לא תמיד ה'אמת' זוהי ה'אמת'

[אשרי יושבי ביתך]

אני מחפש מקורות וראיות ליסודו של הרב דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו עמ' 94) והגר"י קמינצקי זצ"ל באמת ליעקב (בראשית כז, יב) שפעמים לומר את האמת זהו השקר, ד'אמת' ו'שקר' זה כשהאמירה נכונה ותועלתית, ולדוג' לומר לאוייבים היכן מתחבא פלוני שבורח מהם, אין זה 'אמת' אלא 'שקר'.

ידוע לחברים מקורות נוספים לזה?

[הפצת המעיינות]

מקור: שכל טוב השלם והמבואר

[אשרי יושבי ביתך]

מקור: שכל טוב השלם והמבואר

יישר כח על ההוספה הנכבדה והנחוצה עד מאד!!!

כעת ראיתי שיסוד זה מבואר גם בחפץ חיים (כלל ו בהגה"ה על ס"ק כא), בשם יד הקטנה. יעויין שם.

[יבנה]

https://www.hyehudi.org/wp-content/uplo ... ruth11.pdf, התייחס מפורשות לדברי ר' דסלר בעמ' 14-15
יש כאן בלבול מושגים, אמת זה תיאור המציאות, והוא ערך. אך אמת אינו הערך העליון, ויש דברים שדוחים את האמת. אך יש שסברו שאמת הוא הערך העליון, והוצרכו מחמת זה לפרש באופן אחר מהו אמת, ואין זו אמת.

[אשרי יושבי ביתך]

https://www.hyehudi.org/wp-content/uploads/2018/08/truth11.pdf, התייחס מפורשות לדברי ר' דסלר בעמ' 14-15
יש כאן בלבול מושגים, אמת זה תיאור המציאות, והוא ערך. אך אמת אינו הערך העליון, ויש דברים שדוחים את האמת. אך יש שסברו שאמת הוא הערך העליון, והוצרכו מחמת זה לפרש באופן אחר מהו אמת, ואין זו אמת.

הקישור הנ"ל חסום לי, תוכל להעלותו בדרך אחרת?

[יבנה]

מצורף

[אשרי יושבי ביתך]

איך יסוד הרב דסלר עולה בקנה אחד עם הגמ' ביבמות (סג, א) דדביתהו דרב כי אמר בשלי לי קטנית בשלה לו טלופחי וכו', וכששאלו בנו מדוע לא מהפך ומבקש להיפך ממה שרוצה כדי לקבל מה שבאמת רוצה, השיבו 'למדו לשונם דבר שקר'. והא כיון דמטרתו לבוא לתכלית הנכונה והאמיתית עבור עצמו, א"כ אין זה 'שקר' אלא 'אמת'?

[אשרי יושבי ביתך]

https://www.hyehudi.org/wp-content/uploads/2018/08/truth11.pdf, התייחס מפורשות לדברי ר' דסלר בעמ' 14-15

'קשה לי לתאר את זעמי ותדהמתי למקרא דברים איומים ונוראים כאלו' (ציטוט מתוך המאמר שהעלית) - אלו בדיוק המילים שעלו בראשי בעת קראתי את המאמר שהעלית, מיהו אותו ד"ר ופרופ' ומה הם דבריו כנגד דברי הרב דסלר זיע"א?!

[יבנה]

https://www.hyehudi.org/wp-content/uploads/2018/08/truth11.pdf, התייחס מפורשות לדברי ר' דסלר בעמ' 14-15

'קשה לי לתאר את זעמי ותדהמתי למקרא דברים איומים ונוראים כאלו' (ציטוט מתוך המאמר שהעלית) - אלו בדיוק המילים שעלו בראשי בעת קראתי את המאמר שהעלית, מיהו אותו ד"ר ופרופ' ומה הם דבריו כנגד דברי הרב דסלר זיע"א?!

