הודעהעל ידי אהרן תאומים » ד' מרץ 30, 2022 2:40 am
בס"ד
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים...
יחזקאל הנביא, עמוד החיזוק בגלות
נביא התשובה והטהרה,
התחייה והתקומה
לר' ישראל יקירי שליט"א
בשבת קודש הבאה עלינו יישמעו ברמה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, דברי הנביא יחזקאל [ל"ו]: "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם... וְיָדְעוּ הַגוֹיִם כִּי אֲנִי ה'... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם... וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם... וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם...
מלים נאדרות אלה שבנבואת יחזקאל, מלוות ומשלימות את קריאת התורה בפרשת פרה, טהרתן של ישראל. כך שנו חכמים: "קורא פרשת פרה, ומפטיר וזרקתי עליכם מים טהורים". [מגילה ל.] יחד עם סדר הטהרה שבפרשה זו שהיה נוהג בעבר כשהיו בידינו מי חטאת, מפטירים היום בטהרת העתיד על ידי הקב"ה.
בא ה'שפת אמת" וכולל גם את ההווה כדרכו: "הקדושה נותנת ברכה לפניה ולאחריה". כלומר, אם היה הדבר בעבר כשהיתה הטהרה בידינו וכמו כן גם יהיה בעתיד כנבואת יחזקאל. הרי ברור שגם בהווה הוא עת טהרה, בזמן שקוראים פרשה זו. "לכן מסוגלים אלה הימים, שהיה בהם הטהרה ושיהיה בהם הטהרה למצוא בהם גם עתה, לב טהור... [פ' פרה תרמ"ז].
*
ועם טהרה זו הכוללת את כפרת ישראל, חיזק ואמר התנא הקדוש רבי עקיבא: "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים! שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". [יומא פה:].
ולא זו בלבד אלא שטהרה זו כבר תהיה נצחית: "אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה הייתן מטהרין וחוזרין ומטמאין, אבל לעתיד לבא אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים [תנחומא מצורע ח'].
*
מתי ואיפה נאמרו הנבואות האלה? בכדי שיהיה "בעל השמועה" עומד לנגד עיני הרוח, ולו אף במקצת מן המקצת, כדאי הפעם להתבונן בתקופתו של יחזקאל הנביא בכלל. מתוך כך נתחזק אף אנו בגלותנו, בנבואתו הנצחית.
עם ישראל שרוי בימים אלה בצער ומצפה לישועה. שר התורה עלה למרום ועזב אותנו לאנחות. כשם שהיה ענק בענקים כך הוא החלל שהשאיר. עוצמת האבידה אין לה ממדים. הרבה, הרבה דברים לוחצים כיום על הלב היהודי. ירחם ה' על עמו.
ומאידך, ר' ישראל אסור להישבר ולהתייאש חלילה! כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב!!! הרצון העליון הוא: "חזקו אמצו!". חייבים להתחזק באמונה באלקים חיים ומלך עולם, להמשיך בלימוד התורה ובקיומה ביתר שאת ולהתאזר באמונה ובטחון לקראת העתיד..
יהודי מקבל עליו מלכות שמים שלימה באמונה שלימה בקריאת שמע, ושוב מצהיר הוא יום יום: "לדור ודור הוא קיים ושמו קיים וכסאו נכון ומלכותו ואמונתו לעד קיימת ולעולמי עולמים". הוא אלקינו שברא את העולם ומחדש אותו בכל יום תמיד. הוא שהוציאנו ממצרים, הוא שנתגלה עלינו בסיני ונתן לנו את התורה; בנה לנו את בית הבחירה ונהג אותנו בגליותינו. לכל מקום שגלינו גלה הוא יתברך עמנו והוא הוא מלך העולם במלכותו היום ומחר עד עולם.
וכמה אם כן ראוי כעת להתחזק ולהתנחם בדברי הנביאים והבטחותיהם מפי הגבורה. ודבר בעתו מה טוב. כשמפטירים בשבת קודש הבאה עלינו לטובה בספר יחזקאל, כדאי מאד להתבונן איך שהחזיק אחד מגדולי הנביאים את עמנו באחת התקופות הקשות ביותר בדברי ימינו.
*
עצם השם "יחזקאל" מכיל בקרבו את שורש "חזק", זאת היתה משימתו העיקרית של הנביא יחזקאל, לחזק את היהודים בגלות מתוך תשובה והתחדשות בקיום התורה ואמונה בגאולה העתידה. וכפי שכותב רבי יצחק אברבנאל בפירושו לספר יחזקאל: "ולפי שהנביא הזה חיזק ואימץ לבבות בני ישראל בנבואותיו, נקרא בהשגחת השם - "יחזקאל"!
*
יוצא מן הכלל היה יחזקאל הנביא בין שאר הנביאים, בזאת שהוא התנבא גם בחוץ לארץ. יחזקאל היה נביא של גלות ממש... בדברי נבואתו ניסה לעורר ולעודד עַם של פליטי חרב שזו לו הפעם הראשונה שנתגרש ממולדתו. חז"ל אומרים שלמרות "שאין שכינה שורה בחוץ לארץ" אבל מכיון ויחזקאל הנביא כבר שרתה עליו רוח הקודש עוד בהיותו בארץ ישראל, לכן היה יכול להמשיך ולהתנבא גם בחוץ לארץ, [מועד קטן כ"ה. וברש"י]. בנוסף לזה לימדונו חז"ל שרוח הנבואה היתה יכולה לשרות עליו ליד הנהר "במקום טהור של מים", [מכילתא פר' בא בהקדמה].
