מעשה הסופר שאיבד עצמו לדעת

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ד' דצמבר 29, 2021 10:37 pm

מחקתי כל מה שיכולתי למחוק מהודעותי באשכול זה.
ובדרך הוורט:
אם קי"ל דאסתר מטמא את הידים, אף שנעשה באונס ולא ברצון.
כ"ש הבחישה והעיסוק הלוך ילך בפרשה דא, מטמא את כל הנשמה.
והוא רחום וגו'.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ד' דצמבר 29, 2021 10:44 pm

רק משפט אחד בנושא: גדול חילול השם שנגרם ע"י יחס הממסד והתקשורת החרדית לפרשייה יותר מחילול השם שנגרם ע"י הפרשייה עצמה.

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ד' דצמבר 29, 2021 11:37 pm

סגי נהור כתב:רק משפט אחד בנושא: גדול חילול השם שנגרם ע"י יחס הממסד והתקשורת החרדית לפרשייה יותר מחילול השם שנגרם ע"י הפרשייה עצמה.

השאלה היא האם ניתן למנף את הפרשה הכואבת הזאת להפחתת מקרים כאלו בהווה ובעתיד. מה שנקרא כיום: מוגנות.
וגם לדאוג לכך שלמרות שפרשיה זו זכתה לטיפול בכפפות של משי, לא ייגררו, חלילה, אחרים, עם בעיות קשות וחמורות, להגיע להתאבדות.
הרעיון הוא שפרשה זו וכו'. אך אין בכך שום לגיטימציה להתאבדות, ושהכי פשוט בעולם: המאבד עצמו לדעת- אין לו חלק לעוה"ב.

קיבלתי כמה הודעות בפרטי, שההלכה מקילה באעצ"ל בכמה וכמה אפשרויות.
את זה בדיוק ניסיתי למנוע במאמר.
אין קולות וצדדים.
שהקו יהיה שזה אסור בתכלית האיסור, ושמי שעושה כך- מאבד את הדבר החשוב מכל, העולם הבא.
את פרטי ההלכות נשאיר בתוך ביהמ"ד.

יהודי רגיל

ש. ספראי כתב:המאמר לא פורסם עדיין בשום מקום, כיון שלא ברור לי עדיין האם כדאי לפרסמו.
אלו דברים שדיברתי השבוע במעמד מסוים והעלתים על הכתב, כי בתקשורת החרדית (...) ביקשו ממני להעלות את הדברים על הכתב.
אך לא הגעתי לכלל הכרעה האם הדברים ראויים להתפרסם בבמות שונות.
אשמח לחוות דעתכם.

ישר כח גדול!
לצערי אתם הראשון שנתקלתי בו שמדבר לענין
כמה פשוט ככה נכון!
כ"כ כואב כאשר במקום לקברו בלויה מהירה ושקטה באותו מקום החזירוהו לבני ברק וכו' וכו', איזה חינוך זה? [אני כמובן מדבר על המעשה האחרון בלבד, כל השאר הרי א"א לדעת האמת]
אך אני מאמין שהדבר נעשה עפ"י גדולים וטובים ממני אשר עפר אני תחת כפות רגליהם כפשוטו

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' דצמבר 29, 2021 11:49 pm

מכיון שביקש הכותב הנכבד שליט"א להביע דיעה, אין לי ברירה אלא לומר שלדעתי הטור לא מוצלח הפעם ואתו הסליחה

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ה' דצמבר 30, 2021 12:00 am

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ה' דצמבר 30, 2021 12:22 am

אני מסכים בהחלט שמדובר במקרה מסובך ביותר.

אך אם יורשה לי להעיר, לצד התייעצות עם רבנים וכו', חשוב מאוד למשש את הדופק של הציבור ולהיות 'חכם' ולא רק 'צודק'.

ובכל מקרה של התלבטות תמיד עדיף לשתוק.

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ה' דצמבר 30, 2021 12:28 am

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ה' דצמבר 30, 2021 12:31 am

תתפלא לשמוע אבל יש מקרים שבהם ראש הממשלה ושר הבטחון משנים את דעתם בגלל תגובה ציבורית זועמת במיוחד.

יש מצבים חריגים שבהם זעם הציבור הוא מסוכן ומוטב להסתגר בבית עד יעבור זעם... בתקוה לבשורות טובות.

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ה' דצמבר 30, 2021 12:32 am

מייל שקיבלתי כעת:

על בקרת נזקים
יעקב פרבשטיין
כל קברניט יודע, שכשיש סופה עסוקים רק בדבר אחד: לשרוד. אבל כל קברניט טוב יודע, שכשהסופה נגמרת, זה הזמן ללכת בין התרנים השבורים והדפנות הפצועות, לבחון קורה אחרי קורה, ואחרי שרשימת הנזקים ברורה לעינו המקצועית, להחליט מה דורש תיקון, באיזה סדר ובאיזה אופן.
גם הספינה שלנו עברה סערה. הגלים היו גבוהים, הרוחות עזות, וכל מיני מקומות שהיו תמיד אטומים ושלמים נפרצו פתאום. אבל כעת הגיעה העת לעשות בקרת נזקים. ובקרת נזקים, כפי שיספר לכם כל מלח מתחיל, היא תפקידו של הקברניט.
יש לנו קברניטים ברוך ה'. הנזקים מונחים לפניהם, בהירים ומפורטים לעיניהם החודרות, לא פחות מאשר לעינינו. וברגע זה, הקברניטים אומרים לנו מהו הנזק הראשון והקריטי שיש לתקן. אנחנו מלחים פשוטים, ואין לנו אלא להקשיב, בתשומת לב, ולדאוג לנזקים הדחופים האלו שנגרמו בתאים שלנו ובסיפונים שתחת אחריותנו.
הקברניטים אומרים: הפרצה הראשונה שחייבים לסגור, הפרצה שמאיימת להטביע אותנו כרגע, היא הפרצה שנקראת: "בואו נדבר על זה". או בניסוח המודרני: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
לדעתם הפרסום והפומבי אינם מחטאים. הם מזהמים את כולנו. ובתנאי, שבצינעה נעשה כל מה שצריך. ויש לנו מספיק (או לא מספיק) מלחים אלמוניים שעומדים כל השנה בפרץ הזה, ומסתייעים בכל גורם נחוץ, ואינם מסתירים, ואינם מחפים.
הקברניטים מבהירים: יש נושאים שהצנעה יפה להם. והשיח והטיפול בנושאים האלו – הצנעה יפה גם להם. לא ההתעלמות יפה להם, לא השתיקה, רק הצנעה. הקברניטים יודעים, כפי שיודע כל אדם שעיניו בראשו והוא איש בין אנשים, שרבני השכונות והערים מוסרים את נפשם על הזעקות השקטות האלו, ומטפלים בהם בכל כח ובכל לב. הקברניטים מכירים בגודל הסכנה, בעומק הכאב ובחיוניות הטיפול הזה. אבל דבר אחד הם לא מקבלים: את הפרסום. הרבנים המטפלים והמסייעים להם מקבלים את התמיכה בהם, גם היא בצנעה, מכל מי שהם צריכים. מי שחושב שהקברניטים מכוונים בדברים שאמרו, נגד אותה פעילות קדושה וחיונית (ואלמונית ברובה) זו, אינו אלא מטעה. אילולא המלחים הצדיקים הללו, שעומדים כל השנה בפרץ, לא היה קיום לספינה.
ועוד מבט. מי שסירתו נטרפה, הנפגע, חייו מלאים בה. היא מטלטלת את חלומותיו בלילות, רודפת את רוחו בימים ומתיזה מלח דמעות על רגעים מתוקים בחייו. ובאופן טבעי, הוא מבקש שהסערה הזו תמלא את החיים של כולנו. שנסער איתו, ניטלטל איתו ונטעם מהמליחות הנוראה. אבל הקברניטים אומרים: למי שנפצע בסערה מגיעים כל האמון, כל הטיפול, כל הקבלה וכל התמיכה. מגיעה לו אוזן קשבת וכתף איתנה ואי של מנוחה, וגם מיצוי הדין עם הפוגע מגיע להם. אבל יש דבר אחד שהקברניט לא יכול לתת להם, שאסור לו לתת להם: להכניס את הציבור כולו לעין הסערה הזו, לטרוף בה סירות נוספות. הפגיעה שגורם הפרסום והעיסוק הציבורי הזה לאלו שלא נפגעו, גדולה, התועלת לאלו שנפגעו, קטנה או מזערית.
לפעמים בעת הסערה הדופן נקרעת והנזק גדול. אולי לא את כל הנזקים נוכל לתקן. לפעמים בעת סערה דברים יוצאים לרשות הרבים, ולעיתים רחוקות הם אפילו צריכים היו לצאת לרשות הרבים. אבל גם היציאה הזו צריכה להעשות במינימום ההכרחי ביותר. לצמצם את השיח. לצמצם את הנזק. ולסגור את הפרצה הזו מיד כשאפשר.
קחו את המחשבה הזו אל התא הפרטי שלכם. בתא הזה, בין הקירות האלו, יש ילדים ונערים ותלמידים. השאלה מה לעשות ואיך לתקן היא אישית מאד, עדינה, ודורשת אוזן קשבת ושכל ישר. אבל קחו איתכם את תמונת הקברניט, את דבריו, את פקודת היום שלו: לסתום את הפרצה הזו. להשאיר מקום, סגור, מוגן, ופרטי, למה שיפה לו הצנעה. ולהשאיר באור השמש רק את מה שיפה לו הפרסום, האור, והציבוריות.
ואם אינכם מסכימים עם הדברים, חכו, ותחשבו שוב.

