תרבות יון בדרך הלימוד

[מהר שלל חש בז]

ר' בונם שרייבר.png (255.45 KiB) נצפה 8576 פעמים

[דורשי יחודך]

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו
ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו
ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול (רמב"ם סוף הלכות מעילה)

[נוטר הכרמים]

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו
ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו
ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול (רמב"ם סוף הלכות מעילה)

היה כדאי להדגיש גם את השורה השלישית.
עיקר ה'תרבות יון' נעוצה בגישה היומרנית ולא ברצון להעמיק ולהבין היטב.

[י. אברהם]

הדברים עמומים

אמרתי לרב שך "איזה שטיקעל תורה"
יש היום כל מיני "שפות חדשות" "כל מיני סברות שלא שמעתם אוזן מעולם"

בלי דוגמאות ממשיות קשה להבין כוונתו וכל א' וא' יפרש שהכוונה לפלוני ולאלמוני

[צופה_ומביט]

ר' בונם שרייבר.png

והגר"ח ממי קיבל?
שפות חדשות, סברות שלא שמעתן אוזן מעולם וכו' - כל זה עשה הגר"ח.

א"ת שהוא חידש דרך לימוד זו - חזרנו לחידוש משכלו ולא לקבלה, ולמה ע"ז הוא לא טוען נגד?
וא"ת שמה שהוכרח לו לפי שכלו שזו כוונת בעלי התורה בדבריהם - הפך אצלו להיות הפשט בדבריהם ולא הוא חידש אותו - א"כ כך הוא אצל כל בעל מחשבה וחידוש והבנה איש לפי דרכו [ובתנאי פשוט שהוא אמיתי ישר ונאמן ומיוסד על הקדמות נאמנות].

לגבי דבריו בנוגע למחשבה, וגאווה, גם אני רוצה לומר משהו חריף, אבל אתאפק. [אילו לפחות היה עושה "הכא במאי עסקינן" אבל לדבר ככה בצורה גורפת? על מי? ועל מה? ואכמ"ל].

[ושוב ישנה כאן התופעה המוזרה ששואלים שאלה, שיש לה כמה וכמה תשובות אפשריות, ומחליטים על אחת שהיא האמת וממילא השאלה הפכה להיות ראיה לתשובה. גם לזה יש מן הסתם סיבות שראוי לדון בהן, ואולי אפילו נגע בהן בדבריו, אבל אעצור כאן].

[צופה_ומביט]

עוד בענין זה [כמראה מקום, שיש להבין היטב את ה"במאי עסקינן" שלו] יש לציין את דרשות הר"ן דרוש שביעי, והקדמת הקצוה"ח, בענין שהתורה ניתנה כפי הכרעת השכל האנושי, עיי"ש.

[בן אליהו]

ר' בונם שרייבר.png

אני קראתי דברי הגאון שליט"א פעם ושוב פעם. אך לא הצלחתי להבין דבר וחצי דבר ומלבד ערפל כבד העלתי חרס בידי.
אני שואל בשיא הרצינות: מישהי יכול לעשות עמי חסד ולהסביר לי פשט הפשוט של האמור בשיחה?

[עליך עיננו]

אין כאן חידוש אלא הגישה הקלאסית מאז ומעולם לא לשנות! לא בשפה לא בדרך לימוד ולא בצורת המחשבה!
מאותו הטעם שהרב שך זצ"ל התנגד לרב משה שפירא ולרב פינקוס ועוד ..
אלא מה,העולם כבר לא מה שהיה פעם ובהחלט זה נכון שפעם לא היו ספרי מחשבה ועוד,וצריך באמת לשאול מה השתנה וברור שזה לא הרבנים שישתנו אלא שיש לזה ביקוש יותר מפעם וזהו המציאות
וסתם מענין לדעת מה היו עושים הבחורים המשכילים בליטא לפני המלחמה אם היה להם את ספרי המחשבה של היום..?

[דורשי יחודך]

להשלמת התמונה אולי כדאי לעיין כאן.
https://www.dirshu.co.il/%D7%94%D7%99%D ... 9D-%D7%95/

[גיזונטע קאפ]

כל מי שנמצא בעולם הישיבות ומתעסק עם בחורים מבין מיד למה הוא מתכווין, בחורים היום מנסים להבין את התורה בצורה הגיונית, שמתאימה לשכל אנושי, לא את הגדרים והסברות אלא את ההגיון של התורה, וזה מביא אותם למחוזות הזויים.
כמו כן בחורים היום לא מכירים בגדלותם של דורות העבר, והם מנסים להתחיל את הכל מחדש, אומרים מה שבא להם בלי שיעבוד לכלום,
לכן הרבה נמשכים למחשבה כי שם זה דברים חדשים בלי מחוייבות לכלום, ובנוסף לזה הוא יכול למשוך את התורה שתתאים להשקפת עולמו ולהגיון שלו

[עקביה]

עוד בענין זה [כמראה מקום, שיש להבין היטב את ה"במאי עסקינן" שלו] יש לציין את דרשות הר"ן דרוש שביעי, והקדמת הקצוה"ח, בענין שהתורה ניתנה כפי הכרעת השכל האנושי, עיי"ש.

שמא אפשר להוסיף את הציטוט הזה:
שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרכז (אלף נב)
ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא

[אור עולם]

קיבלתי מא' מתלמידי הגר"ש פישר זצוק"ל:
"בתחילת לימודי אתו, פעם אחת הגענו לחידוש האחרונים שיש חילוק בין רובא דאיתא קמן שהוא מגזה"כ לרובא דליתא קמן שהוא מסברא. ומיד אחרי שלמדנו הוא שאל אותי: "נו מה אתה אומר על זה?" (כמובן שהדברים תמוהים מאוד במבט פשוט, איזה הבדל יש בין זה לזה והרי סיכויים הם אותו דבר ואולי אפ' יותר...) אמרתי לו: "רואים כמה השכל שלנו רחוק משכל של תורה שאנחנו כלל לא מבינים מה ההבדל ביניהם והם נקטו דבר זה בפשיטות, וצריך לדעת לכופף שכלנו לשכל של תורה".
מיד כשסיימתי דברי הוא כעס מאוד והתחיל לצעוק עלי במשך כמה דקות ארוכות (זכור לי כרבע שעה, עשרים דקות, אבל אולי זו רק היתה הרגשתי. עכ"פ וודאי הוא כעס מאוד והרבה זמן): "מי לימד אותך לומר שטויות כאלה, איך אתה מדבר, אסור לדבר ככה, ככה לא מדברים מאיפוא המצאת כאלו שטויות, מה זה צריך להיות" וכו' וכו', "הדבר היחיד שיש לך באמת זה השכל שלך, כל שאר הדברים אין לך. הדבר היחיד ממש שיש לך באמת זה השכל שלך וגם את זה אתה רוצה לאבד? אסור לך לעשות את זה ואסור לחשוב ככה ואסור לדבר כך. אם אתה לא מבין תאמר אינני מבין, תצעק אינני מבין, תחשוב, תתעמק, אבל לכופף את השכל שלנו לתורה? אין דבר כזה. תצעק אני לא מבין! אין דבר כזה לכופף שכל לתורה. או שאתה מבין או שאתה לא מבין" וכו' וכו' (הייתי צריך אומץ גדול כדי להיכנס ללמוד אתו שוב, אבל בכל זאת המשכתי. וכוונתו בקיצור הייתה: כל המושג של לימוד התורה הוא להבין, אם אתה מקבל את זה בלי להבין, אתה יודע תורה אבל לא למדת דבר בליבך)."

