כוונה פשטית בקריאת שמע

יהודי טבעי · הודעהעל ידי **יהודי טבעי** » ג' דצמבר 14, 2021 5:19 pm

לגבי הנושא אם רש"י על התורה הוא 'פשוטו של מקרא'
יש לי להקשות שרש"י בפסוק שמע ישראל מפרש: 'ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי העובדי כוכבים הוא עתיד להיות ה' אחד שנאמר וכו'.
ואטו זו הכוונה שצריך לכוון במצוות קריאת שמע.
והרי בגמרא ברכות דף יג/ב מבואר שהכוונה היא להמליך אותו על כל העולם וכמו שפירש רש"י על הגמרא שם 'שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה'.

ובוודאי שרש"י על התורה כאן לכה"פ הביא מדרשו, ומוכח מזה שסמך על כך שנדע לבד פשוטו של מקרא.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ג' דצמבר 14, 2021 5:45 pm

יהודי טבעי כתב:לגבי הנושא אם רש"י על התורה הוא 'פשוטו של מקרא'
יש לי להקשות שרש"י בפסוק שמע ישראל מפרש: 'ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי העובדי כוכבים הוא עתיד להיות ה' אחד שנאמר וכו'.
ואטו זו הכוונה שצריך לכוון במצוות קריאת שמע.
והרי בגמרא ברכות דף יג/ב מבואר שהכוונה היא להמליך אותו על כל העולם וכמו שפירש רש"י על הגמרא שם 'שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה'.

ובוודאי שרש"י על התורה כאן לכה"פ הביא מדרשו, ומוכח מזה שסמך על כך שנדע לבד פשוטו של מקרא.

מנין לך שמה שצריך לכוון הוא "פשוטו של מקרא". פשוטו של מקרא היינו (בין השאר) הפסוק בהקשרו ובמקומו בתוך המקרא, ומה שהוצרך משה לאומרו דוקא כאן וכיוצא, וכל זה אינו נוגע למצות ק"ש.

מלכיאל גרינוולד

יהודי טבעי כתב:לגבי הנושא אם רש"י על התורה הוא 'פשוטו של מקרא'
יש לי להקשות שרש"י בפסוק שמע ישראל מפרש: 'ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי העובדי כוכבים הוא עתיד להיות ה' אחד שנאמר וכו'.
ואטו זו הכוונה שצריך לכוון במצוות קריאת שמע.
והרי בגמרא ברכות דף יג/ב מבואר שהכוונה היא להמליך אותו על כל העולם וכמו שפירש רש"י על הגמרא שם 'שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה'.

ובוודאי שרש"י על התורה כאן לכה"פ הביא מדרשו, ומוכח מזה שסמך על כך שנדע לבד פשוטו של מקרא.

יעויין מאמרו של הרב שלמה פישר, "בביאור כוונת קריאת שמע", מלילות א' (תשנ"ח), עמ' 335-344.

נוטר הכרמים

מלכיאל גרינוולד כתב:יעויין מאמרו של הרב שלמה פישר, "בביאור כוונת קריאת שמע", מלילות א' (תשנ"ח), עמ' 335-344.

יש ע"ז אריכות נפלאה בספר פתחי אברהם עה"ת להגרא"ד אויערבאך מטבריה בפר' ויחי, מאמר מבנו הגרש"ב זצ"ל.

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » ג' דצמבר 14, 2021 6:11 pm

ותוספת מעניינת מאחיו יבלחט"א רא"י.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ג' דצמבר 14, 2021 6:42 pm

מלכיאל גרינוולד כתב:יעויין מאמרו של הרב שלמה פישר, "בביאור כוונת קריאת שמע", מלילות א' (תשנ"ח), עמ' 335-344.

דרשות בית ישי סימן כ'.

קרית מלך · הודעהעל ידי **קרית מלך** » ד' דצמבר 15, 2021 9:17 am

יהודי טבעי כתב:לגבי הנושא אם רש"י על התורה הוא 'פשוטו של מקרא'
יש לי להקשות שרש"י בפסוק שמע ישראל מפרש: 'ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי העובדי כוכבים הוא עתיד להיות ה' אחד שנאמר וכו'.
ואטו זו הכוונה שצריך לכוון במצוות קריאת שמע.
והרי בגמרא ברכות דף יג/ב מבואר שהכוונה היא להמליך אותו על כל העולם וכמו שפירש רש"י על הגמרא שם 'שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה'.

ובוודאי שרש"י על התורה כאן לכה"פ הביא מדרשו, ומוכח מזה שסמך על כך שנדע לבד פשוטו של מקרא.

וכי יש סתירה בין ב' כוונות אלו?
בבחרותי שאלתי את מרן הגרש"ז זצללה"ה מה יש לכוין בפסוק הראשון של קרי"ש והשיב כדבר פשוט שיש לכוין מה שפירש רש"י בחומש.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ד' דצמבר 15, 2021 9:40 am

קרית מלך כתב:בבחרותי שאלתי את מרן הגרש"ז זצללה"ה מה יש לכוין בפסוק הראשון של קרי"ש והשיב כדבר פשוט שיש לכוין מה שפירש רש"י בחומש.

מעניין מאד. בהליכות שלמה תפילה פ"ז ה"ה כתוב לא כך, עיי"ש ובהערות.

עריכה: ראה בהודעתי הבאה שחזרתי בי ממ"ש כאן.

קרית מלך · הודעהעל ידי **קרית מלך** » ד' דצמבר 15, 2021 9:48 am

צופה_ומביט כתב:
קרית מלך כתב:בבחרותי שאלתי את מרן הגרש"ז זצללה"ה מה יש לכוין בפסוק הראשון של קרי"ש והשיב כדבר פשוט שיש לכוין מה שפירש רש"י בחומש.

מעניין מאד. בהליכות שלמה תפילה פ"ז ה"ה כתוב לא כך, עיי"ש ובהערות.

ידוע לי.

דורשי יחודך

בספר היראה לרבנו יונה מביא את הכוונה האמורה בגמרא ואח"כ כותב "ואם לא יוכל לכוין כל כך" שיכוין את המבואר ברש"י הנ"ל. (ולא זכיתי להבין העניין.)
עכ"פ לכאורה פשוט שלהלכה אין שום חיוב לכוין את פירוש רש"י. ולי היה בדברי רבנו יונה חידוש שיוצאים עם כוונה זו, שהרי חסר בקבלת עול מלכות שמים!

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' דצמבר 15, 2021 10:06 am

הפסוק 'שמע ישראל' יש לו מקור קדום באמירת בני יעקב לאביהם, וע"ז השיב להם 'ברוך שם' כו'.

כמו שהעירו לנכון, 'פשוטו של מקרא' אינה 'פשוטה של הלכה', ואין כל הכרח לומר שפירוש רש"י על החומש מחייב להלכה באמירת פסוק זה בוקר וערב.

ואדרבה, הרי רש"י מפרש את המקרא כמו שהוא, ללא הפסוק 'ברוך שם', ואילו אנו אומרים באמצע 'ברוך שם', אז מתקבל לומר שהכוונה שלנו קצת שונה.

צופה_ומביט

דורשי יחודך כתב:בספר היראה לרבנו יונה מביא את הכוונה האמורה בגמרא ואח"כ כותב "ואם לא יוכל לכוין כל כך" שיכוין את המבואר ברש"י הנ"ל. (ולא זכיתי להבין העניין.)
עכ"פ לכאורה פשוט שלהלכה אין שום חיוב לכוין את פירוש רש"י. ולי היה בדברי רבנו יונה חידוש שיוצאים עם כוונה זו, שהרי חסר בקבלת עול מלכות שמים!

למה חסר? מה הפירוש "אלהינו" לפי רש"י בחומש? הרי יש פירוש למילה זו.
"ה' שהוא אלהינו עתה" - מה הכוונה "אלהינו"? ומה הכוונה ה'?
כתובות כאן מילים שיש להן פירוש, מה פירושן?
כלומר: כך או כך יש כאן קבלת מציאותו והנהגתו ושליטתו היחידית שהויה הוא האלקים - כל יסודות האמונה - וזו היא קבלת עול מלכות שמים, כמו שכתב הרמב"ם בסהמ"צ עשה ב:

שצונו בהאמנת היחוד, והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אמרו יתעלה: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו, ד).
וברוב המדרשות תמצאם אומרים "על מנת ליחד את שמי", "על מנת ליחדני" ורבים כאלה. וכו' והרבה מה שיאמרו מצות יחוד. ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות שמים, כי הם אומרים: כדי לקבל עליו מלכות שמים, רוצה לומר, ההודאה ביחוד והאמנתו.