אותו פרופ' ורב כותב מאמרים מעוררי מחשבה ומעלה נקודות חשובות שצריך לדון בהם, אף אם לא מסכימים למסקנותיו. ואף מאמר זה הוא בין מאמריו החשובים מעוררי המחשבה. כל א' יסיק את מסקנותיו להיכן שרוצה. בכל אופן במקרה הזה הוא צודק לגמרי, אמת הוא מה שתואם למציאות ולא מה שתואם להרצוי, ולומר אחרת הוא עיוות המחשבה והשכל הישר והאמת. ולא פותרים שאלות עם משחקי מילים.
אם תעיין בכל המאמר החשוב תבין יותר את דבריו.

[דורשי יחודך]

מקור: שכל טוב השלם והמבואר

זוהי בדיוק הבעיה. השכל הטוב השלם והמבואר אומר שהיסוד הנ"ל איננו אמת.
אגב בד' הגר"י קמנצקי אני לא רואה את זה כלל, יש אולי משפט אחד בדבריו שיכול להתפרש ככה אבל הרעיון הכללי שהוא אומר זה אחרת לגמרי מהרב דסלר.

[צופה_ומביט]

https://www.hyehudi.org/wp-content/uploads/2018/08/truth11.pdf, התייחס מפורשות לדברי ר' דסלר בעמ' 14-15
יש כאן בלבול מושגים, אמת זה תיאור המציאות, והוא ערך. אך אמת אינו הערך העליון, ויש דברים שדוחים את האמת. אך יש שסברו שאמת הוא הערך העליון, והוצרכו מחמת זה לפרש באופן אחר מהו אמת, ואין זו אמת.

התחלתי לקרוא ודי איבדתי אותו.
"אמת" היא "תיאור המציאות" כשעוסקים "במציאות". אבל כשעוסקים בפרשנות של "טקסטים" מה שייך כאן "תיאור המציאות"? מהי ה"מציאות" כאן? הטקסט? או הכותב וכוונתו? מנסים לרדת לדעת הכותב, ולזה יש כלים ונתונים נוספים שיש מאד להתחשב בהם - חוץ מה"טקסט" הנתון לפניי כרגע. [כל שכן כשהנושא הנדון הוא נושא ערכי שמעיקרא הוא בתחום ה"טוב-רע" ולא ה"אמת-שקר"].
לאידך גיסא - למה את חז"ל הוא השאיר מחוץ לטענה שלו? אני לא מכיר מסכת אחת בש"ס שאין בה דברים כאלה שהוא כותב נגדם.

[יבנה]

כוונת הדברים פשוטה, למשל אתה לומד דברי פלוני ופשוט לכולם כולל אותך מה כוונתו וכן מורה לשונו, אבל אתה חושב אחרת. מי שנצמד לאמת יגיד פלוני אמר א' ואני חושב ב', ואז תחליט אם אתה חולק עליו, או מבטל את דעתך מפניו.
אבל יש כאלו שיעבדו על אחרים ולפעמים אף על עצמם, ויגידו פלוני בעצם נתכוון לדבריי, ומעוותים את המילים ואת הכווונה להתאים לכך וטוענים שזה "עומק" כוונתו.
ההצדקה למי שעושה כן הוא שבעצם הוא חולק על הפלוני, אך כיון שלא מקובל לחלוק עליו, לכן הוא חולק עליו בצורה מוסתרת.
צירפתי מאמר מבית ישי המצדיק גישה זו. בנוסף יש לציין את דברי ר' דיכובסקי בלב שומע לשלמה ח"ב סימנים ל"ח ול"ט שהאריך לומר שבפסיקת הלכה יש להתעלם מהמציאות הברורה לצרכים שונים, והביא לכך עשרות דוגמאות, והן הן הדברים.

[צופה_ומביט]

אין לי אלא לשאול שוב למה הוא/אתה לא טוען את הטענה הזו על חז"ל.

[מקדש מלך]

אם אתה שואל שאלות על נדב שנרב, כנראה שאינך מכיר את טיבו.

[יבנה]

אין לי אלא לשאול שוב למה הוא/אתה לא טוען את הטענה הזו על חז"ל.

לא קוראים לי נדב שנרב.
הוא דן בכך בעמ' 12.

[אשרי יושבי ביתך]

אגב בד' הגר"י קמנצקי אני לא רואה את זה כלל, יש אולי משפט אחד בדבריו שיכול להתפרש ככה אבל הרעיון הכללי שהוא אומר זה אחרת לגמרי מהרב דסלר.