[עקביה]

קיבלתי מא' מתלמידי הגר"ש פישר זצוק"ל:
"בתחילת לימודי אתו, פעם אחת הגענו לחידוש האחרונים שיש חילוק בין רובא דאיתא קמן שהוא מגזה"כ לרובא דליתא קמן שהוא מסברא. ומיד אחרי שלמדנו הוא שאל אותי: "נו מה אתה אומר על זה?" (כמובן שהדברים תמוהים מאוד במבט פשוט, איזה הבדל יש בין זה לזה והרי סיכויים הם אותו דבר ואולי אפ' יותר...) אמרתי לו: "רואים כמה השכל שלנו רחוק משכל של תורה שאנחנו כלל לא מבינים מה ההבדל ביניהם והם נקטו דבר זה בפשיטות, וצריך לדעת לכופף שכלנו לשכל של תורה".
מיד כשסיימתי דברי הוא כעס מאוד והתחיל לצעוק עלי במשך כמה דקות ארוכות (זכור לי כרבע שעה, עשרים דקות, אבל אולי זו רק היתה הרגשתי. עכ"פ וודאי הוא כעס מאוד והרבה זמן): "מי לימד אותך לומר שטויות כאלה, איך אתה מדבר, אסור לדבר ככה, ככה לא מדברים מאיפוא המצאת כאלו שטויות, מה זה צריך להיות" וכו' וכו', "הדבר היחיד שיש לך באמת זה השכל שלך, כל שאר הדברים אין לך. הדבר היחיד ממש שיש לך באמת זה השכל שלך וגם את זה אתה רוצה לאבד? אסור לך לעשות את זה ואסור לחשוב ככה ואסור לדבר כך. אם אתה לא מבין תאמר אינני מבין, תצעק אינני מבין, תחשוב, תתעמק, אבל לכופף את השכל שלנו לתורה? אין דבר כזה. תצעק אני לא מבין! אין דבר כזה לכופף שכל לתורה. או שאתה מבין או שאתה לא מבין" וכו' וכו' (הייתי צריך אומץ גדול כדי להיכנס ללמוד אתו שוב, אבל בכל זאת המשכתי. וכוונתו בקיצור הייתה: כל המושג של לימוד התורה הוא להבין, אם אתה מקבל את זה בלי להבין, אתה יודע תורה אבל לא למדת דבר בליבך)."

חזק ביותר!
יישר כח!

על דברי הגמ' האלה:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קיח עמוד ב
איבעית אימא: מדשבע שכבשו, שבע נמי שחלקו;

הסתומים למדי, מקובל לומר בשם הגרי"ז שרואים מכאן עד כמה השכל שלנו רחוק מהשכל של התורה, ואילו ר"ש פישר התנגד בחריפות לאמירה זו, ואמר ביאור בדברי הגמ'.

[י. אברהם]

על דברי הגמ' זבחים קיח עמ' ב
איבעית אימא: מדשבע שכבשו, שבע נמי שחלקו;
הסתומים למדי, מקובל לומר בשם הגרי"ז שרואים מכאן עד כמה השכל שלנו רחוק מהשכל של התורה, ואילו ר"ש פישר התנגד בחריפות לאמירה זו, ואמר ביאור בדברי הגמ'.

viewtopic.php?f=7&t=19413
viewtopic.php?f=7&t=49558&start=40#p703251

[דורשי יחודך]

עוד בענין זה [כמראה מקום, שיש להבין היטב את ה"במאי עסקינן" שלו] יש לציין את דרשות הר"ן דרוש שביעי, והקדמת הקצוה"ח, בענין שהתורה ניתנה כפי הכרעת השכל האנושי, עיי"ש.

שמא אפשר להוסיף את הציטוט הזה:
שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרכז (אלף נב)
ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא

ובחו"י על הפטור דבעליו עמו:
והנה בגוף הדין תמהתי כל ימי, אחר שפיקודי ה’ ישרים וכלם נכוחים בטוב טעם וישרים למוצאי דעת, והאריך בהם הרמב”ם במורה נבוכים חלק ג’ בי”ד כללים, וממנו ינקו ולקחו כל הבאים אחריו בטעמי מצות בנגלה, ומי יתן ואדע לקרב הדבר הזה אל השכל, ודמיא למה שאמר פלוני [עי’ מס’ כתובות נ”ב ע”א] אלו הוינא התם אמינא משיב רעה תחת טובה וגו’, וכי משום שהמשאיל במלאכתו של שואל ילקה באבדון ממונו ביד שואל עכ”ל. (ועי"ש שמציע הסבר.)

עם זאת ייש"כ להרב גיזונטע קאפ שפתח פתח להבין את דברי הגריב"ש שליט"א.

[יותם]

כל מי שנמצא בעולם הישיבות ומתעסק עם בחורים מבין מיד למה הוא מתכווין, בחורים היום מנסים להבין את התורה בצורה הגיונית, שמתאימה לשכל אנושי, לא את הגדרים והסברות אלא את ההגיון של התורה, וזה מביא אותם למחוזות הזויים.
כמו כן בחורים היום לא מכירים בגדלותם של דורות העבר, והם מנסים להתחיל את הכל מחדש, אומרים מה שבא להם בלי שיעבוד לכלום,
לכן הרבה נמשכים למחשבה כי שם זה דברים חדשים בלי מחוייבות לכלום, ובנוסף לזה הוא יכול למשוך את התורה שתתאים להשקפת עולמו ולהגיון שלו

זו תופעה רחבה בעולם הישיבות?

