חנוכה בתנ"ך

[עושה חדשות]

נס חנוכה התרחש בזמן בית שני, אחרי שנחתמו כבר כ"ד ספרי הקודש.
אבל חז"ל והקדמונים פירשו הרבה פסוקים ונבואות על נס חנוכה העתיד לבוא.
אולי יהיה תועלת לרכז הכל באשכול אחד. ותודה למשת"פ.
התחלתי בכמה פרשיות ופסוקים שבפירוש רש"י על אתר רומזם על ימי יוונים וחשמונאים.

- - - - - - -

דברים לג
בָּרֵךְ יְקֹוָק חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:

חגי ב
כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה: וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת:

זכריה ט
שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ: כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר: וַיקֹוָק עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַאדֹנָי יְקֹוִק בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן: יְקֹוָק צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ: וְהוֹשִׁיעָם יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ: כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת:

זכריה י
וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה וְנִלְחֲמוּ כִּי יְקֹוָק עִמָּם וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים: וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם:

תהילים מב
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:

תהילים פ
יְקֹוָק אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ: הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ: תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ: אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:

דניאל ז
בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּהּ וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ:

דניאל ח
וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן: וְהַנִּשְׁבֶּרֶת וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה וְלֹא בְכֹחוֹ:

דניאל יא
...וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ: וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד: וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ: וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא לוֹ תִהְיֶה: וישב וְיָשֵׂם פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ: וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ וְנִכְשַׁל וְנָפַל וְלֹא יִמָּצֵא: וְעָמַד עַל כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה: וְעָמַד עַל כַּנּוֹ נִבְזֶה וְלֹא נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת וּבָא בְשַׁלְוָה וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת: וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ וְגַם נְגִיד בְּרִית:

שיר השירים ו
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת:

משלי ל
אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם... דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם... תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל... אוֹ תָיִשׁ...

[דרומי]

רמזים יש לאין סוף, ולתועלת האשכול היה כדאי להגביל ולהגדיר מקורות קדמוניים דוקא בתחום מסויים.

אולם לחיבת הקודש לא אמנע מלציין לדברי בעל הטורים הנפלאים בפרשת תולדות עה"פ 'ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ', שרומז לימי יוונים שהיתה גזירה על המקוואות ונעשה להם נס ונפתח ו להם מקוואות בתוך הבתים וכך יכולים היו לפרות ולרבות.

[עושה חדשות]

הסוסים הלבנים, בזכריה פרק ו, מתפרשים גם הם בחז"ל ובמפרשים כנבואה על יון.

[דורשי יחודך]

שמואל א' ב' ט'
רַגְלֵ֤י חֲסִידָו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ
ובפי' הגר"א לתפילת חנה מפרש:
לא בכח זהו גלות יון כמ"ש וגבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים כנגד גבורים ביד חלשים אמר כי לא בכח יגבר איש ונגר רבים ביד מעטים הורה במלת איש איש פרטי והמעט כאחד נחשבו

[גביר]

זכריה פרק ט לפחות לפי אבן עזרא וספורנו

[כדכד]

יש נבואה נוספת (אולי זו שצויינה איני יודע) של חגי שנאמרה ,בחדש התשיעי בכסלו" "בעשרים וארבעה לחדש" ותוכן הנבואה גם יתכן לקשרו לחנוכה. מו"ר שליט"א בדרך כלל נותן שיעור לחנוכה על פי נבואה זו

[גביר]

יש נבואה נוספת (אולי זו שצויינה איני יודע) של חגי שנאמרה ,בחדש התשיעי בכסלו" "בעשרים וארבעה לחדש" ותוכן הנבואה גם יתכן לקשרו לחנוכה. מו"ר שליט"א בדרך כלל נותן שיעור לחנוכה על פי נבואה זו

חגי ב, יח
ויעוין מור וקציעה לר"י עמדין ריש סימן תרע.

[טור תלגא]

בתרגום יונתן

שמואל א' ב ד
קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל.

על מלכות מקדון אתנביאת ואמרת קשתת דגברי מקדונאי יתברין ודבית חשמונאי דהוו חלשין יתעבדן להון נסין וגבורן.