ורש"י רק אמר שכעת רק אנו מכירים ומודים בזה, לכן הוא לא נקרא כאן "הויה [הוא ה]אלהים" אלא "הויה אלהינו" [והרי בפועל הוא אלהי כל הנמצא ולא רק אלהינו, אלא הכוונה שכעת רק אנו מכירים ומודים בזה], ולעתיד יכירו ויודו בזה כולם.
אבל מהו אותו "זה" שכעת אנו מודים בו ולעתיד לבוא יודו בו כולם? - קבלת עול מלכות שמים.

[והגרש"ז המובא בהערה בהליכות שלמה סבר וקיבל שלכל הפירושים - גם לפי רש"י בחומש - יש לקרוא את המשפט תוך התבוננות במילים אלה "ה' אלהינו", ולא "לדהור" ישר לסוף - ולהכריז (לפי רש"י בחומש) שלעתיד יכירו "בזה" כולם - בלי שעמדת תוך כדי דיבורך מהו אותו "זה" כנ"ל. (וכן לשאר הפירושים לדהור ולומר מיד ש"ה' אלהינו" הוא "אחד" ורק שם להתבונן - בלי שעמדת קודם מהו "ה' אלהינו" שעל זה אתה אומר שהוא אחד), וזהו שכתב הגרש"ז שבכל מקרה יש לעצור ולכוון במילים "ה' אלהינו" לקבלת עול מלכות שמים. וכלומר שאין שום סתירה בין דבריו בהליכות שלמה למה שהביא לעיל הרב קרית מלך מה שאמר לו בבחרותו, וחוזרני בי ממה שכתבתי ע"כ לעיל. כי דוק שהגרש"ז לא נכנס שם כלל לביאור "הויה אחד" מהו, לאפוקי ממה בא, ועל מה קאי].

ולסוברים [רמב"ן בפסוק אנכי, חתם סופר בפרשת ואתחנן, ומן הסתם עוד] ש"אלהינו" הכוונה שמקבלים עלינו עבודתו, והיינו שזה הוא החלק של "עול מלכות שמים" [והם מפרשים "עול מצוות" = שכר ועונש של פרשת והיה אם שמוע], הגם שברש"י בחומש לא משמע כך, אבל עכ"פ את המהלך של רש"י בחומש יכולים גם הם לומר: ה' שכעת רק אנחנו מקבלים עלינו עבודתו - לעתיד לבוא יקבלו כולם את עבודתו [ויטו שכם אחד לעבדך, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם].

כללו של דבר:
לפי רש"י [וכ"כ הגרש"ז בהליכות שלמה שם] המילים "הויה אלהינו" הן עיקר המלכות שמים כאן, והסיומת "הויה אחד" אומרת רק שלעתיד לבוא "ויקבלו כולם את עול מלכותך" ולא רק אנחנו.

זאת לעומת מפרשים אחרים [רשב"ם, רמב"ם, ועוד, וגם ןהחתם סופר לשיטתו] - שעליהם אמר רבינו יונה שמעיקרא יש לכוון כמותם - וכמוהם משמע להדיא בגמרא - שהמילים "הויה אחד" הן חלק מהמלכות שמים שלנו בעצמה, שהן חלק מההגדרה של המלכות שמים - שהויה אלהינו - הוא אחד [עם כמה וכמה פנים שיש בזה, ועל מה קאי מילת אחד / הויה אחד, ואכמ"ל].

והיות שזה כבר ענין לא פשוט, לתפוס מהי האחדות ה' שעליה אומר הפסוק ש"הויה אלהינו הוא אחד" [ראה למשל הערת הרב פינקוס בזה בספרו ברכות בחשבון באחד אלהינו], לכן אומר רבינו יונה שמי שלאו סביל דא - יכוון ב"ה' אחד" כרש"י בחומש, שהוא פירוש פשטי וקל, אבל על "הויה אלהינו" לא נחלק אדם מעולם שיש בו קבלת עול מלכות שמים.

אור החכמה · הודעהעל ידי **אור החכמה** » ד' דצמבר 15, 2021 11:08 am

ראו דברי מור אבי שליט"א על פשט פסוק שמע ישראל בקובץ מוריה, עמד בזה

: 1234.PNG (135.53 KiB) נצפה 5215 פעמים

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ד' דצמבר 15, 2021 1:24 pm

זה לשון הרמב"ם:

הלכות קריאת שמע א, ד:

הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה. ולמה קורין כן? מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם: בני שמא יש בכם פסלות, מי שאינו עומד עמי ביחוד השם, כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו'? ענו כולם ואמרו: שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.

לפי זה, אבוא לחכמים דפה ואשאל, האם גם את החלק זה צריך לכוין באמירת 'שמע ישראל': שמע יעקב-אבינו כי ה' אלוקינו ה' אחד.
ואכן שמעתי בשם יש מחכמי בריסק הסבורים כן, על פי טענתם הידועה שכל מה שכתב הרמב"ם זה עניין להלכה, ולא סיפור דברים בעלמא, ומכיון שהרמב"ם הביא זאת בהלכות ק"ש, אות הוא שזו הכוונה שצריך לכוין.
ובשעתו, כששמעתי כן בצוותא עם ת"ח חשוב וזקן, אמר הלה על אתר: המכוין כן, בוודאי לא יצא ידי חובתו !!

אנא החכימונו והכריעונו

גל של אגוזים

דורשי יחודך כתב:בספר היראה לרבנו יונה מביא את הכוונה האמורה בגמרא ואח"כ כותב "ואם לא יוכל לכוין כל כך" שיכוין את המבואר ברש"י הנ"ל. (ולא זכיתי להבין העניין.)
עכ"פ לכאורה פשוט שלהלכה אין שום חיוב לכוין את פירוש רש"י. ולי היה בדברי רבנו יונה חידוש שיוצאים עם כוונה זו, שהרי חסר בקבלת עול מלכות שמים!

פעם אמר לי הג"מ אברהם גורביץ שליט"א ר"י גייטסהד ומח"ס ענפי ארז, דמדברי ה"ר יונה ז"ל אלה מבוא' דלמד דמש"כ רש"י שם הוא 'פשוטו של מקרא'.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ד' דצמבר 15, 2021 1:45 pm

דודי צח כתב:זה לשון הרמב"ם:

הלכות קריאת שמע א, ד:
הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה. ולמה קורין כן? מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם: בני שמא יש בכם פסלות, מי שאינו עומד עמי ביחוד השם, כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו'? ענו כולם ואמרו: שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.

לפי זה, אבוא לחכמים דפה ואשאל, האם גם את החלק זה צריך לכוין באמירת 'שמע ישראל': שמע יעקב-אבינו כי ה' אלוקינו ה' אחד.
ואכן שמעתי בשם יש מחכמי בריסק הסבורים כן, על פי טענתם הידועה שכל מה שכתב הרמב"ם זה עניין להלכה, ולא סיפור דברים בעלמא, ומכיון שהרמב"ם הביא זאת בהלכות ק"ש, אות הוא שזו הכוונה שצריך לכוין.
ובשעתו, כששמעתי כן בצוותא עם ת"ח חשוב וזקן, אמר הלה על אתר: המכוין כן, בוודאי לא יצא ידי חובתו !!

אנא החכימונו והכריעונו

לכאורה זה מוזר מאד. הרמב"ם הביא את זה כדי להסביר למה נהגו לעצור/להפסיק בפרשת שמע ולומר בשכמל"ו, אבל פשיטא שלא זהו פשט הפסוק במקומו והקשרו, אלא כמו שכתב החינוך תיז שמע וקבל, דע והאמן.

[אמנם הרמב"ן כבר הקשה למה נאמר שם 'אלהינו' ולא 'אלהיך' כמו בשאר מקומות שפתח משה שמע ישראל וכמו שממשיך מיד ואהבת את ה' אלהיך, ולפי הדרש במעשה יעקב ובניו מיושב, וא"כ רמוז דבר זה בגופא דקרא. ויב"ע תרגם כך את הפסוק עצמו. וכמו כן, כיצד גרם הדרש הזה לעשות הפסק בפרשת שמע שהיא מצוה דאורייתא, אם לא שיש לזה מבוא בפשט ובהלכה ג"כ. אבל מה נעשה שהרמב"ן לא יישב כך את שאלתו, ורש"י כלל לא פירש את המילים שמע ישראל, כי פשוטות הן כפשוטן].

