מנהג לקראת האבל בליל שבת

[ליטוואק פון בודאפעסט]

נהגו בני אשכנז שהאבל נכנס לביהכ"נ בליל שבת לפני או לאחר אמירת 'באי בשלום', והגבאי מכריז בקול 'לקראת האבל!', והקהל אומרים לו 'המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים'.

אצל אחינו החסידים לא נודע מנהג זה. והטעם נראה משום שהם הנהיגו מחדש להתפלל קבלת שבת ומעריב מאוחר מהזמן, ולכן כבר קבלו עליהם את השבת טרם אמירת באי בשלום, ואין להם לנחם אבלים בשבת.

שמעתי שהספרדים אינם נוהגים במנהג זה, ואולי רק אצל יוצאי ארם צובה.

אמנם בחפשי מקור לזה לא מצאתי אלא שמובן מאליו שכך נהגו. האם חקר מישהו את הענין? מה המקור הכי קדום למנהג זה? אני יודע שמביאים מדברי המס' סופרים סוף פי"ט, אמנם התם מדובר אחרי מוסף ולא בליל שבת.

ואגב, פלא הוא בעיני שעדיין אין אשכול ע"ז, אמנם חיפשתי ולא מצאתי

[איש_ספר]

איני מכיר את העניין, (ולא ראיתי קיומו של מנהג זה מעולם) ורק אעתיק מכתבי הס"ק זצ"ל שבכתובים .



הראשון מתוך קיצור הלכות אבילות (לא נדפס) דיני הכנסת שבת ושבת בתוך שבעה אות טז:

המנהג הקדמון בין האשכנזים היה, שהאבל היה בא לבית לבית הכנסת ומחכה במסדרון עד הגיע הקהל לבואי הקהל וכו', אז השמש מכריז לקראת האבל, והוא היה נכנס ועובר על יד שורה של הקהל ליד הפתח שהקדימו אותו באמירת המקום ינחם וכו'. בזמננו באר"י כמעט ונתבטל מנהג זה, והאבל נכנס לבית הכנסת כרגיל, אך אין לו לבוא מוקדם מידי, אלא לקראת קבלת שבת או למנחה במקרה ולא התפללו בבית האבל.

ובהערות לפני ברוך (אע"פ שנדפסו שם הערותיו בסוף הספר, מ"מ זה ועוד הרבה כמוהו, לא נדפס):

בענין כשהאבל בא בליל שבת לבית הכנסת, שמנהג בתי כנסת הישנים לןמר לו לפני מזמור שיר וכו' שעד אז עומד בחוץ, ואוז אומרים צאו לקראת האבל ויוצאים מקצת הקהל ואומרים לו המקום ינחם וכו' ואז נכנס. הנה שאלתי וחקרתי ודרשתי, ובכל מקום אמרו לי שאלו שנהגו, נהגו כך, שהרב וכמה נכבדים מקדמים פניו, על ידי שיוצאים לקראתו, וכן הוא מנהג אשכנזים פרושים בירושלים. אבל המנהג המקורי הוא, שהזקנים מסתדרים לעמוד בשתי שורות והאבל עובר ביניהם ואומרים לו, וכן מבואר להדיא בבאר הגולה סי' שצ"ג, וכ"ה בב"ח סי' שפו, ועכשיו בטל ענין השורה הזאת ורק מקדמין פניו כנ"ל.
ונראה דמותר לעשות זה גם לאחר השקיעה, דבמקור הדין שהוא פרקי דר"א פי"ט מבואר דכן היו עושין בבית המקדש בשבת גופא, וכדאיתא בטור סי' שצ"ג וכן היה המנהג באשכנז לעשות גם בשבת גופא עי"ש. ע"כ לדידן, לפחות אחר השקיעה אפשר בשופי לעשות כן. ומש"כ המ"ב בסי רפ"ז ס"ק ג, הוא תמוה איפוא.

[מגופת חבית]

ראיתי כן כמה פעמים בבית הכנסת שנוהגים כמנהגי אובער לאנד ברוב דברים

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מענין שבא"י אין נוהגין כן. בחו"ל נוהגין כן בישבישער מניינים ג"כ.

אכן, רב אחד, ממוצא וויזניצאי אך כהיום אברך רגיל יוצא ליקווד, אמר לי שביטל את זה בבית מדרשו, משום שבלא"ה הרי הוא אחרי השקיעה, ואין מקבלים את השבת באמירת מזמור שיר ליום השבת. אני חשבתי שרק מחמירים לומר שהשבת התחילה בהשקיעה, אולי נשאר אצלו קצת וויזניץ שלא לחוש לר"ת כלל.