שיר השירים ו ז-ט

כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך. ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר. אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה.

ומלכות בית חשמונאי כולהון מלין פקודיא כרמונא בר מן מתתיה כהנא רבא ובנוהי דאנון צדיקין מכולהון ומקימין פקודיא ופתגמי אוריתא בצחותא. באדין קמו יונאי וכנשו שתין מלכין מבנוי דעשו מלובשין שריונין רכבין על סוסון ופרשין ותמנין דוכסין מבנוי דישמעאל רכבין על פיליא בר מן שאר עממיא ולישניא דלית להון מנין ומניאו אנטיוכס מלכא עליהון לרישא ואתו לאגחא קרבא בירושלם.ובעדנא ההוא הות כנשתא דישראל דמתילא ליונתא שלימתא פלחא בלב חד למרהא ואחדא לאוריתא ועסקא בפתגמי אוריתא בלב שלים וברירן זכותהא כיומא דנפקת ממצרים הא בכן נפקו בני חשמונאי ומתתיה וכל עמא דישראל ואגיחו בהון קרבא ומסר יי יתהון בידהון וכד חזו יתבי פלכיא אשרו יתהון ומלכות ארעא ושלטוניא וקליסו להון.

[גביר]

תהלים עא לפירוש הספורנו [ודומני שעוד מקומות בתהילים לפי פירושו].

[דרומי]

מענין האשכול (אם כי קצת נוטה במחילה),

חז"ל בחרו ב'פרשת הנשיאים' להיות קריאת התורה של חנוכה.

ויש בכך פרדוקס, שהרי 'פרשת הנשיאים' מיוחדת בזה ששבט לוי מחוץ לתמונה, ורק י"ב הנשיאים האחרים משתתפים בחנוכה -

בדיוק הפוך מחנוכה שבו שבט לוי, והכהנים בעיקר, הם שהנהיגו את הכל, וכאמרנו "על ידי כהניך הקדושים".

ואמנם ביום השמיני 'עושים טובה' ומזכירים את העלאת הנרות על ידי אהרן...

אבל בכל שאר הימים (אולי למעט היום הראשון) מדברים על כל השבטים מלבד שבט לוי!

[ובדרך צחות י"ל לפי זה בהשם 'זאת חנוכה' - זאת ולא אחרת, כי עד כה היתה הקריאה לא מתאימה לחנוכה ודוקא הקריאה של היום (השמיני) מתאימה לחנוכה...]

ועכ"פ לכאורה היה מקום לקרוא בחנוכה את פרשת וזאת הברכה שבה מברך משה את שבט לוי וכמו שהביא הרב עו"ח בתחילת האשכול.

[גביר]

יש נבואה נוספת (אולי זו שצויינה איני יודע) של חגי שנאמרה ,בחדש התשיעי בכסלו" "בעשרים וארבעה לחדש" ותוכן הנבואה גם יתכן לקשרו לחנוכה. מו"ר שליט"א בדרך כלל נותן שיעור לחנוכה על פי נבואה זו

חגי ב, יח
ויעוין מור וקציעה לר"י עמדין ריש סימן תרע.

ובחגי ב ט גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכו' ושם פסוק י בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש היה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמור וכו'

בספר מאור עיניים לר' עזריה מן האדומים חלק אמרי בינה פרק נא [ירושלים תשל עמ' 429] כתב שבכלל גדולת הבית השני ש'התהדר והתהלל בזמן החשמונאים בנס שמנה של מנורה בימי חנוכה אשר זכרם לא יסוף מזרענו'.

ולפי זה [וביותר בצירוף דברי המור וקציעה הנ"ל] הדברים מבוארים שחנוכה הוא בכלל נבואת חגי.

