הניקוד של שם הויה דרך העדשה של הראשונים

[עמוס התקועי]

אני מחפש בעיקר מקורות ראשוניים הדנים בניקוד שם הויה כפי שמופיע במסורת שלנו, שוא חולם קמץ, והבנתם בזה. כפי שידוע לכל, הניקוד לשם הויה אינו משקף הניקוד/הגייה המקורי של השם, אלא סך הכל מורה על קריאתה, כי השם הויה לא כשהוא נכתב הוא נקרא, לפעמים הוא נקרא אדני, ולפעמים קורין אלהים, ולכן תמצא לפעמים ניקוד של סגול חולם חיריק, זה מורה על ניקוד של אלהים, והניקוד שהוסיפו בעלי המסורה הוא רק בתורת קרי של שם הויה, אבל הגייתה המקורית (למשל הכהנים שהגו השם במקדש) נאבד מאתנו לגמרי. אני רוצה לדעת האם הראשונים היו מודעים לזה, ואם הבינו שהניקוד שלנו אינו משקף הגייתה המקורי של השם.

בקצת מן האחרונים מצאתי להדיא שלא היו מודעים לזה. למשל החיי אדם כותב: "ההוגה השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב, דהיינו שקורא השם בנקודותיו כמו שהוא נקוד היוד בשבא וההא בחולם והואו בקמץ". וכעין זה מצאתי במקורות אחרות. וזה הביא אותי לחפש מקורות ראשוניים הדנים בזה, אבל עד כה לא הייתי מוצלח.

[עץ הזית]

בפירוש הרשב"ם ועוד ראשונים בפרשת שמות נראה דסבירא להו שהניקוד הוא כניקוד יִהְיֶה.
הראב"ע סבר שהאות הראשונה בתנועה ולא בשוא, ותחילה סבר שיש ראיה לניקוד שם הוי"ה משם אֵלִיָּה וחזר בו מזה.
הרמב"ם כתב להדיא על כך שניקוד השם אינו ידוע (ולענ"ד היתה לו השערה מסויימת בזה [שונה משל הראשונים דלעיל], ואיני כותבה כי אם הוא לא כתב אותה שמע מינה דסבירא ליה שאין לכתוב אותה).

[עמוס התקועי]

הראב"ע סבר שהאות הראשונה בתנועה ולא בשוא, ותחילה סבר שיש ראיה לניקוד שם הוי"ה משם אֵלִיָּה וחזר בו מזה.

יכולים לצטט מקור?

[עמוס התקועי]

בפירוש הרשב"ם ועוד ראשונים בפרשת שמות נראה דסבירא להו שהניקוד הוא כניקוד יִהְיֶה.

בפי' רשב"ם זה אינו מוכרח כלל, ואף אם אסכים עמך, זה דבר שאינו מפורש כלל.

[תא חזי]

אני מחפש בעיקר מקורות ראשוניים הדנים בניקוד שם הויה כפי שמופיע במסורת שלנו, שוא חולם קמץ, והבנתם בזה. כפי שידוע לכל, הניקוד לשם הויה אינו משקף הניקוד/הגייה המקורי של השם, אלא סך הכל מורה על קריאתה, כי השם הויה לא כשהוא נכתב הוא נקרא, לפעמים הוא נקרא אדני, ולפעמים קורין אלהים, ולכן תמצא לפעמים ניקוד של סגול חולם חיריק, זה מורה על ניקוד של אלהים, והניקוד שהוסיפו בעלי המסורה הוא רק בתורת קרי של שם הויה, אבל הגייתה המקורית (למשל הכהנים שהגו השם במקדש) נאבד מאתנו לגמרי. אני רוצה לדעת האם הראשונים היו מודעים לזה, ואם הבינו שהניקוד שלנו אינו משקף הגייתה המקורי של השם.