[הכתב והמכתב]

על דברי הגמ' האלה:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קיח עמוד ב
איבעית אימא: מדשבע שכבשו, שבע נמי שחלקו;
הסתומים למדי, מקובל לומר בשם הגרי"ז שרואים מכאן עד כמה השכל שלנו רחוק מהשכל של התורה, ואילו ר"ש פישר התנגד בחריפות לאמירה זו, ואמר ביאור בדברי הגמ'.

תמוה קצת [כמובן רק בשכל שלי]
הגמ' והראשונים מלאים בתמיהות ואי הבנות של הקישות וראיות וכו'. לפעמים המסקנא משתנה בגלל זה. גם כשהראשונים רואים גמ' שהם לא מבינים [ולאו דוקא מחמת סתירה שבמקום אחר] הם מעגנים ומגבילים אותה למקום מסוים, דווקא בכה''ג ולא בכ''א דאל''ה לא שבקת או וכדו'. והנה מקום אחד שאנחנו לא מבינים את הגמ' זה מוכיח על הכל שהשכל שלנו לגמרי אחר מהשכל של התורה?

[איש פלוני]

תמוה קצת [כמובן רק בשכל שלי]
הגמ' והראשונים מלאים בתמיהות ואי הבנות של הקישות וראיות וכו'. לפעמים המסקנא משתנה בגלל זה. גם כשהראשונים רואים גמ' שהם לא מבינים [ולאו דוקא מחמת סתירה שבמקום אחר] הם מעגנים ומגבילים אותה למקום מסוים, דווקא בכה''ג ולא בכ''א דאל''ה לא שבקת או וכדו'. והנה מקום אחד שאנחנו לא מבינים את הגמ' זה מוכיח על הכל שהשכל שלנו לגמרי אחר מהשכל של התורה?

רש"י שם על המקום כותב "סברא הוא", ועל זה אמר הגרי"ז מה שאמר.

[מקדש מלך]

אנחנו לא מצליחים להבין את השכל של הגמרא, ופלא על מי שמנסה להכחיש את הידוע.

אלא שהפתרון לפשר בין השכל שלנו לשכל התורה הוא הרבה פעמים על ידי שתי דרכים הפוכות. האחת גרועה יותר, והשניה פחות.

הגרועה היא לתלות את החילוק בין שכלנו לשכלם בכל מיני קשקושים על תרבות ומנטליות אחרת, ולעיתים גרוע מכך, על ידי הנחות אפיקורסיות למחצה, ואין טעם להאריך בתפלות. וזה כמובן הגרוע מכל.

אבל יש גם דרך שניה והפוכה בדיוק, שהיא לפסול את השכל שלנו, ולטעון שהשכל שלנו היא מין עיקום כל שהוא, ואי אפשר להגיע איתו לאמת. ולכן חז"ל שהיה להם מין שכל אחר, יכלו להגיע לאמת. וגם זה טעות, כי המלאך בין האדם ליוצרו הוא שכלו (וזו כוונת הגר"ש פישר זצ"ל).

והאמת היא, שהשכל שלנו הוא "קטן", ולכן הוא אינו יכול להגיע לאותן מסקנות שחכם מאיתנו כן הגיע אליהם. כמו שקטן לא יכול להגיע לאותן מסקנות שמבוגר מגיע. וכמו שכל החכמים עד אינשטיין לא הבינו את מה שהתגלה לו. וכמו כן הוא גם "נגוע" בכל מיני נגיעות שמפריעות לו לראות את האמת.

ומעתה כשאינך מבין, אל תמציא שלחז"ל היה מוח אחר, ולכן אין טעם לנסות לעמוד על חקר האמת, כי ממילא אתה וחז"ל משדרים על גל אחר. אלא תדע שהשכל שלך קטן, ועוד לא הצלחת להבין את חכמת הקדמונים, ותתאמץ כמה שיותר ללמוד ולהבין אותה, עד שתחכם להתקרב אליה.

והדרך לכך היא כמובן על ידי לימוד חכמתם ועל ידי מידות שהתורה נדרשת בהם. ואז יהיה לך מושג כל שהוא בחכמתם. ולא על ידי סלסול שוב ושוב בשכלך הקטן, שבצורה הזאת גם לא יגדל אף פעם.

ובאותה מידה נאמר גם בדורות שאחר כך. השכל שלנו קטן משכלם של גדולי האחרונים, וכדאי להתבטל וללמוד את חכמתם מאשר לנסות להתחכם בעצמנו. בדיוק כמו שכדאי לבחור לשמוע לעצת המבוגרים, מאשר לעשות בעצמו את כל הטעויות של ימי הנעורים. וכן הלאה.

[ישא ברכה]

אני מעולם לא הצלחתי להבין את הדיון האם להתאים את השכל לתורה או התורה לשכל.
זה נראה לי משחק מילים.
האם שייך לומר הבנתי על מה שלא הבנתי? שמא תאמר האם אני יכול לומר ביאורים בגמרא כאשר הם לא מתקבלים על דעתי? הרי זה גם ברור שתמיד אנחנו מחפשים הגיון כל שהוא, אף אחד לא יתרץ על שאלה בגמרא מאי שנא - הא בבני ברק והא בירושלים. כי אנחנו מחפשים הגיון בתירוץ. ואם אנחנו מחפשים הגיון אז זה צריך להיות הגיון שלם. וכפי שכבר אחיו של הגאון ר' בנים - ר' יוסל - כותב בכל הקדמות ספריו.

כמו כן, מצוי בהבנת התורה כן מצב אמצעי. שבו מבינים שיש הגיון מסוים בצד השני אולם לא מבינים אותו עד הסוף, בדרך כלל זה בשטחים האפורים שקשה לתת הגבול המדויק. האם אדם המזיק באונס צריך לשלם על נזקיו או לא? אפשר לומר הרבה רעיונות. זה גם רמה מסוימת בהבנת התורה. אם האדם הגיע למצב שבו הוא מזדהה לחלוטין אם סברת הגמרא,, זה המצב השלם בהבנת התורה.

זכור לי מהחזו"א שהיה לומד פעם ראשונה את הגמרא בלא רש"י, והיה בוחן מה היה אומר מעצמו על מה שהגמרא אומרת. וכך מתחיל את המסע להבנת הגמרא, מהמקום שבו הוא יודע מה נראה לדעתו האישית, עד שהוא מבין את דברי הגמרא. וראיתי פעם מר' חיים גריינמן שאמר שבסוף צריך להגיע למצב שמבינים כל כך טוב את סברת הגמרא עד שמבינים שכך צריך להיות הדין כי זו ההבנה הנכונה (ולא בגלל שכך כתוב..)

