עץ הזית כתב: הראב"ע סבר שהאות הראשונה בתנועה ולא בשוא, ותחילה סבר שיש ראיה לניקוד שם הוי"ה משם אֵלִיָּה וחזר בו מזה.
עץ הזית כתב:בפירוש הרשב"ם ועוד ראשונים בפרשת שמות נראה דסבירא להו שהניקוד הוא כניקוד יִהְיֶה.
עמוס התקועי כתב:אני מחפש בעיקר מקורות ראשוניים הדנים בניקוד שם הויה כפי שמופיע במסורת שלנו, שוא חולם קמץ, והבנתם בזה. כפי שידוע לכל, הניקוד לשם הויה אינו משקף הניקוד/הגייה המקורי של השם, אלא סך הכל מורה על קריאתה, כי השם הויה לא כשהוא נכתב הוא נקרא, לפעמים הוא נקרא אדני, ולפעמים קורין אלהים, ולכן תמצא לפעמים ניקוד של סגול חולם חיריק, זה מורה על ניקוד של אלהים, והניקוד שהוסיפו בעלי המסורה הוא רק בתורת קרי של שם הויה, אבל הגייתה המקורית (למשל הכהנים שהגו השם במקדש) נאבד מאתנו לגמרי. אני רוצה לדעת האם הראשונים היו מודעים לזה, ואם הבינו שהניקוד שלנו אינו משקף הגייתה המקורי של השם.
בקצת מן האחרונים מצאתי להדיא שלא היו מודעים לזה. למשל החיי אדם כותב: "ההוגה השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב, דהיינו שקורא השם בנקודותיו כמו שהוא נקוד היוד בשבא וההא בחולם והואו בקמץ". וכעין זה מצאתי במקורות אחרות. וזה הביא אותי לחפש מקורות ראשוניים הדנים בזה, אבל עד כה לא הייתי מוצלח.
עמוס התקועי כתב:עץ הזית כתב: הראב"ע סבר שהאות הראשונה בתנועה ולא בשוא, ותחילה סבר שיש ראיה לניקוד שם הוי"ה משם אֵלִיָּה וחזר בו מזה.
יכולים לצטט מקור?
תא חזי כתב:שלום וברוכים הבאים!
כדבריך כן כתב בס' הכרמל ערך הוי"ה אדנ"י, רק מבלי לייחס "מודעות" כזו לראשונים/אחרונים.
עיין באבן עזרא על פסוק 'אהיה אשר אהיה', שם דן באריכות רבה מאוד במעלת שמות הוי"ה אהי"ה י"ה, במעלת אותיותיהם וייחודם המספרי. ובין השיטין גם נוגע בפן שאותו אתה רוצה לברר בעניין הנקוד.
(ממליץ לעיין יחד עם הפירוש על האב"ע שבחומש דרך הקדמונים, מבאר בשפה קולחת ובהירה).
(לגבי החיי-אדם, כוונתו הובהרה (על ידו?) בסוגריים שם. ואגב כן נראה דהבין הרמ"ע מפאנו, שהוא דווקא בניקוד זה, במאמר המלואים כת"י - והובא בדבש לפי להחיד"א אות ע' ערך עגה).
לגבי "עדשת" המקובלים בזה - ראה בפי' הרמ"ז (שהיה גם מדקדק) לזוהר שמות עמ' 373 ד"ה בגין דאינון ערב רב.
(ובעוד מקומות רבים דיברו במקובלים (כגון בשל"ה, ועוד) בעניין ניקוד חש"ק/שח"ק)
עי' ספר הציוני עה"ת (הוא מקובל, האם הוא נחשב בעיניך כראשון?) על פסוק 'זה שמי לעלם'.
