לדרכו של ר' שלמה פישר זצ"ל

[נופל וקם]

אך האמת שהאיסור שהוקרא מתוך כתבו של הרב בלוויה שלא לפרסם דברים משמו בענייני השקפה והגדה שלא ברשות בניו, וגם איסורו של מחבר קונטרס השו"ת הנ"ל לפרסמו ללא רשותו, נסתרים מיניה וביה מתוך תשובתו של ר' שלמה פישר עצמו באחת התשובות בקונטרס זה:

1. האם מותר להוריד מוזיקה ממחשב וכדו' מבלי לקנות את המוזיקה (כלומר האם יש בעלות על יצירה רוחנית)?

בשו"ת שואל ומשיב רצה לייסד שיש קניין רוחני אך כתב מסברא ולא הביא ראיות לדבריו. ומורנו טען שבאמת אין כזה מושג בגדרי חושן משפט של קניין ממון רוחני (על יצירת אומנות וכדו') אלא רק שאסור לגרום לחבירו נזק מצד "ואהבת לרעך כמוך", אך מכיוון שאין לאיסור מקור אמיתי, לכן מותר לצרוב דיסק כשיודע שודאי לא היה קונה אותו דאז לא הפסיד לחבירו כלום, וכן פסק הגר"צ שכטר שמותר בכה"ג, אך טען שיש מקור לעצם המושג של בעלות על יצירה או אומנות רוחנית ולכן במקרה שהיה קונה את הדיסק זה איסור גמור לצרוב וכדו'.

- ובמקור הקנין הרוחני, שמעתי מהגר"צ שכטר שהביא את הירושלמי שהזורע בשדה הפקר חייב בתו"מ כי יש לו קנין, והקשה הגר"ח שהרי זריעה אינה קונה בקרקע (רק נעל גדר ופרץ) וא"כ איך קונה את הקרקע בזריעה? ותי' שאכן קונה רק את הפירות ע"י שיצר אותם בזריעה ורואים שיש לאדם קנין ע"י שיוצר דבר והרחיבו האחרונים יסוד זה ואמרו שיש גם קנין ע"י יצירה רוחנית, אך כפי שהבאנו הגרש"פ סובר שזה רק ביצירה גשמית.

[מגדל]

ישר כחך, עתה יכולים גם חברי הפורום להתרשם כי הגניזה יפה לו!

[באמונתו]

ביקורת מרן הרב שך להשקפות מסוימות שלו, מצ"ב (באנגלית):

[מגדל]

ביקורת מרן הרב שך להשקפות מסוימות שלו, מצ"ב (באנגלית):

יפה!
תודה רבה.

[עץ הזית]

אך האמת שהאיסור שהוקרא מתוך כתבו של הרב בלוויה שלא לפרסם דברים משמו בענייני השקפה והגדה שלא ברשות בניו, וגם איסורו של מחבר קונטרס השו"ת הנ"ל לפרסמו ללא רשותו, נסתרים מיניה וביה מתוך תשובתו של ר' שלמה פישר עצמו באחת התשובות בקונטרס זה:

לענ"ד ברור שלא התכוון הגרש"פ זצ"ל בצוואתו שמי שיעבור על ציווי זה הוא גזלן, אלא שלא יעברו על "מצוה לקיים דברי המת".
(ועוד שיש מהדברים שרבינו זצ"ל אמר שפרסומם יכול להזיק, ואולי עיקר כוונתו לדברים כאלו, אלא שמצד "מצווה לקיים דברי המת" ההכרעה בזה נתונה דווקא לבניו.)

[ספרים וועלט]

ביקורת מרן הרב שך להשקפות מסוימות שלו, מצ"ב (באנגלית):

מאיזה ספר זה?

[פרנצויז]

ביקורת מרן הרב שך להשקפות מסוימות שלו, מצ"ב (באנגלית):

מאיזה ספר זה?

viewtopic.php?f=19&t=46170&p=555130&hilit=#p555130

[מגדל]

שמעתי, למרבה ההפתעה, שהוא למד אצל ר' מרדכי שרעבי ומחזיק ממנו כרבו לכה"פ בתחום של קבלת האר"י. יש היודע?

בדרך כלל כשהייתי שואלו בענייני קבלה הוא היה "זורם", אך פעם אחת הצלחתי לעורר את חמתו.
יש בן איש חי ברב פעלים שמעמיד איזה שהוא חילוק בדברי הרש"ש, והיה לי איזה שהוא חידוד על זה עם נפקא מינה "לדינא" (לכוונה), אז נגשתי לר' שלמה לשואלו.
בהתחלה הוא השיב, "קבלה?! מה לי ולקבלה?! אני לא יודע קבלה!!" אלא שאז והקשתי לו, הרי ידוע שהרב למד אצל ר' מרדכי שרעבי, ואז הוא כבר השיב בתקיפות רבה אף יותר: "אצל ר' מרדכי שרעבי למדנו עץ חיים! אבל רש"ש?! ומפרשי רש"ש?! מה לי ולדברים הללו" (בערך בהאי לישנא, סוף סוף חלפו כמה שנים).

אז הוא אכן למד אצלו, ותוכן הלימוד היה [דרך] עץ חיים.

[באמונתו]

ביקורת מרן הרב שך להשקפות מסוימות שלו, מצ"ב (באנגלית):

מאיזה ספר זה?

[בן ירושלים]

נזכרתי בקוריוז: לרב אליפנט היה רופא צעיר , והרב גמר עליו את ההלל, על כשרונותיו, ידיעותיו וכו'. פעמים ששמע על מישהו שזקוק לעזרה רפואית הוא הפנה לאותו רופא. השבח הכי גדול היה שהוא ר' שלמה פישר ברפואה...