פרנקל תאומים

ש. ספראי כתב:המאמר לא פורסם עדיין בשום מקום, כיון שלא ברור לי עדיין האם כדאי לפרסמו.
אלו דברים שדיברתי השבוע במעמד מסוים והעלתים על הכתב, כי בתקשורת החרדית (...) ביקשו ממני להעלות את הדברים על הכתב.
אך לא הגעתי לכלל הכרעה האם הדברים ראויים להתפרסם בבמות שונות.
אשמח לחוות דעתכם.

יש''כ על הדברים החשובים, קצרים וקולעים.

שתי הערות/הארות הנלענ''ד:

א) לגבי המאעל''ד ל''ע,

כתב ה"ערוך השולחן" (יו''ד שמ"ה ס''ה): "כללו של דבר המאבד עצמו לדעת תלינן בכל, איזה תלייה כל שהוא, כגון לתלות ביראה או בצער או שיצא מדעתו או שסבור היה שזה מצוה לבל להיכשל בעבירות אחרות וכיוצא באלו הדברים, מפני שזהו באמת דבר רחוק שאדם יעשה נבלה כזו בדעת צלולה. צא ולמד משאול הצדיק שנפל על חרבו לבלי יתעללו בו הפלשתים וכיוצא בזה מקרי אונס, וכל שכן קטן המאבד עצמו לדעת וחשוב כשלא לדעת".

ומ''מ לגבי המשפחה גם בלאו הכי כבר כתב ב''פתחי תשובה'' (יו''ד שמ"ה סק"א) בשם שו"ת חת"ס:
''אמנם מ"מ אומר אני היכא דאיכא כבוד משפחה נכבדת אשר יהיה להם לבוז ולכלימה עולמית שאחד מהם קלקל מעשיו אבל אם יתיר להם המורה להתאבל אז יאמרו הבריות קמו ביה רבנן במילתא ונתבאר שלא היה לו דין מאבד עצמו אזי יכול המורה להורות לכתחלה להתאבל אפילו אם באמת נתברר לו שהיה לו כל דין מאעל"ד''.

ויש בזה גם מח' חת''ס ומהרש''ם לגבי המאבעל''ד מחמת צער.

כך שלענ''ד אמנם חובה להדגיש לילדים שמאעל''ד הוא איסור חמור מאד וכתב הרמב''ם דאין לו חלק לעוה''ב וכו' וכו', אבל להעיר ולהוסיף שבנידו''ד כיוון שלכו''ע האיש היה בצרה גדולה ובמשבר נפשי עצום מחמת הבושה והפחד וכו', הרי שככה''נ עשה כן מתוך חולי נפשו וטירוף דעתו ואין לו דין המאעל''ד. ולכן קברוהו כרגיל ויושבים עליו שבעה וכיו''ב. ולא שיאמר כן לילדים באופן שיתן לכך לגיטימציה שבכל משבר נפשי אפשר לברוח לעוה''ב ח''ו, אלא לומר להם שככה''נ מתוך טירוף דעתו הוא לא שלט על מעשיו, ולהוציא מזה גם את הלימוד מה כוחה של בושה וכמה צריך להיזהר לא לבייש ולא להשפיל ברבים כי הנה במקרים קיצוניים זה יכול להביא את האדם עד לכדי טירוף הדעת של שליחת יד בנפשו.

(זה בנוגע לילדים. אמנם לגבינו, המבוגרים, אם התברר באמת שאדם חטא כה''ג יתכן שמצוה לפרסם, כי היכי דליהוי הרתעה גדולה לעבריינים פוטנציאליים שידעו שהם יבוישו בראש כל חוצות, אבל זה לא סותר את הלימוד הכללי לגבי כוחה של בושה והלבנת פנים ברבים).

וזה מלבד מה שכדבריך חובה לחדד אצל הילדים את המוגנות, וגם את חומר החטא של פגיעה בצניעות של אחרים ושל התנהגות לא צנועה עצמית. אבל לענ''ד לא חייבים לדבר על זה באותה ההזדמנות של השיחה על האירוע האחרון, אלא למצוא הזדמנות קרובה לחדד אצלם ואצלנו את הנהלים.

ב) לגבי חוסר התוחלת שבלדוש כעת האם אמנם חטא או לא חטא, עכ''פ לגבינו (כמובן לא לגבי ילדינו, לגביהם פשיטא שצ''ל להם כדבריך):

יש שיאמרו כי אעפ''כ חשוב לברר זאת, משום דממ''נ, אי לא חטא, או עכ''פ לא כצעקתה, הרי שמצוה לטהר את שמו ולרפאות את לב משפחתו.
ואי חטא, הרי שמצוה לברר זאת, ע''מ שידע כל עבריין פוטנציאלי באלו החמורות ושוד הנפשות, שאף השאול לא יהיה בית מנוס לו, ושמו לא ינקה ולא יטוהר ואף משפחתו תוסיף (לצערינו) לסבול בעטיו אף אם יאבד את נפשו. וזה חשוב היות וההרתעה היא כלי מונע משמעותי.

תא חזי · הודעהעל ידי **תא חזי** » ה' דצמבר 30, 2021 1:16 am

פשוט לא ייאמן מה שנכתב כאן. בושה וחרפה מכל כיוון.

