מעשה הסופר שאיבד עצמו לדעת

זאינץ · הודעהעל ידי **זאינץ** » ו' ינואר 07, 2022 11:05 am

מגיד דבריו ליעקב להמגיד ממעזריטש נ''ע.

אש משמים · הודעהעל ידי **אש משמים** » ו' ינואר 07, 2022 11:56 am

זאינץ כתב:מגיד דבריו ליעקב להמגיד ממעזריטש נ''ע.

ולדר כתב ספרי חולין.

זאינץ · הודעהעל ידי **זאינץ** » ו' ינואר 07, 2022 11:58 am

זאינץ כתב:מגיד דבריו ליעקב להמגיד ממעזריטש נ''ע.

ק''ו הוא .

יותם · הודעהעל ידי **יותם** » ו' ינואר 07, 2022 1:14 pm

זאינץ כתב:
זאינץ כתב:מגיד דבריו ליעקב להמגיד ממעזריטש נ''ע.

ק''ו הוא .

שפירכתו גדולה ממנו.

קרית מלך · הודעהעל ידי **קרית מלך** » ו' ינואר 07, 2022 1:18 pm

יותם כתב:שפירכתו גדולה ממנו.

דו"ק בלשונו שכתב "אפילו דברי תורה". הוי אומר שאכן ק"ו הוא.

ארי שבחבורה

שיעור של הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן.
לענ"ד אחת ההתייחסויות הטובות ביותר לפרשה.
https://www.youtube.com/watch?v=bXY0lw5LA9g

ארי שבחבורה

סגי נהור כתב:
יהושע100 כתב:ת"ח חשוב שאני סומך עליו מאוד אמר לי במפורש ששמע מפיו של הרב אליהו שליט"א בתחילת שבוע דנא שלא כך, ולא שמעו עדויות מנשים או ילדים שנפגעו ממנו אלא רק מכלי שני בלבד. פשוט מדהים... (לענ"ד אם אכן כך הדברים מובן מאוד למה שציין לשואל ומשיב וכו').

יש הקלטה ברורה מהדיין הרב נקאר, שהתראיין ואמר להדיא שקיבלו עדויות מכלי ראשון מהנשים עצמן (נוסף על עדויות מפי מטפלים וכיו"ב) והוסיף שלאחר ההתאבדות הגיעו אליהם עוד תלונות אלא שלא המשיכו את הטיפול בהן.

כך גם אמר הרב אליהו עצמו בקולו בכמה מקומות, וכך גם כתב מזכיר בית הדין:

מזכיר בית הדין המיוחד בפרשת חיים ולדר: "העידו בדמעות, הציגו ראיות, פרצו בבכי"
הרב ליעד אוריין, רב קהילה במודיעין ומזכיר בית הדין שעסק בעדויות על חיים ולדר: ״היינו בקשר עם רבנים גדולים מאוד ועדכנו בשעת אמת״.
הרב ליעד אוריין
כ"ה בטבת תשפ"ב 11:59 29.12.21

כולן ביקשו שלא נסגיר אותן. שלא נציין את שמן. אמרו שזה ממש סכנה, גם בגללו וגם בגלל איך שהמשפחה שלהן והציבור יקבלו אותן.

בסופו של דבר הן הגיעו במאמצים נפשיים עילאיים לבית הדין והעידו אחת אחרי השניה על מה שהוא עשה להן. הרבה עדות הגיעו, ובמשך שעות שמענו אותן בזו אחר זו.

היה דפוס פעולה קבוע. רובן ככולן הגיעו אליו בגלל שהוא סופר, איש חשוב וחכם. באו לקבל עיצה טובה. חלקן אפילו באו כי הן או ילדיהן נפגעו בעצמם, ובסוף מצאו את עצמן נפגעות. הן העידו בדמעות, הציגו ראיות חד משמעיות.

היא הייתה קצת שונה. היא העידה בקור רוח, וסיפרה על הפגיעה הראשונה, ועל הבאות אחריה כאילו הדברים נעשו בגלגול אחר. להפתעותינו בסוף העדות, כשהיא אספה את המסכמים לתיק, היא פרצה בבכי מר. 'את לא אשמה' אמרו לה הדיינים.

משסיימה לבכות היא הסבירה. 'הבכי שלי איננו בגלל צרות העבר, אלא מתקווה שאולי מתחיל כאן מהפך. הבכי שלי הוא בגלל שזו פעם ראשונה שרבנים מאמינים לי לאחר עשרים שנים שאני מגיעה להעיד על מה שעברתי. פעם ראשונה שלא אומרים לי שכדאי לי לשתוק או דברים חמורים מאלה. תודה, עשיתם לי תיקון גדול ביחס לכל החברה הזאת. המשפחה שלי החרימה אותי ואף אחד מהם כבר אינו בקשר איתי בגלל שהחלטתי שאני לא רוצה לשתוק יותר'.

אתמול היא התקשרה אלי. היא אמרה שהיא חיה בזכות בית הדין. אמרה שאם לא היו מאמינים לה גם הפעם, היא הייתה עולה לבית הדין של מעלה ומבקשת מהקב"ה שיעשה צדק. ואז היא שוב התחילה לבכות ואמרה בשארית כוחותיה, אבל תדע לך שאילו הייתי עושה זאת, בהלוויה שלי לא היה מניין. לא היה מי שיספיד אותי, או שיאמר עלי משהו טוב. זהו, השיחה נותקה.

היינו בקשר עם רבנים גדולים מאוד ועדכנו בשעת אמת. אנו מבינים את המורכבות שלא כולם יכולים להוציא תמיכה ציבורית ואף אנו נזהרים שלא להזכיר את כל אלו שמתקשרים לתמוך בהסתר ומתנצלים שאינם יכולים לתמוך בגלוי.

זו לא סוגיה שאמורים להתחלק בה לפי המחנות ולתמוך או להתנגד באופן אוטומטי. זו סוגיה שהגינוי למעשים אלו אמור להיות קונצנזוס. איננו נבהלים כי אנו רואים את השינוי לטובה.

רבותינו היקרים, אנשי ציבור, המגיבים ברשת וכל עם ישראל. אפשרו כתובת אמינה למי שנפגעה. פיתחו בתי דינים. איננו מעוניינים לקחת את כל המקרים הללו, אלא שבכל מקום יקומו בתי דין הפועלים ביושר לפי ההלכה הקדושה.

הרב ליעד אוריין
מזכיר בית הדין המיוחד
[email protected]

(הדברים נכתבו בקבוצה סגורה של איגוד רבני קהילות ופורסמו בדף הפייסבוק של יו״ר האיגוד הרב עמיחי אליהו)

אש משמים · הודעהעל ידי **אש משמים** » ו' ינואר 07, 2022 1:39 pm

קרית מלך כתב:
יותם כתב:
זאינץ כתב:
זאינץ כתב:מגיד דבריו ליעקב להמגיד ממעזריטש נ''ע.

ק''ו הוא .

שפירכתו גדולה ממנו.

דו"ק בלשונו שכתב "אפילו דברי תורה". הוי אומר שאכן ק"ו הוא.

"אפילו" קאי אמש"כ "כראוי". פשוט.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ו' ינואר 07, 2022 1:41 pm

קרית מלך כתב:דו"ק בלשונו שכתב "אפילו דברי תורה". הוי אומר שאכן ק"ו הוא.

חשבתי על זה, אבל דחיתי לעצמי שי"ל שה"אפילו" קאי על "כראוי".

ארי שבחבורה

צופה_ומביט כתב:
יהושפט כתב:
ר''א פלדמן.jpg

כהיום [לכה"פ בא"י] אין [מספיק] השפעה לרבנים, גדולים וטובים ככל שיהיו, מומחים בתחומם ככל שיהיו, ונוצר מצב [דלא כפרשת יתרו] שבכל דבר ועניין מחכים למוצא פיהם של גדולי הדור דוקא, או עכ"פ לגושפנקא מהם על הנאמר.
גם בנושא הנוכחי - דברי רבנים שונים שהובאו כאן "זכו" לתגובות של "מי שמך".
לכן לענ"ד חשוב מאד שכמו בכל נושא שגדולי ישראל מקבלים מידע ממומחים בתחום הנאמנים עליהם ו"תשועה ברוב יועץ" וגדולי ישראל מכריעים לאור הנתונים - כך יעשו גם בנושא הזה.
אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ועיני הדיין צריכות לראות.
המקרה הנוכחי "תפס" את ההנהגה "לא מוכנה" אליו, והגיבו לשעת חירום חסרת תקדים בכלים שעמדו לרשותם באותו הרגע, ותוך כדי תנועה, וכמו שנתבאר כבר כמ"פ.

חברי הטוב, פסיכולוג חרדי, סיפר לי שהוא חבר בקבוצה גדולה של אנשי טיפול חרדים, ולאחר ההתאבדות וההתבטאות המפורסמת, עלתה קבוצה של אנשי טיפול למעונו של הגרי"ג והציגו בפניו את תמונת המצב בציבור החרדי ואת ההשלכות הקשות שעלולות להיות לדבריו. לדבריהם, הגרי"ג היה מזועזע והביע רצון לתקן את הדברים. ככל הנראה המכתב שהתפרסם ביום שישי שאחרי האירוע ב'יתד' היה הפרי הראשון של המפגש הזה, אבל יש עדיין דיבורים על צעדים נוספים.
הלוואי.

גנזאי · הודעהעל ידי **גנזאי** » ו' ינואר 07, 2022 2:06 pm

יהושע100 כתב:כמו"כ ציין להרמב"ם פכ"ד מסנהדריו "וכן יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן, להלקות לאדם ששמועתו רעה, והעם מרננין אחריו שהוא עובר על העריות: והוא שיהיה קול שאינו פוסק כמו שביארנו, ולא יהיו לו אויבים ידועים שמוציאין עליו שמועה רעה. וכן מבזין את מי ששמו תן רעה".

אף שבנידו"ד א"צ להגיע לכך (דהכא בוודאי סאני שומעניה, ואית "דברים הניכרים", ועוד לפני כל העדויות יש לו גדר 'חשוד' שיש להרחיקו מכל מעמד ומקור השפעה), מ"מ בעיקר ההוכחה מהרמב"ם על הלקאה למי שיצא עליו קלא דלא פסיק, יצויין כי ר"י הוטנר טען (מצ"ב) שבדורנו אין דין "קלא דלא פסיק" כלל.

נחומצ'ה · הודעהעל ידי **נחומצ'ה** » ו' ינואר 07, 2022 2:28 pm

הביאו לעיל שיש לפנות 'בשקט' למשטרה.

אז קודם כמה עובדות יבישות.
1. לציבור החרדי, יש רתיעה מוצדקת מהמשטרה. [רק לדוגמא, ההתנהגות ביום רביעי בשכונת גאולה].
למה שנפגע בכל גיל, יפתח את ליבו לשוטר גלוח ראש, שכלל לא מבין את 'שפתו'.

