חדש - פשוטו של מקרא

[חברא]

צריך להחליף את הסיומת של הקובץ ל-PDF.

[חברא]

הגרח''י קפלן - צהר תעשה לתיבה.jpg (57.63 KiB) נצפה 6086 פעמים

נכון אמנם שהרד"ק אינו מפרש 'צהר' - נרות, אלא מפרש ש'צהר' הוא חלון.
אבל לא ברור מה שכתב שהפירוש ש'צהר' הוא אבן טובה מיישב את השאלה שהמקרא נאמר בעשיית התיבה. ואדרבא, שאלה זו שואל הרד"ק על פירוש חז"ל (שהובא ברש"י) שהיא אבן טובה.

רד"ק בראשית ו, טז

צהר - מגזרת צהרים, ר"ל שיעשה עליה חלון שיכנס ממנו האורה לאחר כלות הגשם וחסרון המים, כמו שאמר "ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה" ויש מרז"ל שאמרו כי אבן טובה היתה לו שהיתה מאירה כצהרים וזהו שאמר צהר תעשה, ולשון תעשה הוא כנגד זה הפירוש. ובאמת הכין נח שמן לנר בהכינו כל צרכיו וזה החלון היה למעלה:

[איש_ספר]

הרד"ק הבין שהתעשה מתייחס לצהר ולכן מתקשה בפירוש שהוא אבן טובה, כי האבן לא נעשתה ע"י נח.
הרד"כ מעיר שהתעשה מתייחס לתיבה, ולכן אפשר לפרש שמדובר באבן טובה שמשבצים אותה במילואה בתוך בנין התיבה, משא"כ נרות שאינן קבועות בתיבה ואין עשיה לא בהן ולא בתיבה.

[חברא]

יפה ביארת!

[חברא]

הגרח''י קפלן - פירוש רש''י פשוטו של מקרא.jpg (38.11 KiB) נצפה 6084 פעמים

הראשונים בעלי הפשט לא נקטו כך.
למשל האבן עזרא:

...אין ספק שהם (-חז"ל) ידעו הדרך הישרה כאשר היא, על כן אמרו כלל: אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והדרש הוא תוספת טעם. והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושרש, כרב שלמה ז"ל, שפירש התנ"ך על דרך דרש, והוא חושב כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו רק פשט אחד מני אלף, וחכמי דורנו יתהללו באלה הספרים.

(שפה ברורה, מהדורת מ' וילנסקי, ירושלים, תשל"ח, עמוד 64).

[חברא]

חזקוני בראשית ו, טז

ולפי פשוטו: צהר תעשה לתבה – לשון יצהר, פירוש: שמן תעשה לצורך התיבה להאיר בה.

ובאתר 'על התורה' הביאו בשם הרשב"ם:

צהר תעשה לתיבה – כלומר תכניס ותאסוף שמן להאיר בתיבה.
צהר – כמו יצהר, והיו״ד אינה מן היסוד, דכתיב באיוב (איוב כ״ד:י״א): בין שורתם יצהירו – כמו יפעילו.
תעשה – לשון קיבוץ, כמו: וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח).(1)

(1) שוחזר מליקוט אוקספורד-מינכן, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 284 ואילך.

[עקביה]

קצת צ"ע כיצד ניתן לפרש ש'צהר' הוא שמן או נרות (וגם על פירוש אבן טובה ק"ק) הלא הציווי ע"כ נמצא בתוך תוכו של הציווי על מעשה התיבה עצמה:

(טו) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ: (טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ:

ואילו הכוונה לשמן או נרות היה צריך לצוות ע"כ אח"כ, אולי כשמצווהו על הכנסת אוכל לתיבה.

[חברא]

עוד מפרשים:

צהר - תוספות השלם אות ח.jpg (28.78 KiB) נצפה 5964 פעמים

צהר - תוספות השלם אות ט.jpg (4.56 KiB) נצפה 5964 פעמים

[חברא]

הלכתי לבדוק בפנים החיבור 'פשוטו של מקרא', ואני מתפלא מאד - זה פשוט לא כתוב שם! לא כתוב שם ש'צהר' הכונה לנרות!
(אולי מישהו יכול להעלות?)
[עריכה: בטובו של הרב 'בתוך הגולה' מצורף כאן).

כך מובא שם:
1. 'צהר' הוא לשון 'מקור אור', ומזה גם המילה 'צהרים', ו'יצהר'.
2. הביאו המחלוקת בחז"ל (שהובאה ברש"י) אם הכונה לחלון או לאבן טובה.
3. כתבו שלשני הפירושים צריך לומר שהיו גם נרות (ועל זה ציינו את הרד"ק: "ובאמת הכין נח שמן לנר בהכינו כל צרכיו" - ובקובץ הנ"ל האשימם בשקר שציינו לרד"ק).
וההכרח לזה שהיו גם נרות כתבו שם:
לפירוש שהוא חלון - בזמנם החלונות לא היו מזכוכית, וכשסגרו את החלון היה חושך. ובארבעים יום הראשונים שירד גשם יומם ולילה, החלון היה סגור; לפירוש שהוא אבן טובה - אבן טובה יכולה לשקף אור קיים, אבל אין לה אור עצמי.

עיינתי גם בענין הדודאים (שמצויין לגנאי בקובץ שהועלה כאן) ולא הבנתי על מה ההתקפה, הם סה"כ הביאו את הרמב"ן והרד"ק.
גם בענין 'וישמע אלקים אל לאה' (בראשית ל, יז) הביאו שם כפירוש רש"י.

[סגי נהור]

על הפירושים השונים בתיבת צהר ועיון בשיטת רש"י בזה - ראה עוד בלקוטי שיחות.

[צופה_ומביט]

1. 'צהר' הוא לשון 'מקור אור', ומזה גם המילה 'צהרים', ו'יצהר'.
הברטנורא כותב שצוהר הוא כמו זוהר, כי אותיות זשסר"ץ מתחלפות, ולפי זה צוהר [שהוא אכן יסוד המילים צהרים ויצהר] הוא לשון 'אור'. וכך כתוב בהרבה ראשונים שצהרים הוא מלשון אור והיינו [הזמן שיש בו] אור חזק. וראה רש"י בקידושין לט, א ד"ה לא צהריתו: אין הלכות כלאים צוהרות ומאירות לכם.