מצ"ב קטע מדבריו, אכן עדיין לא הספקתי לראות את כל דבריו במלואם:

[דורשי יחודך]

כפי שכתבתי, אני לא רואה את זה בדברי הגרי"ק.
הוא כותב "שגם האמת צריכה להאמר לפי חשבון", ולומד שיש מצבים שצריך להשתמש בערמה. הוא לא אומר שזה הופך אותו לאמת.
יש קטע אחד בודד - "הלזה אמת יקרא" - שיכול להתפרש ככה, ואולי גם מה שכתב שלמדנו יסוד ב"מהות האמת", אבל מתוך כלל דבריו שם לא נראה שזה בא לומר.

[באמונתו]

לענ"ד, האיסור של לשון הרע אפילו בסיפור אמתי, יסודו ועיקרו מפני שכל לשון הרע בעצם, מהות של שקר!
כפי ש"האמת" אינה נמדדת תמיד עפ"י העובדות והנתונים, אשר יש לעיתים "אמת" שונה ואחרת, כך גם ב"שקר", שאינו דווקא בדבר שאינו במציאות, אלא אף כל לשון הרע, בגדר שקר גמור.
אמת ושקר שלנו בתורה הקדושה ובישראל, לא שייך לאמת ושקר של גויים להבדיל.

[אשרי יושבי ביתך]

לענ"ד, האיסור של לשון הרע אפילו בסיפור אמתי, יסודו ועיקרו מפני שכל לשון הרע בעצם, מהות של שקר!
כפי ש"האמת" אינה נמדדת תמיד עפ"י העובדות והנתונים, אשר יש לעיתים "אמת" שונה ואחרת, כך גם ב"שקר", שאינו דווקא בדבר שאינו במציאות, אלא אף כל לשון הרע, בגדר שקר גמור.
אמת ושקר שלנו בתורה הקדושה ובישראל, לא שייך לאמת ושקר של גויים להבדיל.

דפח"ח.

[ואציין לעוד כמה מראי מקומות שציינתי בכתביי שמבואר כיסוד הרב דסלר: ראשית חכמה (שער הקדושה, פי"ג), מהר"י בן לב (ח"ג סי' מח), באר שבע (חולין קיא, ב), של"ה הקדוש (סוכה עז, ב), עוד יוסף חי (פ' שופטים). ובעז"ה כשאגמור לסדר את הדברים, אעלם לכאן לתועלת החברים].

[עקביה]

איזה עניין יש לתלות את איסור לה"ר בכך שהוא "שקר"?
מדוע לא מספיק טוב לומר שהוא אמת, אבל התורה אסרה אותו מפני שהוא לה"ר?

[כדכד]

אחזור לרישא דעניינא
יעקב אבינו נקרא איש האמת וכתוב "תתן אמת ליעקב".
יעקב אבינו השתמש בחלק מדרכיו בענינים שנראים היפך האמת וראש לכל שרימה את אביו כשביקש את הברכות.
האם אין ללמוד מכך שיעקב נקרא עדיין איש האמת על אף מעשים אלו שאמת אינננה דווקא מה שנראה לנו?

[באמונתו]

לענ"ד, האיסור של לשון הרע אפילו בסיפור אמתי, יסודו ועיקרו מפני שכל לשון הרע בעצם, מהות של שקר!
כפי ש"האמת" אינה נמדדת תמיד עפ"י העובדות והנתונים, אשר יש לעיתים "אמת" שונה ואחרת, כך גם ב"שקר", שאינו דווקא בדבר שאינו במציאות, אלא אף כל לשון הרע, בגדר שקר גמור.
אמת ושקר שלנו בתורה הקדושה ובישראל, לא שייך לאמת ושקר של גויים להבדיל.

דפח"ח.
[ואציין לעוד כמה מראי מקומות שציינתי בכתביי שמבואר כיסוד הרב דסלר: ראשית חכמה (שער הקדושה, פי"ג), מהר"י בן לב (ח"ג סי' מח), באר שבע (חולין קיא, ב), של"ה הקדוש (סוכה עז, ב), עוד יוסף חי (פ' שופטים). ובעז"ה כשאגמור לסדר את הדברים, אעלם לכאן לתועלת החברים].

