◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[עזריאל ברגר]

מה המקור ומה עניין שנהוג בחלק מקהילות הספרדים שמוצאים ס"ת, פותחים אותו ומוליכים אותו פתוח עד התיבה, ואח"כ עושים הגבהה. ולכאורה מה טעם יש בזה אחרי שראו כולם

א. כי לא כולם ראו.
העומדים במזרח בית הכנסת - ראו את ספר התורה רק מגבו.
והעומדים במערב - בקושי הצליחו לראות משהו.
ב. כי כך כתוב בחז"ל - שמראה לעומדים מימינו ומשמאלו.

[עובדיה חן]

השאלה א"כ אם יש הגבהה מה כל עניין להוציא פתוח?

[מי אנוכי]

מה המקור ומה עניין שנהוג בחלק מקהילות הספרדים שמוצאים ס"ת, פותחים אותו ומוליכים אותו פתוח עד התיבה, ואח"כ עושים הגבהה. ולכאורה מה טעם יש בזה אחרי שראו כולם

עיין בן איש חי בפרשה זו (תולדות) שנה שנייה סעיף ט"ז שמדבר על זה

[עושה חדשות]

הכוהו עשרה בנ"א בעשר מקלות וכו', לפי דעת הרמב"ן דגם לגבי מיתה שייך לומר בתר מעיקרא ולא בתר תבר מנא, לכאו' יש לחייב רק את הראשון.

[עושה חדשות]

גרם כיבוי בשבת מותר, ועושה מחיצה עם כדים מלאים מים שיכבו את האש.
אם אשו משום חיציו שייך גם במלאכות שבת, למה לא אמרי' בכה"ג מה לי מקרב הדבר אצל האש וכו'.

[עזריאל ברגר]

הכוהו עשרה בנ"א בעשר מקלות וכו', לפי דעת הרמב"ן דגם לגבי מיתה שייך לומר בתר מעיקרא ולא בתר תבר מנא, לכאו' יש לחייב רק את הראשון.

א. כתבת בקצרה ולא ברורה הטענה (עכ"פ למי שאיננו מונח בסוגיא).
ב. אולי בגלל זה היו צריכים מיעוט מפסוק?

[איתן נוי]

בבלי תמורה דף טז.
"ר' יהודה הנשיא אומר: אם ברך תברכני - בפריה ורביה, והרבית את גבולי - בבנים ובבנות".
לכאורה נראה כפל לשון, מה הפשט?

[רציני]

בבלי תמורה דף טז.
"ר' יהודה הנשיא אומר: אם ברך תברכני - בפריה ורביה, והרבית את גבולי - בבנים ובבנות".
לכאורה נראה כפל לשון, מה הפשט?

במהרש"א שם שהרבית את גבולי שלא יהיה להם המקום צר.

[יוסף חיים אוהב ציון]

בבלי תמורה דף טז.
"ר' יהודה הנשיא אומר: אם ברך תברכני - בפריה ורביה, והרבית את גבולי - בבנים ובבנות".
לכאורה נראה כפל לשון, מה הפשט?

במהרש"א שם שהרבית את גבולי שלא יהיה להם המקום צר.

פו"ר היינו כח ההולדה. בנים ובנות זו"נ.

[איתן נוי]

בבלי תמורה דף טז.
"ר' יהודה הנשיא אומר: אם ברך תברכני - בפריה ורביה, והרבית את גבולי - בבנים ובבנות".
לכאורה נראה כפל לשון, מה הפשט?

במהרש"א שם שהרבית את גבולי שלא יהיה להם המקום צר.

פו"ר היינו כח ההולדה. בנים ובנות זו"נ.

פשט יפה.
מנא לך?

[עובדיה חן]

אדם המוצא כסף בכספומט, או הולך בדרך ומצא כסף וסביר להניח שהאיש שלפניו נפל ממנו, או נמצא באיזה אירוע ויכול לשאול את הנוכחים האם נפל להם הכסף.
האם חייב להכריז מעיקר הדין, או רק ממידת חסידות כי אין בזה סימן.