[י. אברהם]

מי מתנדב להביא דוגמא להמחשה?

[צופה_ומביט]

וכפי שכבר אחיו של הגאון ר' בנים - ר' יוסל - כותב בכל הקדמות ספריו.

נו.... גברא אגברא קא רמית? אני למשל כשקראתי את דבריו של רבי בונם - תיכף ומיד עלתה לי דמותו של אחיו רבי יוסל כדוגמא מובהקת נגד מי הוא מדבר.
[לא מביע דעה אישית, רק אומר שאם יש גישה שרבי בונם שולל כאן להדיא, מספר אחד בוהק ומובהק ברשימה אמור להיות רבי יוסל].


ובהמשך לדבריך: קשה להביא בנושא זה מ"מ מהרמב"ם, שכן הוא הרי היה "ראציונאליסט ידוע רח"ל" [ודוקא אותו לקחו להם בית בריסק בשתי ידיים, תופעה מעניינת], אבל בכ"ז, איך אפשר לא להביא את דבריו בתחילת המורה נבוכים, שהם קילורין לעיניים.

אין הכוונה במאמר הזה להבינם כולם להמון, ולא למתחילים בעיון ולא ללמד מי שלא יעיין רק בחכמת התורה, רצוני לומר תלמודה; כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת. אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת, שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו, ועיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה. ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו, מענייני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים, ונשאר במבוכה ובהלה: אם שימשך אחרי שכלו וישליך מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך פינות התורה, או שיישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו, אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו. ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו, ויישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות, והוא מפניהם בפחד וכובד. ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה.

פשוט לרמב"ם שאין להשליך את השכל - כמו שפשוט לו שאין להשליך ח"ו את התורה. לכן כתב את ספרו כדי להראות כיצד ילכו יחדיו.
וכיצד באמת?
שהיכן שיש הכרח שכלי - מתפרשים דברי התורה שלא כפשוטם.
[ולא שעלינו לעקם את השכל ולהכריח שהלוגיקה או ההיגיון שלנו טועים כי בתורה כתוב אחרת].

והרמב"ם עוסק כאן במשקל השכל לא באיזה פרט של דין צדדי, אלא בחמורי החמורות, ביסודי התורה, בעיקר כל התורה כולה: פירוש ענייני האלוקות שבחומש. והכרעת השכל דוחה מילים של הקב"ה בפי משה מפשוטן - וטוענת שהן משל והשאלה וכו'. וכל הציור של הקב"ה אצל יהודי מוכתב לפי מה שמוכרח לשכל שלא יתכן שביטוי פלוני - מילים מפורשות של הקב"ה בתורה בפי משה - הן כפשוטו.

הן אמת שהאדם מוצא לפניו סתירה מפורשת בתורה עצמה, שאומרת מחד לא ראיתם כל תמונה ומאידך אומרת ותמונת ה' יביט, אבל מי לידינו יתקע איזה מהם הוא מושאל ואיזה כפשוטו? [מה עוד שיש בחומש ביטויי הגשמה והאנשה לאין ספור, כמדומה הרבה יותר מביטויי שלילת גשמות]. ומי בכלל אמר שיש עלינו/בכוחנו ליישב סתירה זו? אולי עלינו להאמין בכל מילה כפשוטה, לדעת שמשה רבינו ראה תמונת ה' - למרות שאין לו תמונה. לדעת שלה' יש עיניים - למרות שאין לו עיניים. ואם אתה לא מסוגל לתפוס סתירה כזו - הנה לך כמה השכל שלך רחוק מהשכל של התורה...

ובר מן דין, כל מי שיראה את הספר יראה שהרמב"ם מבסס את הכרחי השכל בעניין לא מתוך התורה עצמה אלא מחשבונות פילוסופיים-הגיוניים מוכרחים. ומכוח הכרח השכל - לוקח האדם את התורה הכי "תורה" שיש - עצם החומש שבידינו - ועושה אותו משל והשאלה - בעניינים הכי חמורים בתורה.

מה צריך יותר מזה בשביל להראות את משקל השכל בתורה אצל הרמב"ם. והרמב"ם כותב שזו היא היא חכמת התורה באמת.

[צופה_ומביט]

וכך כותב רבי סעדיה גאון בהקדמת האמונות והדעות:

נדבר הנה על משכי האמת ונותני הבירור אשר הם מוצא כל ידוע ומבוע כל נודע, ונדבר עליו כפי מה שהוא ראוי לעניין הספר הזה, ונאמר שהם שלשה משכים. הראשון, ידיעת הנראה. והשני, מדע השכל. והשלישי, ידיעת מה שההכרח מביא אליו.

וכו' ידיעת הנראה הוא מה שישיגהו האדם באחד מן החמשה חושים, אם בראות או בשמע או בריח או במשוש או בטעם. אבל מדע השכל הוא אשר יעלה בשכל, כמו שהצדק טוב והכזב מגונה. אך מדע ההכרחות הוא מה שאם לא יאמין בו האדם יתחייב [א"ה: בחשבון שכלי] לבטל המושכל או המוחש, וכאשר לא יתכן לבטל אחד מהם, מכריחו הדבר להאמין בעניין ההוא. [א"ה: ועיי"ש להלן שמרחיב בכל אחד מהם מהו וכיצד הוא נכון].

וכו' אנחנו קהל המייחדים מאמינים באלה השלשה משכים אשר למדעים, ונחבר אליהם משך רביעי, הוצאנו אותו בשלש ראיות ושב לנו שרש, והוא ההגדה הנאמנת, כי היא בנויה על מדע החוש ומדע השכל ומה שחייבו כאשר אני עתיד לבאר במאמר השלישי מן הספר הזה. [א"ה: הרי בלי החשבון וההכרח השכלי אין התחלה גם לקבלה ולתורה, כי מאן יימר לנו שאותה הגדה היא נאמנת, ופשוט].

וכו' כאשר נדרוש קיום אמתת מדע ההכרחי, נשמרהו מחמשת העניינים האלה המפסידים אותו. והוא, שלא תגזר בזולתו אמתת המוחש, ולא תגזר בזולתו אמתת הידוע, ולא שיהיה מפסיד אמת אחרת, ושלא יסתור קצתו את קצתו, כל שכן שיכנס ביותר רע ממה שברח ממנו. וזה אחרי שמירת המוחש והמושכל ברגילות אשר זכרנו. ויהיו שבעה עניינים, עם המיתון על מלאכת העיון, עד השלמתה תצא לנו האמת. וכשיבא זולתנו להביא לנו ראיה במדע ההכרחי, נבחין דבריו באלה השבעה. וכאשר יבחן במבחן וישקל במאזניו, יהיה אמת גם כן מקובל. וכן נשתמש בהם [א"ה: באותם שבעה עניינים] בענייני ההגדה הנאמנת, רוצה לומר ספרי הנביאים, אך אין זה מקום לבאר בו כל אופניהם, וכבר בארתי מזה קצת ברחב בפתיחת פירוש התורה.