עיקר פסוק זה הוא מצוה בפני עצמה, תמידית, של יחוד ה', ועיקרה המילים "ה' אלהינו ה' אחד" כמש"כ הרמב"ם בסהמ"צ עשה ב ובריש יסוה"ת, ו"שמע ישראל" הוא הציווי ע"ז, שמע וקבל, דע והאמן. [אם כי בפסוק אנכי כתב הרמב"ן שהוא מצות עשה שכתובה בעצם דיבור ה' אנכי הויה אלהיך (ובשמע כתב הרמב"ן שהוא כעין חזרה על אותה מ"ע של אנכי) וא"כ למה כאן צריך ציווי "שמע", אבל יש לחלק בין דיבור הקב"ה בעדו "אנכי" לבין דברי משה על הקב"ה, שעל כן משה כשמדבר כן צריך להוסיף ציווי, שמע ישראל]. ולא נשתנה פשט הפסוק ממה שהוא מצוה בפנ"ע - לחלקו במצוה של קריאת הפרשה הזו פעמיים ביום. וכשם שהפסוק כמצוה תמידית אין עניינו כלל ליעקב אבינו, והמילים "שמע ישראל" כלל אינם חלק מהמצוה, ולכל היותר הם הציווי ע"ז כנ"ל - כך מהכ"ת שישתנה פתאום כוונת הפסוק הזה כשצריכים לקרוא אותו כחלק מכל הפרשה, ופתאום יהיה "שמע ישראל" איזו כוונה שפונים אל יעקב אבינו [ובכלל איזה טעם יש בזה, אם לא על פי נסתר שאין לי עסק ולא נראה לי שזו כוונת בריסק].

דורשי יחודך

דבר בעתו מה טוב - הרי ענין קריאת שמע הוא ממש עניינא דיומא בפרשה זו, תיתי ליה להרב יהודי טבעי שגרם לכולנו לעסוק בהאי עניינא.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ד' דצמבר 15, 2021 2:01 pm

צופה_ומביט כתב:[אמנם הרמב"ן כבר הקשה למה נאמר שם 'אלהינו' ולא 'אלהיך' כמו בשאר מקומות שפתח משה שמע ישראל וכמו שממשיך מיד ואהבת את ה' אלהיך, ולפי הדרש במעשה יעקב ובניו מיושב, וא"כ רמוז דבר זה בגופא דקרא.

כמו שהעיר בהעמ"ד על אתר.

לעצם הנושא יש להאיר מלשון המדרש (ב"ר פר' צ"ח)

רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל ה"ה שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלקינו ה' אחד

בתוך הגולה · הודעהעל ידי **בתוך הגולה** » ד' דצמבר 15, 2021 2:22 pm

לעורר שהקושיא על רש"י בפירוש 'שמע ישראל' כבר קדם בה הרא"ם ובגו"א מיישב עפ"י דרכו.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' דצמבר 15, 2021 2:26 pm

לגבי דברי הגרשז"א בכוונת שמע ישראל, ראה עוד מקורות כאן - https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=46502#p569495

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ד' דצמבר 15, 2021 2:47 pm

עושה חדשות כתב:לגבי דברי הגרשז"א בכוונת שמע ישראל, ראה עוד מקורות כאן - https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=46502#p569495

לגבי מה שכתב שם הרב פייבלזון יש להעיר שהגרש"ז בהליכות שלמה כלל לא אמר מה כוונתו "עול מלכות שמים" אם הכוונה לעובדו או עצם מציאות ה' והשגחתו/הנהגתו, רק אמר שעול מלכות שמים נמצא במילים "ה' אלהינו" [בפשטות כי "אלהינו" הוא עול מלכות ו"ה'" הוא שמים, עול מלכותו של מי, אבל לא בהכרח שזו דוקא החלוקה] ואילו המילים "ה' אחד" מוסיפות שבכל זה - מה שכלול במילים "ה' אלהינו" יהיה מה שיהיה - הוא אחד. [וכאמור לעיל, יש כמה אופנים איך להבין חלק זה של "הויה אחד" ואיך מתקשר ל"הויה אלהינו", ואכמ"ל]. ומה שהביא הרב פייבלזון שכך הביא בספר שיח תפילה משם הגרש"ז - לא מצאתי שם.

[ומה שהקשה שם על הגרש"ז מהגמרא שאומרת "אמליכתיה" על המילה "אחד", בשיח תפילה (שמביא הרב פייבלזון) הביא זאת יחד עם דברי הגרש"ז כלא סותרים זל"ז, עיי"ש היטב בעמוד צד. ובאמת שזו לא קושיה, כי כאמור, על כל ההמלכה שבמילים "ה' אלהינו" באות המילים "ה' אחד" ואומרות שהוא יחיד בזה בשמים ובארץ וד' רוחות, אבל לא כתוב כאן - בטח לא בהכרח - שעצם ההמלכה = קבלתו עלינו כמלך/מלכנו היא (רק) במילים "ה' אחד" ולא (מתחילה/מיוסדת או רק) במילים "ה' (הוא/ שהוא) אלהינו". מה עוד שיש להבין שבעצם מה שהוא יחיד בזה ("ה' אחד") - נוסף בהמלכה עצמה, שקודם קיבלנו אותו רק כאלהינו וכעת אנו אומרים שהוא אלוה כל המציאות (או לפי רש"י בחומש כל האומות). כך או כך - לא קשיא משם לגרש"ז. ויש להעמיק עוד ואכמ"ל].

ובאמת כבר הרחיבו בכ"ז ראשונים ואחרונים, וזו סוגיה רחבה שיש להקדיש לה מקום בפני עצמה, ולענ"ד לא המקום באשכול זה לברר אותה.

מה שנכון, שהגרש"ז בוודאי לא אמר ש"אלהינו" היינו מלכנו הדואג ומיטיב לנו [כדברי הרב פייבלזון שם]. אבל הוא גם לא אמר להדיא לא כך.
כלומר: הרי סוכ"ס גם הרב פייבלזון צריך לפרנס את המילים "עול מלכות שמים" שקראו חז"ל לפסוק זה. ולדבריו היכן כאן העול? אם לא עצם מציאותו והשגחתו [כרמב"ם] או שחייבים לעובדו [כרמב"ן באנכי וחת"ס בשמע] - אז מה העול? יש ליישב, שסוכ"ס גם כלפי מלך מיטיב מוכרח עול לקבל הנהגתו אחרת לא יוכל להנהיג, וכמו שאומר גם הרב פייבלזון בעצמו, וא"כ כבר התקרבנו מאד ל"חייבים לעבדו". ורק שהרב פייבלזון טוען שחלק זה הוא שלב ב', כלומר שקודם יש "מלכות שמים" ואז יש "עול מלכות שמים".

ולכן לענ"ד לעשות את הגרש"ז שם כבר פלוגתא לביאור שלו - לא נכון כ"כ. ויל"ע.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ד' דצמבר 15, 2021 3:13 pm

גל של אגוזים כתב:
דורשי יחודך כתב:בספר היראה לרבנו יונה מביא את הכוונה האמורה בגמרא ואח"כ כותב "ואם לא יוכל לכוין כל כך" שיכוין את המבואר ברש"י הנ"ל. (ולא זכיתי להבין העניין.)
עכ"פ לכאורה פשוט שלהלכה אין שום חיוב לכוין את פירוש רש"י. ולי היה בדברי רבנו יונה חידוש שיוצאים עם כוונה זו, שהרי חסר בקבלת עול מלכות שמים!

פעם אמר לי הג"מ אברהם גורביץ שליט"א ר"י גייטסהד ומח"ס ענפי ארז, דמדברי ה"ר יונה ז"ל אלה מבוא' דלמד דמש"כ רש"י שם הוא 'פשוטו של מקרא'.

אני חושב שזה מבואר מעצם דברי רש"י. הרי הגמרא אומרת על מילה זו שהכוונה אחד בכל המציאות = בשמים ובארץ וד' רוחות, ורש"י אומר "ב[הכרתם/דעתם של-]כל האומות". ולמה נטה מהגמרא? אלא כי [לדעת רש"י] הגמרא בזה היא עומק, אבל יש גם פשט, ולדעת רש"י זהו כאן פשוטו של מקרא.

ועל זה בא רבינו יונה ואומר שאין זה רק לפירושא בעלמא, אלא גם להלכה למעשה. שזו כוונה שיוצאים בה יד"ח - מי שלא יכול לכוון את מה שאמרה הגמרא.