[באמונתו]

הייתי פעם נוכח, בעת שר' שלמה הזדמן לבית כנסת של, להבחל"ח, הג"ר משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית. כמדומני, היה זה לתפילת מנחה ובשבת. א"צ לפרט עוצם מרחק שביניהם, בחילוקי ההשקפות. אמנם ר"מ רק שם לב שר' שלמה נמצא, מיד נחרד לכבודו, וציווה לכבדו בשלישי: כבוד התורה!
לדעתי, המעשה - ללמד על שניהם יצא.

[דרומי]

לכאורה אין במעשה זה הפלאה מיוחדת. כן דרך בני ישראל הכשרים שמכבדים אורח.

(נכתב כצופה מן הצד שלא הכיר ולא מכיר את האישים)

[באמונתו]

לכאורה אין במעשה זה הפלאה מיוחדת. כן דרך בני ישראל הכשרים שמכבדים אורח.
(נכתב כצופה מן הצד שלא הכיר ולא מכיר את האישים)

ניכר שאינו מכיר.

[מן הדרום]

מעניין מאוד שחצי מההקדמה לדרשות בית ישי מוקדש לשבח ולהגן על המערערים על פועלו של ר' דורון ויצטום בענין הדילוגים בתורה
הלוא דבר הלוא

[תוכן]

הייתי פעם נוכח, בעת שר' שלמה הזדמן לבית כנסת של, להבחל"ח, הג"ר משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית. כמדומני, היה זה לתפילת מנחה ובשבת. א"צ לפרט עוצם מרחק שביניהם, בחילוקי ההשקפות. אמנם ר"מ רק שם לב שר' שלמה נמצא, מיד נחרד לכבודו, וציווה לכבדו בשלישי: כבוד התורה!
לדעתי, המעשה - ללמד על שניהם יצא.

'עוצם המרחק'? שניהם הקדישו כל חייהם ללימוד התורה, כל השאר הוא בגדר טפל דטפל. הם היו קרובים מאד.

[באמונתו]

'עוצם המרחק'? שניהם הקדישו כל חייהם ללימוד התורה, כל השאר הוא בגדר טפל דטפל. הם היו קרובים מאד.

הזכרתני. פעם אחת שאל (לתועלת מסוימת) אאמו"ר שליט"א, להבדיל בין החיים, מידידו הגאון ר"א יפה'ן זצ"ל, ע"א רבי שלמה, האם נכונו הרינונים והשמועות, שלפיהן הינו נוטה ל"ציונות"?
רא"י השיב בגאונות שובבותו ואמר (בערך): לעולם לא תוכל לדעת, כי ר"ש בגאונותו וידענותו המופלגת, אשר שולט בנגלה ונסתר כאחד, לא יכולים לירד לסוף דעתו. לדוגמא, אם ידבר ע"א "ירושלים", משהו הנשמע לך כציונות, אח"כ יפרש שכוונתו בכלל ל"ירושלים של מעלה", ועל מושגים נשגבים שונים לגמרי. כך, לעולם לא תדע. ע"כ.

[החתן סופר]

הזכרתני. פעם אחת שאל (לתועלת מסוימת) אאמו"ר שליט"א, להבדיל בין החיים, מידידו הגאון ר"א יפה'ן זצ"ל, ע"א רבי שלמה, האם נכונו הרינונים והשמועות, שלפיהן הינו נוטה ל"ציונות"?
רא"י השיב בגאונות שובבותו ואמר (בערך): לעולם לא תוכל לדעת, כי ר"ש בגאונותו וידענותו המופלגת, אשר שולט בנגלה ונסתר כאחד, לא יכולים לירד לסוף דעתו. לדוגמא, אם ידבר ע"א "ירושלים", משהו הנשמע לך כציונות, אח"כ יפרש שכוונתו בכלל ל"ירושלים של מעלה", ועל מושגים נשגבים שונים לגמרי. כך, לעולם לא תדע. ע"כ.

באמת מעניין מה דעת הגר"ש זצ"ל על תורת הרב קוק, במיוחד לאור העובדה שידיו רב לו בתורת החסידות (ככה נראה מהדרושים) ובתורת הקבלה כידוע...
שמעתי בשבוע האחרון בסוף שיעור כללי של אחד מהת"ח של מרכז של פעם (בתקופה של ר' חיים כץ שליט"א שהיה קשור מאוד להגר"ש וארגן את התלמידים אצלו) שהיתה להם חבורה של מרכזניקים אצל הגר"ש זצ"ל בבית בימי שישי לפני כ50 שנה, ובאותה תקופה הרבנית ע"ה היתה מנהלת בית ספר כלשהו לא זוכר את שמו, ואמרו לה שאם בעלך ימשיך ללמד תלמידי מרכז את לא תהיי מנהלת, וכמובן שהגר"ש זצ"ל המשיך ללמד ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, וכמובן שהצדיקים עמדו בדיבורם כדי לא להתחייב במי שפרע, ופטרו אותה, ואמר הגאון הנ"ל שהגר"ש זצ"ל התקרב מאוד לחוגי מרכז, והיה שם ביום העצמאות וכו'
אוי לנו מבלבולי הדור האחרון, אוי לנו מהבלי השווא והזמן, דעות כוזבות, הפך התורה הקדושה, מחפשים חיפוש אחר חיפוש איך לפלג ולקטלג במקום לעסוק בתורה לשמה, וכבר שמעתי אומרים משם הגאון ר' אברום שפירא זצ"ל שמן שמיא לא הסכימו למרן הגרש"ש להיות ר"מ במרכז (כמו שהיה מתוכנן ע"י הרב קוק) כי אם זה היה קורה, היו חלקים נרחבים של ציבור לומדי התורה שלא היו לומדים שערי יושר....אוי לאותה בושה של הדור האחרון, אוי לאותם כסילים המונעים תורה מעם הקודש.