יש תקלה בחיפוש באוצר המקוון, כי חפשתי את המילים 'לקראת האבל' והמכונה עובדת ועובדת ולא מוציאה כלום. וכמו"כ קרה לי היום כאשר חיפשתי משהו אחר.

[כדכד]

אני ראיתי נוהגים כן בא"י

[ליטוואק פון בודאפעסט]

סוף סוף הצלחתי לחפש את הדברים, ובספר חוט שני מביא שאחרי השקיעה אין להכריז 'לקראת האבל' ואולי לכן נשכחה המנהג לאט לאט.

[עתניאל בן קנז]

ציטוט מתוך מאמר העוסק בנידון
(מהר"א המוזכר - הוא הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצ"ל)

קבלת שבת
ההליכה לבית הכנסת לקראת קבלת שבת
איתא בשולחן ערוך (יו"ד שצג, א) "האבל אינו יוצא בחול לבית הכנסת, אבל בשבת יוצא".
וכיצד הוא סדר היציאה מביתו לבית הכנסת בשבת. מובא בראשונים (ראה מחזור ויטרי ריש הלכות אבלות, סי' רעד) " ... ובשבת , נהגו שמתפללין מנחה אצלו, ואחר כך הולך לבית הכנסת".
ההליכה לבית הכנסת היתה רק לקראת קבלת שבת - כל קהילה לפי מנהגה. [ראה בשו"ע (או"ח רסא, ד ובנו"כ), המנהגים השונים האם קבלת שבת הוא בשעת ברכו, בשעת 'מזמור שיר ליום השבת', או בשעת אמירת 'בואי כלה', כל מקום לפי מנהגו. והמנהגים דלקמן, תואמים למנהגי 'קבלת שבת' בקהילות השונות].
ראה במנהגי מהרי"ל (שמחות, כג) "בליל שבת כשהגיע לומר ברכו, הלך השמש של בית הכנסת לקרא אל הרב". וביתר פירוט במנהגי ורמיזא (לר"י שמש, סי' לב) "אם אירע אבל תוך שבעה, במנחה אחרי הקדושה השמש ואשתו הולכין לבית האבל, ואז האבל הולך ... לפני השמש, והשמש אחריו לבית הכנסת. והאבילה הולכת ... לפני אשת השמש, ואשת השמש אחריה, לבית הכנסת. ואם עדיין אין החזן מגיע עד ברכו, השמש ואשתו הולכין לבית הכנסת, והאבל ממתין בחצר פני פתח הכנסת, עד ברכו, ואז נכנס גם האבל. וכן האבילה. ואם החזן מגיע עד ברכו ועדיין לא באו האבלים, צריך להמתין מעט עד בואם, ואז יתחיל ברכו וכו'".
אבל המזמורים שאומרים - על פי מה שהנהיגו המקובלים - בסדר 'קבלת שבת', והם לפני קבלת קדושת שבת, עדיין אין זמן האבל לצאת מביתו. (עכ"פ לפי מנהגם, שהקדימו לקבל שבת כשעדיין מבעוד יום).
וכפי שמובא בכתבי האריז"ל (שער המצוות פר' ויחי ד"ה וענין שינוי), שהאריז"ל לא יצא בשבת זו לקבל שבת בשדה, כדרכו בכל שבוע, כיון שעדיין לא נכנסה שבת. וז"ל "וענין שינוי המקום נהג מורי זלה"ה שלא לשנות מקומו בשבת, משום דהוי דברים שבפרהסיא. אבל לא היה יוצא לשדה להקביל שבת, לפי שאז עדיין אינו שבת ממש, ואפילו דברים שבפרהסיא נוהגים".
סדר הכניסה לבית הכנסת
כניסת האבלים לבית הכנסת לפני קבלת שבת, נלוותה בסדר מיוחד. וכפי שהביא בבאר הגולה (יו"ד שצג) "והמנהג, שנכנס האבל לבית הכנסת קודם תפלת ערבית, והזקנים עומדים עליו בפתח בית הכנסת והאולם בשתי שורות לנחמו. על פי אגדה דפרקי רבי אליעזר בפרק ט"ז, והביאו הטור ". גם הטו"ז (או"ח ריש תקכו) הזכיר מנהג זה "... במה שמכריז השמש צאו לקראת האבל כמו שנוהגין לפני ברכו".
וכן מובא בספר יוסף אומץ (מנהגי פרנפורט, סוף דיני קריעה וכו', עמ' 330) "מה שהולכין פה האב"ד וב"י בכניסת שבת סמוך לברכו לחצר בית הכנסת ללוות האבל לבית הכנסת, קבלתי שהוא זכר לשורה שעשו בימיהם ז"ל אחרי קבורת המת. ושמעתי שבפראג עושין שורה ממש קודם ברכו....".
ומנהג זה נהגו - בקהילות האשכנזים - עד דורות האחרונים, וכפי שבא תיאורו בשו"ת בית ישראל (לרי"א לנדא, ח"א סי' קנ) "... והנה נוסח אשכנזים דידן, שבכל ערב שבת קודש, כשיש אבל בעיר, כשבא האבל מביתו להתפלל בבית הכנסת בתפלת המנחה עומד האבל חוץ לבית הכנסת בעזרה הנקרא פאליש בלשון אשכנז, וקודם שמתחיל החתן והש"ץ מזמור שיר ליום השבת, מכריז השמש דבית הכנסת 'צאו לקראת אבל', והעם מהפכין פניהם נגד פתח בית הכנסת, והאבל בא מהעזרה הנקרא פאליש לבית הכנסת, והעם מנחמין אותו ואומרים 'המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים'".
וכמנהג זה, נהג מרן מהר"א זי"ע, בימי אבלותו על אחיו הרה"ק מבילגורייא זי"ע, כאשר נכנס לתפילת קבלת שבת רק לפני 'מזמור שיר ליום השבת' . והמשב"ק הרה"ג ר' אהרן מרדכי רוטנער שליט"א דומ"ץ דקהילתינו מוסיף פרטים. שמרן זי"ע יצא מחדרו לפני מזמור שיר ליום השבת, ונעמד שם, וחיכה שהציבור ינחמו אותו. אולם הציבור לא ידע, ולא אמר כלום. והגיב מרן 'נָא, נָא'. ושוב לא הבינו, עד שמרן התחיל לומר: 'המקום', והציבור ניחמוהו. ואח"כ נכנס להתפלל.
המנהג כיום
אצל החסידים, ובפרט בדורות האחרונים נשתכח מנהג זה - לנחם האבלים עם כניסתם לבית הכנסת לפני קבלת שבת.
והטעם בפשיטות . שכן מצד הדין, למרות שמותר לנחם אבלים בשבת - מכל מקום צריך שיהיה בנוסח שונה מימות החול, ואף זה גם 'בקושי התירו לנחם אבלים בשבת' (שו"ע או"ח רפז, ובמג"א שם).
ומבאר הפמ"ג (אשל אברהם שם), את המנהג הנזכר, שנחמו את האבלים עם כניסתם לבית הכנסת - "ומה שקורין צאו נגד האבל, הוא קודם מזמור שיר ליום השבת, שעדיין חול הוא, אומרים המקום ינחמך כו'". ומוסיף עוד (משב"ז שם סוף סק"א) "ואם בא האבל לחצר בית הכנסת אחר מזמור שיר ליום השבת, לדידן תו לא יקראו צאו נגד האבל, דאין להזכיר אבילות בפרהסיא". וכן העתיקו הפוסקים לדינא (משנה ברורה שם, ועוד).
וע"כ למנהגנו, שאנו מאריכים באמירת המזמורים, וסדר 'קבלת שבת' אצלנו הוא כבר בשעה שיש עלינו קדושת שבת, אין מתאים לנחם את האבלים בזמן זה, ולכן נשתכח המנהג.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