וזה דבר שלענ"ד חשוב מאד לדעת, רש"י זה ורבינו יונה זה. כי סוגיית היחוד [והאמונה וההשגחה וכו'] היא גבוה מעל גבוה, והיום אכשר דרא ויד הכל ממשמשת בגבהים ובגבהי גבהים [שנעשו נמוכים = הגיעו עד לאוזן הנמוכים], ומה עוד שהשו"ע פסק את הגמרא הנ"ל, וממילא - כן בר הכי לא בר הכי - כופים את עצמם לגבהים [שנעשים נמוכים = דמיונות, ובתקוה שלא טעויות, ובתקוה שלא חמורות, בבחינת בא לתקן ונמצא מקלקל]. בזמן שיש גם דרך "פשוטם של דברים" שאינה רק לפירושא בעלמא אלא היא לעצמה ג"כ דרך תפיסה ודרך חיים יהודית לגיטימית.

וכבר כתבתי באשכול זה שהסוגיה לענ"ד אינה 'פשוטו של מקרא' אלא הרבה יותר רחב מזה ['רחב מזה' בעינינו, אבל באמת כל שכן הוא - ועכ"פ ודאי חד הוא - עם 'פשוטו של מקרא' (= תורת ה'), התבונן ודוק]: פשוטו של אדם ופשוטה של יהדות.
ודי בזה.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' דצמבר 16, 2021 2:24 am

חדושי הגרי"ז - עניינים סימן א:

הגר"ח אמר דכונת "השמות" בפסוק א' דק"ש לא מדין כונת ק"ש הוא אלא מכונת "השמות" שבכל מקום, וכוונה המעכבת בפסוק א' הוא פירוש המילות, דהיינו פי' הענין וכעין פירש"י בחומש (דברים ו') ה' שהוא אלוקינו עתה ולא אלוקי האומות ע"ז, הוא עתיד להיות ה' אחד עי"ש, ועי' ג"כ ברבנו יונה בספר היראה (אות סד - סה) דכ' וז"ל, ויאריך בד' עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ"ח אברים שבו, ואם לא יוכל לכוון כ"כ, יכוון ה' שהוא עתה אלקינו, עתיד להיות אחד, ע"כ, והכוונה הראשונה הוא מהגמ' ברכות שם, והשניה היא מהספרי ע"ש. (כתבי תלמידים)

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' דצמבר 16, 2021 2:30 am

ערוך השולחן - אורח חיים סימן סא סעיף ד:

בודאי יש כונות נוראות בפסוק שמע ישראל, אך בפשטיותה הוא כמו שפירש"י, שמע ישראל ה' אלהינו, כלומר, שהוא אלהינו עתה, ה' אחד, עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' [צפניה ג, ט], ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד [זכריה י"ד], וזה כל תקותינו שאז יתגדל ויתקדש שמו יתב', ולכן תיכף אחר פסוק זה אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כלומר, שאז יתגלה כבוד מלכותו בגלוי, ולכן אומרים בחשאי, כי עתה אינו באתגליא מפני חטאינו, לבד ביוה"כ שאז אנו כמלאכים אומרים בקול רם, אבל בכל השנה אין העולם כדאי לאמרו בקול רם, ובפסחים [נ"ו.] אמרו חז"ל דלכן אומרים בחשאי, מפני שלא אמרו משה ויעקב אמרו ע"ש [ולענ"ד ג"כ הכונה כן דבימי יעקב היו כולם צדיקים ואמרו בקול רם, ולא כן בימי משה שעשו העגל ועוד חטאים, ודו"ק]:

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ה' דצמבר 16, 2021 8:51 am

צ"ע לי איך אפשר לומר בכזו נחרצות שזו הכוונה הפשטית - כשפסוק זה הוא מצות עשה של יחוד ה' ונפסק ברמב"ם ריש יסוה"ת מה תוכן המצוה הזו.

האם לשיטת רש"י יש מצות עשה להאמין שלעתיד לבוא יכירו כולם מלכות ה'? האם לשיטת רש"י אין מ"ע של האמנת היחוד / מקור מצות האמנת היחוד היא בפסוק אחר? (הגרי"פ טוען שלרס"ג אין מצוה של האמנת היחוד אלא רק של קריאת שמע שחרית וערבית).

ומכ"מ כמדומה שלהלכה נתקבלה בזה דעת הרמב"ם ללא עוררין, א"כ איך אפשר לאחוז החבל בשני ראשים? לומר שכוונת הפסוק היא כספרי/רש"י וזאת לכוון בקרי"ש - ולומר שבאותן המילים כתובה מצות עשה - לכל העם, גברים נשים וילדים בר מצוה - של האמנת היחוד (והיינו לפחות הפשטות שבה בלי עומק, כמו שכתב שם הרמב"ם והרחיב במו"נ בכ"מ).

ומה עוד שבקריאת שמע עצמה צריך בפסוק ראשון לכוון את פירוש המילים (= לקבל ע"ע את יחוד ה', וכלשון המשנה ברכות ב, ב למה קדמה שמע וכו' כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, וראה תנחומא לך לך א) ולא רק לכוון לצאת יד"ח. וכאמור, אם פירוש המילים אינו מה שכתב הרמב"ם - א"כ מעיקרא מהיכן צמחה לנו מצות עשה זו של הרמב"ם?

ובכלל, איך אפשר לומר שפירוש רש"י כאן [מהספרי] הוא הפשטי - ולא פירוש ראב"ע, רשב"ם, רמב"ן, ספורנו, חזקוני וכל הראשונים שעסקו בפסוק זה / מצוה זו שכולם מפרשים ע"ד הרמב"ם? וכי כולם קפצו ישר לעומק של קומה שניה ואיש מהם לא עסק בפירוש המילים כפשוטו? ברור שלא. הם הבינו בתכלית הפשיטות שזה מה שכתוב כאן בתורה בתכלית הפשיטות, שזהו פירוש המילים [ושאין הבדל - ואין סיבה שיהיה הבדל - בין פסוק זה לפסוקים ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, ה' הוא האלהים וכו' אין עוד, וכיו"ב]. א"כ מי אמר שפירוש רש"י הוא יותר הפשט כאן מהם? זה שפירוש רש"י כאן הוא יותר "פשטני" לא אומר שהוא יותר "הפשט".

דורשי יחודך

צופה_ומביט כתב:צ"ע לי איך אפשר לומר בכזו נחרצות שזו הכוונה הפשטית - כשפסוק זה הוא מצות עשה של יחוד ה' ונפסק ברמב"ם ריש יסוה"ת מה תוכן המצוה הזו.

האם לשיטת רש"י יש מצות עשה להאמין שלעתיד לבוא יכירו כולם מלכות ה'? האם לשיטת רש"י אין מ"ע של האמנת היחוד / מקור מצות האמנת היחוד היא בפסוק אחר? (הגרי"פ טוען שלרס"ג אין מצוה של האמנת היחוד אלא רק של קריאת שמע שחרית וערבית).

ומכ"מ כמדומה שלהלכה נתקבלה בזה דעת הרמב"ם ללא עוררין, א"כ איך אפשר לאחוז החבל בשני ראשים? לומר שכוונת הפסוק היא כספרי/רש"י וזאת לכוון בקרי"ש - ולומר שבאותן המילים כתובה מצות עשה - לכל העם, גברים נשים וילדים בר מצוה - של האמנת היחוד (והיינו לפחות הפשטות שבה בלי עומק, כמו שכתב שם הרמב"ם והרחיב במו"נ בכ"מ).

ומה עוד שבקריאת שמע עצמה צריך בפסוק ראשון לכוון את פירוש המילים (= לקבל ע"ע את יחוד ה', וכלשון המשנה ברכות ב, ב למה קדמה שמע וכו' כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, וראה תנחומא לך לך א) ולא רק לכוון לצאת יד"ח. וכאמור, אם פירוש המילים אינו מה שכתב הרמב"ם - א"כ מעיקרא מהיכן צמחה לנו מצות עשה זו של הרמב"ם?

ובכלל, איך אפשר לומר שפירוש רש"י כאן [מהספרי] הוא הפשטי - ולא פירוש ראב"ע, רשב"ם, רמב"ן, ספורנו, חזקוני וכל הראשונים שעסקו בפסוק זה / מצוה זו שכולם מפרשים ע"ד הרמב"ם? וכי כולם קפצו ישר לעומק של קומה שניה ואיש מהם לא עסק בפירוש המילים כפשוטו? ברור שלא. הם הבינו בתכלית הפשיטות שזה מה שכתוב כאן בתורה בתכלית הפשיטות, שזהו פירוש המילים [ושאין הבדל - ואין סיבה שיהיה הבדל - בין פסוק זה לפסוקים ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, ה' הוא האלהים וכו' אין עוד, וכיו"ב]. א"כ מי אמר שפירוש רש"י הוא יותר הפשט כאן מהם? זה שפירוש רש"י כאן הוא יותר "פשטני" לא אומר שהוא יותר "הפשט".

