכן מצאתי במפרשי האוצר שהעיר זאת הענף יוסף בעין יעקב.
חשבתי ליישב שיסוד הדברים תלוי איפה נכתב האת כבד את, ואהבת את, את ה"א תירא, כל אלו מקומות שאין מדובר בענין מעשי טכני אלא הוראה בענין רוחני, וההוראה כוללת וממילא דרש "ריבוי", משא"כ את שהוא בסיפור דברים ויולד נח שלשה בנים את שם את חם את יפת, או אף בהוראה מעשית כגון ועשו את האפוד / הארון ועוד, אינו נדרש כלל ובוודא שבריבוי אינו נדרש, אבל כאן בחגיגה מדובר על ה"את" הראשון בתורה במעשה בראשית שזה היסוד לכל התורה, ולכן צריך להסביר אותו כיוצא מן הכלל אבל אי אפשר בריבוי כאמור כי כאן הוא סיפור דברים, ואולי אפשר לומר שאכן היה דורש כל אתין, פירושו שהיה מסביר כל את ואת כפי האפשר כי אין מילה יתירה בתורה, ובאותם מקומות בלבד שהם באופיים ריבוי כפי שנאמר לעיל היה דורש לרבות, אמנם מכלל המקומות בש"ס שמדובר על דרישת אתין (כגון נזיר סה:) לא משמע חילוק אלא שכל את ממש נדרש לריבוי
וצ"ע