[באמונתו]

הזכרתני. פעם אחת שאל (לתועלת מסוימת) אאמו"ר שליט"א, להבדיל בין החיים, מידידו הגאון ר"א יפה'ן זצ"ל, ע"א רבי שלמה, האם נכונו הרינונים והשמועות, שלפיהן הינו נוטה ל"ציונות"?
רא"י השיב בגאונות שובבותו ואמר (בערך): לעולם לא תוכל לדעת, כי ר"ש בגאונותו וידענותו המופלגת, אשר שולט בנגלה ונסתר כאחד, לא יכולים לירד לסוף דעתו. לדוגמא, אם ידבר ע"א "ירושלים", משהו הנשמע לך כציונות, אח"כ יפרש שכוונתו בכלל ל"ירושלים של מעלה", ועל מושגים נשגבים שונים לגמרי. כך, לעולם לא תדע. ע"כ.

באמת מעניין מה דעת הגר"ש זצ"ל על תורת הרב קוק, במיוחד לאור העובדה שידיו רב לו בתורת החסידות (ככה נראה מהדרושים) ובתורת הקבלה כידוע...
שמעתי בשבוע האחרון בסוף שיעור כללי של אחד מהת"ח של מרכז של פעם (בתקופה של ר' חיים כץ שליט"א שהיה קשור מאוד להגר"ש וארגן את התלמידים אצלו) שהיתה להם חבורה של מרכזניקים אצל הגר"ש זצ"ל בבית בימי שישי לפני כ50 שנה, ובאותה תקופה הרבנית ע"ה היתה מנהלת בית ספר כלשהו לא זוכר את שמו, ואמרו לה שאם בעלך ימשיך ללמד תלמידי מרכז את לא תהיי מנהלת, וכמובן שהגר"ש זצ"ל המשיך ללמד ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, וכמובן שהצדיקים עמדו בדיבורם כדי לא להתחייב במי שפרע, ופטרו אותה, ואמר הגאון הנ"ל שהגר"ש זצ"ל התקרב מאוד לחוגי מרכז, והיה שם ביום העצמאות וכו'
אוי לנו מבלבולי הדור האחרון, אוי לנו מהבלי השווא והזמן, דעות כוזבות, הפך התורה הקדושה, מחפשים חיפוש אחר חיפוש איך לפלג ולקטלג במקום לעסוק בתורה לשמה, וכבר שמעתי אומרים משם הגאון ר' אברום שפירא זצ"ל שמן שמיא לא הסכימו למרן הגרש"ש להיות ר"מ במרכז (כמו שהיה מתוכנן ע"י הרב קוק) כי אם זה היה קורה, היו חלקים נרחבים של ציבור לומדי התורה שלא היו לומדים שערי יושר....אוי לאותה בושה של הדור האחרון, אוי לאותם כסילים המונעים תורה מעם הקודש.

קדמוהו ברעיון:

[מאיר בן אבי]

לפני שנים רבות היתה אסיפה אצל המדען הראשי של משטרת ישראל [יש דבר כזה...] כדי לקבוע את מעמדה ההלכתי של בדיקת d.n.a. נכחו שם הגר"ש פישר, הג"ר אברהם משה אבידן זצ"ל, הגר"י קוליץ רבה של ירושלים והגרז"נ גולדברג זצ"ל ור"ש ניימן - שהיה אז רב המשטרה. אחד מהם סיפר לי שכשהמומחה החל לדבר, הוא התייחס לר"ש פישר כאל זקן מיושן, ודיבר אליו לאט ובשפה פשוטה וכו' וכו'. כשקלט ר"ש את יחסו אליו, הוא החל להבהיר לו בדיוק כיצד עובד זיהוי d.n.a. ומה המחקרים הקיימים כיום בעולם, מה מהם נכון ומה לא. ומה ניתן עוד לחקור שעדיין לא נחקר. אחרי שהותיר אותו פעור פה ונדהם, הוא הרשה לעצמו לחזור לשתיקתו....

מצורפות תמונות

[פרנקל תאומים]

לכאורה כדאי לאחד אשכול זה עם האשכול החדש. יש כאן חומר רב על הגאון האדיר זי''ע.

[איש פלוני]

לכאורה כדאי לאחד אשכול זה עם האשכול החדש. יש כאן חומר רב על הגאון האדיר זי''ע.

כדאי מאוד שלא לאחד. אולי רק אחר זמן, כשהאשכול החדש יתיישן.

[לייטנר]

הזכרתני. פעם אחת שאל (לתועלת מסוימת) אאמו"ר שליט"א, להבדיל בין החיים, מידידו הגאון ר"א יפה'ן זצ"ל, ע"א רבי שלמה, האם נכונו הרינונים והשמועות, שלפיהן הינו נוטה ל"ציונות"?
רא"י השיב בגאונות שובבותו ואמר (בערך): לעולם לא תוכל לדעת, כי ר"ש בגאונותו וידענותו המופלגת, אשר שולט בנגלה ונסתר כאחד, לא יכולים לירד לסוף דעתו. לדוגמא, אם ידבר ע"א "ירושלים", משהו הנשמע לך כציונות, אח"כ יפרש שכוונתו בכלל ל"ירושלים של מעלה", ועל מושגים נשגבים שונים לגמרי. כך, לעולם לא תדע. ע"כ.