עמוס התקועי כתב:עוד רציתי לשאול, האם אתה יודע למה היוד נקוד בשוא? אם הניקוד מורה רק על הקרי היה צריך להיות בפתח או בחטף פתח. שוא מה זו עושה? מיד אחר כתבי האשכול הזה עמדתי על זה, ולא מצאתי לזה תשובה קל. אני חושד שזה יהיה קשור הרבה בכללי הדקדוק, ואיני בקי בהם כלל.
תא חזי כתב:אני חושב שבספר הכרמל עמד על השאלה שלך.
עמוס התקועי כתב:אגב מצאתי גר"א סי' ה או"ח שכתב זה להדיא, ושמחתי כעל כל הון. ומ"מ בראשונים קשה יותר למצוא הפנייה לזה.
היכן הגר"א אומר זאת? (ובסידור "אזור אליהו" הביאו מספרי הגר"א בקבלה שניקוד השם הוא כניקוד יִרְאָה.)צופה_ומביט כתב:ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.
בסופי שמות זה קמץ ושורק, ובתחילות שמות זה בשוא וחולם (יהונתן יהוידע יהונדב וכו'), ומאי חזית?צופה_ומביט כתב:עוד אפשר להוסיף כראיה עד"ז את שם "יהו" [שם הויה בלי ה' אחרונה], שמוצאים המון בשמות, עובדיהו, אליהו, יאשיהו, בניהו, ירמיהו וכו', וניקוד האות י' הוא קמץ [בה' שם אין לא שוא ולא מפיק כי השם הזה בלי ה' אחרונה אלא מסתיים בו' שממילא היא תנועה ולא עיצור, ועל כן הה' היא העיצור ה"מנוקד" בתנועת השורוק של הו'].
עץ הזית כתב:היכן הגר"א אומר זאת? (ובסידור "אזור אליהו" הביאו מספרי הגר"א בקבלה שניקוד השם הוא כניקוד יִרְאָה.)צופה_ומביט כתב:ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.
גם הה' היא גרונית, ולא מצאנו הה בשוא נח אחר יוד בפתח אלא כשהיוד הפתוח מוטעם.
צופה_ומביט כתב:עוד אפשר להוסיף כראיה עד"ז את שם "יהו" [שם הויה בלי ה' אחרונה], שמוצאים המון בשמות, עובדיהו, אליהו, יאשיהו, בניהו, ירמיהו וכו', וניקוד האות י' הוא קמץ [בה' שם אין לא שוא ולא מפיק כי השם הזה בלי ה' אחרונה אלא מסתיים בו' שממילא היא תנועה ולא עיצור, ועל כן הה' היא העיצור ה"מנוקד" בתנועת השורוק של הו'].
עץ הזית כתב:היכן הגר"א אומר זאת?צופה_ומביט כתב:ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.
בביאורו לשו"ע או"ח סימן ה [שהביא לפניי פותח האשכול, וע"ז כתבתי לו שכבר רציתי מקודם להביאו וכו'].בסופי שמות זה קמץ ושורק, ובתחילות שמות זה בשוא וחולם (יהונתן יהוידע יהונדב וכו'), ומאי חזית?צופה_ומביט כתב:עוד אפשר להוסיף כראיה עד"ז את שם "יהו" [שם הויה בלי ה' אחרונה], שמוצאים המון בשמות, עובדיהו, אליהו, יאשיהו, בניהו, ירמיהו וכו', וניקוד האות י' הוא קמץ [בה' שם אין לא שוא ולא מפיק כי השם הזה בלי ה' אחרונה אלא מסתיים בו' שממילא היא תנועה ולא עיצור, ועל כן הה' היא העיצור ה"מנוקד" בתנועת השורוק של הו'].
שאלה טובה, איני יודע.