*
הנביא "יחזקאל בן בוזי הכהן", נמנה על בניה של משפחת כהנים ידועה, בדור של חורבן הבית הראשון. בספר "דברי הימים" [א'- פכ"ד, ז'] נזכרת משמרת יחזקאל בין כ"ד משמרות הכהונה. יחזקאל קיבל מירמיהו הנביא, ועל פי דברי הרד"ק [בשם תרגום ירושלמי] היה יחזקאל בנו של הנביא ירמיהו, "ונקרא ירמיהו בוזי, על שהיו מבזין אותו", [רד"ק יחזקאל א', ג'].
*
יחזקאל הנביא, היה בין גולי בבל בגלות יכניה י"א שנים לפני חורבן הבית המקדש הראשון. משחר נעוריו הקדומים, היה משומר ונקי להפליא מכל חטא ועון, ונודע בשמירתו העצומה על גדרים וסייגים. כל אורחות חייו היו מושתתים על פרישות וחסידות. "הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה" העיד הנביא על עצמו, בדבריו אל הקב"ה, [יחזקאל ד', י"ד] הוא היה למופת ולדוגמה בטהרת המחשבה וקדושתה. [עי' חולין מ"ד:].
יחזקאל הנביא נמנה כמו מרדכי הצדיק, על חכמי הדור המובהקים שהוכתרו בשם "החרש והמסגר". הם נקראו על שם חכמתם הנפלאה שאין אחרי דבריהם כלום [ראה סנהדרין ל"ח.].
אותם גדולי התורה "הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר", שעליהם נמנה יחזקאל הנביא, היו עסוקים אף באותן שעות קשות כשירדו לגלות בבל, במלחמתה של תורה, כפי שדרשו חז"ל [ספרי פ' האזינו, ט"ו], על הפסוק (מלכים-ב' כ"ד, ט"ז): "וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף, הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה" ושואלים חז"ל בספרי: "וכי מה גבורה עושים בני אדם ההולכים בגולה", ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקים בזיקים ונתונים בשלשלאות?, אלא הכל גבורים, גבורי מלחמה של תורה...!".
בהשפעת החכמים האלה שהניחו חותמם על גלות בבל כולה, נקראה גלות זו לעומת האחרות, גלות שיש בה יישוב הדעת [מהרש"א מנחות ק"י.]
*
"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל" פרק זה מספר תהלים [קל"ז] נאמר תדיר כזכר לחורבן. מאותם "נהרות בבל" זורמים זכרונות של יגון ותוגה שאפפו עַם שלם בצאתו לגלות. זכרונות של יהודים שבויים וכאובים המבכים מרה את עברם המפואר. עצם הזכרת אותן "נהרות בבל" מזכיר לנו נהרות של דמעות יהודיות.
עם זאת ראוי לזכור, שליד אחד מנהרות בבל האלה, עמד לו אחד מנביאי ישראל, ומשם, מעל גדות הנהר, הוא חיזק בנבואותיו את בני עמו באמונה במציאות השם, השגחתו ואהבתו. באמצעות נבואותיו המלאות חיזוק ועידוד, כאילו נמתחו שמים חדשים מעל לראשיהם הכפופים של גולי בבל. בדבריו קישר אותם הנביא מחדש אל השורש. הוא הבהיר לבני עמו שלמרות מצבם הנוכחי,לא נהיו כלל לעַם עזוב לנפשו ח"ו. ולמרות היותם כעת גולים ומטולטלים, בכל זאת לא נגרעה מעליהם אף כחוט השערה, ההשגחה העליונה התמידית...
"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ..." אל תוך מימי הנהרות הבבליים נשפכו דמעותיהם של גולי בבל, אבל בו זמנית השתקפו מתוכם גם מראות נבואה נדירים. מראות אלוקים...
*
נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקִים..." במלים אלו פותח ספר יחזקאל את נבואותיו. בזוהר הקדוש [ח"ב דף ב':] מבהיר לנו התנא האלוקי רבי שמעון בן יוחאי את המצב רוח הנורא שבו היו שרויים היהודים בעת רדתם אל גלות בבל.
אינו דומה - אומר התנא רבי שמעון - מי שכבר רגיל היה לחוות מדי פעם בימי חייו צער כזה או אחר, אל מי שכל חייו עד כה עברו עליו בטוב ובנעימים. במשך דורות רבים היו היהודים בארץ ישראל רגילים לחיות מתוך תפנוקי מלכים, כפי שמעיד עליהם הכתוב [איכה ד', ב']: "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים, הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז..."
והנה כעת נחת עליהם בבת אחת שינוי כל כך קיצוני. אי לכך, כאשר האויב הוליך אותם אל הגלות, כשהם אסורים באזיקים. הרגשתם היתה שכל עולמם עומד להתמוטט, עד כדי כך שהם חשבו שהקב"ה ח"ו זנח אותם לעולמים, ושוב לא תהיה עינו פקוחה עליהם, ולכן היו שאבדה מהם כל תקוה: "הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ, וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ...", [יחזקאל ל"ז, י"א].