באמת מעניין מה דעת הגר"ש זצ"ל על תורת הרב קוק, במיוחד לאור העובדה שידיו רב לו בתורת החסידות (ככה נראה מהדרושים) ובתורת הקבלה כידוע...
שמעתי בשבוע האחרון בסוף שיעור כללי של אחד מהת"ח של מרכז של פעם (בתקופה של ר' חיים כץ שליט"א שהיה קשור מאוד להגר"ש וארגן את התלמידים אצלו) שהיתה להם חבורה של מרכזניקים אצל הגר"ש זצ"ל בבית בימי שישי לפני כ50 שנה, ובאותה תקופה הרבנית ע"ה היתה מנהלת בית ספר כלשהו לא זוכר את שמו, ואמרו לה שאם בעלך ימשיך ללמד תלמידי מרכז את לא תהיי מנהלת, וכמובן שהגר"ש זצ"ל המשיך ללמד ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, וכמובן שהצדיקים עמדו בדיבורם כדי לא להתחייב במי שפרע, ופטרו אותה, ואמר הגאון הנ"ל שהגר"ש זצ"ל התקרב מאוד לחוגי מרכז, והיה שם ביום העצמאות וכו'
אוי לנו מבלבולי הדור האחרון, אוי לנו מהבלי השווא והזמן, דעות כוזבות, הפך התורה הקדושה, מחפשים חיפוש אחר חיפוש איך לפלג ולקטלג במקום לעסוק בתורה לשמה, וכבר שמעתי אומרים משם הגאון ר' אברום שפירא זצ"ל שמן שמיא לא הסכימו למרן הגרש"ש להיות ר"מ במרכז (כמו שהיה מתוכנן ע"י הרב קוק) כי אם זה היה קורה, היו חלקים נרחבים של ציבור לומדי התורה שלא היו לומדים שערי יושר....אוי לאותה בושה של הדור האחרון, אוי לאותם כסילים המונעים תורה מעם הקודש.

על בקשתו של ר' שמעון שקופ ללמד ב'מרכז' ודחיית בקשתו, כבר נכתב כאן: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=63000#p63000

[פרנקל תאומים]

הזכרתני. פעם אחת שאל (לתועלת מסוימת) אאמו"ר שליט"א, להבדיל בין החיים, מידידו הגאון ר"א יפה'ן זצ"ל, ע"א רבי שלמה, האם נכונו הרינונים והשמועות, שלפיהן הינו נוטה ל"ציונות"?
רא"י השיב בגאונות שובבותו ואמר (בערך): לעולם לא תוכל לדעת, כי ר"ש בגאונותו וידענותו המופלגת, אשר שולט בנגלה ונסתר כאחד, לא יכולים לירד לסוף דעתו. לדוגמא, אם ידבר ע"א "ירושלים", משהו הנשמע לך כציונות, אח"כ יפרש שכוונתו בכלל ל"ירושלים של מעלה", ועל מושגים נשגבים שונים לגמרי. כך, לעולם לא תדע. ע"כ.

באמת מעניין מה דעת הגר"ש זצ"ל על תורת הרב קוק, במיוחד לאור העובדה שידיו רב לו בתורת החסידות (ככה נראה מהדרושים) ובתורת הקבלה כידוע...
שמעתי בשבוע האחרון בסוף שיעור כללי של אחד מהת"ח של מרכז של פעם (בתקופה של ר' חיים כץ שליט"א שהיה קשור מאוד להגר"ש וארגן את התלמידים אצלו) שהיתה להם חבורה של מרכזניקים אצל הגר"ש זצ"ל בבית בימי שישי לפני כ50 שנה, ובאותה תקופה הרבנית ע"ה היתה מנהלת בית ספר כלשהו לא זוכר את שמו, ואמרו לה שאם בעלך ימשיך ללמד תלמידי מרכז את לא תהיי מנהלת, וכמובן שהגר"ש זצ"ל המשיך ללמד ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, וכמובן שהצדיקים עמדו בדיבורם כדי לא להתחייב במי שפרע, ופטרו אותה, ואמר הגאון הנ"ל שהגר"ש זצ"ל התקרב מאוד לחוגי מרכז, והיה שם ביום העצמאות וכו'
אוי לנו מבלבולי הדור האחרון, אוי לנו מהבלי השווא והזמן, דעות כוזבות, הפך התורה הקדושה, מחפשים חיפוש אחר חיפוש איך לפלג ולקטלג במקום לעסוק בתורה לשמה, וכבר שמעתי אומרים משם הגאון ר' אברום שפירא זצ"ל שמן שמיא לא הסכימו למרן הגרש"ש להיות ר"מ במרכז (כמו שהיה מתוכנן ע"י הרב קוק) כי אם זה היה קורה, היו חלקים נרחבים של ציבור לומדי התורה שלא היו לומדים שערי יושר....אוי לאותה בושה של הדור האחרון, אוי לאותם כסילים המונעים תורה מעם הקודש.

על בקשתו של ר' שמעון שקופ ללמד ב'מרכז' ודחיית בקשתו, כבר נכתב כאן: viewtopic.php?p=63000#p63000

אפשר גם להסיק מסקנה אחרת ממסקנתו של החתן סופר דנן, והיא שמסתבר מאד שאם הגר''ש שקופ היה נעשה ראש ישיבה במרכז הרב, המקום היה מתפתח באופן שונה מאד והישיבה היתה משתלבת בעולם הישיבות הקלאסי. כך קרה למשל בישיבת הישוב החדש בתל אביב שעמדה תחת נשיאותו של מייסדה הגרמ''א עמיאל ז''ל איש המזרחי ומהוגי דעותיה החשובים, אבל מאחר והרב עמיאל מינה בה ר''מים ת''ח שלא נמנו על חוגי המזרחי, הישיבה קבלה עם הזמן אופי חרדי, הכוונה חרדית, ובוגרים שברובם המכריע הינם חרדים (וזאת על אף לימודי החול שבאופן בסיסי לא אפשרו למשפחות חרדיות אדוקות לשלוח לשם את צפיעיהם). ודו''ק.