3. לפירוש שהוא חלון - בזמנם החלונות לא היו מזכוכית, וכשסגרו את החלון היה חושך. ובארבעים יום הראשונים שירד גשם יומם ולילה, החלון היה סגור.
כך כתבו הרד"ק והחזקוני עיי"ש.

לפירוש שהוא אבן טובה - אבן טובה יכולה לשקף אור קיים, אבל אין לה אור עצמי.
אא"כ מדובר על חומר זרחני כלשהו. [כמדומה שיש עוד מקומות בחז"ל שמשמע שמרגלית (או אפילו גוף לבן ונקי) מאירה מעצמה, ויש לבדוק היטב בכל מקום אם מוכרח שלא מדובר בהגברת אור מועט שנמצא שם].
אי נמי כמו שהציעו כאן [ליישב למ"ד זה מדוע מופיע ציווי זה בתוך הציווי על בנין התיבה] שהכוונה לקבוע את האבן הטובה בגוף התיבה, ולפי זה יתכן שהכוונה שהאבן הטובה מפולשת מעבר אל עבר בדופן התיבה ופניה כלפי חוץ ומשם היא קולטת את האור ומאירה ומגבירה אותו כלפי פנים.
ואולי הוא מחלוקת במדרש: "רבי מאיר אומר: אבן אחת של מרגלית היתה תלויה בתיבה, והיתה מאירה לכל הבריות שבתוכה כנר שהוא מאיר בתוך הבית, וכשמש הזה שהוא מאיר בצהרים. אמר רבי יוחנן, א"ל הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות, שיהו מאירות להן כצהרים".

4. הכרח נוסף למה שכתבו ראשונים שפשיטא שנח הכין נרות ושמן [ואף בלי ציווי ע"כ] הוא כי לא נראה שאור הנכנס מחלון אחד [קטן?] הנמצא למעלה יאיר [מספיק] תיבה שלימה בכזה גודל, מה עוד שהיא מחולקת בתוכה בתקרות ומחיצות לקומות ומדורים החוצצים בעד אור המגיע ממקור אור אחד, יהיה היכן שיהיה.

כמו"כ, גם אם נניח שאור שמש הנכנס מהחלון יספיק איכשהו, מה יעשו בלילה? האם אור הלבנה [הנכנס דרך חלון אחד] יספיק להאיר תיבה שלימה?
[אא"כ נאמר שמה שלא שימשו המזלות כל אותה שנה ולא ניכר בין יום ולילה (רש"י ח, כב) הכוונה לא שהיה חושך/דמדומים כל השנה (כהבנת החזקוני, שמחמת כן דחה בכלל את הפירוש שהחלון היה לאורה, וצ"ע שהלא נמצא כן בחז"ל) אלא שהיה אור כל השנה, כי מערכת המזלות נעצרה בשעת יום ולא בשעת לילה, ויל"ע].
ומה יעשו ביום המעונן וכל עכירות האויר שהיתה במבול ואחריו?

ואולי יש לומר שבלא"ה כל הקיום התיבה היה בנס וכו', ורק שמיעטו בנס [כמש"כ הרמב"ן], ולכן גם כאן אמר הקב"ה לנח לעשות חלון כאיזו השתדלות למעט בנס, אבל באמת האור שנכנס משם הוצרך לנס כדי להאיר תמיד ולכל התיבה, ועשה זאת בדרך נס. [כך יש לומר גם לגבי דעת רבי מאיר שהיתה מרגלית אחת. ואולי גם מיושבת בזה השאלה איך האירה מרגלית בלי מקור אור שהיא תשקף אותו].
ועדיין, הדעת נותנת שמהאי טעמא גופא למעט בנס הכין נח נרות ושמן כדרך כל הארץ [כמה שהיה בידו להכניס לתיבה, והשאר כבר חזר לנס].

[צופה_ומביט]

משא"כ נרות שאינן קבועות בתיבה ואין עשיה לא בהן ולא בתיבה.

מי אמר שלא היתה בהן עשיה ולא היו קבועות? אולי הכוונה לשבץ בבנין התיבה מבפנים מקומות/כלים/שקעים וכיו"ב מוכנים למילוי שמן להאיר?

[דרומי]

באמת לא מובן ההתקפה בענין 'צהר' כי רש"י בעצמו מביא שני פירושים הרי שהענין לא חד וחלק, וכמו שציינו במפרשים אחרים פירשו באופנים נוספים.

ובקובץ המצורף האדמו"ר מליובאוויטש לומד בדעת רש"י שגם הוא מסכים שהכניסו נרות לתיבה, ודן באריכות בצריכותא שבין שני הפירושים שהביא

[יותם]

מה שהקשו על הפירוש שצהר היינו שמן או נרות, א"כ למה נכתב באמצע הוראות הבניה של התיבה, ייתכן לפרש שכיוון שמורהו לבנות ולסגור מכל הצדדים (ולא כתיבה פתוחה מלמעלה), מפרש במקומו מה יעשה לאור- שתזדקק לנרות כי צריך לאטום התיבה.

[חבר פורום אוצר החכמה]

להשלמת הענין

אוצר מפרשי התורה.PDF

(541.28 KiB) הורד 298 פעמים

[ישא ברכה]

בהקשר לכל נושא האשכול אני מצטט מדברי החובת הלבבות (שהביא בפורום במק"א הרב השוחט, ותודות לו).