המנהג שהרב ונכבדי הקהל הולכים ללות את האבל פנימה עדיין מקיימים אותו בקהלת 'מונקס' בלונדון של יוצאי המבורג. ונראה שיש יותר מקור למנהג ההוא מלמנהגינו לומר 'המקום ינחם אתכם'.
ועדיין מעניין שאין מקור קדום למה שאנו עושים עד דורו של הט"ז. שאר הספרים אינם אלא קביעות מתי נגמרה האבלות של ערב שבת, למרות שעדיין יום הוא.

[איש_ספר]

עוד מצאתי כתוב בכתבי הס"ק זצ"ל

יז. המנהג הקדמון באשכנז היה שהאבל היה בא לביהכנ"ס סמוך לקבלת שבת, וחיכה בפרוזדור עד אחר אמירת בואי כלה, ואז היה השמש מכריז לקראת האבל, הקהל היה נעמד בשורה, והאבל היה עובר ונכנס, והקהל היה אומר המקום ינחם וכו'.
הרוצים לקיים מנהג זה גם כהיום, צריכים להקפיד: א. שהאבל יתפלל תפילת מנחה מקודם במנין בביתו, או לפחות במנין בפרוזדור בית הכנסת. ב. לא לעשות מעמד זה אלא כשעדיין לפני השקיעה. ג. אין עושים מעמד זה בכניסת שבת כזאת שאילו היה חול לא היה האבל נוהג אבילותו בפרהסיא.