בקצת מן האחרונים מצאתי להדיא שלא היו מודעים לזה. למשל החיי אדם כותב: "ההוגה השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב, דהיינו שקורא השם בנקודותיו כמו שהוא נקוד היוד בשבא וההא בחולם והואו בקמץ". וכעין זה מצאתי במקורות אחרות. וזה הביא אותי לחפש מקורות ראשוניים הדנים בזה, אבל עד כה לא הייתי מוצלח.

שלום וברוכים הבאים!
כדבריך כן כתב בס' הכרמל ערך הוי"ה אדנ"י, רק מבלי לייחס "מודעות" כזו לראשונים/אחרונים.

עיין באבן עזרא על פסוק 'אהיה אשר אהיה', שם דן באריכות רבה מאוד במעלת שמות הוי"ה אהי"ה י"ה, במעלת אותיותיהם וייחודם המספרי. ובין השיטין גם נוגע בפן שאותו אתה רוצה לברר בעניין הנקוד.
(ממליץ לעיין יחד עם הפירוש על האב"ע שבחומש דרך הקדמונים, מבאר בשפה קולחת ובהירה).

(לגבי החיי-אדם, כוונתו הובהרה (על ידו?) בסוגריים שם. ואגב כן נראה דהבין הרמ"ע מפאנו, שהוא דווקא בניקוד זה, במאמר המלואים כת"י - והובא בדבש לפי להחיד"א אות ע' ערך עגה).

לגבי "עדשת" המקובלים בזה - ראה בפי' הרמ"ז (שהיה גם מדקדק) לזוהר שמות עמ' 373 ד"ה בגין דאינון ערב רב.
(ובעוד מקומות רבים דיברו במקובלים (כגון בשל"ה, ועוד) בעניין ניקוד חש"ק/שח"ק)
עי' ספר הציוני עה"ת (הוא מקובל, האם הוא נחשב בעיניך כראשון?) על פסוק 'זה שמי לעלם'.

[עץ הזית]

הראב"ע סבר שהאות הראשונה בתנועה ולא בשוא, ותחילה סבר שיש ראיה לניקוד שם הוי"ה משם אֵלִיָּה וחזר בו מזה.

יכולים לצטט מקור?

בפירושו הקצר לשמות ט"ו י"ג (שם זה לפני חזרה), ובספר השם ז' (אחר חזרה).

[עמוס התקועי]

שלום וברוכים הבאים!
כדבריך כן כתב בס' הכרמל ערך הוי"ה אדנ"י, רק מבלי לייחס "מודעות" כזו לראשונים/אחרונים.

עיין באבן עזרא על פסוק 'אהיה אשר אהיה', שם דן באריכות רבה מאוד במעלת שמות הוי"ה אהי"ה י"ה, במעלת אותיותיהם וייחודם המספרי. ובין השיטין גם נוגע בפן שאותו אתה רוצה לברר בעניין הנקוד.
(ממליץ לעיין יחד עם הפירוש על האב"ע שבחומש דרך הקדמונים, מבאר בשפה קולחת ובהירה).

(לגבי החיי-אדם, כוונתו הובהרה (על ידו?) בסוגריים שם. ואגב כן נראה דהבין הרמ"ע מפאנו, שהוא דווקא בניקוד זה, במאמר המלואים כת"י - והובא בדבש לפי להחיד"א אות ע' ערך עגה).

לגבי "עדשת" המקובלים בזה - ראה בפי' הרמ"ז (שהיה גם מדקדק) לזוהר שמות עמ' 373 ד"ה בגין דאינון ערב רב.
(ובעוד מקומות רבים דיברו במקובלים (כגון בשל"ה, ועוד) בעניין ניקוד חש"ק/שח"ק)
עי' ספר הציוני עה"ת (הוא מקובל, האם הוא נחשב בעיניך כראשון?) על פסוק 'זה שמי לעלם'.

תודה למקורות, אני אעיין בהם. עברתי על ראב"ע מקופיא ולא מצאתי, כנראה שצריך עיון רב למצוא.