וכיון שהיה צערם של ישראל צער עצום ונורא כל כך – אומר הזוה"ק - בכו כולם, כולם ממש... העליונים בכו כדכתיב [ישעי' ל"ג, ז']: "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן...", והתחתונים בכו כדכתיב [תהילים קל"ז, א']: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן..."
"שכינתא בגלותא..." בזוה"ק ממשיך לתאר את מה שקרה אז: באותה שעה - שהיה צערם של ישראל גדול כל כך, והעליונים בכו יחד עם התחתונים – קרא הקב"ה לכל הפמליא של מעלה, לכל מלאכיו וצבאותיו, לכל חיל השמים, ואמר להם: "מה מעשיכם כעת כאן בשמים?, בָּנַי אֲהוּבַי נמצאים בגלות בבל, ואתם נמצאים כאן, קומו ורדו כולכם לבבל, ואף אני ארד עמכם", וזה מה שאומר הכתוב [ישעי' מ"ג, י"ד]: "כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה..." והרי כך למדנו, אומר הזוה"ק: "בכל אתר דישראל גלו תמן, שכינתא גלתה עמהון", ["לכל מקום שגלו ישראל לשם, גלתה השכינה עמהם"].
*
ואמנם כן, השכינה הקדושה יחד עם כל הפמליא של מעלה ירדו ללוות את היהודים אל גלות בבל. אלא שהיהודים הגולים עדיין לא ידעו על כך כלום, כי מנַיין היה להם לדעת מה שמתרחש כעת מעל לראשיהם? וכך צעדו להם היהודים הגולים המעונים והכאובים, כשראשיהם כפופים כלפי מטה, אל פני האדמה הזרה והאכזרית, אדמת בבל הרשעה... מיואשים מכל תקוה הגיעו הגולים עד לבבל...
הזוהר הקדוש ממשיך ללמדנו שרוח הנבואה הקדושה שרתה על יחזקאל הנביא, עד שראה בעיניו את המרכבה הקדושה, איך שקודשא בריך הוא עם כל פמליא דיליה באים גם הם לבבל, בכדי להיות יחד עם היהודים בגלות. וכך פותח יחזקאל הנביא את ספר נבואותיו כשהוא מספר על מעשה המרכבה שראה על גדות הנהר בבבל: "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה, עַל נְהַר כְּבָר, נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם, וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקִים..."
וכיון שראה יחזקאל הנביא ששכינה עמהם גם בגלות, ביקש מיד לעודד את בני עמו המיואשים, וקרא באזניהם את הקריאה הזאת: "יהודים! דעו לכם, הקב"ה כאן, יחד אתנו...! האב הרחמן יתברך שמו וכל חיילותיו עם כל המרכבה הקדושה, כולם באו לכאן להיות יחד אתנו בגלות! אל ייאוש, אחי היהודים, אל ייאוש...!"
*
אלא שהיהודים הגולים - ממשיך הזוהר הקדוש, - מרוב יאושם ושברון רוחם, לא קיבלו את דבריו, עד שנאלץ הנביא יחזקאל לגלות באזניהם את כל המראות אלוקים שראה, ובדיוק נמרץ. ולכן סיפר להם כעת על החזיון הנורא של מעשה מרכבה, אותו הוא ראה דווקא כאן בגלות, תחת שמי בבל שנקרעו לרווחה לפניו, וזה מה שנאמר בפרק של מעשה מרכבה: "וָאֵרֶא... וָאֵרֶא... וָאֵרֶא... וָאֶשְׁמַע... וָאֶשְׁמַע..."
*
כיון ששמעו הגולים את כל הדברים האלו מפורש יוצא מפיו של יחזקאל הנביא, שוב האמינו לו, ומעצם הידיעה שהקב"ה לא זנח אותם, וגם כאן בגלות עינו פקוחה עליהם, אפפה אותם שמחה גדולה ומילאה את ישותם, כיון שעם השכינה נמצאת עמהם גם בגלות.
או אז הרימו גולי בבל המתעודדים את ראשיהם כלפי מעלה, וקיבלו עליהם את עול הגלות באהבה. הם התאזרו בגבורה להיות מוכנים למסור נפשם באהבה על קדושת שמו יתברך.
אל ארץ חדשה הגיעו כעת גולי בבל, אמנם מסביבם הומים וסוערים שופכי דמם, עובדי האלילים של ארץ כשדים,. אלא שמשמים ממעל האירה אליהם קרן אור של "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה"... שוב חשו במוחש שלמרות הכל הם ממשיכים להיות בניו אהוביו של מקום - "בָּנַי רְחִימָאִי בגלותא דבבל"...
*
"עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" – בכל הגלויות... יחזקאל הנביא היה השליח הנבחר, היות נביא של כל הגלויות, המעורר והמעודד, המבשר לגולים בשורת חיים ואומץ רוח יחד עם דברי תוכחתו הנמרצי. הוא שלימד את כל גלויות ישראל שבכל הדורות, שיהודי, בן לעם שבו בחר הקב"ה מכל העמים, נשאר כזה בכל מצב שהוא, גם אחרי חורבן בית המקדש והפסק מלכות ישראל.
