המתרגם פסוק כצורתו וכו', והמוסיף עליו וכו'. ואונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף, שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו, כדאמרי' במגילה (דף ג.) ושום שכל זה תרגום.
זה זמן הרבה שתמה אני בביאור הדברים. האמנם הכוונה שהתרגום בצורה שהוא לפנינו ניתנה לנו בסיני (בארמית או באופן מילולי בלשון הקודש) יחד עם תורה שבכתב? אם כן איך זה שהראשונים התירו לעצמם לחלוק על התרגום? היינו צריכים לקבל את הכתוב שם כנתינתה מסיני! ועוד שבתרגום נמצאו כמה פסוקים המתפרשים באופן אגדי, למרות שבאונקלוס לא נמצא הרבה מסוג זה.
חושבני שאולי הכוונה רק להוספת דברים שנמצא בתרגום, כלומר את הפסוקים שהתרגום מוציא מפשטן ומפרש כוונה אחרת ממה שנראית ללומד. כגון את הפסוק "לא תענה על ריב", שהוא מתרגם "לא תתמנע מלאלפא מה דבעינך על דינא". כי כוונה המבוארת מן הפסוק שלא יעיד אדם בדין, וזה אינו נכון, כי חייב העד בדבר לבוא להעיד. וכן "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר", שהוא מתרגם "ותכוס פסחא קדם ה' אלהך מן בני ענא ונכסת קודשיא מן תורי", כי פירוש הפשוט הוא שהפסח נזבח מן הבקר, וזה אינו נכון. אך שארי הדברים, שאינם נוגעים להלכה, לא נמסר תרגום שלהם מסיני.