והארבעה ועשרים, שתחשוב עם נפשך ותתבענה על כל ענין שנתיישב אצלה מעניני ידיעת האלהים ותורתו ודברי הראשונים וחידות החכמים ועניני התפלות אשר ידעת מעת נערותך וברוב ימי גדולך ולמודך תחלה כי צורות הענינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה אינם כצורתם אצל מי שהכרתו חזקה וכל אשר תוסיף הכרת האדם יוסיף בירור בענינים, על כן אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחלת למודך מן הענינים המסופקים והסברות העמוקות, אבל ראוי לך להתחיל בעת חוזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת האלהים וספרי נביאיו כמי שלא למד מהם ספר ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם ולהתבונן במלותם ובלשונם ומה שסובלות מן הענינים ומה שיש מהם כפשוטו ומה שאינו כפשוטו ומה שיש מהם נראה ומה שהוא מהם נסתר ומה שהסברא (ס"א שההקשה) נמצאת בו ומה שאין הסברא (ס"א ההקשה) נמצאת בו. וכן תעשה בתפלות ובתשבחות מהסתכל במלותם ומגמת עניניהם כדי שתהיה בעת שתדבר בהם לפני אלהיך יודע מה שמוציא לשונך מן המלות ומה שמבקש לבך בענין, ואל תנהג בכל זה במנהג ימי הנערות שתאמר מן המלות בלשונך מה שיזדמן לך ועל איזה דרך שיזדמן ואינך יודע הענין, וכבר קדם לנו בענין הזה מה שיש בו די. וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה שתתבונן בהם ותדינם לזכות ואל תנוח דעתך על מה שנתברר אצלך בתחלת למודך אבל תבע עליו את נפשך כמי שמתחיל בו, ומה שיתברר אצלך תזכרנו ותתישב בו, ומה שתסתפק בבירורו תחקור עליו מחכמי דורך שלא בדרך החקירה הראשונה, אז יראה לך מסודות התורה וסודות החכמים מה שאי אפשר להשיגו מצד למוד המלמדים אותך בתחלת ענינך.

[אהרן חן]

עוד מהגרח"י קפלן בשיחתו לבני הישיבה השבוע הזה

[שמואל שלומוביץ]

עוד מהגרח"י קפלן בשיחתו לבני הישיבה השבוע הזה

לדעתי מפני כבודו לא ראוי להביא ציטוטי חלקים מוזרים משיחה שלימה.
צריך לשמוע מה הוא רוצה בזה.

[עקביה]

עוד מהגרח"י קפלן בשיחתו לבני הישיבה השבוע הזה

מי מוכן להסביר לי:
א. למה לעקדת יצחק ע"פ פשוטו של מקרא מסכימים גם החילונים (כלומר ע"פ פשש"מ אין גדלות מיוחדת בעקידת יצחק)?
ב. מדוע הפירוש המכונה פשש"מ, על הפסוק 'וישמע א' אל לאה', מנמיך את גובהה של לאה?

[דורשי יחודך]

(התגובה איננה מתייחסת לתגובת עקביה אלא לעצם השיחה.)
זה עצוב מאד.
כפי שכתבתי כמה פעמים, אני מבין היטב את החששות והסכנות שיש בחומש הזה. ובהחלט צריך ללמד לילדים וילדות רק על פי רש"י, מפני שפירושו הוא יסוד היהדות, ולא קשור לשאילה האם פירוש רש"י הוא הפשט או לא. אבל מכאן ועד להאשים אנשים בכל מיני רשעות (הוא מכיר את המחבר?)...!
ומה היה אומר אלמלא רש"י לא היה מפרש את "אסף ה' את חרפתי," ובעלי הפשוטו של מקרא היו כותבים את מה שכתב רש"י? היינו זוכים לעוד כמה קיתונות של בוז. וכהנה רבות.

יש לי עוד הרגשה שמפספסים כאן לגמרי את הנקודה המרכזית, אבל אני לא יהיה זה שאפתח את קופסת הפנדורה.

[דורשי יחודך]

עוד מהגרח"י קפלן בשיחתו לבני הישיבה השבוע הזה

מי מוכן להסביר לי:
א. למה לעקדת יצחק ע"פ פשוטו של מקרא מסכימים גם החילונים (כלומר ע"פ פשש"מ אין גדלות מיוחדת בעקידת יצחק)?
ב. מדוע הפירוש המכונה פשש"מ, על הפסוק 'וישמע א' אל לאה', מנמיך את גובהה של לאה?

א. הוא לא מתכוין לכך. הוא מתכוין שאם ממקדים את המבט על פירוש ודקדוק המילים ואיפה ובאיזו שעה וכו' וכו', ולא על רוח הדברים, הרי מאבדים את כל העניין. הכל נעשה אקדמי ולא מרגישים בכלל את הגדלות והמסירות נפש. כמובן שיש בזה משהו, כמו בכל דבר שצריך להזהר מקיצוניות.
ב. כי היא לא עוסקת בלהעמיד שבטי קה, אלא פשוט רוצה עוד בנים, כמו כל אשה בעולם.
ולא שאני מסכים עם המגמה הכללית שלו, אבל אפשר בהחלט להבין את עצם הדברים שהוא אומר.

[שמואל שלומוביץ]

עוד מהגרח"י קפלן בשיחתו לבני הישיבה השבוע הזה

מי מוכן להסביר לי:
א. למה לעקדת יצחק ע"פ פשוטו של מקרא מסכימים גם החילונים (כלומר ע"פ פשש"מ אין גדלות מיוחדת בעקידת יצחק)?
ב. מדוע הפירוש המכונה פשש"מ, על הפסוק 'וישמע א' אל לאה', מנמיך את גובהה של לאה?

אני לא הבנתי למה הוא רוצה שפירוש הנועד להשלים פירושים נוספים וצמוד לפירוש רש"י המפורש, יצמד שוב דווקא לפירוש רש"י? הרי מטרתו היא להביא דעות נוספות, לא?
ולמה לא כדאי לעיין רגע במפרשים (או באוצר מפרשי התורה - זה מה שאני עשיתי) ולמצוא סיעת מפרשים שמפרשים כך.
או שאולי גם האוה"ח המלבי"ם וההעמק דבר הם חלילה לדעתו בכלל 'אמר רשע אין רם'...??

הרב 'דורשי' לא שמעתי שהוא מצטט מה היה נוסח התפילה של לאה, אז מנין שהתפילה לא הייתה להרבות שבטים.
והרי למעשה אם היה הפוך ורש"י היה אומר שהתפללה והם היו מפרשים להיפך, היה המתנגדים היו שוב קוראים עליהם אמר רשע אין רם, שכל המטרה להראות שלא היה כאן עבודה ותפילה, והכל משיגים בתפילה, ולא בסתם ציפייה להרבות שבטים??

