עזריאל ברגר כתב:מיללער כתב:עזריאל ברגר כתב:דברי הרמב"ם סוף פרק י"ד מהלכות איסורי ביאה:
נוֹתֵן אָדָם שִׁפְחָתוֹ לְעַבְדּוֹ אוֹ לְעֶבֶד חֲבֵרוֹ. וּמוֹסֵר שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדִים לְכַתְּחִלָּה וְאֵינָן צְרִיכִין שׁוּם דָּבָר אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּבְהֵמוֹת. וְשִׁפְחָה שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לְעֶבֶד אוֹ שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת אַחַת הִיא לְפִי שֶׁאֵין אִישׁוּת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לְעַכּוּ''ם עַל הָעַכּוּ''ם אֲבָל לֹא לַעֲבָדִים עַל הָעֲבָדִים וְלֹא לַעֲבָדִים עַל יִשְׂרָאֵל
תודה
והמנחת חינוך שכתב לגבי בן נח שבא על שפחה כנענית המיוחדת לעבד כנעני (של ישראל) נהרג עליה - חולק על הרמב"ם? או דס"ל שהרמב"ם שם אינו מדברי כלפי הבן נח.
יש לעיין בדבריו בפנים - שמא הוא כבר התייחס לרמב"ם הזה?
במצוה לה המנחת חינוך אינו מתייחס כלל לדברי הרמב"ם וכותב מסברת עצמו שבוודאי מהני יחוד שפחה לעבד לגבי שיהא בן נח הבא עליה חייב מיתה.
אולם במנחת חינוך בעצמו במצוה ר"ט אות י"ג (ציינו על זה בספר המפתח להרמב"ם ולא לדבריו במצוה לה) הביא את דברי הרמב"ם, והוסיף שלפי דברי הרמב"ם אפי' בן נח שבא על אשת העבד פטור משום אשת חבירו, מבלי לציין שהזה חוזר ממה שכ' בעצמו במצוה ל"ה.
ובהגהות של המנ"ח מהדורת מכון י-ם ציינו שם לדברי הר"ן סנהדרין נז. וכתבו "שמשמע מדבריו דעבד ושפחה 'של ישראל' יש להם אישות לגבי בן נח". ונראה די בזה פלוגתא דרבוותא, וכן העיר הגר"מ קאלינא במכתבי תורה מכתב ק'.
ובמכתבי תורה שם ציין רבי מרדכי קאלינא לדברי התוס' ישנים בכריתות הנ"ל ודן בדבריו עיי"ש.