2. מי שבעבר נתן עדות אות תביעה במשטרה, יגלה לכם שיושבים איזה רבע שעה ויותר, עם שאלות כורדיות,
שקשה לזרום עמם. [הנפגע, מעבר לבושה הטבעית מהמקרה, לא בשל בטווח בקרוב לאירוע, להתדובב].

3. שמעתי מב' אנ"ש, שרק עכשיו הם קולטים לפתע, שלפני ב' עשורים [!] חוו פגיעות מסוג אלו. אז הם חישבו הפוגע, לזקן חולה נפש.
[א' מהם אמר לי, ברגעים הראשונים אתה משתתק ולא קולט או מאמין].

4. דווקא שיוצא 'קול דלא פסיק', באמצעיים התקשורתיים דהיום, זה העונש והרתיעה הכי טובים לפוגעים.
[כמובן בסיפורי אמת. וכבר ידוע הכלל ש'אין עשן בלא אש'].

ארי שבחבורה

דרומי כתב:הזכירו קודם שלא צריך לקחת הכל בשחור/ לבן. אמת ויציב.

צר לי אבל אינני מסכים.
כל השיח כאן כאילו אלו שלא משתתפים בפסטיבל ה'מורכבות' הם כאלו שלא מסוגלים להתבגר או בעלי-בתים שלא למדו מימיהם שטיקל ר' חיים הוא חסר טעם, מתנשא ובעיקר מפספס את הנקודה.
כל אחד מבין כמובן שהסיפור הוא מורכב, מאוד, ועדיין, לכל זמן ועת תחת השמים.
כל בר דעת מבין שבעת מלחמה זה לא הזמן לדבר על סבלם של חפים מפשע בצד השני, וכל בר דעת מבין שאם מישהו שורף לך את הבית זה לא הזמן לנסות להבין מה הנרטיב שלו ולמה הוא הגיע לכזה מצב.
ובכן, אנחנו במלחמה. הבית נשרף.
במשך שנים חיינו באשליה שהכל אצלנו בסדר, שילדינו מוגנים, שהבעיות הן רק בשוליים, ושהמערכת עובדת כמו שצריך ומסקלת את הקוצים מן הכרם.
והנה, גילינו לתדהמתנו שזה ממש לא רק בשוליים, גם בעומק המיינסטרים יכולים להסתובב חלאות אדם, ובמשך שנים לפגוע ולטמא את נשותינו בנינו ובנותינו, ואין פוצה פה ומצפצף. לא רק שלא ידעו, גם אלו שידעו לא עשו כלום, ולא משנה כרגע למה, מה שחשוב הוא שהם לא עשו כלום.
על כך הזדעזעה הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, ובצדק.

"יש רגעים בחייה של אומה שבהם היא מחוייבת להביט אל המציאות נכוחה ולהגיד: עד כאן".
יש רגעים שבהם צריך לחזור דווקא למבט הפשוט, הנכון, הישר, כן, השחור והלבן. יש טוב ויש רע. יש נפגעים ויש פוגע רשע ומרושע. יש ציבור נפלא ויש מערכת כושלת. זה הזמן לזעוק על הנבלה שנעשתה בישראל, להוקיע את הרשע המרושע, להוקיע את אלו שלא עשו כלום, להוקיע את אלו שהמשיכו לתמוך בו, ולא לשקוט עד שנראה כאן תיקון אמתי.

ואכן הלחץ הציבורי עוזר.
אפשר לראות את זה במכתבים האחרונים של הרב אייכנשטיין או בשיעור השני של הרב פייבלזון. שניהם מצהירים בפירוש שדברים השתנו בעקבות הלחץ מלמטה (וראה עוד מה שהבאתי לעיל על מה שאירע אצל הגרי"ג). התחילו דיבורים על הקמת פורום רבני חרדי, משהו כעין פורום 'תקנה', ואם אנחנו רוצים שזה באמת יקרה, הלחץ הציבורי חייב להמשך בכל הכוח, ההוקעה הציבורית של כל מה שהיה עד היום חייבת להיות ברורה וחד-משמעית, כדי שיהיה ברור שמה שהיה לא יכול להמשך. המערכת, כל מערכת, אינה ששה אלי שינויים, מה גם שבנושאים כאלו יש מספיק בעלי אינטרסים חזקים שיעשו הכל כדי למנוע שינויים כאלו, ורק לחץ ציבורי חזק ומתמשך יוכל להבטיח שינוי של ממש שיבטיח את שלום ילדינו ואת טהרת מחננו.
ולכן דווקא עכשיו זה לא הזמן לשיח מורכב. אחרי שהתיקון יתרחש יהיה מספיק זמן בשביל זה, אבל עכשיו זה ממש לקרר את האמבטיה, כי כל הדיבורים האלה רק מבלבלים וממסמסים את הזעזוע ואת הרצון לשינוי כי אולי בעצם הכל (כמעט) בסדר, ואם הכל בסדר אז למה צריך שינוי?
אז גם אם יש צדדים שונים, ויש, גם אם יש כאן מורכבות, ויש, למען השם בואו נחכה עם זה קצת, ולו בשביל שכאשר תתפוצץ הפרשה הבאה לפחות נוכל ללחוש לעצמנו בשקט: ידינו לא שפכו את הדם הזה.
שבת שלום ושנתבשר בשורות טובות.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ו' ינואר 07, 2022 3:46 pm

רק להעיר שכשדיברו לא להסתכל שחור ולבן וכו' לא דיברו על שום דבר ששונה או סותר למה שאמרת. לא אמרו את זה ביחס לפוגע, ואפילו לא ביחס למשפחתו.
אלא רק שאותו ביעור הרע מקרבנו והזעקה הצודקת וכו' יהיה באופן המועיל ובשכל, ולא בעיוורון וטיפשות. כלומר שלא נמשוך בידיים על עצמנו כחברה סכנות חמורות אחרות [בפראות רשתית-תקשורתית], ולא לפגוע בנפגעים פעם נוספת [בהתלהמות של "דבר ראשון משטרה", נפגעים מעידים פה אחד שהחקירה במשטרה וכו' זה כמו להיפגע פעם נוספת, לפעמים יותר].
דהיינו שלא לשפוך את התינוק עם האמבטיה, ולהוציא את השכר בהפסדים יותר גדולים או שקולים.
רק על זה דובר.
עיי"ש ואי"צ לכפול.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ש' ינואר 08, 2022 11:59 pm

ארי שבחבורה כתב:
דרומי כתב:הזכירו קודם שלא צריך לקחת הכל בשחור/ לבן. אמת ויציב.

צר לי אבל אינני מסכים.
כל השיח כאן כאילו אלו שלא משתתפים בפסטיבל ה'מורכבות' הם כאלו שלא מסוגלים להתבגר או בעלי-בתים שלא למדו מימיהם שטיקל ר' חיים הוא חסר טעם, מתנשא ובעיקר מפספס את הנקודה.
כל אחד מבין כמובן שהסיפור הוא מורכב, מאוד, ועדיין, לכל זמן ועת תחת השמים.
כל בר דעת מבין שבעת מלחמה זה לא הזמן לדבר על סבלם של חפים מפשע בצד השני, וכל בר דעת מבין שאם מישהו שורף לך את הבית זה לא הזמן לנסות להבין מה הנרטיב שלו ולמה הוא הגיע לכזה מצב.
ובכן, אנחנו במלחמה. הבית נשרף.
במשך שנים חיינו באשליה שהכל אצלנו בסדר, שילדינו מוגנים, שהבעיות הן רק בשוליים, ושהמערכת עובדת כמו שצריך ומסקלת את הקוצים מן הכרם.
והנה, גילינו לתדהמתנו שזה ממש לא רק בשוליים, גם בעומק המיינסטרים יכולים להסתובב חלאות אדם, ובמשך שנים לפגוע ולטמא את נשותינו בנינו ובנותינו, ואין פוצה פה ומצפצף. לא רק שלא ידעו, גם אלו שידעו לא עשו כלום, ולא משנה כרגע למה, מה שחשוב הוא שהם לא עשו כלום.
על כך הזדעזעה הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, ובצדק.

"יש רגעים בחייה של אומה שבהם היא מחוייבת להביט אל המציאות נכוחה ולהגיד: עד כאן".
יש רגעים שבהם צריך לחזור דווקא למבט הפשוט, הנכון, הישר, כן, השחור והלבן. יש טוב ויש רע. יש נפגעים ויש פוגע רשע ומרושע. יש ציבור נפלא ויש מערכת כושלת. זה הזמן לזעוק על הנבלה שנעשתה בישראל, להוקיע את הרשע המרושע, להוקיע את אלו שלא עשו כלום, להוקיע את אלו שהמשיכו לתמוך בו, ולא לשקוט עד שנראה כאן תיקון אמתי.

ואכן הלחץ הציבורי עוזר.
אפשר לראות את זה במכתבים האחרונים של הרב אייכנשטיין או בשיעור השני של הרב פייבלזון. שניהם מצהירים בפירוש שדברים השתנו בעקבות הלחץ מלמטה (וראה עוד מה שהבאתי לעיל על מה שאירע אצל הגרי"ג). התחילו דיבורים על הקמת פורום רבני חרדי, משהו כעין פורום 'תקנה', ואם אנחנו רוצים שזה באמת יקרה, הלחץ הציבורי חייב להמשך בכל הכוח, ההוקעה הציבורית של כל מה שהיה עד היום חייבת להיות ברורה וחד-משמעית, כדי שיהיה ברור שמה שהיה לא יכול להמשך. המערכת, כל מערכת, אינה ששה אלי שינויים, מה גם שבנושאים כאלו יש מספיק בעלי אינטרסים חזקים שיעשו הכל כדי למנוע שינויים כאלו, ורק לחץ ציבורי חזק ומתמשך יוכל להבטיח שינוי של ממש שיבטיח את שלום ילדינו ואת טהרת מחננו.
ולכן דווקא עכשיו זה לא הזמן לשיח מורכב. אחרי שהתיקון יתרחש יהיה מספיק זמן בשביל זה, אבל עכשיו זה ממש לקרר את האמבטיה, כי כל הדיבורים האלה רק מבלבלים וממסמסים את הזעזוע ואת הרצון לשינוי כי אולי בעצם הכל (כמעט) בסדר, ואם הכל בסדר אז למה צריך שינוי?
אז גם אם יש צדדים שונים, ויש, גם אם יש כאן מורכבות, ויש, למען השם בואו נחכה עם זה קצת, ולו בשביל שכאשר תתפוצץ הפרשה הבאה לפחות נוכל ללחוש לעצמנו בשקט: ידינו לא שפכו את הדם הזה.
שבת שלום ושנתבשר בשורות טובות.

