ג, א - ועניינא דיומא:איתא בשולחן ערוך (או"ח תקנא, יח):
צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב, שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט).
וכתב על זה האשל אברהם מבוטשאטש (שם):
מה שכתב בשו"ע שלא לילך יחידי וכו' פשוט שאין זה במקום שהאנשים מצויים, אין צריך לומר בבניינים שיש בהם מזוזה, אך גם באחורי הבתים כל שהוא עדיין בכלל שם העיר או הכפר או אולי גם עיבורו, נראה שאין חשש. וכמ"ש בכמה דוכתי דהבא להוסיף בכגון זה חשש עליו הראיה, וכל הספקות הם בכלל דלא ידע שומר פתאים ה'.
והנה מה שהסתפק לגבי עיבור העיר, יש לכאורה לפשוט מגמרא מגילה ג, א:
(יהושע ה, יג-יד) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו' וישתחו. והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא, שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה'. ודלמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה.
הנה המקום בו היה אז יהושע הוא עיבורה של העיר, כמש"כ רש"י ביהושע שם: "מכאן לעיבורה של עיר שהיא מן העיר, שאי אפשר לומר בתוך יריחו" והוא מגמרא נדרים (נו, ב). ומבואר בגמרא כאן שהיה ליהושע לחשוש שמא הוא שד [אלמלא הזכיר האיש שם שמים].
ועל זה כתבו שם התוספות כעין דברי האשל אברהם הנ"ל:
חיישינן שמא שד הוא. פירש ריב"א דדוקא חוץ לעיר [היכא דשכיחי מזיקין] כגון בשדה ובלילה, וכן היה יהושע צר על יריחו בשדה רחוק ממחנה ישראל. אבל במקום שבני אדם מצויין אין לחוש, דאל"כ אדם שאמר לנו [בלילה בעיר] כתבו גט לאשתי היכי כתבינן, ניחוש שמא שד הוא [ולא נכתוב] עד דנחזי ליה בבואה דבבואה, ולא אשכחן דפריך ליה גמרא אלא גבי מי שהושלך בבור פרק התקבל (גיטין דף סו. ושם)".
הרי מבואר כאן שכל חשש שדים הוא היכא שאין בני אדם מצויין, וכמו"כ שהיינו מחוץ לעיר [ובכל השנה היינו בשדה ובלילה, ובבין המצרים אף ביום, ואדרבה, בפרט בין ד' לט' שעות] אבל כל העיר נחשבת מקום שבני אדם מצויין. ומאידך מבואר כאן להדיא ש"חוץ לעיר" לעניין זה הוא אף בתוך עיבורה של עיר.
ואולי יש לחלק בין עיר של ישראל לעיר של גויים.
ודוק שכל דברי התוספות אמורים כלפי היכן היה יהושע ביחס
למחנה ישראל, שהיה "בשדה רחוק ממחנה ישראל", אבל בעניין מקומו של יהושע ביחס
ליריחו לא עסקו התוספות כלל, ואולי עיר של גויים אינה מעלה בעניין מזיקין כלל, ועכ"פ לא בעיבורה, וצ"ע.
[אך אולי מה שלא עסקו התוספות במקום יהושע ביחס ליריחו הוא כי בזה פשיטא שהיה מחוץ לעיר, ורק הבהירו את מקומו ביחס למחנה ישראל שזה אינו ברור למי שאינו יודע, וגם היה פשיטא לתוס' שעיבורה של עיר אינו מעלה בזה].
ואולי אף יש לדייק את לשון התוספות שביחס למחנה ישראל כתב שהיה יהושע "רחוק" מהמחנה, ולמה הוצרכו לומר "רחוק", ולא די לומר שהיה "מחוץ" למחנה ישראל? ומשמע מזה שהמזיקים לא מתקרבים למקום יישוב בני אדם גם מחוץ לו, עד מרחק מסוים שעוד נתפס כשייך למקום היישוב, ומינה שבעיר בכל עיבורה של עיר שנחשב להלכה כעיר עצמה בוודאי שאינם נמצאים.
וממילא נתבאר לן לפי דרכנו ספקו של האשל אברהם שכתב "אולי גם עיבורו". דמגוף הגמרא עם עיקר דברי התוספות משמע שחיישינן לשדים בעיבור העיר, אבל מדיוק לשון התוספות [בתרתי, ואולי רק בחדא, וכנ"ל] משמע שלא חיישינן שם.
אלא שעבור זה צריכים לחלק בעניין השדים בין מקום שמצויים בו [רוב] ישראל למקום שרובו או כולו גויים, וצ"ע.