דברים כדרבונות.
ויש להוסיף שלכאורה אין שום סיבה לחשוב שלרש"י הכוונה באמירת הפסוק במצות ק"ש היא מה שרש"י מפרש שם. רש"י מפרש את הפסוק לפי ההקשר של דברי משה לכלל ישראל, אבל המצוה של קריאת שמע (שעיקרה נתפרשה בתורה שבעל פה, דבפשוטו של מקרא איננו מבואר שיש מצוה כזאת) הלא מבואר בסוגיות הגמרא שהיא קבלת עול מלכות שמים ועיקרה בקבלת האחדות, לא בהצרה שלעת"ל כל העמים יכירו. ולכן בשבילי זה חידוש מה שמבואר ברבנו יונה שיכול לצאת בכוונה הזו!

דורשי יחודך

אולם יש להוסיף שבדרך ה' ח"ד פ"ד מבואר שהענין שיסודו כתוב בפירוש רש"י הוא למעשה חלק ממצות קריאת שמע, אולם ודאי שזו לא פשוטה של הלכה של "קבלת עול מלכות שמים".

נוטר הכרמים

מה שהעליתי הערב בס"ד בכל הענין, ולענ"ד יש כאן מהלך נפלא ממש, וכבר שמחו בו כמה נבוני דבר.

כוונת פסוק ראשון של שמע

"בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה'"

[א] כתב הרמב"ם ריש הל' קריאת שמע (פ"א ה"ד):

הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה, ולמה קורין כן מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו ושאל אותם ואמר להם בני שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד השם כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו' ענו כולם ואמרו שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.

ובכס"מ כתב שמקור דברי הרמב"ם הינם דברי הגמ' בפסחים (נו, א): דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ברם נתקשה הכס"מ וז"ל, ומ"מ יש לדקדק בלשון רבינו שכתב שבשעה שקבץ יעקב וכו' ציום וזרזם על יחוד השם וכו', וזה לא מצינו שהוזכר בגמרא אלא שביקש לגלות קץ הימין. וי"ל שרבינו לא רצה לכתוב שביקש לגלות את הקץ לבניו ונסתלקה ממנו שכינה לפי שאינו מענינו, והוא ז"ל סובר שכשהזכירו בגמרא אמר שמא ח"ו יש במטתי פסול היינו שהזהירם על יחוד השם מכאן ואילך, דאילו לשעבר יודע הוא שבניו כולם צדיקים במעשיהם אבל היה חושב שמא בלב אחד מהם יש איזה שורש פורה ראש ולענה, וז"ש רבינו כענין שאמר משה שמרע"ה לא חשדם עכשיו במעשיהם אלא שיש בלבם טינא, וזהו בעצמו ענין יעקב, כנ"ל ליישב דברי רבינו. ומצאתי בספרי על פסוק שמע ישראל כשנפטר יעקב אבינו מן העולם קרא לבניו והוכיחם כל אחד בפני עצמו וחזר וקרא כולם כאחד אמר להם שמא בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמענו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם.

ונראה ליישב קושיית הכס"מ באופן אחר בס"ד, ובהקדם כמה הקדמות.

ב' כוונות ב'שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד'; דברי הגר"ח בביאור דברי רבינו יונה; דחיית מהלך זה מן ההלכה

[ב] הנה בביאור התיבות "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד", נתבאר בדברי רש"י בפרשת ואתחנן (ו, ד) "ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

והעירו דלכאורה זו היתה צריכה להיות הכוונה באמירת קריאת שמע, אכן לא כן מצינו בדברי הגמ' בברכות (יג, ב): רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי [חייא בר אבא] חזייה דהוה מאריך טובא. אמר ליה כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, תו לא צריכת.

וכך הובא להלכה בדברי השו"ע (סי' סא סעיף ו) צריך להאריך בחי"ת של אחד, כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ... ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם.

וצ"ב טובא, שלא נזכרה כלל הכוונה המבוארת בדברי רש"י בפשט דברי הכתוב, ותחת זאת מייתו כוונה אחרת מדברי הגמ'.

ובחי' הגרי"ז (ענינים סי' א) הובא מכתבי תלמידים כהאי לישנא: הגר"ח אמר דכונת השמות בפסוק א' דק"ש לא מדין כונת ק"ש הוא אלא מכונת השמות שבכל מקום, וכוונה המעכבת בפסוק א' הוא פירוש המילות, דהיינו פי' הענין, וכעין פירש"י בחומש (דברים ו') ה' שהוא אלוקינו עתה ולא אלוקי האומות ע"ז, הוא עתיד להיות ה' אחד עי"ש, ועי' ג"כ ברבנו יונה בספר היראה (אות סד - סה) דכ' וז"ל, ויאריך בד' עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ"ח אברים שבו, ואם לא יוכל לכוון כ"כ, יכוון ה' שהוא עתה אלקינו, עתיד להיות אחד, ע"כ, והכוונה הראשונה הוא מהגמ' ברכות שם, והשניה היא מהספרי, ע"ש.

והנה בלשון רבינו יונה נראה שהפירוש המובא ברש"י הוא פירוש התיבות שבפסוק, ואילו הכוונה המופיעה בדברי הגמ' שמאריך בד' וכו', זו היא הרחבה של אותה הכוונה, והוסיף הגרי"ז בשם הגר"ח שהכוונה המעכבת היינו פירוש זה שהוא פירוש ענין הפסוק ולא כוונת מצות ק"ש, ומה"ט מעכב בק"ש גם כוונת השמות שבק"ש.

אולם לכאורה קשה להבין תירוץ זה, שהרי סו"ס בדברי השו"ע אין זכר לכוונה זו[1], ולעומת זאת נפסק להדיא לכוין את הכוונה המבוארת בגמ' בברכות!, וכיצד ניתן להפוך היוצרות ולומר שהכוונה המעכבת היא הכוונה הנזכרת בדברי רש"י.

דברי הגמ' בפסחים על אמירת בשכמל"ו; בשכמל"ו זוהי הכוונה העמוקה והגבוהה שב'שמע ישראל' הנזכרת בדברי רש"י פר' ואתחנן

[ג] ואשר נראה בס"ד[2] בהקדם המשך דברי הגמ' בפסחים שם: באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן היכי נעביד, נאמרוהו לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי.

וכבר האריכו בזה הרבה, מה כאן המשא ומתן אם לומר בשכמל"ו או לא לומר, ואם באמת יעקב אבינו אמרו למה לא אמרו משה רבינו, ומהי גדר הפשרה הזו לומר אותה בחשאי.

ואשר יראה בזה, דבפשוטן של דברים ודאי הכוונה הנזכרת בדברי השו"ע שמקורה בדברי הגמ' בברכות היא הכוונה הבסיסית של קריאת שמע, שתוכן המקרא הוא קבלת עול מלכות שמים, והפירוש הפשוט שזה מכוין על שעת האמירה או שעת הקריאה שבאותה שעה ד' אלקינו ד' אחד, והקב"ה הוא יחיד בעולמו ומושל בכל רוחות השמים.

ואילו הכוונה הנזכרת בדברי רש"י בפרשת ואתחנן היא כוונה עמוקה יותר, שלא זו בלבד שמאמין באמונת יחוד ד' שבמצב הנוכחי בתוך כל ההסתר הקב"ה מנהיג יחידי את כל העולם ואין עוד מלבדו, אלא לעתיד לבוא יהיה ד' אחד גם בהנהגה הנגלית לעין כל, כמו דכתיב "והיה ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד".

ולפי"ז נראה לבאר דברי הגמ' בפסחים, דהנה יעקב אבינו ביקש לגלות לבניו את סודות הקץ, ובשביל לגלות סודות אלו היה צריך שבניו שבטי י'ה יהיו בדרגה של קץ, והיינו בהכרה של "ביום ההוא יהיה ד' אחד", וזוהי הכוונה של רש"י בפרשת ואתחנן "ה' שהוא אלהינו עתה הוא עתיד להיות ה' אחד" אולם השבטים לא ענו כן אלא את הכוונה הפשוטה המבוארת בשו"ע, וכדברי הספרי שהובאו בכס"מ שאמרו שאין בלבנו מחלוקת על המקום[3].

ברם אותה הכוונה העמוקה של רש"י בפרשת ואתחנן הרי היא כלולה וגנוזה באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", והיינו שלעתיד לבוא יתברך ויתגלה לכל כבוד מלכותו שהוא עכשיו בהסתר, וזהו מה שנאמר "באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", והיינו שאחר שלא שמע כוונה זאת מן השבטים, כלל כוונה זו באמירת בשכמל"ו.