[צופה_ומביט]

אנחנו לא מצליחים להבין את השכל של הגמרא, ופלא על מי שמנסה להכחיש את הידוע.

אלא שהפתרון לפשר בין השכל שלנו לשכל התורה הוא הרבה פעמים על ידי שתי דרכים הפוכות. האחת גרועה יותר, והשניה פחות.

הגרועה היא לתלות את החילוק בין שכלנו לשכלם בכל מיני קשקושים על תרבות ומנטליות אחרת, ולעיתים גרוע מכך, על ידי הנחות אפיקורסיות למחצה, ואין טעם להאריך בתפלות. וזה כמובן הגרוע מכל.

אבל יש גם דרך שניה והפוכה בדיוק, שהיא לפסול את השכל שלנו, ולטעון שהשכל שלנו היא מין עיקום כל שהוא, ואי אפשר להגיע איתו לאמת. ולכן חז"ל שהיה להם מין שכל אחר, יכלו להגיע לאמת. וגם זה טעות, כי המלאך בין האדם ליוצרו הוא שכלו (וזו כוונת הגר"ש פישר זצ"ל).

והאמת היא, שהשכל שלנו הוא "קטן", ולכן הוא אינו יכול להגיע לאותן מסקנות שחכם מאיתנו כן הגיע אליהם. כמו שקטן לא יכול להגיע לאותן מסקנות שמבוגר מגיע. וכמו שכל החכמים עד אינשטיין לא הבינו את מה שהתגלה לו. וכמו כן הוא גם "נגוע" בכל מיני נגיעות שמפריעות לו לראות את האמת.

ומעתה כשאינך מבין, אל תמציא שלחז"ל היה מוח אחר, ולכן אין טעם לנסות לעמוד על חקר האמת, כי ממילא אתה וחז"ל משדרים על גל אחר. אלא תדע שהשכל שלך קטן, ועוד לא הצלחת להבין את חכמת הקדמונים, ותתאמץ כמה שיותר ללמוד ולהבין אותה, עד שתחכם להתקרב אליה.

והדרך לכך היא כמובן על ידי לימוד חכמתם ועל ידי מידות שהתורה נדרשת בהם. ואז יהיה לך מושג כל שהוא בחכמתם. ולא על ידי סלסול שוב ושוב בשכלך הקטן, שבצורה הזאת גם לא יגדל אף פעם.

ובאותה מידה נאמר גם בדורות שאחר כך. השכל שלנו קטן משכלם של גדולי האחרונים, וכדאי להתבטל וללמוד את חכמתם מאשר לנסות להתחכם בעצמנו. בדיוק כמו שכדאי לבחור לשמוע לעצת המבוגרים, מאשר לעשות בעצמו את כל הטעויות של ימי הנעורים. וכן הלאה.

דפח"ח, ויעויין בסוף הקדמת רבי סעדיה גאון לאמונות ודעות.

וכך מסבירים את ריבוי החקירות והסברות אצל האחרונים לעומת הראשונים, ואת ריבוי העסק של הראשונים לעומת קיצור הגמרא, והגמרא לעומת התנאים, והשפה החדשה שיש לכל תקופה מהנ"ל לעומת קודמתה. שמה שהיה פשוט לראשונים בתורה ברוחב דעתם ואובנתא דלבם וקרבתם למוסרי התורה מסיני - אצלנו כבר לא פשוט ואנחנו צריכים כלים חדשים להבין ולקרב אותו אל שכלנו. ומה שאצלם נתפס בתפיסה אינטואיטיבית כעין חוש וראיה שכלית שתפסו את עצם המושגים וראו בבירור את הדינים - אצלנו המושגים חיצוניים לנו והכלי שלנו להשיגם הוא ניתוח מבחוץ ע"י השכל האנליטי, וכולי האי ואולי [מה זה שעבוד? מה זה שטר? מה זה זיקה? וכו']. ואלמלא היינו צמודים לדברי הקדמונים, ומוחלטים ויהי מה שהם גדולים וקרובים מאיתנו - לא היינו מתאמצים בזה, אלא מעיקרא היינו מחליטים לפי שכלנו לחוד - וממילא מגיעים לטעויות רבות, באשר אנחנו קטנים ורחוקים והם גדולים וקרובים. אבל כל העסק שלנו בשכלנו - הוא לקרב אל דעתנו את דברי הקדמונים, עד כמה שאפשר. וכך הגדיר הגר"ח בעצמו - שמי כמוהו מחדש שכל חדש בתורה ושפה חדשה בתורה - [ואולי זה מהגר"ח מוולוז'ין ונתחלף לי] מהו "חידוש": שהוא חידוש לא בתורה אלא אצל הלומד, שכעת נתגלה לו מה אמרו לו הקדמונים.

וכך כל דור לעומת קודמו, עד משה מסיני, רוצים להבין עד כמה שאפשר מה אמר הקב"ה למשה או מה כלל מראש בדבריו בתורה או להוציא דינים חדשים בהתאם לדברי הקב"ה שיש בידינו שמבחינתנו הוי כאילו אמר לנו כך הקב"ה בתורה [וכמו שכתב הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה]. והגם שמדור לדור יש פחות השגה וקרבה - ובהכרח נוצרים פערים ואין לנו וודאות שאכן זו היתה הכוונה וכו' - ע"ד כן נתן הקב"ה את התורה, שהרי הוא בראנו כאלה. אבל לא מכאן הותרה הרצועה לבדות ולחדש תורה חדשה לכתחילה בדור מאוחר, אלא רק על אותו הפער שיש לדור אחרון לעומת ראשון למרות כל מאמציו להשיג לאחור - על זה ניתנה ההסכמה [ויותר מכך] משמיא.

כתבתי בחופזי והנושא עמוק ורחב, לכן נא לא לדקדק ולתפוס אותי במילה וכו'. בעיקר יש כאן כיוון. ונכתב בהמשך לדברי הרב מקדש מלך ולמה שהבאתי מרס"ג.

[עקביה]

מי מתנדב להביא דוגמא להמחשה?

