ורבי יהודה בן בתירא שלא עלה לרגל י"ל שלא היה לו קרקע או זקן היה שאינו יכול להלך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה.
והקשה על זה המשנה למלך בריש הלכות קרבן פסח:
ולא ידעתי הא היכא רמיזא דהני פטירי מפסח.
וטוען שכל הפטורים מראיה הוא דוקא מראיה, אבל בפסח חייבים.
ובלימודי מסכת מגילה בריש המסכת ראיתי לכאורה מקור לדברי התוספות.
א"ר יוחנן זו [דברי המשנה] דברי ר"ע סתימתאה, אבל חכמים אומרים אין קורין אותה אלא בזמנה. מיתיבי א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. רבי יהודה אליבא דמאן, אילימא אליבא דר"ע, אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא.
ועיי"ש ברש"י שהענין תלוי האם שלוחי בי"ד היוצאים על חודש ניסן [משביטלו את ההודעה ע"י מדורות] מספיקים להגיע לכל ישראל עד פסח. וכשכל ישראל על אדמתן וצריכים השליחים להגיע רק עד גבול א"י - מספיקים, וכשלא - לא. עיי"ש.
ועוד פירש רש"י, מנלן שר"ע הוא "בזמן הזה" שדיברה עליו הברייתא ואמר את דינו גם בזמן הזה? משום ש"בזמן הזה" הכוונה "לאחר החורבן".
וכלומר, יש לנו כאן ברייתא, שמדברת על שליחת שליחים לכל ישראל להודיע מתי קידשו את חודש ניסן, והם יוצאים על ניסן מפני הפסח כדאיתא בר"ה, וכמבואר כאן בגוף הסוגיה, כדי להודיע מתי הפסח, והברייתא [בניגוד למשנה בר"ה שאפשר להעמידה על אחר החורבן] עוסקת בזה כלפי זמן הבית, ואומרת שבזמן בית המקדש השליחים היו יוצאים ומגיעים לקצה גבול ישראל בערב פסח [ומובן שהם נשארים שם לפסח], וכך ידעו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם עד קצה גבול א"י לעשות את חג הפסח במועדו.
ונשאלת השאלה:
בזמן הבית, עבור מי יצאו השלוחים האלה לקצה גבול ישראל, ונשארו בעצמם שם עמם לפסח? הלוא כולם עלו לרגל כדי לעשות את הפסח בירושלים?
[מי שהיה טמא ופטור מפסח ראשון - פטור גם מראיה?]
הברייתא מדברת על שליחת השלוחים בניסן מפני הפסח לקצה גבול ישראל כדבר פשוט ונצרך, לא כנעשה עבור איזה יחידים נדירים אנוסים.
ובפשטות הכוונה שכל מי שפטור מעליה לרגל, נשאר בביתו בפסח. זקן, חולה, מי שאינו יכול להלך ברגליו, [גם נשים, כל שכן למ"ד שפטורות משמחה אלא אשה בעלה משמחה, כל שכן אשה שאין לה בעל. וידעתי שהמשנל"מ מזכיר נשים כהוכחה נגד התוספות]. כל מיני סיבות וצרכים שמונעים/פוטרים אנשים מלעלות לרגל. וכתוב כאן שאנשים אלה אינם עולים גם בפסח - כלומר שהם פטורים גם מפסח.
[וממילא אינם עולים עבור הפסח, וממילא יש להם דין "דרך רחוקה" בערב פסח ופטורים באמת מפסח ראשון, אבל בתוספות משמע שפטורים לגמרי וגם מפסח שני. עיין בזה במשנה למלך שם, וידוע הדיון האם חייב לדאוג לפני זמן המצוה שבהגיע זמנה יהיה מחויב בה ולא אנוס או פטור, ואכמ"ל].
אודה לכל הארה, הערה, הרחבה, פירכא, סתירה ו/או עזרה/תמיכה לראיה הזו, בבקיאות ועיון.