כל מילה!
----
אזדנב בשולי הודעה חשובה זו: קבלתי ע"ע לא לעסוק בכיעור של פרטים, אבל לא בגלל זה אוכל לפטור עצמי. לעיל הבאתי הודעה ששלח לי פלוני באישי, לדבריו משפחתו מיודדת עם משפחת אותה בחורה שאיבדה על"ד, הוא כתב לי ואני ציטטתי, דיווח מבהיל על חלקו של נשוא האשכול בפרשה זו. ובכן שמעתי מפלוני המצוי בנבכי הפרשה, שאין דברים ברורים ומוחלטים על חלקו של נשוא האשכול בעניינה של אותה ריבה. ובכל מקרה מה שהבאתי שם, כאילו העוסי"ת שטיפלה בה העבירה את המידע לבית הדין של הר"ש אליהו, זה בודאי לא נכון. הר"ש אליהו לא מכיר את הסיפור שלה בכלל.

אחרון התלמידים

בס"ד
דברים רבים יש לומר. אחר הזעזוע והחרדה.
י ש דבר הנקרא 'פעם אחת יותר מדי'. ולעתים אוי לה לאותה הפעם.
ישנם עסקנים - ומעבר לכך - שכל מעשה שיוצא מבית היוצר שלהם, יש להם תשובה קבועה: 'הכל נעשה בהסכמת הרבנים'.
זה כלל נציגי ציבור שכשלו , עיתונאים שכתבו שטויות וגרמו לחילול ה' נורא וכו' וכו'. והצליחו בשיטה זו למגן את עצמם מכל ביקורת ציבורית - וחמור מכך לעשות ולדבר ככל העולה על רוחם, במשך כמה עשורים.
הפעם לפי תגובת הציבור, הציבור לא הסכים לקבל תשובה זו. כלומר כך: לא מעניין מי ראה ומה ראה - לא ייתכן שזו התגובה הציבורית - תקשורתית של ציבור בני התורה, למעשים נוראים שאי אפשר להעלותם על הכתב. ונוסף על מאעל"ד.
לא הייתי קורא לזה שינוי מבורך, כי ברכה אין כאן בעוה"ר.
אבל אפשר לקרוא לכך 'התפכחות' - עשית שטות? כשלת? שא באחריות, ואל תטיל אותה על האחר - גם אם עד היום סברת שאתה מהאחראים הגדולים על שמירת ההשקפה הטהורה.

לא מצאנו בתוה"ק שבכתב ושבע"פ, תגובה שכזו על כאלו מעשים, על הרוגי בי"ד נאמר למען ישמעו וייראו. 'הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' לא כתוב הרואה סוטה בקלקולה ייזהר מלשון הרע. או מהלבנת פנים.
ולא שח"ו אין צורך להזהר מלה"ר, צריך וצריך, אבל לא כאן. ממש לא. כמה וכמה עוולות נוראות בעניינים אלו נעשו בגלל שנזהרו במקום שלא נכון להזהר.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ב' ינואר 10, 2022 7:48 am

viewtopic.php?p=560661&sid=7354cccd5d20cb46e1b97d53fe03552f#p560661
ואילך.

אחרון התלמידים

בס"ד
עוד מילה.
יש דבר שהציבור היקר שלנו לא נמצא שם ואולי בצדק.
המושג שנקרא 'דין'.
כלומר כך: אם צעיר שכבר עמד טוב על דעתו ואינו ילד - עשה מעשה פשע כגזילה וחבלה וכו', הכיוון הציבורי שלנו במשך למעלה מדור הוא: שלא התייחסו אליו נכון
כילד וכנער, ורק לקרב את אותם נשמות טובות וכו'. משום מה ברמב"ם ובשו"ע לא משמע כך, ובי"ד מענישים את העבריינים.
כולנו יודעים ואף אחד לא יכחיש זאת שכאשר אנו היינו ילדים ונערים, אף לא אחד חשב שאדם שעושה מעשים המדוברים באשכול זה צריך לבוא על עונשו, כולנו ידענו שיש כאלו תופעות, מקסימום היו מזהירים את המשפחה להתרחק ממנו.
המניע לכך הוא א. רחמני בני רחמנים. ב. וזה העיקר: אין לנו גוף משלנו שעשה צדק. המשטרה עשתה את כל המאמצים כדי שלא נאמין בה - והצליחה.
הרי אפילו הגויים מצווים על הדינים, והאפשרות היחידה לקיים חברת בני אדם תקינה, היא להעניש את העבריין. כי האדם יש בו יצרים שליליים, והאפשרות היחידה למנוע אותו מלבצע את מעשיו הוא הידיעה שזה לא ישתלם לו, הוא ייענש על כך. כך שחברה שאין בה דין - גם אם זה נעשה מכוונות טובות - היא מתירה את דמם של הנרדפים.
זה מה שקרה אצלינו.
והוא רחום יכפר עוון וגו'.

דרופתקי דאורייתא

אמרו שרק חיים ולדר ידע להסביר מה היה צריך לעשות בסיטואציה הנוכחית...
קיבלתי היום המצו"ב (ההקשר די ברור, ונתתי גם הדגשות קלות...)
דבריהם הם זכרונם

ריקודי השמחה בחסידות סקווירא על שחרור שאול שפיצר שהצית בית של “מורד”, עוררו זעזוע אצל המחנך והסופר הרב חיים ולדר • “אם אנחנו לא נגנה – זה עלול להגיע לכולנו”, הוא מזהיר (חרדי)
ישראל כהן | ט”ז בחשוון תשעו 18:12 29.10.15

החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי ברוקלנד שבניו יורק לשחרר את הבחור שאול שפיצר, בן לחסידות סקווירא, ממאסרו לאחר שריצה עונש מאסר של 4 שנים בגין עבירת תקיפה מדרגה ראשונה זאת באשמה שהצית ופצע קשה את החסיד אהרון רוטנברג תושב העיירה מאחר ונחשב היה ל”מורד” באדמור גרמה לצהלות שמחה ולריקודים סוערים במרכז החסידות בארה”ב.

האברכים והבחורים, חבריו של שפיצר, רקדו במשך שעות ארוכות במעגלים שירים כגון דידן נצח, וחסדי ה’ כי לא תמנו ואף שתו “לחיים” לרגל השמחה.

האווירה השמחה בעקבות השחרור גרמה לתגובות מעט זועמות ברשתות החברתיות. “כיצד ניתן לחגוג ולרקוד בעקבות שחרורו של אסיר שביקש לפצוע אדם יהודי ואולי חלילה אף יותר מכך”, תהו רבים. היו שהסבירו זאת בדאגה ואכפתיות לשלומו של הבחור בן החסידות מה שמלמד דווקא על הלכידות הפנימית ועל האחדות. אחרים הבהירו כי הבחור הגן על כבודו של הרבי ועל כבודה של החסידות ולכן מגיע לו הכבוד הראוי.

את הסופר והמחנך הרב חיים ולדר הדבר הרתיח והרגיז במיוחד. בשיחה עם “כיכר השבת” הוא נשמע זועם במיוחד וקובל על הדוגמא האנטי חינוכית שבכל ההילולא סביב שפיצר.

“הם רקדו בטירוף לכבודו. הוא הגיבור שלהם. הוא הפך לאישיות נערצת”, אומר ולדר ומוסיף, “ילדים ונערים ירצו להיות כמותו. מבין אלפי אנשים הוא האחד. הוא האמיץ. הוא הנערץ. הוא הצית בית על יושביו והצליח להעלות באש את אבי המשפחה. בנס לא אירע אסון בקנה מידה עולמי. הוא היה צריך להיות מוקע, מבוייש סמל הרוע”.

לדברי הסופר ולדר, “לאחר ריצוי עונשו הם יכלו לנסות לשקם אותו בשקט בצנעה כיאה למישהו שהטיל עליהם כתם ובייש אותם כל כך. אבל לא. מסתבר שהם ראו בו מלכתחילה גיבור. נפל דבר בישראל!”

ולדר מציין כי בפעם הראשונה בהיסטוריה, מביעה קבוצה יהודית, חרדית, תמיכה באדם שניסה לשרוף משפחה שלמה. “הם עשו ‘קידוש’. הם עשו לו כבוד. הם רקדו ושרו. ומה שרו? ‘וקרני רשעים אגדע’. כלומר: אתה שרפת? כולנו שרפנו. כולנו תומכים במעשה שלך. ואיש לא גינה אותו, ואיש לא גינה את הרוקדים לכבודו, ומעתה ידע כל ילד ונער בחסידות הדרך לתהילה לכבוד ולגאווה פשוטה: שרוף, הרוג, הכה, פגע. אתה תזכה לתהילת נצח. ירקדו לכבודך ואלפים יסגדו לך”.

“הציבור החרדי הוא הציבור הכי עדין והפחות אלים בעולם כולו. (גם אם החילוניים מציגים אותו אלים כפי שהגויים מציגים את היהודים)”, אומר הרב ולדר, “האלימות היחידה וגם היא בשוליים היא שריפת פחים, זריקת גביע לבן, ומקרים בודדים של מכות שהובילו לפציעה. אלה הם מקרים יוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. נבחן את אותם מקרים ונגלה שהם מעולם לא זכו לתמיכה ציבורית. ייתכן שבסתר הלב היו שתמכו ואף התענגו על הפעלת האלימות כלפי היריב אך הם התביישו בזה ובוודאי שלא הפגינו שמחתם ברבים”.

“להפגין שמחה על מעשה אלימות זה להתיר את האלימות. זה לעודד אותה. לא ציפיתי מאנשי הקבוצה לגנות את השורף. לצערי קבוצות מתקשות לגנות גורמים אלימים מתוכן מכמה סיבות. האחת מחשש (די מוצדק) שהגורמים האלימים יפגעו במגנים. וחששות נוספים (בלתי מוצדקים) לפגוע בלכידות הקבוצה ושהציבור מסביב יראה בגינוי הודאה בכישלון של דרך”, מסביר הרב ולדר, “בזה, בואו נודה, כולנו נופלים לפעמים. אנו יודעים לגנות את האלימות שבאה מקרב ציבור אחר ולא כזו הבאה מתוכנו”.

“אבל לרקוד? להפגין שמחה ברבים? להפוך רוצח פוטנציאלי לגיבור? זה עוד לא קרה”, הוא ומסיף בזעזוע, “הריקוד הזה עלול לעלות לחסידות בנערים רבים שירצו לקבל את הכבוד שקיבל הבחור השורף. ואם אנחנו לא נגנה זאת זה עלול להגיע לכולנו”.

אחרון התלמידים

איש_ספר כתב:
ארי שבחבורה כתב:
דרומי כתב:הזכירו קודם שלא צריך לקחת הכל בשחור/ לבן. אמת ויציב.

