"מה אתה דואג? פורים היום!!"
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט”א
מתוך העיתונות של חורף התשס"ג: "צבא ארה"ב שולח אלפי חיילים נוספים מדוויזיית הרגלים השלישית בג'ורג'יה לכווית, במהלך הפרישה הקרקעית הגדולה ביותר במפרץ הפרסי, מאז מלחמת המפרץ ב-1991. כך מסרו גורמים צבאיים ל"ניו יורק טיימס".
אחת משלוש הבריגדות בדיוויזיה, בת כ-4,000 חיילים, מתאמנת מאז ספטמבר במדבר הכוויתי, אולם אתמול התקבלה ההוראה לצרף אליה את 15 אלף החיילים הנוספים בדיוויזיה. העברת החיילים תושלם בימים הקרובים.
הפנטגון בונה בהתמדה את כוחותיו במפרץ הפרסי במשך חודשים, אבל זו הפעם הראשונה בה דיוויזיה שלמה, הכוללת חיילי חי"ר, שריון ויחידות תעופה, נשלחת לאזור. בכך מאותת ממשל בוש על התקדמות לקראת מתקפה צבאית כדי לפרק את עיראק מנשקה. הדיוויזיה השלישית מתמחה בלחימה במדבר וכוחותיה מתאמנים בכווית ובדרום קליפורניה מזה חודשים.
בנוסף לכך, הצי האמריקני הורה לנושאת המטוסים אברהם לינקולן להישאר בים למשך שלושה חודשים נוספים ולהיערך למתקפה במפרץ הפרסי. לינקולן סיימה אימון בן חצי שנה במפרץ והיתה כבר בדרכה חזרה לארה"ב, כאשר קיבלה את ההוראה להישאר באזור"...
נשוב 19 שנה לאחור. היה זה במוצאי שבת פרשת תצוה התשס"ג. ליל "פורים קטן", מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א עלה לביתו, שם ערך את ההבדלה, בה זכיתי להשתתף. שמיד לאחר מכן נטל הגר"ח את ידיו ל"מלוה מלכה", כהוראת ה"משנה ברורה", להקפיד ולאכול מיד. לאחר ברכת המזון התפתח דיון בנושא אמירת "מגדול" בברכת המזון, כשמרן שליט"א תוהה (אולי בשביל לחדד את הנאספים) מדוע לא אומרים "מגדול" בפורים קטן. הנכד העיר את תשומת לב רבנו שאומרים "מגדול" רק ביום שאומרים בו מוסף ולא ב"פורים קטן" ומרן שליט"א הסכים מיד. לאחר הדיון הקצרצר ניגשתי עם בני בכורי חיים אליעזר ני"ו, שהגיע לשנתו השלישית, ומרן שליט"א גזז את מחלפת ראשו, בתוספת ברכה ("שיהיה תלמיד חכם גדול"...).
באותם הימים דובר במרץ בכל העולם על "מלחמת המפרץ השניה" (שיש המכנים אותה "מלחמת המפרץ השלישית", כשהכוונה ל"מלחמת המפרץ"- המלחמה במפרץ בין איראן לעירק, ול"מלחמת המפרץ השניה" שאנו זוכרים משנת תש"ן), לאחר שנשיא עיראק סאדם חוסיין הודיע שייצא למלחמת חורמה ב"ציונים". כל יושבי ארץ ישראל, שזכרו את מלחמת התש"ן, חששו לבאות ובני קהילת האברכים בנווה שאנן בחיפה, שם התגוררתי באותם הימים, ביקשו לשאול את מרן הגר"ח שליט"א האם בשעת מלחמה ראוי לעזוב את חיפה ולעבור לבני ברק, בגלל הקרבה לבתי הזיקוק, שנחשבו ליעד אסטרטגי של מעוף הטילים העיראקי. וגם שאלו הם האם בשעת אזעקה, האם לרדת למקלט הביתי המשותף, שם יישבו עם שכנים מחללי שבת, או שעדיף להישאר בבית ב"חדר אטום".
שטחתי את השאלות, כתובות בדף נייר, לפני מרן שליט"א. רבינו קרא את הדף ואמר בחיוך גדול: "פורים היום! מה אתה דואג?! יהיה בסדר בעזרת ה'"...
הערתי: "ובכל זאת, האברכים שואלים!"...
ומרן שליט"א חזר שוב על דבריו ש"פורים היום" ו"לא יקרה כלום, בעזרת השם"...
ואם מאן דהוא לא מבין עד היום הזה מדוע לא פרצה לה "מלחמת המפרץ השניה", למרות כל תחזיות המומחים, הנה לו התשובה: "פורים היום! יהיה בסדר בעזרת ה'!"...
*********
מרן הגר"ח שליט"א סובר כנראה ש"פורים" הוא גם בפורים- קטן, עם כל השפעותיו הגדולות והיותו יום נס לישראל. רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל מסביר שאמנם את מעשה התגלות הנס בפועל מציינים בפורים באדר ב', אך "שורש המצוות בלב" שייך גם באדר א', "כיוון ששניהם בשם "אדר" נקראו". לדבריו, גם בפורים קטן שבאדר א' הגיע זמן מחיית עמלק, שכתוב בזוהר הקדוש, שמחייתו היא גם בלבבו של כל יהודי, האמור למחות את יצרו הרע, וממילא פורים קטן הוא יום של "משתה ושמחה וטוב לב", משתה ושמחה בתוככי הלב פנימה, בו ניתן לתקן את ה"לב כסיל בשמאלו". הוא מדגיש שגם עניין נתינת משלוח המנות נועדו בכדי לחבר בין כל היהודים, להיותם כאיש אחד בלב אחד. ואף שלמעשה תיקנו להעניק משלוח מנות אחד לשני בפורים שבאדר ב', אך גם בפורים קטן צריכים לאחד לבבות ולחוש שכולנו נסיכי הכתר, בני הקב"ה, ובכך נזכה ל"ליהודים היתה אורה- זו תורה", תורה שניתנה בסיני, כשכולנו היינו כאיש אחד בלב אחד.