פרנקל תאומים

ש. ספראי כתב:מייל שקיבלתי כעת:

על בקרת נזקים
יעקב פרבשטיין
כל קברניט יודע, שכשיש סופה עסוקים רק בדבר אחד: לשרוד. אבל כל קברניט טוב יודע, שכשהסופה נגמרת, זה הזמן ללכת בין התרנים השבורים והדפנות הפצועות, לבחון קורה אחרי קורה, ואחרי שרשימת הנזקים ברורה לעינו המקצועית, להחליט מה דורש תיקון, באיזה סדר ובאיזה אופן.
גם הספינה שלנו עברה סערה. הגלים היו גבוהים, הרוחות עזות, וכל מיני מקומות שהיו תמיד אטומים ושלמים נפרצו פתאום. אבל כעת הגיעה העת לעשות בקרת נזקים. ובקרת נזקים, כפי שיספר לכם כל מלח מתחיל, היא תפקידו של הקברניט.
יש לנו קברניטים ברוך ה'. הנזקים מונחים לפניהם, בהירים ומפורטים לעיניהם החודרות, לא פחות מאשר לעינינו. וברגע זה, הקברניטים אומרים לנו מהו הנזק הראשון והקריטי שיש לתקן. אנחנו מלחים פשוטים, ואין לנו אלא להקשיב, בתשומת לב, ולדאוג לנזקים הדחופים האלו שנגרמו בתאים שלנו ובסיפונים שתחת אחריותנו.
הקברניטים אומרים: הפרצה הראשונה שחייבים לסגור, הפרצה שמאיימת להטביע אותנו כרגע, היא הפרצה שנקראת: "בואו נדבר על זה". או בניסוח המודרני: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
לדעתם הפרסום והפומבי אינם מחטאים. הם מזהמים את כולנו. ובתנאי, שבצינעה נעשה כל מה שצריך. ויש לנו מספיק (או לא מספיק) מלחים אלמוניים שעומדים כל השנה בפרץ הזה, ומסתייעים בכל גורם נחוץ, ואינם מסתירים, ואינם מחפים.
הקברניטים מבהירים: יש נושאים שהצנעה יפה להם. והשיח והטיפול בנושאים האלו – הצנעה יפה גם להם. לא ההתעלמות יפה להם, לא השתיקה, רק הצנעה. הקברניטים יודעים, כפי שיודע כל אדם שעיניו בראשו והוא איש בין אנשים, שרבני השכונות והערים מוסרים את נפשם על הזעקות השקטות האלו, ומטפלים בהם בכל כח ובכל לב. הקברניטים מכירים בגודל הסכנה, בעומק הכאב ובחיוניות הטיפול הזה. אבל דבר אחד הם לא מקבלים: את הפרסום. הרבנים המטפלים והמסייעים להם מקבלים את התמיכה בהם, גם היא בצנעה, מכל מי שהם צריכים. מי שחושב שהקברניטים מכוונים בדברים שאמרו, נגד אותה פעילות קדושה וחיונית (ואלמונית ברובה) זו, אינו אלא מטעה. אילולא המלחים הצדיקים הללו, שעומדים כל השנה בפרץ, לא היה קיום לספינה.
ועוד מבט. מי שסירתו נטרפה, הנפגע, חייו מלאים בה. היא מטלטלת את חלומותיו בלילות, רודפת את רוחו בימים ומתיזה מלח דמעות על רגעים מתוקים בחייו. ובאופן טבעי, הוא מבקש שהסערה הזו תמלא את החיים של כולנו. שנסער איתו, ניטלטל איתו ונטעם מהמליחות הנוראה. אבל הקברניטים אומרים: למי שנפצע בסערה מגיעים כל האמון, כל הטיפול, כל הקבלה וכל התמיכה. מגיעה לו אוזן קשבת וכתף איתנה ואי של מנוחה, וגם מיצוי הדין עם הפוגע מגיע להם. אבל יש דבר אחד שהקברניט לא יכול לתת להם, שאסור לו לתת להם: להכניס את הציבור כולו לעין הסערה הזו, לטרוף בה סירות נוספות. הפגיעה שגורם הפרסום והעיסוק הציבורי הזה לאלו שלא נפגעו, גדולה, התועלת לאלו שנפגעו, קטנה או מזערית.
לפעמים בעת הסערה הדופן נקרעת והנזק גדול. אולי לא את כל הנזקים נוכל לתקן. לפעמים בעת סערה דברים יוצאים לרשות הרבים, ולעיתים רחוקות הם אפילו צריכים היו לצאת לרשות הרבים. אבל גם היציאה הזו צריכה להעשות במינימום ההכרחי ביותר. לצמצם את השיח. לצמצם את הנזק. ולסגור את הפרצה הזו מיד כשאפשר.
קחו את המחשבה הזו אל התא הפרטי שלכם. בתא הזה, בין הקירות האלו, יש ילדים ונערים ותלמידים. השאלה מה לעשות ואיך לתקן היא אישית מאד, עדינה, ודורשת אוזן קשבת ושכל ישר. אבל קחו איתכם את תמונת הקברניט, את דבריו, את פקודת היום שלו: לסתום את הפרצה הזו. להשאיר מקום, סגור, מוגן, ופרטי, למה שיפה לו הצנעה. ולהשאיר באור השמש רק את מה שיפה לו הפרסום, האור, והציבוריות.
ואם אינכם מסכימים עם הדברים, חכו, ותחשבו שוב.

אחרי ששלחתי את הודעתי הקודמת ראיתי את הודעתך זו, ואין לי לומר אלא:
חמרא למריה וטיבותא לשקייה. יש''כ גדול. הדברים הללו האירו את עיניי. כמים קרים על נפש עייפה תשושה ושסועה.
מצוה לפרסמם ולהעבירם. ואנחנו בתומנו נוסיף ונלך, אחרי גדולינו ולא אחרי קטנטני העולם העכור של חוצבי הבורות הנשברים שפוסע לצידינו ולצודינו.

לעולם יהיה אדם

ש. ספראי כתב:מייל שקיבלתי כעת:

[b]על בקרת נזקים
יעקב פרבשטיין

הכותב אומר שהוא רק מלח פשוט, אבל זה לא מפריע לו לפרש מה סוברים הקברניטים, למה הם צודקים, ולתת לנו מפה מפורטת אייך מתנהלת המערכה כולה ומה תפקידו של אחד בה.
ובכן, זו איננה התנהגות של מלח. הוא עושה בדיוק את מה שהוא מטיף כנגדו.

כמו שכתבו לפני, ופשוט, עלינו להישמע לגדולי הדור. אבל להישמע זה לא רק לעשות מה שאומרים אלא גם לא להוסיף פרשנות, ולא להסיק מסקנות כלליות מהוראות ספציפיות.

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ה' דצמבר 30, 2021 8:03 am

הכותב הוא דיין חשוב ומופלג, נודע בשערים, בבי"ד של הגרנ"ק. שכנראה בקי בפרטים יותר מאיתנו.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ה' דצמבר 30, 2021 8:06 am

ש. ספראי כתב:מייל שקיבלתי כעת:

