אשרי יושבי ביתך כתב:ראה בדברי הפרישה (חו"מ סי' א סק"א) שכתב כן להדיא, לגבי חסד.
מבואר מדבריו שהבין דמ"ש רשב"ג העולם קיים רצונו לומר דלאחר שנברא לא היה לעולם קיום שהיה חוזר לתוהו ובוהו כיון שאין לנו עבודה ולא תורה וג"ח כראוי אם לא מפני ג' דברים אלו שהם דין ואמת ושלום וכו' ותימא הלא מפורש מדברי הר"ר יונה דס"ל דפשיטא דבג' דברים שהם סבה להיות הדבר כל שכן שיקיימנו באינו חוזר לתהו ובהו.
צופה_ומביט כתב:... כמדומה שהרב שטיינמן זצ"ל לא קיבל את דברי הנפה"ח אפילו לגבי תורה. אבל איני זוכר בדיוק מה אמר...
בחפשי כותב כתב:מקור בספר אחרון, והוא בספר 'חכמת התורה' (הפטרת לך לך, עמ' תריג, ד"ה והנה) להגאון רבי שלמה קלוגער זצ"ל, וזה לשונו: "ואם אין צדקה יחרב העולם, דהעולם עומד על גמילות חסדים".
ובאגרות ומאמרים סימן יג, שם עולם חלק א פרק ז.בו יבואר שהאדם צריך לרדוף אחר מצוה זו בכל יום: והנה אחרי שביארנו בפרקים שעברו את גודל ענינו של מדת החסד שהיא מועלת לאדם להאריך ימיו, וגם לכפר עונותיו, והיא עומדת לו להציל אותו מכל הפגעים, והוא חוסה בצל הש"י לבדו, ולא בצל כנפי הכרובים, ואוכל פירות המצוה בעוה"ז, והקרן קיימת לו לעוה"ב, וזוכה להיות לו בנים בעלי עושר בעלי חכמה וכו' גם הוא זוכה על ידה לע"ל בדין ושארי טובות נשגבות וכנ"ל, ע"כ כמה יש לו לאדם להתדבק במדה הקדושה הזו, ולאהוב אותם אהבה עזה, וכמאמר הכתוב ומה ה' דורש ממך כ"א עשות משפט ואהבת חסד, כי המצוה הזאת עומדת לו להאדם עד סוף כל הדורות, וכנ"ל בפ"ד.
ומאד צריך ליזהר שלא יחסר לו מדת החסד אפילו יום אחד מימי חייו, כמו שצריך איש הישראלי ליזהר לענין קביעת עתים לתורה בכל יום, וכזה מצאתי בספר שער הקדושה למהרח"ו שכתב, שהאדם צריך להתאונן בכל יום ולאמר, אוי לי שהלך היום בלי תורה וגמ"ח.
וענינו הוא, כי כח הקדושה נשלם ע"י הג' עמודים תורה ועבודה וגמ"ח, ובעו"ה כאשר חסר לנו עתה העמוד השלישי של עבודה מעת החורבן, ולא נשאר לנו כ"א אלו השני עמודים, מוכרחים אנו לחזקן ביתר שאת, ובזה יהיו נמחלים עונותינו, וכמו דכתיב בחסד ואמת יכופר עון, ואחז"ל חסד זו החסד שנאמר רודף צדקה וחסד וגו', ואמת זו התורה שנאמר וגו', וכמו שהשיב רבן יוחנן בן זכאי לר' יהושע בן חנניא, כשהיה אצל הר הבית, והיה מתאונן ואמר, אוי לנו מקום שמתכפרים בו עונותינו שהוא חרב, א"ל בני אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה, זה גמ"ח, שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח, וע"כ, כיון שהם מכפרים עונות כמו הקרבנות, מוכרח האדם להתדבק בהן תמיד, כי העונות מצויות תמיד, וכמו המזבח שלא היה בטל אפילו יום אחד מהקרבת הקרבנות.