יחחזקאל נביא החיזוק הראה לישראל בעליל ובבירור גמור שהקב"ה נמצא עמנו בכל הגלויות. גם כאשר איננו חוסים "בצילו של היכל", גם כאשר המקדש והמזבח כבר לא מגינים עלינו. אבל השמים נותרו פרוסים מעלינו, ומשם ממשיכה להיראות אלינו אהבתו יתברך, אהבה אין סופית... ללא קץ וללא תכלית...
וקולו של יחזקאל הנביא מהדהד לדורות: למרות שאתם שרויים בגלות, למרות שחסר לכם כעת בית המקדש ומלכות ישראל, בכל זאת השכינה הקדושה נמצאת עמנו תמיד בגלותנו בכל מקום, בכל זמן ומצב...
*
לדעת ה'שפת אמת' סלל לפנינו יחזקאל הנביא, את הדרך הנצחית באמונת "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה", הממשיכה גם בכל שאר הגלויות, גם בזמנים שלא היתה לנו נבואה. ולכן – אומר ה"שפת אמת" מפטירים בחג השבועות, זמן מתן תורתינו, במראות אלוקים שביחזקאל, כאשר בלבנו משתרש מחדש הציווי של "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ"...
ובלשון קדשו של ה"שפת אמת": "ואפילו גם עתה שאנחנו בגלות, מכל מקום כתיב "עמו אנכי בצרה". וכמו שהראה הקב"ה ליחזקאל "היֹה היָה דבר ה'" לנחם את בני ישראל בגלות. והוא עדות על כל הגלות, אפילו שאין לנו עוד נביא. כי יחזקאל יצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. ולכן קורין מרכבת יחזקאל בחג הזה [חג השבועות] לומר כי כח "אנכי" לעולם בישראל, כמו שכתוב [ישעי' מ"ט, ט"ו]: "ואנכי לא אשכחך". עכל"ק. [שבועות תרס"ה].
*
למעלה מעשרים שנה נמשכה תקופת נבואותיו של הנביא יחזקאל לעם ישראל. חלק מנבואותיו נאמרו במשך שש שנים האחרונות שלפני חורבן ירושלים ובית המקדש, וחלקן נאמרו לאחר מכן. במשך כל אותן השנים שלפני המאורע המחריד של "הֻכְּתָה הָעִיר" היו רוב נבואותיו תוכחה ומוסר. ועם זאת חזות קשה שניבאה מראש את זוועות החורבן והגלות העתידות לבוא על העם היושב בציון. באותן שנים נשמעו מפיו של הנביא יחזקאל דברי תוכחה ומוסר קשים וחריפים ביותר: העם שקוע בחטאים כבדים, בעבירות חמורות. הוא מוכיח אותם רבות על שעזבו את קיום תורתנו הקדושה בצורות שונות.
*
"וְאַתָּה בֶן אָדָם... "יחיד הוא הנביא יחזקאל בכל כ"ד ספרי התנ"ך, שהקב"ה מכנה אותו, [קרוב למאה פעמים!] בתואר: "בֶן אָדָם". וכך אנו קוראים בפסוקי יחזקאל: "בֶן אָדָם הִנָּבֵא"; "בֶן אָדָם שְׁמַע"; "בֶן אָדָם הַגֵּד"; "בֶּן אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ"; "בֶּן אָדָם שָׂא נָא עֵינֶיךָ"; "בֶּן אָדָם שִׂים לִבְּךָ"; "בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ"...
את התואר הזה של "בֶּן אָדָם" מפרשים חז"ל כלשון חביבות של הקב"ה אל הנביא יחזקאל, משמעותו של התואר "בֶּן אָדָם" הוא תואר חיבה מיוחד מאד: "אמר הקב"ה ליחזקאל "בן אדם!" - בן אנשים כשרים; בן צדיקים; בן גומלי חסדים; בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום ועל כבודן של ישראל כל ימיו", [ויקרא רבה פ"ב, ח']. ואמנם כל זה הוא הייחוס האמיתי של יהודי מקורי! לרבות הבזיון לכבוד המקום ולכבוד ישראל!!!!
*
"בֶּן אָדָם"... מוצאו של הנביא יחזקאל היה מ"בני אדם" מאנשי קודש, וזו היא דרגה הגבוהה ביותר של המין האנושי. וכיון שהלך הנביא יחזקאל בעקבות אבותיו, שהיו "אנשים" כשרים וצדיקים, המבזים עצמם על כבוד שמים, הרי בהליכתו בדרכיהם היה גם הוא ל"בן אדם" מושלם. בזוה"ק [ח"א, דף קצ"א.] למדנו שיחזקאל הנביא הוכתר בתואר "בֶּן אָדָם" בגלל זהירותו מלאכול מאכלות אסורות: "יחזקאל נטר פומיה ממאכלי דאיסורי... זכה ואקרי בן אדם!", ["יחזקאל שמר את פיו ממאכלות אסורות... זכה ונקרא בן אדם!"]