צר לי אבל אינני מסכים.
כל השיח כאן כאילו אלו שלא משתתפים בפסטיבל ה'מורכבות' הם כאלו שלא מסוגלים להתבגר או בעלי-בתים שלא למדו מימיהם שטיקל ר' חיים הוא חסר טעם, מתנשא ובעיקר מפספס את הנקודה.
כל אחד מבין כמובן שהסיפור הוא מורכב, מאוד, ועדיין, לכל זמן ועת תחת השמים.
כל בר דעת מבין שבעת מלחמה זה לא הזמן לדבר על סבלם של חפים מפשע בצד השני, וכל בר דעת מבין שאם מישהו שורף לך את הבית זה לא הזמן לנסות להבין מה הנרטיב שלו ולמה הוא הגיע לכזה מצב.
ובכן, אנחנו במלחמה. הבית נשרף.
במשך שנים חיינו באשליה שהכל אצלנו בסדר, שילדינו מוגנים, שהבעיות הן רק בשוליים, ושהמערכת עובדת כמו שצריך ומסקלת את הקוצים מן הכרם.
והנה, גילינו לתדהמתנו שזה ממש לא רק בשוליים, גם בעומק המיינסטרים יכולים להסתובב חלאות אדם, ובמשך שנים לפגוע ולטמא את נשותינו בנינו ובנותינו, ואין פוצה פה ומצפצף. לא רק שלא ידעו, גם אלו שידעו לא עשו כלום, ולא משנה כרגע למה, מה שחשוב הוא שהם לא עשו כלום.
על כך הזדעזעה הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, ובצדק.

"יש רגעים בחייה של אומה שבהם היא מחוייבת להביט אל המציאות נכוחה ולהגיד: עד כאן".
יש רגעים שבהם צריך לחזור דווקא למבט הפשוט, הנכון, הישר, כן, השחור והלבן. יש טוב ויש רע. יש נפגעים ויש פוגע רשע ומרושע. יש ציבור נפלא ויש מערכת כושלת. זה הזמן לזעוק על הנבלה שנעשתה בישראל, להוקיע את הרשע המרושע, להוקיע את אלו שלא עשו כלום, להוקיע את אלו שהמשיכו לתמוך בו, ולא לשקוט עד שנראה כאן תיקון אמתי.

ואכן הלחץ הציבורי עוזר.
אפשר לראות את זה במכתבים האחרונים של הרב אייכנשטיין או בשיעור השני של הרב פייבלזון. שניהם מצהירים בפירוש שדברים השתנו בעקבות הלחץ מלמטה (וראה עוד מה שהבאתי לעיל על מה שאירע אצל הגרי"ג). התחילו דיבורים על הקמת פורום רבני חרדי, משהו כעין פורום 'תקנה', ואם אנחנו רוצים שזה באמת יקרה, הלחץ הציבורי חייב להמשך בכל הכוח, ההוקעה הציבורית של כל מה שהיה עד היום חייבת להיות ברורה וחד-משמעית, כדי שיהיה ברור שמה שהיה לא יכול להמשך. המערכת, כל מערכת, אינה ששה אלי שינויים, מה גם שבנושאים כאלו יש מספיק בעלי אינטרסים חזקים שיעשו הכל כדי למנוע שינויים כאלו, ורק לחץ ציבורי חזק ומתמשך יוכל להבטיח שינוי של ממש שיבטיח את שלום ילדינו ואת טהרת מחננו.
ולכן דווקא עכשיו זה לא הזמן לשיח מורכב. אחרי שהתיקון יתרחש יהיה מספיק זמן בשביל זה, אבל עכשיו זה ממש לקרר את האמבטיה, כי כל הדיבורים האלה רק מבלבלים וממסמסים את הזעזוע ואת הרצון לשינוי כי אולי בעצם הכל (כמעט) בסדר, ואם הכל בסדר אז למה צריך שינוי?
אז גם אם יש צדדים שונים, ויש, גם אם יש כאן מורכבות, ויש, למען השם בואו נחכה עם זה קצת, ולו בשביל שכאשר תתפוצץ הפרשה הבאה לפחות נוכל ללחוש לעצמנו בשקט: ידינו לא שפכו את הדם הזה.
שבת שלום ושנתבשר בשורות טובות.
כל מילה!
----
אזדנב בשולי הודעה חשובה זו: קבלתי ע"ע לא לעסוק בכיעור של פרטים, אבל לא בגלל זה אוכל לפטור עצמי. לעיל הבאתי הודעה ששלח לי פלוני באישי, לדבריו משפחתו מיודדת עם משפחת אותה בחורה שאיבדה על"ד, הוא כתב לי ואני ציטטתי, דיווח מבהיל על חלקו של נשוא האשכול בפרשה זו. ובכן שמעתי מפלוני המצוי בנבכי הפרשה, שאין דברים ברורים ומוחלטים על חלקו של נשוא האשכול בעניינה של אותה ריבה. ובכל מקרה מה שהבאתי שם, כאילו העוסי"ת שטיפלה בה העבירה את המידע לבית הדין של הר"ש אליהו, זה בודאי לא נכון. הר"ש אליהו לא מכיר את הסיפור שלה בכלל.

בס"ד
לרב אי"ס
ובהתנצלות על ההודעות הרציפות...
קראתי כמה מהודעותיך באשכול כאוב ונורא זה. אפשר לומר שהפעם בצדק רב לקחתם את איזמל הניתוחים ועשיתם את הניתוח הקשה והכואב - אבל המוכרח.

אבל דבר אחד בכלליות יש לאחה"ת כמוני הערה, ולענ"ד היא יסודית:
האם יש כאן איסור בין אדם לחבירו בלבד? האם הנושא הוא רק הנפגעים והנפגעות? כמובן שזהו לבדו הכי נורא שחובה לזעזע ת"ק על ת"ק.
אבל.....
ואם הכל נעשה בהסכמה וברצון-
אומרת התוה"ק מות יומתו הנואף והנואפת!!!
עם ישראל שמע בסיני מפי הגבורה: לא תנאף!
משום מה באשכול הארוך הזה כמעט לא מצאתי התייחסות לעצם העוון הנורא שעונשו מוות על פי התורה הקדושה.
אלא שאם המקרים היו באלו בלבד, התקשורת הכללית לא היתה מתייחסת לזה כלל, הרי אצלם אינה עבירה כלל בעוה"ר. ואולי גם אצלנו לא היו זעזועים כאלו . ואם לא היו נפגעות - לא נורא הוא 'רק' עבר עבירה שלא קשורה אלינו.
ייתכן שבהקשר זה ישנה השפעה עקיפה של התקשורת החילונית עלינו.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' ינואר 10, 2022 10:41 pm

ראה כאן אות ב
viewtopic.php?f=51&t=58459&sid=138f70e6f30374fb95d7b8923d5ef9c7#p741986
וכאן אות א
viewtopic.php?f=51&t=58459&start=280#p742640

אחרון התלמידים

איש_ספר כתב:ראה כאן אות ב
viewtopic.php?f=51&t=58459&sid=138f70e6f30374fb95d7b8923d5ef9c7#p741986
וכאן אות א
viewtopic.php?f=51&t=58459&start=280#p742640

בס"ד
כבודו צודק לא ראיתי את הכל.
ראיתי את האוירה כללית וייתכן שעל אחרים טענתי ולא על כבודו.
מתפלא אני מאוד על הרפ הידוע כת"ח פיקח, מוסר הרצאה מסודרת ודקדקנית על טובים ורעים, רק חסר שם הפסיכולוגי' של פרויד שכל מעשי האדם אינם אלא אינסטינקטים בלתי נשלטים...
את המעשה שמספר על הרב וולבה זצ"ל שקרה בחדר הוא מספר, אבל את דבריו של הרב וולבה באותה שיחה הוא משום מה שכח, ושם המשגיח דיבר באופן הפוך לגמרי מדבריו כאן.
ואם צריך לדעת מה התורה אומרת, ראיותיו הם פרכותיו, מה שכתב החזו"א שהעונש הוא לא משום שכך בפועל יענישו אלא חומרת המעשים שמגיע כך על כזו עבירה, היא גופא פירכא על כל דבריו.
ובקיצור, אמרו ז"ל על סוטה שהנשים יראו וייראו ולא תעשה כזימתכנה. והרואה סוטה יזיר עצמו מן היין. ולא לדבר על כך שהרע איננו רע באמת, ואסור לפרסם וכו'. וקצת מוזר לומר אני אין לי הסמכה, אבל לא יכול להיות שכל מתלונן הוא צודק.... ויש לבי"ד תפקיד (אבל רגע, כבוד הרב הם ישבו ודנו והחליטו לפרסם, אתה רק טוען בכנות שאינך יודע לא מה קורה ולא איך לדון, ואתה גם לא רוצה לדעת... אבל אם זהו הדרך אני מסופק מאוד.... אז על מי אתה מתלונן.
זה קצת מזכיר את האמירה הידועה הבאה: "אינני מתערב במה שאתה עושה, אני נגד התערבות בחיי הפרט, וגם אינני רוצה לדעת פרטים על מה שקרה שם זה לא קשור אליי, ולכן לא יעזור מה שתספר, אבל בלי להתערב; 'איך שהתנהגת שם הוא לא פחות מנורא ואיום', אבל כבר אמרתי: לא אתערב.....").

בקיצור מישהו התבלבל כאן!!!

דרך אגב... הספרים שלו הם לא טובים, הם רעים, ומשחיתים את הנפש וכתבנו על כך בעבר, לפני כל הסיפור. (ונמחק)....

אדיר במרום

המכתב אמיתי?

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' ינואר 11, 2022 9:38 pm

אדיר במרום כתב:המכתב אמיתי?

מפי בני המשפחה: כן.

עושה חדשות

אהרן חן כתב:שיחת הגרח"י קפלן

(דקה 45 עד 52) טוען שם שזה מעיקרי האמונה להבין שמאעל"ד לא מרויח כלום מהבזיונות, כי הוא מתבייש שם ג"כ, ולא רק מפמליא של מעלה וכד' מאלו שכבר נפטרו, אלא גם מחביריו ומשפחתו שהשאיר כאן. ואפילו אם יש בושות שלא מגיעים לו, הוא יתבייש שם בדיוק כמו כאן, מאותם מביישים ובאותו אופן. כי עוה"ז ועוה"ב אינם עולמות נפרדים. (מביא כך בערך בשם הגר"ש ברויאר, ומוסיף שבפלוג' הרב ברויאר והסופר כבר נחלקו רש"י עם בעל מחבר פשש"מ בביאור קרא 'וחטאתי לאבי כל הימים'... דקה 54). כמדומה שיש בדבריו מן החידוש.

דורשי יחודך

אכן, ולכאורה חידוש כפול:
א. החידוש בעצמו (מנא הני מילי?)
ב. שהחידוש הזה הוא מעיקרי הדת.