תודה!
הדבר מתבאר גם מהמפורש במספר דרשות שבחז"ל, בהם לשון הרע נקרא בכינוי "שקר".

[באמונתו]

אחזור לרישא דעניינא
יעקב אבינו נקרא איש האמת וכתוב "תתן אמת ליעקב".
יעקב אבינו השתמש בחלק מדרכיו בענינים שנראים היפך האמת וראש לכל שרימה את אביו כשביקש את הברכות.
האם אין ללמוד מכך שיעקב נקרא עדיין איש האמת על אף מעשים אלו שאמת אינננה דווקא מה שנראה לנו?

"אמת" ויציב!

[מקדש מלך]

לענ"ד, האיסור של לשון הרע אפילו בסיפור אמתי, יסודו ועיקרו מפני שכל לשון הרע בעצם, מהות של שקר!
כפי ש"האמת" אינה נמדדת תמיד עפ"י העובדות והנתונים, אשר יש לעיתים "אמת" שונה ואחרת, כך גם ב"שקר", שאינו דווקא בדבר שאינו במציאות, אלא אף כל לשון הרע, בגדר שקר גמור.
אמת ושקר שלנו בתורה הקדושה ובישראל, לא שייך לאמת ושקר של גויים להבדיל.

ומהי האמת של התורה?
כשהתורה אומרת "אמת" היא מתכוונת בעצם ל"טוב"?

או בלשון אחר, איך התוכן ה"תורני" של המלה "אמת" משתלב בה? זוהי מלה עם שתי משמעויות שאינן קשורות זו לזו?

[עקביה]

אחזור לרישא דעניינא
יעקב אבינו נקרא איש האמת וכתוב "תתן אמת ליעקב".
יעקב אבינו השתמש בחלק מדרכיו בענינים שנראים היפך האמת וראש לכל שרימה את אביו כשביקש את הברכות.
האם אין ללמוד מכך שיעקב נקרא עדיין איש האמת על אף מעשים אלו שאמת אינננה דווקא מה שנראה לנו?

לענ"ד לא.
יש ללמוד מכך, ש'איש אמת' המשקר כאשר זה מה שצריך לעשות, אינו מאבד את מעלתו כ'איש אמת'.

[צופה_ומביט]

אחזור לרישא דעניינא
יעקב אבינו נקרא איש האמת וכתוב "תתן אמת ליעקב".
יעקב אבינו השתמש בחלק מדרכיו בענינים שנראים היפך האמת וראש לכל שרימה את אביו כשביקש את הברכות.
האם אין ללמוד מכך שיעקב נקרא עדיין איש האמת על אף מעשים אלו שאמת אינננה דווקא מה שנראה לנו?

לענ"ד לא.
יש ללמוד מכך, ש'איש אמת' המשקר כאשר זה מה שצריך לעשות, אינו מאבד את מעלתו כ'איש אמת'.

לענ"ד זה בדיוק מה שאמר הגר"י קמינצקי בקטע שהובא לעיל.

[באמונתו]

לענ"ד, האיסור של לשון הרע אפילו בסיפור אמתי, יסודו ועיקרו מפני שכל לשון הרע בעצם, מהות של שקר!
כפי ש"האמת" אינה נמדדת תמיד עפ"י העובדות והנתונים, אשר יש לעיתים "אמת" שונה ואחרת, כך גם ב"שקר", שאינו דווקא בדבר שאינו במציאות, אלא אף כל לשון הרע, בגדר שקר גמור.
אמת ושקר שלנו בתורה הקדושה ובישראל, לא שייך לאמת ושקר של גויים להבדיל.

ומהי האמת של התורה?
כשהתורה אומרת "אמת" היא מתכוונת בעצם ל"טוב"?
או בלשון אחר, איך התוכן ה"תורני" של המלה "אמת" משתלב בה? זוהי מלה עם שתי משמעויות שאינן קשורות זו לזו?