אגב מצאתי גר"א סי' ה או"ח שכתב זה להדיא, ושמחתי כעל כל הון. ומ"מ בראשונים קשה יותר למצוא הפנייה לזה.

עוד רציתי לשאול, האם אתה יודע למה היוד נקוד בשוא? אם הניקוד מורה רק על הקרי היה צריך להיות בפתח או בחטף פתח. שוא מה זו עושה? מיד אחר כתבי האשכול הזה עמדתי על זה, ולא מצאתי לזה תשובה קל. אני חושד שזה יהיה קשור הרבה בכללי הדקדוק, ואיני בקי בהם כלל.

[תא חזי]

עוד רציתי לשאול, האם אתה יודע למה היוד נקוד בשוא? אם הניקוד מורה רק על הקרי היה צריך להיות בפתח או בחטף פתח. שוא מה זו עושה? מיד אחר כתבי האשכול הזה עמדתי על זה, ולא מצאתי לזה תשובה קל. אני חושד שזה יהיה קשור הרבה בכללי הדקדוק, ואיני בקי בהם כלל.

אני חושב שבספר הכרמל עמד על השאלה שלך.
ובפשטות (בלי להיכנס בכלל לעולם ה'חטפים'), הרבה פעמים דין חטף כדין שוא. ולכן (באם הסיבה היא כדי לרמז על הקרי) לא נראה צורך לעשות דווקא חטף-פתח תחת הי'.

[עמוס התקועי]

אני חושב שבספר הכרמל עמד על השאלה שלך.

אכן בהכרמל כתב: "והנה ניקוד שם הויה הוא בניקוד תיבת לעולם, שבא חולם קמץ, וכן הוא ניקוד שם אדני רק שהאלף הוא בחטף פתח להקל על הקריאה של האות גרונית השואית." הסבר זה נ"ל מוזר. דהא מ"מ צריך היה לנקד היוד בחטף פתח להיות שהוא אינו משקף אלא הניקוד של הקרי, ומה איכפת לן שאינו אלא להקל על הגרון, הא השם עצמו אין לה ניקוד, ונעלם מאתנו, א"כ צריך היה לנקד בדיוק כפי שמופיע בשם אדני. וצ"ע. אני חושד שיש כאן תשובה אחרת נכונה מזה. בכל אופן תודה לההפנייה.

[מצליח]

זהו דברי מהריעב"ץ ז"ל בהגהותיו על הרא"ש מס' יומא

[צופה_ומביט]

אגב מצאתי גר"א סי' ה או"ח שכתב זה להדיא, ושמחתי כעל כל הון. ומ"מ בראשונים קשה יותר למצוא הפנייה לזה.

רציתי כבר בבוקר לכתוב לך את הגר"א, אבל ביקשת ראשונים.
ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.
איני זוכר אם הוא מביא שם, אבל יש לכאורה ראיה פשוטה לזה: הרי את חצי השם אנחנו כן קוראים ככתבו, והוא שם י-ה, שניקודו: י' בקמץ, ה' במפיק, שנשמעת בדיוק כמו ה' שוואית. הרי לפנינו חציו הראשון של שם הויה לפי הגר"א.

דא עקא שבשם י-ה הי' בקמץ, ובמילה/הטיה של ה.י.ה במשקל "יעשה" הי' בפתח. אבל אולי יש כלל דקדוקי שמסביר את זה.

עוד אפשר להוסיף כראיה עד"ז את שם "יהו" [שם הויה בלי ה' אחרונה], שמוצאים המון בשמות, עובדיהו, אליהו, יאשיהו, בניהו, ירמיהו וכו', וניקוד האות י' הוא קמץ [בה' שם אין לא שוא ולא מפיק כי השם הזה בלי ה' אחרונה אלא מסתיים בו' שממילא היא תנועה ולא עיצור, ועל כן הה' היא העיצור ה"מנוקד" בתנועת השורוק של הו'].

