פרנקל תאומים כתב:הוגה כתב:עליך עיננו כתב:עזוב כבר את האדם!! הוא מת מה האובססיה הזו??
תלמד קצת מהרבנים איך לכתוב ואיך להגיב אפשר לדבר בחומרה בלי לדבר על גופו של אדם אין בזה שום תועלת!!!
מדוע לעזוב? האיש פגע בכל הציבור בצורה אנושה. המינימום המתבקש הוא לשחרר עליו את כל חרצובות הלשון והזעם עד כלות, להקיץ אותו לתחיה ולהמית אותו מחדש פעם אחר פעם באיטיות ביסורים רעים ורבים, להתאכזר עליו עד כלות כוח בתמצית דמינו, כדי להרחיק סמל הרוע מישראל, ולקיים בהידור רב מצוות ובערת הרע, וכל המתאכזר על הרשעים מביא רחמים לעולם.
יש בזה תועלת רבה, להרחיק מעלינו את הנגף הזה וכל מה שהוא מסמל.
אז תפתח אשכול חדש ושמו יקבנו:
"אשכול החרפות הקללות והנאצות על ולדר, כל המוסיף מוסיפין לו.''
ושמה ימצאו פורקן כל החברים בהטחת כל גידופיהם באיש. ושב ורפא להם.
אשכול נוסף כדאי לפתוח ובו יאספו כעמיר גורנה כל תיאוריות הקונספירציה והקשר האפשריות סביב הדמון הידוע,
ושמה כאו''א יפתח (פ' פתוחה ת' צרויה) את כל קישורי כתיבת המדע הבדיוני שלו ע''מ שכל חלקי הפאזל יתחברו במוחותיהם של החברים באופן מושלם.
מה היה כאן? היו כאן כמה כותבים תלמידי חכמים שביקשו להביע את הצער והעגמת נפש שלהם והשוד והשבר ששבר את ליבם.
הם עשו זאת בצורה שלהם.
הסבתא מנהריה, שגם היא קראה את ספריו של, עשתה זאת בדרכה שלה. היא בכתה לתוך עצמה ליד בניה. לא לתוך התהילים, מי כבר מאמין בזה.
היוצא בשאלה מבני ברק, שכבר עזב לפני מספר שנים, עושה זאת בפייסבוק עם חביריו. טוב שיצאנו משם.
האברך שהוא איש ספרים, שאין לו פייסבוק ומוצא את חברתו בפורום אוצר החכמה, הביע את צערו באופן מסוים.
מדוע אם כן אפוא לסתום פיו? אם רע לכבודו עם הודעות מסוימות, יכול להמשיך הלאה ולא להתייחס.
לסלק אורחים שבאים לבכות, זו מידת סדום. זה המשך דרכו של הצדיק הידוע הקדוש זצו"קללה.
בנוגע לשאר תיאוריות הקונספירציה, ברור שהכל כאן מבוים מתחילה ועד סוף, וידידינו האהוב לשעבר חיים ולדר נח לו כעת באיים הקריביים על שפת הים עם גמרא שוטנשטיין, ולרוב גאוותו המתוקה אומר, חבל, היו נותנים לי הייתי כותב טוב יותר מהם. כי לא ידח ממנו נדח והקב"ה רופא כל בשר על כל אחת מששת ריבוא אותיות בתורה. אך זו לא אחריות שלנו.
בסופו של דבר זה הניסיון וזו הבחירה שלנו איך להתייחס לכל הטרגדיה הזו שפקדה אותנו. האם בבלבול והכחשה. האם בניסיון קישור פוליטי חברתי מדיני. האם בנסיון לשמור על העור שלנו עצמינו/חברינו/ למחרתיים כשיתגלו כל מעשינו הטובים ודברינו אלו ישמשו נגדינו בבית הדין. בדיוק כמו שנעשה לאדון הנ"ל. הסיבה שהוא עשה מה שעשה, לא מפני אימת בית דינו של העיתון לאנשים חושבים, אלא מפני דבריו אלו אשר כתב בספרו, ושבנה את מעמדו כאיש העניו ("אל תקראו לי הרב") והטהור אריה לוחם בדברים אלו. ולבסוף כשנתגלה במערומיו אחת דתו להמית. באותה מידה יודע כל כותב, שכל מה שהוא כותב היום, ישמש מחר נגדו ביתר שאת, לכן הפקחים מעדיפים לשתוק. הטפשים כותבים.
אלא, שרוב העולם אדיוטות פשוטים הם, אנשים רגילים שסך הכל מנסים לפרנס את עצמם ומשפחתם ולחיות חיים שמחים, והיצר הרע משותף לכולם, והכל יודעים היטב שלמחרתיים כשעלול להתגלות קלונם, יהיו בבעיה קשה. וזו נחמת רבים שרחמי בית דין של מעלה מותירים בידי האדם את אפשרות להתוודות קודם מותו ולקוות שהזכויות האמיתיות שלו יעמדו לו ליום הדין וה' ירחם.
אלא, שכאן בטרגדיה הנוכחית המקרה שונה לגמרי. מפני ש 99 אחוז מהאוכלוסיה אין להם סיכוי להיות לבלרים מוכשרים במרכז בני ברק בתור "איש חינוך" עצום, שנתגלה שפעל דברים עצומים נוספים, וכן רוב האוכלוסיה עדיין לא סיימה את חייה במצווה יקרה ונדירה זו הנקראת: לשרוף נפשות הציבור. לכן, כל עבירה שנעשה או שלא נעשה, נצטרך לעבוד קשה כדי להידבק באורחות רבינו.
לכן כל זה מתיר בידינו את האפשרות לעשות את הדבר הפשוט הבסיסי הזה שנקרא, ולומר, טעינו טעות ציבורית חמורה במשך שנים רבות וכן עתה, על הקרובים לקרב את המשפחה ולדאוג לשלומם ועל הציבור להתפלל לשלומם הטוב, אך את הנעשה אין להשיב, והאיש כבר הוקע ולא תלין נבלתו עוד. מעתה עלינו להיות עסוקים בבנייה אמיתית בשפיות יתירה, וחכמת ציבור ההמונים עשתה מהפכות חברתיים בארצות הערבים, אין סיבה שחכמת התלמידי חכמים לא תעשה שינוי מהותי בחברה שלנו.
ואל החבר המכחיש/מתעלם/מסתפק/מתפלפל: זה מה שקרה לכל אדם פרטי שבוע שבועיים עד שתתיישב הדעת וננסה להבחין בין טוב לרע, ואיך לצאת שפויים.