ומעתה מבוארים היטב דברי הגמ' בפסחים הנ"ל על אמירת בשכמל"ו, דיעקב אבינו אמרו ומשה רבינו לא אמרו, דאמנם נראה כי משה רבינו לא הוצרך לאמרו, שהרי כל תוכן אמירת בשכמל"ו כבר כלולה ובלולה באמירת שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד, ובודאי כאשר אמר משה משנה תורה וכתב את דברי השירה הזאת, עמדו ישראל במדרגה יותר גבוהה של גילוי יחוד ד' בבחינה של לעתיד לבוא, ד' שהוא אלקינו עתה הוא עתיד להיות ה' אחד, ואף כוונה זו נכללת בפשוטו של מקרא ב'משנה תורה'.

ומ"מ כיון שיעקב אבינו אמר בשכמל"ו, אף אנו אומרים כן בלחישה מיד לאחר פסוק ראשון של שמע, ובזה אנו משלימים את כוונת פסוק ראשון.

ומה מאוד מתוקה בפינו הפשרה דעבדינן לומר בשכמל"ו, כי בעצם יש כאן מעין חזרה על האמירה של שמע ישראל וכוונתה העמוקה הגנוזה בה, וכאמור, דמה"ט משה רבינו לא אמרה, ומ"מ אנו אומרים אותה בלחישה כיון שיעקב אבינו אמרה, והיינו משום שאין זו הכוונה הבסיסית של שמע ישראל, ונמצא איפוא שאמירת קריאת שמע היא כעין השלמת הכוונה לקריאת שמע.

ומעתה יתכן עוד, שמה שכתב הרמב"ם על יעקב אבינו ש"בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם", הכוונה היא לאו דווקא בכך שאמר להם שמא פסול יש בכם, אלא באמירתו "בשכמל"ו", שבזה כמו העלה אותם מדרגה בענין יחוד השם, ודוק.

השלמת דברים בדברי הפוסקים לפי כל האמור

[ד] והנה בצל"ח בפסחים שם כתב "יש לדקדק ואטו שבח אחד יש לנו שאנו אומרים מה שלא אמרו משה, וכמה פיוטים שאנו אומרים שחברו הפייטנים ולא יהיה יעקב אבינו כאחד מהפייטנים שניחוש מלומר השבח ששיבח סבא קדישא ישראל סבא עבור שלא אמרו משה. לכן נלע"ד שעיקר הקפידא שנפסיק באמצע דברי משה בשבח שלא אמר הוא, כמו בשכמל"ו שאנו מפסיקין בו בין שמע לואהבת, בזה יש קפידא שלא אמרו משה, יעו"ש[4].

ואמנם כן הוא משמעות לשון הרמב"ם הנז' בתחילת דברינו "הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה".

ולפי הנתבאר מובן שהאמירה בלחש היא דווקא מחמת ההפסק בין פסוק ראשון להמשך הפרשה, ולא מצד שאין האמירה מן הפרשה, אלא מצד שיש כאן כביכול אמירה מיותרת שאינה צריכה, כי תוכנה כבר כלול בפסוק ראשון, וכמש"נ.

והנה מצינו בדברי המגן אברהם (סימן סא ס"ק יא) על דברי השולחן ערוך (סעיף יג): אחר פסוק ראשון צריך לומר בשכמל"ו בחשאי, וז"ל, צ"ל ברוך שם כו' - ואם לא אמר בשכמל"ו אין מחזירין אותו [ב"ח ש"ג] ולבוש כתב שאפי' אמרו ולא אמרו בכוונה צריך לחזור, וכ"מ רס"י ס"ו.

והיינו שהמג"א מוכיח מהשוואת איסור ההפסקה באמצע בשכמל"ו שדינו כפסוק ראשון של שמע, שאף לגבי דין חזרה דינו כפסוק ראשון שאם לא אמרו צריך לחזור. ועי' בביאור הלכה (סעיף יג ד"ה אחר) שהשיב בארוכה על דברי המג"א וכתב בתו"ד בזה"ל, ומה שהביא המג"א ראיה מסימן ס"ו דשם פוסק דאין להפסיק באמירת בשכמל"ו אם לא שירא שמא יהרגנו אלמא דהוא בכלל קבלת מלכות שמים כמו פסוק ראשון של שמע אין ראיה לזה דגם אנו מודין דעצם אמירת בשכמל"ו הוא ענין גדול אבל אין ראיה מזה שאם דילג שיצטרך לחזור לראש דגם אם דילג מגופא של הפרשה אם לא שגילתה לנו התורה והיו שלא יקרא למפרע לא היה צריך עי"ז לחזור לראש ומנין לנו להחמיר ג"כ באמירת בשכמל"ו דתקנו והוסיפו רבנן, יעו"ש.

ועי' עוד במג"א (סי' סג ס"ק ה) שנקט שגם בשכמל"ו לענין "עיקר הכוונה", ו"שאם קרא ולא כוון לבו לא יצא י"ח וחוזר וקורא". ואפי' למ"ד מצות אינן צריכות כוונה.

ולפי האמור מובן היטב דאמנם אמירת בשכמל"ו יסודה הוא השלמת הכוונה דפסוק ראשון, וס"ל להמג"א שאף כוונה ואמירה זו מעכבא כפס' ראשון.

=======

[1] ואף שבב"י העתיק בקצרה את לשון הסמ"ק (מצוה ב) בביאור 'שמע ישראל' ומצות יחוד ד' שפתח ברמזים של האותיות ח' וד' שכתב השו"ע, וכתב: ולעתיד לבא יאמינו כל העולם שהוא אחד כדכתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. פי' שיאמינו הכל שהוא אחד ושמו אחד. ועי' עוד בערוך השולחן כאן. [ראה מאמר הגרי"ח סופר שליט"א, קובץ מוריה גליון תטז-תיז, ניסן תשע"ז עמ' שמה.

[2] ראשיתם של הדברים למדתי מן המבואר בספר "פתחי אברהם" עה"ת פר' ויחי מאמר מב עמ' קנג בשם בן המחבר, הגרש"ב אויערבאך זצ"ל, ומשם בארה, ונוספו נדבכים בסיעתא דשמיא.

[3] ולכן לא גילה יעקב אבינו את הקץ, כיון שלא היו במדרגה זו, כעולה מדברי בעל הטורים על אתר (מט, א): ויקרא יעקב אל בניו. שביקש לגלות להם הקץ ונסתם ממנו (ב"ר צו א). אמר יעקב שמא יש בכם חטא. אמרו לו תדקדק בשמותנו ולא תמצא בהם אותיות חט. ואמר להם גם אין בהם אותיות קץ (עיין ירושלמי יומא ס"פ ז' בבלי שם עג ב).

[4] והוסיף: ומזה הטעם למדתי זכות על קצת קהלות הנוהגים כשמתענים בערב ר"ח אחר תפלת יום כיפור קטן אומרים שמע ישראל וגו' בשכמל"ו הכל בקול רם, וקצת קראו עליהם תגר, ואני אמרתי כיון שאין אומרים רק פסוק ראשון אין קפידא שאין כאן הפסק באמצע דברי משה. שוב מצאתי במהרש"א בחידושי אגדות שכתב ג"כ שעיקר הקפידא משום הפסק באמצע דברי משה.

ועי' בחכמת שלמה (למהרש"ק) שהביא דבריו והרבה להקשות עליהם והכריע שלא כדבריו.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ה' דצמבר 16, 2021 11:49 pm

דודי צח כתב:זה לשון הרמב"ם:
הלכות קריאת שמע א, ד:
הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה. ולמה קורין כן? מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם: בני שמא יש בכם פסלות, מי שאינו עומד עמי ביחוד השם, כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו'? ענו כולם ואמרו: שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.
לפי זה, אבוא לחכמים דפה ואשאל, האם גם את החלק זה צריך לכוין באמירת 'שמע ישראל': שמע יעקב-אבינו כי ה' אלוקינו ה' אחד.
ואכן שמעתי בשם יש מחכמי בריסק הסבורים כן, על פי טענתם הידועה שכל מה שכתב הרמב"ם זה עניין להלכה, ולא סיפור דברים בעלמא, ומכיון שהרמב"ם הביא זאת בהלכות ק"ש, אות הוא שזו הכוונה שצריך לכוין...

סעדיה כתב:... לעצם הנושא יש להאיר מלשון המדרש (ב"ר פר' צ"ח)
רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל ה"ה שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלקינו ה' אחד

שו"ת להורות נתן - חלק ט סימן א:

... ויש לתמוה שהרמב"ם ז"ל האריך לכתוב טעם על אמירת ברוך שם וכו', ולא סגי ליה לכתוב את עיקר הדין וכדרכו. ומתוך כך היה נראה לענ"ד לומר, דהרמב"ם ז"ל דינא אשמעינן בזה, דהא כתב לקמן (פ"ב מק"ש ה"א) דהקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו, והשתא אשמועינן דפירוש המלות של שמע ישראל הוא גם, שמע ממנו אבינו ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וצריך לכוין גם כונה זו].