בקיצור יש כאן משהו לא ברור וחיתוך של קטע בעייתי מתוך שיחה שלימה שכנראה חשובה וראויה בפני עצמה אין בה תוספת כבוד לדעתי.
(אין לי את הפירוש פשוטו של מקרא ואני במתבסס על מה שהוא ציטט).

[דורשי יחודך]

הוא ציטט שכתבו "לזכות בעוד בנים." כנראה מה שלא כתבו שרצתה לזכות להעמיד את השבטים. (שוב פעם אני לא מזדהה עם הגישה שהוא אומר אבל מבין את פירוש המלים שלו.)

[שמואל שלומוביץ]

תודה.
אבל זה ציטוט מהעמק דבר :

העמק דבר בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק יז
(יז) וישמע אלהים אל לאה. מבואר שגם לאה לא לתענוג עשתה כל זה ההתפעלות, כי אם שהיה תפלה והכנה לבנים, והעריכה אז תפלה ושמע אלהים:

דווקא בעיני העמק דבר תפילה לבנים היא המטרה הנעלית בפעולה של לאה.

(אגב גם אני שמעתי אותו מתעכב ע"ז שלא נזכרה תפילה כראיה לרש"י אבל כבר אונקלוס כתב וקביל ה' צלותיה דלאה).

[עקביה]

א. הוא לא מתכוין לכך. הוא מתכוין שאם ממקדים את המבט על פירוש ודקדוק המילים ואיפה ובאיזו שעה וכו' וכו', ולא על רוח הדברים, הרי מאבדים את כל העניין. הכל נעשה אקדמי ולא מרגישים בכלל את הגדלות והמסירות נפש. כמובן שיש בזה משהו, כמו בכל דבר שצריך להזהר מקיצוניות.
ב. כי היא לא עוסקת בלהעמיד שבטי קה, אלא פשוט רוצה עוד בנים, כמו כל אשה בעולם.

א. וזה מה שקורה בפירוש פשש"מ? (הספר אינו תח"י).
ב. כלומר כל הבעיה היא בכך שהשתמשו במילה 'בנים' במקום 'שבטים'?

[נוטר הכרמים]

א. הוא לא מתכוין לכך. הוא מתכוין שאם ממקדים את המבט על פירוש ודקדוק המילים ואיפה ובאיזו שעה וכו' וכו', ולא על רוח הדברים, הרי מאבדים את כל העניין. הכל נעשה אקדמי ולא מרגישים בכלל את הגדלות והמסירות נפש. כמובן שיש בזה משהו, כמו בכל דבר שצריך להזהר מקיצוניות.
ב. כי היא לא עוסקת בלהעמיד שבטי קה, אלא פשוט רוצה עוד בנים, כמו כל אשה בעולם.

א. וזה מה שקורה בפירוש פשש"מ? (הספר אינו תח"י).
ב. כלומר כל הבעיה היא בכך שהשתמשו במילה 'בנים' במקום 'שבטים'?

אכן. למה באמת לא נזהרים מלהחליף את המילים כשיש להחלפה משמעות כה רבה ושונה.
"שבטים" זה לא בנים.

[דורשי יחודך]

הוא צודק שיש בזה הבדל גדול במשמעות.
והם צודקים שלפי פשוטו של מקרא זה בנים, לא שבטים. מה לעשות. זה לא סותר כמובן את מה שפירשו חז"ל, כמו שהפשט לא סותר בכל מקום.

[דורשי יחודך]

כבר אמר אחד מחכמי או"ה ש"הסימן של מוח מעולה הוא היכולת להכיל שני דברים סותרים כאחד." וכמובן שזה נמצא הרבה במקורות שלנו, להבדיל.
כך אנו רואים שהרמב"ן, מי שכל התורה כולה שיש לנו, שבכתב ושבעל פה, נגלה ונסתר, עברה דרכו, הוא ראש המקובלים, ובד בבד הוא ראש התובעים את הפשט הפשוט בחומש.
אני מתאר לעצמי את הרמב"ן מסתובב בסמטאות ברצלונה, מסלסל בזקנו ובפאותיו, ומהרהר בשאילה "איך ידע אליעזר שקוראים לנערה רבקה? והרי לא נתפרש בתורה ששאל אותה לשמה." ומתרץ לעצמו: "כנראה ששאל אותה רק זה לא כתוב. יתכן גם שכשנכנס לבית שמע אותם אומרים את שמה." עי"ש בפירושו.
אילו אחד היה מדפיס דברים כאלה היום, לא היו טורחים אפילו לקרוא לו שמות גנאי, פשוט היו צוחקים. ראה מה בינינו לבין רבותינו הראשונים.

[מקדש מלך]

אני חושב שאתה קצת מערבב נושאים לא קשורים.

וכי עסקינן כאן "סתם" בשאלות פשטיות?
מה ה"התעוררות" הגדולה בדורינו לעסוק דווקא בפשט הכתוב?
ומה מביא את כל העוסקים לעסוק בהתלהבות בנישה הזו דווקא, ולא באלף מקצועות אחרים?
האם כל הגדולים המוזכרים כאן חשבו בכלל על הכיוונים הללו?
האם אתה מיתמם, או שאתה באמת לא מבין?

זהו הדיון האמיתי, בלי להביע דעה עליו. הוא רחוק ממני ומשכמותי כרחוק מזרח ממערב.

אגב, הוזכר כאן דיון על "רוח אלקים מרחפת על פני המים", האם זה כסא הכבוד (רש"י) או רוחו של הקב"ה (פשש"מ). ובכן, אני בעניותי הבנתי ב'פשוטו של מקרא' שהוא "רוח חזקה מאוד", כמו "הררי אל", "קללת אלקים" ועוד דוגמאות רבות

[צופה_ומביט]

אגב, הוזכר כאן דיון על "רוח אלקים מרחפת על פני המים", האם זה כסא הכבוד (רש"י) או רוחו של הקב"ה (פשש"מ). ובכן, אני בעניותי הבנתי ב'פשוטו של מקרא' שהוא "רוח חזקה מאוד", כמו "הררי אל", "קללת אלקים" ועוד דוגמאות רבות

רד"ק

[מקדש מלך]

ברוך שכיוונתי לדעתו הגדולה.

