פשוט כי ב' תיבות גמורות הן, ואך נגינת־קריאתן מוטעמת יחד. כנלענ"ד.
כדכד כתב:זה שב' תיבות גמורות הן זה פשוט וראיה שהביא הרב באמונתו שמספר התיבות בק"ש הוא רמ"ה ונכתב בפוסקים מה לעשות כדי להתאימן לרמ"ח אברים בעוד שחלק גדול מהמילים הן מוקפות.
אבל פשוט גם שלא אך נגינת קריאתן מוטעמת יחד שהרי המקף וההטעמה במילה השניה משפיעים גם על הניקוד כדברי הרד"ק המופיעים בב"י או"ח סי' ס"א וכן עוד דוגמאות במילה "את" ובמילה "כל" שמשנות את ניקודן במקף וכ"ה לענ"ד במילה "מה" שקמוצה כשהיא מוטעמת ופתוחה כשהיא מוקפת (ואולי יש לזה עוד כללים לא עינתי כעת). לפיכך נראה יותר מה שכתב מר קודם שהעירוהו שלחלק מהענינים משתנה ולחלק לא
גם מיקום המילה במשפט משנה את ניקודהּ (כבאס"ף וז"ק). ומה בכך?כדכד כתב:אבל פשוט גם שלא אך נגינת קריאתן מוטעמת יחד שהרי המקף וההטעמה במילה השניה משפיעים גם על הניקוד
באמונתו כתב:כדכד כתב:זה שב' תיבות גמורות הן זה פשוט וראיה שהביא הרב באמונתו שמספר התיבות בק"ש הוא רמ"ה ונכתב בפוסקים מה לעשות כדי להתאימן לרמ"ח אברים בעוד שחלק גדול מהמילים הן מוקפות.
אבל פשוט גם שלא אך נגינת קריאתן מוטעמת יחד שהרי המקף וההטעמה במילה השניה משפיעים גם על הניקוד כדברי הרד"ק המופיעים בב"י או"ח סי' ס"א וכן עוד דוגמאות במילה "את" ובמילה "כל" שמשנות את ניקודן במקף וכ"ה לענ"ד במילה "מה" שקמוצה כשהיא מוטעמת ופתוחה כשהיא מוקפת (ואולי יש לזה עוד כללים לא עינתי כעת). לפיכך נראה יותר מה שכתב מר קודם שהעירוהו שלחלק מהענינים משתנה ולחלק לא
יש להעיר (בדקתי רק חומש בראשית);
(פרשת ויצא) פרק לא פסוק לו: וַיִּ֥חַר לְיַעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַחֲרָֽי:
שם פסוק מג: וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ:
(פרשת מקץ) פרק מד פסוק טו: וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־הַמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי:
שינוי הניקוד [כדומיו] תוצאה הוא מההטעמה, ולא ילַמדנו לענין איחודן (ולו במובן מסויים) כתיבה א'.כדכד כתב:זה שעוד משהו משפיע על הניקוד לא סותר אתת זה שהמקף משפיע על הניקוד וממילא אין נכון לומר שאך נגינת קריאתן מוטעמת יחד
כדכד כתב:בדקתי בכל המקרא . . יתכן שיש גם הסבר לתופעות שהעלה מר או שהם יוצאות מן הכלל.
לבי במערב כתב:יעוי' הנסקר בערכהּ שב'ויקימילון'.
לבי במערב כתב:שינוי הניקוד [כדומיו] תוצאה הוא מההטעמה, ולא ילַמדנו לענין איחודן (ולו במובן מסויים) כתיבה א'.כדכד כתב:זה שעוד משהו משפיע על הניקוד לא סותר אתת זה שהמקף משפיע על הניקוד וממילא אין נכון לומר שאך נגינת קריאתן מוטעמת יחד
תוצאה מההטעמה אך לא נכלל בהטעמה ולכן כתבתי שלא רק לענין ההטעמה הם מאוחדים. אני מסכים שזה לא בהכרח ילמדנו על איחודם כתיבה אחת לעוד ענינים, אבל אולי כשם שההטעמה משפיעה על הניקוד כך היא תשפיע על השוו"אים.
אמנם למסקנה נראה לי שצודק כת"ר לפחות בניסוח הקודם (שלא לכל ענין הם נחשבים כא') ושאין מקום להנעת השוו"אים שהוזכרו לעיל (גר-שם וכד') ולפיכך השוו"א בראש המילה השניה המוקפת יהיה דינו כשוו"א בראש מילה ולא כשוו"א שניכדכד כתב:בדקתי בכל המקרא . . יתכן שיש גם הסבר לתופעות שהעלה מר או שהם יוצאות מן הכלל.לבי במערב כתב:יעוי' הנסקר בערכהּ שב'ויקימילון'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 67 אורחים