[לייטנר]

נכדו של ר' שלמה פישר פרסם כמה נקודות קטנות עם פטירת סבו:

* היתה תקופה קצרה שלמדתי אצלו. הייתי בא לאיתרי באוטובוסים. פעם אחת הגעתי קצת עייף. התחלנו ללמוד, אבל הוא ישר קלט אותי, מיהר למקרר והוציא לי מים ופרוסת עוגה. הרגישות שהיתה לו בלימוד, התבטאה גם ברגישות למי שמולו.
* סבי, רוב ימיו היה במהלך השבוע בישיבה, באורח חיים שסוכם על ידו ועם סבתי. סבתי ע"ה סיפרה שפעם כשמישהו שבא לבקש הסכמה לספר, הוא קרא לו 'הגאון הרב' וסבא ענה: "איזה גאון? אני לא יודע כלום!". סבתא צעקה עליו: "50 שנה אני חיה כמו אלמנה, ואתה אומר לי לא יודע כלום!". כשסיפרה את זה בנוכחותו, הוא צחק בשובבות.
* בכל מפגש משפחתי הוא ואבי שיחי' היו יושבים יחד ומשוחחים. בין דברי התורה והלימוד, סבי היה מספר בדיחות וחידודים שונים. אני זוכר את הצחוק והחיוך שלו

בס"ד חשון התשע"ט
דעת הגאון ר' שלמה פישר בנושא של התמודדות עם פגיעות מיניות (נכחו בפגישה עם הרב: הרב אליהו האיתן, הרב יהודה פורמן, הרב מאיר פישר, הרב ברוך קהת)

הצגנו בפני הרה"ג ר' שלמה פישר שליט"א מספר שאלות הנוגעות לדרך ההתמודדות עם פגיעות מיניות, ואלה תשובותיו:
ש: האם יש איסור לשון הרע בסיפור מקרה של פגיעה.
ת: חלילה וחס, זה לתועלת, וגם יש כאן דין של 'לא תעמוד על דם רעך', ולכן אין שום שאלה של לשון הרע.

ש: האם מותר לספר גם לצורך תהליך הטיפול? שהנפגע מספר למטפל על הפגיעה כחלק מהטיפול?
ת: ודאי, גם זה לתועלת

ש: ישנה טענה שיש פגיעה באמונת חכמים כאשר מספרים על רב שפגע? כמו כן, האם יש לשמוע לרב האומר לנפגע, שמסיבות שונות אסור לו לספר על הפגיעה?
ת: אסור לשמוע למי שאומר לא לספר כשהפוגע תלמיד חכם. לא לספר זאת זה ביזוי התורה, ואין פה אמונת חכמים. בסוף זה יפורסם בדרך הטבע ויהיה ביזוי חכמים יותר גדול.

ש: מה במקרה שיש לי טענה של נפגע/ת, מול הכחשה של הרב הפוגע - האם אני יכול לומר שברירת המחדל היא שהרב צודק והנפגע משקר?
ת: חייבים לחקור את הדבר, ולא לצאת מנקודת הנחה שהוא לא חטא.

ש: במקרה של גילוי עריות, כשאב פוגע בילדיו, האם בסיפור מעללי האב יש בעיה של כיבוד הורים?
ת: אין כיבוד הורים פה. כשהאבא רשע, אין כיבוד הורים כאן. אדרבה, זה כיבוד הורים לעצור את זה.

ש: ישנה טענה שאסור לדבר כנגד הפוגע כיון שמן הסתם הוא חזר בתשובה, בפרט כשמדובר בפוגע תלמיד חכם. האם זה נכון?
ת: לא מלמדים עליהם זכות, כי בדרך כלל הם לא חוזרים בתשובה.
ש: ואם הוא כבר עבר טיפול?
ת: טיפול לא מעלה ולא מוריד כאן
ש: הרב מתכוון שכל הדינים של תשובה לא חלים עליו?
ת: תשובה זה עניין שלו. שישבור את הראש כיצד לעשות תשובה. מבחינתנו הדברים לא מתקבלים.

ש: ידוע כי במקרים רבים הנפגע מרגיש אשמה בפגיעה, כי לא הצליח לצעוק ולהתנגד, אם הוא היה מתנגד או צועק יותר , היה ניצל. אצל נפגעים דתיים גם מתחזקת האשמה בגלל הפסוק: "על דבר אשר לא צעקה בעיר" (דברים כב כד). האם יש צדק בהאשמה עצמית זו לאור הפסוק?
ת: אנחנו לא דורשים פסוקים ולא מתנהגים לפי המקרא, אלא רק לפי הנחיות חז"ל.
ש: גם אם זה פשט הפסוק?
ת: זה לא הפשט, ולא לומדים מזה כלום

[צופה_ומביט]

לדעת הרבי מחב"ד (תמצא בשערי אמונה) גם לגוים אין בחירה, ואף על פי כן יש להם עונש כי זו סיבה ומסובב הכרחיים.
כמו שחיה שאינה נזהרת נטרפת על ידי טורף וסובלת על אף שאין לה בחירה.
וממילא גם כאן אין קושיא למה קללום.

כמדומה שזה מיישב גם את השאלה מה עשו היושבים. יתכן שלא עשו כלום, אבל אם הכוכב התקלל, ממילא גם יושביו מקוללים.

