תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ד הלכה ב
רב חונה אמר ג' קרויות שבתורה לא יפחתו מעשרה פסוקים, חזקיה אמר כנגד עשרת הדברות
והא תנינן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע והא לית בהון אלא תמנייא
רבי אידי אומר איתפלגון כהנא ואסי חד אמר חוזר וחורנא אמר חותך מן דמר חוזר חוזר ב' פסוקים ומן דמר חותך [בראשית א ה] ויהי ערב ויהי בקר פסוק בפני עצמו,
והא תנינן בשני [שם א ו ט] יהי רקיע ויקוו המים מן דמר חוזר חוזר ב' פסוקים ומן דמר חותך אפי' חותך אין בו
ומבואר מדברי הירושלמי שלמ''ד ''חותך'' אין הביאור שכל פסוק יכולין לפסוק לשנים כ''א דוקא פסוק כמו ''ויהי ערב'' וכמו שפי' כל המפרשים שם
והנה מחל' זו כנראה היא גם בבלי מגילה שם דף כב. וז''ל
דתנן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע ותני עלה בראשית בשנים יהי רקיע באחד
והוינן בה בשלמא יהי רקיע באחד דתלתא פסוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה פסוקי הוו ותניא הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים
ואיתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק
רב אמר דולג מאי טעמא לא אמר פוסק קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה ושמואל אמר פסקינן ליה והא אמר רבי חנניא קרא צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין התם טעמא מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא אפשר
וריהטא דהגמ' שם משמע שבכל אופן היכא דלא אפשר קסבר שמואל פוסק
האם אמרי' שהיות שסתמא דירושלמי שאין אומרים פוסק בכל גווני כמו כן לשי' הבבלי, או בזה חולק הירושלמי על הבבלי שלנו
[ויש נ''מ לדינא ואולי אאריך בעת הפנאי