[דורשי יחודך]

אני חושב שאתה קצת מערבב נושאים לא קשורים.

וכי עסקינן כאן "סתם" בשאלות פשטיות?
מה ה"התעוררות" הגדולה בדורינו לעסוק דווקא בפשט הכתוב?
ומה מביא את כל העוסקים לעסוק בהתלהבות בנישה הזו דווקא, ולא באלף מקצועות אחרים?
]

כי כדי שהצמצום יתבטל צריך שהקו יבקע עד רגלי א"ק.
(בודאי שיש כאלה שבאים ממקום מאד לא ראוי. והם באמת לא מעוניינים בשום מסר של קדושה. זה כולל כמובן את כל החילוניים המתעסקים בזה. זה כולל לצערי גם הרבה אנשים שומת"צ. יתכן, ואת זה אני באמת לא יודע, שזה כולל גם אנשים הנקראים "חרדים." שוב איני יודע. ולכן אני גם מבין את המסוכנות שבדרך. אבל ההאשמות, עכ"פ בחלק מאד גדול מהמקרים, לא נכונות.)

[מקדש מלך]

הנושא כבר נידוש בעבר, ואין טעם להאריך שוב. אתה כותב רמזים אז ארמוז גם אני. כוונות ראויות או לא ראויות, מי שמציע יהדות מסוג שונה, שלא יצפה ללחיצת יד מנומסת והרמת הכובע לכבודו. אלא אם כן הוא חי בעולם הדמיון. (אגב, מה מונע מהם להשתמש בטרמינולוגיה שבה אתה משתמש כדי להצדיק אותם?...)

[ישא ברכה]

השבוע לאור הפולמוס הסוער החלטתי ללמוד את הפרשה שמו"ת ורש"י, בתוספת אחד פש"מ, לראות האם כצעקתה. ואלו המסקנות שלי.
1. הפירוש מורכב רובו ככולו מציטוט של פרשני הפשט במגמה להביא את דבריהם הקרובים אל הפשט. באופן כללי יש בפשט שני חלקים. א' הפירוש המילולי של הפסוקים, שכן לא תמיד כוונת הפסוקים ברורה לנו. ב' הבנת המסר של הפסוקים על דרך הפשט. [כלומר שהמסר יוכל להיכנס בתוך הפסוקים בלא דרך רמז או דרוש]. בפירוש פש"מ הם מנסים לעשות את שני הדברים, גם את פירוש המילולי שאינו ברור דיו, וגם את הבנת המסר הכללי של הפסוקים.  

2. את הביאור שלהם הם עושים בעיקר על פי הראשונים בעלי הפשט, אם כי לא פעם הם מביאים ממרחק לחמם [לדוגמה: "'יוסף בן שבע עשרה שנה'. הכתוב מקדים לפרש את גילו של יוסף כדי ללמד שמחמת צעירותו נהג כפי שנהג כלפי אחיו ובתם ליבו לא צפה תוצאות מעשיו, ואין תמה בדבר אילו היה בן שלושים לא היה עושה כן". זהו פירוש שמבוסס על המיוחס לרש"י בדברי הימים. לא יודע אם יש צורך להביא את רש"י במקום שהוא עצמו לא הביא..  

3. באופן כללי ניכר בפירוש שהם משמיטים כל מה שאינו בא בפשוטו של מקרא כולל מדברי חז"ל. לדוגמה ["'חטאו משרה מלך מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים'. וכו'. והכתוב אינו מפרש במה נכשלו אלא מלמדינו כי נכשלו במהלך מילוי תקפידם בחטא כל שהוא כלפי המלכות". רש"י על המקום מביא מחז"ל זה נמצא זבוב וזה נמצא צרור. והם כותבים את הנ"ל. למען האמת, גם לי הקטן זה קצת הציק. היה הרבה יותר נחמד אם הם היו כותבים, בופש"מ לא מבואר במה חטאו אולם בחז"ל מבואר, כפי שהם רגילים לעשות בפירושם בכמה מקומות].  

4. בכמה מקומות היה נראה לי שיש לי העדפה משום מה לראשונים על פני רש"י גם בביאור פשוטו של מקרא. כלומר משום מה הם לפעמים מפרשים לא כמו הפשט של רש"י, אפילו שמאן יימר. [לדוגמה: "'לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים'. השר הממונה על ענישת החוטאים למלכות אם בכליאה בבית הסהר ואם בהוצאה להורג". ואילו רש"י מפרש "שר הטבחים הם שחוטי בהמות המלך לצורך סעודותיו ופוטיפר היה השר הממונה עליהם". מישהו יכול לומר מה הפשט ומה לא?ויש עוד כמה דוגמאות כאלו.  

5. האם יש שם מגמה להוציא את הניסים וההנהגה הלא טבעית מהחומש? לא ראיתי. אדרבה, לדוגמה - יש להם תוספת מיוחדת שהם מוספים לאחר מכירת יוסף - בה הם מדגשים איך האחים חשבו משהו אחד, אולם עצת ה' היא תקום ואיך הקב"ה גלגל את הדברים אחרת. אדרבה הם מדגישים את ההתנהלות הלא טבעית, אבל אם דגש על ניסי הפשט - כלומר ניסים המבוארים בפשט התורה ולא ניסים שמקורם במדרשי חז"ל. אבל לניסים המבוארים בפשט הם מתייחסים בהתפעלות רבה וחלילה אינם ממיעיטים בהם, [כדרך המשכילים, שעומק לימודם בדרך פש"מ נבע מכפירה סמויה וגלויה בבורא ובקדושת התורה].   