[לא ראיתי שהמור וקציעה מזכיר את המאור עיניים, אמנם הן מכאן והן מדבריו שם על ספר יהודית שאינו מזמן היוונים אלא מזמן אחר וכמו שכתב שם המאור עיניים נראה שראה את דבריו ומסתמא כבר עמדו על כך]

[כדכד]

מענין האשכול (אם כי קצת נוטה במחילה),
חז"ל בחרו ב'פרשת הנשיאים' להיות קריאת התורה של חנוכה.
ויש בכך פרדוקס, שהרי 'פרשת הנשיאים' מיוחדת בזה ששבט לוי מחוץ לתמונה, ורק י"ב הנשיאים האחרים משתתפים בחנוכה -
בדיוק הפוך מחנוכה שבו שבט לוי, והכהנים בעיקר, הם שהנהיגו את הכל, וכאמרנו "על ידי כהניך הקדושים".
ואמנם ביום השמיני 'עושים טובה' ומזכירים את העלאת הנרות על ידי אהרן...
אבל בכל שאר הימים (אולי למעט היום הראשון) מדברים על כל השבטים מלבד שבט לוי!
[ובדרך צחות י"ל לפי זה בהשם 'זאת חנוכה' - זאת ולא אחרת, כי עד כה היתה הקריאה לא מתאימה לחנוכה ודוקא הקריאה של היום (השמיני) מתאימה לחנוכה...]
ועכ"פ לכאורה היה מקום לקרוא בחנוכה את פרשת וזאת הברכה שבה מברך משה את שבט לוי וכמו שהביא הרב עו"ח בתחילת האשכול.

חז"ל קבעו את הקריאה בגלל חנוכת המזבח שהיתה בנשיאים והיתה בבית שני בימי חשמונאים. כנראה שהאיזכור של החנוכה היה נראה לחכמים יותר עקרוני מאשר זה שהנס בימי החשמונאים נעשה ע"י כהנים

[מעיין]

[לא ראיתי שהמור וקציעה מזכיר את המאור עיניים, אמנם הן מכאן והן מדבריו שם על ספר יהודית שאינו מזמן היוונים אלא מזמן אחר וכמו שכתב שם המאור עיניים נראה שראה את דבריו ומסתמא כבר עמדו על כך]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 24#p561224

[גביר]

שם עמ' שצז.

יישר כח גדול!

[בחפשי כותב]

יש נבואה נוספת (אולי זו שצויינה איני יודע) של חגי שנאמרה ,בחדש התשיעי בכסלו" "בעשרים וארבעה לחדש" ותוכן הנבואה גם יתכן לקשרו לחנוכה. מו"ר שליט"א בדרך כלל נותן שיעור לחנוכה על פי נבואה זו

חגי ב, יח
ויעוין מור וקציעה לר"י עמדין ריש סימן תרע.

...הדברים מבוארים שחנוכה הוא בכלל נבואת חגי.

בבן איש חי (פרשת וישב אות כג) כתב: "ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סי' ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר".
והובא בכף החיים (סימן עתר ס"ק כו), והטעם למנהג זה, ציין הכה"ח למה שכתב בסימן תכט (ס"ק ו), וזה לשונו שם: "בפרשת שקלים ראוי ללמוד משניות של מסכת שקלים וכו', והטעם לזה על פי מה דאיתא בסנהדרין דף ק"א ע"א כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב יעו"ש. וכן כתוב במסכת סופרים פרק י"ח הלכה א' כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאלו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן".

[גביר]

כך מובא גם במועד לכל חי לר"ח פאלאג'י, כז א, בשם נזירות שמשון סימן תר"ע.

ישנו באוצר - https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=175816

[בתוך הגולה]

תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת יא ב) אלו ימי החנוכה

[אפרים זלמן]

וחושך על פני תהום - זו יוון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיהם

[גביר]

גם תהלים עט לפי ספורנו

[גביר]

זכריה ט: יג יד

כִּי-דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה, קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם, וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן, עַל-בָּנַיִךְ יָוָן; וְשַׂמְתִּיךְ, כְּחֶרֶב גִּבּוֹר. וַי-הוָ-ה עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה, וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ; וַאדֹנָי יְ-הוִ-ה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן. יְה-וָ-ה צְבָאוֹת, יָגֵן עֲלֵיהֶם, וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי-קֶלַע, וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ-יָיִן; וּמָלְאוּ, כַּמִּזְרָק--כְּזָוִיּוֹת, מִזְבֵּחַ.

אפשר לבאר שהנביא ניבא גם על הדרך בה ילחמו בני חשמונאי ביוונים.