וכ"ז אנו מדברים שהיום שאין לנו מקדש וקרבנות, ובעו"ה עונות מצויות, האדם מוכרח ביותר למדה הקדושה הזו, כדי שיתכפרו עונותיו, אבל באמת, אפילו בזמן שהיה המקדש קיים ג"כ היה צריך האדם להתדבק תמיד כל ימי חייו במדות הקדושות של טוב וחסד, ומקרא מלא הוא בתורה, כ"א שמור תשמרון את כל המצוה וגו', לאהבה את ה' אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים, וכבר ביארנו בשם הספרי דהליכה בדרכיו הוא לאחוז במדת הש"י, שהוא רק לטוב ולחסד.
וטעם לכ"ז, כי ידוע מזוה"ק, שימי האדם שהוא חי על האדמה, כולם חיים וקיימים לנצח, דהיינו שמכל יום ויום נעשה בריאה רוחנית קדושה, ולע"ל בבוא זמנו להפקד מן העולם, באים כל ימיו למעלה עמו, להעיד עליו לפני אדון הכל, וע"כ צריך כל אדם ליזהר שיהיו כל ימיו שלמים בקדושה, והיינו בלימוד התורה בכל יום, שעי"ז הוא בא לידי אהבת הש"י, וכמו דאיתא בספרי על הפסוק ואהבת את ה' ע"ש, וגם לידי קיום המצות, וכמו שאחז"ל גדול התלמוד שמביא לידי מעשה, וגם יראה להתדבק בכל כוחו תמיד במדות הש"י, שהוא רק לטוב ולחסד, ועי"ז יזכה שיאר ה' פניו אליו, וכמו דכתיב ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע - אז תבקע כשחר אורך והשביע בצחצחות נפשך, וזהו ענין מה שנמצא בדחז"ל בכמה מקומות העוסק בתורה וגמ"ח, ולא אמרו כל מי שלמד תורה ועשה חסד, להראות שצריך האדם להיות מצוי ורגיל תמיד בזה, וכענין שאמרו בב"ב דף י' כל הרגיל בצדקה וכו' והביאו ראיה לזה ממה דכתיב רודף צדקה וחסד, הרי דמה שאמר הכתוב רודף חסד, היינו שרודף תמיד אחר מדה הקדושה הזו.
והארכנו בכל זה, לעקור הטעות שנשתבשו בו איזה אנשים, שחושבין שמאחר שעשה פ"א גמ"ח לאיזה איש, יצא בזה לכמה שבועות, אף שיש בכוחו לעשות עוד טובות לשאר אנשים, כ"א בכל יום ויום מימי חייו, אימתי שנזדמן לו המצוה הזאת, מחוייב לעשותה אם יש בכוחו, ואפילו כמה פעמים ביום, וכמו שכתבנו בדיני הלואה בפרק א' דין ו', עי"ש
והנה ע"פ הדברים האלה, כשיתבונן האדם בימים שעברו לו מימי חייו, ימצא שרובם חסרים ממדה הקדושה הזו, ולפעמים חסרים גם מתורה, ויראה עכ"פ להתחזק ביתר ימי חייו לקדשם, שלא ילך יום אחד בלי תורה וחסד, ולא יהיה לפלא האיך יוכל לקיים ביום השבת מדת החסד, דבאמת חסד כולל עוד הרבה סוגים לבד מהלואה, וכנ"ל בפתיחה:
פרנקל תאומים כתב:הרי כתיב "עולם חסד יבנה".
באמונתו כתב:בכתבי החפץ חיים נמצא חידוש קרוב אחר, שכל אדם מחויב במעשה חסד אחד לפחות ליום, מעין חיוב קביעת לתורה הנוהגת כל יום.
צופה_ומביט כתב:פרנקל תאומים כתב:הרי כתיב "עולם חסד יבנה".
לא כתוב כאן שצריך כל רגע ורגע. ואין מזה שום הכרח.
ואינו יותר מלשון המשנה שהעולם עומד על גמ"ח.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 239 אורחים