קידושי קטן - חזון איש

[השעיר החיי]

בעניין ספקו הידוע של המל"מ האם קטן יכול לקדש על תנאי שיחול כשיגדל, כתב החזון איש:

https://forum.otzar.org/download/file.p ... &id=112839
https://forum.otzar.org/download/file.p ... &id=112840

אמנם ידעתי שהחזו"א לא באמת חשב שאחד מהראשונים הללו אי פעם חלם על האוקימתא המפולפלת שהעמיד החזו"א ואין זה אלא כדי לא לכתוב שכל הראשונים (וכן הוא ברא"ש ובריטב"א ובעוד ועוד) טועים בסברא פשוטה שכל בחור בישיבה קטנה חולק עליה, ועדיין צריך להיות לזה איזה רגל לעמוד עליו. אז צ"ע:

1. כדי שהקידושין יחולו משיגדל צריך לחזו"א שיהיה שתיקה ואי מחאה - מחאה לוקחת זמן, והראיה מאי מחאה לוקחת זמן, וכנ"ל אחר כך בשביל האשה. ממילא הקידושין לא חלים ברגע שהגדיל אלא קצת אחר כך ושוב אין זה באים כאחת עם איסור נידה. וצ"ע

2. למה לרש"י להעמיד את הסיפור בא תשרי שלפי החזו"א מחזקים החברה כסף ביד בראש השנה ועושים קנין??

חזון איש סא.png (79.99 KiB) נצפה 848 פעמים

חזון איש סא - 2.png (99.75 KiB) נצפה 848 פעמים

[מקדש מלך]

החזו"א מבין שהרצוי חל כהרף עין, שהרי הוא מרוצה ועומד לפנינו כל אותו זמן, ולא חסר אלא חלות.
ורק אם היה מוחה באותו כהרף עין, היתה מועילה מחאתו.
ואף שלא שייך למחות כהרף עין, הרי עכ"פ שייך להתחיל למחות.
ואמנם אי אפשר לצמצם, אבל אין עלינו דאגה מזה, שהרי גם אחרי שעבר זמן מספיק למחאה ראינו שלא התחיל אפילו למחות. ואם היה מתחיל בפעולת מחאה, היה מקום לחוש ולדון האם התחיל בזמן בדיוק או אחר הזמן.

והקושיא מר"ה חסרת סימוכין. וכי מניין לנו שאם הפעולה המעשית היתה לפני ר"ה ובר"ה עצמו לא היה רק ריצוי וחלות נכלל בגדר איסור מקח. (אני לא יודע מה הדין, אבל האוסר עליו להביא ראייה). ואגב, יש להעיר, שיש מתירים לקדש אשה אפילו בשבת אם אין לו אשה ובנים, וכאן הרי ודאי אין לו אשה ובנים.

ובקשר לעצם האוקימתא. לטעמי זה קצת דוחק (ברש"י, לא ראיתי את שאר הראשונים בפנים) ולא יותר מזה.

[השעיר החיי]

הרה"ג מק"מ - לא דקת. כל הפואנטה של החזו"א זה להגיד שלא רק חסר חלות אלא חסר מעשה קידושין של גדול. ולכן דייק וכתב שלגבי הבחור שתיקתו מהווה כאילו אמר לה עכשיו הרי את מקודשת לי ורק על שתיקתה כתב שהוא ריצוי. ולכאורה שתיקתה צריכה להיות אחרי מעשה הקידושין שלו דהינו רק אחרי שעבר זמן שתיקתו אז שתיקתה הוי ריצוי לפני עדיים.
ממילא הוא הדין לעניין מי שמחזיקה את הכסף בידה בראש השנה לפני עדים ועכשיו עושים את מעשה הקידושין. אבל השאלה השניה ממילא היא רק לצורך העניין, והעיקר לשאלה קמא.