צופה_ומביט

נוטר הכרמים כתב:מה שהעליתי הערב בס"ד בכל הענין, ולענ"ד יש כאן מהלך נפלא ממש, וכבר שמחו בו כמה נבוני דבר.

דברים נאים. יישר כוח! וחילך לאורייתא.

מה שהבאתם מהמג"א ראה בתנחומא לך לך סימן א:

ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, רב אידי ורב הונא בשם רבי יהודה ורבי יוסי בשם ר' שמואל אמרו אסור לקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך אלא יעמוד במקום אחד ויכוין לבו לשמים באימה וביראה ברתת ובזיעה ביחוד השם ויקרא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כל אחד ואחד [כל מילה ומילה] בכוונת הלב ואחר כך ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכשמתחיל ואהבת רצה מהלך רצה עומד רצה יושב וכו'.

הרי שהשווה להדיא את בשכמל"ו לשמע בענין ה"אימה יראה רתת וזיע ביחוד ה'".

ודאיירינן בתנחומא זה נימא בהא עוד מילתא בס"ד.
הנה ראה בטור או"ח סימן סא:

ויקראנה ביראה ובכוונה. כתב רב עמרם: לשוייה איניש לקריאת שמע בכל זמן דקרי לה כפרוטגמא חדשה, פירוש פרוטגמא כתב המלך על בני מדינתו, שקריאת שמע הוא פרוטגמא דהקב"ה, והכי איתא במדרש אמר רבי ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין, כל בני המדינה עומדין על רגליהם ופורעים את ראשיהם וקוראין אותו באימה ביראה ברתת ובזיע, אבל הקב"ה יתברך שמו אומר לישראל קראו קריאת שמע פרוטגמא דידי, הרי לא הטרחתי עליכם לקרותה לא עומדים ולא פרועי ראש אלא בלכתך בדרך, אבל באימה וביראה וברתת ובזיע מיהא צריך.

ולפי זה האימה ויראה הם מצד "כתב המלך על בני מדינתו", והביא המשנ"ב שם בסק"ד מהפרישה דהיינו "כל צווי וצווי עונש ועונש הנזכר בו" בקריאת שמע, וראה שם בסק"ב מאליהו רבא בשם הכלבו והוא בירושלמי סוף פ"ק דברכות דבק"ש מרומז עשרת הדברות, ע"כ צריך האדם להתבונן בהם בעת אמירת ק"ש כדי שלא יבוא לעבור על אחת מהן, ע"כ.

אבל הב"ח כתב [והובא במשנ"ב שם סק"ג] שהאימה ויראה וכו' הוא מצד יחוד ה' שבקריאת שמע:

ונראה דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שהוא קורא את שמע לקבל עליו עול מ"ש להיות נהרג על קידוש השם המיוחד דזהו בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ועל זה אמר הכתוב כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכונה זו יקראנה באימה ויראה ורתת וזיע.

ומהתנחומא הנ"ל מקור טהור לדברי הב"ח, שכתב מפורש שהאימה יראה רתת וזיע שבקריאת שמע מישך שייכי ליחוד ה'.

צופה_ומביט

באמונתו כתב:
דודי צח כתב:זה לשון הרמב"ם:
הלכות קריאת שמע א, ד:
הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה. ולמה קורין כן? מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם: בני שמא יש בכם פסלות, מי שאינו עומד עמי ביחוד השם, כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו'? ענו כולם ואמרו: שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.
לפי זה, אבוא לחכמים דפה ואשאל, האם גם את החלק זה צריך לכוין באמירת 'שמע ישראל': שמע יעקב-אבינו כי ה' אלוקינו ה' אחד.
ואכן שמעתי בשם יש מחכמי בריסק הסבורים כן, על פי טענתם הידועה שכל מה שכתב הרמב"ם זה עניין להלכה, ולא סיפור דברים בעלמא, ומכיון שהרמב"ם הביא זאת בהלכות ק"ש, אות הוא שזו הכוונה שצריך לכוין...
סעדיה כתב:... לעצם הנושא יש להאיר מלשון המדרש (ב"ר פר' צ"ח)
רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל ה"ה שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלקינו ה' אחד

שו"ת להורות נתן - חלק ט סימן א:
... ויש לתמוה שהרמב"ם ז"ל האריך לכתוב טעם על אמירת ברוך שם וכו', ולא סגי ליה לכתוב את עיקר הדין וכדרכו. ומתוך כך היה נראה לענ"ד לומר, דהרמב"ם ז"ל דינא אשמעינן בזה, דהא כתב לקמן (פ"ב מק"ש ה"א) דהקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו, והשתא אשמועינן דפירוש המלות של שמע ישראל הוא גם, שמע ממנו אבינו ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וצריך לכוין גם כונה זו].

לסוברים שיש לכוון בפסוק ראשון של שמע שיש כאן פניה ליעקב אבינו ואמירה לפניו שאנו מייחדים את ה', כמובן שיש להבין דבר זה מצד התוכן, בגדר "מה כתוב כאן". כי התינח שיש ראיות/סוברים שכך הוא הדין, אבל מה טעם יש בה. מצד התוכן של קבלת עומ"ש, דהיינו מצד ה"מחשבה" שבזה [תוכן הדין].

אין לי בזה דבר ברור, אבל הכיוון שלי להבין הוא:

אי אפשר לקבל עול מלכות שמים כיחיד, במנותק מכלל האומה הישראלית.
אני מקבל עול מלכות שמים כי אני יהודי. ו"אני יהודי" אינו ענין אישי פרטי [ורק שיש המון פרטים כאלה שכל אחד מהם יהודי בפני עצמו], אלא ענין של "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
[יש לזה הרבה ראיות ואכמ"ל, ואחת הבולטות שבהן: המושג של תרי"ג מצוות שהוא כנגד איבריו וגידיו של כל יחיד - הרי מעיקרא אינו במציאות אצל שום יחיד מישראל, אלא אך ורק בצירוף כלל האומה].
לכן אני אישית מקבל עומ"ש באמירה שבה אני [שאומר כעת את לשון משה בתורה] פונה לכל ישראל ואומר: שמע ישראל.

וכשמדברים על כלל האומה - בהכרח לדבר על האבות. כי "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם", נקודה, ואנו כל מעלתנו שאנו "זרע אברהם", ואין קורין אבות אלא לשלושה כי ביצחק ויעקב נשלמה קומת אברהם לצאת מן הכוח אל הפועל בשלימות, ומבואר בתורה ובמדרשים שיעקב הוא השלימות של אברהם.
לכן אותה קבלת עומ"ש צריכה להיות מצורפת ליעקב אבינו, כאביהם של ישראל [והרי כל מה שהאומה נקראת ישראל היא על שמו].

[אולי יש להוסיף בזה שקוב"ה ואורייתא וישראל חד כמובא בספרים, ולא שייך זה בלא זה. לכן כשמקבלים עומ"ש [קוב"ה] בקרי"ש, צריך להיות מצורף לזה "אורייתא וישראל". ו"אורייתא" הוא הדין "תורה" שיש בקריאת שמע [ראה ברכות ה, א כל הקורא ק"ש מזיקין בדילין הימנו וכו' יגביהו עוף וכו' ואין עוף אלא תורה, ובמנחות צט שבקרי"ש שחרית וערבית יוצאים והגית בו יומם ולילה], ו"ישראל" הוא מה שכל יחיד כולל עצמו בכלל ישראל בזה שפותח ופונה ליעקב אבינו, ישראל סבא, וגם כהפשטות "שמע ישראל" כלשון משה שפנה לכלל האומה. בזה מצורף גם "ישראל" לכאן, ונעשה חוט המשולש, ורק כך אפשרי שתשרה שכינה ותהיה התגלות אלוקות בלבו של יהודי ויקבל ע"ע עול מלכות שמים באמת ולא מן השפה ולחוץ].

נוטר הכרמים

השלמה חשובה לדבריי לעיל.