*
"אָדָם אַתֶּם!" מה נפלא הדבר! כעת, בגלות בבל, ניסה הנביא יחזקאל להמשיך למדרגה זו הנקראת "בֶּן אָדָם" גם את אחיו בני עמו. בשליחותו של מקום פנה הנביא יחזקאל אל אחיו גולי בבל והכריז באזניהם: "אָדָם אַתֶּם!", [יחזקאל ל"ד, ל"א]. והרי נודע פירושו של רבי שמעון בר יוחאי ל"אָדָם אַתֶּם" – "אתם קרויין אדם, ואין עובדי כוכבים קרויין אדם...!" [יבמות ס"א.].
*
ר' ישראל! כשנתבונן היכן ומתי, נאמרה הנבואה של "אָדָם אַתֶּם", תקבל הנבואה הזאת משמעות הרבה יותר עמוקה. הבדל קטבי חד יש כאן בין בני העם היהודי לבני אומות העולם, להבדיל. את הנבואה של "אָדָם אַתֶּם" השמיע הנביא יחזקאל בתוככי גלות בבל, ואת הקריאה הזאת הוא קרא באזני פליטי חרב המדוכאים בנפשם ושבורים ורצוצים בגופם, כשבאותה עת ממש הקיפו אותם מסביבם חיילי נבוכדנצר הרשע.
ממול חיל האויב המתגאה בנצחון מלחמה, עומד לו הנביא יחזקאל, ופונה אל אחיו הנדכאים ומעודד אותם: "אָדָם אַתֶּם!" –חיילותיו של נבוכדנצר היו אלו ניצחו בקרב על פני השטח בלבד. התבוננו נא, מה ערכו של נצחון זה, לעומת הנצחון שלכם, נצחון של המח והלב! הרי אלו הם כלי המלחמה שלכם, שבאמצעותם נחלתם נצחון הרבה יותר חשוב וערכי - "אָדָם אַתֶּם!" – אתם ולא זולתכם, מי עוד כמוכם, בני העם היהודים נקראים בתואר הנעלה ששמו "אָדָם"?. צלם אלקים עליכם תמיד ובזה אתם עומדים ברום הבריאה, ברומו של עולם!ה
*
מאז ששמועת החורבן הגיעה לבבל, ויושבי גולת בבל, נוכחו לדעת שכל נבואותיו של הנביא יחזקאל התמששו ודבר לא נפל מהם ארצה. אז השתנה תוכן נבואותיו של הנביא יחזקאל. מאז והלאה נשאו נבואותיו אופי של דברי נחמה ותחייה מחודשת, קריאותיו לתשובה ולהתקרבות אל השי"ת, אל התורה וקיום מצוותיה, למרות שהם נאמרו בחריפות ובתוקף, הם היו תמיד מתובלות עם דברי חיזוק ועידוד, המלווים אותנו במשך כל ימי הגלות הארוכה, והם הנותנים לנו את העידוד לשוב אל ה', מתוך תקוה וצפיה לכל הטוב שעתיד לבוא עלינו באחרית הימים.
יחזקאל הנביא היה כעת לנביא החיזוק, למורה הדרך לתשובה, להתחדשות ותחייה, דבריו מיועדים היו כעת אל פליטי החרב המדוכאים והנפולים ברוחם, שהתחלקו לשתי מחנות: היה חלק מהעם שלאחר החורבן ביקשו להתרחק לגמרי מהתורה והמצוות, טענתם היתה שעצם חורבן בית המקדש והגלייתם מארצם, משמעותם פירוד חלילה מהקב"ה, וכיון שכך אמרו: "נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן", [יחזקאל כ', ל"בנ וראה סנהדרין ק"ה.]
חלק אחר של העם הגולה מארצו, היו שקועים בתהומות היאוש, בטוחים הם היו שכבר אין לפניהם כל דרך מוצא מתהומות החטא שהם שקעו בתוכם, ולכן היו אומרים: "כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים, וְאֵיךְ נִחְיֶה"?[שם, ל"ג, י']. איך יתכן שנשוב לחיות, לאחר שאנו כל כך שקועים בחטא עד למעלה ראש?
לעומת שתי תפיסות המחשבה המוטעות האלה, עמד כעת הנביא יחזקאל ובכל עוז רוחו וכוחו התקיף את המורדים במלכות שמים מחד גיסא, ודיבר גם נגד המיואשים מאידך גיסא: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה...!" [שם, כ' ל"ב]. קוב"ה הוא מלכנו לעד, ואנו עמו הנאמן לנצח נצחים! – עצם ה"גלות" אין משמעותה ח"ו שום ניתוק או פירוד מאבינו שבשמים. אין הגלות אלא עונש מהאב המתגעגע אל בנו, ולאחר שישוב אליו יקבל אותו באהבה, ינקה ויטהר אותו ויעניק לו חיים ואושר. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם..." [שם ל"ו, כ"ד-כ"ו].
*
אותו נביא, שהחיה בפועל את העצמות היבשות בבקעת דורא כדלהלן; אותו נביא עצמו החיה גם כעת, במובן הרוחני, את "עצמותיהם היבשות" של בני דורו בקריאתו המעודדת לתשובה שלמה.
אותם הגולים הנדכאים, שכבר קרובים היו כמעט להיכנע ח"ו ולעבור אל צד הבלי דתו של נבוכדנצר הרשע, עודד אותם כעת יחזקאל הנביא, ועורר אותם לשוב ולהתחזק באמונה בה'; בשמירת שבת; לצדק ומשפט; לצניעות; ולכיבוד אב ואם.