[איתן נוי]

מה יתרון לבעל הלשון. רש"י- "שמספר לשון הרע אע"פ שאין לו הנאה".
היתכן שאין הנאה למספר? הלוא זו אחת התאוות הקשות שבדיבור לספר ולרכל.
ובמתיבתא ילקוט ביאורים עמ' לב הערה יב: הביא מהחפץ חיים (בפתיחה לאוין אות ו) שהמספר והמקבל לה"ר עובר גם בלאו של לא תחללו את שם קדשי כיון שבלה"ר אין בזה תאוה ולא הנאה גשמית שעי"ז יתגבר יצרו עליו על כן נחשב העוון הזה כמרד ופריקת עול מלכות שמים. ובבאר מים חיים (שם) הוכיח דבריו מהרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה סג) שהעובר עבירה שאין בה תאוה והנאה הרי זה מחלל השם והביא ראיה לדבריו מהגמ' דידן שבלשון הרע אין שום הנאה שהנחש השיב לחיות ומה יתרון לבעל הלשון. ועוד הוכיחו מרבינו יונה וממדרש תהילים שאין לבעל לשון הרע שום הנאה ותאוה.
מה הפשט במציאות? הלוא אם אין תאוה על מה ראו חז"ל הק' כ"כ להזהיר ולהוכיח מפס' וגמרות וזהירויות רבות בעניין עוון לה"ר החמור.

[יוסף חיים אוהב ציון]

מה יתרון לבעל הלשון. רש"י- "שמספר לשון הרע אע"פ שאין לו הנאה".
היתכן שאין הנאה למספר? הלוא זו אחת התאוות הקשות שבדיבור לספר ולרכל.
מה הפשט במציאות? הלוא אם אין תאוה על מה ראו חז"ל הק' כ"כ להזהיר ולהוכיח מפס' וגמרות וזהירויות רבות בעניין עוון לה"ר החמור.

שמעתי מהגאון ר' שלמה רוזנר זצ"ל שמחוייבים להסביר שההנאה אינה נכנסת לגוף כאכילה וכדו'.
https://www.dirshu.co.il/%D7%9E%D7%93%D ... A8-%D7%9C/

[איתן נוי]

הבאתי זאת בתוכן הדברים מהח"ח.
אך עדיין קשיא מילתא וכי אין זו הנאה?
הרחיב בזאת בספר חובת האדם בעולמו חלק ט (תאוה ושליטה עצמית) נספח ג.

[נחומצ'ה]

לפני מס' שנים, אחת חברות היודאיקה, פירסמה לא' ממוצריה תמונת אב יהודי עם בניו, ע"י חפץ ממותג שלהם.
[יצויין, שהתמונה נלקחה ממאגרי עיתונות ולאו דווקא כפירסום].

האם יש הצדקה לתבוע מאותה חברה, פיצויים או שכר [מבחינה הלכתית בלבד]?

שהרי פרסומת אדם למוצר [פרוז'נטור בלשונם], היא מקצוע לכל דבר ו'גברא עביד למיגר', אף שהוא עצמו לא ייעד עצמו לכך, אך זה פעולה מקובלת בזמנינו.
יתירה מזו, בקרב אנ"ש, יש בושה טבועה מפירסום והחצנה. וזה שייך גם לתחום ה'בושת' [אף שאין דנין וגובין בזמן הזה].

מה ידוע לחברים?

[עושה חדשות]

זוהתה חומרא חדשה:
הפמ"ג מחדש שמפה שהיה עליה נר, אין איסור לטלטל את חצי המפה שעליה לא היה הנר.
לפי זה הוא הדין לחומרא. שההיתר להניח בביה"ש דבר היתר [חלה וכו'], מועיל רק כשמטלטל את אותו חלק שעליו הונח ההיתר. אבל אם יטלטל את האיזור שעליו הונח הנר בלי לטלטל את החלק שעליו הונחה החלה, אסור.

עי' בית ישי סי' יד.

[שמואל דוד]

טור אורח חיים רב:
שמן זית כו׳ וכ"כ הרמב"ם ז"ל: אם שתה אותו לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל. ואין נראה מה שכתב שאם שתה אותו לבדו שיברך עליו, דקאמרינן בגמרא אי דשתייה בעיניה אזוקי מזיק ליה, פירוש ולא יברך עליו כלל.