גמח · הודעהעל ידי **גמח** » ג' ינואר 11, 2022 11:59 pm

עושה חדשות כתב:
אהרן חן כתב:שיחת הגרח"י קפלן

מצורף

תא חזי · הודעהעל ידי **תא חזי** » ד' ינואר 12, 2022 12:09 am

אחרון התלמידים כתב: משום מה ברמב"ם ובשו"ע לא משמע כך, ובי"ד מענישים את העבריינים.

הרמב"ם והש"ע לא היו, לא הצטרכו, ולא התיימרו להיות חלילה "פסיכולוגים", ולא כתבו את ספרם כדי להיות המקבילה היהודית לDSM, להבדיל לאין ערוך. הפוסקים הם ספרי פסיקה, להלכה בהחלט יש מה לומר בתחומים אלה מה אסור ומה מותר, כמו בכל תחומי החיים כולם. מאידך, ההלכה לא עוסקת כמעט בכלל בנפש האדם, לכן אין שום סיבה שתהיה שם התייחסות למניעים (כל עוד זה לא נוגע להלכה ולמעשה, כגון הטענה דחיישינן ד"יצר אלבשה" וכדו'). וממילא לא ברור מה אתה מנסה ללמוד מהם לעניין הזה.
בנוסף, לו יצוייר שיד ישראל היתה תקיפה, מסברא אני אומר, שלאחר עונש אחד שתיים - היתה בחי' של "יראו וייראו", ולא היה צריך עוד להתעסק כל כך במניעים והכלה וכדו', פשוט כך. זה כביכול לשיטתך.

לגבי שאר דבריך, אכן מן הראוי היה שיקום בי"ד וגוף לטפל בעניינים האלה, וכבר נכב"ב לעיל באריכות מופלגה, אולם ככל וככל שאני חוכך בזה, אני הופך יותר ויותר פסימי לגבי זה.

אחרון התלמידים

תא חזי כתב:
אחרון התלמידים כתב: משום מה ברמב"ם ובשו"ע לא משמע כך, ובי"ד מענישים את העבריינים.

הרמב"ם והש"ע לא היו, לא הצטרכו, ולא התיימרו להיות חלילה "פסיכולוגים", ולא כתבו את ספרם כדי להיות המקבילה היהודית לDSM, להבדיל לאין ערוך. הפוסקים הם ספרי פסיקה, להלכה בהחלט יש מה לומר בתחומים אלה מה אסור ומה מותר, כמו בכל תחומי החיים כולם. מאידך, ההלכה לא עוסקת כמעט בכלל בנפש האדם, לכן אין שום סיבה שתהיה שם התייחסות למניעים (כל עוד זה לא נוגע להלכה ולמעשה, כגון הטענה דחיישינן ד"יצר אלבשה" וכדו'). וממילא לא ברור מה אתה מנסה ללמוד מהם לעניין הזה.
בנוסף, לו יצוייר שיד ישראל היתה תקיפה, מסברא אני אומר, שלאחר עונש אחד שתיים - היתה בחי' של "יראו וייראו", ולא היה צריך עוד להתעסק כל כך במניעים והכלה וכדו', פשוט כך. זה כביכול לשיטתך.

לגבי שאר דבריך, אכן מן הראוי היה שיקום בי"ד וגוף לטפל בעניינים האלה, וכבר נכב"ב לעיל באריכות מופלגה, אולם ככל וככל שאני חוכך בזה, אני הופך יותר ויותר פסימי לגבי זה.

בס"ד
אני מנסה ללמוד ולומד, שכאשר אדם עשה פשע חובה על הציבור להענישו, ובפומבי למען יראו וייראו.
ולא לומר שמדובר על נשמה טובה שרק חבל שההורים שלו לא התייחסו אליו כנדרש. ובפרט בחוטא וחוטאת בעוון החמור, לא אומרים הלבנת פנים ואסור לדבר על זה ומה עם האפשרות שיעשה תשובה? אלא למען ישמעו וייראו.

קרית מלך · הודעהעל ידי **קרית מלך** » ד' ינואר 12, 2022 12:55 am

עושה חדשות כתב:
אהרן חן כתב:שיחת הגרח"י קפלן
(דקה 45 עד 52) טוען שם שזה מעיקרי האמונה להבין שמאעל"ד לא מרויח כלום מהבזיונות, כי הוא מתבייש שם ג"כ, ולא רק מפמליא של מעלה וכד' מאלו שכבר נפטרו, אלא גם מחביריו ומשפחתו שהשאיר כאן. ואפילו אם יש בושות שלא מגיעים לו, הוא יתבייש שם בדיוק כמו כאן, מאותם מביישים ובאותו אופן. כי עוה"ז ועוה"ב אינם עולמות נפרדים. (מביא כך בערך בשם הגר"ש ברויאר, ומוסיף שבפלוג' הרב ברויאר והסופר כבר נחלקו רש"י עם בעל מחבר פשש"מ בביאור קרא 'וחטאתי לאבי כל הימים'... דקה 54). כמדומה שיש בדבריו מן החידוש.

זהו סיפור ידוע על הרה"ק האמרי אמת מגור זצ"ל שהגיע אליו יהודי שסבל נוראות ואמר לרבי שגמלה בלבו ההחלטה להתאבד ובכך להפסיק לסבול, השיב לו הא"א כדרכו בקודש במילים בודדות "לא תרויח כלום, מה שקורה כאן קורה שם". וכמדומני נדפס בספר אמרי אמת ליקוטים

כולל יונגערמאן

מסתמא כבר הובא באשכול דברי הרח"ו בענין זה (הגם שאאל"ט סיפורים אלו נדפסו מכת"י שפקפקו עליו). ידוע שיש כמה סיפורים מודרניים שאומתו של נשמות מתים שהתעברו בילדים קטנים שזכרו כל זהותם מהפעם הקודם, ובכל אלו מדובר באנשים שהתאבדו וכדו'.

כהיום אחר שעשרות אלפי מתים חזרו לתחיה במשך ארבעים שנים האחרונים על ידי החייאה, יש מחקרים שלמים בנושא שהוכיחו הן עצם השארת הנפש גם לאחר מיתה, והתמצית היוצא מכל הסיפורים זה שרוב האנשים חוו חויה נעימה, להוציא אלו שהיו רשעים לאחרים וכן אלו שהתאבדו

(מדובר באופן כללי, מיהודים איני יודע אם יש מחקרים אבל יש אנקדוטות מעניינים של יהודים חילונים שחזרו בתשובה אחר תופעות כאלו, ואמרו שנתגלה להם אמיתות התורה והחיוב לשמור מצוות. הבעיה רק שגם הנוצרים וכדו' יש להם הרבה סיפורים כאלו - אולי מכאן ראיה לפירוש הרמ"א בדברי התוס' שע"ז בשיתוף זה היתר גמור לגוי - המחקרים מנסים למצוא תבנית שחוזר על עצמו בין כל המתים מכל הדתות וגם חילונים וכדו').

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ד' ינואר 12, 2022 8:19 am

גמח כתב:
עושה חדשות כתב:
אהרן חן כתב:שיחת הגרח"י קפלן

מצורף

לא הבנתי משהו. באות ב' מביא נידון האחרונים אי מאעל"ד עובר בלא תרצח, והצד שלא - כי נפשו ברשותו ולכן הוי כמה דאתייהיב למחילה, עכ"ד, כלומר צד זה נוקט שלא תרצח הוא עבירה שבין אדם לחבירו? ואם חבירו ימחל ויתיר לו לרצחו ג"כ לא יעבור על לא תרצח, כי נפשו של חבירו ברשותו? צ"ע.
וביותר צ"ע שמביא בעצמו להלן באות ג' את דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות רוצח הלכה ד שאין הנפש קניינו של הנרצח אלא של הקב"ה. [וממילא לא מועיל ע"ז שום מחילה לא לחבירו ולא לעצמו]. וצ"ע.

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » ה' ינואר 13, 2022 9:52 am

קדושת החיים - שיחה בנושא האשכול דנן מהרב ברוך וידר, ראש ישיבת הכותל -

https://www.youtube.com/watch?v=OjEprnc8ars

דרופתקי דאורייתא

עוד שיעור של הגאון ר' אהרן ירחי שליט"א
https://www.youtube.com/watch?v=vuDS1dLJLo8

בדקה 7 הוא מתייחס לדברי הרב בן שמעון שליט"א שמכתבו הוזכר כאן לעיל

ארי שבחבורה

אז האם להיות אופטימיים או פסימיים? שני כותבים, עיתון אחד.

פייק־השקפה
זה היה טיפול בהלם. בתוך ימים ספורים התחוללו כאן תהליכים שבאופן טבעי היו אמורים לקחת דור שלם
ידידיה מאיר

1

כל כך הרבה דברים טובים קרו מאז שהתפרסם כאן הטור הקודם, לפני שבוע. כל כך הרבה דברים זזו. הייתה פה ממש קפיצת הדרך של שנים, של דורות.

טוב, אני לא רוצה להישמע חגיגי. זה היה שבוע מטלטל. שבוע של הלם, של בלבול, של כאב, של חרדה. החרדים מעולם לא היו חרדים כמו השבוע. לא פגשתי אדם אחד במגזר החרדי, והאמת שגם הדתי, בכל גיל, שלא לקח אישית, הכי אישית, את הסיפור הזה.

ואם כבר אישית: היה ברור לי שהטור הזה יביא לגל של תגובות. אבל לא ידעתי מה יהיה גובה הגל ובאיזו עוצמה הוא יתנפץ. אני מדבר על אלפי תגובות, בלי שום גוזמה: מאות מיילים, ועוד מאות הודעות ווטסאפ לפלאפון האישי, וזה חוץ מאלפי טוקבקים ברשתות החברתיות.

בעצם, הייתי צריך לפתוח את הטור הזה בהתנצלות. מעולם לא הייתי חזק בלהגיב לתגובות. זה לא בסדר. אבל השבוע זה היה פשוט בלתי אפשרי. העניין הוא לא רק מספר התגובות אלא מה שנכתב בהן. אנשים שפכו את ליבם, את הטראומות שלהם, את הכאבים שלהם, את הסודות שלהם. עכשיו, אתה לא יכול לקרוא מייל עם 400 מילים מדממות של מישהו שכל חייו נהרסו בגלל פגיעה שאירעה לפני עשרות שנים והוא מספר לך איך הכול צף בשבוע הזה, או של מישהי שנלחמת להציל את הילדה שלה שנפגעה וחשוב לה להזהיר הורים אחרים – ולכתוב לה או לו בדואר חוזר "תודה על התגובה, כיף שיש כאלה קוראים מעורבים!". לא. הפעם זה לא יעבוד.

והאמת? את הסליחה היותר גדולה אני צריך לבקש מאלה שאפילו לא קראתי את תגובתם. עדיין. ולא בגלל חוסר זמן כמו בגלל חוסר יכולת. יש גבול לכאב שאדם נורמלי יכול להכיל בשבוע אחד. חבל שלשירותי המייל של ג'ימייל אין אפשרות להגדיל (תמורת תשלום), את נפח האחסון של כוחות הנפש.