*
וקול נביא החיזוק מהדהד בכל פינות הגולה: "עליכם לשוב לשמירת התורה ולדקדוקי המצוות בשלימותם, מבלי לגרוע מהם כחוט השערה! אין הבדל כלל באיזה מקום אתם נמצאים, אם בארצכם ובמולדתכם, איש תחת גפנו ותאנתו, או שאתם נמצאים באופן זמני בארץ אויב. תמיד עלינו להחזיק את עצמנו במה שנצטווינו על ידי בוראינו. עם ישראל הוא עם נצחי, עם הנמצא במדרגה העליונה של האנושות בכללותה, עם ישראל חי ויחיה לנצח. הוא יודע להעריך את החיים, וימיו הנצחיים יבלו את ימי השונאים והאויבים!
*
חָיֹה יִחְיֶה...!!!! הנביא יחזקאל מעודד את החיים! את החיים האמיתיים בקיום התורה ובקירבת אלקים. שוב ושוב מזכיר יחזקאל בנבואותיו את מטרת החיים, חיים על פי התורה! כך הוא מכריז באזניהם: "וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה" [יחזקאל, י"ח, כ"א]; "בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה" [שם, ל"ג, ט"ו"הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם ה' אלוקים, הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה" [שם, י"ח, כ"ג]; "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה' אלקים, וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ" [שם, שם, ל"ב].ואכן עם פסוקי התשובה הללו של הנביא יחזקאל יצרו קדמונינו ז"ל את התמצית והחתימה של תפילת נעילה ביום הכיפורים.
*
"וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט"... כך נתנבא הנביא יחזקאל: "כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם, וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת, וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט, בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" [יחזקאל י"א, ט"ז], וכפי שדרשו חז"ל [מגילה כ"ט.]: "ואהי להם למקדש מעט" – "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל". אחי היהודים! התחזקו והתעודדו! קרא אליהם כעת הנביא יחזקאל, הרי השכינה שורה עמנו גם כאן, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
*
יחזקאל הנביא עסק בגלות בבל בהרבצת תורה. בית מדרש היה לו ושם הרביץ תורה לתלמידים. וכך מפרש רבינו החיד"א [בספרו "חומת אנך"] את הפסוק הנאמר ביחזקאל [ח', א']: אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי", עוד נאמר [שם, כ', א']: "בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרשׁ אֶת ה' וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי". בין הבאים לפניו לדרוש את דבר השם היו גם חנניה מישאל ועזריה, [עי' שיר השירים רבה פ"ז, י"ד].
את ספר יחזקאל ראו חז"ל לא רק כספר נבואה, אלא גם כספר החכמה: "הרואה ספר יחזקאל בחלום, יצפה לחכמה", [ברכות נ"ז:]. פסוקי ספר יחזקאל, מכילים בתוכם, דברי הלכה רבים, בהרבה יותר משאר ספרי נביאים וכתובים.
"דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו", משפט זה מובא בש"ס כמה פעמים, [סנהדרין כ"ב: ועוד]. בעיקר זה מובא בהקשר להלכות כהונה ועבודת בית המקדש, בנבואותיו הזכיר יחזקאל הלכות מסויימות שבעצם כבר היו מקובלות בידי החכמים כ"הלכה למשה מסיני", אלא שבא יחזקאל והסמיך את אותן ההלכות על הפסוקים שבספרו. כגון: כהן ערל שעבד, עבודתו פסולה, [שם פ"ג:]; כהן פרוע ראש פוסל את העבודה, [תענית י"ז:]; חוטי "שֵׁשׁ" שהיו שזורים בבגדי הכהונה, הכוונה היא לחוטי "פשתן", [יומא ע"א:]; כך גם יש דין מסויים בלבישת ה"אבנט" של בגדי הכהונה, הנלמד מפסוק בספר יחזקאל, [זבחים י"ח:].
*
ההלכה הידועה שמותר להקריב על המזבח רק דבר ה"מותר לישראל" [ולא רק לכהנים] נלמדת גם היא מפסוק ביחזקאל [מ"ה, ט"ו]: "מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל", [מנחות ה'. ועוד]. ישנם לחמים מסויימים שאי אפשר להתשמש בהם לעירובי חצרות, גם הלכה זו נלמדת מפסוק ביחזקאל [כ"ד, י"ז]: "וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל", [עירובין פ"א. וברש"י]; לענין עירובי תחומין מודדים את התחום עם חבל עשוי פשתן, כי כך ראה יחזקאל במראה הנבואה [פרק מ', ג'] את אופן מדידת בית המקדש: "וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה", [ירושלמי עירובין פ"ה ה"ג]. ועוד, ועוד. נביא החיזוק הורה ופסק והראה את הדרך איך שמתחזקים הלאה בשמירת התורה והעסק הבלתי נפסק בהלכותיה...
*
אם עד כה למדנו על תחיית רוחם של גולי בבל המדוכאים, הרי כאן נלמוד על "תחיית המתים" גם בפועל. כידוע היה הנביא יחזקאל השליח שנבחר לבשר לעם ישראל על היעוד של "תחיית המתים", אמונה זו היא העיקר השלוש עשרה, החותם והמסיים את י"ג עיקרי האמונה שסידר לפנינו רבינו הרמב"ם ז"ל.