עקבי כתב:אכן בהכרמל כתב: "והנה ניקוד שם הויה הוא בניקוד תיבת לעולם, שבא חולם קמץ, וכן הוא ניקוד שם אדני רק שהאלף הוא בחטף פתח להקל על הקריאה של האות גרונית השואית."מעניין, יש מחלוקת מהר"ם מלובלין (סי' פג הובא במנחת שי דברים לב, ו) ורש"ס בהקדמה פרטיית (סי' כח ועע"ש סי' לד) לכבי קריאת השם הוי"ה. אם לקרותו כניקודו בשב"א או בחטף פתח כדין אותיות גרונית.
צופה_ומביט כתב:עץ הזית כתב:היכן הגר"א אומר זאת?צופה_ומביט כתב:ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.
בביאורו לשו"ע או"ח סימן ה [שהביא לפניי פותח האשכול, וע"ז כתבתי לו שכבר רציתי מקודם להביאו וכו'].
אבל באמת גם משם איני רואה ראיה שהיו"ד בפתח, כי הדוגמא שהוא מביא מ"ככה יעשה" היא לכך ששייך לדבר בצורת לשון עתיד על דבר ההווה תמיד, אבל החילוק בין שורש הי"ה שהיוד שלפניו בחירק לשורש עש"ה שהיוד שלפניו בפתח - אינו תלוי כלל בעניין זה, ולכאורה גם כשבאה וו במקום יוד עדיין היוד שלפני השורש אמורה להיות חירק (ואם תאמר שזה שהיוד בחירק לפני גרונית מיוחד רק לשורשי "היה" ו"חיה" ולא לשורש "הוה" - אז היוד תהיה בסגול כמו במילים "יֶהְגֶּה" "יֶהֱמֶה", אבל אין סיבה שהיא תשתנה לפתח דווקא, וגם אם תמצא סיבה - אין מקור שזו דעת הגר"א).תא חזי כתב:א. הוא אומר את זה בפירוש ספד"צ פרק שני, וז"ל: "והוי"ה הוא יהיה בהוה כי יהיה לשון הוה כמו ככה יעשה איוב (איוב א') ונתחלף הי' לו' הואיל ונעשה מפעולה שם כמו מן חיה חוה כי היא אם כל חי".
ב. גם הע' דיעשה, וגם הה' דהוי"ה, הן גרוניות (פ' הפעל עשה-הוה/היה). שוא נח הן לא מקבלות, אבל חטפים כן. וזה פירוש דברי הגר"א כנראה. אלא שהחטפים מכמה בחינות נכללות בשוא, ולכן במידת-מה אפשר להשתמש בו כסימן במקום החטפים, כאשר אינו משמש למעשה כגון בשם הוי"ה שאינו נקרא.
עקבי כתב:אכן בהכרמל כתב: "והנה ניקוד שם הויה הוא בניקוד תיבת לעולם, שבא חולם קמץ, וכן הוא ניקוד שם אדני רק שהאלף הוא בחטף פתח להקל על הקריאה של האות גרונית השואית."
מעניין, יש מחלוקת מהר"ם מלובלין (סי' פג הובא במנחת שי דברים לב, ו) ורש"ס בהקדמה פרטיית (סי' כח ועע"ש סי' לד) לכבי קריאת השם הוי"ה. אם לקרותו כניקודו בשב"א או בחטף פתח כדין אותיות גרונית.
עמוס התקועי כתב:
ד"א, במהר"ם לובלין ובשלחן ערוך הרב סי' ה סעי' ב משמע שידעו להבחין בין חטף פתח ושווא, וע"כ דנו בין שניהם ומהו הקריאה הנכונה. ובאמת אינו ברור כלל שיש בכלל חילוק בין שווא וחטף פתח באופן הגייתם. וכמדומה לי שראיתי אשכול מזמן על נושא זו בפורום. עכ"פ ממקורות הנ"ל יש להוכיח שבזמנם היה הבדל באופן הגייתם, ולפחות חשבו שבתיאוריה אינם שווים, אף שלמעשה יתכן שלא היה ביניהם הבדל משמעותי.
נ.ב. אגב מי זה הרש"ס?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 49 אורחים