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קיא עמוד א
מיסתמיך ואזיל רבי ינאי אכתפא דרבי שמלאי שמעיה, ואתי ר' יהודה נשיאה לאפייהו.
א"ל: בר אינש דאתא לקיבלנא, הוא יאי וגולתיה יאי.
כי מטא לגביה גששה, אמר ליה: דין שיעוריה כשק.
בעא מיניה: מנין לבן שקודם לבת בנכסי האם?
אמר ליה, דכתיב: מטות, מקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב - בן קודם לבת, אף מטה האם - בן קודם לבת. א"ל: אי מה מטה האב - בכור נוטל פי שנים, אף מטה האם - בכור נוטל פי שנים!

אמר ליה לשמעיה: גוד, לית דין צבי למילף.

רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קיא עמוד ב
אמר ליה רבי ינאי לשמעיה גוד - משוך אותי ואלך.
לית דין רוצה למילף - אלא להקשות דברים שאינן צריכין כלומר דדבר קל הוא לתרץ כדלקמן.

וטעמא מאי? אמר אביי,

וכאן באים שני אמוראים ומנסים לענות על שאלת ר' יהודה נשיאה ודבריהם נדחים, עד שבא השלישי ודבריו עומדים.

הרי לפנינו שמילתא דפשיטא לרבי ינאי, עד שגער בר' יהודה נשיאה השואל, שאינו רוצה ללמוד אם הוא שואל כאלה שאלות פשוטות, לא הייתה פשוטה בכלל לאמוראים שהיו קצת אחריו.
---

ולאידך גיסא, אע"פ שחכמתם של אחרונים קטנה משל ראשונים הם יכולים להתאמץ ולהבין את דברי הראשונים.
---

נ.ב. לאור דברים שעלו באשכול זה https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=47579 נ"ל שיש אפשרות להבין באופן נוסף את גערתו של רבי ינאי.

[עקביה]

על דברי הגמ' האלה:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קיח עמוד ב
איבעית אימא: מדשבע שכבשו, שבע נמי שחלקו;
הסתומים למדי, מקובל לומר בשם הגרי"ז שרואים מכאן עד כמה השכל שלנו רחוק מהשכל של התורה, ואילו ר"ש פישר התנגד בחריפות לאמירה זו, ואמר ביאור בדברי הגמ'.

תמוה קצת [כמובן רק בשכל שלי]
הגמ' והראשונים מלאים בתמיהות ואי הבנות של הקישות וראיות וכו'. לפעמים המסקנא משתנה בגלל זה. גם כשהראשונים רואים גמ' שהם לא מבינים [ולאו דוקא מחמת סתירה שבמקום אחר] הם מעגנים ומגבילים אותה למקום מסוים, דווקא בכה''ג ולא בכ''א דאל''ה לא שבקת או וכדו'. והנה מקום אחד שאנחנו לא מבינים את הגמ' זה מוכיח על הכל שהשכל שלנו לגמרי אחר מהשכל של התורה?

העניין הוא שכשרואים דבר שפשוט להם, ולא מתחיל להיות מובן לנו, אנו מבינים שהראש שלהם עובד אחרת משלנו, וזה כמובן מלמד על הכלל.

[י. אברהם]

מי מתנדב להביא דוגמא להמחשה?

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קיא עמוד א
מיסתמיך ואזיל רבי ינאי אכתפא דרבי שמלאי שמעיה, ואתי ר' יהודה נשיאה לאפייהו.

קצרתי.
הא פשיטא לי, התכוונתי דוגמא ל"שפות חדשות" "כל מיני סברות שלא שמעתם אוזן מעולם".

[צופה_ומביט]

דוגמא ל"שפות חדשות" "כל מיני סברות שלא שמעתם אוזן מעולם".

תסתכל בספרים של אחיו של רבי בונם, רבי חזקיהו יוסף, ישנם כמה באוצר.

[גיזונטע קאפ]

כל מי שנמצא בעולם הישיבות ומתעסק עם בחורים מבין מיד למה הוא מתכווין, בחורים היום מנסים להבין את התורה בצורה הגיונית, שמתאימה לשכל אנושי, לא את הגדרים והסברות אלא את ההגיון של התורה, וזה מביא אותם למחוזות הזויים.
כמו כן בחורים היום לא מכירים בגדלותם של דורות העבר, והם מנסים להתחיל את הכל מחדש, אומרים מה שבא להם בלי שיעבוד לכלום,
לכן הרבה נמשכים למחשבה כי שם זה דברים חדשים בלי מחוייבות לכלום, ובנוסף לזה הוא יכול למשוך את התורה שתתאים להשקפת עולמו ולהגיון שלו

זו תופעה רחבה בעולם הישיבות?

מתרחבת והולכת

[חברא]

משנת רבי אהרן א, נה.jpg (103.56 KiB) נצפה 7684 פעמים

[חיים פ.]

על דברי הגמ' האלה:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קיח עמוד ב
איבעית אימא: מדשבע שכבשו, שבע נמי שחלקו;

הסתומים למדי, מקובל לומר בשם הגרי"ז שרואים מכאן עד כמה השכל שלנו רחוק מהשכל של התורה, ואילו ר"ש פישר התנגד בחריפות לאמירה זו, ואמר ביאור בדברי הגמ'.

[/quote]
השמועה אומרת בשם ר' גדליה נדל שאמר 'לגרי"ז יש ראיה אחת שאינו מבין סברת חז"ל, ולי יש אלפי ראיות מכל הש"ס כולו שאנו כן מבינים'.

[צופה_ומביט]

על דברי הגמ' האלה:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קיח עמוד ב
איבעית אימא: מדשבע שכבשו, שבע נמי שחלקו;

הסתומים למדי, מקובל לומר בשם הגרי"ז שרואים מכאן עד כמה השכל שלנו רחוק מהשכל של התורה, ואילו ר"ש פישר התנגד בחריפות לאמירה זו, ואמר ביאור בדברי הגמ'.

בית ישי חידושים וביאורי סוגיות סימן ב אות ד, וכתב שהם דברים פשוטים.

[מקדש מלך]

בית ישי חידושים וביאורי סוגיות סימן ב אות ד, וכתב שהם דברים פשוטים.

הוזכר גם כאן viewtopic.php?f=7&t=19413&hilit=%D7%A9%D7%91%D7%A2+%D7%9B%D7%91%D7%A9%D7%95

האם הדברים הללו הם פשוטים? נראה שלא, כי נכון שהפסוק צווח שלא כבשו את כל הארץ. אבל יש גם פסוקים שצווחים הפוך, שכן כבשו את כל הארץ.
ולכאורה פשוט שהשבע שכבשו היה המועד שבו התקיימו הפסוקים שצווחים הפוך.
וראה כאן באריכות viewtopic.php?f=46&t=52604&p=682453&hilit=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2+%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D#p655509

[איש גלילי]

בית ישי חידושים וביאורי סוגיות סימן ב אות ד, וכתב שהם דברים פשוטים.