-- כולנו מכירים את המשפט ש"לא כל יום פורים". אך מדוע, בעצם, שלא נחגוג פורים פעמיים, גם באדר א' וגם באדר ב'??
חז"ל במסכת מגילה (ו,ב) משיבים על השאלה. במגילת אסתר נאמר לעשות את ימי הפורים "ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה". כך שאנו חוגגים פורים רק פעם אחת, כבכל שנה בה חוגגים רק פעם אחת. ונחלקו בגמרא האם פורים חל באדר ראשון או שני, האם "אין מעבירין על המצוות" ולכן עושים אותו באדר א', או ש"סומכים גאולה (גאולת פורים) לגאולה (גאולת פסח)" וחוגגים באדר ב'.
החתם סופר (שו"ת או"ח ר"ח) כותב לנו דבר מופלא, שירומם בעינינו בודאי את "פורים קטן". לדבריו, עיקרם של ימי פורים הם מהתורה (כי אם על יציאת מצרים, בהם יצאנו מעבדות לחירות אנו צריכים להודות להקב"ה ולכן אנו חוגגים את חג הפסח, הרי שבפורים, בו ניצלנו ממוות לחיים, בוודאי שעלינו לחוג את היום), וכדי לצאת את מצות הזכרון לנס מהתורה, מציינים את "פורים קטן" כימים האסורים בהספד ותענית, ובזאת יצאנו ידי חובת ציון הנס מהתורה. ולאחר שכבר יצאנו ב"פורים קטן" את עיקר זכר הנס, אנו חוגגים בפועל, מדברי קבלה, את מצוות הפורים בחודש אדר ב', כדי לסמוך באדר ב' את גאולת פורים לגאולת פסח.
-נחלקו הראשונים האם לאחר שקובעים את השנה לפי לוח קבוע ומסודר (ולא מעברים את חודש אדר א' בעיצומו של החודש), האם ניתן להספיד ולצום ב"פורים קטן". השולחן ערוך פוסק שי"ד וט"ו אדר א' אסורים בהספד ותענית, וישנם הסוברים שמותר לצום ולהתענות בימים אלו, ואילו הרמ"א כתב שהמנהג שלא צמים ומספידים בימים אלו.
הגמרא קובעת שאין הבדל בין "פורים גדול" ל"פורים קטן" כי אם לגבי קריאת המגילה ומתנות לאביונים, אך שני הפורים אסורים בהספד ובתענית. לפי חלק מהראשונים עלינו לשמוח ולערוך משתה ושמחה גם ב"פורים קטן", וכפי שנהג רבינו יחיאל מפריז. ולפי "ראשונים" אחרים, אין חיוב משתה ושמחה בי"ד וט"ו באדר א', כי הרי חז"ל אמרו שב"פורים קטן" לא עושים מספד ותענית, אך הם לא אמרו שעלינו לחגוג במשתה ושמחה.
הרמ"א פסק ש"יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון, ואין נוהגים כן, ומכל מקום ירבה קצת בסעודה, כדי לצאת ידי המחמירים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד ". כך, במילים אלו, מסיים הרמ"א את חיבורו על "שולחן ערוך" חלק "אורח חיים".
החיד"א כותב ב"ברכי יוסף" שהרמ"א השתמש בכוונה בלשון זה של "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד". כי הרמ"א פתח את חיבורו במילים "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד ", והוא סיים את חיבורו ב"וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד ". וה"ברכי יוסף" כותב שאלו הם "שני התמידים" של הרמ"א... ה"שערי תשובה" מסביר שהרמ"א רמז לנו שהמילים "משתה טוב" הם בגימטריא "אדר ראשון". ונחלקו האחרונים האם נוהגים לחגוג מעט במשתה ושמחה רק בי"ד אדר א' או גם בט"ו באדר א' והאליה רבה הסביר שהרמ"א הדגיש ש"טוב לב משתה תמיד", כדעת הלבוש, הסובר שצריכים לחגוג מעט בשני הימים, גם בי"ד וגם בט"ו.
הר"ן כותב שלמרות שהיו ראשונים שערכו משתה בפורים קטן, אך אין צורך לשלוח משלוח מנות ביום זה, כי משלוח מנות דומה למתנות לאביונים. אך הכתב סופר כותב שלולי דברי הר"ן נראה היה שמשלוח מנות שייך לסעודת המשתה, ואם עושים משתה ביום זה, צריך גם להנות את האחרים. לאור זאת כתב ה"כתב סופר" שזהו סיום הרמ"א: "וטוב לב"- שאין ליבו רע מלהנות אחרים, "משתה תמיד"- ועושה גם משתה וגם שולח משלוח מנות, ככל חומרות הפוסקים.
והערוך השולחן כתב כך: "וכתב הרמ"א שמכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד. כלומר, שעיקר עבודת ד' הוא בשמחה, ולכן כשכוונתו לשם מצוה היא משתה ושמחה של מצוה".
----- ושנהיה בשמחה!!!
(יתד נאמן, פורים קטן התשע"ט).