2

נו, אז אחרי כל זה, איזה דבר טוב קרה פה בשבוע הרע הזה? ובכן, העולם נהיה מקום הרבה יותר טוב, הרבה יותר נקי, הרבה יותר מודע, ובעיקר הרבה יותר בטוח. וזה קרה בקצב מואץ. תהליכים שבאופן טבעי היו אורכים שנים התרחשו בתוך שבוע. זה היה טיפול בהלם. טיפול יעיל מאוד. ממוקד.

אני אומר לכם את זה בוודאות כמי שעסק בנושא כל השבוע (בין מייל למייל): העולם החרדי, על מחנכיו, רבניו וגדולי הדור שלו, נמצא במקום אחר ממה שהיה לפני שבוע. למעט קומץ מדחיקים – שגם הם יתפכחו בעוד כמה ימים – כולם מדברים אחרת וחושבים אחרת. זה לא שלפני שבוע מישהו בעולם החרדי היה חלילה בעד הפוגעים. נו, ברור שלא. אבל הם היו פחות מודעים לחומרת הסכנה, להשלכות שלה, לסדר הגודל שלה ובעיקר לשיח הנכון שבו ראוי לדבר עליה.

אני כותב את צמד המילים "שיח נכון" ורוצה למחוק. כי בעצם מדובר כאן במושג המסוכן "פוליטיקלי קורקט", שלא לומר "הנדסת תודעה". אבל אתם יודעים מה? כן, זאת סוגיה רגישה מאוד שבה באמת יש שיח נכון ובעיקר יש שיח לא נכון. חשוב מאוד לדעת איך מדברים, מה אומרים, על מה שותקים ועל מה זועקים. וגם מה מפרסמים. כן, חשוב להנדס את התודעה. כי אם לא תבין את הסיפור, ואם לא תדבר בשיח הנכון, אפילו אם זה מגיע מתוך תום, מתוך טוהר, מתוך כוונות טובות, המחיר יהיה כבד: גם תפגע עוד יותר באלה שכבר נפגעו אנושות (חוץ מכל ההשלכות הנוראיות של הפגיעה, היא גרמה להם במקרים רבים לעזוב את העולם הדתי, אבל אסור לעולם הדתי לוותר עליהם) וגם תיתן כר נרחב לפעולה לטורפים שקולטים באינטואיציה חייתית היכן יש השתקה והיכן הקורבן הקל והבטוח מחכה להם. כל קרימינולוג מתחיל יגיד לכם שהפוגעים יודעים לזהות את המגזר שקל לפעול בו, וגם בתוך המגזר את השכונה, את המשפחה ואפילו את הילד המסוים, שבו אפשר לפגוע בשקט.

אז זהו, שמשבוע יש הכול חוץ משקט.

3

אני יודע על כמה יוזמות והתארגנויות, בדרגים הבכירים ביותר בעולם החרדי, שקמו בימים המאוד־ספורים שחלפו מאז האירוע הנורא. הקריאה להקמת 'פורום תקנה' חרדי לא נפלה על אוזניים ערלות. אי אפשר להמשיך לבנות על הוועדה הרוחנית של עיתון הארץ שתתקן את המגזר. עוד מוקדם לדווח בפירוט על כל היוזמות. הדברים בשלבי התהוות ברגעים אלה ממש. אבל מה שכבר קרה הוא שהשיח, כאמור, השתנה. מה שהיה כבר לא יהיה.

תראו למשל מה כתב השבוע הרב יהושע אייכנשטיין, ראש ישיבת יד אהרן בירושלים. שמו של הרב אייכנשטיין עלה לכותרות בשיח הפנים־חרדי סביב ההוראות שנאמרו לאנשי החינוך כביכול בשם הרב גרשון אדלשטיין. תראו, אני לא כתב לענייני חרדים, גם אין לי תוכניות להיות, אבל ככל שחקרתי השבוע לא הצלחתי להגיע למקור. אני לא יודע מי החליט להפיץ, או להנפיץ, את הדיבור הזה על כך שההוראה של גדול הדור לכל המחנכים, היתה לשוחח בכיתה עם הילדים, למחרת המעשה הנורא הזה, דווקא על מעלת השתיקה והזהירות בשמירת הלשון ופגיעה בזולת. כולנו יודעים כמה קל להפיץ פייק ניוז, לשקר בעובדות, להריץ שמועות. אבל כאן זה היה הרבה יותר חמור מזה: הפצה של פייק־השקפה, שעברה איכשהו ממייל למייל ומתלמוד תורה לתלמוד תורה. הרב אדלשטיין לא התבטא בקולו - ובקורונה ראינו שהוא יודע להתבטא – וגם לא פרסם מכתב. שום כלום.

אבל ביום שלישי השבוע, אותו הרב אייכנשטיין, מחשובי ראשי הישיבות, החליט כנראה לשים סוף לבלבול וכתב מכתב ברור מאוד. הוא פותח דווקא ביחס להתאבדות: "איסור רציחה וחומרתו כולל גם את המאבד עצמו לדעת. כוונת הכתוב 'צלם אלוקים' היא לנשמת האדם, חלק אלוק ממעל שבו, שהופקדה ביד האדם ואין לאדם בעלות עליה, כלשונו של הרדב"ז 'שאין נפשו של אדם קניינו, אלא קניין הקב"ה'. נשמת האדם שהיא החלק הנצחי שבאדם, שעל ידה ומכוחה הוא חי בעולם הנצח וקם בתחיית המתים... המאבד עצמו לדעת אינו מעריך את החיים האמיתיים והנצחיים, וחי רק חיי שעה על מנת למלא את רצונותיו, תאוותיו וכבודו המדומה. כאשר הוא נוכח שאינו יכול למלא את רצונותיו, מאבד את הטעם בחיי שעה ונוטל נפשו בכפו, וסבור שבכך יימלט מייסוריו ומהתשלום על עוונותיו. אדם כזה אינו מאמין אמונה אמיתית בחיי נצח ובשורש החיים, וזאת עבירה מהעבירות החמורות ביותר בתורה". סוף ציטוט.

הדברים האלה נכונים, עם כל הכאב, גם על מתאבדים מהצד "הנכון". בבקשה מכם, תפסיקו לפרסם פוסטים מרגשים עם תמונתה של הצעירה היקרה ששלחה יד בנפשה. לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שכל חיבוק, הבנה, הכלה, אמפתיה ואפילו לייק שאנחנו נותנים למי שרצח את עצמו מקרבים עוד צעד לעבר התהום את מי שמתמודדים בגבורה עם נטל החיים. אם הלב שלכם באמת נקרע מהסיפור שלה, לפחות אל תעודדו את המקרה הבא. רצח הוא רצח הוא רצח. גם אם מדובר ברצח עצמי.

4

בחזרה למכתב של הרב אייכנשטיין, אל החלק השני והיסודי לא פחות: "כמו כן, אדם הפוגע באחרים כנגד רצונם, הוא אדם אנוכי שאין לו בעולמו אלא את חיי עצמו ואת תאוותיו, ואינו מכיר כלל במציאות קיומו של הזולת, ואינו מעריך אדם אחר כאדם בעל צלם אלוקים, אלא אדרבא משתמש באחרים לצורך עצמו. מבט כזה הוא שורש כל המידות הרעות והמושחתות, ומאנוכיות זו נובעים מעשי שחיתות נוראים (חוץ מעצם האיסורים החמורים שבזה).

"עוד יש לדעת, שאחד מיסודות נפש האדם הבסיסיים הוא הכבוד... פגיעה מהותית בפרטיות צניעותו של האדם נגד רצונו היא זעזוע ביסוד הכבוש של נפש האדם, וכמו שיסד המהר"ל כי הצניעות היא הכבוד עצמו. כל יסודות הנפש המושתתים על חשיבות זו ניזוקים בכך, עד כדי איבוד עצם טעם החיים, רחמנא ליצלן. וביותר בבנות ישראל עליהן נאמר 'כל כבודה בת מלך פנימה' זילות כבודן מרוקן את כל הווייתן באשר על צניעותן עומדת כל תפארתן".

הקטע האחרון, המסכם, מופיע במכתב באותיות שחורות ומודגשות: "אין ספק שכאשר יש חוסר הבנה ואי הכרה של חומרת הפגיעה בקרב הסביבה, הדבר גורם להעמקת הכאב והפגיעה וחוסר הכבוד, ומאחר ויש שהבינו בטעות שיש בי שמץ של סלחנות כלפי הפוגע, הנני רואה צורך להבהיר בפירוש שאני מכיר את ההרס של הפגיעות, ואת הנחיצות הקריטית בהגשת עזרה לשקם על פי מומחים ובכל דרך שהיא. ופשוט הדבר שיש להן לפנות לכל מי שיכול לעזור בידן, ואין בכך בדל חשש לשון הרע. ואני תפילה שהמקרה יזרז שורה של תיקונים נצרכים בקרב שלומי אמוני ישראל, על פי גדולי התורה שליט"א. החותם בצער רב ובציפייה לישועה, וישועת ה' כהרף עין, יהושע אייכנשטיין".

5

הרב אייכנשטיין חותם "בצער רב", ואני סיימתי לקרוא את המכתב שלו בשמחה רבה. לא על מה שקרה, כמובן, אלא על מה שלא יקרה. חבל מאוד על הנסיבות המחרידות, אבל אם הרב מצפה לישועה – המכתב המאוד ברור שלו הוא כבר חלק ממנה. אתחלתא דישועה. נכון, הדרך עוד ארוכה, יש הרבה מה לעשות והרבה מה לתקן, אבל בהחלט אפשר לומר שהעולם עכשיו הרבה יותר טוב ובטוח. ישועת ה' כהרף שבוע.

הנהגה בורחת מאחריות
כמו לאחר אסון מירון כך גם לאחר אסון חיים ולדר – ההנהגה החרדית מתחמקת מהפקת לקחים ומחמיצה הזדמנות לתיקון. גם משטרת ישראל עוד לא טרחה לבדוק את עצמה ולבצע תחקיר משלה על האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות המדינה
קובי נחשוני

ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון פרסמה דו"ח ביניים, הממשלה אימצה, שר אחראי להילולת ל"ג בעומר הבאה מוּנה, ולראשונה אפילו פרויקטור לאירוע כבר יש.

רק דבר אחד פעוט שכחו לעשות: תחקיר רשמי כלשהו על הכשלים והמחדלים שגרמו למותם של 45 חוגגים באסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה. הפקת לקחים. בעוד 125 ימים תצא לדרך הילולת הרשב"י תשפ"ב, והשבוע התברר כי המפיקה הראשית בפועל, משטרת ישראל, עדיין לא טרחה לבדוק מה בדיוק השתבש בהילולה הקודמת.