על בקרת נזקים
יעקב פרבשטיין
כל קברניט יודע, שכשיש סופה עסוקים רק בדבר אחד: לשרוד. אבל כל קברניט טוב יודע, שכשהסופה נגמרת, זה הזמן ללכת בין התרנים השבורים והדפנות הפצועות, לבחון קורה אחרי קורה, ואחרי שרשימת הנזקים ברורה לעינו המקצועית, להחליט מה דורש תיקון, באיזה סדר ובאיזה אופן.
גם הספינה שלנו עברה סערה. הגלים היו גבוהים, הרוחות עזות, וכל מיני מקומות שהיו תמיד אטומים ושלמים נפרצו פתאום. אבל כעת הגיעה העת לעשות בקרת נזקים. ובקרת נזקים, כפי שיספר לכם כל מלח מתחיל, היא תפקידו של הקברניט.
יש לנו קברניטים ברוך ה'. הנזקים מונחים לפניהם, בהירים ומפורטים לעיניהם החודרות, לא פחות מאשר לעינינו. וברגע זה, הקברניטים אומרים לנו מהו הנזק הראשון והקריטי שיש לתקן. אנחנו מלחים פשוטים, ואין לנו אלא להקשיב, בתשומת לב, ולדאוג לנזקים הדחופים האלו שנגרמו בתאים שלנו ובסיפונים שתחת אחריותנו.
הקברניטים אומרים: הפרצה הראשונה שחייבים לסגור, הפרצה שמאיימת להטביע אותנו כרגע, היא הפרצה שנקראת: "בואו נדבר על זה". או בניסוח המודרני: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
לדעתם הפרסום והפומבי אינם מחטאים. הם מזהמים את כולנו. ובתנאי, שבצינעה נעשה כל מה שצריך. ויש לנו מספיק (או לא מספיק) מלחים אלמוניים שעומדים כל השנה בפרץ הזה, ומסתייעים בכל גורם נחוץ, ואינם מסתירים, ואינם מחפים.
הקברניטים מבהירים: יש נושאים שהצנעה יפה להם. והשיח והטיפול בנושאים האלו – הצנעה יפה גם להם. לא ההתעלמות יפה להם, לא השתיקה, רק הצנעה. הקברניטים יודעים, כפי שיודע כל אדם שעיניו בראשו והוא איש בין אנשים, שרבני השכונות והערים מוסרים את נפשם על הזעקות השקטות האלו, ומטפלים בהם בכל כח ובכל לב. הקברניטים מכירים בגודל הסכנה, בעומק הכאב ובחיוניות הטיפול הזה. אבל דבר אחד הם לא מקבלים: את הפרסום. הרבנים המטפלים והמסייעים להם מקבלים את התמיכה בהם, גם היא בצנעה, מכל מי שהם צריכים. מי שחושב שהקברניטים מכוונים בדברים שאמרו, נגד אותה פעילות קדושה וחיונית (ואלמונית ברובה) זו, אינו אלא מטעה. אילולא המלחים הצדיקים הללו, שעומדים כל השנה בפרץ, לא היה קיום לספינה.
ועוד מבט. מי שסירתו נטרפה, הנפגע, חייו מלאים בה. היא מטלטלת את חלומותיו בלילות, רודפת את רוחו בימים ומתיזה מלח דמעות על רגעים מתוקים בחייו. ובאופן טבעי, הוא מבקש שהסערה הזו תמלא את החיים של כולנו. שנסער איתו, ניטלטל איתו ונטעם מהמליחות הנוראה. אבל הקברניטים אומרים: למי שנפצע בסערה מגיעים כל האמון, כל הטיפול, כל הקבלה וכל התמיכה. מגיעה לו אוזן קשבת וכתף איתנה ואי של מנוחה, וגם מיצוי הדין עם הפוגע מגיע להם. אבל יש דבר אחד שהקברניט לא יכול לתת להם, שאסור לו לתת להם: להכניס את הציבור כולו לעין הסערה הזו, לטרוף בה סירות נוספות. הפגיעה שגורם הפרסום והעיסוק הציבורי הזה לאלו שלא נפגעו, גדולה, התועלת לאלו שנפגעו, קטנה או מזערית.
לפעמים בעת הסערה הדופן נקרעת והנזק גדול. אולי לא את כל הנזקים נוכל לתקן. לפעמים בעת סערה דברים יוצאים לרשות הרבים, ולעיתים רחוקות הם אפילו צריכים היו לצאת לרשות הרבים. אבל גם היציאה הזו צריכה להעשות במינימום ההכרחי ביותר. לצמצם את השיח. לצמצם את הנזק. ולסגור את הפרצה הזו מיד כשאפשר.
קחו את המחשבה הזו אל התא הפרטי שלכם. בתא הזה, בין הקירות האלו, יש ילדים ונערים ותלמידים. השאלה מה לעשות ואיך לתקן היא אישית מאד, עדינה, ודורשת אוזן קשבת ושכל ישר. אבל קחו איתכם את תמונת הקברניט, את דבריו, את פקודת היום שלו: לסתום את הפרצה הזו. להשאיר מקום, סגור, מוגן, ופרטי, למה שיפה לו הצנעה. ולהשאיר באור השמש רק את מה שיפה לו הפרסום, האור, והציבוריות.
ואם אינכם מסכימים עם הדברים, חכו, ותחשבו שוב.

מכל השאלות שיש לי לכותב הנכבד אכתוב רק אחת:
האם הסיפור של ח"ו טופל במסגרת שתוארה/פוארה? או שרק בגלל פרסום התחקיר זז משהו בעניינו?
אם נכון מה שפורסם לגביו, אם צודק הבי"ד שפרסם שבדק ומצא מה שמצא - הרי שלא טופל ולא נעליים.
עשרות שנים. עשרות נפגעים.
והאיש כתב טורי השקפה ביתד עד הסוף [הבהרה עקב פניה באישי: הסוף = חודש לפני מותו, רק כשעיתון חילוני פוצץ את הפרשה לרבים], ובלוויה שלו הוספד כצדיק הדור והתחקירנים הוכתרו כרוצחים.
זה הטיפול? זו המניעה? זה המסר לנפגעים?
היה מקום לומר שזה רק במקרה כמו זה [ולא אפרט מה שכולם יודעים]. שאולי זה מאותם המקרים שהכותב מודה ש"היו צריכים לצאת לרשות הרבים". אבל ההתייחסות אליו אחרי שמת - מגלה על למפרע ג"כ.
יש בזה אמירה פוזיטיבית, ולא רק כלפי כתבני רשת אלא כלפי כל מי שעסק בפרשה, בכל צורה.

ומילה לגבי הסיום של הכותב:

ואם אינכם מסכימים עם הדברים, חכו, ותחשבו שוב.

לא יאומן כמה התנשאות ופטרונות יש במשפט הזה.
וכמו שכתבו לפניי, האיש תופס את עצמו כדובר של "הקברניטים", לכן מצד אחד הוא אומר את כל מה שהוא אישית חושב, ומצד שני הוא כה בטוח בעצמו ומסיים במשפט כה מזלזל ומתנשא.

לפותח האשכול:
הגבתי כאן כי הדברים כבר נכתבו כאן. כשמנהלים יעבירו לאשכול אחר יעבירו גם את הודעתי.
עם זאת, לדעתי הענין כן קשור לשאלתך בפתיחת האשכול.
כפי שכבר ניתחו כאן, שום הגנה במסגרת חדר הטיפול לא תספיק, כי טורפים תמיד מוצאים את הדרך, והם יעבירו - ומעבירים - את הפגיעה למקום וזמן אחר.
בהנחה שיראת שמים לעולם לא תהיה לכולם ומספיק, רק הרתעה ציבורית [ע"ד "מוראה של מלכות"] תגרום לחיות האלה לחשוב פעמיים.
העובדות בשטח הן שההשתקה וההסתרה [מכל השיקולים הנכונים והלא נכונים] לא מונעת פגיעות. הרבה פעמים גם לא פגיעות חוזרות של אנשים שכבר ידועים. [להיפך, הן מעודדות אותן, ומונעות פניה ותלונה של נפגעים אחרים].
ככל שהרעש הציבורי יהיה גדול יותר, שההוקעה תהיה חריפה וחד-משמעית יותר, בלי כחל ושרק, כך המודעות תהיה גדולה יותר [באופן לא יזום ויזום] והפחד של הטורפים יהיה גדול יותר.
ולכל המצקצקים על "המשפחה של הטורף", הן אמת שיש הרבה מה לדבר בענין, אבל רק מציין שכשמישהו חייב מיתה על פי דין תורה שהתברר בבית דין - הורגים אותו וברבים [בעבירות מסוימות אף בהכרזה] וכולם יודעים על מה, ולא מתחשבים בזה שלמשפחה לא יהיה עכשיו אבא ולא בבושות והצער שלהם.

בריה נמוכה · הודעהעל ידי **בריה נמוכה** » ה' דצמבר 30, 2021 8:23 am

דברי בעל בעצתך תנחני - להבהיר כתב זאת לפני פרסום ההקלטה

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ה' דצמבר 30, 2021 8:28 am

הפגיעה שגורם הפרסום והעיסוק הציבורי הזה לאלו שלא נפגעו, גדולה, התועלת לאלו שנפגעו, קטנה או מזערית.

חוששני שאלה שתי טעויות גדולות וחמורות.

ארי שבחבורה

צופה_ומביט כתב:מכל השאלות שיש לי לכותב הנכבד אכתוב רק אחת:
האם הסיפור של ח"ו טופל במסגרת שתוארה/פוארה? או שרק בגלל פרסום התחקיר זז משהו בעניינו?
אם נכון מה שפורסם לגביו, אם צודק הבי"ד שפרסם שבדק ומצא מה שמצא - הרי שלא טופל ולא נעליים.
עשרות שנים. עשרות נפגעים.
והאיש כתב טורי השקפה ביתד עד הסוף, ובלוויה שלו הוספד כצדיק הדור והתחקירנים הוכתרו כרוצחים.
זה הטיפול? זו המניעה? זה המסר לנפגעים?
היה מקום לומר שזה רק במקרה כמו זה [ולא אפרט מה שכולם יודעים]. שאולי זה מאותם המקרים שהכותב מודה ש"היו צריכים לצאת לרשות הרבים". אבל ההתייחסות אליו אחרי שמת - מגלה על למפרע ג"כ.
יש בזה אמירה פוזיטיבית, ולא רק כלפי כתבני רשת אלא כלפי כל מי שעסק בפרשה, בכל צורה.