הוזכר גם כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 7%A9%D7%95

האם הדברים הללו הם פשוטים? נראה שלא, כי נכון שהפסוק צווח שלא כבשו את כל הארץ. אבל יש גם פסוקים שצווחים הפוך, שכן כבשו את כל הארץ.
ולכאורה פשוט שהשבע שכבשו היה המועד שבו התקיימו הפסוקים שצווחים הפוך.
וראה כאן באריכות http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 9D#p655509

כמדומה שהפלפולים סביב ה"סתירה" בספר יהושע אם כבשו את כל הארץ מיותרים בתכלית.
כי הפסוק (יא טז): "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה", מדבר בפירוש על "הארץ הזאת" המפורטת להלן, ולא כל הארץ שצווה עליה בידי משה.
כך גם הפסוק שאחריו (שם פסוק יט): "אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה", מדבר על כל מה שהוזכר למעלה.
ואילו הפסוק (שם פסוק כג): "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם", מדבר בפירוש על חלוקת הארץ, שהיא נעשתה על כל הארץ, כולל זו שלא נכבשה, כמפורש בריש פרק יג.

אבער ווער ס'זוכט קאשעס וועט אללע מאל טרעפן.

[מקדש מלך]

לומר ש"ויקח יהושע את כל הארץ ככל אשר דיבר ה' אל משה" פירושו שהוא חילק ארץ שהוא "לא" לקח, זה אולי תירוץ. דחוק או לא דחוק, הבוחר יבחר.
וזו כמובן עיקר הראייה.
שאר הפסוקים הובאו כראייה ל"משמעות הכללית" של הקטע, שנראה ממנו שאכן היה כיבוש כללי. והבוחר יבחר.

והיות והערתי אז בחופזה מהזכרון, לא זכרתי את כל הפסוקים שנראה מהם שהיה כיבוש מושלם. וכעת מצאתי עוד בסוף יהושע:
"וַיִּתֵּן יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ", הרי שלא ארך הכיבוש "דורות רבים" כטענת הגר"ש פישר.

ואילו בשופטים שוב חוזרים הכיבושים (ולפ"ר הכיבושים שבשופטים הם גם בתוך התחום המצומצם שנכלל בפירוט שבפרק יא).
ומכל זה נראה כתירוץ המוצע באשכול ההוא, שיש כמה רמות של כיבוש. או ברמת שליטה על השטח, או שהכתוב מתייחס אל רובה ככולה. ומכל מקום אכן היה כיבוש בפועל בימי יהושע.

(שלא לדבר על כך שלא היה כאן קושיא אלא יותר תירוץ מאשר קושיא. כי בגמרא מבואר שכן היה כיבוש, וכל גדולי האחרונים לא חשבו על הפתרון של הגר"ש פישר. ולעקם את כל המשמעות הפשוטה של המושג "כיבוש" רק בגלל שאנחנו לא מבינים את הסברא של הגמרא להשוות את הכיבוש לחילוק הוא עצמו דוחק. ומחיפוש קצר באוצר בחכמה עולה שישנם עוד כמה סתומים ועקשנים שהתקשו בפשטי המקראות ביהושע כנ"ל. צרת רבים חצי נחמה...)

[סגי נהור]

הנושא בכללותו רחב וגם נידון כאן כבר כמה פעמים. בינתיים לא אמנע מלהעתיק המבואר בנושא זה בלקו"ת לבעל התניא:

ועלמות אין מספר, הם הלכות שבגמרא ומימרות האמוראים. ונקרא עלמות לשון העלם... והענין, כי התלמוד עיקרו להבין הטעמים, והטעמים הם באמת בבחינת העלם, שאין יכולים לעמוד על שרשו של הטעם ועיקרו, שלא יכול כלל לבא בהתגלות למטה, רק לעתיד יתגלו טעמי תורה. ואף שבגמרא מפרש הטעם, מ"מ בעיון ובעמקות לא בא הטעם בהשגה, כגון ע"ד דוגמא קיי"ל כסות לילה פטור מציצית מדכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה, וכסות סומא חייב בציצית שישנו בראיה אצל אחרים. והנה באמת אם באנו לפסוק רק מצד השכל, הנה אדרבה לפי שכלו יותר היה ראוי לחייב כסות לילה, שישנו בראיה אצלו ע"י הנר, משא"כ סומא אינו רואה כלל. אלא שע"פ חכמת התורה נתחייב כסות מפני שישנו בראיה אצל אחרים אף שהוא אינו רואה כלל. וא"כ זה שנתפוס טעם זה לעיקר, היינו מה שישנו בראיה אצל אחרים יותר ממה שכסות לילה נראה ע"י אור הנר, לא בא כלל בהתגלות למטה. לכך הנה אף שאנו יכולים ללמוד התלמוד בעמקות, כגון להעמיק אח"כ מהו כסות לילה, מ"מ עצם שרש הטעם דכסות לילה פטור הוא בבחי' העלם מאתנו. כי הטעם שבא בתלמוד הוא רק דרך כלל מדכתיב וראיתם אותו פרט כו', אבל לא בא בהתגלות כל פרטי עניני הטעם בעמקות (מדוע לא נתמעט כסות סומא כנ"ל) כי זה אינו יכול לבא כלל בהתגלות בעולמות, וכמ"ש מאד עמקו מחשבותיך.

[באמונתו]

ראה הדוגמה המצורפת, ממרן הגרי"ז זצ"ל.
למעשה, המדובר במחלוקת קדמונית, שבין הפילוסופים בימי הרמב"ם ואחריו, וחכמי הקבלה.
ודאי אין ספק, כי שלומי אמוני ישראל, גדולים וקטנים, דחו הפילוסופיה ואמצו הקבלה.
התנועות הענקיות הקדושות של הדורות אחרונים, בראשות רבי ישראל בעל שם טוב והגר"א מוילנה, וכ"ש עדות מזרח, הרי כולם, בסיסם ושורשם בעומק קבלה ונסתרות.
מאידך, בכל דור קמים יחידים, אשר מנסים בכ"ז לגשת אל משפטי התורה והתלמוד עם תפיסת שכל אנושי - הגיוני, אלא שניסיון הדורות הוכיח היטב, כי אלו בלתי מצליחים לעולם לדחות גישה המקובלת, אך דעותיהם נפסלות תמיד.
כן היה המצב גם בין גדולי ראשי הישיבה לפני השואה, ואף בין גדולי המוסר שבאותו זמן.
גם בדורנו, הנה ניסיונות אלו לא יצליחו.