6. האם יש שם לפעמים ניסוח קצת חסר רגשי קודש? יתכן שכן. לדוגמה הנה ציטוט מהמקור "פרשה זו היא אחת מסתרי תורה ומן הקשות בתולדות ימי האבות וכו', ואולם על יסוד הדבר הסכימו רוב המפרשים כי אחי יוסף שפטהו כפי שהיה נראה בעיניהם משפט צדק, משום שסברו כי יוסף מתאווה לשררה והוא מבקש תחבולות למלך עליהם, וראו בכך סכנה כה גדולה לעתיד משפחתם ועתידו של עם ישראל כולו". הניסוח הזה, אולי יהיו שיראו בו קצת משהו קר. גם הדוגמה שהבאתי בהתחלה יכולה לשמש כדוגמה לכתיבה חסרת רגשי קודש.

7. חשוב לציין כי למרות שהפירוש נקרא פש"מ, פעמים רבות הוא מביא מדברי חז"ל מה שהוסיפו בדרך דרש, כפי שהיה נראה למחברי הפירוש להטעים דבריהם. כלומר, הפירוש אינו מדיף כלל זילזול בחז"ל אלא התעסקות בפש"מ ובהחלט משקף את פירושי הראשונים כמו הרמב"ן ודעימיה.

בסופו של דבר המסקנה שלי, המוגבלת על פי לימוד פרשת וישב עם רש"י והפירוש פש"מ]. 
הטענות אינם כצעקתה, לא חושב שיש זילזול בחז"ל בעצם הלימוד בצורת לימוד פש"מ. גם הלימוד בחיידרים הוא לא לגמרי רש"י. אני גם לא חושב שהם באו לשנות משהו בחינוך.  אבל גם אי אפשר להתעלם שמחברי הפירוש עשו טעות עם השם של הביאור. השם הוא יומרני, והשם המתאים יותר הוא משהו כמו 'אוצר הפשט'. כלומר אוצר של פירושי הפשט, פירושים נוספים על פירוש רש"י. [כלומר את הפשט המובא ברש"י הם פחות מביאים]. וכמו כל מי שמתעסק בלימוד פש"מ יש מורכבות מסוימת לא לאבד את הכבוד כלפי אבות עולם שהמקרא עוסק בהם. כמו כן יש להם צורך להיזהר לא להכניס השערות שונות בתוך הפירוש.   
ההרגשה שלי שבקרוב תצא מהדורה חדשה עם שם חדש לפירוש, ועוד כמה שינויים קוסמטיים, והכל יבוא על מקומו בשלום.

[עושה חיל]

ההרגשה שלי שבקרוב תצא מהדורה חדשה עם שם חדש לפירוש, ועוד כמה שינויים קוסמטיים, והכל יבוא על מקומו בשלום.

נכון ביחס לשאר גדולי ישראל, אבל בנוגע למשגיח הגרח"י קפלן שליט"א, לענ"ד, זה לא ישנה את דעתו.
אם אני מבין נכון, לגרחי"ק שליט"א יש תפיסה מה היא 'דרך הפשט', וכדרכו בקודש 'דרך הפשט' איננה לגמרי כמו שהרבה חושבים.
לצערי, אני הקטן והצעיר עדיין לא עמדתי על דעתו.
יש לו התנגדות רעיונית חזקה לכל מה שנקרא 'פשט' (ורווח אצל ת"ח רבים), כאשר אין זה כפי שהוא קיבל בהבנת 'דרך הפשט'. זה נראה שהוא קידש מלחמה על הנושא בדיבור בישיבה, וגם בדיבור עם הגאון ר' דוד כהן שליט"א כפי שהביאו כאן לעיל בנוגע לועד על 'רוח אלוקים'. שמתי לב לסוגריים שם - מעניין מאוד! (אם זה נכון):

איני רוצה לעסוק בעניין, אך הגרח"י קפלן דיבר נגד החומש בוועד שמסר ל4 בחורים. הוועד הודפס והופץ בישיבה, ועורר סערה, ולאחמ"כ הודפסו עוד 2 מהדורות ובכל אחת נוספו דוגמאות חדשות וביטויים חריפים נוספים, וכן שהמשגיח שמע בעניין מהגר"ד כהן (אע"פ שאח"כ הוברר שהוא זה שפנה לר' דוד והראה לו את הדוגמאות שנכתב שר' דוד הראה לו, שאגב דבר זה מצוי בשיחותיו של המשגיח וכידוע לשומעיו).

מצורף בזה שיחה מלפני כמה שנים, אולי יעזור להבין את דרכו.
(מצורף כל השיחה בקובץ בדרייב. אשמח אם מישהו יחתוך את הקטע הרלוונטי).
שם בדקה 47:45 הוא מתייחס לדברי הרשב"ם בפרשת השבוע (וישב) על הויכוח עם ולפני רש"י בעניין 'פשטות המתחדשים', ומסביר 'פשט' בדברי הרשב"ם המפורסם. לא זכיתי לרדת לעומק הדברים, ואף פניתי אליו לאחר מכן, המשגיח שליט"א ענה לי בכנות, שבשביל שאבין זאת, אצטרך לשבת ולהאזין תקופה ממושכת בשיחותיו.

https://drive.google.com/file/d/1ak4Kcn ... sp=sharing

[צפוני]

6. האם יש שם לפעמים ניסוח קצת חסר רגשי קודש? יתכן שכן. לדוגמה הנה ציטוט מהמקור "פרשה זו היא אחת מסתרי תורה ומן הקשות בתולדות ימי האבות וכו', ואולם על יסוד הדבר הסכימו רוב המפרשים כי אחי יוסף שפטהו כפי שהיה נראה בעיניהם משפט צדק, משום שסברו כי יוסף מתאווה לשררה והוא מבקש תחבולות למלך עליהם, וראו בכך סכנה כה גדולה לעתיד משפחתם ועתידו של עם ישראל כולו". הניסוח הזה, אולי יהיו שיראו בו קצת משהו קר. גם הדוגמה שהבאתי בהתחלה יכולה לשמש כדוגמה לכתיבה חסרת רגשי קודש.

אני דווקא רואה בניסוח הזה משהו חם, לאמר, אמנם עפ"י הפשט הסכימו רוב המפרשים "כי אחי יוסף שפטהו כפי שהיה נראה בעיניהם משפט צדק, משום שסברו כי יוסף מתאווה לשררה והוא מבקש תחבולות למלך עליהם, וראו בכך סכנה כה גדולה לעתיד משפחתם ועתידו של עם ישראל כולו", וכך גם נסביר בפירושנו אולם בל תתעה לומר שבזה מסתיים העניין אלא "פרשה זו היא אחת מסתרי תורה ומן הקשות בתולדות ימי האבות".