העניין לענ"ד, כי האמת והשקר של אומות, שטחית מאוד: היה או לא היה.
האמת של תורה היא עמוקה ומקיפה, ובבחינת אמת "לאמיתה".
לדוגמא, בלשון הרע הנ"ל, הרי כל מי שמספר אותו, אינו יכול להתעלם מן המשתמע בבירור ממנו.
אם פלוני כן עשה, הוי אומר שפלוני - כזה הוא.
המסקנה הזו - טבעית וכמעט בלתי נמנעת, אך שקרית, שכן הלא אדם פלוני טוב באמת.
אם מעד וטעה, ודאי אין הדבר משקף מציאותו ואישיותו.
ממילא מבואר, כי הסיפור שלילי שעליו בגנותו, הרי שקר גמור טומן הוא בחובו.
הסיפור מכיל בהכרח אלמנטים, מעבר אל מעשה היבש, שמסופר בפירוש בפיו, ובזה השקר גס וגדול.

[באמונתו]

רבינו הרמב"ם באיגרת תימן:

דע שלא יעבור לשום אדם, לקחת מלה אחת מענין שכֻלו דבק ומתחבר, להיות לו לראיה ולסמוך עליה, אבל ראוי לו לעיין במה שקדם מן הענין ומה שאחריו, כלומר, שיעיין בתחלת המלה ההיא שסמך עליה מתחלת ענינה, ובאי זה ענין ופסוק, עד שישלים הענין, ואז ידע כונת אומר הענין, ואז יקח ראיה ממנו, ואין ראוי לשום אדם לקחת ראיה מדבר מוכרת מאשר לפניו ומאשר לאחריו, ואלו היה זה עובר, כמו כן ראוי לומר שהקדוש ברוך הוא הזהירנו שלא נשמע מן הנביא, שכן הוא אומר (דברים י"ג ב'): "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא", וכן נוכל לומר שהקדוש ברוך הוא צונו לעבוד עבודה זרה חס וחלילה, שכן כתיב (דברים י"א ט"ז): "ועבדתם אלהים אחרים - והשתחויתם להם", והרבה כיוצא בזה. ודבר זה מבואר בטולו, שאין לוקחים ראיה משום פסוק בשום פנים, עד שידעו כונת הענין מתחלתו ועד סופו, ואז יובן ענינו.

היום מכנים לתופעה: "הוצאת דברים מהקשרם".
מעתה, המצהיר שמפורש בתורה: "ועבדתם אלהים אחרים - והשתחויתם להם", דובר אמת, או אולי שקר בפיו?
ברור שהינו דובר שקרים ממש, אע"ג שמבחינת "נתונים", ודאי כדבריו הוא בהחלט.

[אבנר]

יש פתגם ידוע "רוב הדוחקים אמת" וכוונת הדברים יכול להיות שהגם שהטקסט כפשוטו אומר דבר א', כיון שיש לי קשיות מ"אמת'ים" אחרים (למשל שא"א שהחת"ס ישכח או יחלוק על רמב"ם ידוע וכו') אזי אומר פשט בדוחק בכוונת החת"ס. עם קריאה פשוטה א"א לי לומר שזה כונתו אבל כיון שיש קונפליקט של שני דברי אמת אדחוק ואומר פשט.

יש כמו"כ בדברי ר' צדוק זי"ע על מה שאמת הוא א' מי"ג מדות של רחמים ולכאורה הרי האמת הוא ענין של דין? (כידוע המעשה'לע של צדיק שבירך את החסיד הנאשם שהאמת יצא לאור במשפטו, ונזדעק החסיד "אנא אל תקללו אותי"...) ומפרש שאמת ג"כ פירושו "דבר המתקיים" ואם על ידי אמת יבא כליון לעולם אזי אין זה נקרא אמת.

[עקביה]

אדם המספר עובדה אמיתית על פלוני, העוסקת בגנותו, אמר אמת ולא שקר.
אם השומע קיבל רושם כללי מוטעה על אותו פלוני, זו לא סיבה לומר שהמספר סיפר שקר.

האומר שבתורה כתוב 'וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים' אמר אמת לאמיתה.
האומר שהתורה מצווה 'וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים' אמר שקר גמור. שכן כוונת הכתוב נלמדת מהקשרו, וההקשר מלמדנו שהתורה מצווה את ההפך.