ומילה לגבי הסיום של הכותב:
ואם אינכם מסכימים עם הדברים, חכו, ותחשבו שוב.

לא יאומן כמה התנשאות ופטרונות יש במשפט הזה.
וכמו שכתבו לפניי, האיש תופס את עצמו כדובר של "הקברניטים", לכן מצד אחד הוא אומר את כל מה שהוא אישית חושב, ומצד שני הוא כה בטוח בעצמו ומסיים במשפט כה מזלזל ומתנשא.

לפותח האשכול:
הגבתי כאן כי הדברים כבר נכתבו כאן. כשמנהלים יעבירו לאשכול אחר יעבירו גם את הודעתי.
עם זאת, לדעתי הענין כן קשור לשאלתך בפתיחת האשכול.
כפי שכבר ניתחו כאן, שום הגנה במסגרת חדר הטיפול לא תספיק, כי טורפים תמיד מוצאים את הדרך, והם יעבירו - ומעבירים - את הפגיעה למקום וזמן אחר.
בהנחה שיראת שמים לעולם לא תהיה לכולם ומספיק, רק הרתעה ציבורית [ע"ד "מוראה של מלכות"] תגרום לחיות האלה לחשוב פעמיים.
העובדות בשטח הן שההשתקה וההסתרה [מכל השיקולים הנכונים והלא נכונים] לא מונעת פגיעות. הרבה פעמים גם לא פגיעות חוזרות של אנשים שכבר ידועים. [להיפך, הן מעודדות אותן, ומונעות פניה ותלונה של נפגעים אחרים].
ככל שהרעש הציבורי יהיה גדול יותר, שההוקעה תהיה חריפה וחד-משמעית יותר, בלי כחל ושרק, כך המודעות תהיה גדולה יותר [באופן לא יזום ויזום] והפחד של הטורפים יהיה גדול יותר.
ולכל המצקצקים על "המשפחה של הטורף", הן אמת שיש הרבה מה לדבר בענין, אבל רק מציין שכשמישהו חייב מיתה על פי דין תורה שהתברר בבית דין - הורגים אותו וברבים [בעבירות מסוימות אף בהכרזה] וכולם יודעים על מה, ולא מתחשבים בזה שלמשפחה לא יהיה עכשיו אבא ולא בבושות והצער שלהם.

דברים נכוחים וישרים. יישר כח.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' דצמבר 30, 2021 9:33 am

המאורעות האחרונים מטלטלים, מערערים ומהרהרים, את כולנו.
כשומרי תו"מ, כיחידים, כהורים, כבני הקהילה החרדית.
חזק לא יאמץ כחו וגבור לא ימלט נפשו, ותפש הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו.
ובכן וקוננו, זכור ה' מה היה לנו.

אין לנו ציפיה לקבל תשובות ממי שראוי היה לו שישיב, איך טחו עיניו, איך נתן ידו, איך לא הטה אזנו, איך היה ערל לבבו.
לא עולה בדעתינו כי זכאים אנו להבין ולהשכיל, איך נאמר כך ואיך נהגו כך, ולא חששו כי ישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל.
ובכן ביטנו, הביטה וראה את חרפתינו.

הכל יודעים שאין אפשרות לנהל דיון אמיתי וכן במסגרת זו. העובדות לא ניתנות להיכתב, הביקורת לא יכולה שתישמע.
נמצא איפוא כי קיומו כאן, יהיה במה אך ורק לכהני הבעל הבאים לזבוח את זבחיהם, בעלי מומים, עורים ופסחים.
ובכן, הקריבהו נא לפחתך, ירצך וישא פניך.

הטפות ודרשות בסוגיית ימין שהוא שמאל, גם הם אינן נופלות עתה על אוזן שומעת. לא קיימן עתה בהאי מסכתא. אם השמאל ואימינה.

יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו.

ואנו וביתינו נעבוד את ה'.

בריה נמוכה

על מנת להבין את עומק המשבר המטלטל את הציבור כולו
אביא מתוך כמה שיחות עם אנשים בימים האחרונים
מג"ש בדף היומי ביום שני השבוע ביטל את שיעורו הקבוע
יהודי שני סיפר לי שליל שלישי לא ישן כל הלילה מעומק הזעזוע שחש
שלישי סיפר שבנותיו הגדולות ישבו בבית ומיררו בדמעות שליש
וירב בבת יהודה תאניה ואניה
אך מצד שני נפגשתי אתמול עם רב קהילה גדולה חסידית בבני ברק בעל מחבר סידרת ספרים ידועה
ואמרתי לו שקשה להתרכז ללמוד שאל אותי מה קרה אמרתי לו הסיפור הידוע עם ח"ו שאל שוב נו.. דהיינו מה קרה - שלא ידע שום דבר
סיפרתי לו על העדויות ושוב שאל אותי מי זה ח"ו חסידי אות ליטאי סיפרתי לו שחיבר ספרים ושאל באיזה נושאים
בקיצור לא ידע שום דבר
באותו רגע הבנתי מה קורה בציבור שלנו הדמויות הרוחניות מרוב צדקותם ושקיעותם בתורה לא מסוגלים לרדת אל העם להבין מה שקורה בשטח ולהגיד לדוגמא אמר לי אחד בן תורה חשוב החילונים "הרשעים" העלילו עלילת דם על אדם צדיק ומזה הוא היה מזועזע
בקיצור התמימות מבורכת ואשרי חלקם אך לפעמים זה גורם לאסונות ....
[זה קורה גם במאבק באינטרנט זה שהרבנים לא באמת מבינים את עומק השבר וההרס שיש בזה]

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ה' דצמבר 30, 2021 10:09 am

שיעור מאת הרב פייבלזון בעקבות הפרשה.
https://drive.google.com/file/d/1L8oViN ... _I4cH/view

יהודי רגיל

לא יודע אם הבמה ראויה להביא את הדברים, כי אין לי מושג מי הבן אדם
אך קראתי הבוקר טור של אחד בשם 'ידידיה מאיר'
שפתיים ישק!

צופה_ומביט

עקביה כתב:שיעור מאת הרב פייבלזון בעקבות הפרשה.
https://drive.google.com/file/d/1L8oViN ... _I4cH/view

אשמח ואודה אם מישהו יסכם.

בתוך הגולה

יהודי רגיל כתב:לא יודע אם הבמה ראויה להביא את הדברים, כי אין לי מושג מי הבן אדם
אך קראתי הבוקר טור של אחד בשם 'ידידיה מאיר'
שפתיים ישק!

בעקבות המלצתך קראתי את דבריו בדמע (כפשטו)
[אפשר וצריך לדון אם הכותב הוא הדמות אליו נישא עינינו אבל לצערנו בסיפור האחרון זה כנראה הבעיה הכי קטנה. עכ"פ אם נראה להנהלה שאין ראוי לתת לדבריו פרסום הרשות בידם למחוק כמובן]

בן מיכאל · הודעהעל ידי **בן מיכאל** » ה' דצמבר 30, 2021 11:51 am

איש_ספר כתב:המאורעות האחרונים מטלטלים, מערערים ומהרהרים, את כולנו.
כשומרי תו"מ, כיחידים, כהורים, כבני הקהילה החרדית.
חזק לא יאמץ כחו וגבור לא ימלט נפשו, ותפש הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו.
ובכן וקוננו, זכור ה' מה היה לנו.

אין לנו ציפיה לקבל תשובות ממי שראוי היה לו שישיב, איך טחו עיניו, איך נתן ידו, איך לא הטה אזנו, איך היה ערל לבבו.
לא עולה בדעתינו כי זכאים אנו להבין ולהשכיל, איך נאמר כך ואיך נהגו כך, ולא חששו כי ישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל.
ובכן ביטנו, הביטה וראה את חרפתינו.