זה כבר נושא נפרד, ולא שייך לאשכול הזה כלל.
ועכ"פ בקיצור נמרץ:
א. לא חושב שזה מתאים ללשון הפסוק, עונש הכרחי כסיבה-תוצאה לא מתאים לענ"ד להזמנה לקללם [והרי כל ההוכחה כאן היתה מדיוק והיצמדות ללשון הפסוק].
ב. לכאורה הרמב"ם בוודאי אחז אחרת, כל הדיון שלו על למה נענשו פרעה והמצרים הרי היו מוכרחים וכו' שעשה מזה קושיה עצומה והוצרך לתירוץ וכו' [לשונו בערך "פסוקים רבים יש בתורה הנראים כסותרים זה היסוד" וכו']. פשוט לרמב"ם שלגויים יש בחירה כי פשוט לו שאין ציווי ושליחת נביא להזהיר ואין עונש בלי בחירה.
ושוב, אם אנחנו מדברים על לשון פסוקים ודיוק מהלשון - כל התנ"ך מלא ממש מבחירה של גויים, כנ"ל שליחת נביא וציווי והזהרה ועונש.
כמדומה שלראשונים שעסקו בסוגיית הבחירה זה היה פשוט.
קטונתי מלהתווכח עם הרבי מחב"ד שכל רז לא אניס ליה בנגלה ובנסתר, אבל נדמה לי שתסכים שזו לא הדעה המקובלת בישראל, אלא זו דעתו והיא חידוש [באמת כשרואים את ההסברים בפנימיות לענייני הגלויות והאומות וכו' קשה להימלט מהמחשבה הזו, שהכל מוכתב מראש. אישים (כולל בעם ישראל, האבות, משה, מלכי ישראל וכו') ואומות (כולל עם ישראל) מגלמים כוחות שידוע מראש מה הם ומה מקומם במערכת ומה הם יעשו מאין באו ולאן הם הולכים וכו']. ממילא זה שגאון כמותו אחז כך לא מחייב לסבור כך, וממילא אני מביא מהידוע לי בענין ככותב באשכול בפורום ולא כמתווכח עם הרבי מחב"ד.

[מקדש מלך]

תירצתי את שיטתו לטעמיה.

[צופה_ומביט]

תירצתי את שיטתו לטעמיה.

א. נניח [לא ידעתי שהוא הכותב של הראיה ממרוז].
ב. רק לגבי ענין הבחירה.

[אהרון 37]

איש פלוני העלה כאן דפים מקובץ אוהל לאה, האם אפשר להעלות את כולו?

[צופה_ומביט]

לדעת הרבי מחב"ד (תמצא בשערי אמונה) גם לגוים אין בחירה, ואף על פי כן יש להם עונש כי זו סיבה ומסובב הכרחיים.
כמו שחיה שאינה נזהרת נטרפת על ידי טורף וסובלת על אף שאין לה בחירה.
וממילא גם כאן אין קושיא למה קללום.

כמדומה שזה מיישב גם את השאלה מה עשו היושבים. יתכן שלא עשו כלום, אבל אם הכוכב התקלל, ממילא גם יושביו מקוללים.

זה כבר נושא נפרד, ולא שייך לאשכול הזה כלל.
ועכ"פ בקיצור נמרץ:
א. לא חושב שזה מתאים ללשון הפסוק, עונש הכרחי כסיבה-תוצאה לא מתאים לענ"ד להזמנה לקללם [והרי כל ההוכחה כאן היתה מדיוק והיצמדות ללשון הפסוק].
ב. לכאורה הרמב"ם בוודאי אחז אחרת, כל הדיון שלו על למה נענשו פרעה והמצרים הרי היו מוכרחים וכו' שעשה מזה קושיה עצומה והוצרך לתירוץ וכו' [לשונו בערך "פסוקים רבים יש בתורה הנראים כסותרים זה היסוד" וכו']. פשוט לרמב"ם שלגויים יש בחירה כי פשוט לו שאין ציווי ושליחת נביא להזהיר ואין עונש בלי בחירה.
ושוב, אם אנחנו מדברים על לשון פסוקים ודיוק מהלשון - כל התנ"ך מלא ממש מבחירה של גויים, כנ"ל שליחת נביא וציווי והזהרה ועונש.
כמדומה שלראשונים שעסקו בסוגיית הבחירה זה היה פשוט.
קטונתי מלהתווכח עם הרבי מחב"ד שכל רז לא אניס ליה בנגלה ובנסתר, אבל נדמה לי שתסכים שזו לא הדעה המקובלת בישראל, אלא זו דעתו והיא חידוש [באמת כשרואים את ההסברים בפנימיות לענייני הגלויות והאומות וכו' קשה להימלט מהמחשבה הזו, שהכל מוכתב מראש. אישים (כולל בעם ישראל, האבות, משה, מלכי ישראל וכו') ואומות (כולל עם ישראל) מגלמים כוחות שידוע מראש מה הם ומה מקומם במערכת ומה הם יעשו מאין באו ולאן הם הולכים וכו']. ממילא זה שגאון כמותו אחז כך לא מחייב לסבור כך, וממילא אני מביא מהידוע לי בענין ככותב באשכול בפורום ולא כמתווכח עם הרבי מחב"ד.

למנהלים שליט"א:

א. העברתם מכאן את ההודעות שעסקו בענין חיים מחוץ לכדוה"א אל מקום אחר - אבל לא ציינתם להיכן.
לאחר בדיקה ראיתי שכעת זהו אשכול בשם "חיים מחוץ לכדור הארץ" בפורום "מטפחת ספרים ועיטור סופרים".
viewtopic.php?f=7&t=58117&p=736359#p736359

ב. דא עקא שהשארתם כאן את ההודעה שציטטתי ואת ה2 שאחריה - שכעת אין שום פשר לא להן ולא לקשר שלהן לאשכול. הן חלק מהדיון שהעברתם לאשכול החדש, וכנראה אשתמיטהו לכון. נא להעבירם גם הן לשם.

