צ"ע להסוברים שאיסור בסיס חל באמצע שבת, וכדברי התוס' בשבת דמ"ד: שאם הניח נכרי או תינוק לדעת ישראל נעשה בסיס ואסור לטלטלו ולנערו, והא כיון דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת, ואם פסקה סיבת האיסור הותר הבסיס, (וכגון אם הניח שם דבר היתר), וא"כ לכאו' מיד כשהוא רוצה לנער את המוקצה מן הבסיס, הרי נהפך הבסיס מ'מניח' לשוכח', ותו ל"ה בסיס. (וכמו אם בער"ש הניח מתחילה ואח"כ חזר בו ובא לנערו אלא שלא הספיק וכד').
יתכן באמת שזהו טעמו של מ"ד אין בסיס באמצע שבת -שהמג"א מציין ע"ז את האי דינא דאין מוקצה לחצי שבת- כי אמנם הבסיס מצ"ע יכול להיאסר גם באמצע שבת, אבל מיד כשחפץ לנער ממנו את הבסיס הוי כ'שוכח' ופוקעת הקצאת הבסיס מדאין מוקצה לחצי שבת. ולפ"ז יהיה ההיתר רק על ניעור, ולא על טלטול גמור לצורך מקומו. ויש משמעות כך בד' הפוס' והמשנ"ב בכמה מקומות, רק יתכן הטעם בזה על דרך מש"כ התוס' בדף קכג דפעמים אף שלא חל דין בסיס מ"מ ההיתר הוא רק על ניעור ולא על טלטול, וכך נקט גם החזו"א לגבי הקולא שאין בסיס באמצע שבת. אבל להנ"ל יתכן הטעם דהסיבה להפקעת איסור בסיס באמצע שבת זה רק מכח זה שהוא גומר בדעתו כעת לנער את המוקצה מהבסיס, וזה ל"ש בטלטול גמור של שניהם יחד.אולי אפשר לומר שאם אדם הניח במכוון על הבסיס, אז גם אם אח"כ התחרט ורק שנבצר ממנו טכנית להוריד את המוקצה, מ"מ דין בסיס כבר אינו פוקע. ועי' בס' חוט שני עמוד קנה שכתב כן. וא"כ גם באמצע שבת (להסוברים שיש בסיס) באופן שהיתה הנחה מכוונת, ל"מ מה שעכשיו הוא רוצה בניעור כדי להפקיע את איסור הבסיס. אמנם אם הבסיס התחדש באמצע שבת, לא בהנחה מכוונת אלא רק באופן של 'ממילא', וכגון שבכניסת שבת היה מונח איתו גם היתר ובאמצ"ש ניטל ההיתר, או שבתחילת שבת היה בגדר שוכח ובאמצ"ש נעשה ניחותא, כהאי גוונא אף דנעשה בסיס באמצע שבת, אבל מ"מ לא יהיה איסור לנערו, כי מיד כשדעתו ורצונו לנער, כבר פקע דין הבסיס. ובזה א"ש למה התוס' הנ"ל חיזרו למצוא היכ"ת של בסיס באמצ"ש וכ' דהניח גוי לדעת ישראל, ולא כתבו כהאופנים הנ"ל, ודו"ק. ועי' גם ברש"ש בביצה ד"ב. מה שדקדק שם בדברי התוס' דאם ניטל ההיתר בשבת לא נעשה בסיס גם אם האיסור נשאר, וא"ש להנ"ל, דאף שהיה ראוי שייעשה בסיס, מ"מ מיד כשבא לנער פוקע האיסור.
- - - - - - - -
עוד ספיקות ונידונים שיש לי בגדרי בסיס, נמנעתי מלכותבם כאן, שהרי רובם ככולם נכללים בספר הנפלא
תורת הבסיס, ומי יבוא אחרי המלך.