הכל יודעים שאין אפשרות לנהל דיון אמיתי וכן במסגרת זו. העובדות לא ניתנות להיכתב, הביקורת לא יכולה שתישמע.
נמצא איפוא כי קיומו כאן, יהיה במה אך ורק לכהני הבעל הבאים לזבוח את זבחיהם, בעלי מומים, עורים ופסחים.
ובכן, הקריבהו נא לפחתך, ירצך וישא פניך.

הטפות ודרשות בסוגיית ימין שהוא שמאל, גם הם אינן נופלות עתה על אוזן שומעת. לא קיימן עתה בהאי מסכתא. אם השמאל ואימינה.

יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו.

ואנו וביתינו נעבוד את ה'.

מאי משמע?

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' דצמבר 30, 2021 12:02 pm

צופה_ומביט כתב:
עקביה כתב:שיעור מאת הרב פייבלזון בעקבות הפרשה.
https://drive.google.com/file/d/1L8oViN ... _I4cH/view

אשמח ואודה אם מישהו יסכם.

שמעתי.

אין אנשים רעים וטובים. חלקי הטוב והרע מעורבים אצל כולנו. החוטאים הם אותם שהחלקים הרעים שבהם לא קיבל מענה נכון או טיפול ראוי וכך הגיעו לאן שהגיעו. כיון שלא מדובר באיש רע, בעל תפיסת עולם שגויה, ומכיון שספריו מלאים בדברים טובים ונכונים, כדאי וראוי להמשיך לקרוא בספרים. אין הגיון לא לקרוא בספרים, כמו שאין הגיון לא להשתמש בשולחן באם יתברר שהיצרן רוצח. אם תבוא הוראה להדיר את ספריו בשל מעשיו, יחושו צעירים רבים המזהים בעצמם נטיות שונות, אי נוחות, והעבריינים רק ישקעו בכישלונותיהם, כאשר הם יבינו שאין מוצא או כשהם יקבלו אישוש שהאישיות שלהם כולה בעיתית. אין צורך לגנות את המעשים המיוחסים לו, זה מובן מאליו, יש למחות על אימוץ סולם ערכים שמקורו מהחברה החילונית, חברה מתירנית, שכדאי להגן על עצמה מפני הגבולות המופקרים שלה, הפכה את הסוגיא של אונס ופגיעה בילדים כחמורה יותר מכל דבר אחר. הדבר אכן חמור ובמקרים רבים הוא רציחה ממש, אבל אין לאמץ את הסולם הערכים החילוני שאינו מושפע מערכים שהתורה וחז"ל מלמדים אותנו. ההתאבדות היא אסורה ומדובר ברציחה, אבל האשמה רובצת במידת מה על החברה שלנו, המושפעת מהתנהגות החברה החילונית, שלא נותנת סיכוי לאדם שהתפרסמו אשמות נגדו, ובהעדר יכולת לנקות עצמו, הוא מגיע למקום של אין מוצא. אין תפקידנו לברר את האמת, הדבר צריך להתבצע ע"י בית דין ויש לתת את הדעת איך כיצד, מה ומי.

זה תוכן הדברים פחות או יותר.

צופה_ומביט

תודה רבה הרב איש ספר.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' דצמבר 30, 2021 12:10 pm

בן מיכאל כתב:
איש_ספר כתב:המאורעות האחרונים מטלטלים, מערערים ומהרהרים, את כולנו.
כשומרי תו"מ, כיחידים, כהורים, כבני הקהילה החרדית.
חזק לא יאמץ כחו וגבור לא ימלט נפשו, ותפש הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו.
ובכן וקוננו, זכור ה' מה היה לנו.

אין לנו ציפיה לקבל תשובות ממי שראוי היה לו שישיב, איך טחו עיניו, איך נתן ידו, איך לא הטה אזנו, איך היה ערל לבבו.
לא עולה בדעתינו כי זכאים אנו להבין ולהשכיל, איך נאמר כך ואיך נהגו כך, ולא חששו כי ישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל.
ובכן ביטנו, הביטה וראה את חרפתינו.

הכל יודעים שאין אפשרות לנהל דיון אמיתי וכן במסגרת זו. העובדות לא ניתנות להיכתב, הביקורת לא יכולה שתישמע.
נמצא איפוא כי קיומו כאן, יהיה במה אך ורק לכהני הבעל הבאים לזבוח את זבחיהם, בעלי מומים, עורים ופסחים.
ובכן, הקריבהו נא לפחתך, ירצך וישא פניך.

הטפות ודרשות בסוגיית ימין שהוא שמאל, גם הם אינן נופלות עתה על אוזן שומעת. לא קיימן עתה בהאי מסכתא. אם השמאל ואימינה.

יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו.

ואנו וביתינו נעבוד את ה'.

מאי משמע?

כוונתי פשוטה. הדיון כאן לעולם יהיה לא הוגן, וסופו שימצא לקוי וחסר.
הרי להיכנס לפרטי העובדות/השמועות/הממצאים, אי אפשר. לא מתאים כאן מכמה סיבות.
לבקר/לתהות על דבריהם של חכמים, והמשמעות המזעזעת של דבריהם ומעשיהם, אסור/לא רצוי/בלתי אפשרי
אפילו לבקר עסקנים והתנהגותם בפרשה זו, א"א, זה מסיט מיד את הדיון למקום אחר. מזהים את העסקן עם איזה ממסד קדוש והדיון תם ולא נשלם.
מי היחידים שיכולים להתבטא כאן בחופשיות?
שכירי עט, המומחים לסוגיית ועשית ככל אשר יורך/ כל המהרהר כאילו וכו'/ סתירת זקנים וכו'/ כל הנוטל וכו'.
הקיצור אנחנו אמורים לשבת כמו היהודים בימי הביניים ביום ראשון, ולקבל על הראש, כמה אנו חוטאים/לא מבינים/ לא נוהגים נכון וכו'. ואין לנו אפילו יכולת וזכות להגיב.
בשביל זה יש במות אחרות, שם דברים כאלה מתקבלים ברצון ובספ"י.
לכן תהיתי מה ההגיון והרווח מאשכול כזה.

עובדיה חן · הודעהעל ידי **עובדיה חן** » ה' דצמבר 30, 2021 12:31 pm

בתוך הגולה כתב:
יהודי רגיל כתב:לא יודע אם הבמה ראויה להביא את הדברים, כי אין לי מושג מי הבן אדם
אך קראתי הבוקר טור של אחד בשם 'ידידיה מאיר'
שפתיים ישק!

בעקבות המלצתך קראתי את דבריו בדמע (כפשטו)
[אפשר וצריך לדון אם הכותב הוא הדמות אליו נישא עינינו אבל לצערנו בסיפור האחרון זה כנראה הבעיה הכי קטנה. עכ"פ אם נראה להנהלה שאין ראוי לתת לדבריו פרסום הרשות בידם למחוק כמובן]

אולי ידידיה מאיר צודק,שהגיע הזמן שיקום בי"ד חרדי ויעסוק[ללא מורא] בתלונות של נפגעים ונפגעות, ואז לא יהיה צורך ומקום לעיתונות חילונית [או איזה רב מצפת להתערב בבעיות של ציבור חרדי בבני ברק.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' דצמבר 30, 2021 12:34 pm

איש_ספר כתב:
צופה_ומביט כתב:
עקביה כתב:שיעור מאת הרב פייבלזון בעקבות הפרשה.
https://drive.google.com/file/d/1L8oViN ... _I4cH/view

אשמח ואודה אם מישהו יסכם.

שמעתי.