[אשרי יושבי ביתך]

איך יסוד הרב דסלר עולה בקנה אחד עם הגמ' ביבמות (סג, א) דדביתהו דרב כי אמר בשלי לי קטנית בשלה לו טלופחי וכו', וכששאלו בנו מדוע לא מהפך ומבקש להיפך ממה שרוצה כדי לקבל מה שבאמת רוצה, השיבו 'למדו לשונם דבר שקר'. והא כיון דמטרתו לבוא לתכלית הנכונה והאמיתית עבור עצמו, א"כ אין זה 'שקר' אלא 'אמת'?

שוב חשבתי לבאר בזה, דהרי הק' המהרש"א שם למה הביא לו קרא דלימדו לשונם דבר שקר, ולא קרא דמדבר שקר תרחק. ונראה לומר בזה, דחשש רב שיתרגל ויתלמד לשקר גם במקומות אחרים, ואה"נ דכאן אי"ז 'שקר' אלא 'אמת' (דזה תועלת אביו האמיתית), אבל כיון שחשש שיתרגל ויתלמד לשקר במקומות אחרים - לכן א"ל שלא יעשה כן (ולכן הביא קרא זה דווקא).

[ולפי"ז א"ש גם מה שהקשו בדברי רש"י דאמר רב לחייא בריה אני היה לי לעשות כן, ותימה מאי שנא רב מבנו. ולהנ"ל י"ל דרב עצמו הי' מושרש במידת האמת כ"כ ולא חשש ע"ע שיתרגל לשקר במקומות אחרים (וכמ"ש הגרח"ק בארחות יושר סי' א דלכן לא עלה רעיון פשוט זה במוחו, עד ששמעו מבנו), ורק על בנו חשש שיתרגל לשקר במקומות אחרים, ודו"ק].

[עקביה]

שוב חשבתי לבאר בזה, דהרי הק' המהרש"א שם למה הביא לו קרא דלימדו לשונם דבר שקר, ולא קרא דמדבר שקר תרחק. ונראה לומר בזה, דחשש רב שיתרגל ויתלמד לשקר גם במקומות אחרים, ואה"נ דכאן אי"ז 'שקר' אלא 'אמת' (דזה תועלת אביו האמיתית), אבל כיון שחשש שיתרגל ויתלמד לשקר במקומות אחרים - לכן א"ל שלא יעשה כן (ולכן הביא קרא זה דווקא).

כיצד יתרגל לשקר?
אדרבה! בזה הוא מתרגל לאמת האמיתית של התורה ולא לאמת השטחית של האומות, וודאי מצווה להתמיד בכך.

[אשרי יושבי ביתך]

שוב חשבתי לבאר בזה, דהרי הק' המהרש"א שם למה הביא לו קרא דלימדו לשונם דבר שקר, ולא קרא דמדבר שקר תרחק. ונראה לומר בזה, דחשש רב שיתרגל ויתלמד לשקר גם במקומות אחרים, ואה"נ דכאן אי"ז 'שקר' אלא 'אמת' (דזה תועלת אביו האמיתית), אבל כיון שחשש שיתרגל ויתלמד לשקר במקומות אחרים - לכן א"ל שלא יעשה כן (ולכן הביא קרא זה דווקא).

כיצד יתרגל לשקר?
אדרבה! בזה הוא מתרגל לאמת האמיתית של התורה ולא לאמת השטחית של האומות, וודאי מצווה להתמיד בכך.

לא, לא.
התכוונתי לומר שגם אם נאמר שכאן ספציפית הגדרת הדברים היא 'אמת' ולא 'שקר', מ"מ כיון שזה דבר דק, שלא כל אחד יכול לדון בעצמו ולהגדיר את הדברים, ממילא לכן רב אמר לבנו (שיתכן שהי' קטן ולחנכו בא) שלא יעשה כן - דאמנם כאן שמחליף בקשתו לאמו איב"ז חשש, מ"מ חשש רב על בנו שלא ידע את הגבול הדק שביניהם, ובסוף יבוא לומר 'שקר' ממש גם בדברים אחרים.

[דורשי יחודך]

אחזור לרישא דעניינא
יעקב אבינו נקרא איש האמת וכתוב "תתן אמת ליעקב".
יעקב אבינו השתמש בחלק מדרכיו בענינים שנראים היפך האמת וראש לכל שרימה את אביו כשביקש את הברכות.
האם אין ללמוד מכך שיעקב נקרא עדיין איש האמת על אף מעשים אלו שאמת אינננה דווקא מה שנראה לנו?