[תלמיד-חכמים]

רק אציין כאן, זכור לי שראיתי שהרב קאפח כתב שבמסורת תימן מעולם לא ניקדו את שם הוי"ה, גם לא בניקוד 'לעולם' או כניקוד שם אדנות, כבעלי המסורה הטבריינים.

[עקבי]

[/quote]
אכן בהכרמל כתב: "והנה ניקוד שם הויה הוא בניקוד תיבת לעולם, שבא חולם קמץ, וכן הוא ניקוד שם אדני רק שהאלף הוא בחטף פתח להקל על הקריאה של האות גרונית השואית."[/quote]
מעניין, יש מחלוקת מהר"ם מלובלין (סי' פג הובא במנחת שי דברים לב, ו) ורש"ס בהקדמה פרטיית (סי' כח ועע"ש סי' לד) לכבי קריאת השם הוי"ה. אם לקרותו כניקודו בשב"א או בחטף פתח כדין אותיות גרונית.

[עץ הזית]

ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.

היכן הגר"א אומר זאת? (ובסידור "אזור אליהו" הביאו מספרי הגר"א בקבלה שניקוד השם הוא כניקוד יִרְאָה.)
גם הה' היא גרונית, ולא מצאנו הה בשוא נח אחר יוד בפתח אלא כשהיוד הפתוח מוטעם.

עוד אפשר להוסיף כראיה עד"ז את שם "יהו" [שם הויה בלי ה' אחרונה], שמוצאים המון בשמות, עובדיהו, אליהו, יאשיהו, בניהו, ירמיהו וכו', וניקוד האות י' הוא קמץ [בה' שם אין לא שוא ולא מפיק כי השם הזה בלי ה' אחרונה אלא מסתיים בו' שממילא היא תנועה ולא עיצור, ועל כן הה' היא העיצור ה"מנוקד" בתנועת השורוק של הו'].

בסופי שמות זה קמץ ושורק, ובתחילות שמות זה בשוא וחולם (יהונתן יהוידע יהונדב וכו'), ומאי חזית?

[תא חזי]

ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.

היכן הגר"א אומר זאת? (ובסידור "אזור אליהו" הביאו מספרי הגר"א בקבלה שניקוד השם הוא כניקוד יִרְאָה.)
גם הה' היא גרונית, ולא מצאנו הה בשוא נח אחר יוד בפתח אלא כשהיוד הפתוח מוטעם.

א. הוא אומר את זה בפירוש ספד"צ פרק שני, וז"ל: "והוי"ה הוא יהיה בהוה כי יהיה לשון הוה כמו ככה יעשה איוב (איוב א') ונתחלף הי' לו' הואיל ונעשה מפעולה שם כמו מן חיה חוה כי היא אם כל חי".
ב. גם הע' דיעשה, וגם הה' דהוי"ה, הן גרוניות (פ' הפעל עשה-הוה/היה). שוא נח הן לא מקבלות, אבל חטפים כן. וזה פירוש דברי הגר"א כנראה. אלא שהחטפים מכמה בחינות נכללות בשוא, ולכן במידת-מה אפשר להשתמש בו כסימן במקום החטפים, כאשר אינו משמש למעשה כגון בשם הוי"ה שאינו נקרא.

[סעדיה]

עוד אפשר להוסיף כראיה עד"ז את שם "יהו" [שם הויה בלי ה' אחרונה], שמוצאים המון בשמות, עובדיהו, אליהו, יאשיהו, בניהו, ירמיהו וכו', וניקוד האות י' הוא קמץ [בה' שם אין לא שוא ולא מפיק כי השם הזה בלי ה' אחרונה אלא מסתיים בו' שממילא היא תנועה ולא עיצור, ועל כן הה' היא העיצור ה"מנוקד" בתנועת השורוק של הו'].

מצינו 'יהו' גם לפני שמות - יהונתן וכדו', ושם הניקוד הוא שו"א חולם.

שו"ר שקדמני הרב עץ הזית שליט"א.

[צופה_ומביט]

ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.

היכן הגר"א אומר זאת?
בביאורו לשו"ע או"ח סימן ה [שהביא לפניי פותח האשכול, וע"ז כתבתי לו שכבר רציתי מקודם להביאו וכו'].

עוד אפשר להוסיף כראיה עד"ז את שם "יהו" [שם הויה בלי ה' אחרונה], שמוצאים המון בשמות, עובדיהו, אליהו, יאשיהו, בניהו, ירמיהו וכו', וניקוד האות י' הוא קמץ [בה' שם אין לא שוא ולא מפיק כי השם הזה בלי ה' אחרונה אלא מסתיים בו' שממילא היא תנועה ולא עיצור, ועל כן הה' היא העיצור ה"מנוקד" בתנועת השורוק של הו'].

בסופי שמות זה קמץ ושורק, ובתחילות שמות זה בשוא וחולם (יהונתן יהוידע יהונדב וכו'), ומאי חזית?
שאלה טובה, איני יודע.

[סעדיה]

אכן בהכרמל כתב: "והנה ניקוד שם הויה הוא בניקוד תיבת לעולם, שבא חולם קמץ, וכן הוא ניקוד שם אדני רק שהאלף הוא בחטף פתח להקל על הקריאה של האות גרונית השואית."

מעניין, יש מחלוקת מהר"ם מלובלין (סי' פג הובא במנחת שי דברים לב, ו) ורש"ס בהקדמה פרטיית (סי' כח ועע"ש סי' לד) לכבי קריאת השם הוי"ה. אם לקרותו כניקודו בשב"א או בחטף פתח כדין אותיות גרונית.

יעויין בארצות החיים סי' ה', בהמאיר לארץ סק"ח ובארץ יהודה סק"ב

[בוצינא]

כפי העולה מספרי הראשונים המפרשים את ספר הבהיר (סימן קיא במהדורת הרב מרגליות)
כנראה שיש שלושה אופני ניקוד אמיתיים לשם הוי"ה
מסוכם אצלי בזה מעל 10 שיטות (ואין מקומם כאן)
והכהן בבית המקדש בברכת כהנים היה מבטא את שלושתם בשלושה השמות אשר שם

[עץ הזית]

ובכן, אם הזכרת: הגר"א אומר שניקוד שם הויה ככתיבתו הוא כניקוד "ככה יַעֲשֶׂה איוב" לשורש ה.י.ה, ולכן הי' בפתח, ה' בשווא [ב"יעשה" זה חטף בגלל אות גרונית], ו' בסגול.

היכן הגר"א אומר זאת?

בביאורו לשו"ע או"ח סימן ה [שהביא לפניי פותח האשכול, וע"ז כתבתי לו שכבר רציתי מקודם להביאו וכו'].

לא מצאתי שם רמז לכך שהיוד בפתח, אמנם תא חזי הביא מקור שאולי אפשר להבין ממנו כך

א. הוא אומר את זה בפירוש ספד"צ פרק שני, וז"ל: "והוי"ה הוא יהיה בהוה כי יהיה לשון הוה כמו ככה יעשה איוב (איוב א') ונתחלף הי' לו' הואיל ונעשה מפעולה שם כמו מן חיה חוה כי היא אם כל חי".
ב. גם הע' דיעשה, וגם הה' דהוי"ה, הן גרוניות (פ' הפעל עשה-הוה/היה). שוא נח הן לא מקבלות, אבל חטפים כן. וזה פירוש דברי הגר"א כנראה. אלא שהחטפים מכמה בחינות נכללות בשוא, ולכן במידת-מה אפשר להשתמש בו כסימן במקום החטפים, כאשר אינו משמש למעשה כגון בשם הוי"ה שאינו נקרא.

אבל באמת גם משם איני רואה ראיה שהיו"ד בפתח, כי הדוגמא שהוא מביא מ"ככה יעשה" היא לכך ששייך לדבר בצורת לשון עתיד על דבר ההווה תמיד, אבל החילוק בין שורש הי"ה שהיוד שלפניו בחירק לשורש עש"ה שהיוד שלפניו בפתח - אינו תלוי כלל בעניין זה, ולכאורה גם כשבאה וו במקום יוד עדיין היוד שלפני השורש אמורה להיות חירק (ואם תאמר שזה שהיוד בחירק לפני גרונית מיוחד רק לשורשי "היה" ו"חיה" ולא לשורש "הוה" - אז היוד תהיה בסגול כמו במילים "יֶהְגֶּה" "יֶהֱמֶה", אבל אין סיבה שהיא תשתנה לפתח דווקא, וגם אם תמצא סיבה - אין מקור שזו דעת הגר"א).
ולהדיא כתב הגר"א בתחילת פ"ד שם "והוא שם הוי"ה והוא לשון יהיה נגלה המציאות שלמעל' ממנו אין נגלה המציאו' וזהו כונת השם. והוא נקוד בעצמו ניקוד יראה כמו חוה כמ"ש לעיל" עכ"ל - ונראה לעניות דעתי שכוונתו לניקוד יִרְאֶה (ומה שכתב "כמ"ש לעיל" היינו מה שציטט הרב תא חזי).

[Chortkov]

מבואר בספרי המקובלים דבכל פעם הנקודות מתחלפות.

[עמוס התקועי]

אכן בהכרמל כתב: "והנה ניקוד שם הויה הוא בניקוד תיבת לעולם, שבא חולם קמץ, וכן הוא ניקוד שם אדני רק שהאלף הוא בחטף פתח להקל על הקריאה של האות גרונית השואית."
מעניין, יש מחלוקת מהר"ם מלובלין (סי' פג הובא במנחת שי דברים לב, ו) ורש"ס בהקדמה פרטיית (סי' כח ועע"ש סי' לד) לכבי קריאת השם הוי"ה. אם לקרותו כניקודו בשב"א או בחטף פתח כדין אותיות גרונית.

יש"כ להפנייה. עיינתי במהר"ם לובלין, ובאמת בתשובה עצמה לא מוכח כלל שבא להכריע בין חטף פתח ושווא, רק עיקר טיעונו שלא לקרותו בפתח רגיל כמו שקורין היום, רק בשווא, אמנם בנוסח השאלה יש משמעות שהוא מכריע לקרותו בשווא ולא בחטף פתח.

ד"א, במהר"ם לובלין ובשלחן ערוך הרב סי' ה סעי' ב משמע שידעו להבחין בין חטף פתח ושווא, וע"כ דנו בין שניהם ומהו הקריאה הנכונה. ובאמת אינו ברור כלל שיש בכלל חילוק בין שווא וחטף פתח באופן הגייתם. וכמדומה לי שראיתי אשכול מזמן על נושא זו בפורום. עכ"פ ממקורות הנ"ל יש להוכיח שבזמנם היה הבדל באופן הגייתם, ולפחות חשבו שבתיאוריה אינם שווים, אף שלמעשה יתכן שלא היה ביניהם הבדל משמעותי.

נ.ב. אגב מי זה הרש"ס?

[עקבי]

ד"א, במהר"ם לובלין ובשלחן ערוך הרב סי' ה סעי' ב משמע שידעו להבחין בין חטף פתח ושווא, וע"כ דנו בין שניהם ומהו הקריאה הנכונה. ובאמת אינו ברור כלל שיש בכלל חילוק בין שווא וחטף פתח באופן הגייתם. וכמדומה לי שראיתי אשכול מזמן על נושא זו בפורום. עכ"פ ממקורות הנ"ל יש להוכיח שבזמנם היה הבדל באופן הגייתם, ולפחות חשבו שבתיאוריה אינם שווים, אף שלמעשה יתכן שלא היה ביניהם הבדל משמעותי.

נ.ב. אגב מי זה הרש"ס?

ההגייה של חטף פתח דומה להגיית פתח אבל שווא במבטא אשכנזי הוא כסגול (או חיריק).
רש"ס=המדקדק רב שבתי סופר תלמיד הלבוש