[עושה חיל]

ראה הדוגמה המצורפת, ממרן הגרי"ז זצ"ל.
למעשה, המדובר במחלוקת קדמונית, שבין הפילוסופים בימי הרמב"ם ואחריו, וחכמי הקבלה.
ודאי אין ספק, כי שלומי אמוני ישראל, גדולים וקטנים, דחו הפילוסופיה ואמצו הקבלה.
התנועות הענקיות הקדושות של הדורות אחרונים, בראשות רבי ישראל בעל שם טוב והגר"א מוילנה, וכ"ש עדות מזרח, הרי כולם, בסיסם ושורשם בעומק קבלה ונסתרות.
מאידך, בכל דור קמים יחידים, אשר מנסים בכ"ז לגשת אל משפטי התורה והתלמוד עם תפיסת שכל אנושי - הגיוני, אלא שניסיון הדורות הוכיח היטב, כי אלו בלתי מצליחים לעולם לדחות גישה המקובלת, אך דעותיהם נפסלות תמיד.
כן היה המצב גם בין גדולי ראשי הישיבה לפני השואה, ואף בין גדולי המוסר שבאותו זמן.
גם בדורנו, הנה ניסיונות אלו לא יצליחו.

מה שהבאת מהגרי"ז, זו באמת תפיסה מסויימת של אחד מגדולי הדור הקודם, אבל ממש לא הונחל בכלל ישראל וגם לא בישיבות (לומר שיש 'שכל של תורה' והוא לא בר השגה, אלא רק ניתן לחשבן בתוך הדברים הנלמדים...?!?!).

ובעניין חכמת הקבלה לא באה לסתור את ההיגיון אלא היא נתבך נוסף (או עומק נוסף) בתורה.
מי לנו כמו הגר"א והר' חיים וולוז'ין ועולם הישיבות שלא זנחו השכל וההיגיון בלימוד התורה, וחכמת הקבלה היתה לצנועים ולגדולים.
חכמת הפילוסופיה זה כבר עניין אחר לגמרי, שבזה האחרונים לא עודדו לעסוק.
אבל אין בין זה לזה קשר כלל.
ומה עניין שמיטה להר סיני?!

[משוש דורים]

אני לא חושב שיש לביקורת של רבי בונם שמץ של שייכות לאחיו רבי יוסל.
יש היום הרבה בחורים שמיד שהם מתחילים סוגיא הם מחפשים בהגיון שלהם מה אמור להיות הדין, או מה הסברא.
והם לא מחפשים כלל לראות מה אומרת הגמרא והראשונים.
ראשי הישיבות בדור הקודם היו מחפשים לכל סברא או מסקנא סימוכין בדברי הגמ' והראשונים, והיום כל אחד מתפלסף כפי מיעוט שכלו.
רבי יוסל לומד בדיוק כמו שלמדו תמיד, הוא מעיין בדברי הגמ' והראשונים ומוציא משם את מסקנותיו, ונכון שהוא בעל סברא גדול, אבל הוא לומד כמו שלמדו תמיד.
יש כל מיני צעירים שמתיימרים לומר שהם תלמידיו, והם אינם לומדים תורה אלא פילוסופיה.

נכחתי פעם בשיחה של מספר תלמידים כאלו, והיה שם מן הצד חילוני שלא קרא ושנה מימיו, ואחר שמישהו הסביר לו סביב מה נסוב הויכוח, והוא השתתף בו במידה יפה, וזה אומר הרבה על תרבות הלימוד הזה, שאין צריך לדעת בו כלום, וממילא שאין בו ריח אמיתי של תורה.

[באמונתו]

ראה הדוגמה המצורפת, ממרן הגרי"ז זצ"ל.
למעשה, המדובר במחלוקת קדמונית, שבין הפילוסופים בימי הרמב"ם ואחריו, וחכמי הקבלה.
ודאי אין ספק, כי שלומי אמוני ישראל, גדולים וקטנים, דחו הפילוסופיה ואמצו הקבלה.
התנועות הענקיות הקדושות של הדורות אחרונים, בראשות רבי ישראל בעל שם טוב והגר"א מוילנה, וכ"ש עדות מזרח, הרי כולם, בסיסם ושורשם בעומק קבלה ונסתרות.
מאידך, בכל דור קמים יחידים, אשר מנסים בכ"ז לגשת אל משפטי התורה והתלמוד עם תפיסת שכל אנושי - הגיוני, אלא שניסיון הדורות הוכיח היטב, כי אלו בלתי מצליחים לעולם לדחות גישה המקובלת, אך דעותיהם נפסלות תמיד.
כן היה המצב גם בין גדולי ראשי הישיבה לפני השואה, ואף בין גדולי המוסר שבאותו זמן.
גם בדורנו, הנה ניסיונות אלו לא יצליחו.

מה שהבאת מהגרי"ז, זו באמת תפיסה מסויימת של אחד מגדולי הדור הקודם, אבל ממש לא הונחל בכלל ישראל וגם לא בישיבות (לומר שיש 'שכל של תורה' והוא לא בר השגה, אלא רק ניתן לחשבן בתוך הדברים הנלמדים...?!?!).
ובעניין חכמת הקבלה לא באה לסתור את ההיגיון אלא היא נתבך נוסף (או עומק נוסף) בתורה.
מי לנו כמו הגר"א והר' חיים וולוז'ין ועולם הישיבות שלא זנחו השכל וההיגיון בלימוד התורה, וחכמת הקבלה היתה לצנועים ולגדולים.
חכמת הפילוסופיה זה כבר עניין אחר לגמרי, שבזה האחרונים לא עודדו לעסוק.
אבל אין בין זה לזה קשר כלל.
ומה עניין שמיטה להר סיני?!

כנראה, הכותב אינו בקי כ"כ, בעיקרי המחלוקת של המקובלים והפילוסופים, אשר בימי הראשונים.
למעשה, המקובלים דומים בשיטתם, לריה"ל בכוזרי, המדגיש עניין החוֹקיות שבמצוות דווקא, אשר אין לשכל אנושי מבוא אליהם, לא בכללות, ולא בפרטות.
מאידך, בעלי הפילוסופיה, הלא ביקשו הסבר טעמי המצוות כולם, בבינה והיגיון השכלי - אנושי.
שורש מחלוקתם, יסודי מקיף, בגישה הכללית לכל התורה כולה.