לענ"ד לא.
יש ללמוד מכך, ש'איש אמת' המשקר כאשר זה מה שצריך לעשות, אינו מאבד את מעלתו כ'איש אמת'.

וזה באמת מה שנראה מדברי הגר"י קמנצקי שהובאו כאן למעלה. אמנם לפעמים צריך לסטות מן האמת, ולהשתמש בהיפך מן האמת, ואין לחשוב שזו אמת, אבל כך ראוי, ועדיין אין זה פוגע במידת האמת שלו.

הדברים לכאורה מבוארים עוד יותר בדברי המהר"ל בנתיב האמת בביאור הסוגיא דסנהדרין צז.
בתוך דבריו כותב מהר"ל:
דהוה דביתהו חייפא רישה כו' ר"ל כי אין ראוי להמשך אחר האמת במדת הצניעות, וכמו שאמרו במסכת בבא מציעא (כ"ג, א') בהני תלת מילי עבידי צורבא מרבנן דמשני במילי ואחד מהם בפוריא כי הצניעות בשבילו ראוי שישנה האמת, והצניעות והאמת זה כנגד זה, כי מצד האמת אין ראוי לשנות כלל אך הצניעות דוחה האמת עד שמותר לשנות מפני הצניעות, וחייפא רישא דקאמר שהגיע אל דבר שראוי בו הצניעות, ובודאי שמותר לשנות בשבילו, ומ"מ היה זה גורם שמתו שני בניו, כי דבר שנתן לו בשביל שכל דבריו היו באמת ולכך היה לו הכל כסדר ולא היה יוצא דבר אחד מן הסדר הראוי, וכאשר היה משנה ומחליף האמת אז נטל ממנו מה שבא לו בשביל שהיו כל דבריו נמשך אחר האמת ומתו בניו.
עכ"ל.
מבואר מתוך דבריו (ועי"ש כל העניין לפני זה ואחרי זה) שכך היה צריך לעשות, ובכל זאת כלפי האמת לאמיתה יש כאן פגם במידת האמת (אם כי בלי שום טענה עליו).
ומבואר להדיא ג"כ מתוך דברי מהר"ל שכשמשנה מפני הצניעות אין הפשט שכעת האמת היא לשנות, אלא שהדבר הנכון הוא לסטות מן האמת.

כמובן אף אחד לא משועבד למהר"ל, יתכנו מהלכים אחרים, ולא באתי אלא להראות שלכאורה כך דעת המהר"ל.

[עקביה]

התכוונתי לומר שגם אם נאמר שכאן ספציפית הגדרת הדברים היא 'אמת' ולא 'שקר', מ"מ כיון שזה דבר דק, שלא כל אחד יכול לדון בעצמו ולהגדיר את הדברים, ממילא לכן רב אמר לבנו (שיתכן שהי' קטן ולחנכו בא) שלא יעשה כן - דאמנם כאן שמחליף בקשתו לאמו איב"ז חשש, מ"מ חשש רב על בנו שלא ידע את הגבול הדק שביניהם, ובסוף יבוא לומר 'שקר' ממש גם בדברים אחרים.

עכ"פ מוזר לי כיצד מחמיץ רב הזדמנות נפלאה כזו שאינה ה' לידו, לחנך את בנו באמת האמיתית של התורה, ולהבהיר לו את החילוק בינה לבין האמת השטחית של האומות, והוא מצווה עליו לחדול לגמרי מאמירת האמת האמיתית של התורה.

[באמונתו]

דיוק גדול להוכיח העניין, הינו מלשון חז"ל, בכל מקום בו מתירים לשַנות, מפני השלום, ועוד.
הלשון הקבוע זהו: מותר "לשַנות".
מעולם לא אמרו: מותר "לשקר", רח"ל.
מכאן ראיה חזקה לעניינינו, וזה ודאי אינו בגדר שקר, כנ"ל.