ועיין בית יוסף:
ועל מ"ש שאם שתה אותו לבדו מברך עליו כתב רבינו שאינו נראה ובאמת כי לכאורה בדין יש לרבינו לתמוה עליו דהא אמרינן בגמרא אי דשתייה בעיניה אזוקי מזיק משמע ודאי דהיינו לומר דכיון דמזיק הוא אין לברך עליו כלל

לא הבנתי מה הוסיף הבית יוסף על מש״כ הטור. הרי גם הטור כתב שאינו נראה מה דאמרינן בגמרא כו׳ וצ״ע.

האם אפשר לומר שבדפוס הטור שלפני הבית יוסף היה כתוב ״ואין נראה״ ותו לא, והבית יוסף הוסיף מדיליה ביאור הדבר?

[מן המרחב]

לגבי בל תוסיף בדרבנן יש פרמ"ג בהקדמה. ועוד.

נשאלתי אם יש בל תוסיף גם על מנהג.

למשל ערבה, מנהג נביאים, האם אסור להוסיף עליה עוד מין.

לפום ריהטא אין, כי כל המושג של מנהג הוא תוספת אז מסתבר שאפשר להוסיף עליו.

[נאמן שמו]

לוט היה דינו בן נח או כבר היה דינו כבר ישראל ? נפק"מ אם נאסר בבנותיו עי' לרמז"ל פ"ט מהלכות מלכים ה"ה

[בערקע חייט]

מהו צד הספק להיות דינו כישראל? היה בן נח כשר -- לוט בן הרן בן תרח עד נח.

[עזריאל ברגר]

האם מותר לעבור מחדר לחדר (וכ"ש מבית לחצר ולהיפך) באמצע ההלל, או שיש כאן דין של איסור הפסקה בין הברכה לדבר שמברכים עליו?
ובפרט האם מותר לעשות זאת בין הברכה לתחילת ההלל?
ואת"ל שהראשון מותר והשני אסור - מה נחשב "התחלה"?

זוהי שאלה שאירעה לי היום, כאשר התפללנו בחצר בית הכנסת, ורצינו להיכנס לבית הכנסת עצמו בתחילת ההלל, לאחר שרוב-ככל הציבור כבר בירך אקב"ו.

[ביקורת תהיה]

האם מותר לעבור מחדר לחדר באמצע ההלל?

הלל אפשר לקרוא מהלך, וממילא אין שינוי מקום ענין לו כלל.

[עזריאל ברגר]

האם מותר לעבור מחדר לחדר באמצע ההלל?

הלל אפשר לקרוא מהלך, וממילא אין שינוי מקום ענין לו כלל.

א. גם לאכול אפשר בהליכה, וגם להתעטף בציצית אפשר בהליכה, ואעפ"כ יש בהם דיני שינוי מקום, לפחות בין הברכה לבין ההתחלה.

ב. ציינו לי לחיי אדם כלל ה סעיף י, שכותב שם באופן כללי שמי שהפסיק בשינוי מקום בין ברכת המצווה לבין התחלת קיום המצווה - לא יצא ידי חובת הברכה, וברכתו לבטלה, ועליו לשוב ולברך.

[עזריאל ברגר]

שאלה שעלתה לי באמצע התפילה, ואולי כבר הילכו בה נמושות:
מחזיקנא טיבותא לרישאי וכו' שכורע מאליו במודים.
האם מכאן יש ראיה שבמודים לא כורעים עם הברכיים אלא רק עם הראש?

[ביקורת תהיה]

גם לאכול אפשר בהליכה, וגם להתעטף בציצית אפשר בהליכה, ואעפ"כ יש בהם דיני שינוי מקום, לפחות בין הברכה לבין ההתחלה.

דין שינוי מקום אמור:
א. בין אכילה לאכילה (אכל במקום זה וחוזר ואוכל במקום אחר) או בין מצוה למצוה (כנ"ל);
ב. בין ברכה לאכילה או למצוה, כאשר אין הדבר מוכן לפניו בַּמקום שמברך אלא בַּמקום האחר;
אבל המברך על מאכל או על דבר מצוה במקום זה ונוטלו בידו למקום אחר, בענין שהדבר מוכן לפניו במשך כל אותה העת – לא מצאנו בשום מקום שיהיה שינוי המקום כשלעצמו הפסק יותר מהשתהות בין ברכה למעשה.