היוונים היו מאורגנים בדבוקות של פלנקס, שהורכבו מחיילים שכל אחד מהם החזיק בידיו חנית ארוכה, כשהלוחמים שבשורות האחרונות מסוככים בחניתות אלה על אלה שלפניהם. הפנלנקס היו כמעט בלתי מנוצחים ובוודאי שלא היה ניתן להתמודד נגדם בקרב פנים אל פנים. האפשרות היחידה להיאבק בהם היתה בחיצים ובאבני קלע, ואף זאת בקושי רב.

הנביא אומר אם כן - 'ושמתיך כחרב גיבור' - הקב"ה ישים את בני ציון כאילו היתה בידם 'חרב גיבור' - כינוי לסריסה, יסייע בידם במלחמתם בחיצים ובאבני הקלע יעלה בידם לנצח את היוונים ולטהר את המזבח.

ועל דרך דרוש אפשר גם לפרש הכתוב בתהלים - 'טוב לחסות בה' מבטוח באדם' - טוב לחסות בה' ולבטוח בו מאשר לחסות בצילן של הסריסות, שכאמור סוככו על הלוחמים.

[תרשישי]

בספר ליקוטים מהחתם סופר על חנוכה הביא מהחת"ס פלפול על דרך חידודא רמז מהתורה על חנוכה.
וברמב"ן ריש פרשת בהעלותך הביא ג"כ מזה הענין עיי"ש.

[גביר]

יעוין: אליהו כי טוב, ספר התודעה, כרך א ירושלים תשנח עמ' שכג-שכד ;

ירחון האוצר, י, עמ' נד ואילך.

https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=611347

[י. אברהם]

זכריה פרק ט לפחות לפי אבן עזרא וספורנו

כ"ה ברש"י ורד"ק שם, וכ"ה בהקדמת רבי סעדיה למגילת אנטיוכס

[מהר שלל חש בז]

יש נבואה נוספת (אולי זו שצויינה איני יודע) של חגי שנאמרה ,בחדש התשיעי בכסלו" "בעשרים וארבעה לחדש" ותוכן הנבואה גם יתכן לקשרו לחנוכה. מו"ר שליט"א בדרך כלל נותן שיעור לחנוכה על פי נבואה זו

חגי ב, יח
ויעוין מור וקציעה לר"י עמדין ריש סימן תרע.

...הדברים מבוארים שחנוכה הוא בכלל נבואת חגי.

בבן איש חי (פרשת וישב אות כג) כתב: "ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סי' ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר".
והובא בכף החיים (סימן עתר ס"ק כו), והטעם למנהג זה, ציין הכה"ח למה שכתב בסימן תכט (ס"ק ו), וזה לשונו שם: "בפרשת שקלים ראוי ללמוד משניות של מסכת שקלים וכו', והטעם לזה על פי מה דאיתא בסנהדרין דף ק"א ע"א כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב יעו"ש. וכן כתוב במסכת סופרים פרק י"ח הלכה א' כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאלו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן".

ראה עוד את המצורף,

הרב יואל בן נון.pdf

(539.63 KiB) הורד 116 פעמים

[זיז שדי]

נס חנוכה התרחש בזמן בית שני, אחרי שנחתמו כבר כ"ד ספרי הקודש.
אבל חז"ל והקדמונים פירשו הרבה פסוקים ונבואות על נס חנוכה העתיד לבוא.
אולי יהיה תועלת לרכז הכל באשכול אחד. ותודה למשת"פ.
התחלתי בכמה פרשיות ופסוקים שבפירוש רש"י על אתר רומזם על ימי יוונים וחשמונאים.

- - - - - - -

דברים לג
בָּרֵךְ יְקֹוָק חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:

חגי ב
כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה: וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת:

זכריה ט
שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ: כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר: וַיקֹוָק עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַאדֹנָי יְקֹוִק בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן: יְקֹוָק צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ: וְהוֹשִׁיעָם יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ: כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת:

זכריה י
וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה וְנִלְחֲמוּ כִּי יְקֹוָק עִמָּם וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים: וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם:

תהילים מב
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:

תהילים פ
יְקֹוָק אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ: הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ: תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ: אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:

דניאל ז
בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּהּ וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ:

דניאל ח
וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן: וְהַנִּשְׁבֶּרֶת וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה וְלֹא בְכֹחוֹ:

דניאל יא
...וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ: וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד: וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ: וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא לוֹ תִהְיֶה: וישב וְיָשֵׂם פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ: וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ וְנִכְשַׁל וְנָפַל וְלֹא יִמָּצֵא: וְעָמַד עַל כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה: וְעָמַד עַל כַּנּוֹ נִבְזֶה וְלֹא נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת וּבָא בְשַׁלְוָה וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת: וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ וְגַם נְגִיד בְּרִית:

שיר השירים ו
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת:

משלי ל
אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם... דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם... תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל... אוֹ תָיִשׁ...