ויותר מזה גם בדרך הפשט אין כאן סתמית מי ישלוט אלא הם "ראו בכך סכנה כה גדולה לעתיד משפחתם ועתידו של עם ישראל כולו"

[איש_ספר]

[המונח קשות הוא דו משמעי, קשות במובן של סתומות, וקשות במובן של עגומות]

[חברא]

הוא ציטט שכתבו "לזכות בעוד בנים" כנראה מה שלא כתבו שרצתה לזכות להעמיד את השבטים.

ולמה לגבי תמר ש'יצאו ממנה מלכים ונביאים' (נזיר כג:) רש"י עצמו נוקט לשון זו (בראשית לח, יד)?

לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה, שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים:

ואם הציטוטים הבאים היו ב'פשוטו של מקרא', מה היו התגובות?

רמב"ן בראשית ל, א (על רחל):

שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה

שם ל, יד (על לאה)

והנכון כי רצתה בהן להשתעשע ולהתענג בריחן

ועוד שם (פסוק טו)

המעט קחתך את אישי - הטעם, המעט ממך שתקחי לך את אישי כאילו את אשתו ואני האמה, אף כי תעשי עצמך גברת לקחת הדודאים אשר אני מתענגת בריחן:
ויתכן שרצתה בהן לכבוד יעקב לבשם בהם יצועיו, כי דרך נשים לה, כענין שכתוב (משלי ז יז) נפתי משכבי מר ואהלות וקנמון, ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי ממני אף כי תקחי דודאי בני לפתותו בהם. ויש אומרים הדודאים עשבים, יוסיפו התאוה לנשים, נגזר מלשון עת דודים (יחזקאל טז ח), ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי, כאשר הזכרתי:

[אהרן חן]

מעלה חומר שקיבלתי מת"ח שליט"א

פשוטם של צדיקים ורשעים
שמעתי בעבר 'וארט' אמיתי, הממחיש היטב את זווית הראיה הנכונה, כיצד בוחנים 'פשוטו' של דבר.
הבה נתבונן בשני פסוקים בתורה, אשר במושכל של תם, רש"י מפרש היפך ה'פשוטו':
מחד - בפרשת ויצא "ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי" וגו'. רש"י מפרש על אתר: "ועוד מלאו ימי, שהרי אני בן פ"ד שנה, ואימתי אעמיד י"ב שבטים, וזהו שאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן".
לכאורה, מעשה כ"כתבו", מתפרש לגנות "אפילו קל שבקלים אינו אומר כן". מהו אפוא שבא רש"י והופך הקערה על פיה, כשמפרש כוונת יעקב אע"ה למעליותא "להוליד תולדות אמר כן, אימתי אעמיד י"ב שבטים".
מאידך – בפרשת בלק "ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי השם" וגו'. רש"י מפרש על אתר: "למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים" וכו'.
לכאורה, מעשה ככתבו, מתפרש למעליותא "לא אוכל לעבור את פי השם". אף כאן מהו שבא רש"י והופך הקערה על פיה, כשאומר "למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים".
למדנו כי כשמדובר ביעקב בחיר האבות, הרי ה'פשוטו' הוא שהתכוון למעליותא. וכשמדובר בשונא ישראל בלעם הרשע, ה'פשוטו' הוא שחרש רֶשַׁע בליבו.
סרנו אפוא לבדוק כיצד תפס החיבור 'פשוטו של מקרא' את פשוטם של הדברים, כאשר מדובר בצדיקי האומה מחד גיסא וברשעים הקדמונים מאידך גיסא. [לא למותר לציין, שבחיבור השמיטו את דברי רש"י הללו בשני המקומות הנ"ל]. (היינו שמלבד שיש לדרוש מעשיהם של רשעים לחובה ושל צדיקים לזכות, גם ההגיון נוטה לכיוון זה, כי מרשעים יצא רשע וכו').



בפרשת תולדות – "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי" וגו'. רש"י עומד על אתר על הדברים: "וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם? @1אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם".
לאור מכתבו הפומבי של אחד מעורכי החיבור על מטרות הספר, שם כתב בין הדברים: "ליישב אין ספור פסוקים הנראים לעיני הלימוד הממוצע כחוזרים על עצמם", סרנו אפוא לבדוק כיצד יסבירו את ענייננו, כי הלוא יש כאן פסוק הנראה כחוזר על עצמו.
ובכן, כאן לא דאגו בחיבור ל"קורא הממוצע". בהתפתלות מוזרה, הם מציינים את הפסוק בפרשת חיי שרה כ"מקור" לפסוק דנן, שכבר כתוב שזה היה היחוס שלה... עדיף להשאיר את שאילת הכפולות ובלבד שלא נזדקק להביא שבחה של רבקה?
דוגמא נוספת.
בפרשת ויצא כתוב "ותקנא רחל באחותה". רש"י על אתר מפרש: קנאה במעשיה הטובים, אמרה, אילולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים, ע"כ.
מקורו של רש"י בדברי רבותינו בב"ר שם: "אמר רבי יצחק כתיב 'אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום', ואת אמרת ותקנא רחל באחותה? אלא מלמד שקינאתה במעשיה הטובים, אמרה אילולי שהיא צדקת לא היתה יולדת, ע"כ.
לדעתם של רבותינו זהו פשוטו! רחל מארבע אימהות האומה, שזכתה לנבואה (כמבואר ברש"י ויצא ל, כד), 'ואת אמרת ותקנא רחל באחותה'?! (והמפרש קנאה, קנאה ממש, עליו לבאר כיצד היתה מידה זו ברחל) אבל מה נעשה שבחיבור השמיטו במקומו דברי רש"י שזכתה לנבואה... האם יש קשר לכך שפירשו שם קנאה כפשוטו?