[עזריאל ברגר]

האם מותר לעבור מחדר לחדר (וכ"ש מבית לחצר ולהיפך) באמצע ההלל, או שיש כאן דין של איסור הפסקה בין הברכה לדבר שמברכים עליו?
ובפרט האם מותר לעשות זאת בין הברכה לתחילת ההלל?
ואת"ל שהראשון מותר והשני אסור - מה נחשב "התחלה"?

זוהי שאלה שאירעה לי היום, כאשר התפללנו בחצר בית הכנסת, ורצינו להיכנס לבית הכנסת עצמו בתחילת ההלל, לאחר שרוב-ככל הציבור כבר בירך אקב"ו.

ציינו לי גם לפסקי תשובות סי' קסו הערה 19.

ומסקנותי:
א. בין הברכה להתחלת ההלל - אם שינה מקומו בשינוי גמור הפסיד את ברכתו, ויאמר בשכמל"ו ויברך שנית במקום החדש.
ב. באמצע ההלל - עדיף שלא לשנות מקום (וע"ד שאין משיחין בין התקיעות), אבל אם שינה לא פסל את ברכתו. ולכן בשעת הצורך (כגון כדי להלל עם הציבור) מותר לשנות את מקומו.
ג. מה נקרא התחלה - לכאורה אפילו פסוק אחד, ואולי עדיף מזמור אחד שלם (וזה מה שעשיתי באותו מקרה).

[אהרן מאיר]

כשעולה לתורה - האם צריך לומר לגבאי "פלוני בן הרב פלוני"?

[ביקורת תהיה]

בין הברכה להתחלת ההלל, אם שינה מקומו בשינוי גמור - הפסיד את ברכתו.

לא כן משמע מלשון אדמו"ר הזקן בריש סימן קעח:

הָיָה אוֹכֵל בְּחֶדֶר זֶה וְנָטַל הַמַּאֲכָל בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְחֶדֶר אַחֵר לֶאֱכֹל – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ;
שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמַד וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, עֲמִידָתוֹ זוֹ הִיא גְּמַר אֲכִילָתוֹ, וְזוֹ אֲכִילָה אַחֶרֶת הִיא.

טעמא דשינה מקומו לאחר שהתחיל לאכול, ומשום ד'עמידתו היא גמר אכילתו'; הא שינה מקומו לפני שהתחיל לאכול, דליכא טעמא ד'עמידתו היא גמר אכילתו', לא.

[עזריאל ברגר]

לא כן משמע מלשון אדמו"ר הזקן בריש סימן קעח:

זכור לי שיש מקום אחר שבו הוא מתייחס לשינוי מקום בין ברכה לאכילה/למצווה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מי ששכח ותן טל ומטר, ולא נזכר עד אמצע ברכת שים שלום, הרי עליו לחזור לברכת השנים. מה הדין עם יעלה ויבא ועל הניסים, האם עליו לחזור ולאומרם? או שיצא כבר בפעם הראשון. חיפשתי בליקוטים שונים ולא מצאתי מי שדן בזה.

[דרומי]

האם נמצאת סברא/ענין כלשהו, שבעת אמירת וידוי (אשמנו בגדנו כו', שלפי מנהג ספרד והחסידים אומרים אותו בכל יום בתחנון) מן הראוי לעמוד בצורה כזאת שלא יהיה חשוף לחבירו, כי לא מתאים להתוודות בפני אחרים

[כגון שהרב או אדם נכבד אחר שמקומו ב'מזרח' שעומד בדרך כלל ופניו כלפי הציבור, יהפוך פניו כלפי הקיר בעת הוידוי כדי שלא יראוהו כ"כ]

[לבי במערב]

זכור לי שיש מקום אחר שבו הוא מתייחס לשינוי מקום בין ברכה לאכילה/למצווה.

סדבה"נ פ"ט?
עכ"פ, אציין לליקוט דברי־קדשו בזה.

[עזריאל ברגר]

זכור לי שיש מקום אחר שבו הוא מתייחס לשינוי מקום בין ברכה לאכילה/למצווה.

סדבה"נ פ"ט?
עכ"פ, אציין לליקוט דברי־קדשו בזה.

מסתמא התכוונתי לראשון מביניהם, לגבי טלית.
וכמדומני שיש דיבורים על זה גם ברמ"א הלכות שחיטה, לגבי מי ששוחט במקום שאינו נקי כיצד יברך.