ג. הוצאתם מכאן גם את ההודעה הראשונה שהביאה את דברי הגר"ש עצמו בענין. יש לעיין בזה, כי לכאורה היא עכ"פ כן שייכת לאשכול זה, ואפשר להשאירה כאן ולשים אחריה הפניה לאשכול החדש.

בברכה
צו"מ

[צופה_ומביט]

לגבי שיטת חסידות ברסלב, ר' שלמה אוחז שהיא החסידות היחידה שמעולם לא הייתה איתה בעיה משום שהם היחידים שמהתחלה לא סטו בשום דבר מגבולות ההלכה גם לא בזמן התפילה.

לא היתה לו שום בעיה [הלכתית או אחרת] עם ה"הריני מקשר עצמי"?
כמדומה שדוקא נגדם יצאו גם מי שלא יצא נגד אחרים. כי באחרים ראו חיזוק היהדות ומצוות הלבבות וכיו"ב אבל בברסלב ראו את ההתקשרות הזו לצדיק כמוגזמת ובעייתית.

לגבי הרבי מקלויזנבורג אני חוזר ואומר ר' שלמה מעריך אותו בשל מסירותו הגדולה לחיזוק היהדות לאחר השואה למרות כל מה שעבר ובשל כך שהוא היה לדעתו מהאדמורי"ם הבודדים בדור האחרון שגם היו ת"ח, ולא דיברתי על שום דבר אחר.

עוד דבר לא מדויק, ר' שלמה אמנם לא "סופר" גם אדמורי"ם מדור קודם (ולא נזכיר שמות משום שאולי אי מי מחכמי הפורום משתייכים לחסידויות אלו, או חסים על כבודם של אדמורי"ם אלו) אך לא את כולם ויש מהם שהוא מעריך כגדולי הדורות.

יש אדמו"ר מהדור הקודם שאם איני טועה לא היה ידוע כת"ח, אבל שמעתי מעד ראיה שהגר"ש אמר ברתיחה שה.... לא יודעים בכלל מה זה שבת, והיו צריכים ללכת אל אותו האדמו"ר כדי לראות ולדעת מה זה שבת קודש.

[נופל וקם]

לגבי שיטת חסידות ברסלב, ר' שלמה אוחז שהיא החסידות היחידה שמעולם לא הייתה איתה בעיה משום שהם היחידים שמהתחלה לא סטו בשום דבר מגבולות ההלכה גם לא בזמן התפילה.

לא היתה לו שום בעיה [הלכתית או אחרת] עם ה"הריני מקשר עצמי"?
כמדומה שדוקא נגדם יצאו גם מי שלא יצא נגד אחרים. כי באחרים ראו חיזוק היהדות ומצוות הלבבות וכיו"ב אבל בברסלב ראו את ההתקשרות הזו לצדיק כמוגזמת ובעייתית.

לגבי ה"הריני מקשר את עצמי" ר' שלמה אמר לי שאחד מזקני חסידי ברסלב בדור הקודם הרב גדליה קניג זצ"ל כתב חיבור שבתוכו הוא מצדיק את העניין הזה כנגד טענותיו של הנפש החיים ואמר לי ר' שלמה שאכן הוא כותב לעניין וניכר שהיה ת"ח ויש ממש בטענותיו (הספר הזה נמצא באוצה"ח עיי"ש ותרו"צ).

[מן הדרום]

בירחון האוצר החדש
מאמר על השכל והרגש בדרשות בית ישי יעוי"ש

[פולסברג]

פרופ' מלך שפירא בספרים בלוג, בשם ר''ש פישר: כנראה חזר בו הרמב''ם משיטתו של הי''ג עיקרים...

Someone I know currently attends R. Fisher’s weekly shiur on Avnei Miluim, the last half-hour of which is devoted to issues of hashkafah. Interestingly enough, he reported to me that a few weeks ago R. Fisher declared that he believes the Rambam abandoned his system of 13 Principles, the proof being that they are never mentioned as a unit in the Mishneh Torah

https://seforimblog.com/2007/08/marc-b- ... alakhic-2/

[באמונתו]

פרופ' מלך שפירא בספרים בלוג, בשם ר''ש פישר: כנראה חזר בו הרמב''ם משיטתו של הי''ג עיקרים...

Someone I know currently attends R. Fisher’s weekly shiur on Avnei Miluim, the last half-hour of which is devoted to issues of hashkafah. Interestingly enough, he reported to me that a few weeks ago R. Fisher declared that he believes the Rambam abandoned his system of 13 Principles, the proof being that they are never mentioned as a unit in the Mishneh Torah

אילו היה חוזר בו, הרי יש למחוק שלוש עשרה ה"אני מאמין" מהסידור.
גם יש להשמיט "יגדל א-לוהים חי" מהסידור, שהרי כולו מבוסס על שלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם.

אמנם לענ"ד, מספר תשובות בדבר;

1. כל י"ג העיקרים, ודאי כלולים בדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ועוד. ציון המספר אינו מעכב כמובן.
העיקרים בעצמם חשובים, לא מניינם.

2. נדמה לי שמדרך רבינו הרמב"ם, לסמוך בספריו אחד על השני, כאילו הכול מקשה אחת.
ממילא, אחרי שהאריך כבר בי"ג עיקרים בפירוש משניות, שוב אין סיבה וצורך לחזור שוב עליו בחיבורו, רק בקיצור כנ"ל.

3. בניגוד לפירוש משניות שלו ושאר ספרי הרמב"ם, בהם מאריך לעיתים בדעות ומסקנות אישיות, "משנה תורה" נצמד דווקא למקורות מפורשים בחז"ל או בגאונים (מלבד דוגמאות בודדות, אשר בהם מתבטא "יראה לי" כמפורסם), מפני שכן הוא אופי החיבור: תמצית דברי רבותינו בלבד.
זאת אומרת, לא שחזר בו הרמב"ם בשום פנים, אלא מפני שאין רשימת מספר י"ג עיקרים, אשר ייסד מדעתו, והלא לא תמצא בחז"ל מספר זה לעניין העיקרים, מתאימה והולמת שיטת כתיבת משנה תורה, הכוללת מאמרי רז"ל לבדם.