אין אנשים רעים וטובים. חלקי הטוב והרע מעורבים אצל כולנו. החוטאים הם אותם שהחלקים הרעים שבהם לא קיבל מענה נכון או טיפול ראוי וכך הגיעו לאן שהגיעו. כיון שלא מדובר באיש רע, בעל תפיסת עולם שגויה, ומכיון שספריו מלאים בדברים טובים ונכונים, כדאי וראוי להמשיך לקרוא בספרים. אין הגיון לא לקרוא בספרים, כמו שאין הגיון לא להשתמש בשולחן באם יתברר שהיצרן רוצח. אם תבוא הוראה להדיר את ספריו בשל מעשיו, יחושו צעירים רבים המזהים בעצמם נטיות שונות, אי נוחות, והעבריינים רק ישקעו בכישלונותיהם, כאשר הם יבינו שאין מוצא או כשהם יקבלו אישוש שהאישיות שלהם כולה בעיתית. אין צורך לגנות את המעשים המיוחסים לו, זה מובן מאליו, יש למחות על אימוץ סולם ערכים שמקורו מהחברה החילונית, חברה מתירנית, שכדאי להגן על עצמה מפני הגבולות המופקרים שלה, הפכה את הסוגיא של אונס ופגיעה בילדים כחמורה יותר מכל דבר אחר. הדבר אכן חמור ובמקרים רבים הוא רציחה ממש, אבל אין לאמץ את הסולם הערכים החילוני שאינו מושפע מערכים שהתורה וחז"ל מלמדים אותנו. התאבדות היא אסורה ומדובר ברציחה, אבל האשמה רובצת במידת מה על החברה שלנו, המושפעת מהתנהגות החברה החילונית, שלא נותנת סיכוי לאדם שהתפרסמו אשמות נגדו, ובהעדר יכולת לנקות עצמו, הוא מגיע למקום של אין מוצא. אין תפקידנו לברר את האמת, הדבר צריך להתבצע ע"י בית דין ויש לתת את הדעת איך כיצד, מה ומי.

זה תוכן הדברים פחות או יותר.

כמה הערות:

א. אולי כבר כתבתי כאן בפורום. בעבר אירע עסק רע. אשה אחת כבודה, שירכה דרכיה, הדבר הגיע גם לאוזנו של הגראי"ל שטינמן זצ"ל, שמעתי שהוא התבטא בחריפות/בכאב שבבית יעקב לא מדברים על דברים בסיסים כאלה. יכולה אשה לחשוב שחטא כזה כמוהו כפריט לבוש שאסרוהו חכמים או לכל היותר כמו לגנוב כסף מארנק של פלוני, אבל את החומר שבדבר 'יהרג ואל יעבור', לא מדברים, מתוך מחשבה שזה מובן מאליו, וזו התוצאה. לכן הקביעה שהגינוי בכל דרך שהיא, מיותר לאור חומרת המעשים המיוחסים, לא בהכרח נכונה.

ב. הרב פ' חוזר כמה פעמים ואומר, אני לא יודע מה היה, לא רוצה לדעת מה היה ולא מעניין אותי מה היה. זה יפה ומרשים הרצון לשמור את המחשבות בקדושה. אבל אולי מי שלא טמן ידו בשליא, לא יכול לטהר? אם אינך יודע כיצד אתה מסיק מסקנות על קריאה בספרים למשל? התמקדותו בהיבט אחד של הסיפור תוך התעלמות מוחלטת מהסיפורים האחרים המיוחסים, שאין בהם היבט פלילי אבל הם מתועבים ע"פ התורה, הרי היא תרומה שלא מדעת, לנרטיב החילוני. ולא רק חילוני, אפשר לשמוע שיח כזה הולך וגובר לא בקרב בני תורה כמובן, לאמור, מה שעשה פלוני בינו לבין עצמו או בהסכמת זולתו, עניינו ואינו מענייני, הרלוונטי והמשמעותי הוא רק עניניים פליליים. את התפיסה הזו מבקש הרב פ' לשרש, אבל בלא לשים לב הוא מעצים.

ג. המשל עם הנגר לא מוצלח. איש לא יודע מי הנגר שייצר לו את השולחן, ואם שמע כהרף עין שכח, אבל הספרים והמחבר, שלהבת בגחלת. לא צריך להאמין בכח הפועל בנפעל. העובדה ששמו של המחבר קשור בסיפורים מסוימים בקשר בל ינתק, אינה מאפשרת להתעלם, ע"ד שאמרו וגם את הבהמה תהרוגו. ישאל השואל, אני שיכול לרמות את ילדי ולומר להם בוודאות שהכל עלילה שפלה, האם אוכל להמשיך לאפשר לילדי לקרוא בספרים? התשובה שאני הייתי משיב, כהיום הזה הוכח ששקרים אפילו קדושים משיגים תוצאות קשות, ובראשם פגיעה באמון.

ד. ועוד משהו עקרוני, כשיש סיפור רועש וגועש מלא אינפורמציות ודיס אינ', בלתי ניתן לקיים דיון עקרוני. א"א לומר אני אומר דברים עקרוניים מבלי לדעת את הפרטים של הפרשה הנוכחית. זה לא הולך. השומע, מקשר ומקיש מיד, בין ההתייחסות העקרונית לבין המציאות שהוא מכיר או חושב שהוא מכיר.

ה. אני מבין את הצורך של הרב פ' להשתמש בלשון נקיה, בדימויים ובמשלים, אבל מה לעשות שהעסק כאן לא נקי. צורם את האוזן לשמוע דיון על כעס קנאה ושאר מידות רעות כשהוא כרוך יחד עם דיון בחמורות שאין חמורות מהן.

==========
גם בעיני הכתיבה של ידידיה מאיר בענין זה נפלאה ומדויקת.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' דצמבר 30, 2021 12:36 pm

יתן חן כתב:
איש_ספר כתב:
בן מיכאל כתב:
איש_ספר כתב:המאורעות האחרונים מטלטלים, מערערים ומהרהרים, את כולנו.
כשומרי תו"מ, כיחידים, כהורים, כבני הקהילה החרדית.
הכל יודעים שאין אפשרות לנהל דיון אמיתי וכן במסגרת זו. העובדות לא ניתנות להיכתב, הביקורת לא יכולה שתישמע.

מאי משמע?

כוונתי פשוטה. הדיון כאן לעולם יהיה לא הוגן, וסופו שימצא לקוי וחסר.
הרי להיכנס לפרטי העובדות/השמועות/הממצאים, אי אפשר. לא מתאים כאן מכמה סיבות.
לכן תהיתי מה ההגיון והרווח מאשכול כזה.

מסיבה זו אכן לא פתחתי אשכול לדוש במאורע, אלא אך ורק למכאן ולהבא.
אשמח מאד אם תפצל את האשכול ותעיף מכאן את ההודעות של אלו ש'פשוט לא מצאו מקום אחר' - לאשכול אחר.

איש_ספר כתב:
ד. ועוד משהו עקרוני, כשיש סיפור רועש וגועש מלא אינפורמציות ודיס אינ', בלתי ניתן לקיים דיון עקרוני. א"א לומר אני אומר דברים עקרוניים מבלי לדעת את הפרטים של הפרשה הנוכחית. זה לא הולך. השומע, מקשר ומקיש מיד, בין ההתייחסות העקרונית לבין המציאות שהוא מכיר או חושב שהוא מכיר.

הייתי נועל את האשכול אבל אני מרגיש שלא בנוח לסתום פיות, בטח ובטח כשאני מממש את הזכות להתבטא.

יתן חן · הודעהעל ידי **יתן חן** » ה' דצמבר 30, 2021 12:49 pm

איש_ספר כתב:שיעור מאת הרב פייבלזון בעקבות הפרשה.
....יש למחות על אימוץ סולם ערכים שמקורו מהחברה החילונית, חברה מתירנית, שכדאי להגן על עצמה מפני הגבולות המופקרים שלה, הפכה את הסוגיא של אונס ופגיעה בילדים כחמורה יותר מכל דבר אחר. הדבר אכן חמור ובמקרים רבים הוא רציחה ממש, אבל אין לאמץ את הסולם הערכים החילוני שאינו מושפע מערכים שהתורה וחז"ל מלמדים אותנו....
זה תוכן הדברים פחות או יותר.