[.השוחט]

שאלה שעלתה לי באמצע התפילה, ואולי כבר הילכו בה נמושות:
מחזיקנא טיבותא לרישאי וכו' שכורע מאליו במודים.
האם מכאן יש ראיה שבמודים לא כורעים עם הברכיים אלא רק עם הראש?

גופר בתר רישא גריר

[אשרי יושבי ביתך]

שאלה שעלתה לי באמצע התפילה, ואולי כבר הילכו בה נמושות:
מחזיקנא טיבותא לרישאי וכו' שכורע מאליו במודים.
האם מכאן יש ראיה שבמודים לא כורעים עם הברכיים אלא רק עם הראש?

גופר בתר רישא גריר

בעצם שאלת ר' עזריאל אם במודים יש לכרוע גם עם הברכיים או רק עם הראש, יעויין במש"כ בזה בשו"ת שיח חיים (תשובה ח, עמ' יד, ובהערה ח שם) בארוכה.

[עזריאל ברגר]

שאלה שעלתה לי באמצע התפילה, ואולי כבר הילכו בה נמושות:
מחזיקנא טיבותא לרישאי וכו' שכורע מאליו במודים.
האם מכאן יש ראיה שבמודים לא כורעים עם הברכיים אלא רק עם הראש?

גופר בתר רישא גריר

בעצם שאלת ר' עזריאל אם במודים יש לכרוע גם עם הברכיים או רק עם הראש, יעויין במש"כ בזה בשו"ת שיח חיים (תשובה ח, עמ' יד, ובהערה ח שם) בארוכה.

אכן זהו הדיון שהתכוונתי אליו, וכפי שהאריכו שם - מדובר על שאלה ישנה.
והשאלה שנשאלת היא האם מהגמרא הזאת יש ראיה לומר שרק הראש כורע ולא הברכיים.

[.השוחט]

והתשובה שלי היתה שלענ"ד אין מכאן ראיה, לפי שגופא בתר רישא גריר, והחזקת הטובה היא לראש שפותח בענין, ואז גם הברכיים נגררות.
ובפרט שכריעת הברכיים מנמיכה גם את הראש, ואפשר שהיא יסוד הענין, הנמכת הקומה ע"י הכריעה.
וכשאדם חולם, והראש מעצמו רוצה להתנמך, הוא דחף את הברכיים לכרוע. והבן.
ואפשר עוד ע"ד שאמרו הוי בהדיה עוד אחד, ומפני כבודו לא הזכירו את השני.

[הצעיר באלפי]

כידוע יש כמה חילוקי דינים באשה שפסקה מלהניק בנה תוך כ"ד חודש או אחרי כ"ד חודש, ראה בשו"ע יו"ד סי' פ"א ס"ז ובנו"כ שם.
השאלה הוא שאלה כללית בדבר שנוגע בזמנינו בהגדרת "פסקה", לדוגמא, באשה שפסקה תוך כ"ד חודש מלהניק את בנה ג' ימים מעל"ע בפועל, אך שאבה חלבה ונתנה לבנה מתוך הבקבוק, האם לזה "פסקה" ייקרא כיון שלא הניקה ממש מדדיה לפי התינוק, או שאין נפק"מ וכיון שעכ"פ שאבה חלבה ונתנה לבנה די בזה ולא מקרי פסקה ?

[מה שנכון נכון]

אי"ז קשור לחידוש המג"א לכרוע בברכיים. עיקר דין כריעה הוא לכפוף את הקומה ואת השדרה עד שיתפקקו החוליות, וגם במודים כ"ה כמ"ש בב"ק טז, א שדרו ש"א שלא כרע במודים.
הדיוק אינו כלום. זו לשון מליצית כמובן. אפשר איכשהו במליצה לדבר על הראש כאבר נפרד ממני, ולומר שאני (רוב הגוף או הלב) מחזיק טובה לו, אבל אם ידבר על כריעת ראשו ורובו מי יחזיק טובה למי?

[דרומי]

מדוע לא נוהגים בפיוט 'ה' אלוקי ישראל' שאומרים בשני וחמישי (שחיבר חזקיהו המלך) - לומר חזן וקהל בית אחר בית כמו שנוהגים בפיוטי ה'סליחות'?