בגמ' שבת (מח ע"ב) לעולם לאו ככירה דמו ורבנן הוא דגזרו בהו אי גזרו בהו אפילו באויר נמי ליטמו עבדו בהו רבנן היכרא כי היכי דלא אתי למשרף עליה תרומה וקדשים, ע"כ.
מבואר דבטומאה שגזרו רבנן לא גזרו רק על מגע ולא על אוירא, משום הכירא שלא יבואו לידי שריפת תרומה וקדשים
ובכן קשה לי דהא טומאת משקין [להיות תחילה, ולטמא כלים] ג"כ דרבנן, מגזירת ח"י דבר, ומשנה מפורשת בכלים (פ"ח מ"י) שטומאת משקין גזרו שיהי' מטמא אף באויר התנור
ומאי שנא?