אולם באמת כבר העירו אאמו"ר שליט"א ועוד ת"ח דכל הדברים הנ"ל אינם עולים בקנה אחד עם דברי הזוה"ק בכמה דוכתי (פרשת בראשית יח ב; פרשת ואתחנן רסג א) ד'שמע ישראל' היינו יחודא עילאה ובשכמל"ו היינו יחודא תתאה, ובביאור הענין יעויין היטב בספר הקדוש נפש החיים שער ג פרקים ו ח ט [ובתניא שער היחוד והאמונה פ"ז], ואף שודאי יש ליישב דברי רש"י בפר' ואתחנן עם ה'יחודא עילאה', שהרי ביחודא עילאה אין חילוקי זמנים ואופנים אלא הכל אחדותו ית"ש, מ"מ אין יסוד לומר שאמירת בשכמל"ו היא כאילו בדרגת יתר מן שמע ישראל.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ג' דצמבר 21, 2021 2:51 am

צופה_ומביט כתב:
באמונתו כתב:
דודי צח כתב:זה לשון הרמב"ם:
הלכות קריאת שמע א, ד:
הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה. ולמה קורין כן? מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם: בני שמא יש בכם פסלות, מי שאינו עומד עמי ביחוד השם, כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו'? ענו כולם ואמרו: שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.
לפי זה, אבוא לחכמים דפה ואשאל, האם גם את החלק זה צריך לכוין באמירת 'שמע ישראל': שמע יעקב-אבינו כי ה' אלוקינו ה' אחד.
ואכן שמעתי בשם יש מחכמי בריסק הסבורים כן, על פי טענתם הידועה שכל מה שכתב הרמב"ם זה עניין להלכה, ולא סיפור דברים בעלמא, ומכיון שהרמב"ם הביא זאת בהלכות ק"ש, אות הוא שזו הכוונה שצריך לכוין...
סעדיה כתב:... לעצם הנושא יש להאיר מלשון המדרש (ב"ר פר' צ"ח)
רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל ה"ה שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלקינו ה' אחד

שו"ת להורות נתן - חלק ט סימן א:
... ויש לתמוה שהרמב"ם ז"ל האריך לכתוב טעם על אמירת ברוך שם וכו', ולא סגי ליה לכתוב את עיקר הדין וכדרכו. ומתוך כך היה נראה לענ"ד לומר, דהרמב"ם ז"ל דינא אשמעינן בזה, דהא כתב לקמן (פ"ב מק"ש ה"א) דהקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו, והשתא אשמועינן דפירוש המלות של שמע ישראל הוא גם, שמע ממנו אבינו ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וצריך לכוין גם כונה זו].

לסוברים שיש לכוון בפסוק ראשון של שמע שיש כאן פניה ליעקב אבינו ואמירה לפניו שאנו מייחדים את ה', כמובן שיש להבין דבר זה מצד התוכן, בגדר "מה כתוב כאן". כי התינח שיש ראיות/סוברים שכך הוא הדין, אבל מה טעם יש בה. מצד התוכן של קבלת עומ"ש, דהיינו מצד ה"מחשבה" שבזה [תוכן הדין]...

לכאורה, העניין עכ"פ מתקשר במאמרם: יעקב אבינו לא מת, שלכך ייתכן התקשורת אתו בוקר וערב.
מ"מ לענ"ד עוד מעומק העניין, עפ"י המופיע בספר הרוקח - הלכות קדיש קדושה וברכו סימן שסב:

... ועוד אותה חיה עומדת עד שגומרין כל שרי מעלה, וכל גדודים, וכל מחנות, וכל אחד ואחד במעמדו אומר לאותה חיה ששמה ישראל, ועל מצחה חקוק ישראל שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

כיו"ב בפירושי סידור התפילה לרוקח [ט] לפיכך אנו חייבים:

שמע ישראל. חיה אחת עומדת באמצע הרקיע ואומרת בכל יום ברכו את ה' המבורך, ועונים כל מלאכי השרת ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, ושם החיה ישראל. מיד המלאך הנקרא "המון" צועק בקול גדול שנאמר: מקול המון נדדו, וכולן אומרים לאותה חיה ששמה "ישראל", שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, והיא עונה עם המלאכים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ג' דצמבר 21, 2021 9:20 am

באמונתו כתב:
צופה_ומביט כתב:לסוברים שיש לכוון בפסוק ראשון של שמע שיש כאן פניה ליעקב אבינו ואמירה לפניו שאנו מייחדים את ה', כמובן שיש להבין דבר זה מצד התוכן, בגדר "מה כתוב כאן". כי התינח שיש ראיות/סוברים שכך הוא הדין, אבל מה טעם יש בה. מצד התוכן של קבלת עומ"ש, דהיינו מצד ה"מחשבה" שבזה [תוכן הדין]...

לכאורה, העניין עכ"פ מתקשר במאמרם: יעקב אבינו לא מת, שלכך ייתכן התקשורת אתו בוקר וערב.

לא שאלתי איך זה יתכן, אלא מה הטעם/צורך/ענין בזה - ואיך זה שייך-קשור לעצם הקבלת עומ"ש.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ג' דצמבר 21, 2021 4:13 pm

בעצם, אנחנו חוזרים ממש, על מעשי אבותינו השבטים לישראל אביהם בשעתו.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ג' דצמבר 21, 2021 4:34 pm

במה זה עונה לשאלתי? איך זה קשור לעצם הקבלת עומ"ש?

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ג' דצמבר 21, 2021 5:18 pm

צופה_ומביט כתב:במה זה עונה לשאלתי? איך זה קשור לעצם הקבלת עומ"ש?

בפסחים נו, א:

אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד...

הלא אין לך קיבול עול מלכות שמים יותר מזה!

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ג' דצמבר 21, 2021 5:49 pm

כלומר, אתה אומר שלא די לקבל בלבנו שאין אלא אחד - אלא צריך לכוון/לומר שהוא בשווה [מצד התוכן? הדרגה?] למה שהיה בלבו של יעקב אבינו.
וזו התוספת שיש ב"שמע ישראל".
הבנתי נכון?

[ק"ק ומה אם באמת אין הייחוד בלבנו באותה הדרגה כמו בלבו של יעקב? כיצד מצהירים על כך. ואולי מתכוונים לשאיפה ורצון].

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ג' דצמבר 21, 2021 6:08 pm

צופה_ומביט כתב:כלומר, אתה אומר שלא די לקבל בלבנו שאין אלא אחד - אלא צריך לכוון/לומר שהוא בשווה [מצד התוכן? הדרגה?] למה שהיה בלבו של יעקב אבינו.
וזו התוספת שיש ב"שמע ישראל".
הבנתי נכון?
[ק"ק ומה אם באמת אין הייחוד בלבנו באותה הדרגה כמו בלבו של יעקב? כיצד מצהירים על כך. ואולי מתכוונים לשאיפה ורצון].

לענ"ד, קטני אמונה הננו, ורוב דיבורינו באמונה, הינם מן השפה ולחוץ. ע"כ עלינו להצהיר: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד... ע"ד הגמרא בשבועות כט, א: ת"ש: וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל, אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי... שם לט, א: וכשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע, שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת ב"ד. שכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה; אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין? ת"ל: ואת אשר איננו; ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש, כגון מקרא מגילה, מנין? ת"ל: קימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר.

משל לילד הנשאל על מנהגו ומעשהו בעניין מסוים, בו אינו מבין לגמרי. הילד עונה אני אינני יודע, אלא סומך על דעת אבי. אבא שלי אומר כן.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' דצמבר 31, 2021 9:32 am

מעל"ע, ראיתי כעת בשיעור הנדפס מהר"נ רוטמן -
לכאו' נראה שלדעת ריה"ל (מובא באבע"ז שמות כ,א) שאיננו מתייחסים אל הבורא אלא מצד יצי"מ (והוא יחיד מבין הראשונים שסובר כך) המשיך לשיטתו בכוזרי (ד,א) וכתב שמעיקר הפשט אין צורך לבקש פירוש בלה"ק לשם הוי"ה כי הוא השם שמתיחס אליו. כשם שאין צורך לידע ולהסביר למה ראובן נקרא ראובן כך שמו של הקב"ה מייחד אותו שהוא אלוק כל האלוהים ואין צריך לחקור ולבקש אחר פירוש השם. הגם שבוודאי יש פירוש ועומק לשם הוי"ה (וכמו שיש הסבר לשמו של ראובן), מ"מ אין צורך לעסוק בו אלא כאשר התורה מזכירה שם הוי"ה כוונתה רק להודיע במי המדובר. ואפשר דנפקא מינה לדעה זו, במה שנפסק בשו"ע (או"ח ה) שיש לכוון בקריאת שם הוי"ה את שם הקריאה ואת שם הכתיבה ולדעת הגר"א אין צריך לכוון אלא בשם הקריאה לבד, ולדעת ריה"ל לכאו' די בכוונה אליו - שהוא השי"ת בלי כל פירוש.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר