טעה החזן, ושמו לב בשים שלום - האם יברכו שוב ברכת כהנים?

[עזריאל ברגר]

נשאלתי:
באם שמו לב בר''ח בחזרת הש''ץ באמצע שים שלום שהש''ץ שכח יעו''י, וחוזר לרצה, האם הכהנים נושאים עוה''פ את כפיהם?
וה"ה אם שכח "טל ומטר" וכן כל כיו"ב.

דעתי נוטה שלא יברכו שוב, כי את מצוותם - לברך את ישראל בשעת התפילה - הם כבר קיימו.
ולכאורה אפילו אם נזכרו אחרי סיום חזרת הש"ץ שהיתה לו טעות משמעותית ועליו לחזור את כל התפילה - אינני רואה צורך שהכהנים יברכו שוב. ואם אין צורך - עליהם להיזהר מברכה לבטלה.

[מה שנכון נכון]

בדומה לזה גבי תפלת תשלומין כשטעה בראשונה, עי' מ"ב קח, ט.
[וה"מ בהחסיר הזכרה המעכבת, אבל בדילג ברכה לכאו' לא, וצ"ע].

[כדכד]

תשובה לשאלה איני יודע אבל בענין הנחת היסוד של השאלה ש

נשאלתי:
באם שמו לב בר''ח בחזרת הש''ץ באמצע שים שלום שהש''ץ שכח יעו''י, וחוזר לרצה, ....

אני מסתפק אם זה נכון שהרי ההלכה היא שש"ץ ששכח אינו חוזר וסומך על מה שיזכיר במוסף
אך אולי זה נאמר רק אם סים כל התפילה שאינו חוזר לראש

[עזריאל ברגר]

שו"ע קכו,ג:

כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל שליח ציבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם חוץ משחרית של ראש חודש שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור

ומקביעתו ש"אין בזה טורח ציבור" - נראה לפענ"ד להוכיח שאין הכהנים שבים לברך...

[עזריאל ברגר]

בדומה לזה גבי תפלת תשלומין כשטעה בראשונה, עי' מ"ב קח, ט.
[וה"מ בהחסיר הזכרה המעכבת, אבל בדילג ברכה לכאו' לא, וצ"ע].

כאן הסברא יותר חזקה שלא יחזרו, כי זה לא דין "הזכרה" וכיו"ב, אלא מצוה צדדית שזמנה הוא בעת התפילה, והרי בירכו בעת התפילה!
וכמו שמי ששכח יעלה ויבוא בתפילת שחרית (ונזכר לפני מוסף) אינו צריך לומר שוב את ההלל...

[כדכד]

הנידון אינו דומה לראיה כי ההלל בכלל לא קשור לתפילה והרי גם אם אמר הלל לפניהתפילה אינו צריך לאמרו אחר כך מה שאין כן ברכת כהנים שיש לה יותר קשר עם תפילה שהרי אז נקבעה

[כדכד]

שו"ע קכו,ג:

כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל שליח ציבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם חוץ משחרית של ראש חודש שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור

ומקביעתו ש"אין בזה טורח ציבור" - נראה לפענ"ד להוכיח שאין הכהנים שבים לברך...

צדקת ממני
איך מקביעתו שאין בזה טורח ציבור מוכח שאין צריך לברך?
כל מה שהוא אומר זה שבחזרה לראש התפלה לאחר שסיימה יש טורח ציבור ואילו לחזור לרצה לאחר שהמשיך בברכות אין טורח ציבור - לכאורה שהכהנים יחזרו לברך (הם כבר עומדים על הדוכן ממילא ורק צריכים לברך) לא מוסיף הרבה זמןוטורח לציבור אשר עצם החזרה מרצה והזכרת יעו"י.

[עזריאל ברגר]

הנידון אינו דומה לראיה כי ההלל בכלל לא קשור לתפילה והרי גם אם אמר הלל לפניהתפילה אינו צריך לאמרו אחר כך מה שאין כן ברכת כהנים שיש לה יותר קשר עם תפילה שהרי אז נקבעה

ברור שאינו דומה לגמרי. רק רציתי לומר שברכת כהנים דומה להלל בזה שהיא מצוה בפני עצמה (ומברכים עליה בפני עצמה אשר קדשנו ... וצוונו), ולכן כמו שבהלל ברור שא"צ לחזור - כך בברכת כהנים יש מקום להסתפק.

[עזריאל ברגר]

שו"ע קכו,ג:

כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל שליח ציבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם חוץ משחרית של ראש חודש שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור

ומקביעתו ש"אין בזה טורח ציבור" - נראה לפענ"ד להוכיח שאין הכהנים שבים לברך...

צדקת ממני
איך מקביעתו שאין בזה טורח ציבור מוכח שאין צריך לברך?
כל מה שהוא אומר זה שבחזרה לראש התפלה לאחר שסיימה יש טורח ציבור ואילו לחזור לרצה לאחר שהמשיך בברכות אין טורח ציבור - לכאורה שהכהנים יחזרו לברך (הם כבר עומדים על הדוכן ממילא ורק צריכים לברך) לא מוסיף הרבה זמןוטורח לציבור אשר עצם החזרה מרצה והזכרת יעו"י.

אכן אינה ראיה גמורה.

[מה שנכון נכון]

בדומה לזה גבי תפלת תשלומין כשטעה בראשונה, עי' מ"ב קח, ט.
[וה"מ בהחסיר הזכרה המעכבת, אבל בדילג ברכה לכאו' לא, וצ"ע].

כאן הסברא יותר חזקה שלא יחזרו, כי זה לא דין "הזכרה" וכיו"ב, אלא מצוה צדדית שזמנה הוא בעת התפילה, והרי בירכו בעת התפילה!
וכמו שמי ששכח יעלה ויבוא בתפילת שחרית (ונזכר לפני מוסף) אינו צריך לומר שוב את ההלל...

עיקר הנידון הוא אחד: האם תפלה שהחסירו ממנה אזכרה מחייבת כיעו"י או טל ומטר לאו תפלה היא כלל, או דהויא תפלה ואעפ"כ לא יצא יד"ח וע"כ חייב לחזור כדי להזכיר מה שלא הזכיר. ונ"מ דלצד ב' חשיב שהיתה ברכת הכהנים בתפלה ולצד א' לא.
ומהא דאע"פ שהחסיר הזכרה נחשב שהתפלל את תפלת החובה לפני התשלומים מוכח כצד ב'.
וכן מהא דסי' קכד ס"י שאם שכח יעו"י יכול לצאת בתפלת הש"ץ (אף שא"א לבקי לצאת מהש"ץ) גם מוכח כן.
מה שלכאו' לא היינו אומרים דינים אלו כשדילג ברכה ואפי' רק שינה הסדר. [אך כן היינו אומרים בלא כיון באבות, ואכ"מ].

[דרומי]

כמדומה שבנידון דידן אפילו לפי צד א' לא יברכו שוב. וצ"ע.

ולכאורה הטוב ביותר הוא שיברך עתה כהן אחר שלא בירך קודם (אם יש).

[עזריאל ברגר]

בדומה לזה גבי תפלת תשלומין כשטעה בראשונה, עי' מ"ב קח, ט.
[וה"מ בהחסיר הזכרה המעכבת, אבל בדילג ברכה לכאו' לא, וצ"ע].

כאן הסברא יותר חזקה שלא יחזרו, כי זה לא דין "הזכרה" וכיו"ב, אלא מצוה צדדית שזמנה הוא בעת התפילה, והרי בירכו בעת התפילה!
וכמו שמי ששכח יעלה ויבוא בתפילת שחרית (ונזכר לפני מוסף) אינו צריך לומר שוב את ההלל...

עיקר הנידון הוא אחד: האם תפלה שהחסירו ממנה אזכרה מחייבת כיעו"י או טל ומטר לאו תפלה היא כלל, או דהויא תפלה ואעפ"כ לא יצא יד"ח וע"כ חייב לחזור כדי להזכיר מה שלא הזכיר. ונ"מ דלצד ב' חשיב שהיתה ברכת הכהנים בתפלה ולצד א' לא.
ומהא דאע"פ שהחסיר הזכרה נחשב שהתפלל את תפלת החובה לפני התשלומים מוכח כצד ב'.
וכן מהא דסי' קכד ס"י שאם שכח יעו"י יכול לצאת בתפלת הש"ץ (אף שא"א לבקי לצאת מהש"ץ) גם מוכח כן.
מה שלכאו' לא היינו אומרים דינים אלו כשדילג ברכה ואפי' רק שינה הסדר. [אך כן היינו אומרים בלא כיון באבות, ואכ"מ].

אף את"ל שהברכות בטעות כמאן דליתנהו - אז במקרה שטרם סיים הש"ץ את החזרה, יוצא שהכהנים בירכו בין "שומע תפילה" (שנאמר כהלכתו) לבין "רצה" (שהחזן הולך להתחיל שוב). ובוודאי קיימו את המצווה "לברך את ישראל בשעת התפילה".

[יאיר1]

כמדומה שבנידון דידן אפילו לפי צד א' לא יברכו שוב. וצ"ע.

ולכאורה הטוב ביותר הוא שיברך עתה כהן אחר שלא בירך קודם (אם יש).

השאלה האם חייבים לברך שוב. או האם אפשר?

בודאי שאין מניעה לברך שוב. כך שמה יועיל מי שלא בירך?!
השאלה האם יצאו הכהנים ידי חובתן. האם חשיב שבירכו בחזרת הש"ץ.
כנלע"ד הבנת הנידון.
וייש"כ כי הסברות כאן מסתברות.
וזאת האחרונה שאמרו קודם רצה עוד יותר מעניינת.
רק שמי יימר שיוצאים בזה?
ויש לברר מה טעם מברכים הכהנים דווקא אחר מודים

[ביקורת תהיה]

מה טעם מברכים הכהנים דווקא אחר מודים?

פרק הקורא למפרע: וּמָה רָאוּ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר הוֹדָאָה? דִּכְתִיב: 'וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־יָדָיו אֶל־הָעָם וַיְבָרְכֵם, וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים'. אֵימָא קֹדֶם עֲבוֹדָה? לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ, דִּכְתִיב: 'וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת' וְגוֹמֵר; מִי כְּתִיב 'לַעֲשׂוֹת'? 'מֵעֲשׂת' כְּתִיב! וְלֵימְרָהּ אַחַר הָעֲבוֹדָה? לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ, דִּכְתִיב: 'זֹבֵחַ תּוֹדָה'. מַאי חֲזַיְתָ דְּסָמְכַת אַהַאי? סְמֹךְ אַהַאי! מִסְתַּבְּרָא עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה חֲדָא מִלְּתָא הִיא.

[כדכד]

כמדומה שבנידון דידן אפילו לפי צד א' לא יברכו שוב. וצ"ע.

ולכאורה הטוב ביותר הוא שיברך עתה כהן אחר שלא בירך קודם (אם יש).

במציאות הכהנים שבירכו קודם נמצאים כעת בדוכן והם לא ילכו לשום מקום עד גמר החזרה.
אם צריך לברך שוב הרי שיקראו כהנים ואז גם אם יברך כהן נוסף הם עדיין צריכים לברך (אם הם צריכים)

[עזריאל ברגר]

מה טעם מברכים הכהנים דווקא אחר מודים?

פרק הקורא למפרע: וּמָה רָאוּ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר הוֹדָאָה? דִּכְתִיב: 'וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־יָדָיו אֶל־הָעָם וַיְבָרְכֵם, וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים'. אֵימָא קֹדֶם עֲבוֹדָה? לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ, דִּכְתִיב: 'וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת' וְגוֹמֵר; מִי כְּתִיב 'לַעֲשׂוֹת'? 'מֵעֲשׂת' כְּתִיב! וְלֵימְרָהּ אַחַר הָעֲבוֹדָה? לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ, דִּכְתִיב: 'זֹבֵחַ תּוֹדָה'. מַאי חֲזַיְתָ דְּסָמְכַת אַהַאי? סְמֹךְ אַהַאי! מִסְתַּבְּרָא עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה חֲדָא מִלְּתָא הִיא.

יפה.
אז צריך לשאול האם הדרשות האלו הן דרשות גמורות לעכב בדיעבד, או שבדיעבד יוצאים ידי חובה אפילו אם בירכו קודם הודאה.

[עזריאל ברגר]

כצפוי, כבר הילכו בזה נמושות.

[אשרי יושבי ביתך]

במה שהובא בהודעתו של ר' עזריאל - מדברי מרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל, ברצוני להוסיף בזאת כי כן הובא ג"כ בספר 'נשיאת כפים כהלכתה' (פרק יז), ושם הובא לחלק משם הגריש"א שתלוי למה חוזר, דאם זה מחמת ששכח יעלה ויבוא - אז לא ישאו כפיים שוב, דהציבור יצא יד"ח עיקר תקנת חזרת הש"ץ. אבל אם זה מחמת שלא אמר 'ותן טל ומטר' - שהתפילה אינה תפילה כלל - בכה"ג ישאו הכהנים כפיהם שנית, עכ"ד.

וזה תלוי בשאלה המפורסמת במי ששכח ותטו"מ אם התפילה כמאן דליתא או כמאן דאיתא, והגרח"ק מעיד בשם החזו"א שכמאן דאיתא (מעשה איש ח"ב עמ' צט). והגר"ח מבריסק נקט שבתן טל ומטר לכו"ע תפילתו כמאן דליתא, ואכמ"ל.

[מה שנכון נכון]

א"י מה אומר הגר"ח, אבל מהראיות האמורות לעיל מוכח דגם השמיט ותן טו"מ חשיב תפלה. [ובפרט שאי"ז מעיקר נוסח ברכת השנים, ויד"ח גם בשמע קולנו. אמנם בבה"ל צידד דמהני השלמה שם גם לדברים שהם מעיקר הברכה. ולד' הפר"ח מהני אפי' לברכה שלמה].

[אשרי יושבי ביתך]

א"י מה אומר הגר"ח...

מצו"ב:

[אשרי יושבי ביתך]

אבל מהראיות האמורות לעיל מוכח דגם השמיט ותן טו"מ חשיב תפלה...

לשון המ"ב (סי' תפח סקי"ב, ובשעה"צ שם) מורה לא כן, אלא דהוי ברכות לבטלה. וי"ל. [ובכתביי הארכתי בזה, וכשאגמור לסדר הדברים אעלם לכאן בל"נ].

[מה שנכון נכון]

א"י מה אומר הגר"ח...

מצו"ב:

לא כן משמע מהפו', ראה מ"ב קח, לה מהמג"א ס"ק טז ודוק (דלגר"ח אי"צ למש"כ שם).
[ולכאו' לדינא א"א להשלים בכה"ג, כי בשבת א"א להתפלל בתנאי דנדבה].

אבל מהראיות האמורות לעיל מוכח דגם השמיט ותן טו"מ חשיב תפלה...

לשון המ"ב (סי' תפח סקי"ב, ובשעה"צ שם) מורה לא כן, אלא דהוי ברכות לבטלה. וי"ל.

לדעתי אי"ז דיוק כלל.
[והבה נדייק גם דלמ"ב לא היה איכפת כ"כ מזה שהעשיריות ומאות אנשים לא יצאו יד"ח תפלות ערבית ושחרית (שהרי כו"ע ל"פ דחייב לחזור), ולא התיר מכח זה לדחות את ה'אין נכון' 'שנראה כאילו' ממאנים ברוב טובה].
אם כבר עדיפא יש להביא מהבה"ל סי' קיט שקורא להזכרת טו"מ "דבר שהוא מעיקר הברכה" (ולא מדובר שם בלשון בעלמא אלא במהות), אך ראה בה"ל סי' קיז שטו"מ פחות חמור מעיקר הנוסח כי אינו נוסח קבוע תמיד.
ועל הכל מהראיות הנ"ל מוכח שלדינא חשיב תפלה.
ויש להעיר גם מהא דמי שלא התפלל מנחה בו' מרחשוון והתפלל בז' במרחשוון ערבית שתים ושכח בתשלומין לשאול טו"מ, פסק המ"ב שיצא דלא חמירא התשלומין מהעיקר. ולכאו' סברא זו אפשר לומר רק אם טו"מ הוא דין אזכרה, ולא אם הוא כעת מעיקר התפלה. ואולי י"ל.

[כדכד]

שמעתי שיעור אצלנו בביהכ"נ בענין אדם ששכח ותן טו"מ במנחה של ער"ש אם ישלים בליל ש"ק תפלת תשלומין של ערבית והרב תלה זאת במחלוקת בין הגר"ח הלוי לשאר הפוסקים אם נחשב תפלה בלא הזכרה או שאין נחשב תפלה וסיכם שאין להתפלל תשלומין משום סב"ל