[ישראליק]

יש פתגם ידוע "רוב הדוחקים אמת" וכוונת הדברים יכול להיות שהגם שהטקסט כפשוטו אומר דבר א', כיון שיש לי קשיות מ"אמת'ים" אחרים (למשל שא"א שהחת"ס ישכח או יחלוק על רמב"ם ידוע וכו') אזי אומר פשט בדוחק בכוונת החת"ס. עם קריאה פשוטה א"א לי לומר שזה כונתו אבל כיון שיש קונפליקט של שני דברי אמת אדחוק ואומר פשט

viewtopic.php?f=72&t=4983&p=649713&hilit=#p649713

[דורשי יחודך]

דיוק גדול להוכיח העניין, הינו מלשון חז"ל, בכל מקום בו מתירים לשַנות, מפני השלום, ועוד.
הלשון הקבוע זהו: מותר "לשַנות".
מעולם לא אמרו: מותר "לשקר", רח"ל.
מכאן ראיה חזקה לעניינינו, וזה ודאי אינו בגדר שקר, כנ"ל.

הערה מעניינית בהחלט. לענ"ד יש מה לדון ואכתוב בסמוך.
מה דעתך על דברי המהר"ל שהובאו?

[עקביה]

למילה 'שקר' יש קונוטציה שלילית ולכן הגיוני שיעדיפו לא להשתמש בה.

(פעם הגשתי עבודת דוגמה לאיזה מכון וטעיתי בציון מ"מ כלשהו. המבקר השוטה וגס הרוח, במקום לכתוב שזו טעות, כתב: 'אין לכתוב שקרים'. מובן שכשקוראים למישהו שטעה 'שקרן', זה מאד לא נעים).

[עושה חיל]

אם מדברים על ההגדרה החדשה של 'שכל של תורה',
אזי כדאי לראות מה חשב אחד מגדולי הדור והת"ח שהכירו היטב את התורה בדור האחרון.
נלקח מכאן: viewtopic.php?p=737377#p737457

קיבלתי מא' מתלמידי הגר"ש פישר זצוק"ל:
"בתחילת לימודי אתו, פעם אחת הגענו לחידוש האחרונים שיש חילוק בין רובא דאיתא קמן שהוא מגזה"כ לרובא דליתא קמן שהוא מסברא. ומיד אחרי שלמדנו הוא שאל אותי: "נו מה אתה אומר על זה?" (כמובן שהדברים תמוהים מאוד במבט פשוט, איזה הבדל יש בין זה לזה והרי סיכויים הם אותו דבר ואולי אפ' יותר...) אמרתי לו: "רואים כמה השכל שלנו רחוק משכל של תורה שאנחנו כלל לא מבינים מה ההבדל ביניהם והם נקטו דבר זה בפשיטות, וצריך לדעת לכופף שכלנו לשכל של תורה".
מיד כשסיימתי דברי הוא כעס מאוד והתחיל לצעוק עלי במשך כמה דקות ארוכות (זכור לי כרבע שעה, עשרים דקות, אבל אולי זו רק היתה הרגשתי. עכ"פ וודאי הוא כעס מאוד והרבה זמן): "מי לימד אותך לומר שטויות כאלה, איך אתה מדבר, אסור לדבר ככה, ככה לא מדברים מאיפוא המצאת כאלו שטויות, מה זה צריך להיות" וכו' וכו', "הדבר היחיד שיש לך באמת זה השכל שלך, כל שאר הדברים אין לך. הדבר היחיד ממש שיש לך באמת זה השכל שלך וגם את זה אתה רוצה לאבד? אסור לך לעשות את זה ואסור לחשוב ככה ואסור לדבר כך. אם אתה לא מבין תאמר אינני מבין, תצעק אינני מבין, תחשוב, תתעמק, אבל לכופף את השכל שלנו לתורה? אין דבר כזה. תצעק אני לא מבין! אין דבר כזה לכופף שכל לתורה. או שאתה מבין או שאתה לא מבין" וכו' וכו' (הייתי צריך אומץ גדול כדי להיכנס ללמוד אתו שוב, אבל בכל זאת המשכתי. וכוונתו בקיצור הייתה: כל המושג של לימוד התורה הוא להבין, אם אתה מקבל את זה בלי להבין, אתה יודע תורה אבל לא למדת דבר בליבך)."