ובמקו"א

סט) לעשות שורה בשעת כניסה לביהכנ"ס כמו שנהוג לקראת האבל לפני מזמור שיר ליום השבת, עיקר המנהג נתייסד כשהיו אומרים מזמור שיר לפני השקיעה, משא"כ כעת שאומרים אחר השקיעה, וכבר שבת, נראה כאבילות בשבת בפרהסיא, אמנם בפרקי דר' אליעזר מוכח לגבי שני שערים וכו' דאף בשבתות היו מנחמים האבלים באמירת המקום וכו', מ"מ כיון דבזה"ז במקומות האשכנזים לא נהגו בזה כלל, ממילא אין נראה לעשות זה לאחר השקיעה.

וזה דלא כמש"כ למעלה. וצ"ע.

[עובדיה חן]

אני ראיתי בי"כ בבני ברק שבבואי בשלום נכנס האבל.

[בברכה המשולשת]

אני ראיתי נוהגים כן בא"י

גם אני (כך נוהגים עד היום בבית הכנסת שהתפלל בו אבי ז"ל. כמדומני שהטעם הוא שחלק ממייסדי בית הכנסת היו יוצאי ארץ אשכנז)

[כדכד]

ראיתי כן גם בבתי כנסת שלא מיסודם של יוצאי ארץ אשכנז

[הוה אמינא]

הרב נחום מילצקי זצ"ל היה המכריז של המנין ב"איצקוביץ'", ובחייו נהגו הירושלמים שבמנין לצאת לקראת האבל לפני מזמור שיר ולנחם ולהכניס האבל.

אחרי שנפטר אין לו ממלא מקום, וגם שם התבטל הענין.

(מקור המנהג - הוא הביא זאת מירושלים, וכבר צוטט כאן לעיל שזה היה מנהג הפרושים. לפני 30-40 שנה ראיתי זאת כמ"פ בביכ"נ ירושלמי ותיק מאוד שנהגו בהכל כתלמידי הגר"א).

[חרט]

גם אני ראיתי כן (לפחות) באחד מבתי הכנסיות בירושלים.
בקהילות "אשכנז" נוהגים כן עד היום, ושם הרב יוצא לקראת האבל ומלווה אותו פנימה.

[חרט]

מתוך "מדריך למנהג אשכנז המובהק" (יו"ל ע"י מכון מורשת אשכנז).

[איטשע]

המנהג שהרב ונכבדי הקהל הולכים ללות את האבל פנימה עדיין מקיימים אותו בקהלת 'מונקס' בלונדון של יוצאי המבורג. ונראה שיש יותר מקור למנהג ההוא מלמנהגינו לומר 'המקום ינחם אתכם'.
ועדיין מעניין שאין מקור קדום למה שאנו עושים עד דורו של הט"ז. שאר הספרים אינם אלא קביעות מתי נגמרה האבלות של ערב שבת, למרות שעדיין יום הוא.

מוזכר ע״י ר׳ יוזפא שמש במנהגיו

[ליטוואק פון בודאפעסט]

עכשיו קריתי באייוועלט, באשכול על העיירה אלקעניק, שבבית הכנסת הגדול שמה נכתב על הקיר יד הדלת המילים 'המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים'. הכותב שמה נראה שחשב שזה קשור לאבילות על ציון, שהוסיף שעל ידו נמצאת כתם שחור לזכר לחרבן.

אמנם הוסיף מאן דהוא שמה שסבת המילים ההם הוא משום המנהג הזה של 'לקראת האבל'.

[בעל התפארת]

השבוע דברתי עם הגאון רבי יהושע מאיר רוזנטל שליט"א רבה של שכונת שערי חסד בירושלם עיה"ק, ואמר לי שהמנהג של ניחום האבל בכניסתו לביהמ"ד בליל שב"ק נוהג שם עד היום, והאבל נכנס לפני מזמור שיר, ומנחמים אותו גם בבין השמשות.

[ארי בן ארי]

העלה לי זכרונת מילדותי בבית הכנסת של היקים בפתח תקוה (קהילת מקור חיים) אז היה הרב שם הרב פייבוס זצ"ל (קרוב משפחה של בעל הלקח טוב) שנהגו כן ויש לדון האם גדול מעיד על מה שראה בקטנותו וכו'

[מה שנכון נכון]

ג"א ראיתי שנהגו כן.

[חרט]

העלה לי זכרונת מילדותי בבית הכנסת של היקים בפתח תקוה (קהילת מקור חיים) אז היה הרב שם הרב פייבוס זצ"ל (קרוב משפחה של בעל הלקח טוב) שנהגו כן ויש לדון האם גדול מעיד על מה שראה בקטנותו וכו'

אחיו. יבדלחט"א.
(וצ"ל: בייפוס)

[איטשע]

אגב, מנהג זה קצת ראיה שאין מקבלים שבת עם אמירת בואי כלה.