[השעיר החיי]

או במלים אחרות הגמרא והראשונים לא העמידו את הבאים כאחת בזה שקידש אישה מיד בהגיעם לגיל בגרות בדיוק מהסיבה הזאת שכמה שניות שלוקח להגיד הרי את מקודשת הופך את זה ללא באים כאחת ואי אפשר לצמצם, והשתיקה המהווה כאילו אמר לה הרי את מקודשת לי לא יכולה להיות עדיפה מהמעשה והדיבור עצמו.

[מקדש מלך]

הרה"ג מק"מ - לא דקת. כל הפואנטה של החזו"א זה להגיד שלא רק חסר חלות אלא חסר מעשה קידושין של גדול. ולכן דייק וכתב שלגבי הבחור שתיקתו מהווה כאילו אמר לה עכשיו הרי את מקודשת לי ורק על שתיקתה כתב שהוא ריצוי. ולכאורה שתיקתה צריכה להיות אחרי מעשה הקידושין שלו דהינו רק אחרי שעבר זמן שתיקתו אז שתיקתה הוי ריצוי לפני עדיים.
ממילא הוא הדין לעניין מי שמחזיקה את הכסף בידה בראש השנה לפני עדים ועכשיו עושים את מעשה הקידושין. אבל השאלה השניה ממילא היא רק לצורך העניין, והעיקר לשאלה קמא.

"מעשה קדושין" אינו לוקח זמן. המעשה הוא החלות, והחלות תלוי בריצוי. אלא אם כן צריך משהו מעשי. כמו במקרה שצריך את הנתינה והאמירה ושאר תנאי הוכחת הריצוי. מה שאין כן בנידו"ד.
השתיקה כאן אינה שתיקה שלוקחת זמן, שכן בהרף עין של ריצוי הקדושין חלים, והריצוי קיים לפנינו בכל אותה עת. ורק אם היה מוחה בתוך אותו הרף עין של הגדלות לא היו הקידושין חלים.
וגם הריצוי שלה לכאורה לא צריך להיות אחרי הריצוי שלו. שהרי תמיד הריצוי שלה הוא קודם למעשה הקידושין. והריצוי של שניהם הוא כהרף עין כיון ששניהם מרוצים לפנינו.

אני לא יודע מניין לך שהכסף צריך להיות בידה. כנראה שדי ברשותה.

[השעיר החיי]

"נראה דמיירי שמעות הקידושין בעין בידה לאחר שהעריב שמש"

[מקדש מלך]

אי משום הא בלחוד, הרי "ויקח את כל ארצו מידו, כלומר מרשותו" (פרט לכך שכמובן לא חייב להיות שגם החזון איש איירי דווקא בר"ה...).

[השעיר החיי]

אם אנחנו טוענים שכל הראשונים "שכחו" לציין פרט שולי שמדובר שהקטן והקטנה ממשיכים לעמוד יחד עם העדים עד הלילה, אז לדקדק בין "בידה" לבין "ברשותה" זה באמת פכים קטנים..

[מקדש מלך]

זה לא מדויק לומר שהם "שכחו". הנושא כאן הוא לא עניני חלות וקדושין ודעת וכו', אלא השאלה כיצד יתכן קדושין שיחולו בשווה עם גדלות.
ועל כך משיבים הראשונים שהכסף ניתן בקטנות והחלות בפועל ברגע הגדלות (הגמרא עצמה "שכחה" אפילו את זה...).

האם היה צורך לפרט את כל הפרטים הנוספים שהציור הזה מכריח אותנו להוסיף?
ברור שהגיוני "לדרוש" מהם להוסיף את הפרטים הללו (הפני יהושע לדוגמא תמיד טורח להתחשבן עם דברים מעין אלו, מה שעושה את ספרו קשה קצת לקריאה, כי הוא לא גומר להתפתל, ואתה צריך להבין בכל שורה איזו בעיה מכריחה כל פיתול...).
אבל אם הם לא טרחו לציין זאת, זה דוחק, אבל לא מופרך.