באיזה אופן: בתולה הטובלת? או בנשואה שלא נבעלה והגיע ווסתה?עושה חדשות כתב:אשאל עוד; האם מצינו בדיני יחוד התחשבות בדיני וסתות? הרי ודאי יש להחמיר בספיקות וכיו"ב כשהנידון הוא ביחוד עם נדה טפי מיחוד עם פנויה טהורה, וא"כ מה הדין באותה טהורה ביום וסתה או בעברה וסתה ולא בדקה.
עושה חדשות כתב:בשני הצדדים נקטתם שאין כאן שום דין מיוחד בטומאת נדה, אלא זה יכול להיות נידון כללי לכל דיני התורה, (ולהנוב"י צריך לצייר את הנידון בעברה וסתה, ולהחולקים זה נידון על יום הוסת עצמו). אבל אני מצדד לומר שזה לא דין כללי.
אשאל עוד; האם מצינו בדיני יחוד התחשבות בדיני וסתות? הרי ודאי יש להחמיר בספיקות וכיו"ב כשהנידון הוא ביחוד עם נדה טפי מיחוד עם פנויה טהורה, וא"כ מה הדין באותה טהורה ביום וסתה או בעברה וסתה ולא בדקה.
עזריאל ברגר כתב:אף את"ל וסתות דאורייתא - אין הכוונה שמדאורייתא דינה כנדה גמורה (ובוודאי שאין חייבים על זה כרת), אלא שמדאורייתא יש לחוש ולא לבוא עליה.
יש דוגמא פשוטה בהרבה, האם אשה שיש לה וסת מותרת לעסוק בתרומה וקדשים ביום וסתה.
וכמדומה שלא מצינו בגמ' מקור לאסור, ואדרבה מצינו אשה העוסקת בטהרות ביום הוסת ודנו עד מתי אנחנו מטהרים הטהרות שעסקה בהם, וזה עצמו פושט את הספק, שאי''ז אלא אזהרה לפרוש מאשה סמוך לוסתה. וכ''ש לא לנפק''מ אחרות.
עושה חדשות כתב:העיר לי כעת חכ"א -יש דוגמא פשוטה בהרבה, האם אשה שיש לה וסת מותרת לעסוק בתרומה וקדשים ביום וסתה.
וכמדומה שלא מצינו בגמ' מקור לאסור, ואדרבה מצינו אשה העוסקת בטהרות ביום הוסת ודנו עד מתי אנחנו מטהרים הטהרות שעסקה בהם, וזה עצמו פושט את הספק, שאי''ז אלא אזהרה לפרוש מאשה סמוך לוסתה. וכ''ש לא לנפק''מ אחרות.
לכאו' צודק המעיר שליט"א. אמנם יש לי מקום עיון בזה, שהרי עיקר הנפק"מ בהא דוסתות דאו' הוא לאוסרה למחרתו והלאה אם לא בדקה ביום הוסת, ואיה"נ חיוב פרישה של 'והזרתם' לא מצינו על עסק בטהרות, (וכנזכר לעיל שבזה אולי מודה מ"ד וסתות דרבנן שהאיסור פרישה לבעלה הוא מדאו'), אבל אטו מה שנאסרה אחר הוסת "אפילו בדקה אחר זמן ומצאתה טהורה דאורח בזמנו בא ודם חזאי ונפל לקרקע", זה רק לבעלה ולא לטהרות?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 145 אורחים