את האמונה בתחיית המתים נצטווה הנביא יחזקאל להשריש בלב העם באמצעות תיאור מוחשי, על ידי תחיית ה"עצמות היבשות". פרשה זו חיזקה מאז ומתמיד את עם ישראל לדורותיו. "הָיְתָה עָלַי יַד ה' ... וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ, הִנָּבֵא בֶן אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר ה' אלוקים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ...!", [יחזקאל שם, ט'].
וכן עשה יחזקאל: "וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי, וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד" [שם, י']. העצמות היבשות הללו, היו עצמותיהם של בני אפרים, שטעו בחשבון הקץ של גלות מצרים ויצאו ממצרים לפני הזמן, והרגום אנשי גת. זה מאות בשנים כבר לא היה בהם רוח חיים, ועתה הם קמו לתחייה בדבר ה' על ידי נביאו, והתחילו לחיות מחדש. חז"ל [שם] מלמדים אותנו, שמתים אלה שהחיה יחזקאל "עלו לארץ ישראל ונשאו נשים, והולידו בנים ובנות...!"
כמה מרגשת היא עדותו של התנא רבי יהודה בן בתירא: "עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם, והללו תפילין שהניח לי אבי אבא, מהם...". ההוכחה היתה בירושת התפילין של מתים שהחייה יחזקאל. והרי על התפילין נאמר [ישעי' ל"ח ט"ז] "ה' עליהם יחיו"! [מנחות מ"ד:.].
*
והחזיון הזה של תחיית המתים בפועל על ידי יחזקאל היה לדוגמא חיה, למה שיקרה באחרית הימים: "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי...", [יחזקאל שם י"ד].
ולמה זכה יחזקאל הנביא שיחיו מתים על ידו? חז"ל גילו לנו שהיה זה משום "שהסתפח על ישראל בכל שעה ושעה". [תנדב"א רבה ה'] כלומר שהיה דבק ומתחבר אתם תמיד וכאילו נעשה טפל להם. הוא דאג והחשיב אותם וכך זכה להחיותם בפועל ולחזק בכך את העם כולו באמונת תחיית המתים!
*
החלק האמצעי של ספר יחזקאל, מיועד בעיקר לנבואות על הצפוי לאומות העולם; אילו העמים שעינו ולחצו, השפילו ודיכאו את עם ישראל במשך הגלות. אלו הם האומות השכנות שלנו, כמו: עמון; פלישתים; צור; צידון; ומצרים. הנביא צופה להם שממון וכליה. מלכות אשור הגדולה, משמשת לנביא יחזקאל כדוגמא למלכות אדירה, מוצלחת ורבת כח, ובכל זאת אבד זכרה מן העולם. בדבריו מתוארת מלכות אשור על שלטונה האדיר ועל פארה והדרה, כארז בלבנון, שהוא גבוה מכל שאר עצי הלבנון, כל כך היתה הצלחתו גדולה של מלך אשור עד שהאפיל בגדולתו על שאר כל העמים, והנה בכל זאת, כשרצה הקב"ה, נכרת ונגדע הארז בלבנון הזה ועבר עליו הכלח.
*
בהמשכו של ספר יחזקאל אנו כבר רואים את הנביא כשהוא משורר בעוז ובשמחה לקראת העתיד המבורך הצפוי לעם ישראל, דבריו מלווים בצלילים מעודדים משמחים, איזו מדה טובה מרובה של חיזוק והתחדשות קורנת אלינו מנבואותיו על קיבוץ גלויות שיהיה בעת הגאולה העתידה, ובד בבד תתחדש הפוריות של ארץ ישראל כבימי קדם:
וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל ל"ו, ח')
על פי דברי הנבואה שבפסוק זה הסמיכו אנשי כנסת הגדולה את ברכת "תקע בשופר" (קיבוץ גלויות) אל ברכת "ברך עלינו... ואת כל מיני תבואתה לטובה": כפי שלמדנו במסכת מגילה (י"ז:): "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים? דכתיב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא"
*
בין שאר נבואותיו של יחזקאל על אחרית הימים נמצאת גם הנבואה על מלחמת הנצחון הסופית שתהיה באחרית הימים, היא מלחמת גוג ומגוג, [פרקים ל"ח-ל"ט], המסתיימת בהבטחת הקב"ה לעמו: "וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם, אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֱלוֹקִים"
בנבואה זו עצמה [ל"ח, כ"ג] אנו גם מוצאים את המקור לתפלת הקדיש. תפלה קדושה זו נוסדה על פי לשון הנביא יחזקאל: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'", [שם ל"ח, כ"ג], וכן כתב רבינו הטור [או"ח ריש סימן נ"ו]: "יתגדל ויתקדש הוסד על פי המקרא "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי" האמור במלחמת גוג ומגוג, שאז יתגדל שמו של הקב"ה, דכתיב [זכרי' י"ד, ט]: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד...!"
*
הנביא יחזקאל בנבואותיו מסר לנו כאמור, את כל עניני הגאולה העתידה, ובנין בית המקדש השלישי, עד לפרטי פרטים ממש. היה זה ביום הכיפורים, ארבע עשרה שנה לאחר חורבן הבית, "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה. בְּמַרְאוֹת אֱלֹקִים הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַיְנִיחֵנִי אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד..." [יחזקאל מ' א'-ב'].