הוסף יואל ד. ו ז. וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם. הִנְנִי מְעִירָם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִי גְמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם . (רס"ג בהקדמתו למגילת בני חשמנאי למד דקאי אמעשה חנוכה)

[אור עולם]

יש בתרגום שיה"ש על "ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן".

[מעוז]

יש נבואה נוספת (אולי זו שצויינה איני יודע) של חגי שנאמרה ,בחדש התשיעי בכסלו" "בעשרים וארבעה לחדש" ותוכן הנבואה גם יתכן לקשרו לחנוכה. מו"ר שליט"א בדרך כלל נותן שיעור לחנוכה על פי נבואה זו

חגי ב, יח
ויעוין מור וקציעה לר"י עמדין ריש סימן תרע.

...הדברים מבוארים שחנוכה הוא בכלל נבואת חגי.

בבן איש חי (פרשת וישב אות כג) כתב: "ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סי' ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר".
והובא בכף החיים (סימן עתר ס"ק כו), והטעם למנהג זה, ציין הכה"ח למה שכתב בסימן תכט (ס"ק ו), וזה לשונו שם: "בפרשת שקלים ראוי ללמוד משניות של מסכת שקלים וכו', והטעם לזה על פי מה דאיתא בסנהדרין דף ק"א ע"א כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב יעו"ש. וכן כתוב במסכת סופרים פרק י"ח הלכה א' כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאלו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן".

ראה עוד את המצורף,

יום יסוד היכל ה' הרב יואל בן נון.pdf

(6.24 MiB) הורד 169 פעמים

ראה גם את זה <עדכון: הוספתי את הקובץ שבטעות לא צורפה מקודם, תודה למעיר בפרטי>

[עושה חדשות]

בבן איש חי (פרשת וישב אות כג) כתב: "ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סי' ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר".

וקדם לו בנזירות שמשון סי' תרע.

[ענ'י לעצמי]

בבני יששכר (מאמרי כסלו-טבת, מאמר ב [אור תורה] אות ב) כתב בשם ה'רוקח' דפרשת המנורה בפרשת אמור רומז לחנוכה, וכתב הבני יששכר רמז נחמד לזה, עיין בדבריו למטה:

[עושה חדשות]

גם זכריה פרק ג "הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" לפי' האברבנאל והמלבי"ם.

[כן מסתבר]

רמזים יש לאין סוף, ולתועלת האשכול היה כדאי להגביל ולהגדיר מקורות קדמוניים דוקא בתחום מסויים.

אולם לחיבת הקודש לא אמנע מלציין לדברי בעל הטורים הנפלאים בפרשת תולדות עה"פ 'ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ', שרומז לימי יוונים שהיתה גזירה על המקוואות ונעשה להם נס ונפתח ו להם מקוואות בתוך הבתים וכך יכולים היו לפרות ולרבות.

כמדומה שעושה חדשות הגביל את נושא האשכול ל: 1. פירושים, ולא רמזים. 2. של חז”ל והקדמונים בלבד. ופסוקים כאלו אין הרבה. מקסימום עוד כמה שלא הובאו באשכול, ומאידך על כמה שהובאו ניתן לטעון שהם בגדר רמזים בלבד.

כמובן שלחיבת הקודש נעיין גם ברמזים, ותשוח”ח על הבעל הטורים הנפלא.

[עושה חדשות]

זכריה פרק יא - שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וכו', לפי מה שפירש הרד"ק בשם החכם ר' אברהם הלוי מטוליטולה שחבר ספר הקבלה, עי"ש.

[עושה חדשות]

יואל א,ד - יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל, ראה מקורות כאן.