שלושים דיונים פומביים כבר קיימה ועדת החקירה בראשות נשיאת בית משפט העליון לשעבר השופטת בדימוס מרים נאור, ומעדות לעדות מחלחלת ההבנה שעדיין מוקדם לסכם. שבוע אחר שבוע נחשפים בפני הוועדה שיאים חדשים של בריחה מאחריות והקטנת ראש - כמעט של כל הגורמים והגופים שהיו שותפים קבועים במשך שנים לקיום ההילולה, ונראה שנאור וחבריה עוד לא ראו הכול.

אבל עם כל הכבוד לכותרות הפוליטיות־רכילותיות שמספקים העדים על בסיס שבועי, למשל על היחסים העכורים בין הקצינים הבכירים בצמרת המשטרה או על התערבות מסוכנת של שרים בהחלטות הדרגים המקצועיים במשרדיהם, ועדת החקירה מתעקשת תמיד לחזור מיד לעניין עצמו ולעסוק במהות. פושים רועשים עוד יצאו מאולמה של השופטת נאור בגן הטכנולוגי מלחה בירושלים. זה נחמד לטראפיק (ספוילר: ההערכה היא כי בשבועות הקרובים יזומנו ויצעדו אל הדוכן גם הפוליטיקאים עצמם כדי להתעמת עם הטענות שהושמעו נגדם ולשטוח את גרסתם), אך אלה יהיו לא יותר מכותרות חולפות שלא באמת ישפיעו על מה שמכונה במשטרה "המירון הבא".

"אני רוצה לדבר על ההילולה שמגיעה עוד פחות מחצי שנה", פנה חבר ועדת החקירה, האלוף במילואים שלמה ינאי לראש חטיבת המבצעים במשטרת ישראל תת־ניצב שמעון נחמני בדיון שהתקיים ביום ראשון השבוע. "האם המשטרה כבר ביצעה תחקיר של ל"ג בעומר תשפ"א?" הקצין הבכיר הודה שהוא אכן הכתובת לעניין ("אני אמון על זה") והדהים את ינאי כשענה בפשטות: "עדיין לא". הוא ניסה להסביר: "הסוגיה הזו - אני מנסה לקבל מדיניות איך לעשות אותה. אני מוכן לעשות את זה והכנתי לזה מתווה. אם אדרש – מחר בבוקר אני אבצע". האלוף ינאי לא הרפה. "למה אתם מחכים?" הוא הקשה, "הרי כל יום שעובר זה יום פחות של הכנות לקראת האירוע. סוגיית התחקיר היא חיונית ומתבקשת כדי להימנע מהדברים, שלא יקרו עוד פעם". נחמני התעקש, הפעם בלועזית: "אני מחכה לדירקטיבה ארגונית. כבר בניתי פורמט לעניין הזה".

אז מה באמת מונע מארגון ביטחוני רציני עם סטנדרטים פיקודיים גבוהים לכאורה כמו משטרת ישראל לעשות את הדבר המתבקש, המינימום הנדרש, ולקיים לכל הפחות תחקיר בסיסי בעקבות אירוע חמור כל כך שאירע תחת אחריותו? לתשובה רמז ראש חטיבת המבצעים בפליטת פה, שחשפה את הפחד מפני מסקנות הוועדה אשר משתק את הקצונה הבכירה. אחרי שנשאל, כאמור, שוב ושוב על ידי האלוף ינאי על דחיית התחקיר, ובתגובה ניסה להגן עליה פעם אחר פעם, נראה שנמצא סוף סוף הדבר שיניח את דעתו ויגרום לו להתניע את התהליך. "כשתעשו את התחקיר, הוא יהיה חסוי מהוועדה", הבהירו היו"ר נאור והחבר ינאי. נחמני, שהבין כי אין חשש שתהליך הפקת הלקחים יפגע בו ובחבריו, התרצה והודה: "זו אמירה חשובה".

קו ישיר וברור מחבר בין אסון מירון לאסון חיים ולדר. בתוך חצי שנה חוותה החברה החרדית שתי טרגדיות איומות בסדר גודל היסטורי, לא פחות, ובשני האירועים החמיצה הזדמנות מנהיגותית וחינוכית חד־פעמית לנצל את המשבר הגדול לתיקון.

בשנים האחרונות איבדה הילולת רשב"י כל פרופורציה וגרמה לרבים לבלבל בין טפל לעיקר. פעם היה זה בהתעקשות לקיימה דווקא "בו ביום", גם כשהוא חל במוצאי שבת, באופן שגרם לחילול שבת המוני של אלפי שוטרים, ופעם בדבקות מוחלטת במטרה - הר פתוח ללא הגבלה - למרות התפרצות הקורונה, הסכנות הבטיחותיות ומצוות "ונשמרתם". אם במשטרה אומרים שהכתובת הייתה על הקיר, מה יגידו עסקני הציבור החרדי? הם הרי זיהו וידעו, אבל במקום להוביל - נגררו, עד שזה התפוצץ להם ולכולנו בפנים. וכשזה קרה, במקום לקחת אחריות ולנצל את האסון הכבד להפקת לקחים ולשידוד מערכות, לתיקון שיחזיר את ההילולה למימדיה הנכונים – הם השתבללו והתכנסו באזור הנוחות שלהם, דואגים רק לגורלם.

עם כל הכבוד לעדויות מסמרות השיער מדיוני ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון, הגילוי המדהים והמרעיש ביותר הוא שאם הדבר היה תלוי בנציגים הפוליטיים החרדים – המחדלים לא באמת היו נחקרים. אלמלא חילופי השלטון סביר להניח שאריה דרעי ומשה גפני היו דואגים לטרפד את הקמת הוועדה ומסתפקים לכל היותר ב"בדיקה" על ידי גוף שהם ממנים ושתלוי בהם - ולעזאזל זעקת המשפחות השכולות, שהן בשר מבשרם. למזלן של המשפחות, דווקא "ממשלת השמד" של בנט ולפיד הצילה לבסוף את החרדים מנציגיהם בכנסת. בניגוד לשמועות, ועדת החקירה שהקימה הממשלה עושה עבודה יסודית ורצינית בדרכה הלא פופוליסטית והלא מתלהמת, ובאה בעיקר לתקן ולמנוע את האסון הבא ופחות לחפש אשמים ולערוף ראשים.

וכמו במירון כך אצל חיים ולדר. לא היה - ונקווה שגם לא יהיה - אדם בסדר הגודל של איש החינוך והסופר הנערץ שיוחסו לו מעשים חמורים כל כך, ולבסוף גם שלח יד בנפשו. את הנעשה אין להשיב, אבל במקום לתעל את השבר העצום לתיקון, במקום לראות בו הזדמנות נדירה לעורר שיח בריא על מוגנות ועל מאבק בפגיעות – הפרשה הושתקה. מול גל צונאמי ענקי ששטף את החברה החרדית – מנהיגי הציבור טמנו את הראש בחול. שאנחנו נלכלך את הידיים כדי לטפל ולחקור ולהפיק לקחים? זה לא כל כך נוח.

גם במקרה הזה נזקקו החרדים לאנשי אמת וצדק חיצוניים מושמצים שיצילו אותם, מעיתון הארץ ועד הרב שמואל אליהו - אבל הפעם לא בטוח שזה יספיק. לא כאשר הרב גרשון אדלשטיין, אחד משני המנהיגים הליטאים הבכירים, רומז שהקורבנות שהתלוננו נגד ולדר הם רוצחים משום שדחקו אותו לשים קץ לחייו, ולא כאשר יתד נאמן, השופר הרשמי של ההנהגה הרוחנית והפוליטית, מאדיר את שם הפוגע לאחר התאבדותו. את חברי הכנסת מש"ס ומיהדות התורה שמעתם מתבטאים בנושא? גם אני לא. בעצם כן. מאיר פרוש נשאל על כך בהפתעה בשולי ריאיון בגלי צה"ל ופסק: "כל זמן שהדבר הזה לא נקבע לפי איך שרובנו יודעים שצריכים כשרוצים להרשיע בן אדם - זה לא קרה". כשנשאל האם הפרסומים בנושא מעודדים לכל הפחות חינוך למוגנות בקרב ילדים, למשל אצל נכדיו, השיב כי הוא מקווה שלא, והסביר שאין בכך צורך. "אצלנו יותר מחוסנים בנושאים האלה מאשר אחרים", אמר.

וכך, במקום שההזמנות הנדירה תנוצל להקמת מעין פורום תקנה חרדי, דווקא מי שבכוחו לקחת אחריות על פרויקט שכזה הפך את עצמו (במקרה הטוב) למזכ"ל האו"ם. במקום שמטפלים רגשיים ומחנכים יסתערו על ילדי בני ברק כדי לתווך להם את החדשות שמסעירות את העיר - ילדים רבים שרפו את שעות אחר הצהריים והערב בהתגודדות מחוץ לבית המשפחה האבלה כדי לקרוא מעשרות ספריו של המנוח, שהוצבו שם בכונניות לצד נרות נשמה. ובמקום שילמדו להיות ערניים ולהיזהר מפגיעות, וגם לשתף ולספר ולדבר במקרה שחלילה קרה משהו, שהרי "הלב הוא לא מחסן" (ח. ולדר, שם, שם) – "ילדי הנרות" הללו נדחקו עמוק עוד יותר אל תוך הארון. איזו החמצה. איזה פספוס.

ימים אחדים לאחר פרסום התחקיר ב'הארץ' שוחחתי עם כמה עסקני ציבור ומובילי דעת קהל חרדים על השתיקה המוחלטת שגזרו על עצמם בפרשה. "מה אתה מצפה, שנחרוץ את דינו במשפט שדה, ועוד אחרי שמת?" שאל אותי אחד מהם. "הן לא הלכו למשטרה ואין אצלנו פורום תקנה. מה אפשר לעשות?". "תקימו אתם פורום כזה!", עניתי לו. "אם לא עכשיו אימתי. מי אתה חושב שצריך לעשות את זה, אהרן רבינוביץ' מ'הארץ'? קובי נחשוני?". בהמשך שמעתי אפילו תירוץ גרוע יותר: "העיתון השמאלני הזה לא יחנך אותנו, החרדים. אם הוא חשף את העדויות על ולדר אנחנו לא שם. אם זה הופך למאבק של פמיניסטיות אקטיביסטיות - אנחנו בצד השני".

שבוע לאחר פרסום התחקיר של 'הארץ' הטפתי לאיש תקשורת חרדי בכיר: "אם בבני ברק או בירושלים יש אברך אחד - אחד בלבד - שלא שמע על פרשת חיים ולדר ועלול לשלוח אליו את בתו לייעוץ, ואולי בזכות העיתון שלך הוא ייחשף לעניין ויציל את נפש הבת - יש לך אחריות אדירה על הכתפיים. לך בכוחך זה והושעת את ישראל". "עזוב", הוא ענה לי, "אין אחד שלא שמע"... כעבור שעות אחדות התקשר אליי נסער אברך ירושלמי שאני מכיר: "מה אני שומע פה? היה איזה סיפור עם חיים ולדר???"