[מה שנכון נכון]

אם נאמרו הדברים, כנר' נאמרו ביחס להבנת הגר"ח המחודשת בקביעת הרמב"ם את י"ג העיקרים, ולא ביחס לתוכן העיקרים.

[סגי נהור]

1. כל י"ג העיקרים, ודאי כלולים בדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ועוד. ציון המספר אינו מעכב כמובן.
העיקרים בעצמם חשובים, לא מניינם.

היכן נזכרת תחיית המתים בס' היד?
בעיקר הקושיא למה לא הזכיר הרמב"ם י"ג העקרים בס' היד האריך הר"י אברבנאל בספרו ראש אמנה (ריש פ"ה), ועסקו בה רבים אחריו.

[חרסון]

חובת האמונה בתחה"מ נפסקה הרי בהלכות תשובה (פ"ז ה"ו)

[סגי נהור]

(כנראה כוונתך פ"ג)

[תורת המן]

הזכרתני. פעם אחת שאל (לתועלת מסוימת) אאמו"ר שליט"א, להבדיל בין החיים, מידידו הגאון ר"א יפה'ן זצ"ל, ע"א רבי שלמה, האם נכונו הרינונים והשמועות, שלפיהן הינו נוטה ל"ציונות"?
רא"י השיב בגאונות שובבותו ואמר (בערך): לעולם לא תוכל לדעת, כי ר"ש בגאונותו וידענותו המופלגת, אשר שולט בנגלה ונסתר כאחד, לא יכולים לירד לסוף דעתו. לדוגמא, אם ידבר ע"א "ירושלים", משהו הנשמע לך כציונות, אח"כ יפרש שכוונתו בכלל ל"ירושלים של מעלה", ועל מושגים נשגבים שונים לגמרי. כך, לעולם לא תדע. ע"כ.

באמת מעניין מה דעת הגר"ש זצ"ל על תורת הרב קוק, במיוחד לאור העובדה שידיו רב לו בתורת החסידות (ככה נראה מהדרושים) ובתורת הקבלה כידוע...

בצלאל נאור על ר' שלמה פישר:
RAV FISHER AND RAV KOOK

Many wonder about Rav Fisher’s relation to the works of Rav Kook. One might say that he viewed Rav Kook’s sifrei mahshavah (works of Jewish Thought) the way Maimonides’ Guide of the Perplexed is viewed by some. Which is to say, if one is perplexed, then one needs to study the Guide; if one is not perplexed, then one need not study it. There were individuals whom Rav Fisher advised to study Rav Kook’s works; others, he would dissuade. He found ludicrous the recitation of Orot as if it were the Book of Psalms, just as he derided Breslover Hasidim who recited Likkutei MOHaRaN in this manner. (Rav Fisher himself made a careful study of Likkutei MOHaRaN and occasionally quoted the book.)

Rav Fisher came from a background that was highly critical of Rav Kook, yet he was able to free himself of many of the prejudices of his upbringing. (For the record, this writer [BN] once read a letter written by Rav Shelomo’s father, Aharon Fisher, to the editor of Kol Yisrael, the Agudah’s newspaper in Jerusalem, insisting that the paper not disrespect Chief Rabbi Kook.)

The last time I visited Rav Fisher, on a Friday morning, in his home in Har Nof, he gifted me the second, revised editions of his works, Beit Yishai Derashot and Beit Yishai Hiddushim, which had been recently published. On that occasion, he showed me how he slipped into a footnote a reference to Rav Kook’s Eder ha-Yekar. (See Beit Yishai Derashot [2004], p. 126, end note 3. In the earlier edition of 2000, the footnote is found on page 110.) The context is the important concept of “kabbalat ha-’ummah,” Kelal Yisrael’s acceptance as a Halakhic principle. The chapter in Beit Yishai (chap. 15) is entited “Be-‘Inyan Kabbalat ha-Rabbim.”

Perhaps the best way to sum up Rav Fisher’s perspective on Rav Kook, is by saying that it was “yeshivish” by today’s standards. He shared this outlook with his mehutan, Rabbi Simhah Kook of Rehovot, shelit”a. (Rabbi Fisher’s daughter is married to Rabbi Kook’s son, Rabbi Hayyim Kook.)

[גביר]

כדאי אולי להוסיף בשולי הדברים -

א. בזמנו לפחות באחת מן הפעמים שאמר בעל פה את הדרשה המוזכרת כאן הוסיף ש'זה לא קוקיזם' דהיינו אין זה רעיון המיוחד לראי"ה ושיש לכך מקורות רבים.

ב. דומה שיחסו של הרב שמחה לדודו זקנו שונה והוא מרכזי יותר אצלו, הוא הרבה להזכיר אותו בדרשותיו [בעיקר לפני ציבור ציו"ד, אך לא רק, הדגיש בין השאר את זיקתו של הראי"ה ל'עירנו רחובות' כפי שנהג לומר] ובשיחות פרטיות [אגב הדברים - פעם שאלתי אותו אם הוא זוכר אותו, ואמר לי שהיה בן חמש כשנלב"ע ואינו זוכר אותו, אבל שמע בבית הוריו סיפורים רבים על אודותיו וסיפר לי גם אז אחד מהם] ואף בסלון ביתו, מאחורי מקומו הקבוע בראש השולחן, הייתה תלויה תמונה גדולה ובולטת של הראי"ה.