בפרשת תולדות "ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. ויוגד לרבקה" וגו'. הנה "ככתבו" נראה שאמר בליבו ממש, ואיך אפוא הוגד לרבקה? רש"י והמפרשים מבארים שהיה בנבואה.
היה מצופה אפוא מהחיבור המתיימר לפשש"מ להצמד לפירוש המילולי שבלבו, בלבו ממש, אבל הם בחרו בפירוש שבלבו אינו ממש אלא אמר בפה (כדי שלא להרבות בנבואה על חינם?). ברצותם ממש וברצותם לאו ממש.

ח"א

[אהרן חן]

ח"ב

יהללו רע
התוה"ק תספר גם ממעשי הרשעים, ופשוט אפוא כי גם בזה יש לימוד לדורות. והרי לנו דברי הספורנו בהקדמה ("כוונות התורה"):
"ולהודיע כמו כן קצת פעולות רשעי הדורות אשר סרו מן הדרך המכוון מאת הקל יתברך, אל הפכו למצוא עונם לשנא - למען ירחק המעיין מכל דרכיהם, ויתן תמים דרכו.
"ולהודיע איך רשעי ארץ סבבו וגרמו ברב רשעם לדורות רעות רבות וצרות וכו'. ולמען דעת צדקות ה' ודרכי טובו, הודיע איך כרב רחמיו הטה כלפי חסד, לתקן את אשר עותו בצד מה" וכו'.

ומה נעשה שהעיון בחיבור מגלה שיש איזה נטיה להקהות ולהמעיט מרשעות הרשעים.

הנה כמה דוגמאות:
בפרשת נח, על דור המבול כתוב "ותשחת הארץ לפני האלוקים". מה בא הכתוב לומר ב"לפני האלוקים"? בת"י: "דסטו מין ארחן דתקנן קדם השם". האבן עזרא מביא שלושה פירושים. א', בפרהסיא. ב', בדברים מכוסים שלא ידעם כי אם השם. ג', כעבד שיעשה עבירה לפני רבו ולא יראנו.
בחיבור השמיטו את כל הפשטים האמורים, המחדדים ומגדילים את חטא אותו הדור, ופירשו סתם "לעיני השם".

אפילו לגבי הבעלי חיים שבדור המבול חסו ... בפסוק "כי השחית כל בשר" פירש רש"י: "אפילו בהמה חיה ועוף נזקקים לשאינם מינם". והאבן עזרא כתב "כל חי עיוות הנתיב". הושמט בחיבור.

בפרשת נח נאמר על חם "בנו הקטן", והנה כבר עמדו המפרשים על סדר ההולדה של בני נח. רש"י ועוד פירשו "בנו הקטן" הפסול והבזוי. החיבור לא טרח להביא דבריהם, מפני כבודו של חם?

בפרשת נח לגבי נמרוד, פירשו רש"י והרמב"ן הפסוק על רשעותו של נמרוד. הושמט בחיבור.

בפרשת נח לגבי דור הפלגה, פירש"י שכפרו בעיקר ועוד על זה הדרך. בחיבור בחרו בפשטים שמוקטן בהם ביותר חטא אותו הדור.

בפרשת לך לך – "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט", רש"י פירש שהיו רועי אברהם מוכיחים אותם על הגזל. בחיבור בחרו בפשט שהריב היה על שטח המרעה.

בפרשת לך לך נאמר על אנשי סדום "רעים וחטאים לה' מאד, פירש רש"י: "יודעים את בוראם ומתכוונים למרוד בו". הושמט בחיבור.

בפרשת וירא לגבי לוט, נאמר "ולא ידע בשכבה ובקומה", רש"י והמפרשים מביאים דברי רז"ל המוציאים מידי פשוטו, "בקומו" נקוד - שידע בקומו. גם הרד"ק מביא דברי חז"ל, ולצד זאת מפרש פשט שלפי"ז לא ידע לוט בקומו. בחיבור מתעלמים מדברי חז"ל, ומפרשים שלא ידע בקומו.

בפרשת וירא נאמר על ישמעאל שהיה "מצחק", רש"י מפרש בג' העבירות החמורות. בחיבור בחרו בנוסח "מהתל ומלעיג בכל דבר חשוב", ואת דברי רש"י דחקו לאותיות הקטנות.

בפרשת חיי שרה כתוב "ויען לבן ובתואל", רש"י מפרש שלבן רשע היה וקפץ לפני אביו. בחיבור מתעלמים.

בפרשת תולדות נאמר שיצחק שלח את עשיו "לצוד ציד להביא", ויש לידע מהו "להביא". רש"י מפרש שנתכוון עשיו שאם לא ימצא ציד, יביא מהגזל. בחיבור כפה"נ לא רצו לחשוד בגזל את עשיו הרשע... ופירשו "להביא" ללא עיכוב. [יש לציין, שהמלבי"ם שפירש כן, הוסיף שיש כאן שבחה של רבקה, למה עשתה רבקה בערמה, ולא דיברה על לב יצחק. מה שהושמט בחיבור].

בפרשת ויצא "ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו", האור החיים פותח "ויהי לשון צער, שנתכוון לרעה". ואכן, רש"י מפרש "וירץ" לשם ממון, "ויחבק וינשק" לראות שמא החביא זהובים ומרגליות. בחיבור השמיטו דברי רש"י, וציינו שהרי זה כמו "וירץ לבן" לגבי אליעזר. ואמנם שם פירש רש"י, שנתן עיניו בממון. החיבור שם "לשיטתו" לא פירש שם כדברי רש"י.

בפרשת ויצא – "ברחל בתך הקטנה", פירש"י "כל הסימנים הללו למה, לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי" וכו'. בחיבור השמיטו פירש"י, וכתבו סתמית שאע"פ שהדרך להשיא קודם הגדולה, יעקב חפץ בקטנה.

בפרשת וישלח לגבי שכם בן חמור "וכן לא ייעשה". רש"י מודיע רשעותו של שכם, שהוא אע"פ שהאומות גדרו עצמם בזנות. הרמב"ן חולק דאדרבה הכנענים שטופים בזימה, אלא מודיע רשעות הגויים "בישראל לא ייעשה, אבל בגויים ייעשה". בחיבור מפרשים סתמית שעשה עוול לישראל.

"בישראל לא יעשה".