מאז חלק מכלי התקשורת אומנם תיקנו קצת, וגם רבנים ועסקנים מנסים להוביל מהלכים חשובים להגברת המודעות למוגנות ולטיפול בפוגעים ובנפגעים, אבל זה כנראה לא מספיק. איך אני יודע? השבוע פגשתי, הפעם פנים אל פנים, את אותו אברך. "נו, מה שלום הילדים? איך הם קיבלו את זה?" התעניינתי. "הם בסדר גמור, לא דיברנו איתם על זה מילה, לא אני ולא המלמד שלהם בחיידר", הוא חרז לי מבלי משים, "וכשהם חוזרים הביתה הם ממשיכים לקרוא את חיים ולדר".

צופה_ומביט

ממכתב הרב אייכנשטיין:

אדם הפוגע באחרים כנגד רצונם, הוא אדם אנוכי שאין לו בעולמו אלא את חיי עצמו ואת תאוותיו, ואינו מכיר כלל במציאות קיומו של הזולת, ואינו מעריך אדם אחר כאדם בעל צלם אלוקים, אלא אדרבא משתמש באחרים לצורך עצמו. מבט כזה הוא שורש כל המידות הרעות והמושחתות, ומאנוכיות זו נובעים מעשי שחיתות נוראים.

אני מתקשה להבין כיצד זה מסתדר עם אדם שכתב עשרות ספרים על הבנת השני, הכלת השני, רגשות השני, וכל המסתעף.
רוב/כל הציבור קראו בשקיקה ובהתחברות את הספרים האלה, ואיש לא זיהה שם משהו מפלצתי ולא קרוב לזה ולא רחוק מזה. זה היה נראה אותנטי לגמרי.

האם עד כדי כך אפשר להסתיר ולרמות להיפוך לגמרי עד הקצה האחרון לצד השני? עד כדי לשכנע את כל הציבור שוב ושוב ושוב שאתה אדם שכולו טוב וחסד והבנת הזולת?
איך מפלצת פסיכופטית מהסוג שמתאר הרב אייכנשטיין יודע/מבין/מסוגל בכלל לעסוק בזה? שלא לומר כל כך טוב? שלא לומר שזה עובר את מבחן האותנטיות של כל הציבור ומקבל 100?

נלאיתי כבר מלחשב חשבונו של כל כותב [גם של החשובים שבהם], מה הוא אומר ומה הוא מתכוון לומר ומה המניעים שלו ואל מי הוא פונה ואיזו בעיה ולפי איזה סדר קדימה הוא בא לתקן ברגע מסוים ובהמכתב מסוים.
לכן אני שואל את השאלה הזו כשאלה כללית:

האם אכן ניתן לראות את האיש הזה כמפלצת פסיכופטית מהסוג שתיאר הרב אייכנשטיין, ולומר שכך היא דרכם של פסיכופטים, יכולים לעבוד על כולם ממש, כל הזמן ממש, ועד הקצה האחרון ביותר להיפוך?
או שהיה שם ערבוב של טוב ורע, זמנים כאלה וכאלה, או חלקים בנפש כאלה וכאלה. והטוב היה טוב אותנטי, והרע היה רע אותנטי?

וזו לא שאלה סתם בעלמא, אין לי שום ענין לברר מה היה בתוככי נפשו של איש פלוני, מה זה נוגע לי.
אלא נוגע לי להבין בכללות כלפי "האדם" האם יש כזה דבר/אדם.
עבור עצמי [אל תאמין בעצמך וכו', עד היכן מגיע], ועבור מניעת סכנות נוספות ה"י.

ונתנו ידידים

צופה_ומביט כתב:ממכתב הרב אייכנשטיין:
אדם הפוגע באחרים כנגד רצונם, הוא אדם אנוכי שאין לו בעולמו אלא את חיי עצמו ואת תאוותיו, ואינו מכיר כלל במציאות קיומו של הזולת, ואינו מעריך אדם אחר כאדם בעל צלם אלוקים, אלא אדרבא משתמש באחרים לצורך עצמו. מבט כזה הוא שורש כל המידות הרעות והמושחתות, ומאנוכיות זו נובעים מעשי שחיתות נוראים.

אני מתקשה להבין כיצד זה מסתדר עם אדם שכתב עשרות ספרים על הבנת השני, הכלת השני, רגשות השני, וכל המסתעף.
רוב/כל הציבור קראו בשקיקה ובהתחברות את הספרים האלה, ואיש לא זיהה שם משהו מפלצתי ולא קרוב לזה ולא רחוק מזה. זה היה נראה אותנטי לגמרי.

האם עד כדי כך אפשר להסתיר ולרמות להיפוך לגמרי עד הקצה האחרון לצד השני? עד כדי לשכנע את כל הציבור שוב ושוב ושוב שאתה אדם שכולו טוב וחסד והבנת הזולת?
איך מפלצת פסיכופטית מהסוג שמתאר הרב אייכנשטיין יודע/מבין/מסוגל בכלל לעסוק בזה? שלא לומר כל כך טוב? שלא לומר שזה עובר את מבחן האותנטיות של כל הציבור ומקבל 100?

נלאיתי כבר מלחשב חשבונו של כל כותב [גם של החשובים שבהם], מה הוא אומר ומה הוא מתכוון לומר ומה המניעים שלו ואל מי הוא פונה ואיזו בעיה ולפי איזה סדר קדימה הוא בא לתקן ברגע מסוים ובהמכתב מסוים.
לכן אני שואל את השאלה הזו כשאלה כללית:

האם אכן ניתן לראות את האיש הזה כמפלצת פסיכופטית מהסוג שתיאר הרב אייכנשטיין, ולומר שכך היא דרכם של פסיכופטים, יכולים לעבוד על כולם ממש, כל הזמן ממש, ועד הקצה האחרון ביותר להיפוך?
או שהיה שם ערבוב של טוב ורע, זמנים כאלה וכאלה, או חלקים בנפש כאלה וכאלה. והטוב היה טוב אותנטי, והרע היה רע אותנטי?

וזו לא שאלה סתם בעלמא, אין לי שום ענין לברר מה היה בתוככי נפשו של איש פלוני, מה זה נוגע לי.
אלא נוגע לי להבין בכללות כלפי "האדם" האם יש כזה דבר/אדם.
עבור עצמי [אל תאמין בעצמך וכו', עד היכן מגיע], ועבור מניעת סכנות נוספות ה"י.

זו שאלה חשובה מאד, והתשובה נוגע להרבה אנשים ולא רק במקרה מזעזע וגדולה כזו. וכמעט בכל מחנך רואים את הסתירה הזאת ויעיד עליו ילדיהם שלא רואים בהם מה שהם דורשים ומוכיחים ברבים וכדו'.
ויש לדעת שזה לא מגיע מרוע לב ולא מסתירה פנימית ולא משקר, אלא ההסבר הוא שהאדם מורכב משני חלקים כח השכלי שלו וכח הנפשי/האנושי/הבהמי שלו. ויש אנשים שיש להם חכמה גדולה בשכל שלהם והבנתם בסוגיות מסוימות הוא יתירה על אנשים אחרים, ובכל זאת תאותם ורצונם ומידותיהם שוות לאחרים ולפעמים אפי' כרוחב שכלם כך רוחב ליבם וגודל יצרם, ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ואינו יודע איך להפנים את הבנתו וגם רצונו לעשות כחכמתו אבל אין בו כח להתגבר על יצרו. ולכן הוא בבחינת יום צעקתי ובלילה נגדך דהיינו שבשעה שאין יצרו מתגבר עליו הוא מונח ברשות שכלו ודורש ומוכיח ומפמפם כפי הבנת שכלו וגם רצונו האמיתי הוא להיות כך, אבל בשעה שיצרו מתגבר עליו ונכנסה בו רוח שטות כל מה שדרש והרחיב והבין אינו עוזר לו ביום פקודה.
ויש עיצה אחת ויחידה לזה והוא העבודה האמיתית של התגברות היצר וביטול הישות והכנעה גדולה שידע שאלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ולא כל מה שהבין והשכיל יעזור לו אם לא יאזור חיל מתניו כגבור ביום מלחמה. ודורינו רחוקה מזה מאד. ואנשים העומדים בחזית שיש להם ההבנה והתפקיד לחנך לאחרים יצרם גדול וצריכים סיעתא דשמיא יתירה. וגם צריך להכניע עצמו ולבקש עזר ממי שגדול ממנו או גם קטן ממנו כדכת' מכל מלמדי השכלתי. (ומשל לזה שכל מטפל יודע שגם הוא צריך ללכת לטיפול.)
הקב"ה יעזרנו לזה.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » א' ינואר 16, 2022 1:15 am

דברי הג"ר משולם וורמסר שליט"א על הפרשה
השיעור נמסר לבחורים צעירים זמן קצר לאחר פירסום ההתאבדות.

הקישון33 · הודעהעל ידי **הקישון33** » א' ינואר 16, 2022 6:24 am

פרנקל תאומים כתב:
הקישון33 כתב:
הוגה כתב:
פרנקל תאומים כתב:עובדה שכך נהג הגר''נ זוכובסקי שליט''א ברבים, ואף הרחיק לכת. א''כ העיתון נשמע לדעת תורה. ועל מי אתה מלין?

ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו, והגר"נ זוכובסקי שליט"א במו ידיו קבר תחת העפר את המושג הקדוש "השקפה טהורה" + נאמנות לעיתון הקדוש.
אין ליתד נאמן להלין אלא על עצמו.
ההדיוטיות וסתמות המוחין השאיר אותנו עם "חרדים נאמנים" בלי ח"ו אייפון ודומיו, ואפילו "דתיים", אך בלי "יהודים".

זה הזכות הכי גדולה שיש לח"ו... ההספד שלו היה שיא של צביעות, טיפשות ושקר ועוד יזכר לדורות הבאים.[/quote
חוצפה ועזות פנים כלפי ת''ח יר''ש בחסות ציד המכשפות הקדוש.

אם כל אחד יפנה למשטרה על דעת עצמו בלי התייעצות, אז באמת תהיה כאן מציאות של איש את רעהו חיים בלעו.

מספיק עם הטיעון של "גאוה גאוה גאוה"...הנושא העיקרי פה הוא ההתאבדות עם הרקע של עבירות חמורות עם ובלי הסכמה ואין פה שום ציד מכשפות רק ביקורת מינימלית אולי באמת הייתי צריך להתחזק וללמוד מהנפטר הצדיק פרק בבין אדם לחברו כפי המספיד הנ"ל וככה הייתי דן גם המספיד לכף זכות.

יושב סתר · הודעהעל ידי **יושב סתר** » ד' ינואר 19, 2022 3:51 pm

: image0.jpeg (185.06 KiB) נצפה 5676 פעמים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר