עושה חדשות כתב:בתוס' הרשב"א משאנץ פסחים דכ"ו מצדד מתחילה לאידך גיסא, שההיתר של אינו מתכוין הוא מחמת דמותר להקל בספק דלהבא אפילו בספק דאורייתא. וצ"ע. העתקתי את לשונו כאן.
עושה חדשות כתב:והנה זה ודאי שאם יגרור את הספסל, אבל לא ייעשה שום חריץ, אינו עובר על כלום. ורק אם ייעשה חריץ ה"ה עובר על איסור שבת, אבל רק מדרבנן, כי סו"ס הוא לא התכוין לכך, וזה גם לא היה פסיק רישא.
וא"כ יש לשאול למה ל"ש כאן ההיתר של ספק דרבנן לקולא, ויהיה מותר לגרור את הספסל עכ"פ, ולהסתמך על הצד שלא ייעשה חריץ. (ואמנם זה פשוט לכאו', שאם אדם מתכוין לעשות מעשה האסור מדרבנן, אבל ספק אם יצליח לעשות, דהיינו ספק אם החץ יפגע וכד', ודאי ל"ש לומר כאן ספק דרבנן לקולא, כי הרי הוא מתכוין דוקא להצליח ולעשות את המעשה האסור. אבל בנידון דידן הרי הוא באמת לא מתכוין שייעשה חריץ, ולמה לא נתיר לו מחמת הספק).
לא ה'ספק' הוא זה שהופך את הדאורייתא לדרבנן, כי אם העדר הכוונה. (ומתחילה סבר אביי שההיתר של אינו מתכוין הוא אפילו בפסיק רישא, עד שחזר והודה לדברי רבא. ואליבא דאמת נמי מבואר בר"ן שבאיסורי הנאה מותר אפילו בפסי"ר). ועכ"פ רבי יהודה אוסר אינו מתכוין גם באיסורים דרבנן להדיא, ותיקשי כנ"ל.בן ראובן כתב:לכאורה א"א לנצל את אותו ספק פעמיים, פעם אחת להפוך את הדאורייתא לדרבנן, ופעם נוספת להפוך את הדרבנן לספק דרבנן.
עושה חדשות כתב:לא ה'ספק' הוא זה שהופך את הדאורייתא לדרבנן, כי אם העדר הכוונה. (ומתחילה סבר אביי שההיתר של אינו מתכוין הוא אפילו בפסיק רישא, עד שחזר והודה לדברי רבא. ואליבא דאמת נמי מבואר בר"ן שבאיסורי הנאה מותר אפילו בפסי"ר). ועכ"פ רבי יהודה אוסר אינו מתכוין גם באיסורים דרבנן להדיא, ותיקשי כנ"ל.בן ראובן כתב:לכאורה א"א לנצל את אותו ספק פעמיים, פעם אחת להפוך את הדאורייתא לדרבנן, ופעם נוספת להפוך את הדרבנן לספק דרבנן.
יש"כ.סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:בתוס' הרשב"א משאנץ פסחים דכ"ו מצדד מתחילה לאידך גיסא, שההיתר של אינו מתכוין הוא מחמת דמותר להקל בספק דלהבא אפילו בספק דאורייתא. וצ"ע. העתקתי את לשונו כאן.
ראה קו"א לשוע"ר ריש סי' רעז (ושייך קצת גם להודעתך הראשונה).
עושה חדשות כתב:לא הבנתי כ"כ מה כוונת הרב ז"ל בקטע הבא (מה זה שונה מהתיבה עם הזבובים שדיבר בה הט"ז) -
ואף לפי מה שכתב הט"ז בסי' שי"ו סק"ג דספק פסיק רישיה שרי, וכן משמע בהדיא ברמב"ן במלחמות ור"ן פרק כירה גבי צירוף והובא ב"י סי' שי"ח, היינו להתיר בשעת הספק בלבד כשאין שם חשש ודאי כלל, אבל אם יש לחוש שמא יהיה ודאי ואף על פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה דומה לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים ואינו בכלל ספק פסיק רישיה, כמבואר בהדיא בתוס' דסנהדרין דף פ"ה ע"א סוף ד"ה [ור"ש] עיין שם. וגבי פתיחת הדלת נמי יש לומר כהאי גוונא, דאם יהיה פתוח ברוחב טפח על דרך משל חיישינן שמא מיד כשפשט ידו לדלת לפתוח ברגע זו בתחלת הפתיחה ינשב רוח בחוזק, ונמצא שפתיחה ברחב טפח היא אחר שכבר נשב בתחלת הפתיחה רוח חזק כל כך שאי אפשר שלא יכבה כשיפתח טפח או פחות, ונמצא עושה איסור אחר שהוא ודאי פסיק רישיה.
עושה חדשות כתב:לאותם פוסקים שאסרו בספק פסי"ר דלשעבר, האם כתבו דעכ"פ באיסור דרבנן יש להקל כדין סד"ר לקולא?
עושה חדשות כתב:ואמנם זה פשוט לכאו', שאם אדם מתכוין לעשות מעשה האסור מדרבנן, אבל ספק אם יצליח לעשות, דהיינו ספק אם החץ יפגע וכד', ודאי ל"ש לומר כאן ספק דרבנן לקולא, כי הרי הוא מתכוין דוקא להצליח ולעשות את המעשה האסור.
עושה חדשות כתב:ומה הדין בכהן הבא לקדש אשה שהיא ספק חלוצה, ומכיון דספק דרבנן לקולא באמת מותר לו לקדשה, אלא דעושה תנאי בקידושין דאינו מקדשה אלא על הצד שהיא באמת חלוצה. וכיו"ב.
לסמוך על צד ההיתר כשכל המעשה מכוון לצד האיסור
ראיתי שהעלית מאמר מר"א קפלן בענין הנ"ל.
והנני להוסיף עוד ב' ראיות לכך שאסור:
א. הח"ח כותב דגם באופן שקיים ההיתר דאפי תלתא מ"מ אסור לספר ע"מ להעביר הקול יותר ולפרסמו, ולכאורה אין לדברים ביאור רק אי נימא כנ"ל, דהמספר רוצה לסמוך על מה שהדבר כבר מפורסם/עתיד להתפרסם ולפרסם עה"צ שלא יקרה כנ"ל מבלי שיספר, והיא ראיה יפה.
ב. ידוע מהחזו"א שאסר לשים מסננת בפסח מטעם שבשבת ויו"ט הרי"ז בורר, ולכאורה הרי בלי שימת המסננת סומך על הסתמא והחזקה שאין חמץ, ולמה לא יוכל לסמוך ע"ז שגם אין כאן בורר, ובע"כ כנ"ל שאין לסמוך ע"צ היתר כשמכוין לאיסור, ויש לעיין במ"ש החזו"א סוכה בסוגיית גילוי בניסוך המים ע"ש,
ויש לחלק מהיתר החזו"א לעשר בשבת שהובא שם, שאין האיסור אלא כשבא לעשות לצרכו או כדי לתקן איסור קל נותר מהאיסור שיכול להיות שעובר,
ושמעתי היום בביהמ"ד לדון אם מותר לחלל את כל דמי השביעית שברשותו (שלא ידוע לו אם קיימים בכלל) על פרוסת לחם, אף דייתכן שעובר איסור של חילול שווה מנה בפרוטה, ולסמוך ע"ז שבפשטות אין אצלו דמי שביעית.
ויש להביא עוד ראיה לצד ההיתר מתוס' פסחים קט"ז שטובלין המרור בחזרת ע"מ להרוג את התולעת וסומכין שאין תולעת לענין איסור נטילת נשמה ביו"ט, ומוכח שמותר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 252 אורחים