כיון שהותרה...
לא הבנתי כוונתו, מהו הסולם התורני בנושא פגיעות? ומהו הסולם החילוני שאינו נכון?

צופה_ומביט

עובדיה חן כתב:אולי ידידיה מאיר צודק,שהגיע הזמן שיקום בי"ד חרדי ויעסוק[ללא מורא] בתלונות של נפגעים ונפגעות, ואז לא יהיה צורך ומקום לעיתונות חילונית [או איזה רב מצפת להתערב בבעיות של ציבור חרדי בבני ברק.

עד שיימצא בית דין כזה שיהיה מקובל ונאמן על כולם - המשיח כבר יבוא ולא יצטרכו בית דין כזה.
[בית דין כזה צריך להעסיק לידו צוות שלם של פסיכולוגים ויועצים וכו' מקצועיים וכיו"ב, וגם זה לא יהיה קל ליישם מהבחינה הנ"ל].

בקיצור, הציבור החרדי צריך לעבור הרבה בכל מיני שטחים כדי שיהיה פתרון מסודר לבעיה הנוראה הזו.
לדעתי ולתחושתי זו הסיבה לעוצמת והיקף הזעזוע והטלטלה, ולביטויים שאנשים משתמשים בהן כשמתארים את תחושתם.
התחושות הן כשל אסון לאומי, כשל חורבן. אלה לא ביטויים שאומרים על נושא אחד ספציפי, או כשל נקודתי, חמור ככל שיהיה.
אלא כמו שאומר רס"ג, יש תופעה שאם היא קיימת - זו הוכחה ששרשרת סיבות קודמות לה מתקיימות.
האירוע הספציפי הזה - מכל מאפייניו - הציף בבת אחת את כל הסיבות, זה תוקף מכל כיוון, ואתה קולט שכדי למנוע מקרה ספציפי - צריך שינוי מערכתי וערכי לא רק בנושא הזה אלא בהרבה יסודות תשתיתיים, ולכן התחושה היא שהקרקע נשמטה.
הזעזוע של הפרשה הזו, הסערה שבאה מהציבור מלמטה, הוא מקדם מבורך של התהליך הזה.
מבורך - ומאלץ, בלעדיו זה פשוט לא יקרה. שום דבר לא מזיז מערכת [בכמה מובנים של המילה הזו] לשנות את עצמה כמערכת - חוץ מזעזוע כולל.
וכשמשתיקים את הזעזוע - מחזירים אותנו לאחור.

וזו התשובה שלי, וכבר כתבתי אותה, לגבי הטענה שכל הדיבורים בנושא הם "פטפוט עצמו לדעת" כי "זה לא נוגע לנו למעשה ואין לדיבורינו שום השלכות מעשיות", כלומר שאין מזה תועלת ולכן זה סתם לשון הרע.
אל תשתיקו את הזעזוע!
תנו לאנשים לבטא ולהתבטא, תנו לציבור לעכל ולהשיח את דאגתו!
לאו עכברא גנב אלא חורא גנב!
אלמלא מוראה של מלכות [ובנידון דידן: (גם) של הציבור] - איש את רעהו חיים בלעו!

כמובן, אא"כ השתקת הזעזוע היא טענה פוזיטיבית שאין ממה להזדעזע כי הכל עלילה, ועכ"פ לא הוכח מעולם ברמה שמצדיקה את הזעזוע. זה כבר נושא לדיון אחר לגמרי.

עליך עיננו

צודק שצריך לדבר להזהיר ולהתריע אבל יש לנו דרך וצורה להעביר את הדברים, הציבןר החילוני מתקומם כביכול על זה שאצלנו לא מדברים אז כאילו יש פחות רגישות ולדעתי ההיפך הוא הנכון (לא בכל המקרים אבל אצל רובם כן) וזוהי דעתו של הרב אייכנשטיין שליט"א מצו"ב

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' דצמבר 30, 2021 12:58 pm

הרב צו"מ, לצערי אתה לא קורא את המציאות נכוחה. השיח הרווח בבתי מדרשות וכוללים, שמדובר באיש תם וישר, טוב אולי לא מל"ו צדיקים, שנפל קרבן לעלילה שפלה, גם על נסיבות מיתתו, המקלים אומרים שאסור לדון ולבקר, המחמירים טוענים על רצח, ויש שאף מצביעים על המעלילים כמי שרצחו בפועל.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ה' דצמבר 30, 2021 1:04 pm

איש_ספר כתב:הרב צו"מ, לצערי אתה לא קורא את המציאות נכוחה. השיח הרווח בבתי מדרשות וכוללים, שמדובר באיש תם וישר, טוב אולי לא מל"ו צדיקים, שנפל קרבן לעלילה שפלה, גם על נסיבות מיתתו, המקלים אומרים שאסור לדון ולבקר, המחמירים טוענים על רצח, ויש שאף מצביעים על המעלילים כמי שרצחו בפועל.

אז על איזו "לשון הרע" מדובר?

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ה' דצמבר 30, 2021 1:13 pm

עליך עיננו כתב:צודק שצריך לדבר להזהיר ולהתריע אבל יש לנו דרך וצורה להעביר את הדברים, הציבןר החילוני מתקומם כביכול על זה שאצלנו לא מדברים אז כאילו יש פחות רגישות ולדעתי ההיפך הוא הנכון (לא בכל המקרים אבל אצל רובם כן) וזוהי דעתו של הרב אייכנשטיין שליט"א מצו"ב

קשה להתייחס [כי יש את הרעיון הכללי ויש פרטים, וזה דברים מורכבים, ודבר נוגע בדבר], ומי אני שאתייחס.

לכן אומר רק משהו עובדתי:
מי שהתייחס לאותו "חכם" בחכמת העולם - כ"תלמיד חכם", מי שאחז ב"הערכה שגויה לדמות של אדם שאינו תלמיד חכם שבגלל חכמתו החשיבו אותו להוגה דעות וכמורה דרך בחינוך ובהנהגה" - זה כמובן השופר הלאומי של הציבור החרדי-ליטאי-בני-תורה בארץ ישראל, הלוא הוא "יתד נאמן" [שיש לו ועדה רוחנית וכו'], שבו כתב אותו "חכם" טור השקפה שבועי, עד לפני חודש [= עד שעיתון חילוני פוצץ את הפרשה לרשות הרבים].
לא זו בלבד, אלא גם בהספד עליו עמד אחד הרבנים חברי הועדה הרוחנית של יתד נאמן ושיבח בקול בוכים כמה השפיע אותו "חכם" טוב והשקפה טובה במאמרים שלו בעיתון.
אז מה רוצים מהציבור?

בן מיכאל · הודעהעל ידי **בן מיכאל** » ה' דצמבר 30, 2021 1:14 pm

איש_ספר כתב:ג. המשל עם הנגר לא מוצלח. איש לא יודע מי הנגר שייצר לו את השולחן, ואם שמע כהרף עין שכח, אבל הספרים והמחבר, שלהבת בגחלת. לא צריך להאמין בכח הפועל בנפעל. העובדה ששמו של המחבר קשור בסיפורים מסוימים בקשר בל ינתק, אינה מאפשרת להתעלם, ע"ד שאמרו וגם את הבהמה תהרוגו. ישאל השואל, אני שיכול לרמות את ילדי ולומר להם בוודאות שהכל עלילה שפלה, האם אוכל להמשיך לאפשר לילדי לקרוא בספרים? התשובה שאני הייתי משיב, כהיום הזה הוכח ששקרים אפילו קדושים משיגים תוצאות קשות, ובראשם פגיעה באמון.

מסכים לגמרי!

מכון חכמי ליטא

איש_ספר כתב:מדברי הרב פייבלזון: כיון שלא מדובר באיש רע, בעל תפיסת עולם שגויה, ומכיון שספריו מלאים בדברים טובים ונכונים, כדאי וראוי להמשיך לקרוא בספרים. אין הגיון לא לקרוא בספרים.

יש ענין שנקרא אלרגיה או מאוס עלי

פורום אוצר החכמה

מי מחובר