"הַר גָּבֹהַּ מְאֹד" – זה הר הבית. אל הר זה לקח אותו הקב"ה במראות הנבואה והראה לו בפרוטרוט את תבנית הבית השלישי, את העזרות ואת האולמות, את החצרות ואת הלשכות, את השערים ואת התאים, את ההיכל ואת קודש הקדשים, את הכרובים ואת השולחן ואת המזבח, הכל לפרטי פרטים.
חשיבות מיוחדת נודעת לנו בהמשך דברי השכינה הקדושה אליו, לאחר שכבר ראה יחזקאל בנבואה את כל חלקי הבית, המשיכה הנבואה בדברים הבאים: "הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם, וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית..." [שם, מ"ג, י'], לך אמור להם, ליהודים שבגלות, את הבשורה הגדולה שהעתיד טומן להם בתוכו. לך תבשר להם שגם כעת כשהם עדיין שקועים בחטא, לא שכחתי אותם, אם כי בתחילה עליהם להתבייש ולהיכלם בעוונותיהם, אבל מיד לאחר מכן עליהם להתחיל למדוד את תכנית בית המקדש השלישי, שיבנה באחרית הימים.
במלים הנזכרות טמונה נקודה חשובה ביותר בנבואות יחזקאל, נביא התחיה והתקומה. הנביא פונה כעת אל אחיו שמזה ארבעה עשרה שנים מדוכאים המה בגלות בבל, ומכריז באזניהם: "אֶחָי בני הגולה! הקשיבו הקשיבו! הובלתם אל הגלות, שקועים אתם בתהומה של בבל, אבל חלילה לכם מלהתייאש, אדרבה התרוממו משפלותכם, התחזקו בתשובה, היפרדו מהעבר, והנה תיכף מיד, אנו ניגשים למדוד את התכנית של העתיד המזהיר..."וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית".
עצם הלימוד של תכנית ה"בית השלישי" ובניינו, מלבד שהוא חלק בלתי נפרד מכתבי הקודש, בנוסף לכך לימדונו חז"ל על גודל שגב הסגולה של לימוד זה. " אמר לו הקב"ה ליחזקאל: -גדול קרייתה בתורה - כבניינה, לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית...!"
*
פירושים שונים נכתבו על ידי גדולי ישראל בהסבר התכנית של בנין הבית השלישי, ביניהם נמצאים החיבורים של הגר"א, ה"לבושי שרד", ובעל "יסוד ושורש העבודה", ועוד. ראוי לציין כאן את דבריו הנפלאים של המפרש הגדול של התורה כולה, רש"י הקדוש, בתוך פירושו על בנין העתיד בספר יחזקאל: "ואני לא היה לי לא רב ולא עוזר בכל הבנין הזה אלא כמו שהראוני מן השמים...!" [מ"ב, ג'].
ואף בזה טמון חיזוק עצום. כאלף וחמש מאות שנה עברו מאז נבואה של תכנית הבית השלישי מפי יחזקאל הנביא. ושוב מופיע מראה מן השמים אי שם בגולת צרפת, על רבן של ישראל רש"י הקדוש, להראות לו את צורת הבנין... ורש"י הקדוש עומד ומעיד: ואני לא היה לי לא רב ולא עוזר בכל הבנין הזה אלא כמו שהראוני מן השמים!
*
יקירי! מתוך מבט קט על רקע תקופת יחזקאל ונבואתו, אף לפי קוצר השגתינו; נאזין נא שוב לבשורתו המחזקת של יחזקאל הנביא על טהרתן של ישראל הנצחית. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם... וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם... כְּצֹאן קָדָשִׁים [שהיא באה לירושלים במועדי פסחים – רש"י] כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ, כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'...
במלים אלה מסיימים אנחנו בהפטרת שבת פרשת פרה. ומתוך כך נמשך מיד אחרי כך, בספר יחזקאל הנביא המחזק, הנבואה על תחיית העצמות היבשות...
וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ! ר' ישראל! הנביא מצַווה עלינו לחיות! לחיות חיי תורה ואמונה! לחיות את תוכן היהדות! להתקרב אל אבינו שבשמים! להתרומם, להתקומם נגד כל רגש ייאוש וחידלון. נביא החיזוק עומד ופוקד עלינו לא להניח ולא להזניח, אלא להמשיך, לשוב אל ה', לצפות לגאולת העתיד, למדוד את תכנית הבית השלישי, ולהשתוקק לטהרה הנצחית ביד הקב"ה כביכול.
והתנא הקדוש רבי עקיבא עומד בצד הנביא יחזקאל, ומפליא באהבת ישראל לוהטת את מדרגתו של היהודי בכל מקום ומצב שהוא. ועומד ומכריז בהתפעלות: אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים...
גוט שבת לך אהובי, גוט שבת!
שבת של טהרה, התחזקות ונחמה!
והראנו ה' אלקינו בנחמת ציון עירך
ובבנין ירושלים עיר קדשך
כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות
ידידך אוהבך בלב ונפש,
משה יעקב הלוי
-
קבצים מצורפים
-
- המודיע 471.docx
- (47.45 KiB) הורד 244 פעמים